תחגוג אלירן, תחגוג

אם תכבוש הערב, בבקשה אל תרים את הידיים בצניעות על חשבוני

EA

במציאות הספורטיבית של 2015 נוצר מצב מאד מעניין. מצד אחד, הדבר הכי חשוב היום בספורט המקצועני זה הכוכבים, אותם שחקנים אינדיבידואלים שבזכותם אנחנו קונים כרטיסים (וחולצות ונעליים וכובעים וכל מה שהקבוצות יכולות לייצר עם המספרים ופרצופים שלהם). מצד שני, נדמה שהנאמנות של השחקן הבודד לקבוצה שלו כבר כמעט ולא קיימת. הנאמנות והדאגה היא קודם כל לעצמך, לקריירה שלך ולעתיד שלך ושל המשפחה שלך. ובצדק רב.

אלירן עטר הוא אחד מאותם שחקנים, כוכב. המצב של הכדורגל הישראלי הוא כזה ששחקן יכול לחזור מהתייבשות של שנה וחצי במיטב ספסלי אירופה ולהפוך (או לחזור) לכוכב הזה אחרי משחק וחצי. לא נרחיב כאן לגבי הסיבות שהביאו למצב הזה, אלא נקבל אותו כפי שהוא. העובדה היא שלפני הנרטיב של החזרת הפער מבאר שבע לחמש נקודות, הנראטיב של "מכבי ת"א מול מכבי חיפה" או הנראטיב של "המחזור הראשון בפלייאוף במירוץ נהדר לאליפות", הנראטיב הראשי הערב הוא כמובן: אלירן עטר Vs. מכבי ת"א. הכוכב מול הקבוצה (עם כוכבים משלה).

אני מודע לכך שאני לא מדגם מייצג לכלום, אבל אני אחד מאלה שהשלימו עם המציאות החדשה של הספורט המקצועני מאד מהר. הדבר הראשון והעיקרי שקובע אצל הספורטאי של היום זה הכסף, ונדיר למצוא כאלה שאצלם זה לא המקרה (אני לא אומר שאין, אני רק אומר שהם מאד נדירים. מאד). מה שצריך להיות חשוב לכלל האוהדים זה הצבע והסמל שעל החולצה, לא השחקנים שלובשים אותם. פעם אחת הם באדום עם הפטיש והמגל, ופעם אחת הם בצהוב עם המגן דויד או המנורה. או ההיפך.

האם אני אוהב את המצב הזה? זה כלל לא משנה, אני לא אשנה את המציאות הזו בהתאם למידת החיבה האישית שלי אליה. רק לשם המחשה, אני לא חושב שזה יהיה הימור קיצוני מדי אם אקבע שמספר השחקנים שעברו בין מכבי ת"א והפועל ת"א בשנים האחרונות, עומד על מספר שיא. ולמה זה? רק בגלל שלמועדון אחד יש יותר כסף והזדמנויות להציע מלשני. זהו, לא יותר מזה. ואנחנו האוהדים צריכים להשלים עם זה וכאמור, לעודד את החולצה ואת הסמל.

בגלל כל זה, איני חלק ממחנה האוהדים הצהוב שמרגיש צביטה בלב כאשר הוא רואה את אלירן עטר חוגג בצבע אחר, כשהפעם זה ירוק (מי יודע מה זה יהיה בשנה הבאה או בשנה שלאחר מכן). אני יכול להבין את מי שכן, אני לא טוען שזה ילדותי או מיותר להרגיש ככה, אלא רק ש… כפי שאורן חן וסטאלוס שרו, זה לא עושה לי כלום.

