ששש… כאן הורסים את הכיף

במקום להתענג על המשחק, אנחנו מנסים בכוח לחטט בו כדי לדכא

LBJ-2

מתי הפסקנו ליהנות מכל זה. באמת, מה לעזאזל קרה לנו. אני לא יודע אם זה האינטרנט שהרס אותנו לחלוטין, או שזה תמיד היה ככה ורק ריבוי של אמצעי תקשורת ורשתות חברתיות החל להבליט את העובדה הזו. אולי זה משהו שצריך לחקור ולגלות, כי אם זה אכן האינטרנט, אולי שווה לנתק אותו ולהתחיל משהו אחר.

המשחק הבוקר היה מדהים. אבל אותי הדהימה דווקא העובדה שמרגע סיום ההארכה, חזינו ביישום מדוקדק להפליא של תכנית פעולה של צבא הממורמרים שמטרתה לדכא את היצרים שלנו.

המשחק זה עתה הסתיים ובמקום להתענג על גדולתו ולהתמקד במאורע ההיסטורי שהסב הנאה גדולה למיליוני אוהבי כדורסל מסביב לגלובוס, חלק לא קטן מהאנשים הרגיש את הצורך להגיד את מילת הקסם שכבר הפכה בעיני לנוראית: "אבל".

לברון

עזבו רגע את ההשוואות המשעממות למייקל ג'ורדן שנמשכות כבר כמה שנים, זה כבר מעבר לכך. מיאמי ניצחה בדרך של נס בספורטיבי (או אם תרצו: צירוף מקרים נדיר) וכל מה שחשוב בשביל אוהדים מסוימים זה להבהיר לכל האחרים, בהקדם האפשרי, זה שלברון לא עמד בציפיות שלהם. לברון לא התעלה, לברון הוא לא השחקן הכי טוב בהיסטוריה, לברון הוא לא השחקן שהוביל את ההיט.

כי למרות שזה עתה ראינו משחק כדורסל ענק, אנשים צריכים לוודא שלברון לא יקבל יותר מדי קרדיט על המשחק. חשוב להבהיר את הדברים כדי שחס וחלילה לא נצא מגדרנו לגביו.

*

מספרים הם דבר מוזר.  אפשר להשתמש בהם להוכיח טענה שלך, ואז אנשים אחרים ייקחו את אותם המספרים כדי להוכיח את הטענה הנגדית שלהם. זה היה המקרה עם המספרים של לברון במשחק 6.

עם הגב אל הקיר, לברון השיג טריפל דאבל של 32-11-10. השחקנים היחידים האחרים עם טריפל דאבל במשחק מכריע בהיסטוריה של גמר ה-NBA  הם: מג'יק, ג'יימס וורת'י, ווס אנסלד, ג'רי ווסט וביל ראסל. זהו. זו הרשימה. עכשיו גם לברון שם.

אבל עזבו את הטריפל דאבל, כי הוא היה גרוע בקלאץ', חשוב להוכיח את הטענה שלברון הוא לא המלך. אז כדי לעשות זאת, בואו פשוט נשכח מהעובדה ש-16 נקודות מתוך ה-32 הגיעו ברבע הרביעי. כלומר, ברבע שמיאמי פיגרה ב-10 נקודות והייתה על סף הפסד בגמר. זניח.

אבל עזבו את ה-16 נקודות האלה, כי אפשר להזכיר את איבודי הכדור ואת העובדה שהוא החטיא שלשה מכריעה (לפני שאלן קבר את שלו). כדי לעשות זאת, נשכח שהוא קלע את אחת משתי השלשות שהחזירו את מיאמי לחיים כאשר פיגרו ב-5 נקודות עם 20 שניות על השעון. זניח.

*

הנה מה שאני הבנתי אחרי המשחק: זה לא שהרף שמציבים ללברון גבוה מדי, אלא שהוא פשוט בלתי אפשרי. אנשים לא מחפשים את שחקן הכדורסל הכי טוב בעולם, הם מחפשים את השחקן הכדורסל המושלם.

אז כשזה המקרה ולא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב, אנחנו נכונים לעוד המון ניסיונות לגמד משחקי כדורסל ענקיים בהם לברון ישתתף. אם האנשים האלה עדיין לא הפנימו, אין כזה דבר שחקן כדורסל מושלם, אפילו מייקל לא היה כזה (וסלחו לי על חילול השם).

פופוביץ'

אבל לא רק לברון חטף מיד אחרי, אלא גם פופוביץ', כי אנחנו לא נפספס עוד כמה הזדמנויות ל"אבל" בעניינו.

סן אנטוניו כבר הייתה אלופה, אבל גרג פופוביץ' לא הורה לבצע עבירה. לברון ג'יימס יכול היה להיות היום 1 מ-4 בסדרות גמר (במקום 2 מ-4 בעוד יומיים), אבל פופוביץ' חטא. המיאמי היט יכולו להיות מתויגים חזרה כ"כישלון", אבל פופוביץ'… אבל פופוביץ'… אבל פופוביץ'…

הנה האמת: היינו רחוקים מהלך כדורסל מדהים אחד של כריס בוש וריי אלן, 5 שניות בלבד, מלהלל, לשבח, לפאר, לרומם ולהדר את פופוביץ', אבל אין על חכמת הבדיעבד.

כולם זועקים "למה לא לעשות פאול", "למה לא לקחת טיים אווט" או "למה דאנקן לא על המגרש". הם שוכחים שעד שהכדור הגיע לאלן, הכל עבד לפי התכנית. לברון דווקא החטיא את השלשה שלו, ואז אם הריבאונד היה קופץ חזרה קצת אחרת, או אם בוש היה מסתבך עם הכדור, או אם הרגל של אלן הייתה נוגעת בקו, או אם הכדור שלו הולך החוצה.

זה בדיוק העניין. כל הדברים המדהימים האלה קרו, ובגלל זה אנחנו אוהבים כדורסל (וכדורגל וכדורעף ופוטבול ובייסבול). בגלל זה אנחנו אוהבים ספורט. אני לא אומר לרגע שבזכות הטעויות של פופ אנחנו אוהבים את המשחק הזה, אלא דווקא בזכות המהלכים המדהימים האלה, שיתרחשו בכל מקרה.

אנחנו אוהבים לבטל בביקורת שלנו על צד אחד את העובדה שיש צד שני, שעושה את הכל על מנת לנצח גם כן. הטעויות של פופ לא הובילו לבד להפסד, אלא גם המהלכים הנכונים (או מלאיי מזל) של מיאמי.

