לחזות בגְדוּלָה

הגמר היה חוויה חד פעמית (?) בלתי נשכחת

Lebron-James-Witness-Wallpaper

אני לא אחד שעוקב אחרי השלבים המוקדמים של הצ׳מפיונס ליג/ בעיקר כי כשאין לי מושא אהדה על המגרש, כדורגל די משעמם אותי. מה לעשות, לראות שידור חוזר של ״המפץ הגדול״ עדיף בעיני על עוד משחק של יובנטוס מול שחטאר דונייצק בשלב הבתים (בזינגה!). אבל ככל שהעונה האירופאית הולכת ומתקדמת, כך המשחקים הופכים למעניינים יותר ואפילו אחד כמוני מסוגל לשבת וליהנות מהם (הגמר היה אדיר).

את המשחק הראשון בחצי הגמר בין באיירן מינכן לברצלונה תכננתי "לראות ברקע". אתם יודעים, קצת לקפל כביסה, קצת לעשות כלים, קצת לסדר את הסלון, הכל בזמן שהטלוויזיה פתוחה על ספורט5 HD. אז רוקנתי מדיח, תליתי מכונה, סידרתי צעצועים, ועדיין היה 0-0. כשנותרו כ-20 דקות לסיום ההתמודדות, התיישבתי על הספה לראות את הסוף עם הלאפטופ על הרגליים למקרה שישעמם לי. ואני עדיין מודה למי שצריך שלא הלכתי לישון או העברתי ערוץ באותן דקות, כי זכיתי לראות גדולה. ראיתי את מסי בשיאו. ראיתי את שחקן הכדורגל הטוב בעולם, על הבמה הכי גדולה, ברגע פשוט ענק שלו. בלייב.

כאמור, אני לא אוהד כדורגל (אני אוהד מכבי ת״א, יש הבדל), אבל מה שראיתי באותם דקות ריגש אותי. אין לי מילה אחרת. נותרתי נפעם. אני לא אוהד את ברצלונה ואני לא אוהד של מסי (במלחמה הדבילית הזו מול רונאלדו), אבל הרגעים הללו שלו מילאו אותי באושר כשאני יושב לבדי בסלון. אפילו לא חיכיתי לסיום המשחק, העברתי אחורה וראיתי את השערים שוב ושוב, בעיקר את השני. עוד זווית, עוד הילוך חוזר, עוד פעם לשמוע את הקהל, עוד פעם לראות איך הוא עובר את ההגנה, עוד פעם לצפות בבעיטה. עוד פעם לחוות. עוד פעם להתרגש. עוד פעם להיפעם.

אם הייתי צופה בגולים האלה למחרת בבוקר או מאוחר יותר בלילה בתקציר באינטרנט למשל, זה לא היה אותו הדבר, צריך "להיות שם כשזה קורה" כדי להרגיש את הזרמים המיוחדים שדברים מן הסוג הזה יעשו לך בגוף. אין הרבה שחקנים או אפילו אנשים בעולם שמסוגלים לגרום לנו להרגיש ככה בזמן שהם ״עובדים״, מסי הוא בהחלט שחקן כזה. גם לברון ג׳יימס.

*

מספרים לא יספרו את הסיפור של לברון ג׳יימס בגמר ה-NBA שהסתיים אתמול בבוקר בישראל. אני יכול לתת לכם כמה כאלה, אבל זה לא יעזור כי סטטיסטיקות לא מרגשות, הם בסך הכל פונטים שחורים של מספרים על גבי רקע לבן. האם השער השני של מסי מול באיירן היה עושה לכם משהו אם הייתי מתאר לכם אותו כאן בפרטי פרטים? אז בשביל מה מספרים עכשיו.

נו טוב, אבל לא הרבה. אני יכול לתת לכם למשל את… המממממ… מה נציג לכם, טוב, יש לי. אני יכול לתת לכם את שורת הסטטיסטיקה של המשחק האחרון בסדרה, המשחק שבו לברון כבר היה מותש פיסית ובקושי עמד על הרגליים. במשחק לא הכי חזק או מרשים שלו, על אדי הדלק האחרונים במיכל, לברון נתן 32 נקודות, 18 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. כאמור, זה במשחק יחסית חלש שלו. בגמר. תנו לזה לשקוע לרגע לפני שנמשיך.

המספר שאני אקח איתי הלאה מהסדרה הזו זה 20-8-8. הסדרה החשבונאית הזו נצרבה במוחי, קועקעה. עשרים שמונה ושמונה. עשרים שמונה ושמונה. זו הייתה שורת הסטטיסטיקה של לברון במשחק החמישי. בסיום המחצית הראשונה. כן, הוא עשה את זה בשני רבעים. 20 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים (שני רבעים. שניים!!!!). אני מצטער, אבל אני עדיין לא חושב שעיכלתי את 24 הדקות האלה. אולי זה יקרה במהלך הקיץ, אולי לא.

אני לא אמשיך, אין טעם. אם הכדורסלן הטוב ביקום (בפער כל כך גדול שעוד לא קיימת יחידת מדידה שתתאר לנו את זה כמו שצריך) לא ריגש אתכם, אוהדי כדורסל, במהלך ששת המשחקים האחרונים של העונה, אני בטח שלא אצליח לעשות את זה כאן ועכשיו עם איזה פוסט מסכן בדה באזר.

בשבילי, הסדרה הזו הייתה במשך שישה משחקים שלמים מה שהחמש דקות האלה של מסי היו באותו ערב של חצי הגמר. שישה משחקים של חוויה בלתי נשכחת, של ריגוש, של כדורסל אדיר, של שלמות של שחקן אחד. וכאוהד כדורסל, זה פחות מעניין אותי שהוא נמצא בצד המפסיד, העובדה הזו היא בשביל כל אלה שדחוף להם לרוץ ולדרג את השחקנים הכי טובים בהיסטוריה, שחשוב להם לנתח, לחטט ולנבור, שחשוב להם לשים הכל בטבלאות, שחשוב להם להצהיר שהוא כן יותר טוב מההוא ולא יותר טוב מההוא. שהוא לוזר, שהוא מתעייף, שהוא לא גדול כמו שאתם חושבים יאדה יאדה יאדה. איך אומרים, תבלו.

הדבר היחיד שעניין אותי, אוהד שחזה בגדולה, זה שמעולם לא ראיתי סדרת גמר כזו משחקן כדורסל (וכן, הייתי ער במשך כל שנות ה-90). במקומות שונים במהלך הסדרה דובר על "מה ניקח איתנו הלאה" מהגמר הזה לשנים הבאות. ובכן, אני בטוח שאקח את הרגעים האלה שקמתי מהמיטה והלכתי אל הספה שבסלון כשכל הבית עדיין ישן, ושנייה לפני שאני מדליק את הטלוויזיה, הבטן שלי מתהפכת. לא, לא בגלל ששתיתי כוס חלב לפני שהלכתי לישון, היא הייתה בבלבלות מכל הפרפרים שמשתוללים שם מההתרגשות של לצפות בו שוב. הסקרנות הזו של מה הוא יעשה הפעם, ההרגשה הזו שהכל יכול לקרות איתו (ה-כ-ל-!), הציפייה הזו לגדולה.

יש משהו כל כך יוצא דופן בלראות מישהו בסדר גודל הזה עושה את מה שהוא עושה הכי טוב. זה משהו שונה, מיוחד, מדהים ומפעים. זה פשוט מהמם אותך. כל סל, כל מסירה, כל חטיפה, כל חסימה. אפילו כל ריבאונד. הילד הקטן שבך, זה שהתאהב לפני שנים רבות במשחק שאתה צופה בו עכשיו, פתאום מתעורר לחיים ושניכם נהנים מהמשחק יחד.

זה לא רק שלברון ג'יימס משחק כדורסל יותר טוב מכל האחרים, זו העובדה שלברון ג'יימס משחק כדורסל יותר טוב משכל אחד מאיתנו עושה את העבודה שלו. אולי ביחד. זה לא חייב להיות העבודה היומית שלכם, זה יכול להיות סתם משהו שאתם מצטיינים בו, כמו לזפזפ בטלוויזיה מבלי לפספס דבר או לצאת מריב עם האישה במהירות האפשרית. לא משנה מה, לברון משחק כדורסל יותר טוב משאתם עושים את זה. למעשה, בשבע השנים האחרונות, ועד להודעה חדשה, לברון צריך לקבל את פרס העובד המצטיין של החודש של המין האנושי.