הוא היה ענק במכבי ת"א, בעונת האליפות. ה-שחקן. כפי שכבר כתבתי, הוא היה ערן זהבי לפני ערן זהבי. רוק סטאר, כפי שמופיע בתמונה למעלה שיצרתי כחלק מיומן האליפות של עונת 2012/13 (שמים לב שזו תמונה שיצרתי ב-Paint?). ואז הוא בחר ללכת. וזה בסדר גמור כי בן אדם צריך לעשות לביתו וזה בדיוק מה שהוא עשה. ועכשיו הוא חזר לארץ ונמצא ברומן עם קהל אחר. הכל חלק מעולם הבידור שהוא הספורט המקצועני של היום. אין סנטימנטים. לא לשחקנים ולא לאוהדים (או לפחות לחלק מהם).

לי יש דברים אחרים שצובטים בלב. למשל שמישהו מזמין פיצה ללא תוספות או כשאנשים ללא ילדים קמים מוקדם בסופי שבוע. אלירן עטר כובש, מבשל וחוגג שערים בסמי עופר עם קהל אחר – דווקא לא. ואם הוא יכבוש הערב? נכון, זה לא יהיה כיף, אבל זה אף פעם לא כיף ששחקן עבר שלך נותן נגדך הצגה ולא משנה איך קוראים לו (אוהדי מכבי סל בהחלט רגילים לכך). מצידי הוא יכול להמשיך ולחגוג את השערים וההצלחות שלו גם הערב.

כן, קראתם נכון. אם אלירן עטר יכבוש נגד מכבי ת״א, אני בעד שיחגוג את השער כפי שהוא חוגג כל שער. שיעשה בדיוק את מה שהוא עשה כשהוא כבש במדי מכבי ת"א או במדי בני יהודה. אותו דבר לגבי בישול שלו עם העקב. שלא יתאפק או יכבוש את יצריו. וזאת למרות שכבר קראתי שעטר הודיע לאוהדי מכבי ת"א שהוא לא יחגוג אם יכבוש הערב (עד כמה שזה אמור להיות נכון ומדויק).

אני בדעה שכל עניין האי-חגיגות הזה הוא מטופש. אני מצטער, אבל הרמת הידיים הזו של כריסטיאנו רונאלדו אל מול אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא הייתה מרגשת, מוצדקת או הוגנת, היא הייתה מטומטמת (וזה נכון לגבי כל אי-חגיגה שיצא לי לראות). די כבר, על מי אנחנו עובדים עם ההפגנות צניעות המזויפות האלה. מה זה הנוהג דבילי הזה שמתפתח, ולמי הוא בכלל נועד? לאוהדים? מה אנחנו ילדים קטנים? אם נראה שחקן שהערצנו בעבר חוגג מולנו עכשיו אז מה… מה יקרה? נבכה? נתאבד? אנחנו נתגבר ונעבור הלאה.

בנוסף לעובדה שהרמות הידיים האלה אחרי שערים מיותרות, אני חושב שאוהדי מכבי ת"א הם האחרונים שיכולים לדרוש משחקן כלשהו לא לחגוג מולה. ואם אתם לא מבינים על מה אני מדברים אז פיו פיו… עכשיו אתם מבינים? אנחנו התענגו מכך שערן זהבי חוגג מול אוהדי הפועל ת"א ומעצבן אותם ושרנו להם "איך ערן ז**ן אתכם". אז לצפות שעטר לא יעשה זאת מולנו, על אף השוני הגדול בין שני המקרים (וידוע לי שהנסיבות שונות), זה קצת לא מסתדר. ואני כותב "קצת" בלשון המעטה כאן.

אני כאוהד אוהב לחגוג בשערים. אני כאוהד אוהב שהשחקן הכובש מהקבוצה שלי חוגג יחד איתי בשערים. זה הופך את זה להרבה יותר כיף שהכובש רץ אליך עם הידיים למעלה או עם תנועת אקדחים לכיוונך. ואני כאוהד לא רוצה שאף שחקן או אוהד אחר יימנע מלחגוג שער בגללי, לא משנה צבע החולצה שלהם. זו בדיוק הסיבה שאנחנו משלמים על כרטיסים ומגיעים למגרשים.

