האיש שלא היה שם (אבל הוא תמיד פה)

1. אין לי מושג מתי ואיפה נולד אנתוני מקללנד. אין לי פסקה לספר לכם על החיים שלו. הוא כזה לא […]

1. אין לי מושג מתי ואיפה נולד אנתוני מקללנד. אין לי פסקה לספר לכם על החיים שלו. הוא כזה לא חשוב שאפילו ערך בויקיפדיה הוא לא קיבל.

שזה קצת מוזר. בכל זאת, מדובר באחד האנשים היותר משפיעים על גורל אליפויות האנ.בי.איי בשנים האחרונות.

fatherless

2. ידוע עליו שבסביבות מרץ 1984, היה לו סקס מזדמן עם נערה בת 16 בשם גלוריה. כשגלוריה הודיעה למקללנד שהם בהריון, היא לא ראתה אותו יותר.

3. הוא פנה לקריירה של פשעים קטנים, ומעולם הוא לא היה בקשר עם בנו. ב-2002, לאחר שהואשם בפעם החמישית בגניבה, הוא ניסה ליצור קשר עם בנו. הבן סירב

4. "בגללך אבא! יכולתי להגיד למה אני כשאתה לא היית בסביבה, אבל תסתכל מה עשיתי מעצמי" (מתוך חשבון האינסטרגם של לברון ג'יימס, פברואר 2014: הכיתוב מלווה בתמונה של מכונית פורשה לבנה, עם סרט עטיפה אדום על מכסה המנוע, שהעניק לברון לאימו, גלוריה, באותו יום).

5. כשלברון כתב זאת הוא כבר היה מצפון לגיל 30.

6. לברון ג'יימס הוא שחקן נהדר. מה זה נהדר. עם רווח של מדבר סהרה בקנה מידה של אחד למיליון הוא השחקן הכי טוב שדרך אי פעם על פרקט. איזו קומבינציה. כאילו שאלוהים נתן לסטיבן הוקינג את הלוק של בראד פיט.

7. אבל משהו חסר שם. מה חסר? לא ממש ברור. פעם חשבו שהוא צ'וקר, אז הוא למד לנצח משחקים בשניות האחרונות. פעם הוא חבר לגדולים אחרים, השנה הוא לקח קבוצה בינונית אפילו במונחים אירופיים, למרחק נגיעה מהאליפות נגד קבוצה היסטורית.

8. דווקא הלא מאבק נגד סטף קרי הבליט את מה שחסר ללברון. קרי נתן לנקודות שלו להגיע אליו. הוא לא לקח אותן למרות שמתוקף תפקידו על המגרש ומעמדו הוא יכול לקחת מה שהוא רוצה. קרי סמך על איגודאולה, על תומפסון, על גרין. לברון נמצא על הצד השני של הקשת. כשהוא מוסר את הכדור הוא לא סומך, הוא חושד.

9. אני חושב שהשורש ס.מ.כ הוא קריטי להבין את ג'יימס. קרי סמך על חבריו לקבוצה, והוא סמך גם על המאמן סטיב קר שייתן לו את כל הכלים לנצח במשחק ובסדרה. אבל יחס הסמוך לקר נבדל מהיחס לחבריו לקבוצה. כדי לסמוך על קר, קרי חייב לתת לו את הסמכות.

10. ההיסטוריה של ג'יימס ומאמנים מראה דפוס מאוד קבוע. מלבד פול סילאס בתחילת הקריירה, לברון קיבל רק מאמנים שהיו חייבים להוכיח את עצמם. לכולם הוא ניסה לפורר את הסמכות. עם ספולסטרה זה לא הצליח, כי מאחורי המאמן עמד ריילי.

