גיא גודס יצר את הציפייה

על ההבדל בין תקווה לנצח לבין ציפייה לנצח

goodes

היה כאן פוטנציאל לאסון, כשאני מתכוון לאסון ספורטיבי כמובן. בעצם, אפילו לא אסון ספורטיבי, נכון יותר לומר "אסון מכביסטי", שכן רוב הקבוצות בארץ (בטח בליגת הכדורסל) יכולות להפסיד משחק או שניים, או שלושה, ברצף מבלי שזה ייחשב ל"אסון". אבל לא מכבי ת"א.

בתוך שבועיים, 14 יום בלבד, למכבי ת"א שובצו חמישה משחקים: ברצלונה (ב), הפועל ירושלים (ב), ז'לגיריס (ח), הפועל ת"א (ח) וריאל מדריד (ב). שתיים משלושת הקבוצות החזקות ביותר ביורוליג, ושתיים מהיריבות הגדולות ביותר שלה בישראל שהן במקרה גם נמצאות מעלה בטבלה. או במילים אחרות, כיף חיים.

מכבי ניצחה את ברצלונה וירושלים, אך האיום לא הוסר. ההפך הוא הנכון, הגענו למאני-טיים. ז'לגיריס בחוץ, הפועל בחוץ ואז ריאל בבית. כל משחק הוא בר-השמטה. כלומר, מכבי בוודאות צריכה לנצח את השניים הראשונים, אבל קצת חוסר ריכוז, קצת "היריבה תופסת יום", קצת הקהל הביתי מטריף את הקבוצה שלו, וזה הולך לכיוון השני.

הפסד קטן בקובנה, ואז עוד הפסד קטן (גדול) בדרבי, ואז ריאל בהיכל (לגיטימי) והופ… הנה מפציעה אחת המילים האהובות על תקשורת הספורט בישראל: משבר.

זה בדיוק מה שנמנע כאן, משבר. מלאכותי כמובן, ואולי כדאי לשים את המילה במרכאות, אבל משבר. "משבר" יפה כזה, שכולל דיבורים על לחץ, טורים על זרים שלא מתפקדים, לחישות מאחורי גבו של המאמן, הדלפות על חיזוק וכל הדברים הנפלאים שמתלווים להפסדים של מכבי ת"א. "משבר" שהיה דומה למה שראינו כאן בשנה שעברה בשלב מאוחר יחסית של העונה, אחד שכמעט שכחתי ממנו.

מי זוכר היום שאלופת אירופה המכהנת, הפסידה ארבעה משחקים רצופים אי שם בסוף מרץ. סוף מרץ! שנייה לפני הסדרה מול מילאנו, מכבי הפסידה לפרטיזן (ח), הפועל ירושלים (ב) ב-28 הפרש, ריאל מדריד (ב) ומכבי חיפה (ח). אני מודה, הרצף הזה, שכולל מספר לא קטן של הפסדים בקנה מידה צהוב, בשלב די מאוחר של העונה, פרח מזיכרוני. אבל אותו "משבר" בשלב כזה של העונה עוזר לי דווקא להדגיש נקודה חשובה לגבי מכבי ת"א של השנה הנוכחית, והיא שהקבוצה של גודס נראית בשלב זה טובה ויציבה מהרבה ממכבי ת"א של בלאט.

כבר לפני חודשיים כתבתי כאן שהתפקיד הזה לא גדול על גודס, עכשיו אנחנו רואים באמת עד כמה כשהוא עושה עבודה פשוט פנטסטית. מאמני מכבי ת"א מקבלים את תואר מאמן העונה בליגת העל בישראל באופן נדיר למדי, אבל אם אני מסתכל על כל הנסיבות, ייתכן שגיא גודס מוביל כרגע על שאר המאמנים.

מכבי ת"א שלו נראית כמו קבוצה שיודעת מי היא ומה היא רוצה מעצמה. כפי שנכתב מעלה, היה כאן פוטנציאל הרסני, ומכבי של גודס התקדמה ממשחק אחד לשני בצורה מעוררת הערכה. כן, הפערים מול הפועל ת"א גדולים מאד, לפחות כלכלית, אבל הניצחון של מכבי היה מרשים במיוחד כשמסתכלים על היכן הוא נערך ועל העובדה שלגודס היו שלושה ישראלים בלבד במהלך כל הערב, כשאחד מהם הוא ג'ייק כהן (משחק פשוט נהדר שלו).