אז אלירן עטר, אם תכבוש, תחגוג. תרוץ לקהל הנוכחי שלך ותשמח (מה שכן, אתה יכול לוותר על לחפון את האוזן שלך ולומר להם "אני לא שומע". אחרי הכל, זה היה רגע די אישי בינינו). באמת, עזוב את הרמת הידיים עם ההצגה המתחסדת הזו של "אני עדיין אוהב אתכם" או מה שזה לא יהיה. היית אצלנו, היה אדיר, אבל זה נגמר. אנחנו מבינים את זה.

אתה שחקן מכבי חיפה ומגיע להם שתחגוג איתם. מול באר שבע וקריית שמונה. כי אין סיכוי שאתה כובש הערב בבלומפילד.

*

אם פספסתם, פרק 33 של פודקאסט מכביבול לקראת הפלייאוף המשחק הערב עם גיל שלי ואזי (מהתגובות):

DNA - אריאל בר חיים
ליגת שוקי ההון - התזוזה לכיוון השכר בעיצומה

31 Comments

שמעון 22 במרץ 2015

עקרונית אתה צודק. אבל אם יש רגע אחד בספורט השנה שהתרגשתי זה השער של למפארד והאצילות בה נהג. זה לא עשה לך כלום?? באמת שדון שימון מחק מאוהדי מכבי כל זכר לחמלה אנושית

טל בן יהודה 22 במרץ 2015

חמלה?
לא מכיר ת'מילה… מה זה?
:)

אדם בן דוד 22 במרץ 2015

:)

גיל שלי 22 במרץ 2015

אין מקום לחמלה בספורט, אלא בקבוצות ילדים למשל (אין טעם לנצח 120:0)

גיל שלי 22 במרץ 2015

אני איתך לגמרי, גם לא תהיה לי בעיה אם יעשה פיו פיו לעבר שער 11, העניין הוא פשוט, הוא לא יכבוש

xxxxxx 23 במרץ 2015

אתה טועה שוב ושוב בנבואות שלך. אולי די?

יוני צהובי 22 במרץ 2015

מה כל כך מוזר בזה שיש שחקן שיש לו עדיין סנטימנט לאוהדים שאוהבים אותו ולא מרגיש לו טבעי לחגוג בפרצוף שלהם?
מקרה ערן זהבי לא בר השוואה – האוהדים האדומים מיררו לו את החיים לפני הדרבי הראשון כי חתם במכבי, החגיגה בפרצוף שלהם היא צדק ספורטיבי קטנטן

אזי 22 במרץ 2015

אני מסכים איתך, אבל לא קיצוני כמוך.
כן, יצבוט לי אם הוא יכבוש . מה יצבוט לי? אני אהיה הרוס! (בעיקר כי יכלנו להביא אותו ולא הבאנו)
אבל אני לא אכעס עליו אם הוא יחגוג. הוא כבש שער, הוא לא חייב לנו כלום. מכבי לא רצתה אותו.
מגיעות לאוהדים שלו החגיגות.

מעבר לזה, אני כן יכול להבין שחקנים שכובשים נגד קבוצה שהם מחוברים אליה ולא חוגגים.
זה קצת כמו לעשות נקודה בטניס כשהכדור פוגע ברשת ונופל על המשטח.
אתה לוקח את הנקודה בשתי ידיים, אבל לא חוגג אותה ומבקש סליחה.

אדם בן דוד 22 במרץ 2015

אני מסכים איתך לגבי המקרה של עטר.
הוא עזב בהסכמה של שני הצדדים.
הוא חזר לארץ – ומכבי ויתרה עליו.
אני לא מסכים שזה כך באופן גורף-
אני חושב שזה אחד הרגעים הגי מרגשים אי פעם בתולדות הכדורגל האנגלי
http://www.youtube.com/watch?v=cEyUGq_W8wY
אחד מגדולי השחקנים של יונטד, מוריד אותה ליגה וכמו בשכונה הולך הביתה ולא חוזר לשחק.
אתה מתאר לעצמך אותו חוגג מול האוהדים?

