יומן דאבל פרק ט' – רקדנו יחד את הפיופיו

איך ערן זהבי קירב ביני לבין הילדה שלי

moshava

גולת הכותרת של הניצחון על הפועל פ"ת באצטדיון המושבה ביום שבת האחרון היא שזה היה משחק הכדורגל הראשון של הילדה שלי (שגם צילמה את התמונה מעלה). מה, מה חשבתם, שנדבר על המשחק עצמו? נו באמת, מכבי ספגה מוקדם ואז ענתה בשלישייה, לא משהו שלא ראינו ממנה בסיבוב הראשון פעם אחר פעם. אחר פעם. אתם לא באמת הגעתם לכאן בשביל זה. או שכן…? טוב נו, אנחנו נדבר גם על הגולים המוקדמים ועל ערן זהבי ושגעת הפיופיו. בסדר?

המשחק נפתח ואני מוכן להמר על כל מה שיש לי שכולם חשבו על דבר אחד בלבד, בין אם הם ישבו מול הטלוויזיה או ביציע, וזה הגול המוקדם. יגיע או לא יגיע. למען האמת, אני הייתי בטוח שהוא לא יגיע הפעם. ההימור הרשמי שלי בפודקאסט האחרון שהוקלט לפני המשחק דיבר על התוצאה של 3-0. שלוש, כי אנחנו תמיד כובשים שלוש, ואפס, כי… הפעם הם לא כובשים, בטוח למדנו את הלקח שלנו. אין סיכוי שלא.

קאט לדקה חמישית, מתפרצת של הפועל פ"ת. הילדה אוכלת שוש, לא נראית כל כך מודאגת, אצלי יש את החשש הרגיל שאולי זה קורה עכשיו. הירש מתקדם, בועט, חואן פבלו הודף, לתוך השער. מ-ה  ל-ע-ז-א-ז-ל  ק-ו-ר-ה  כ-א-ן-?-! זה פשוט לא הגיוני. למה. איך. מי אחראי לזה? אין ספק שחואן פבלו אחראי לשער הספציפי שזה עתה ספגנו, אבל זה רק אחד מחמישה שערים שספגנו השנה ב-15 הדקות הראשונות של משחקים. זו ההגנה? המערך? המאמן? הסקאוטינג? השוער? עונשי הרדיוס? ערן זהבי? הדבר המדאיג באמת הוא שלא נראה שלמישהו יש מושג.

מה שקרה בדקות שאחר כך, למען האמת, הפתיע גם אותי. אולי זה סוג של תסמין מהמשחק הראשון של הילד\ה שלך איתך, וזה כבר לא קורה כשהם מלווים אותך כמה שנים, אבל התפלאתי באיזה פרופורציות הצלחתי לקחת את הפיגור הזה. שלא תטעו, הכל כבר עבר לי בראש תוך 90 שניות מהשער. "באמת קשה לקחת שלוש אליפויות רצופות", "אולי זו לא השנה שלנו", "נו, קריית שמונה נחמדה בסך הכל, לפחות זה לא חיפה או הפועל", אבל היה משהו שריסן את התחושות השליליות שהיו ממשיכות להציף אותי בדרך כלל.

תבינו, במקרים כאלו המוח שלי עובד ב-200 קמ״ש והכל עולה יחד: איזה מבאס יהיה השבוע הקרוב אם יפסידו, לא אוכל לצפות בשום תכנית סיכום, הספורט הלאומי בקרב הפרשנים יהיה עכשיו ניגוח הקבוצה… ופתאום, הילדה שלך מבקשת לשתות. ואתה מוודא שחם לה מספיק (״אולי בכל זאת תשימי כפפות?״), ושהיא יודעת מה קורה (כן, אנחנו בצהוב. צהוב. צהוב!״), ואתה מסתכל עליה, ומבין כמה קטנוניות כל המחשבות האחרות שרצו לך עכשיו בראש. אז מה אם הקבוצה שלך ספגה שער… מפגר, תעריך את מה שקורה, תהנה עם דור ההמשך, תשירו ביחד, תעודדו ביחד, תראה לה מה זה מכבי ת״א בשבילך, בשבילכם.