*

אפשר רק להתפלל לאלוהי הכדורסל שאנחנו נזכה לשידור חוזר של המשחק האחרון גם בלילה שבין חמישי לשישי במשחק 7. אבל אל תדאגו, גם אם נזכה לחזות בעוד משחק כדורסל נדיר, אנחנו לא ניתן למשחק כזה להרוס לנו את הכיף של להרוס לנו את הכיף.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הקרב על הסטנלי קאפ - משחק מס' 3 / משה יחזקאל
נוגעת בשמים - הכירו את מעין שחף

88 Comments

מתן גילור 19 ביוני 2013

מעולה.
רועדת לי המקלדת שאני כותב את זה (בשל זהות הבלוג וכותבו :) ) *אבל* הסכמתי איתך בכל מילה! איזה יופי של פוסט.
בלי לשים לב, גדלו לנו יותר מדי קופמנים.
הלוואי שמי שתזכה באליפות תהיה…שתיהן. פשוט כל כך מגיע לשתיהן.
ושניהם – כן, יש עוד מלא שחקנים ולכולם מגיע, אבל לראות את דאנקן או ג'ימס זוכים באליפות, לפחות מבחינתי, יהיה מרגש.
ד"א, באופן לא מפתיע, מדובר על שני השחקנים עם המדד הכי גבוה בסדרה (אאל"ט), כאשר אחד הרבה מעל השני.

מתן גילור 19 ביוני 2013

*זהות מבחינת הצבע ולא משום בחינה אחרת…

יריב 19 ביוני 2013

גם לי קשה להסכים עם טור תחת הכותרת "מכביסט", אבל כשאין ברירה…

טל בן יהודה 19 ביוני 2013

התנצלות כנה בפני שניכם, לא התכוונתי לערער אתכם בצורה הזו.
אני מבטיח להעלות טוב מגעיל וצהוב כמו פעם, אולד סקול…

אגב, מתן. אני גם כן נאלץ להסכים עם תחושותיך.
בתורה צופה הכי אובייקטיבי שיש, אני מוצא את עצמי מחליף דעה כמה פעמים במהלך היום כשאני מאזין לכל מיני פודקאסטים הקשורים לסדרה. משהו כמו:
– יהיה נחמד עם ס"א יקחו.
5 דקות אחר כך
– יהיה גדול אם מיאמי תחזור ותקח.
חוזר חלילה…

משה 19 ביוני 2013

ולמה להתעסק במשחק כדורסל אם אפשר לכתוב טור שמתלונן על מה שיש לאנשים להגיד על משחק הכדורסל.

רועי 19 ביוני 2013

ציניות מוגזמת

משה 20 ביוני 2013

זאת אוצרת שאם אני לא חושב שהטור היה נפלא/מעולה/מקסים אלא קטנוני בדיוק כמו הרעיון שהוא מנסה להציג אני לא יכול לכתוב את זה ?

משה 20 ביוני 2013

* אומרת

Childish 19 ביוני 2013

גם אני מסכים אי אפשר להגיד עליו לוזר יש לו כבר טבעת והוא ניצח מספיק משחקים חשובים לבדו כדי שנקרא לו כך

מה שאותי עצבן בלברון במשחק הזה היה ברבע השלישי אחרי שהוא לא קיבל שריקה לעבירה הוא נשאר על הרצפה במקום לחזור להגנה הספרס כמובן קלעו
ולמרות שאני שונא אותו אני חייב להודות שהוא השחקן הכי מדהים היום

היה משחק אדיר וזה היה משחק על הסדרה אני לא מאמין שביום חמישי יהיה משחק צמוד אני מאמין שזה ייגמר בסביבות ה15-20 הפרש

אבי ח 19 ביוני 2013

תודה ותודה ותודה…
על כל מילה, על המחשבה.
כמה שאתה צודק… הפסקנו להתענג על המשחק,ואנחנו יושבים במתח כדי לראות עם המחשבות שחשבנו בהתחלה,אכן מתקיימות…

לקח לי חצי יום להתאושש מהמשחק,מהאנדרנלין,כאילו אני שיחקתי.

ותודה לגיימס ניסמיית שהביא לנו את המשחק הזה…

יואב מ 19 ביוני 2013

טל אתה כ"כ צודק.

אני אנסה לתמצת את מה שאני חושב על לברון:

אתלט-על עם יכולות כדורסל פנומנליות, ויכולת קבלת החלטות ממוצעת.

וההערה שלך על כך שניתן להשתמש באותם מספרים כדי להציג דעות מנוגדות הזכירה לי משפט ששמעתי פעם על כך ש"כלכלן טוב ידע לשכנע אותך שאופציה X עדיפה על Y, ומיד לאחר מכן לשכנע אותך שאופציה Y עדיפה על X"

אריאל גרייזס 19 ביוני 2013

האמריקאים אומרים שיש שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה

יריב 19 ביוני 2013

האמירה הזו שייכת, לדעתי, לקטגורית "שקרים ארורים". סטטיסטיקה היא לא יותר ולא פחות מהדרך (היחידה) לניתוח של כמויות גדולות של נתונים. אפשר לשקר תוך שימוש בכלים סטטיסטיים, אפשר להגיד את האמת ואפשר גם לטעות, אבל את כל זה אפשר לומר גם על מלים.

כהערת אגב, האמירה הזו היא אנגלית במקורה. אמנם לא של ד'יזרעאלי (אליו ייחס אותה טוויין), אבל אנגלית.

עמית זילברבוש 19 ביוני 2013

טל,
אני מאד מאד (מאד נהנתי) מהמשחק הזה. וזאת על אף שנחלתי אכזבה קשה בסופו.
ועדיין, אני גם מאד נהנה לדבר עליו עם אנשים, לנתח אותו מכל זוית, להצביע על העובדה שפרות קדושות כמו פופ יכולות לעשות טעויות. וכמו שהללנו אותם כשהם היו מושלמים, מן הראוי שנדבר על כך כשהם לא.
לדבר על העובדה ששחקנים מרגיזים כמו לברון יכולים להיות נוראיים ועדיין אדירים. ולשמוע אנשים אחרים חושבים הפוך ממני. ולהבין שכולם צודקים וכולם טועים.
בקיצור, אני חושב שכדאי ליהנות משני העולמות. הם לא סותרים.
ואני בהחלט מתפלל לאלוהי הכדורסל (לא מייקל, השני) שמשחק 7 יביא איתו משהו באותו סדר גודל. אם אפשר רק, רצוי אבל עם תוצאה הפוכה הפעם.

יוסי 19 ביוני 2013

במשחק 7 צריך בדיוק 7 הארכות…
ואז כולם יתלוננו שלברון עשה להם דווקא והם איחרו לעבודה.