ואם אתם אוהדי כדורסל שלא יכולים להודות בעובדות הללו (כי אתם לא אוהבים אותו מ-1001 סיבות מופלאות שכולנו כבר קראנו ושמענו, אז בבקשה הימנעו מלהשאיר אותן בתגובות כאן למטה עוד פעם), זה קצת עצוב. לא רק שאני יודע מה אתם מפספסים עכשיו, אני גם יודע איך תרגישו עם עצמכם בעוד כמה שנים, וחבל.

אני בן 34, עוקב אחרי ה-NBA בצורה סדירה כ-25 שנה, ואני שמח שמתי שהוא באבולוציה שלי כאוהד, למדתי שאפשר לפעמים גם לזנוח משהו כמו ״שנאה ספורטיבית״ ורק להעריך. אין ספק שזה כיף להיות במקום הזה של Hate Watching, לצפות במשחקים רק כדי לראות מישהו מפסיד ולשמוח כשהוא נכשל, זה חלק בלתי נפרד מהספורט, אבל לפעמים צריך לראות מעבר לזה וכילד צעיר וטיפש בשנות ה-90 לא כל כך הצלחתי. במקום ליהנות ממייקל ג'ורדן רק חיפשתי לפקפק בו וניסיתי למצוא חורים במשחק שלו, רציתי להוכיח לכולם סביבי שהוא לא הגדול מכולם "הרי למג'יק יש חמש טבעות" (היה די יעיל אגב עד 1997).

היום אני מרגיש שלא זכיתי לחוות את אלוהים כמו שצריך. רק לקראת שלהי הקריירה שלו כמה חומות התמוססו והפכתי למספיק בוגר כדי ליהנות מהסוף שלו בזמן אמת. "משחק השפעת" זה עדיין המשחק האהוב עלי שלו ואני כל כך שמח שחוויתי אותו כשהוא קרה, במקום להפנים מה מתרחש מולי רק שנתיים או שלוש אחרי. בקיץ של 98', כשהליגה שבתה והוא חיכה עם הודעת הפרישה שלו, קיוויתי שזו לא תגיע, שנזכה לעוד קצת ממנו. רק עוד קצת.

אה, רגע. בואו ואפטור את חלקכם מהמטען הזה שיושב אצלכם בבטן מתחילת הטור. לברון לא גדול יותר ממייקל ג'ורדן, בסדר? יופי. אבל, מה שאני ראיתי מלברון בגמר הזה לא ראיתי בחיי מאף כדורסלן אחר, ואני מקווה לספר על כך יום אחד לנכדים שלי, יחד עם סיפורים על מג'יק ומייקל. אני אספר להם על הגמר של 2015, שבו ראיתי שחקן כדורסל כמעט לא אנושי, גורר חבורה של גוויות ועושה את מה שעד לאותם משחקים לא חשבתי שזה בכלל אפשרי. מול קבוצת ההגנה הטובה בליגה באותה שנה.

ואם אתם תוהים מה ההבדל מבחינתי בין הגדולה של לברון ג'יימס לבין הגדולה שראינו השנה מגולדן סטייט למשל, התשובה פשוטה. את הגדולה של גולדן סטייט אפשר לשחזר. כלומר, זה אמנם יהיה קשה, אבל בתנאי מעבדה, אפשר לעשות את זה שוב בקבוצה אחרת. אם ניקח את כל המרכיבים הנכונים, נדירים כל שיהיו (קלעים נדירים, שומרים חזקים ופיזיים, מאמן כמו סטיב קר שישחק סמול-בול וכו׳), זו בהחלט משימה אפשרית.

אבל לברון הוא פריק של הטבע. מוטציה. הוא מצבור של כישרון מולד שהוכנס לצורה פיזית מושלמת, כשיחד עם עבודה קשה והתמדה עד אין קץ, הפך לכדורסלן נדיר שטרם נראה כמותו (מבחינת השילוב של המהירות עם כוח מתפרץ ויכולת עילאית). ישנו סיכוי שנראה מישהו כמוהו בעוד 10 שנים, וישנו סיכוי שלא נראה מישהו כזה גם בעוד 50 שנה. זה כבר הטבע יחליט, לא אנחנו.

מה שכן, אלא אם הוא יעשה את זה שוב בעצמו בשנה הבאה, אני לא מאמין שנראה הופעה כזו בגמר ה-NBA בזמן הקרוב (רק תסתכלו על הנתונים בתמונה מטה). אני בהחלט מרגיש בר מזל שנולדתי בתקופה הזו שבה ראיתי את מה שראיתי. זו זכות לחזות בגדולה בכל תחום שהוא, בין אם זה מוזיקה, מחול, קולינריה, מתמטיקה, אחד מעשרות ענפי הספורט בעולם או משהו אחר. בשבועיים האחרונים, זה היה בכדורסל. וזה היה קסום.

10346527_10152775237506741_8340599977452824101_n

*

והנה כל הטורים שכתבתי על הגמר מהחדש ביותר ועד לישן:

וממש לסיום, הוא גם שחקן לא רע בכלל:

שובו של הברוק - רובי גלודאן
מכה קלה בכנף

228 Comments

נדבושקה 18 ביוני 2015

טור נהדר טל.

אני מקווה בשבילך שאתה לא תשמיע את הדעות האלו במפגשים עם אנשים בישראל, לפחות בחודש הקרוב.

התוצאות עלולות להיות הרסניות.

Srtest 18 ביוני 2015

אתה כנראה לא מכיר את הישראלי המצוי. הישראלי המצוי כמעט תמיד יעדיף כוח על פני כל דבר אחר. הוא אוהב להראות שהוא יפה, כשבעצם הוא אוהב כוח ולא הרבה מעבר. כל הדיבור על לברון מסווה את מה שהיה אפשר לראות בזלזול בטוקבקים בצוות המסייע, והפיכתו של לברון ליחיד שהעניק לבלאט סיכוי.

יהודה 18 ביוני 2015

גדול ונכון

רועי 18 ביוני 2015

לא מרגש אותי.
אתה רואה 20-8-8, אני מסתכל על המשחק שלו, והוא פשוט לא עושה לי את זה.

רובי ג 18 ביוני 2015

אני גם לא מבין את כל השונאים.
לא רק בהקשר של לברון, אלה בגדול. זה סבבה לאהוד קבוצה או שחקן, אבל לשנוא את היריב? לא חבל על האנרגיות?

מודה – לא ראיתי את כל המשחקים בסדרה, אבל לברון הדהים אותי. גם במשחקים שלא ראיתי ורק קראתי את הסטטיסטיקות, הייתי בשוק.
מבחינתי לחזות בגדולה היה מצ'נסטר נגד באיירן בגמר הצ'מפיונס של 99. אין ספק שלראות את זה בלייב היה שווה הכל.

לאחרונה אני מנסה לצמצם את משחקי הלייב שאני רואה למשחקים חשובים באמת, בדיוק כמוך. לא משנה הענף. אבל החוויה של לראות משהו עצום קורה בלייב שווה פי אלף מלראות את זה בתקציר או בשידור חוזר, ללא ספק.

אזי 18 ביוני 2015

אין כמו לשנוא את היריב, שתדע לך.
לא משנה מי היריב, ולא משנה אם אתה אוהב את הקבוצה שממול.

רובי ג 18 ביוני 2015

אוקיי. זאת דעתך.
אני יכול להבין את הרעיון מאחורי זה. אבל עדיין זה נראה לי משהו מיותר.
אפילו בסרטים הפסקתי לשנוא את הנבל. אלה אם כן זה דארת' ויידר.

OneWhoKnows 18 ביוני 2015

אוהד הפועל.

Srtest 18 ביוני 2015

כדורסל (כמו כדורגל), לעיתים קרובות מתעתע. תוסיף על כך שהתקשורת אוהבת לעשות הייפ לרגעים מסוימים ולאנשים יותר נוח עם רגעים מוגדרים שכולנו מתכנסים לקראתם. אותו דבר לגבי דומיננטיות. אתה מסתכל על לברון ואי אפשר שלא להתפעל מכל הדברים שהוא עושה, דברים שמייקל וקובי ולארי לא היו חושבים בכלל לעשות. בירד לא היה אומר לעצמו אני צריך לקחת כמעט 20 ריבאונד כדי שהקבוצה שלי תנצח אז אעשה זאת. בשביל זה היו לו מקהיילים ופארישים.