11. היתרון של קרי לא הגיע רק מהבית שהוא גדל בו. הוא קשור גם לעובדה שבתקופה שזה לברון הגיע לליגה. תיכוניסטים לא היו מחוייבים לעבור בקולג'. קולג' יכול בקלות לערער את העולם המוסרי של אתלט, ולכן אני לא בעד שספורטאי יבלה ארבע שנים בקולג' (היוצא מן הכלל הוא טים דאנקן. אבל דאנקן הזה, צונאמי רואה אותו ומתקפל), אבל שנה אחת תחת דין סמית, ששבסקי, אפילו קליפארי, יכולה ללמד ילד בן 18 סמכות מהי. השנים של קרי בדייוידסון היו קריטיות עבורו מבחינת היחסים שלו עם מאמנו.

12. לברון ג'יימס הוא שחקן נהדר. כותבים עליו שהוא אבא למופת. בטח שהוא איש עסקים טוב. אבל בגיל 30 הוא קונה פורשות לאמא שלו וממשיך להתחנן לאבא שאין לו שיסתכל על מה שהוא הצליח לעשות מעצמו. בלעדיו. למרות. ובגלל זה, אני מאמין, שאנתוני מקללנד הוא אחד מחמשת האנשים שהכי השפיעו על זהות אלופת האנ.בי.איי בעשור האחרון.

 

התיקו ייגמר כשהכל יתאזן
מרוב שחושבים כבר לא מרגישים (גבולות המין של עמוס שוקן)

תגובות

  • יואב

    נפלא כתבת.

  • בני תבורי

    טוב שהסדרה נגמרה, הרווחנו בחזרה את אברהמי.

  • אבו צ'יצ'ריטה

    יפה, אבל יכול להיות שכל הררי הניתוחים הללו מתעלמים מענין פשוט אחד - לברון נתקל בקבוצה הרבה הרבה יותר טובה, ויש גבול למה שהוא מסוגל לעשות. יותר מהאבא הנעדר, השפיע העובדה שכל אחד מששת השחקנים שבאים אחרי סטף קרי בהיררכיה של גולדן סטייט, טובים יותר מכל אחד משחקני קליבלנד. זה השפיע יותר מכל דבר אחר. אתם יודעים, כדרוסל משחקות שתי קבוצות, וכל אחת מנסה לנצח את השניה, ולפעמים אחת מהן הרבה יותר טובה מהיריבה שלה

  • גיל שלי

    מאוד אהבתי

  • עופר ג.

    מעניין ושונה מכל שאר הניתוחים הסטנדרטיים.

  • גיל

    מעולה. אני חושב שהדבר שהכי חסר לו זה כבוד. כבוד למשחק, כבוד לשחקנים אחרים, כבוד למאמנים. הוא רודף כבוד אבל זה מתחמק ממנו.

    המשפט שהוא לא סומך אלא חושד אדיר. לברון נראה כמוסר בלית ברירה כשהוא מצפה שהחברים שלו יאכזבו אותו. במצב כזה זו נבואה שמגשימה את עצמה.

  • שורה

    זה לא הוגן. קרי לא כפה מהלכים ולא לקח בכוח את הנקודות, כי היה מי שיעשה אותן. קרי סמך, אבל על שחקנים מצוינים כמו תומפסון ואיגואדלה.
    על מי ללברון היה לסמוך? במיאמי הוא חילק את העול עם אלן ווייד ובוש בשמחה רבה.
    לברון הודה שהוא לא אהב את המצב הזה, שהוא מכדרר לבד ומנהל משחק. שהקבוצה גומרת משחק עם 15 אסיסטים והוא מחלק 9 מהם. הדברים שכתבת נכונים, הוא מנסה בכוח להוכיח, אבל לפחות הפעם - פשוט לא הייתה לו ברירה.

  • ד"ר רזי הופמן

    האמת לא חשבתי על זה.
    שנה או שתים בקולג' היו יכולות לעשות את ההבדל בשביל לברון ואולי היו יכולים לסדר לו עוד אליפות או שתים.
    העניין של מאמן סמכותי בקולג' יכול היה להקל על בלאט את החיים וגם לשאר המאמנים של לברון.