ברור שזה מקרה קיצון- אבל לא הייתי מזלזל בתופעה, לפעמים שחקן עוזב מועדון אבל נשאר אוהד. דווקא כיבוש נגד הלב, והבעת רגשות אמיתיים! כאלה שאומרים "כבשתי כי בזה אני עובד, אבל אני לא יכול לשמוח בלב שלם" מרגשים לא פחות.

גיל שלי 22 במרץ 2015

אבל אדם, זה מקרה נדיר של משהו שלא תוכנן מראש, אותנטי לחלוטין, לכן זה ברור שזה בסדר, הוא פשוט לא חשב לחגוג כי לא היה לו חשק לחגוג. אבל, כל ההפגנות המעושות הללו, זה שטויות במיץ, ולא מרגש בשיט

אדם בן דוד 22 במרץ 2015

אני יכול לחשוב על לא מעט מקרים בהם יכל להיות מאוד הגיוני ששחקן לא יחגוג-
הנרי מול ארסנל לאחר המעבר לבארסה.
ראול מול ריאל לאחר המעבר לשאלקה
בטיסטוטה מול פיורנטינה לאחר המעבר לרומא

אני חושב שרונאלדו, שחקן ענק ואדם רגיש מאוד מאוד- באמת באמת העריך את האהדה של אוהדי היוניטד.
וההחלטה שלו שלא לחגוג הייתה אמיתית.
כמובן שכל מיני טרמפיסטים החליטו לא לחגוג- אבל אני חושב זמדובר בהחלטה לגיטימית וממרגשת בהקשר הנכון.

למשל- אין לי בעיה ששובל גוזלן יחגוג כשהוא כובש מול הפועל (ההחלטה שלו יכולה להיות מוסברת רק בכך שמדובר בעונה בה שיחק בקבוצה) אבל לו מהרן להלה יחגוג אל מול שער 5 זה יראה לי מוזר.

לגבי זהבי- הבעתי את דעתי בעבר- זאת לא רק זכותו זאת חובתו לשמוח ולחגוג אם הוא כובש מול הפועל. לגבי ורמוט לא יודע מה ארגיש.

ואת הלינק צירפתי כי זה באמת לטעמי אחד הסיפורים האדירים ביותר שהיו בכדורגל האנגלי. יש בו סיפור שלו היה מופיע בסרט הייתי אומר שסתם יצאו קיטש.

המכבייה 22 במרץ 2015

אני חושב שיונייטד היתה יורדת גם ללא הגול הזה אבל כן, זה לא משנה מהותית את הסיפור.

אדם 22 במרץ 2015

אז מה היית מעדיף ששחקן ירוץ מגרש שלם בשביל לחגוג מול אוהדי היריבה כמו שאדבאיור עשה מול אוהדי ארסנל?
מצד אחד אתה טוען ששחקנים צריכים לחגוג כי זה מה שהם מרגישים אסל מצד שני לא מסוגל להבין שיש כאלו שבאמת מרגישים חוסר חשק לחגוג.
ד״א, במקרה עור אני מבין אותו לגמרי. הוא היה שם בתקופה שכולם ישבו לו על הגב עם התיק של הזקנה ואוהדי מכבי עמדו מאחוריו. אני בטוח שזה היה שווה לו הרבה ובטוח שהוא זוכר להם את זה ולכן לא ירצה לחגוג.

יניב פרנקו 22 במרץ 2015

לגמרי אדם – התחושות שלו בעיני למכבי גדולות משחקן בית – הוא השחקן שהוא בגלל מכבי והוא היה מת לחזור לשם.
אם לא יחגוג זה יהיה הכי אותנטי.
ודרך אגב נגד בני יהודה חגג ועוד איך חגג.