בדיוק כמו הרגעים המכריעים במשחק, שלעיתים מגיעים ברבעים מס' 3 (כמו ב-5 מתוך 6 המשחקים בסדרה) – תיזכרו במשחק החמישי ואיפה היתה קליבלנד לקראת הישורת האחרונה ברבע השלישי ואיך היא סיימה אותו. דומיננטיות היא לא משהו שאתה מביא בכל רגע ורגע. כמו שכבר אמרו, הגדולים ביותר ידעו גם לנוח על המגרש, ולהגיע מתי שצריך. אתה לא יכול להסיט את המבט מלברון – גם מי שמשחקים איתו כשמגיעים לרגעים מכריעים.

אזי 18 ביוני 2015

אני מסכים עם הכל, אז אני אמשיך הלאה.

אתה יודע מה הכי עצוב לי בכל הטורים האלה? בכל הטורים משוויים או מדברים על זה שאין מה להשוות את לברון למייקל. עכשיו דיברת על זה שאתה היית משווה את מייקל למג'יק. עושים או מדברים שאין מה לעשות השווה בין לברון לקרי.

פתאום קובי בראיינט, השחקן שלפני לברון היה זה שרודף אחרי תואר ה"יותר טוב ממייקל ג'ורדן", נעלם.
אפילו לא מנסים כבר להשוות בין לברון לקובי.

זה עצוב ששחקן כזה מוצא את עצמו מחוץ לרשימת הגדולים ביותר, אלה שצריך להשתוות אליהם.

D! פה ועכשיו 18 ביוני 2015

הוא פשוט לא בא בזמן.

א. הוא בא אחרי מייקל, ממש אחרי, בלי זמן לנשום
ב. הכי גדול, הכי טוב אי פעם, כל מיני סיסמאות שגומרות לנו את החיים ואת הפרספקטיבה. אלו מבין החברים שלי שנהגו להגיד על מישהו שהוא מליונר כבר לא עושים את זה. עכשיו זה "מיליארדר" שזה בדיוק אותו דבר, רק גדול יותר, חדש יותר.

אהד 18 ביוני 2015

עוד לא קראתי, אבל עשיתי CTRL + F ולא מצאתי את המלים: הפסד, מכבי תא, התפרקות, השתנקות.
אולי אחד הכפתורים לא עובד.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

הסר דאגה מליבך, יגיע בימים הקרובים

אהד 18 ביוני 2015

מעולה. אגב, "הפסד, מכבי תא, התפרקות, השתנקות." יכול להיות אחלה כותרת עבור הפוסט.

OneWhoKnows 18 ביוני 2015

דווקא יש מכבי ת"א

דורפן 18 ביוני 2015

העובדה היא כזו:

כל התאור שלך הוא של סטטיסטיקה תחת עייפות. זה מופלא וזה הרקוליאני וזה מהגדולים בהיסטוריה. אבל אל היה בכל הסדרה הזאת רגע אחד מדהים שלו בדקות הסיום. מהלכים מנצחים. גם לא היה אחוז קליעה טוב או בינוני. וכל רבע אחרון – כולל בניצחונות קליבלנד – לווה בקריסה. גם שלו.

אז אני נפעם ואומר ״וואו כמה הוא הצליח לסחוב״. אבל צפיתי בדברים גדולים בהרבה.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אתה מתאר עובדה אבל אז תחושה סובייקטיבית לחלוטין. שזה כמובן בסדר.
אני בטוח שאם היינו נותנים ללבון את פיפן, הארפר, רודמן וקוקוץ' זה היה נגמר בסוויפ של הקאבס. אבל ניחא.

התחושה הסובייקטיבית שלך מלברון דומה לתחושה הסובייקטיבית שאני קיבלתי מהאלופה הטרייה.

גולדן סטייט עברו בפלייאוף הזה קבוצה מרשימה אחת בלבד, ממפיס, והיה להם המון המון מזל כשהם נמנעו מלפגוש את הספרס והקליפרס, וקבוצת ת'אנדר בריאה (שכל אחת מהשלושה לטעמי היו מדיחים אותה בפחות משבעה משחקים). ולקינוח, הם פגשו קליבלנד חבולה שהם היו צריכים לגמור אותה בסוויפ עם הפרש ניצחונות של 20 בערך.

אז אנשים יכולים להתלהב ממנה ולטעון שהיא קבוצה טובה, אבל צפיתי באלופות גדולות בהרבה. בהרבה הרבה. אחת האלופות הלא מרשימות שאני חוויתי מאז שאני עוקב אחרי הליגה הזו.

דורפן 18 ביוני 2015

כן אם היו מביאים אותו לגמר נגדם. העניין הוא שאם היו נותנים ללברון את פיפן, שחקן צעיר ובוסר מסנטרל ארקנסו, הוא לא היה מתפתח אצלו. כי אצל לברון יש סופרסטארים ושחקני משנה. ואם היו נותנים ללברון מאמן שנה ראשונה שלא אימן קודם לכן – אז הוא לא היה נותן לו להתפתח עם תיאוריות משוגעות אלא מבהיר פה מי קובע.

דורפן 18 ביוני 2015

ואתה מתאר רגע שראית סטטיסטיקה שהופיעה על המסך. העובדה היא שאתה לא מצליח להזכר ביותר מדי רגעים שאמרת -וואו, איך הוא עשה את זה כרגע, בסיטואציה הזו. את זה ראינו מקארי. ולגבי סטטיסטיקה. שלושה משחקים מתחת ל-40 אחוזי קליעה. אני נדהם מכמה זריקות הוא מצליח לקחת – זה באמת קשה. אבל הוא לא עושה איתן יותר מדי.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

זה באמת לא כל כך מדויק לגבי הרגעים של וואו איך הוא עושה את זה. אני דווקא כן אמרתי את זה הרבה עליו, ייתכן שאני יוצא דופן.

מה שכן, לגמרי ראינו את זה הרבה יותר מקרי, בעיקר בגלל שזה סגנון הסלים שלו (השלשות האלה שלו).
זה פחות מרשים ויפה להיכנס בכוח לסל כמו בולדוזר.

רועי 18 ביוני 2015

זה בדיוק העניין מבחינתי, הכניסות בכח לסל לא עושות לי את זה.
לעומת זאת, הפיידאוויי של קובי…

יריב 18 ביוני 2015

לעולם לא נדע מה היה קורה אם פיפן היה מצטרף לקבוצה שלברון משחק בה כרוקי, אבל לא ברור לי למה ואיך לברון היה מונע ממנו להתפתח, ועוד פחות ברור לי על סמך מה אתה קובע זאת. אתה יכול להסביר את כוונתך?

אזי 18 ביוני 2015

אני אצטט את הטוויטר של מעיין אפרת: "אני חשה עוד שאתם לא מבינים את ההבדל בין טוב לווינר"

אלון 18 ביוני 2015

באמת הודעה מוזרה.לא זכור לי אף פעם רוקיס או שחקנים צעירים עם פוטנציאל לסופרסטארים שכשלו ליד לברון. בעיקר שחקני משנה שפרחו במידה זו או אחרת.
אם כבר קיירי אירווינג נתן את העונה הכי טובה שלו העונה

אלון 18 ביוני 2015

התגובהליריב אחד למעלה. קשה לנווט בשרשורים האלה

Srtest 18 ביוני 2015

היום רודמן לא היה יכול להיות רודמן. אם כל השחקנים עושים בוקס אאוט וכולם נדרשים לתרום לריבאונד ולמאמץ ההגנתי, צריך להיות קצת יותר כמו טריסטן תומפסון ככל שהסדרה התקדמה… כך שההשוואה אינה נכונה. פיפן אולי היה שחקן גדול, ההשפעה שלו היתה השפעה של שחקן חיפוי. ג'ורדן יכל לקחת סיכונים כי הוא ידע שיהיה מי שיגבה אותו. אצל הקאבס מי שנדרשו לקחת סיכוים ולהצליח בהם הם דווקא הצוות המסייע. שג'יי-אר יהיה כבר ג'יי-אר, ששומפרט יגיע בשני הצדדים של המגרש, שדלי ייתן שוב פעם סלים משוגעים ובלתי-צפויים, ושג'ונס יקלע קליעות חופשיות בדיוק כשצריך אותן. כאן אפשר להגיד על לברון, שישנם שחקנים אחרים שהיו מסוגלים להבחין בדינמיקות ולהגיב אליהן ברגע שראו שאינן עובדות. התפקיד של לברון בקאבס הוא בתור הקונסטנט, הגורם הקבוע שתמיד נותן תוצרת בכל רגע שהוא על המגרש. בשביל להחליף תפקידים הוא לא היה חייב להפוך לסופר-קלעי, אלא להתעקש אולי על להיות מלך האסיסטים לפרקים ומלך הסלים לאחרים. האם ג'ורדן נדרש לכזו אול-אראונדיות? כי אצל מג'יק ובירד היה ברור שיחד עם הפנומנליות ההתקפית האינדיבידואלית מגיעים עוד הרבה פרמטרים.