  • מאשקה

    תודה לך אבהרמי

  • רטקסס

    מעניין מאוד. אני מאוד אוהב את הניתוחים של בסיס אישיות ואיך הם מובילים לתפקוד מקצועי.
    ניתוחים כאלה לגבי פוליטיקאים, למשל, הם נפוצים מאוד, ותמיד מדברים על הבית המפא"יניקי והבית"רי ומורשת ז'בוטינסקי והמלחמות וכו' וכו'.
    מאוד יפה לראות ולהבין את האדם המקצועי ביותר (* בהנחה ויש כזו הגדרה אובייקטיבית, **מקצועי ולא מקצוען) בעולם בספורט שכולנו אוהבים ומה המניעים שלו, מה החסמים שלו ולאיפה הוא עוד שואף.
    סחטיקה

  • אסף

    אם הייתי צריך למסור לסמית או לדלבדובה גם אני הייתי חושד.

  • MOBY

    מעולה, מחכים, כתוב נפלא
    תודה

  • ניינר

    פוסט נפלא ומחכים

  • מעיין אוהד מכבי

    מעניין מאוד, אבל לא בטוח שזה מה שהיה עוזר. מדובר באישיות סופר מתוקשרת וסופר מוחצנת. הוא טוב, טוב מאוד, והוא יודע את זה, ולכן זה מקשה עליו לקבל את האפשרות שכל האנשים מסביבו באמת שם כדי לעזור לו, גם אם זה בדרכים שהוא לא מבין או לא מסכים איתן.

  • יוסי מהאבטיחים

    לברון סוחב את עולו של עולם הכדורסל על כתפיו מגיל בר מצווה בערך. או לפחות ככה סיפרו לו כולם.

    לברון ניווט את כל הקריירה לבד, בלי שום גורם סמכות שיגיד לו לפעמים שהוא דושבאג.

    לברון שיחק עם חוברת נגרים שמעולם לא היו שחקני התקפה טובים (דלבדובה, תומפסון) או שכחו בגמר שהם כאלו (סמית). אין לו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים

    לברון איבד את מספרי 2 ו 3 בהיררכיה הקבוצתית בדרך לגמר או בתחילתו. כשמספר 4 שלא היה בתכניות פתאום הופך לגו טו גאי כשלברון נח/פצוע/מסריח, זו בעיה...

    קיצר, לא באמת צריך לכתוב איפה קרי נמצא בספקטרום יחסית לכל האמור לעיל (הכוונה מקצועית צמודה, אבא תומך, ציפיות לא בשמיים, שחקנים מצויינים בארגון זהב).

    ההשוואה עושה לשניהם עוול כי אלו בכלל לא אותם תנאי פתיחה.

    ואיזה כיף שלשחקן הכי מדובר כיום יש חיוך מבויש של זהב, וגוף כמו קטש אחרי צום גדליה. נותן הרגשה שכולם יכולים...

  • dmc

    איזה יופי. תודה!

  • סימנטוב

    מצטרף מחכים (כהרגלך).
    קרי כמו יתר שחקני ג"ס הוא ציין שהיה קל להקשיב לקר למרות שלא אימון הוא ווינר מוכח בליגה. לקר גם יש לו יכולת תקשורת נפלאה מסתבר מעניין איך לברון היה מסתדר עם קר.

    • אדם

      קר זה אותו אחד שבתור זאטוט בליגה נכנס בג׳ורדן ועמד על שלו. לכן ניתן לנחש שיש רק שתי אפשרויות, או שהיה פיצוץ מהיר או שלברון היה אלוף.

  • פה איתמר

    כתוב יפה.
    אבל אני לא חושב שמה שמשנה הוא הקולג'.
    לגבי נקודוה 11:
    אייברסון היה בקולג'.
    אנתוני היה בקולג'.
    גארנט לא היה בקולג'.
    ספירוול היה בקולג
    ולגבי 12:
    דוראנט גם גדל במשפחה חד הורית.

  • אלון

    תמיד חשבתי שדלונטה ווסט זה אבא של לברון.

    • עמית

      יפה!
      אבא ובן ששיחקו באותה הקבוצה...