מתן גילור 19 ביוני 2013

+1
היום הגעתי בזמן לעבודה, כי הייתי צריך להוציא את הילד מהגן, אז פספסתי את הסוף. בכל מאודי ייחלתי לנצחון של מיאמי בכדי לא להפסיד את דקות האליפות.
בקיצור, המשחק ביום שישי, מבחינתי יכול להסתיים בשבת.

p 19 ביוני 2013

טור מעולה!
התמוגגתי מהמשחק. משחק מדהים ואולי הטוב שראיתי.
מסכים לחלוטין עם הנקודה על הלברון. הוא הגיע למצב שבו מצפים ממנו לא לטעות. אף פעם. אם הוא עושה משהו טוב ואפילו מטורף, זה טריוויאלי, אם הוא מחטיא אז "הנה, הוא גרוע בכל זאת".
וגם הנקודה על פופ נהדרת. בכמה החלטות שנויות במחלוקת (כן! שנויות במחלוקת, לא טעויות!) צלבו אותו, למרות סדרה נפלאה שלו מול קבוצה מדהימה!

שי 19 ביוני 2013

איך אפשר להגיד על ההחלטה של פופ לא לעשות פאול בהתקפה האחרונה ״החלטה שנויה במחלוקת״? זו פשוט טעות. בלי שום קשר לתוצאה. פשוט טעות, אין לזה שום תירוץ. מרובעות אמריקאית.

יריב 19 ביוני 2013

אחד ההבדלים בין ה NBA לאירופה הוא בסיכוי שהעבירה תוגדר כעבירה בזריקה, ב NBA יותר קל לקבל המשכיות. אם העבירה מוגדרת כעבירה בזריקה לשלוש, נדפקת, וכן אם יש המשכיות לסל בזריקה ל2 (שלא לדבר על השילוב).

p 19 ביוני 2013

אולי טעות לדעתך. זאת בטח לא מוסכמה אמריקאית. באירופה זה נהוג, באמריקה לא.
זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה ובטח לא האחרונה. אבל פופ בכוונה לא החליט לעשות פאול. ככה הם נוהגים בNBA. אני גם לא בטוח שאני מסכים.
המחשבה מאחורי זה היא:
1. עבירה יכולה לקבל המשכיות בזריקה ל-3.
2. אתה עושה עבירה, שתי זריקות, הם עושים עבירה, שתי זריקות, רוב הסיכויים שחזרת לאותו מצב בכל מקרה.
3. עשית עבירה, שתי זריקות, קלעו את הראשונה, יש סיכוי די דומה לריבאונד התקפה וסל כמו לזריקה של 3 מבלי שעשית פאול ופה גם יש סיכוי גבוה יותר לסל ועבירה.
בקיצור, לא בטוח שאני לא הייתי אומר לעשות פאול, אבל בטח לא טעות מוחלטת, אלא החלטה מושכלת של פופ. ניתן להתווכח ולכן זאת החלטה שנוייה במחלוקת.

שי 19 ביוני 2013

1. כן, אתה יכול אבל מה הסיכוי לזה? עושים עבירה פשוטה וחזקה (למשל בNBA ניתן פשוט לחבק את השחקן) ואז הסיכוי להמשכיות הוא כמה לפי דעתך?
2. כן, רק שירדו כמה שניות מהשעון. זה כל העניין…
3. אתה באמת חושב שזה אותו סיכוי? שלשה (נגיד 40 אחוז או משהו) לעומת פאול התקפי בזריקת עונשין? נו באמת

ברור שזו מוסכמה באמריקה (ולכן גם ואן גנדי אומר מה שהוא אומר, וגם אין ביקורת על פופ בקשר לזה). אבל העובדה שזו מוסכמה לא מונעת מזה להיות טעות גמורה

יריב 20 ביוני 2013

40%? זה מה שעושה קלע שלשות טוב בממוצע (שזה די הרבה זריקות חצי חופשיות), אם אתה מכוון את ההגנה להקשות על השלשה זה הרבה יותר נמוך. 15-20% זה יותר בכיוון. אגב, זה שאתה מנסה לחבק את השחקן לא אומר שהוא לא יצליח להוציא נסיון זריקה. הוא לא יקלע, אבל הוא יכול לקבל 3 זריקות עונשין.

אדם 19 ביוני 2013

בשידור ואן גנדי דיבר על האם לעשות עבירה או לא בכדור האחרון של סן אנטוניו. הוא אמר שהמצב היחידי שהוא היה שוקל לעשות עבירה זה אם השחקן מקבל את הכדור עם הגב לסל. בכל מקרה אחר הוא אמר שהוא לא היה מעז בחיים לבצע עבירה (או לתת הוראה לבצע עבירה), זה פשוט מסוכן מידי עם חוק ההמשכיות.

בני תבורי 19 ביוני 2013

הטרגדיה של לברון היא שהוא התחיל לשחק כשהאנשים שזוכרים את ג'ורדן עוד לא מתו, ובגלל זה הוא לעולם יישפט ביחס אליו.

יריב 19 ביוני 2013

אני בספק אם ג'ורדן עצמו היה יוצא טוב בהשוואה לזכרון ג'ורדן. נוסטלגיה וזה.

c web 20 ביוני 2013

הטעות שלו היא שהוא לקח את ההשוואה הזאת וניסה לכוון לפיה את הקריירה שלו. רק לפני שנתיים הוא שינה כיוון אבל לפני כן הוא הלך עם הראש בקיר ממש בניסיון להיות ג'ורדן
במקום ללמוד מהטעויות של קובי הוא נכנס איתו לאותו מירוץ שמבטיח הפסד
עכשיו בעייני הרבה אנשים מאוחר מדי לצאת ממנו

מלך 19 ביוני 2013

אחי איזה פוסט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מסכים איתך בכל מילה

אריאל גרייזס 19 ביוני 2013

צודק מאה אחוז. לא ייאמן הקטע הזה. גם שכחת את השופטים שנתנו למיאמי את המשחק (למרות שהיו להם שריקות נגד מיאמי באותה מידה כולל עבירות תוקף של לברון שבחיים לא נשרקות על ג'ורדן למשל).
ורק מילה על לברון – הוא השחקן עם הממוצע נקודות הכי גבוה במשחקי הדחה בהיסטוריה של ה-NBA. יותר אפילו מהוד רוממותו. ועדיין, הוא לא ג'ורדן, בואו נהרוג אותו

טל בן יהודה 19 ביוני 2013

אל תדאג, יש חבורה שלמה של אנשים מחכים עם קלשונות מאחורי משחק 7… הם מוכנים לממש את הצעתך.