העובדה שהילדה הייתה איתי גרמה להכל להראות כל כך מטופש (כלומר, אפילו יותר מטופש מבדרך כלל). אתה מגיע לכמה שניות של מה שפסיכולוגים קוראים ״פריצת דרך״ או אולי ״הארה״, שהעיקר זה להיות שם, בתוך הרגע, להפנים איזה בר מזל אתה שאתה יכול לקחת את הילד\ה שלך למשחק כדורגל או כדורסל, להיות אסיר תודה. ואז, ברגע הנכון, ברק בדש מחטיא מול השוער והכל נעלם שוב. אינעלדינק.

ללכת עם ילד למשחק זה בסך הכל תהליך למידה די נחמד. אתה למשל לומד לא לקרוא בשום פנים ואופן לבחור שמוכר בייגלה ושתייה "אח שלו" כשאתה רוצה לסמן לו לבוא לכיוונך, אחרת מהדקה ה-30 ועד הדקה ה-40 אתה תהיה עסוק בהסברים לילד "איך אתה יודע שזה אח שלו". אתה גם לומד שגולים פחות מלהיבים אותם למשל, מכדור שנבעט ופוגע במסך של האצטדיון. אני יכול לומר לכם שהכדור של זהבי שפגע לדבריה "בטלוויזיה" היה אחד השיאים של הערב מבחינתה.

אבל מעל הכל, בלטה התופעה ששמה ערן זהבי. כן, גם אצל הילדה בת ה-4, שחוץ המילים "ערן זהבי", לא ממש יודעת מי זה או מה זה. אלה היו השיאים של הערב מבחינתי, כשהראשון היה ממש אחרי השער הראשון של זהבי, והשני היה ממש אחרי השער השני שלו. אני בכוונה מציין "ממש אחרי" ולא את השערים עצמם, כי הגולים הם לא הסיפור, אני בספק אם "גולים" בכלל מעניינים אותה וביום שבת הם פחות עניינו אותי, החוויה ביציע היא מה שבאה אחריהם. זה הסיפור האמיתי.

הרפרטואר שהילדה הגיעה איתו למושבה כלל כמה שירים, אבל האהוב עליה ששנינו שרים גם בבית הוא ללא ספק השיר של ערן זהבי, לפי הקצב של הלהיט "ריקדי". התקווה שלי הייתה שערן זהבי יבקיע (לפחות) אחד ונזכה לשיר את זה יחד ביציע, אני והיא. בדקה ה-45 זה סופסוף קרה.

ערן זהבי כבש, אז הרמתי את הילדה על הידיים, שמחנו יחד וחיכינו שיתחילו את השיר שלנו. כשהיציע המזרחי פצח בשירה האדירה, שנינו הצטרפנו ביחד. איזה כיף. הילדה שרה בקולי קולות לכבוד הגיבור הצהוב, כשהיא מתגאה שהיא מכירה את המילים ושרה עם כולם. ואחר כך, זה לא נגמר, הנה זה מגיע, הדובדבן שעל הקצפת, גבירותיי ורבותיי, קבלו אותו, הפיופיו.

הרי כמעט שכחתי, תנועת אקדחים עם הידיים וצעקות דביליות של ״פיופיו״ מתאימות כמו כפפה ליד לילדים. בגול הראשון היא עוד הסתגלה, בגול השני היא כבר ידעה בדיוק מה לעשות.