  • רובי ג

    כתוב מעולה וחידש לי הרבה.
    ניתוח מקורי ושונה. שאפו.

  • גלעד בלום

    ניתוח יפה ותמיד תענוג לקרוא אותך אברהמי, אבל, וזה אבל לא קטן.

    1) אם ג.׳י אר. סמית׳ ושאמפרט היו מגיעים לסדרה וקולעים באחוזים סבירים אז הטור הזה לא היה נכתב. שניהם שחקני ליגה לגיטימיים שהיו מצוינים עד הגמר אבל האחוזים של שאמפרט היו מזעזעים, הוא החטיא שלשות חפשיות, לייאפים וחירב את התכנית ההתקפית של בלאט שהיתה מוגבלת מלכתחילה (לברון, סמית׳ שאפרט וזהו זה). גם סמית׳ לא פגע לא רק באחוזים אלא בהחלטות מטופשות, היעלמויות ועבירות הזויות.

    לדעתי הדומיננטיות של לברון עם קצת יותר עזרה מידידים היתה מספיקה לנצח קבוצה כמו גולדן סטייט ששיחקה כדורסל יפהפה אבל לא הייתי מעמיד אותה ברשימת עשרת האלופות האיכותיות בהסטוריה, עם כל הכבוד למה שסטיב קר וסקפן קארי עשו השנה (ויש כבוד).

    היה פה מזל גדול לגולדן סטייט שהגיעו לפלייאוף בלי אף פציעה, האם אתה באמת חושב שהוורייירס ללא קליי תומפסון ואיגודלה (המקבילים לקיירי אירווינג ולאב הפצועים) היו מנצחים את קליבלד בסדרה? או לחילופין קליבלנד עם שני הפצועים לא לוקחת את הסדרה ואפילו די בקלות ? לעולם לא נוכל להוכיח זאת. הרי עם השניים הללו לברון לא היה צריך לשחוק את עצמו 45 דקות למשחק, היו לו עוד שתי אופציות בהתקפה (שתי אופציות!) שהיו פותחות לו את המשחק לחלוטין, מרווחות את המגרש, מאפשרות לו לא לכפות את המשחק על עצמו ואז הוא היה קולע באחוזים הרבה יותר טובים.

    מדלאבדובה ותומפסון לא ציפינו לכלום התקפית ממילא ומוזגוב (שהיה מצוין כששיחק) ירד לספסל כתוצאה מהסמול בול ולא היווה פקטור בשני המשחקים האחרונים. לאור האמור לעיל ההחלטה של (בלאט?) ולברון לשחק בסגנון המגעיל של ״ לברון ועוד 4 קצבים״ היתה הגיונית, הובילה ל-2-1 בסדרה מול קבוצה עדיפה אבל היתה תלויה ביכולת סבירה (לא יותר מסבירה!) של שני הלוזרים מהניקס, כשזה לא קרה משחק אחרי משחק לברון נכנס לדכאון, האמת, עם כל הבקורת עליו (שחלקה מוצדקת), אני די מבין אותו.

    2) אם לברון היה גדל בבית עם אבא תומך למשפחה מהמעמד הבינוני עם ילדות מרופדת אולי לא היה הופך לספורטאי כזה רעב וחדור מוטיבציה, יש פה באחת התגובות למעלה פרוט של שחקנים עם ילדות לא אידיאלית שעשו קריירות מעולות, חלקם קיבלו מרות של מאמן (דוראנט, דאנקן) חלקם לא קיבלו והיו ילדי פרא (אייברסון). כלומר לתיזה שלך יש גם צד שני של המטבע.