Childish 19 ביוני 2013

אם הם מפסידים את משחק 7 בבית אחרי המשחק הזה, אז כן זה מאוד פוגע במורשת שלו

אסף 19 ביוני 2013

משחק אדיר, טור עוד יותר טוב.
מסכים עם כל מילה.

קיש 19 ביוני 2013

העבודה של פופוביץ' היא לנצח ולהביא תארים, ובזה הוא נכשל אתמול, ובגדול. היה לו כל מה שהוא צריך ביד כבר, והוא חרב את הכול. נכון, לא רק הוא כמובן, אבל אם יש רגע מתאים לוותר בו על ה"עקרונות" שלך – אתמול זה היה הרגע הזה.
נכון, כל מה שאמרת אכן היה צריך לקרות ביחד, אבל העובדה היא שזה קרה, ושאם היו עושים פאול – הסיכוי שזה היה קורה בכל זאת – נמוך מאוד מאוד.
זה לא עניין של לחטט במשחק במקום ליהנות ממנו – אבל בתור אוהד ספורט אתה אמור לדעת לבד שאי אפשר ליהנות מהפסדים. לא משנה מה גורם להם.

איברה 19 ביוני 2013

הסכמה נדירה עם בעל הפוסט.

שפינוזה 19 ביוני 2013

היה משחק נהדר, ריי אלן ענק, ובלה בלה בלה בלה

עניין אחד אני עוד לא הצלחתי לקבל עליו תשובה

למה פופ, המאמן שסגדתם לו בשבוע האחרון, החליט להוציא את דאנקן לקראת הסיום?????????????
למה????????????

austaldo 19 ביוני 2013

לגמרי. במקום להנות מהמישחק אנחנו מפרשנים את עצמנו לדעת

יונתן 19 ביוני 2013

העניין הוא כזה… זה לא שמבקרים אותו בגלל שהוא מחטיא ..מי שראה את המשחק יודע הוא פשוט לא נראה טוב – הוא ניסה אבל עשה שטויות ופשוט חרבן במכנסיים – ככה זה נראה לפחות. אני ממש אוהב אותו אבל במשחק הזה הביקורת היתה מוצדקת. אחרי רבע כל כך טוב הוא פשוט קרס. הוא קלע שלשת קלאץ בפוקס אחרי איירבול. אני מאמין שהוא עוד יכול להיות הרבה יותר גדול. זה עניין מנטאלי נטו. רמת הכדורסל שלו לא מוטלת בספק אבל כדי להיחשב ענק צריך לעשות את הפעולות ברגעים המכריעים שם זה נחשב. בינתיים הוא חצי חצי. יש משחקים שהוא בא לקלאץ ויש כאלו שהוא נעלם. בינתיים לדעתי יש יותר כאלו שהוא נעלם לפי מה שאני זוכר (ותזכרו שאני אוהד). וכאן נטועה הביקורת עליו.
אני רוצה מאוד שמיאמי יקחו זה יהיה נקודת מפנה בראש של לברון. לדעתי זה יכול לשחרר לו שם צ'קרות ויסלול דרך לקריריה ענקית

Talo 19 ביוני 2013

פוסט מעורר מחשבה ובכל זאת אני חושב שאתה טועה.
כל העניין שלנו בספורט קשור במעורבות רגשית. אחרת האמן לי שלא היית קם באמצע הלילה לראות את המשחקים הללו ולא היינו כולנו עסוקים בפוסטים הללו בכזה טירוף. מה שאתה מציע הוא להנות מספורט כמו מהצגה או סרט ( לכמה מאלו היית קם 3 פעמים בשבוע באמצע הלילה).
כל הטירוף הזה שלנו נובע מזה שאנחנו בעד מישהו ונגד האחר. אל תחפש אובייקטיביות כמו מי יש לו טריפל דאבל במשחק הדחה, בדיוק כמו שקשה להתגבר על התחושה שפופ טעה.
זה מזכיר לי פוסט שכתבת על למה אתה לא מצליח להתגבר על השנאה ללברון ומפסיד את ההנאה ממנו.

גיל שלי 19 ביוני 2013

שכחת את הטריפל דאבל הכי גדול בהיסטוריה של משחקי שבע של קלייד מהניקס ב1970

גיל 19 ביוני 2013

אני מסכים עם החלק השני אבל לא עם הראשון. לברון הוא שחקן היסטורי ולכן הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת ונשפט במונחים היסטוריים. ההופעה שלו אתמול הייתה מיקרוקוסמוס של כל הקריירה שלו, מעולה לפרקים אבל לא עקבית. בסוף המשחק כשהוא התראיין הוא אמר שברבע הרביעי הוא החליט שאם כבר מפסידים אז לפחות עם לתת הכל על המגרש. סליחה? למה רק ברבע הרביעי? איפה היית כל המשחק? למה לא לבוא לכל שנייה שאתה על המגרש בגישה כזו? בגלל שהוא מפגין גדולה עילאית כמו שהיה ברבע הרביעי הציפייה היא שאת אותה אינטנסיביות הוא יביא כל המשחק, גם אם לא אותה יכולת וזה פשוט לא קורה הרבה פעמים. הוא עשה כמה טעויות קריטיות בדקה האחרונה שהובילו לשני איבודי כדור, ואלמלא המקריות של הריבואנד שהגיעה אליו ואל אלן אז הוא היה תחת יותר ביקורת. בסופו של דבר צריך להתייחס לשחקנים בלי קשר לתוצאה הסופית. שחקן יכול להיות אדיר (כמו דאנקן אתמול) למרות שהפסיד או פחות טוב גם כשהוא ניצח. וגם כמובן חשובה רמת ההשוואה. מאחד שנחשב לשחקן הטוב בעולם עם אינספור תארי MVP, רמות ההשוואה הם של הגדולים ביותר.

לגבי פופוביץ', אני מסכים. בדיעבד אפשר לומר ששגה אבל יותר מדי דברים די מקריים קרו שהובילו להפסד שאפשר להפיל את זה עליו.

Yavor 20 ביוני 2013

איך בתגובה אחת אתה יורד על לברון שלא הופיע לחלקים במשחק, ומהלל את טימי שהיה לחלוטין MIA ברבע הרביעי ובהארכה?

אדם בן דוד 20 ביוני 2013

כי טימי בן 37 ועצם העובדה שהוא עמד על הרגליים בסוף היא נס.

גיל 20 ביוני 2013

כמו שכתבתי, נקודת ההשוואה קובעת. דאנקן בשלהי הקריירה שלו ומה שהוא עשה במשחק 6 הוא חסר מקבילה היסטורית כמעט. לברון בשיא הקריירה ומכוון להיות אחד הגדולים אי פעם.