אחרי הפנדל שנכנס בדקה -79, שוב הרמתי אותה על הידיים כדי לשיר ביחד את השיר. אחר כך שנינו הוספנו תנועות פיופיו לכל האנשים שסביבנו ביציע, שכמובן עשו לה פיופיו חזרה, כשאנחנו לא שוכחים את הקריאות. אלה היו שניות נפלאות, חיוכים לכל עבר. אני והילדה שלי חווינו רגעים מיוחדים של אבא ובת, כאלה שהיא לא תחווה עם אימא. זה היה לה כיף, זה היה לי כיף. זה משהו שאני לוקח איתי מהיום והלאה, שמור בהארד-דיסק שבראשי, השמחה הזו על הפנים שלה כשאנחנו חוגגים גול של מכבי ת״א בצורה הזו.

חוויה לכל המשפחה, זה בדיוק מה שספורט מקצועני אמור להיות. אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, בייחוד על רקע האלימות כאן בארץ, אבל זו האמת. וזו בדיוק המטרה של הפיופיו שהחל לפני שנה, או כמעט: ב-16.12.13. הקהל של מכבי התחבר לתנועה הזו כי היא הייתה כיפית, כי היא סימלה חיבור בינו לבין השחקן האהוב עליו, משהו שהוא "רק שלהם" ולא של אף אחד אחר. כשהאווירון כבש, הוא חגג לבדו על הדשא, כשזהבי כובש, הקהל יכול לחגוג יחד איתו בדיוק באותה הדרך.

זה משהו שכל הפרשנים הצדקנים לא הצליחו להבין כשהתופעה הזו החלה. אני לא מדבר על הפיופיו כלפי אוהדי הפועל בשער 5, טוב שזה נפסק. אני מדבר על הביקורות וההטפות שהמשיכו לזרום כלפי זהבי גם כשהוא כיוון את האצבעות שלו כלפי אוהדי מכבי, על הקריאות המופרכות שמדובר בהסתה אלימה והתרסה, על כך שהם סירבו לראות את הפיופיו בשביל מה שזה באמת, "פאן". זה כמובן לא יקרה, אבל ראוי שאותם הפרשנים יתנצלו ויאמרו "לא הבנו", כי ערן זהבי והפיופיו שלו חיברו ביני לבין בתי והביא לנו רגעים קסומים יחד בשבת האחרונה, כמו שהם עושים להמון אנשים אחרים בשנה האחרונה. איך אומרים באינגליש, That's what it's all about.

ואין לכם מה לצקצק. האמינו לי שהילדה שלי יודעת ותדע כשתגדל את ההבדל בין לעשות פיופיו עם האצבעות להפגנת אלימות במציאות. היא תדע את זה כי יש לה שני הורים שאוהבים אותה ויחנכו אותה לדעת את ההבדל הזה.

אז תודה לך ערן זהבי. לא משנה מה יקרה מהנקודה הזו, לא משנה אם תעזוב בינואר או בקיץ או שתחליט בסוף להישאר, לא משנה אם קבוצה אחרת בארץ תציע לך הרים של כסף ותלך לשחק אצלה, אתה הענקת לי רגעים אדירים עם הילדה שלי שתמיד יישארו איתי. אני מקווה שאתה יודע ש(גם)בשביל זה אתה משחק כדורגל.

*

כתבתי בסיום פרק ח' של היומן, כשהיינו ארבע נקודות הפרש מקריית שמונה, שאני עדיין לא מחפש את כפתור הפאניקה. זה מן הסתם נכון עוד יותר היום, אבל כאמור, מה שכן גורם לי קצת לדאוג, כמו גם לאוהדי מכבי אחרים, זה הגולים המוקדמים האלה. בדיוק באותו האופן שהשערים המהירים של מכבי ת"א תחת פאולו סוזה לא היו מקריים, כשהם הגיעו כתוצאה מהכנה ראויה ויישומה בטקטיקה נכונה על המגרש, ככה הספיגה הזו לא מקרית.