MOBY 18 ביוני 2015

לא הבנתי את החלק הראשון.
רודמן יכול להיות רודמן. אין ולא יהיה שחקן כמו רודמן.
רודמן (כמו האקים או שאק יואינג או אייברסון או קרי) הביאו את עצמם למשחק. למעט דלי בקליבלנד אני רואה אנשים נטולי אופי.

Srtest 18 ביוני 2015

אתה לא יכול להיות היום בור התקפי מוחלט. גם את בן וואלאס שלא היה מנצח בחיובים בשכונה הפכו לפינישר קרש-סל שידע לסיים לא מעט משחקים בדאבל פיגרס.

איציק 18 ביוני 2015

גם רודמן ידע. ממעיטים בערך יכולתו. הוא עשה זאת לעיתים רחוקות כי היה מי שעשה זאת טוב יותר, אבל כשצריך היה שתי נקודות הוא דאג לשים אותן בצורה הכוערת במינה.

יריב 19 ביוני 2015

בקולג' הוא היה קולע 25 נקודות למשחק בממוצע.

הקולג' לא היה חבר ב NCAA אלא ב NAIA, אולי זה אומר שהתחרות היתה חלשה מאוד, אבל הוא יכול היה לקלוע.

גיל 18 ביוני 2015

בדיוק. בגלל שהם לא הרשימו בגמר צריך לקחת את המשחק של לברון בפרופורציות. זה לא נגד בוסטון הגדולה או דטרויט שם נתן תצוגות לפנתאון, אלא נגד קבוצה שלא מסוגלת לקחת ריבואנד והקלעים שלה שבקו בגמר כולל הMVP של הליגה.

Just Ran 18 ביוני 2015

להגיד שג"ס לא הרשימה בגמר זה הוגן, אבל זה לא הוגן להתעלם מהעונה הרגילה ושאר הפלייאוף. ה-72-10 של הבולס מרשימים לא פחות מהאליפות שלהם באותה עונה (ואם אתה אוהד בייסבול אתה יודע שאחוז ניצחונות כזה או אפילו קרוב אליו הוא הישג). כבר היו כאלו שייחסו את האליפות הזו לעובדה שג"ס הייתה הקבוצה הכי פחות פצועה בפלייאוף הזה. יכול להיות, אבל כיוון שמדובר בקבוצה הכי טובה לאורך רוב העונה, אני ארשה לעצמי לחשוב שזה לא רק זה.

ושאלה ממכביסט למכביסט: אתה רואה את עצמך מתפעל משחקן של מכבי שהפסיד אליפות בצורה הזו, בלי להגיד – אבל הוא לא לקח אליפות ולכן זה בערבון מוגבל?

ניתאי 18 ביוני 2015

ב-2007 (או 9, או משהו כזה) אתה היית הראשון שכתב שלברון אולי לא מנצח משחקים, אבל הוא מצליח להשתלט עליהם (אחרי איזה משחק של 40 נקודות בפלייאוף).
זה בערך מה שראינו כאן. הוא לא הצליח להשתלט על משחקים, והוא לא מעלה את הרמה ברבע האחרון, אבל הגדולה שלו מתבטאת בדומיננטיות. זה כנראה פחות רומנטי מלקלוע את הסל המנצח, לא בטוח שזה פחות גדול.

גיל 18 ביוני 2015

הדומיננטיות שלו היא פיסית ולא מתבטאת בכל האספקטים של המשחק, במיוחד בכאלו שדורשים כישרון כמו קליעה. לכן זה פחות מרשים.

יריב 18 ביוני 2015

נקודת המבט שלי היא שאתה מערבב בין הסיפור והכדורסל. בכדורסל, שתי נקודות הן שתי נקודות, אם הן באות ברבע הרביעי או ברבע השני. מבחינת הסיפור, אין שום דבר שמתקרב לסל נצחון, מה שקובע פה הוא הדרמה. היו הופעות גדולות בהרבה מבחינת דרמה, אני לא זוכר הופעה גדולה כל כך מבחינת כדורסל (ופה כדאי שאציין שלא ראיתי NBA לאורך רוב שנות ה90, בפרט לא ראיתי את הגמר של 93, וכמובן שבכל מקרה אין לי סקאלה ברורה להשוואה).

זה היה יותר ממה שחשבתי שאפשרי, פחות ממה שהקבוצה היתה צריכה.

אגב, לגבי הקריסה ברבע הרביעי, הקריסה היתה תמיד בהגנה, מבחינה התקפית הוא לא היה יעיל פחות ברבע הרביעי מאשר לפני כן (יוצא דופן משחק 4, שבו קליבלנד התפרקה גם התקפית וגם הגנתית ברבע האחרון). הוא חלק מהקבוצה, וגם לו יש חלק בקריסה הזו, אבל זה בכל מקרה לא היה מוקד העבודה שלו בסדרה הזו – הוא בכוונה (אני מניח) נח יחסית בהגנה לכל אורך המשחקים.

Srtest 18 ביוני 2015

זה בדיוק בדיוק העניין – הסדרה התחילה כשלברון, לא רק הוא אבל בעיקר, נותן להם כזה באמפ שאח"כ כשגולדן-סטייט מתחילים באטרף הם בעצם מתעוררים מאוחר ורוב הסיכויים עדיין של קליבלנד. כשהסדרה התהפכה והווריורס החלו לייצר מומנטומים כבר מתחילת המשחק, הצפייה גם מלברון התהפכה – אם הם לקחו לך את הדומיננטיות המוחלטת בשלושת הרבעים הראשונים, תחזיר ברבע רביעי מהסרטים. הוא ניסה לקחת בחזרה את שלושת הראשונים. כנראה ששתי ההחטאות הגורליות של מר "מחקתי את התרגיל ולקחת את הקליעה המכרעת" הורידו לו את הביטחון להיות פקטור של רבע רביעי כמו אלה שהוא מושווה אליהם שידעו טוב מאוד להשען על קבוצה שהביאה אותם לעמדה של להיות פקטור ברבע רביעי.

עידו ג. 18 ביוני 2015

לברון באמת נתן סידרה גדולה ומסכים איתך לגבי הרבה מהדברים אבל ….
גם אני הייתי ער בשנות ה-90 ובלי שום צל של ספק ראיתי תצוגה גדולה מזו בסדרת הגמר. מה שג'ורדן עשה מול הסאנס ב-1993 עולה על התצוגה של לברון בכמה דרגות.
אהה והוא גם ניצח קבוצה לא רעה בכלל.

דורפן 18 ביוני 2015

ברור לחלוטין. משהו כמו 41 נקודות, 8 פלוס ריבאונד, 6 פלוס אסיסטים – אבל עם 51 אחוזי קליעה מהשדה וניצחון. ותפקוד שיא תחת לחץ. וג׳ורדן שיחק גם כן 45 דקות למשחק בסדרה הזו מול קבוצה מאד מהירה.

הרבה הרבה יותר טוב.

עידו ג. 18 ביוני 2015

זה יותר מזה,
הרגשת המוות המתקרב בכל פעם שהוא החזיק בכדור פשוט הרגה אותי. זה ייאוש מוטמע שגורם לכך שאתה יודע שלא משנה מה יקרה עם הגביע לא נסיים בסוף.

אסף 18 ביוני 2015

כמה שאלות, כדי לוודא שאנחנו משווים תפוחים לתפוחים:
ג'ורדן שיחק אז מול ההגנה הטובה בליגה?
ג'ורדן היה צריך להוביל כדור כל התקפה?
שחקנים אחרים בשיקאגו משכו לפעמים שומר נוסף?
ג'ורדן קיבל מידי פעם מסירה ששמה אותו במצב קל יותר לקליעה?
כשג'ורדן מסר לשחקן חופשי, הוא יכול היה להניח שהשחקן יקלע (למניין האסיסטים)?
קצב המשחק היה גבוה (למניין הנקודות)?