טל בן יהודה 22 במרץ 2015

אתה מפספס עם המשפט הזה "לא מסוגל להבין שיש כאלו שבאמת מרגישים חוסר חשק לחגוג".
להערכתי, הרוב המוחץ של הלא-חוגגים מזייפים את זה.
לא כולם, מדי פעם יש את הכנה… האמנתי ללאמפארד לדוגמא.

ואגב ליניב, אם "הוא היה מת לחזור לשם", אולי בפעם הבאה שישקול פעמיים אם לעזוב.
וזה נכון לגבי כל שחקן שבורח לאירופה מהר… גם לזהבי שישקול לעזוב בקיץ את הסטטוס אליו הגיע כאן.

אדם 22 במרץ 2015

אני באמת לא מבין את הטענה. ברור שיש כאלו שופסים טרמפ, זה לא הופך את זה ללא לגיטימי.
ומה זה אומר שישקול פעמיים אם לעזוב? זה לא שהוא עזב להפועל נניח או לקבוצה אחרת בארץ. הוא יצא לאירופה בתקווה שיילך לו, זה היה זמן טוב מבחינתו לצאת. לא הלך, קורה, חוזרים ארצה. למה לא לברוח לאירופה מהר ואיך זה קשור לסנטימנט שיש לך כלפי הקבוצה? (ואל תכניסו לפה את גולסה בבקשה)
לזהבי אין שום רגש למכבי, בזה אני בטוח.

טל בן יהודה 22 במרץ 2015

אני נוטה להסכים איתך לגמרי לגבי השורה האחרונה שלך.

יניב פרנקו 22 במרץ 2015

האם עטר יצא לקבוצה הנכונה ? ככל הנראה לא .
האם הכישרון שלו שווה חוזה בליגה אירופאית סבירה -כן .
האם היכולות שלו שוות למכבי חיפה חוזה כבד -כן .
האם מכבי הייתה צריכה להחזיר אותו – אני מאלה שחושבים שלא , שהוא לא החלק הראשון בפאזל .

אבל האם שחקן או עובד בחברת הייטק צריכים לנהל את הקריירה שלהם מתוך פחד שאם יקחו סיכון לא תהיה להם אופציית חזרה זה מוגזם מאוד – הוא שידרג את עצמו ביציאה ולא חזר לבני יהודה -זה שנותרו לו רגשות וציפיות זה אנושי .

המכבייה 22 במרץ 2015

טלי אם זה היה תלוי רק בו, חוזה ארוך ומשודרג היה משאיר אותו כאן.
אני חושב שיורדי שמח על העיסקה הזאת.

דיזידין 22 במרץ 2015

משפט המפתח בפוסט הזה הוא "מה אנחנו ילדים קטנים?"
כיוון שקראתי עד היום הרבה פוסטים שלך, אני מופתע שהפעם אתה טוען שלא.

X 23 במרץ 2015

+101024923490421901923

דווידקה 22 במרץ 2015

ראשית, ארצה לומר שעקרונית אני מסכים איתך, התופעה שהתפתחה – אי חגיגת שערים נגד אקסיות יצאה מפרופורציות, ונתפסת כלא אמינה וחסרת משמעות