בכל מקרה, היכולת הלא מבריקה של מכבי ת"א נמשכת, אבל כל עוד היא מלווה בניצחונות ושלישיות, אני לא חושב שיש צורך לנפח את הדברים יותר מדי. כאופטימיסט נצחי, אני מאמין שהם יצליחו לצאת מזה ממש בקרוב. מי יודע, אולי המאמן סופסוף מצא את הקשר שהוא חיפש כדי להניע בצורה טובה יותר את המשחק, מהראן ראדי.

מצד שני, בכל פעם שאנחנו מסיקים משהו לגבי ההרכב הצפוי של פאקו, אנחנו אוכלים כובעים. גם אחרי משחק ענק שלו, אני לא מוכן להמר שראדי יפתח מול מכבי פ"ת במחזור הבא (המשחק מול הפועל חיפה בחצי גמר גביע הטוטו ביום רביעי הקרוב הוא לא אינדיקציה לכלום לטעמי). מה שכן, כל עוד מכבי ממשיכה עם שלישיות, הפרשנים שזלזלו באוסקר ופאולו יכולים להמשיך ולזלזל גם בפאקו. אנחנו 2 מ-2 במצב הזה ונראה שהם יכולים רק לשפר את סיכויינו השנה.

סוף יומן האליפות של הניינרס. עכשיו האנשים בחליפות
כאבי גדילה

36 Comments

funfun 15 בדצמבר 2014

אשריך שזכית להינות עם ילדתך :-)
it's all about fun

אזי 15 בדצמבר 2014

טור מעולה ותשובה מעולה לכל המצקצקים והמתלוננים.
הכדורגל הישראלי כאן והוא הרבה יותר טוב מאיך שמציגים אותו.

אנשים אוהבים לדבר רק על הרע.
אתמול אוהדי הפועל חיפה יצאו מהמגרש לפני שהמשחק נגמר ושפיגלר אמר את המשפט הגועלי "את זה עדיין לא הצלחנו להוציא מהכדורגל שלנו"
ובכן זה לא רק אצלנו.
אבל כל פעם שקורה משהו רע אנשים נהנים להגיד שזה בגלל שאנחנו ישראלים ובסוף מאמינים לעצמם שזה קורה רק כאן.

שמח שנהנתם!

דעתי על המשחק ידועה:
לא מבין למה עולים עם כל כך הרבה קשרים, לא מבין מה התפקיד של פאקו על המגרש, לא מבין למה לפעמים משחקים בלי חלוצים בכלל ולא מבין איך יכול להיות שערן זהבי הוא בנאדם אמיתי.
בסוף אנחנו שמים את השלישיה הקבועה.

אנקדוטה קטנה ששיעשעה אותי –
פאקו צייץ בזמן המשחק בין מנצ'סטר לליברפול שליברפול שולטת יותר בכדור אבל אין מי שיכבוש לעומת מנצ'סטר שרוני וואן פרסי יכולים לעשות גול בכל רגע נתון.
זה משעשע כי מכבי משחקת עם חלוץ אחד כשהיא מרגישה ממש התקפית.
תודה לאל על זהבי. פיו פיו.

אזי 15 בדצמבר 2014

לא מבין כמובן מה התפקיד של *נוסא* על המגרש
התפקיד של פאקו ברור לי (לתת לנוסא לשחק)

חן הצהוב 15 בדצמבר 2014

ציוץ משובח של פאקו:"ולנסיה נראה כמו ייני, ורוני כמו ערן"
או במקור: Valencia looked Yeini and Rooney Eran!

יש לו את זה …

דגש 15 בדצמבר 2014

הוא דיבר על השער שרוני כבש, הוא היה דומה לראשון של זהבי:
ולנסיה (ייני) העביר כדור רוחב קצת אחורה לרוני (זהבי) שעמד בערך על קו ה-16 ובעט בנגיעה אחת את שער היתרון של מנצ'סטר (מכבי).