יריב 20 ביוני 2013

כבר היה MVP של הגמר אחד בגיל הזה, אם אני לא טועה, ואותו שחקן היה מצוין בעוד שתי סדרות גמר אחר כך.

גיל 20 ביוני 2013

וזוהי בדיוק נקודת ההשוואה של דאנקן. עוד משחק היום כמו במשחק הקודם ועם הספרס מנצחים הוא גם יזכה בMVP.

יריב 20 ביוני 2013

אני חושב שדאנקן יוצא חסר בהשוואה הזו, שזה לא נורא כי בערך כולם יוצאים חסרים בהשוואה הזו. כלומר, דאנקן הוא מהגדולים אי פעם, אבל הוא בכל זאת לא ברמה של קארים. קארים לא נתן הצגה אחת כזו בסדרת הגמר בגיל 38, הוא נתן חמש (הוא גם היה מבוגר מדאנקן בשנה). אם הספרס ינצחו היום אני לא בטוח שדאנקן יקבל את ה MVP. כמו שאני רואה את זה, יש 4 מועמדים בספרס, דאנקן, פארקר, גרין ולאונרד. כמו שהסדרה עומדת היום, אני לא בטוח מי מהם הייתי מעדיף לפרס הזה, אבל יש עוד משחק אחד לפנינו.

רועי 19 ביוני 2013

בעיה עם לברון שמגיל צעיר שופטים אותו כשחקן היסטורי, לכל כל המקטרגים וגם המעריצים, מצפים שכל זריקה היסטורית גם תיכנס.
בקושי מדברים על התרומה ההגנתית העצומה שלו… מתמקדים באיבודים בהתקפה ושכחים מהחטיפות החשובות ומזה שהוא גרם לאירבול של פארקר בשנייה האחרונה

ניר 19 ביוני 2013

פוסט אדיר.

MOBY 19 ביוני 2013

צודק.
והנורא מכל…. להשאר ער מ-4 כדי לשמוע את פרידמן ורסקין מספרים לי איך זה נגמר. ואני מאשים את ג'יימס ופופ. אם כבר הארכה אי אפשר לסדר עוד איזה 4-5 הארכות?
וממתי כלכך חשובה ה"מורשת" של משהו? מי יזכור עוד 50-60 שנה משהו מכל זה?(למעט כמובן דורפן ועזי)

TYOMA23 19 ביוני 2013

הבעיה עם לברון זה לא שמשווים אותו למייקל,אלא עצם העובדה שאיכשהוא ההשואה הזאת בכלל עולה באוויר..
לברון הוא שחקן ענק,חבילה כוללת בשני צידי המגרש ונכון הוא החזיר את מיאמי למשחק בפיגור 10 ברבע הרביעי אבל אם הוא היה מופיע כל המשחק כנראה שהפיגור הזה בכלל לא היה קיים..
נכון מייקל לא יהיה ולא יחזור אז למה פרשנים ואנשים תקשורת,בעיקר בארה"ב ממשיכים לעשות את ההשוואה הזאת? כי בנוסף להיותו מפלצת סטטיסטיקה לברון הוא גם מפלצת שיווק והפנים של הNBA בעשור הזה ולכן התקשורת הפרשנים והליגה עצמה מאדירה אותו מעבר למה שהוא.
הוא שחקן ענק,אז למה צריך להפוך אותו לגדול עוד יותר? כל הדברים הללו יוצרים לאט לאט הסטוריה שקרית והופכים אותו למשהו שהוא לא,אפילו לא קרוב.
להתעסק בגג שלו על ספליטר(שלא היה אפילו הכי יפה שהיה העונה בליגה)או פשוט להמציא בחלק מהזמן שההגנה שלו היא זאת שהחזירה את ההיט למשחק זה פשוט לא נכון.כן הוא שחקן ענק בשני צידי המגרש אבל הבעיה היא לא כמה לברון ענק אלא כמה עושים אותו…ועושים אותו יותר גדול ממה שהוא.
בסופו של דבר הוא סופרסטאר ענק בתקופה בינונית מאוד של הליגה עם אליפות 1 בינתיים.

מוש 19 ביוני 2013

כל מילה! זהו!

טל בן יהודה 19 ביוני 2013

אני אנסה לענות לכה אנשים בו זמנית.
יונתן וגיל (לא שלי),
שוב, אני לא אוהד מיאמי או לברון, אבל קשה לי להבין את ההתקפה על המשחק האחרון של לברון. יונתן, את מייחס את הקליעה שלו לפוקס, למה?
הוא כיוון לסל וקלע. לא נכון לטעמי להשליך מ-2 קליעות את המסקנה ולייחס את השלישי כפוקס.

וגיל, קשה מאד לשחק ברמה הכי הכי טובה במשך 48 דקות. השחקנים הגדולים ביותר ידעו לווסת את עצמם. העובדה שהוא קלע 16 נקודות ברבע הרביעי אומרת לטעמי הכל, כולל סלים גדולים.

עוד משהו שנשכח הוא שלברון קלע למעשה את סל השדה האחרון במשחק, שהעלה את ההיט ליתרון האחרון שלה. 101-100. אני לא יודע למה אנשים פשוט שוכחים את זה לגמרי… אולי בגלל שזה היה סתם זריקה מקרוב ולא קאנק מהדהד או שלשה מרשימה.

Talo,
אני חושב שיש אמצע בין מה שאני הצגתי לבין מה שאתה הצגת.
אני מת על כדורסל ומעורב רגשית (כמעט) תמיד, קשה לי לצפות במשחק ולא לקחת צד. אבל מיד אחרי המשחק נחשפתי לגל שמיד ניסה באיזה שהוא אופן לגמד ולהרוס לכל השאר.

כמובן שלעולם לא נדע, אבל מעניין לראות כיצד אותם האנשים היו מסקרים את אותו המשחק של לברון לולא היה מגיע במדי קליבלנד. אותה משחק, אותה תוצאה, אותם סטטיסטיקות שלו… רק בלי המעבר המתוקשר שלו למיאמי. אני חושב שהיינו רואים סיקור שונה לגמרי. לגבי פופ זה כנראה שהיה נשאר אותו הדבר.

TYOMA23,
מסכים איתך לגבי הכל מלעט 2 מילים במשפט האחרון שלך: "בתקופה בינונית". אני חושב שרמת הכישרון בליגה היא אחת הטובות בהיסטוריה של ה-NBA.