במקרה של לברון התשובות הן: כן, לא, לא, לא, לא ולא.
אני מניח שאצל ג'ורדן בדיוק להיפך.

Shadow 19 ביוני 2015

אתה לא שם לב לטיעון המעגלי?
אם ג'ורדן הביא סטטיסטיקות כאלה כשהוא לא מביל את הכדור זה רק מוציא אותו יותר גדול.
אצל לברון הסטטיסטיקות מנופחות כי הכדור אצלו 90 אחוז מהזמן.

אריק 18 ביוני 2015

דורפן. אתה באמת מאשים אותו שהוא לא ג'ורדן?
זה ברור שהוא לא.
הוא לא ווינר כמוהו. לא קרוב.
זה לא מוריד מהתצוגות שלו.

Shadow 19 ביוני 2015

ההפסדים מורידים מהתצוגות שלו.

הוא שיחק גם במיאמי (קבוצת על להזכירך) וגם שם הפסיד.

יוני (המקורי, מפעם) 18 ביוני 2015

אחלה פוסט. מזדהה מאוד. למי בכלל אכפת מי מנצח? הקבוצה שלי, פיסטונס, רחוקה משם שנות אור, אז לפחות תנו להנות. ולראות את לברון סוחב על הגב קבוצה שלמה משחק אחרי משחק זה וואו.

אדם 18 ביוני 2015

לא בכל גדולה אפשר להתאהב, לא מכל גדולה אפשר להינות. לא מספיקה ההבנה שמשהו הוא יחיד במינו בשביל לאהוב אותו, אנחנו צריכים למצוא נקודת חיבור כלשהי. ואצלי לפחות, לברון לא מייצר אותה. למען האמת, כשהוא ילד, צעיר מלא מוטיבציה וללא מניירות של כוכב נורא אהבתי אותו. בדיוק בגלל שהוא היה מיוחד עם משחק אקספלוסיבי אבל עם פגיעות כלשהי. מהמעבר למיאמי הוא הפך למקדונלדס, או קוקה קולה, תבחר מה שבא לך.
זה כמו שיש אנשים שמתאהבים בגדולה של רונאלדו ולא של מסי ולהיפך, הם מוצאים משהו בעצמם שמתקשר לאחד מהשניים ואל השני לא. זה לא הפסד, זה החיים, אי אפשר להתחבר לכולם ולהתאהב בכולם (אלא אם כן אתה כרגע בהודו).

גיל שלי 18 ביוני 2015

המשחק האחרון הרס בעיני את כל הסדרה של לברון. היה ברור מלכתחילה, שלברון ויתר על האפשרות שקליבלנד ינצחו את המשחק. העובדה שאפילו במשחק כזה הוא השיג את הסטטיסטיקות שהשיג, נותנת לי את הקונטקסט הנכון. מבחינת המורשת של לברון, הסדרה הזאת היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות. לברון קיבל ניצבים בהופעה שלו. נדמה גם שלברון הרגיש נח מדי בסיטואציה.
כשראיתי את המשחק האחרון, הבנתי גם את הרבעים האחרונים במשחקים הקודמים, לברון כמובן היה עייף, אך הוא גם ויתר. בגיבושים כולם עייפים, אך יש את אלה שמצליחים לסחוב גם כשאין כלום בגוף. זה בדיוק מה שלא היה בלברון, וכן היה לשחקנים כמו בירד, מג'יק, קובי, שלא לדבר על ההוא. בעיני ראינו סדרת פלא שהציגה את היכולות הגופניות החד פעמיות של האיש, אך גם חזינו במגבלה שלו, הדרייב שלו הוא לא הניצחון, הדרייב שלו הוא המורשת, זה ניכר בכל הדקות האחרונות של כל המשחקים. הוא לא לוזר חלילה וחס, פשוט חשוב לו יותר דברים אחרים.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

לא מסכים איתך בכלל לגבי המשחק האחרון.
אם נסתכל על הניצחונות של ג"ס, או אפילו על ההפסדים, הם עשו את הריצות שלהם ברבע הרביעי, כשכבר לא נשאר בו דבר.
אני מניח שבמשחק השישי הוא ניסה להשאיר את עצמו רענן לרבע האחרון ולכן לא היה תקיף כמו במשחקים הקודמים כבר מההתחלה.

ואם נמשיך, אני חושב שאתה וכולם שופטים אותו בסטנדרט שלא היה כמותו ושאף שחקן לא נשפט בו עד עכשיו.
אתה אשכרא מצפה לסופרמן כשאתה משווה אותו לבירד ומג'יק בסוף המשחק, שבליגה של 20 קבוצות היו להם קבוצות עמוקות בטירוף.
אף אחד מהם לא נדרש לתת מאמץ פיסי כמו שנדרש מלברון בכל אחד מששת המשחקים האלה.

שוב, לא נראה לי שנסכים לגבי הדברים. לא יודע מה חשוב לו, אבל מה שזה לא יהיה, אני לא חושב שזה מה שהשפיע על הכדורסל שלו במהלך המשחקים.

גיל שלי 18 ביוני 2015

למה נדמה לך שלברון נדרש למאמץ גדול יותר מהם? וגם אם כן, למה נדמה שהוא תמיד הגיע בלי כוחות לדקות האחרונות? זה בדיוק ההבדל בין מי שלא נותן לעצמו להשבר גם כשאין לו כח, למי שמרגיש שבלי כח אפשר לוותר. מייקל למשל חסך כוחות באמצעות הפוסט אפ גיים שלו, למה לברון לא יכול היה לחסוך כוחות תוך כדי המשחק כדי להגיע עם משהו בטנק לדקות האחרונות? אולי כי יותר חשוב להרשים כל הזמן? יותר חשוב מלנצח?

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אתה מבטל את הקבוצה שסביבם.

הבולס ללא מייקל ג'ורדן הגיעו לגמר המזרח.
הקאבס האלה בגמר, ללא לברון… הם מסיימים מעל המקום האחרון במזרח השנה?

יריב 18 ביוני 2015

לחצי גמר המזרח, הם הפסידו בשבעה משחקים לניקס.

גיל שלי 18 ביוני 2015

לא מבטל בכלל, מדבר על היכולת האישית של לברון, בלי קשר לנצחון בסדרה. מאחר והוא היה עסוק כל כך בלהרשים את כל העולם בכך שהוא השחקן הטוב בעולם, הוא ייחס פחות חשיבות לעניין הזה שיהיה לו כח בדקות האחרונות במשחק.

יריב 18 ביוני 2015

ממש "למה אין לך כובע".
כשהוא נותן את הכל מההתחלה – איזה חוסר אחריות, למה הוא לא דואג שיהיה לו כוח לדקות האחרונות.
כשהוא שומר כוחות לדקות האחרונות – איזו תבוסתנות, למה הוא לא נותן את הכל מההתחלה.

גיל שלי 18 ביוני 2015

ממש לא. מייקל במשחק שפעת שלו למשל, היה חסר כח לחלוטין, זה עדין לא השפיע עליו בדקות האחרונות של המשחק, כמו שזה השפיע על לברון.

יריב 18 ביוני 2015

נראה שאנחנו לא מדברים באותה שפה. מבחינתי המשפט "היה חסר כח לחלוטין, זה עדיין לא השפיע עליו…" דומה ל "נהג טוב ממשי לנסוע גם כשמיכל הדלק מתרוקן" – זה אמירה נטולת הקשר מציאותי. אין לי אלא להסיק שכשאתה אומר "כח" אתה מתכוון למשהו אחר ממה שאני מתכוון אליו.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

ורק אוסיף…

ראית מה קורה בדקות שלברון לא על המגרש.
במשחק הרביעי, בלאט נתן לו לנוח דקה בתחילת הרבע הרביעי והמשחק נגמר.
אתה משום מה מתאר סיטואציה שלברון לא היה צריך להיות מעורב בכל התקפה והתקפה כדי שהקבוצה שלו תנצח.

גיל שלי 18 ביוני 2015

לא זו כוונתי. אפשר להיות מעורב בכל פוזשן, ולבזבז פחות אנרגיות, למשל אם לא חודרים בכח עד לטבעת, למשל אם משחקים פוסט אפ, אגב, הוא כן שמר את הכוחות האלה בהגנה, וזה רומז לי שהוא היה מאוד עסוק בשורה הסטטיסטית המרשימה שלו.