מכבי ת"א מנצחת לאחרונה סטייל-מכבי-ת"א-כדורגל, כשהיא לוקחת "ביסים מדודים" ומנצחת את המשחקים שלה… "בקטנה". הניצחון באולם חולדאי בשלוש נקודות, ניצחון בקובנה ב-9 (למרות שהיה צמוד לכל אורכו), ניצחון מספק מאד על ירושלים, ניצחון על ברצלונה בשתי נקודות, ניצחון על אילת בשתי נקודות והניצחון בגביע על הפועל ת"א בשתי נקודות.

כבר שמענו שגודס ידע להתעקש על פארגו בקיץ, אבל ג'רמי הוא רק עמוד התווך. מסביבו קבוצה נחושה של שחקנים שעושים את כל הפעולות הנכונות (והנדרשות מהם). רנדל, סמית', סופו שחוזר לעצמו, יוגב (שאשמור כמה מילים בשבילו לסוף), לנ-דס-ברג, טיוס (כשהוא לא במחזור) וגם ג'ייק כהן. אני גם אתקדם ואצהיר שג'ו אלכסנדר נראה כמו ש-ח-ק-ן ובול פגיעה של הקבוצה, בטח עבור 20 אלף דולר בחודש.

גם כאשר הקבוצה הזו תפסיד משחקים בהמשך, ואין ספק שזה יקרה, היא לא תראה אחרת ממה שהיא נראתה לאחרונה. לכל קבוצה יש את העליות ואת הירידות, אבל ההרגשה היא שמכבי הנוכחית תראה דומה בשני המצבים הללו. אצל אלופת אירופה של שנה שעברה למשל, היה מדובר ברכבת הרים משוגעת עם גבהים מטורפים ואז ירידות מביכות ובלתי מוסברות.

ואם הזכרתי בפסקה הקודמת את ההפסדים שעוד יגיעו, אחד כזה עלול להופיע כבר הערב מול ריאל מדריד, אחת הקבוצה החזקות באירופה. אבל לפני שנמשיך הלאה, יש לי תחביב להזכיר שהיו פרשנים שהשוו את ריאל מדריד של שנה שעברה (עם 0 תארים אירופאים) למכבי ת"א של שאראס-פארקר-וויצ'יץ ואז לצחוק. אז בואו נעשה את זה עכשיו… חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

אם יותר לי להמשיך ולהחמיא כאן למכבי ת"א של גודס, אכתוב שאנחנו מגיעים למשחק היום בהרגשה די לא מוכרת. בפעם הראשונה זה זמן מה, אני מגיע להיכל כשמכבי ת"א משחקת מול קבוצה שעל הנייר היא טובה ועשירה ממנה בפער ניכר, אבל לא עם התקווה לנצח, אלא עם הציפייה לנצח. והנה לכם ההישג הגדול ביותר של גיא גודס. ואם אתם צריכים, תקראו את הפסקה האחרונה שוב כדי להפנים את ההבדל.

כשאני מנסה לחשוב על הפעם האחרונה שזה קרה, אני מוצא את עצמי חוזר ארבע שנים אחורה, לעונה הראשונה של דיוויד בלאט. אין הרבה קבוצות שעומדות בקריטריון שציינתי בפסקה הקודמת, בסך הכל ריאל מדריד, צסק"א וברצלונה ואולי עוד איזה קבוצה מזדמנת. ב-2010/11 ברצלונה, פייבוריטית לזכיה ביורוליג, הגיעה להיכל נוקיה להתארח אצל מכבי ת"א המסעירה והמהירה. ציפיתי לנצח, הפסדנו בהארכה.

לפני אותו משחק, כנראה שאצטרך לחזור אחורה עוד כמה שנים, מסתבר שזה לא כזה דבר שכיח. אני יודע שחלקכם תחשבו "ברצלונה לפני שבועיים", אבל אם תיזכרו בימים של לפני המשחק, האווירה הייתה יותר של "יש הזדמנות לנצח אותה" עם הפציעות והתקופה הלא טובה, ופחות "צריכים לנצח אותה". מול ריאל מדריד הערב זה שונה. עזבו אתכם מ"יש הזדמנות", בניגוד ללפני שבועיים, היום זה "בואו ננצח אותם אינעלדינק".

אפילו שהם יותר טובים. אפילו שהם יותר עמוקים. אפילו שהם יותר עשירים. אפילו שזה עדיין רודריגז ופרננדס ויול וקרול ובורוסיס וכל שאר השמות הגדולים (שנחנקו בגמר במילאנו). אני מאמין שמכבי ת"א של העונה מסוגלת סופסוף לנצח אותם גם במשחק שלא נערך על בימת הפיינל פור, כשכל הלחץ נמצא על הכתפיים של היריבה והפיפי עוד שנייה בורח להם בתחתונים.