ולגבי כל ה"למה" אצלך… זה בגלל שההשוואה הזו מעוררת אצל אנשים אמוציות. וזה שווה לרייטינג וקליקים.

גיל 19 ביוני 2013

טל, אני לא ראיתי שום התקפה על לברון. אני חושב שזו הבעייה של התקשורת ושל אנשים בכלל שמנסים לקבוע בצורה חד משמעית אם מישהו היה טוב או רע, הועיל למורשת או לא, ווינר או צ'וקר. אני חושב שאני ואחרים תארו פשוט משחק לא אחיד שלו שהראה פלאשים של גאונות מול איבודי כדור ואפתיות מפתיעים לשחקן ברמתו. הוא דמות עגולה ולא שטוחה ועם זה צריך לחיות.

וזה נכון שקשה לשחק ברמה עילאית כל המשחק אבל מה שראינו ממנו זה לא ויסות אלא פשוט חוסר יכולת ובעיקר חוסר מאמץ בשלושת הרבעים הראשונים וזה בעיניי הרבה פחות נסלח.

AMS 19 ביוני 2013

לא יודע מה יותר יפה, הפוסט או התגובה הזאת לתגובות

AMS 19 ביוני 2013

בטעות מופיע לתגובה של גיל, כוונתי הייתה להגיב לתגובה של בן יהודה

Talo 19 ביוני 2013

טל,
זה ברור שיש אמצע.
האמצע פחות מעניין ובלבד שהדעות הקיצוניות מובאות בטעם ומנומקות כפי שהן מופיעות כאן.
אני אתחיל בפופ- חושב שרמת האכזבה מההחמצה והתחושה שזה אבוד גרמו לתגובות הללו. זה פשוט הקתרזיס של הארוע.
לגבי לברון אני חושב שגם אם היה נשאר בקליבלנד היה מייצר בשלב הזה את אותן תגובות. יש לדעתי שלושה סוגי דמויות שאנחנו כאוהדי ספורט מתייחסים אליהם- כאלה שכולם אוהבים ומעריכים ומסכימים עליהם- מג׳יק כדוגמה מייצגת, אלה שאי אפשר להתכחש לגדולתם – ג׳ורדן למשל, ואלה שיש כאלה שאוהבים מאוד ואחרים לא סובלים – קובי כדוגמה ואליו מצטרף לברון, לצערו.
אני חושב שזה בעיקר בגלל שהוא נטול כל קלאס וכריזמה ומנסה להיות משהו שהוא לא.

אלעד 19 ביוני 2013

בורוביץ', כשאתה נהנה מספורט כיף לקרוא אותך. טור מצויין.

אלעד 19 ביוני 2013

סליחה טל, משום מה חשבתי שזה בורוביץ'… באמת טור מצויין.

איציק 19 ביוני 2013

לדעתי אחלאה תגובה, גם אם שגויה :-)

הפרשן 19 ביוני 2013

אם פופוביץ' רצה לשחק על כל הקופה ולא לעשות עבירה , אז למה לעזאזל דאנקן לא היה במגרש ?!!!!!!!!!! ועוד מליון סימני קריאה !
חוץ מזה אם כבר לוותר על הריבאונד בהושב דאנקן בחוץ , איך הוא לא מסביר לשחקנים לעזאזל עם הריבאונד תגנו על קו השלוש !
חמשה! שחקנים עטו על הריבאונד !!! שמישהו יסביר לי בבקשה !!!!

זאת לא הייתה טעות אחת , זו הייתה שרשרת טעויות מדהימות בעיניי בהתקפה אחת , תכנון לקוי והוצאה לפועל עוד יותר לקויה , זה כאילו שפופוביץ' בכלל לא אמר לשחקנים שלו מה לעשות בהתקפה של אליפות !

לגמד את הטעות הזו זה לגמד אליפות , כמו שאמרת בציניות מתחכמת , זניח !

בקשר ללברון , הוא היה אחראי על חמש דקות מדהימות ברבע הרביעי , בעיקר כי ההתקפה של מיאמי שיחקה נכון ואילצה את הספרס לעשות את החילופים הנוחים ללברון בשמירה , כמה פעמים הם נתנו לו את פארקר באחד על אחד ןזה לא היה כוחות , הוא לא עשה מהלכים מדהימים , לא קלע סלים בלתי אפשריים , זה לא נקרא לגמד , זה נקרא עובדות .

אף אחד לא אומר שהוא לוזר , כל מה שאנחנו אומרים שלא היינו בוחרים בו לנהל את רגעי הקלאץ' של הקבוצה ההיפותטית שלנו , לא בחמישיה הראשונה , ולא בשנייה , ולא בשלישית וגם לא ברביעית .

לברון בכלל לא מתקרב לגדולים , אין לו את היד הנקייה שגורמת לך לחשוב כשהוא עולה לג'אמפ-שוט בלי יד בפנים שזה 90 אחוז בפנים .

הוא היה אחראי לריצה נפלאה ברבע הרביעי , אבל כנראה ששכחת שכל הסדרה הזו היא של ריצות מטורפות , זה שהוא תפס אחת בתחילת הרבע הרביעי לא הופכת אותו לווינר גדול . כי בסדרה הזו , זה באמת זניח . מה שלא זניח הוא איבודי כדורים וניהול התקפה קטסטרופלי פעם אחר פעם , ולקיחת זריקות רעות והחטאת הטובות בשלוש-ארבע הדקות האחרונות של משחק האליפות .

גיל 19 ביוני 2013

הגנו על קו השלוש וגרמו לזריקה גרועה. גם הליכה בכל הכוח לריבואנד הגיונית כי אם אתה לוקח אותו המשחק נגמר. זה פשוט מסוג הפריק פליי שהכדור נתקל במישהו והולך במקרה לשחקן הנכון. משהו דומה יהיה להורי נגד הקינגס.

יריב 19 ביוני 2013

"אין לו את היד הנקייה שגורמת לך לחשוב כשהוא עולה לג'אמפ-שוט בלי יד בפנים שזה 90 אחוז בפנים"

הוא לא מתקרב לגדולים באמת משיקולים אסתטיים? או שאתה באמת חושב שמישהו מהגדולים באמת היה קולע ב 90% ג'אמפ שוטס מחצי מרחק בלי יד בפנים?

מתן גילור 19 ביוני 2013

למה ללכת רחוק – כמה מהגדולים באמת קלעו עונשיין בממוצע קריירה של 90% לפחות?
יש דעות ועובדות. עם דעות כאלה קשה מאד להתווכח. העובדות מספרות אחרת. ה-% שלו מחצי מרחק ומהשלוש לא רעים כלל, בטח לשחק במימדים שלו (דאם, יותר מ-40% (אאל"ט) עונתי מ-3. אפילו לקלעי זה נחשב לא רע בכלל).