לוולנסיה היה את הקטע הזה שהוא העביר כמה מהשחקנים של ליברפול לפני המסירה, ייני עוד לא שם…

גיסנו 15 בדצמבר 2014

גם סוזה היה עולה בהתחלה עם 3 קשרים מרכזיים. עד השלב הזה של העונה הוא כבר הבין שבמשחקים בארץ אין שום טעם בזה. הרי כל קבוצה שמשחקת נגד מכבי, כולל ה"גדולות", מסתגרת בהגנה ורק מעיפה כדורים ארוכים כדי לתקוף את ההגנה האיטית של מכבי, מי יותר בדיוק ומי פחות. אבל נגד הסתגרות והתקפות מתפרצות אין טעם במרכז שדה כ"כ מעובה. ואני לא מבין למה כשברור בכל פעם מחדש שזהבי הכי טוב כשהוא מגיע מהקישור הקדמי, שמים אותו כחלוץ כשעל הספסל מחכים לפחות שניים מבין בן בסט/פריצה/בדש ובקרוב גם יצחקי.

נוסא הפעם היה די טוב, אבל לתחושתי זה נובע בעיקר מזה שכל המשחק הזה היה בהילוך איטי. בעונה שעברה חשבתי שראדי איטי מדי לסגנון של סוזה, אבל כשאני רואה את נוסא – ראדי נראה לידו מינימום כמו איסקו.

ועדיין, נראה שכל זמן שזהבי איתנו אין לנו מה לדאוג – השערים כבר יגיעו כך או כך. אבל משהו חייב להיעשות בהגנה, לא מבין איך פאקו חי בשלווה עם כמות המחדלים הזו.

רועי 15 בדצמבר 2014

דווקא במשחק נגד פ"ת להבדיל מהמשחק נגד בית"ר, מכבי שיחקו הרבה יותר מהר, אלברמן ניתב את הכדורים יותר מהר, וחילופי המסירות בין ראדי-ייני-מיכה באגף ימין גם היו עם יותר קצב מבדרך כלל.

גיסנו 15 בדצמבר 2014

יכול להיות, למרות שחילופי מסירות בין ייני למיכה לא היו הבעיה אף פעם.
עדיין הרגיש לי שזה נבע יותר מחוסר לחץ של הגנת פ"ת מאשר מחדות יוצאת מן הכלל של מכבי.
חבל לי בעיקר שנראה שכל משחק מכבי מורידה רגל מהגז באזור הדקה ה 65, לא עניין של כושר כמו שזה נראה כמו מין אדישות כזאת ברגע שמשתלטים טואטלית על המשחק בלי קשר לתוצאה.

עידן. 15 בדצמבר 2014

לשמחתי יצא לי להיות השנה במשחק הכי טוב של ליברפול, נגד טוטנהאם. בסביבות הדקה ה-75, כשליברפול מובילה 3-0, החלה נהירה המונית של מאות אוהדי טוטנהאם אל מחוץ לאיצטדיון. עד הדקה ה-90 בערך חצי איצטדיון היה ריק.

אז כשאני שומע את השטויות על אוהדים שעוזבים לפני סוף המשחק, לא נותר לי אלא לגחך.

אזי 15 בדצמבר 2014

אבל בתקשורת יפמפמו את בזה שלנו אין תרבות ספורט.
אחר כך יבואו אנשי תקשורת ויגידו לי שהם בסך הכל נותנים לקהל שלהם מה שהוא רוצה.

תומאס נוימן 15 בדצמבר 2014

אחרי הגול של הירש זהבי כינס את השחקנים של מכבי במרכז המגרש, בסוג של huddle מהפוטבול, כנראה כדי להבהיר לכולם – "ספגנו, לא נורא, נמשיך כרגיל ונשים להם שלישייה. מקסימום, אם יהיו בעיות, זה עלי….".
הוא משחק עם כל כך הרבה ביטחון.
ראיתי כבר שחקנים ב-ZONE במהלך של משחק. ר
איתי גם שחקנים ב-ZONE של כמה משחקים רצוף.
עוד לא ראיתי שחקן ב-ZONE של יותר משנה (!!). זה מטורף.