האם זה באמת יקרה? לא יודע, אני כמובן מקווה שכן, אבל יותר מכך, נכון לעכשיו אני מצפה שכן. מכבי ת"א הפסידה לריאל מדריד בעונה שעברה פעמיים לפני הגמר, כששני המשחקים היו קרובים והלכו צמוד עד הסוף. חשוב גם לציין שבשני המשחקים הייתה הרגשה שריאל שולטת בתוצאה הסופיות יותר ממכבי. הגיע הזמן לשנות את כל הדברים האלה. גיא גודס מאמן קבוצה שיכולה לעשות לנצח הערב כשזה לא רק תלוי ביריבה הגדולה שממולו.

לא נשכח לציין שניצחון הערב, ומכבי ת"א יכולה לפזול לעבר המאבק על המקום הראשון בבית (ניצחון על ריאל והמאבק על המקום השני הוא לא רק פזילה, אלא מציאות קיימת). עוד חיזוק קטן לקו האחורי, ויש לנו כאן מועמדת אמיתית להגן על התואר שלה.

בעצם, תנו לי לתקן משהו קטן שכתבתי לפני שתי פסקאות. גיא גודס לא רק מאמן את הקבוצה הזו, הוא גם האחראי שיצר אותה. שוב, כל הסופרלטיבים מגיעים לו. והנה, העברנו טור שלם שעוסק במאמן מכבי ת"א מבלי להזכיר את השם פיני… שיט.

*

הבטחתי מילה לגבי אוחיון, ולכן אקיים. היה כיף לראות את ההתלהבות שלו בסוף הדרבי. זה גם היה מובן לחלוטין, שכן בשבילו, זה היה יותר מסתם עוד דרבי. יוגב עצמו סיפר שהוא קיבל המון פידבק מהאוהדים לפני המשחק, ואני מניח שהדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה לאכזב אותם.

עכשיו תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם מגיעים לאירוע גדול ומרכזי, כל העיניים נעוצות בכם, לחץ כבד, תקווה שלא לפשל, ואז, לא רק שאתם מנצחים, אלא אתם גם נותנים את אחד המשחקים הטובים ביותר שלכם ונבחרים למצטיין. מה שראינו אחרי השריקה זו פריקת אושר מהסוג המהנה ביותר לצפייה מהצד. אנחנו שמחים (גם) בשבילך ילד, עכשיו לך תנצח את ריאל.

לא חמור של אף אחד
פרשנים שאין לחלוק על דעתם

14 Comments

אד הורטון 29 בינואר 2015

טעות אחת בפוסט המוצלח. טיוס לא במחזור אלא בהריון- לכן הוא רץ כל פעם לאולטראסאונד.

טל בן יהודה 29 בינואר 2015

:)
מצחיק.

יובל 29 בינואר 2015

הוא כבר לא ילד

אלעד 29 בינואר 2015

זה בדיוק מה שעבר לי בראש. הוא כבר לא ילד

אריק 29 בינואר 2015

כתבת "לגיטימי" על הפסד (ולא חשוב למי)?
אתה מאבד זה..

טל בן יהודה 29 בינואר 2015

אין לי קאמבק.

D! פה 29 בינואר 2015

מדוייק אריק

ניב 29 בינואר 2015

מסכן טיוס, אני מתחיל לדאוג לו, הוא לא יצליח למצוא קבוצה עם הבעיות הכרוניות האלה!

ד"ר פיל 29 בינואר 2015

ההבדל בין עכשיו ללפני שבועיים, זה שאחרי שנשבר המחסום של ברצלונה – פתאום נצחון בבית על ריאל נראה לגמרי ריאלי (no pun intended)
ואולי זה רק אני, אבל לראות את רודי פרננדז מפסיד תמיד עושה לי חמים בבטן. משהו בבנאדם מקרין לי שחצנות מעצבנת עוד מהימים שהוא היה רוקי בפורטלנד

גדדשדש 29 בינואר 2015

פליפה רייס שבר את שיא הריבאונד ביורוליג, לא?

תני 30 בינואר 2015

שבד

יואב 30 בינואר 2015

מבאס. אחרי הכל אנחנו צריכים ללמוד. אם לא הג׳ט לג.
שיט. איך נכיל את זה?

אלון 30 בינואר 2015

אין מקום להשוות בין מכבי של פארקר שאראס לריאל של השנים האחרונות.
אבל אני חייב להודות שלדעתי עם מאמן נורמלי הם עם לפחות 2 תארים מ3. אני לא חובב את השחצנות של הפרשני כדורסל בארץ על פני המאמנים האירופיים שהם לא מסינה ואוברדוביץ. אבל הלאסו הזה הוא בדיחה. ניצול מינימלי של כל כך הרבה כישרון.

cookie-monster 30 בינואר 2015

עושה רושם שהולך לו ממש יפה, לגודס.

Comments closed