יריב 19 ביוני 2013

זה מה שהתכוונתי לומר כתגובה לטענה שג'ורדן או בירד היו קולעים באחוזים כאלו שלא תחת שמירה היסטרית. ג'אמפ שוט מחצי מרחק היא קליעה קשה מעונשין, והשחקן היחיד בהיכל שקלע לפחות 90% מהעונשין בקריירה הוא ריק בארי (בעתיד יכנס נאש).

הפרשן 20 ביוני 2013

טוב הייתי צריך לציין במשחקים מכריעים , ולא האחוז המדוייק היה העניין , ברור שלא דיברתי בצורה סטטיסטית כשדיברתי על "הרגשה" !!

תגידו אתם צופים בסדרה ? בחמשה מששת המשחקים האחוזים של ג'יימס מהשדה היו בסביבות ה-35 אחוז , כשמגיעים לפלייאוף כשההגנות יותר חזקות רואים בבירור על מה אני מדבר , את האחוזים הטובים שלו היו בדרך כלל במשחקים שהוא זרק מעט ולא לקח עליו את המשחק .

לברון בסדרה שלא תואמת את הקאליבר שהוא מתיימר להיות שותף לו .
בטח לא מול הגנה די זקנה וחסרת אנרגיות , עם שחקנים שנופלים מהרגליים . בשבילי הוא פשוט אכזבה . הוא שחקן שהדבר הכי גדול בו הוא הגודל שלו ביחס לעמדה שלו ולרוב והשומרים עליו , הוא פשוט יותר חזק , ואפילו את זה הוא מנצל רק לפרקים , ביכולת כדרור וזריקות מכל הטווחים ומכל הזוויות , הוא לא שייך לליגה של ג'ורדן וקובי .

יריב 20 ביוני 2013

הגנה זקנה וחסרת אנרגיות? הספרס במקום השני בליגה באחוזים מהשדה של היריבה!

עד עכשיו היו לג'יימס בדיוק שני משחקים משישה עם פחות מ40%, בדיוק אותו מספר שהיה לג'ורדן בגמר של 96.

אם אני מדרג את המשחקים לפי אחוזים וכותב את מספר הזריקות לכל משחק אני מקבל: 25, 16, 26, 17, 22, 21.

אני מבקש להשתמש בעובדות מהמציאות.

הפרשן 19 ביוני 2013

ממש לא דומה להורי , שם ההפרש היה שתי נקודות , ומהלך של שתי נקודות גורם להארכה . כאן מהלך של שתי נקודות לא גורם לכלום .

הליכה בכל הכוח לריבאונד הגיונית ? אם אתה מוותר על הריבאונד ושומר על השלוש את סופג שתי נקודות במקרה הטוב ומנצח את המשחק , או שהם עוד פעם מחפשים שחקן פנוי לשלשה שלא קיים .

אם אתה הולך בכל הכוח על הריבאונד וזוכה בו את מנצח , אם אתה מפסיד אותו (להזכיר לך הם שיחקו עם הרכב נמוך בלי דאנקן וספליטר , כך שהסבירות לקחת את הריבאונד נמוכה בכל מקרה) אז אתה נותן לשלושה קלעים להיות חופשיים על הקו השלוש .

לא צריך לסבך את העניין , בכל סיטואציה שתחשוב עליה , שמירה על קו השלוש היא האופציה היותר טובה , יותר מזה , היא האופציה ההכרחית .

גיל 20 ביוני 2013

ממש לא בטוח שאתה מנצח את המשחק אם אתה נותן שתי נקודות קלות. יש עוד מספיק זמן שיעשו עליך עבירה ובצורה שהספרס קלעו סביר שהיו קולעים אחת מ2 והופ, 2 נקודות שולחות את המשחק להארכה.

הפרשן 20 ביוני 2013

גם אם זה היה קורה , למרות שזה סיכון שהכדור בידך ואתה זה שזורק מהקו , אז להיט היה נשאר פחות מחמש שניות , זה בטח מצב יותר טוב , ובזה גרמת להם לקחת עוד זריקה אחת כדי להגיע להארכה , ולא סתם נתת להם זריקה חופשית מהשלוש .

כל המצבים ההיפותטיים די מצחיקים , לקוץ' פופ היה מצב מאוד מסויים , והיה ברור שמיאמי תחפש רק שלשה ,אם להיט היה התכנון הגאוני שלך אז הם היו הולכים ישר על שתי נקודות ומיד עושים עבירה , אבל זו לא הייתה התוכנית שלהם , אולי תוכנית ב' שאם מחטיאים את השלשה ולוקחים ריבאונד קל לסל (שוב שומר אחד שנשאר להיאבק על הריבאונד גם יכל לקחת אותו ואם לא אז להפריע , שוב לא ברור למה 5 שחקנים עטו על הריבאונד , בזה אין אפילו הגיון מינימלי). כך שבכל המקרה היית ניצב בעמדה טובי יותר מלהסתכן בשלשה חופשית כשריי אלן על המגרש !

תם ונשלם !!

גיל 20 ביוני 2013

המצב הכי טוב הוא למנוע זריקה בכלל ואם יש זריקה לקחת את הריבאונד. אם אתה נותן לקבוצה השנייה לקחת את הריבואנד אז יש סיכוי גבוה שהם יצליחו לזרוק שוב ל3 אז למה לא למנוע את זה? ומה זה 5 עטו על הריבאונד? אתה יכול לתאם מראש מי ילך לריבואנד? אי אפשר לתכנן את זה אלא כל מי שחושב שהוא יכול לקחת ריבואנד הולך עליו.

Yavor 20 ביוני 2013

מסכים עם הפרשן פה. תזכור גם שלא היו להם טיימאאוטים בכלל, אז אחרי עונשין הם היו מבזבזים כמה שניות לעבור את החצי.

גיל 20 ביוני 2013

זה דווקא מחזק את הנקודה שלי. שתי נקודות קלות והוצאת כדור מתחת לסל עם לחץ על כל המגרש בלי טיים אאוט מעלה את הסיכוי לחטיפה ועוד סל.

הפרשן 20 ביוני 2013

גיל , אתה לא רואה שבמצבים ההיפותטיים שלך הכדור הוא בידיים של הספרס ? הסיכויים שאתה מחשב לאפשרות חטיפה וכל מיני דברים זה בעצם כמו להגיד , אני מרגיש שאני לא מספיק בטוח ביכולת הביצוע שלי , אז עדיף לתת את הכדור לקבוצה השנייה ולקוות שאני יכול לגרום לה לפשל .