רועי 18 ביוני 2015

נכון שהשחקנים סביבו לא מבריקים, אבל הוא הביא את המצב הזה במו ידיו, בכך שבדקות שהוא כן על הפרקט הוא שאב את כל המשחק אליו לבד, 0 משחק קבוצתי, תלות מוחלטת בנוכחות שלו, כל שחקן שנוגע בכדור רק חושב כל הזמן איפה לברון נמצא ואיך הוא מוסר לו את הכדור. לא מפליא בכלל שכשהוא ירד לנוח הם נראו אבודים, מפליא שהם לא ניסו למסור לו לספסל.

עידו ג. 18 ביוני 2015

לברון היה מעדיף שהמשחק לא יילך רק אליו הוא אפילו ציין את זה בראיון אחרי המשחק. המשחק שקליבלנד הציגו בגמר היה תוצאה ישירה של הפציעות לאירווינג ולאב. זו הייתה הדרך היחידה בה הם יכלו להישאר תחרותיים. יותר מזה הבידודים והפוסט-אפ של לברון ייצרו לא מעט מצבים לשחקנים האחרים על המגרש ברגע שהגיע העזרה עליו. הבעיה הייתה שאף אחד מהם לא קלע בעקביות את הזריקות הפתוחות שקיבל.

ניתאי 18 ביוני 2015

לברון הוא קליבנד וקליבלנד היא לברון.
האחריות להרבה דברים, כולל הסגל וגם כולל דברים שעובדים עליהם באימונים, כולל שיטת המשחק והאין-חלופות שלה היא שלו במידה רבה מאוד.
זו אחת הבעיות, שהוא מתעקש לקחת על עצמו עוד תפקידים.
אבל אם תצליח להתתעלם מזה ולשים אותו רק בסיטואציה של המשחק עצמו, קשה לראות מה היה יכול לעשות יותר.

Srtest 18 ביוני 2015

למה לשפוט את לברון לגבי יכולת הביצוע שלו באיזורים מסוימים במגרש אם הוא תופס מעצמו גם מאמן על המגרש? אם קבוצה של שאראס נראית שכונה לא יתפלאו איך זה שקבוצה ששאראס הוא הרכז שלה נראית שכונה? לא יכול להיות שלברון ייקח קרדיט על ביצוע טוב ויימנע מקרדיט על תוכנית משחק כושלת וחוסר יכולת לבנות שיטה שאינה תלויה רק בו או יותר חמור, תלויה בנוכחותם של אגואים מספיק גדולים שהוא לא יכול להתעלם מהם. בהחלט, אותו דבר גם על דיוויד בלאט ששופט שחקנים מיידית לפי רמת הביצוע שלהם.

ניתאי 18 ביוני 2015

לגיטמי. אז תבקר אותו הדברים האלו, לא על יכולות המשחק/סיומת/ווינריות שלו.

קשקשן בקומקום 21 ביוני 2015

גיל אני חייב להגיד שבכל הטורים שלך עד היום, גם על כלכלה וגם על ספורט, אתה כמובן מדבר על תחושות, לא תמיד מוכחות, אבל משתדל לבסס אותם על עובדות.

אני מרגיש שכשאתה כותב על לברון – זה עוזב אותך. משפטים כמו "היה ברור מלכתחילה, שלברון ויתר על האפשרות שקליבלנד ינצחו את המשחק", "בחינת המורשת של לברון, הסדרה הזאת היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות. לברון קיבל ניצבים בהופעה שלו". אני חייב להגיד שלא רק שאני לא מבין על מה אתה מבסס את זה, זה גם נשמע לי יומרני, וקצת לא עקבי. לברון – את זה נראה לי שאי אפשר לקחת ממנו, הוא בחור חכם וסופר אמבזיציוזי, הוא מבין שאין דבר שיותר יתרום לו מאשר אליפות. למה לא להתייחס למובן מאליו – האיש באמת שיחק בתנאים שאף אחד מהגיבורים אליהם אתה מתייחס לא שיחק – הוא שיחק בלי כל הקבוצה שלו בערך. כשלמג'יק זה קרה נגד הבולס הם קרסו ל 4:1, באליפות הראשונה ואולי הכי פחות מרשימה של שיקגו. מג'יק גם ויתר?

לתחושתי לברון שחקן (לא אדם, שחקן) יותר קבוצתי גם ממייקל וגם מקובי. אני חושב שגם מבחינת היחס בחדר ההלבשה, הוא יותר טוב משניהם. ווינר, ומפלצת התקפית כמו מייקל, כנראה שלא יהיה. אבל ריבאונדים (מה יותר מזה מעיד על רצון והשקעה?) ואסיסטים יש לו יותר מלשניהם, וזה עוד בקבוצה עם פחות כשרון התקפי (בפלייאוף) ממה שהיה למייקל.

כפי שאמרתי – לתחושתי בכל הטורים עליו אתה יורה את החץ ואז מסמן את המטרה. האיש לא הצליח לנצח קבוצה שגם יותר טובה מהקבוצה שלו, גם יותר מחוברת (יותר זמן) וגם יותר בריאה, אחרי שנתן פייט עצום, ועדיין מבקרים אותו.

כמו שמצוטט פה למעלה: ייראו את לברון הולך על המים ויגידו "הוא לא יודע לשחות"

דורפן 18 ביוני 2015

אתה אומר ״תן ללברון את פיפן ורודמן וכו וזה נגמר בסוויפ״.

נתנו ללברון את וויד (אם.וי.פי של הגמר בעצמו) וכריס בוש (אולסטאר פותח), הפסיד לדאלאס, הפסיד לסן אנטוניו, ניצח את סן אנטוניו בפוקס אטומי וניצח יפה את אוקלהומה. איפה אתה רואה כאן סוויפים?

לא מחזיק מים.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

זה ויכוח די עקר ללא יכולת להוכיח את הטענות.
אבל פיפן הרבה יותר טוב מווייד (הרבה!) ורודמן עדיף על בוש (מבחינה הגנתית וריבאונד)
ואז, אם נשווה את העומק של שאר הקבוצה… שיקאגו גם עדיפים, אל תעשה מהם קבוצת D ליג (כמו הקבוצה הראשונה של מיאמי למשל)

אבל אתה באמת גורר את זה לכיוון שאני לגמרי מסכים איתך לגביו.
אפילו כתבתי את זהבפסקה הרביעית לפני הסוף: "לברון לא גדול יותר ממייקל ג'ורדן". זה אפילו לא קרוב.

אבל מבחינת הופעה בגמר, סורי, זה היה הדבר הגדול ביותר שהעיניים האלה ראו.

דורפן 18 ביוני 2015

קשקשת. סדרת הגמר היחידה שמתחרה באמת בג׳ורדן הייתה של דווין ווייד.

אה… וויד הפך פחות טוב… דווקא ליד השחקן שעושה את כולם יותר טובים? באסה.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

2006 הייתה סדרה בדיחה. עד היום הנושא העיקרי שכולם זוכרים ממנה זה השיפוט השערורייתי.
אל תתן לעובדות לבלבל אותך ולהרוס סיפור טוב שמומצא לגמרי.

אין ספק שלברון שחקן פח.
הגיע רק לחמישה גמרים רצופים, היחיד עם ראסל.

חז 18 ביוני 2015

מהמזרח של שנת 2010 והלאה. רק אומר.

דורפן 18 ביוני 2015

טוב – אז שיקגו הופכת לקונטנדרית ו-2006 הופכת לסדרה פח ואת הכל מיישרים. הוא הגיע לחמישה גמרים רצופים שזה יפה. המזרח הוא החלש בהיסטוריה – שזה בדוק (מה לעשות – כאן לא תוכל לקבוע עובדות כי למרבה הצער הם משחקים נגד המערב, הם כרגע בנחיתות הגדולה בהיסטוריה)

זה הישג יוצא מהכלל טוב – אבל להשוות את תפקודו בפלייאופים למייקל ג׳ורדן זו בעיית מקלדת.

Srtest 18 ביוני 2015

הכדורסל המנצח של 2006 היה הכדורסל הכי גרוע שאי פעם נצפה והגיע איך לא ממוריניו של הכדורסל.