אך עם זאת אני חושב שהרבה יותר קל לכתוב את הדברים האלה מהעמדה שאתה נמצא- אוהד את הקבוצה הכי טובה בארץ מבחינה מקצועית והישגית ב3 שנים האחרונות, כמעט ללא מתחרות. גם אם אלירן יכבוש מולכם הערב ואפילו יגרום לכך שחיפה תנצח, כנראה שזה לא ימנע מכם אליפות נוספת ואופציה לדאבל היסטורי שאתה כל כך חפץ בו.
אך חשוב על מצב שונה (וודאי אתה זוכר שעד לפני כ 3-4 שנים זה אכן היה המצב) עטר עוזב אותכם אחרי עונות היסטוריות במועדון וחיבור אדיר לקהל, לטובת החלום להצליח באירופה, ולאחר כשנתיים חוזר דווקא ליריבה הגדולה שלכם כיום במבחינה מקצועית (דגש על מקצועית כי בכל זאת..הפועל..)
עכשיו נסה לחשוב על זה שוב- קרב ישיר ביניכן לחיפה על האליפות, כמה מחזורים לסיום, עטר מגיע לבלומפילד, נועץ לכם כמו סקורר מחונן אל מול יציעי 10-11 ונשאר לחגוג מולם באופן בולט ומעורר השראה…(השראה לקופים כן..לא לכם…)… נראה לי שהיית חושב על העניין קצת שונה, וחושב שהיה יכול לפחות להתרחק עם החגיגות לכיוון מרכז המגרש
שוב, אני בדעתך, ובאופן הגיוני אתה צודק, אין בזה שום דבר רע, וחגיגות שערים הן חלק מהמשחק….פשוט כו שאתה כבר כתבת יותר מדי פעמים פה, מדובר בסופו של דבר במשחק עם הרבה מאד אמוציות ורגשות להמון אנשים (בעיקר גברים) שלוקחים את המשחק ביותר מדי רצינות..

רן 23 במרץ 2015

אולי כדאי שתפסיקו להאשים אחרים
אלירן קיבל היום עידוד אדיר ממכבי (למען הסר ספק תל אביב) וזו הסיבה שהוא לא חגג.
אם אוהדי הפועל היו מתייחסים בכזה כבוד לזהבי אני בטוח שדברים היו נראים אחרת.
אבל כמובן שהם ישבו לו על הוריד עם קללות ואיחולים לבת הקטנה שלו שאני מתבייש לכתוב.
אז אל תתפלאו

גל ד 22 במרץ 2015

למיטב זכרוני ילדים קטנים לא מתרגשים יותר מדי כשעושים להם פיו פיו. הם אפילו נהנים לעשות פיו פיו חזרה. ההשוואה לאוהדי כדורגל לא מיטיבה איתם.

דיזידין 22 במרץ 2015

צודק, אני מתנצל בפני הילדים.

נולי 22 במרץ 2015

שום דבר לא באמת חשוב זולת הניצחון. קדימה מכבי!

אורליוס 23 במרץ 2015

אני חושב שיש אלמנט קטן נוסף פה, בתקופתו גם אבא של עטר עבד במכבי, לדעתי בהכנת אוכל (אין לי מושג אם עד היום), והחיבור המשפחתי למועדון היה מאוד חזק…
אני עבדתי בחיי בכמה חברות שונות, ולחלק מהן היה לי חיבור יותר חזק מלאחרות, אז אולי זה המקרה הספציפי?

המכבייה 24 במרץ 2015

אביו , אם אני לא טועה, סיפק את הקייטרינג היומי למתקן.
אלירן התחבר פנטסטי במכבי. לקהל, לשחקנים ,לכל המערכת.
והיה מאד מאד אהוב כי מלבד הכישרון, אלירן תמיד עבד קשה על המגרש. כמובן שהקהל עטף אותו באהבה והגנה מול שירי הנאצה האישיים שהופנו אליו. לא איש כאלירן ישכח את זה.

המכבייה 24 במרץ 2015

במידה מסויימת הוא הפך למחובר כל כך למועדון, לא פחות אם לא יותר משחקני בית שעולים עכשיו מהנוער.

דגש 23 במרץ 2015

מסכים לגמרי. לפני המשחק התפרסמה כתבה בוואלה שבה סופר איך עטר היה היחיד שהתקשר לדבר עם "אחד האוהדים הידועים של הקבוצה" שהדגישה את הצורך בגישה של הדברים שלך כאן. עטר כל כך רוצה לכבוש דווקא נגד מכבי כדי לא לחגוג כדי שכולם יראו כמה שמכבי עדיין חשובה לו. אז אם מכבי חשובה לך למה אתה רוצה לכבוש? למה אתה מתמודד נגדה? נמניזם בשיאו.

Comments closed