הגיון הזוי .

הפרשן 20 ביוני 2013

ובקשר לתגובה הראשונה שלך , כן מר גיל אפשר לתאם מי הולך לריבאונד , ועוד יותר למי אסור בשום מצב ללכת לריבאונד , וזה השומר של ריי אלן .

יריב 20 ביוני 2013

זו בדיוק אשליית השליטה, אתה לא באמת שולט בהתקפה שלך יותר מבהגנה שלך. חוץ מזה, לספרס היה הכדור למהלך אחרון, אז בעצם הכל פשלה של פארקר?

גיל 20 ביוני 2013

ובמצבים ההיפותטיים שלך הכדור אצל היריב והוא יכול לזרוק לשלוש ואולי אפילו לסחוט עבירה תוך כדי זריקה, או לקלוע שתי נקודות קלות במקרה שאתה לא עושה כלום. זה הגיון הזוי לחשוב שהפתרון שלך יותר טוב בוודאות.

גיל 20 ביוני 2013

אין שום אפשרות לתאם מי ילך לריבאונד מראש. מה אם הכדור עף לכיוון שלך ואתה זה שלא אמור ללכת לריבואנד, אתה זונח אותו? ומה עם לברון ובוש, אותם אתה משאיר פנויים לגמרי ושומר רק על אלן? רק בגלל שאלן קלע לא אומר שאחרים לא יכלו לקלוע. אתה שופט את המצב לפי מה שקרה בפועל לא לפי הסבירות של האפשרויות.

יריב 21 ביוני 2013

לאור העובדה שלברון קלע שלשה אחרי ריבאונד התקפה בהתקפה הקודמת, אני חושב שאפשר לקבוע שהוא יכול לקלוע, לא הייתי עוזב אותו לבד, גם לא את צ'אלמרס. אולי את וייד ובוש.

גיל 21 ביוני 2013

בוש קלע נגדם שלשת ניצחון בעונה הרגילה אז גם אותו לא הייתי עוזב.

קשקשן בקומקום 19 ביוני 2013

אחלה טור, אכן נדיר מהאיש הצהוב :). סתם
אבל זה שלא כתבת טור על הארוע שהיה ביום חמישי בחיפה (זה שתמיד מרגש אותך כמו בפעם הראשונה גם אחרי 5000 פעם ב 5003 שנים, והפעם זכה להתעלמות), זה באמת עצוב…

רוזי 19 ביוני 2013

טור טוב ומדויק. אז יש מצב שלברון שנה הבאה במכבי במקום אליהו?

איציק 19 ביוני 2013

אני מסכים עם הפוסט, אך לדעתי אתה דורש יותר מידי ממיקל ג'ורדן "אפשר רק להתפלל לאלוהי הכדורסל שאנחנו נזכה לשידור חוזר של המשחק האחרון גם בלילה שבין חמישי לשישי במשחק 7."
:-)

ירון 19 ביוני 2013

טל, אני חושב שזה קצת לחטוא לספורט אם מסתכלים עליו אובייקטיבית. ספורט הוא דבר שנצפה עם רגש. יש בעד ויש נגד. אנחנו אוהבים קבוצה/שחקן/מאמן ולא אוהבים אחר. גם הצפייה שלנו במשחק היא כזו.

לברון היה ענק למשך 10 דקות אתמול. כמעט לבד הוא הוציא את מיאמי מהקבר. ואז הוא היה זוועה למשך שתי דקות. זה לא אומר שהוא ווינר או לוזר – הקביעה של ווינר או לוזר היא נסיבתית. זה שהוא איבד כדור לא הופך אותו ללוזר – לפעמים זה פשוט איך שהכדור קופץ.

אבל נראה לי אנשים תמיד מנתחים ספורט בדיעבד. הרי אם היינו יודעים מה יקרה מראש זה היה הרבה פחות מעניין…

אדי 20 ביוני 2013

אחת הפוסטים היותר טובים שקראתי כאן!
כל הכבוד!

אריק 20 ביוני 2013

יופי של פוסט. יוצר תקדים מסוכן בו אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת

no propaganda 20 ביוני 2013

יש כמובן את האנשים שסתם שונאים את לברון ולכן תמיד מחפשים אותו אבל רבים פשוט מנסים למנוע עיוות היסטורי.

בגלל שהחשיפה בימינו גדולה בהרבה מהחשיפה של שנות תשעים נוצר עיוות היסטורי ענק. אנשים בלי בושה משווים שחקנים עם 6 טבעות לאנשים עם טבעת אחת ושחקנים שםה טובים עכשיו שעדיין באמצע הקריירה לשחקני עבר מצויינים. כך יוצא שלברון כבר עכשיו אחד 10 השחקנים הטובים בהסטוריה( לפי אנשים רבים שהם לא אני), ומסי גדול מפלה מראדונה קרויף בקנבאואר אזביו ועוד רבים וטובים שמסי ( ההישגים שלו עד כה ) למגיע לקרסוליים שלהם.
בכדורסל יש מזל שאחד השחקנים הגדולים אי פעם( נרא הכי טוב ), ג'ורדן שיחק יחסית לא מזמן ואנשים עדיין זוכרים, אז לברון לפחות מפסיד בהשוואות, במקרה של מסי רבים מאוד מהכדורגלנים הדגולים שיחקו לפני שנות ה90 אז יש המון אנשים שבשיא הרצינות חושבים שהוא הכי טוב בכל הזמנים.

הדרך היחידה להלחם בתופעה הזו, זה כל הזמן להבליט שהשחקנים האלה לא כאלה טובים כמו שעושים מהם. למרות שתאכלס זה לא עוזר וההמון עדיין ממליך את מסי, כריסטיאנו, לברון וכו' למלכי ההיסטוריה :(

גיא ד 20 ביוני 2013

תגיד אתה אחראי על ההיסטוריה?
אתה נפגע כאילו אנשים עושים לך בכוונה… זה מה שאנשים מרגישים. בגלל שכל הדיבור הזה יחסי, "הכי טוב" בעיני לא תמיד "הכי טוב" בעיניך.
הדרך שלך להילחם בתופעה הזו נראת לי קטנונית ואני קצת מרחם עליך דון קישוט כי אתה מפספס את הרגע.

הפרשן 20 ביוני 2013

כן להשוות מישהו עם טבעת אחת למישהו עם 6, זה כמו להשוות מישהו עם 6 אליפויות ו3 אליפויות אירופה ועוד 10-11 תארים שונים לאוזביו או מראדונה . נסחפת קצת במודל שלך .

Comments closed