נכון – מסי ורונאלדו וזלאטן עושים את זה כבר שנים. אבל זה בדיוק העניין – בשבילם זה לא ZONE, זו היכולת הרגילה שלהם. אצל זהבי, כמה שהוא היה גדול בהפועל (ולדעתי הוא היה הכי טוב בקבוצה הגדולה שלהם חוץ מדה-סילבה ואניימה), הוא לא גילה יכולת כזו. מה שהוא עושה במכבי למעלה משנה זו לא היכולת הרגילה שלו. זה פשוט ZONE משוגע שלא נגמר.

ניב 15 בדצמבר 2014

מצוין טל!

עירן 15 בדצמבר 2014

טל,

מעולה !!!

שמעון 15 בדצמבר 2014

לא יודע טל..
יש לי תחושה שאם מתן נאור היה יורה לכיוון אוהדי מכבי תל אביב לא היית מכנה את זה פאן לא מזיק :/

בלי קשר אני תוהה לעצמי אם השחקן הגדול והאדם הקטן היה מפנה אצבע משולשת או תנועה מגונה אחרת זה גם היה הופך למנהגם של הצהובים.

רועי 15 בדצמבר 2014

אני תוהה לעצמי אם אתה באמת משווה בין תנועת הפיו פיו לאצבע משולשת.
אתם שוברים שיאים.

רועי 15 בדצמבר 2014

אגב,
דמארי עשה אותו דבר לעבר אוהדי מכבי, לא שמעת אף אחד מזדעק או מגיש תלונה במשטרה על איום ברצח. אז באמת שאין צורך בתחושות האלה שלך.

אזי 15 בדצמבר 2014

דמארי עשה את זה כהגנה עצמית והוא מכוסה משפטית על ידי חוק שי דרומי

שמעון 16 בדצמבר 2014

באמת שלא התכוונתי להשוות. תהיתי לגבי אימוץ המנהג!

למען הגילוי הנאות אני אוהד מכבי חיפה
תגובתך לא עניינית וחבל.. אופייני יותר לאוהדי הפועל "אכלו לי שתו לי" תל אביב אבל יכול להיות שאוהדי מכבי פיתחו תכונות "חקייניות" ;)

גיסנו 15 בדצמבר 2014

ציטוט מהטור:
"אני לא מדבר על הפיופיו כלפי אוהדי הפועל בשער 5, טוב שזה נפסק."

אבל העיקר הצדקנות!!! של הקהל הכי מוסרי בעולם!!!!

יוני צהובי 16 בדצמבר 2014

שמעון,
כמה אתה נעלב מתנועת יד ילדותית? תנסה מ-1 עד 10 להגדיר את רמת ההיעלבות וכמה נמוך אתה חושב שזה.
כמה נעלבת שזהבי עשה את הפיו-פיו במדי הנבחרת?
מה היית מעדיף שהבן/בת שלך היה נחשף אליו? שירי שואה / שירי טועמה מחבל, או חגיגה על הדשא?
האם נעלבת גם מהאווירון (אולי זה היה F16?) של א. מזרחי?
ומשאר מכונות הירייה שאנחנו רואים בכדורגל האירופי?

די לצקצוקים, די ל"נו נו נו" חסרי משמעות.
בואו נתעסק בעיקר, נעיף אוהדים אלימים וגזענים מכל מחנות האוהדים ונפנה את האצטדיון למשפחות, נשים, ילדים.

כולה פיו-פיו. אני חושב שמה שכואב זו ההצלחה שלו במכבי, אם מכבי היתה קבוצת אמצע טבלה לא היו מתעסקים בחגיגה האיזוטרית.

מעיין אוהד מכבי 15 בדצמבר 2014

פשוט מעולה. חושב שכל חובב ספורט יכול להתחבר לטור הזה. מזכיר לנו למה וכמה אנחנו אוהדים את המשחק הזה.