גיל שלי 18 ביוני 2015

אני בספק שלברון במצב הצבירה הנוכחי שלו היה רוצה את פיפן ורודמן איתו בקבוצה, אני בטוח שאת פיל ג'קסון הוא היה מנסה ללמד איך צריך לשחק כדורסל, ואחרי שג'קסון היה נשאר בדעתו, לברון היה נותן לו את אותו יחס לו זכה בלאט. אגב בסדרה מול דאלאס, ווייד היה טוב מלברון בכמה דרגות

יריב 18 ביוני 2015

דורפן, ראית מה שווה שיקגו בלי ג'ורדן אחרי הפרישה הראשונה שלו – קונטנדרית (גבולית) אפילו בלעדיו. להשוות את זה למיאמי בלי לברון זו בדיחה.

דורפן 18 ביוני 2015

יריב – הוא קיבל את ווייד. האיש שבאמת נתן סדרת גמר ג׳ורדנית. בן יהודה יכול להגיד ״פיפן טוב בהרבה מווייד״ לא עושה את זה נכון. והיה להם מזל לעשות 2:2 בגמרים. הבולס לא היו שום קונטנדרים בלי ג׳ורדן. הם מתחו את הניקס בסדרה אחת הירואית בסיבוב השני. שנה אחר כך הם היו על 50% בערך כשג׳ורדן חזר.

והכי חשוב: שנות התשעים – מזרח רצחני. שנות העכשיו – המזרח העלוב בהיסטוריה. המסע של העונה הזו לגמר – האם באמת היה אוסף יריבות יותר עלוב מזה לקבוצה בדרך לגמר? אולי בשנות השמונים המוקדמות במערב (וגם לא)

יריב 18 ביוני 2015

לגבי וייד, הוא נתן סדרת גמר מאוד מרשימה (עם הרבה עזרה מהשופטים), אבל זה היה 5 שנים ומספר פציעות לפני שהם שיחקו ביחד. הוא עדיין נשאר שחקן טוב, אבל לא באותה מידה (או אולי לא באותה מידת תמיכה מהשופטים, גם זה חשוב).

לגבי רמת המזרח, אתה מחליף טיעונים, זו לא שיטה רטורית סבירה. לגבי הנקודה עצמה, אני לא יודע להשוות בין קבוצות מתקופות זמן שונות. אני יודע שקליבלנד פגשה קבוצות שניצחו 40, 50 ו60 משחקים בעונה הרגילה, וזה לא חריג. הדרך של שיקגו לגמרים, למשל היתה די דומה בשנים 92 (38, 51, 57), 96 (42, 47, 60) ו98 (43, 51, 58) שלא לדבר על 91 (39, 44, 50). אתה יכול כמובן לטעון שקבוצה שניצחה 50 משחקים בליגה של 90-91 חזקה בהרבה מזו שניצחה 60 השנה, אבל זה מוציא אותנו מתחום הדיון המבוסס על עובדות (אלא אם אתה רוצה להתבסס על מדד מבוסס עובדות אחר, כמו דירוג elo החדש של 538). כמובן, יכול להיות שהיו נסיבות מיוחדות, כמו פציעות. ברור שקליבלנד של הגמר חלשה מזו של סיום העונה הרגילה, אבל יש פה מספיק מקרים כדי שזה לא יראה לי סביר שזה תקף לכולן, וזה לא תקף ליריבות קליבלנד השנה (היו להן מעט פציעות בפלייאוף ביחס לעונה הרגילה).

אסף 18 ביוני 2015

ווייד, בלי שאק בשיאו או לברון, לא עבר סיבוב פלייאוף.

אדם 18 ביוני 2015

מדד מבוסס עובדות זה לא עובדות, זה מדד. למען האמת לא יכולה להיות שום דרך להשוות בין קבוצות מזמנים שונים, לא משנה כמה נתאמץ ונשחק עם המספרים.

דורפן 18 ביוני 2015

יריב – הבעיה פה שהמזרח משחק עם המערב בעונה הרגילה. נדמה לי שהפער השנה הוא הגדול בהיסטוריה. הפער על פני חמש השנים האחרונות הוא בוודאי הגדול בהיסטוריה.

אז המזרח כרגע הוא החלש בהיסטוריה. לברון הוא השחקן היחיד בכל האזור שקיבל קולות לאם.וי.פי.

לא. לא היה מצב כזה.

יריב 18 ביוני 2015

הפער בין המזרח למערב מוגדר על ידי הקבוצות שלא מגיעות לפלייאוף ועל ידי אלו שבשיפולי הפלייאוף. קבוצות המערב היום עוברות פלייאוף קשה יותר מבעבר כי יש להן יריבות חזקות כבר בסיבוב הראשון, הקבוצות המובילות במזרח עוברות פלייאוף די דומה למה שהיה בשנים קודמות בדרך כלל.

אתה דיברת על המסלול בפלייאוף, והמסלול בפלייאוף הוא בדיוק מה שאני דיברתי עליו ופתאום עברת לדבר על המזרח באופן כללי. הקבוצה הממוצעת במזרח היא לא דבר מעניין לדבר עליו ביחס לפלייאוף. מבחינת משמעות המאזנים, מכיוון שמספר המשחקים נגד החטיבה שלך גדול רק ב22 (מ82) מזה שנגד החטיבה השניה ההבדל במאזנים שנובע מחוסר האיזון בין החטיבות הוא מינורי (ההבדל בין קבוצה במזרח לקבוצה במערב הוא בערך משחק וחצי, אז ההבדל לעומת קבוצה בליגה מאוזנת הוא פחות ממשחק).

גיל 18 ביוני 2015

לברון ניצח משהו כמו 7 סדרות בלבד בפלייאוף נגד קבוצות עם מאזן של 50 ניצחונות ומעלה. הרבה פחות מדאנקן, קובי ושאר הגדולים שניצחו בסביבות 20 לפחות.

תומאס נוימן 18 ביוני 2015

לאורך הקריירה, פיפן טוב מווייד. אבל לא בהרבה.

אסף 18 ביוני 2015

חדש לי שהמזרח היה רצחני בשנות התשעים.
היריבה הגדולה של הבולס היתה הניקס, שסטארקס היה השחקן השני הכי טוב שלה.
אינדיאנה היתה בסדר, אורלנדו הראתה ניצוצות של גדולה (בעונה בה בדיחה את הבולס) ודעכה, אבל זה ממש לא רצחני. השחקן הכי טוב בקונפרנס בעשור ההוא היה ג'ורדן, השני פיפן. השלישי כנראה יואינג או שאק הצעיר. לא רצחני.

קלבדוס 18 ביוני 2015

תמיד ניתן לדלות עובדות שמתאימות לכל דעה.
אם אינני טועה, ג'ורדן בלי פיפן בפלייאוף הוא נצחון 1 ו-10 הפסדים, לא עבר שלב ראשון. נשמע משכנע, למי שרוצה לסדוק את המיתוס הכי מבוסס בתחום (לא אני).
או הוויכוח הבלתי מתכלה על מסי, לפיו למרות הנתונים והתארים הבלתי נתפסים שלו (שלא לדבר על יפי המשחק), הוא לא יהיה הגדול בהיסטוריה אם לא יהיה לו מונדיאל – טוניר נוק אאוט מזליקי של 7 משחקים, פעם ב-4 שנים, עם הרבה משקל לפנדלים, הגרלה וטועוית שיפוט. ע"ע מראדונה "הגדול ממסי" ושער היד שלו, שהעלה את ארגנטינה מהרבע גמר.
אני הקטון ראיתי מלברון תצוגה כ"כ משכנעת, mvp במובן הטהור: בלעדיו לא היתה בדל סדרה ולא אחוזון רייטינג.

גיל 18 ביוני 2015

ג'ורדן שיחק בלי פיפן רק שלוש עונות בתחילת הקריירה לכן הסטטיסטיקה הזו חסרת חשיבות.

ואף אחד לא בא בטענות למסי על אי זכייה במונדיאל, אלא שמצפים ממנו לשחק כמו שהוא בברצלונה הוא לא. תראה עכשיו בקופה אמריקה איך הוא הרבה יותר ממוצע מאשר בקבוצת העל שלו.