    3) כפי שכתבו פה למעלה- כשהיה לו למי למסור הוא מסר בשמחה, לא רק במיאמי, גם בקליבלנד בגלגול הראשון עם מו וויליאמס, אילגאוסקס ו-וורז׳או צעיר ובריא, דווקא אז התלוננו עליו שהוא לא לוקח את המשחק עליו. ראיתי את קליבלנד עם קיירי אירווינג ולאב, הם היו קבוצה טובה ששיחקה כדורסל, הם אמנם הסתמכו על אירווינג ולברון בענק אבל היה להם סגנון וזה נראה טוב מאד, מה שקרה שם אחרי הפציעה של קיירי היה פשוט שכונה (וכמעט הצליח)

    • גיל

      גלעד, באותה מידה אפשר לומר שאם קארי ובמיוחד תומפסון היו קולעים כמו בשאר הסדרות או בעונה הרגילה אז כל משחק היה נגמר 20 הפרש לטובתם. אני מסכים איתך שעם לאב ואירווינג הם היו קולעים יותר אבל מצד שני ההגנה שלהם הייתה פחות טובה ובשוטאווט לגולדן סטייט היה יתרון.

  • גלעד בלום

    היתה נקודה 4 שבה אני דווקא מסכים איתך- סביר להניח שהמחסור באב קשור ליחסים הבעיתיים של לברון עם מאמניו, תמיד טוב שיש דמות גברית בבית שיכולה להשאיר את הילד עם הרגליים על הקרקע, ללמד קצת צניעות מהי ולרמוז לילד שלמרות הכשרון והעצמה הפיזית שלו לקחת בחשבון את האפשרות שניתן ללמוד פה ושם משהו ממישהו עם נסיון וידע מקצועי, בגיל 30 פלוס ועם אימפריה כלכלית שהוא התחיל במו ידיו קצת קשה ללמד מישהו משהו, אלו דברים שצריכים לינוק מילדות ובלי להישמע שוביניסט עדיף שזה יבוא מדמות גברית כי אמהות נוטות להעריץ את הילד שלהם ולהגן עליו אפילו כשהוא צריך לחטוף סטירה. אדם שגדל בלי אב סובל מחסך די רציני בחיים איך שאתה לא חותך את זה, ראיתי את זה בעיניים יותר מפעם אחת, אפילו אם האב לא משהו, הנוכחות שלו לפעמים מספיקה לשנות חיים, רק מישהו בלי אב יבין את זה.

  • גלעד בלום

    גיל, זו בכלל לא משוואה נכונה, ואתה יודע את זה, עם השניים הללו קליבלנד קבוצה לגיטימית ולבלאט היו הרבה יותר אפשרויות תמרון, נראה לך שדלאבדובה זה שחקן לגמר אן בי איי? הוא היה עולה לכמה דקות להרביץ לקארי ולהקריב עבירות ואז יורד לקצה הספסל, כשהוא צריך להוביל כדור, לרכז משחק ולקלוע 10-15 למשחק אז בלאט בצרה, גם שאמפרט למרות ההגנה הטובה לא היה רואה פרקט עם האחוזים המזעזעים שלו, פשוט לא היתה לבלאט ברירה, דלאבדובה גמר בבית חולים כי הוא רגיל לשחק 15 דקות, גם שאמפרט לא בנוי לחמישיה של קבוצה לאליפות , זה היה גדול עליו, אבל שוב לעולם לא נוכל לדעת מי צודק

    • גיל

      אין לי ספק שהם יהיו טובים יותר עם לאב ואירווינג, וזאת בתנאי שיתנו לבלאט לאמן. הם נראו מצוין בסוף העונה ובסיבוב הראשון ויש להם את הפוטנציאל להפוך לקבוצה היסטורית. הייתי רוצה שהם יגיעו לזה ושתתמוד מולם קבוצה הרבה יותר טובה מהרוויירס שהייתה בגמר משהו כמו הספרס של שנה שעברה. ויש עוד אנשים שחושבים שזה בסדר שלאב ילך כי יש את תומפסון. ברור שזו תהיה טעות ואני לא מאוהדי לאב הגדולים.

      • אלון

        להשוות בין לאב לתומפסון זו לא לעניין. מי שייתן לתומפסון חוזה מקסימום בגלל שהוא טוב בריבאונד התקפה הולך להצטער על זה. הוא לא יכול להיות יותר ממחליף ראשון לגבוהים בקבוצת פלייאוף.

Comments are closed.