דגש 15 בדצמבר 2014

מצוין.
ואני לא חושב שיש הצדקה לפאניקה. אולי אם עוד חודש-חודשיים השער המוקדם יימשך. אגב, אני מעדיף שער מוקדם משער מאוחר.

שי שבתאי 15 בדצמבר 2014

טור מעולה. צלפת בול בנוגע לזווית הראיה של הילדה. צחקתי בקול כשתיארת את ההתלהבות שלה מהכדור שפגע במסך.

יוסי 15 בדצמבר 2014

אחלה פוסט טל, מהנה מאוד לקריאה.

האם זכייה בגביע הטוטו נחשבת לתואר? כלומר יש סיכוי לטרבל??

טל בן יהודה 16 בדצמבר 2014

אם וכאשר נזכה בו, תערך ישיבת דירקטריון לגבי שינוי שם היומן.

רן 15 בדצמבר 2014

תגיד זה אולי מתאים יותר לפודקאסט, אבל…
איפה נעלם הפאקופרס שדיברת עליו בתחילת העונה?

רועי 16 בדצמבר 2014

אני חושב שהיות וקבוצות החלו לוותר לגמרי כל ניסיון להנעת כדור נגדנו, ומתבססות אך ורק על בונקר ויציאה למתפרצות, הנחיצות של משחק הלחץ ירדה.

טל בן יהודה 16 בדצמבר 2014

שאלתך ראויה, בנוסף לתשובה של רועי, אעלה את הסוגיה בפוד הקרוב.

אזי 16 בדצמבר 2014

מה יש ללחוץ?
מכבי מחזיקה בכדור96% מהזמן.

אם זה ימשיך ככה אלברמן ינסה לחטוף למיכה כדורים רק מתוך שעמום

טל בן יהודה 16 בדצמבר 2014

מצחיק

רן 16 בדצמבר 2014

לא מסכים לגמרי.
אחד הדברים שהיו חזקים אצל בארסה של פפ היה הלחץ על הכדור מיד שמאבדים אותו.
ואני חושב שבתחילת שנה ראינו גישה כזו גם במכבי. איך שמאבדים כדור ישר לחץ על ההגנה והקישורת גניבת כדור כזו היא באחוזים גבוהים גול. במשחקים האחרונים זה נראה שאחרי איבוד כדור אף אחד לא רץ להגנה אלא יותר רצים לאחור\ למרכז

רועי 16 בדצמבר 2014

אין לאן לרוץ ואת מי ללחוץ, ברגע שמאבדים כדור, השחקן של היריבה שזכה בכדור מעיף את הכדור קדימה לכיוון הכללי של החלוץ שלו ובזה זה נגמר.

רן 16 בדצמבר 2014

סיסמאות זה נחמד, אבל כבר הוכח שמה שאנחנו מרגישים לא תמיד נכון
ראה מקרה איגבור שאחוזי הדיוק שלו במסירות גבוה משאר השחקנים בהרבה ועדיין כולם טוענים שהוא מאבד מלא כדורים.
וחוץ מזה ברגע שמצליחים לבעוט קדימה לחלוץ זה אומר שלא היה לחץ כי אם היה כזה הבעיטה הייתה לכיוון חוץ או סתם לכיוון כללי שהוא ולא מדוייקת לחלוץ

גיסנו 16 בדצמבר 2014

נעלם עם ההחלטה לעלות עם 3 קשרים אחוריים כל משחק

avibm 16 בדצמבר 2014

בשלושת המשחקים האחרונים, מיכה משגר פצצות לשער ממרחק וכל פעם בנס זה לא נכנס. יש לי הרגשה שמיכה צריך את הגול הגדול הזה ואחרי שהוא יכנס הוא יפרוץ סוף סוף לשחקן משמעותי

רועי 16 בדצמבר 2014

מעולה .

Comments closed