קשקשן בקומקום 21 ביוני 2015

אני חושב שאת התלונות ללברון אפשר לתת בעיקר על העונה האחרונה בקליבלנד והעונה הראשונה במיאמי.
אין ספק שנגד דאלאס הוא היה גרוע, צ'וקר, מה שלא רוצים.
נגד סן אנטוניו בעונה הראשונה, ניצח.
השניה, הוא הפסיד לקבוצה הכי טובה שאני אישית ראיתי מאז שיקגו, ככה שאני לא יודע אם אפשר להאשים אותו, וכמובן שגם ווייד היה בחצי כושר, אבל היו מפסידים גם ככה, זה לא נורא. גם מג'יק ובירד הפסידו אחד לשני. מייקל לדעתי לא התחרה עם אף קבוצה בקליבר הזה, לדעתי סן אנטוניו בכושר של סוף שנה שעברה היא טופ 5 כל הזמנים…

גילי 18 ביוני 2015

מסכימה עם הסתיגויות ; אכן סטטיסטיקה מופלאה. אכן פנומן אבל….. כדורסל זה משחק קבוצתי וגולדן בהחלט נתנו שיעור בנדון. כמו כן, גם כשאתה ענק, יחיד בדורך וכו' מידת הענווה לא תזיק. אני לא מדברת על לצמצם את עצמך כדי שלאנשים יהיה נח אבל כן על לדעת להודות על מה שיש, לפרגן לאחרים להבין שענק ככל שתהיה החיים הם בעצם סוג של משחק קבוצתי, עם הרבה מקום לאינדוידואל אבל….
ומה אפשר לעשות, שחקן ענק אבל מענטש??? רחוק מזה אלפי שנות אור . הוא רוצה להיות אייקון עולמי, ואני חושבת שלאייקון יש גם אחריות חברתית וחינוכית אז שיוסיף את מידת הענווה וקדימה לאייקוניות שלו.

גיל שלי 18 ביוני 2015

בעצם ככל שאני קורא את הפוסט הזה, אני משוכנע שבורו כתב אותו. זו בדיוק אותה הגישה, ונדמה לי שזו גם הסיבה שאתה קובע שגולדן סטייט היא אחת האלופות הפחות מרשימות שראית. גולדן סטייט לא מדהימים באתלטיות שלהם, גם לא בדומיננטיות שלהם. הם מדהימים בכך שהציגו אפשרות חדשה לנצח כדורסל, אפשרות שלא מתבססת על כח גופני עודף, אלא על כדורסל מסוג אחר.
הם חזרו פעמיים מפיגור 2:1, כלומר הפגינו עצמה מנטאלית. ה4:2 מול קליבלנד קצת מרמה, שלושת המשחקים האחרונים היו נצחונות חד צדדיים, ממש לא משחקים קרובים, אגב כך גם המשחקים האחרונים מול ממפיס. הם ניצחו קבוצה מאוד חזקה כמו יוסטון, להזכירך יוסטון הדיחו את הקליפרס שהדיחו את סן אנטוניו. אפשר לשחק משחקי כאילו, אפשר להניח שאם הספרס לא היו מפסידים לקליפרס, הם היו מנצחים את גולדן סטייט, אפשר גם לחשוב שקליבלנד בהרכב מלא היו מנצחים, אבל אי אפשר למצוא לכך שום תימוכין.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

1. נשבע שבורו לא כתב אותו.
2. עזוב אותך שטויות כמו אלה ניצחו את אלה שניצחו את אלה. יוסטון לא מרשימים בגרוש.
אילת ניצחה את מכבי שניצחה את ברצלונה וריאל השנה… אתה אומר ששיבק ואפיק ניסים עדיפים על לאסו ורודריגז?
3. לא מדויק לגבי זה ששלושת המשחקים האחרונים לא היו קרובים, כי קליבלנד הובילה עם שבע דקות לסיום המשחק החמישי.
ולגבי זה, אין ספק שקר עשה את ההתאמה הנכונה עם הסמול בול ובלאט נגמרו הרעיונות.
אתה בטח לא שוכח שהציפייה הייתה לסוויפ.

וברור שאי אפשר למצור סימוכין, הכל היפותטי… כל הדיונים האלה היפותטיים. זה היופי של ספורט. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה.
וגולדן סטייט לא מרשימה ושמרתי את כל ההודעות שכתבתי על כך שהספרס, קליפרס ות'אנדר היו מדיחים אותם לפלייאוף בשנה הבאה כאשר הם אכן יודחו על ידי אחת מהשלושה האלה.

גיל שלי 18 ביוני 2015

לא מבין איך יוסטון פתאום חלשים. הם היו מקום שני במערב הכי חזק מזה הרבה שנים. הארדן היה מספר שניים בהצבעה לMVP. דווייט האוורד הוא עדיין נוכחות פיסית אמיתית. ג'וש סמית' אולי דפוק בראש אבל עדין דפוק בראש עם יכולות. הם חזרו מפיגור 3:1 מול קבוצה חזקה כמו הקליפרס, כלומר יש להם גם יכולת מנטלית חזקה מספיק. בעיני קצת מצחיק לקבוע שהם חלשים בגלל שניגפו בפני גולדן סטייט. אגב, היו להם לא פחות משחקים צמודים מול גולדן סטייט בהשוואה לקליבלנד. אתה גם שוכח שממפיס היא קבוצה מאוד מאוד חזקה, עם כל הכבוד לכך שקונלי לא שיחק משחק אחד, גאסול וזיבו בפנים זו נוכחות פיסית אדירה בדיוק בנקודת החולשה של גולדן סטייט, עדיין לא הספיק כדי להדיח את הקבוצה העאלק רכה הזאת.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

לגבי ממפיס, ציינתי כאן בתגובה לדורפן שזו הקבוצה היחידה הטובה שהם עברו.

ויוסטון… תחזור לטור שלי שאמרתי "קליבלנד בשש".
אני לא תופס מהם כי מאותה סיבה שאני לא תפסתי מאטלנטה לשנייה אחת העונה, וכמובן שצדקתי.
זה לא זה. אתה לא מהווה איום אמיתי על הליגה כשהשלישייה הכי טובה שלך כוללת את ג'וש סמית' ודוויט האווארד.

דורפן 18 ביוני 2015

טוב, אפשר למתוח את המציאות עד גבול מסויים.

בכל סיבוב היריבה של גולדן סטייט טובה בהרבה מזו של קליבלנד. כנראה ברמת סוויפ. אפילו המאזן של אטלנטה, לפני שגם היא נפצעה וחטפה הרחקה הזויה היה מבוסס על החלק הראשון של העונה.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

נכון.
ועדיין גולדן סטייט הייתה רחוקה מלהרשים בגמר.

ותמשיכו להתרשם מהבלון הריק באטלנטה. גם בשנה הבא שיקבלו סוויפ.

rami 18 ביוני 2015

בגמר לא צריך להרשים (והם כן הרשימו) אלא צריך לזכות. לברון יכול לספר לך על 4 פעמים כאלו שהוא ניסה וכשל. אגב, אחוזי הקליעה שלו מכל הטווחים מוסרים דש.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אתה כמובן צודק.
לברון שחקן פח.

להתראות בעוד חמש שנים כשתתבאס כשהוא כבר לא משחק
אל תשכח לחפש אותי בפייס ולומר לי שצדקתי כשתתגעגע לרמה הזו.

דורפן 18 ביוני 2015

גולדן סטייט לא הרשימה בגמר כי קליבלנד הגנתית הייתה מעולה

rami 18 ביוני 2015

להשוות בין יוסטון לאטלנטה? באמת? קבוצה אחת השיגה 60 ניצחונות בקונפרנס חלש וגרוע, בעוד שיוסטון השיגה מקום 2, עם 56 ניצחונות, במערב הפרוע. קבוצה אחת עברה את הקליפרס של בלייק גריפין ופול בחצי גמר, והשניה את ג'ון וול ופירס הצעיר. תעשה לי טובה.

יריב 18 ביוני 2015

ההבדל בין המערב למזרח במאזנים לא כל כך גדול.
יוסטון מול קבוצות במערב: 33-19 (63.5%)
אטלנטה מול קבוצות במערב: 22-8 (73.3%)

יוסטון מול קבוצות במזרח: 23-7 (76.7%)
אטלנטה מול קבוצות במזרח: 38-14 (73.1%)

כמובן, אטלנטה שיחקה נגד מזרח קל יותר ומערב קשה יותר מיוסטון (כי היא לא שיחקה נגד אטלנטה וכן נגד יוסטון).

דורפן 18 ביוני 2015

יריב – זה לא משנה. המאזן כולו מושפע מכמות המשחקים שאתה משחק במזרח ובמערב. יוסטון עברה לוח משחקים עונתי קשה בהרבה – נדמה לי המחוז היחיד בהיסטוריה שכולו עלה לפלייאוף.

יריב 18 ביוני 2015

לא היחיד בהיסטוריה, אם כי היחיד בהיסטוריה שעלה כולו לפלייאוף כשכל הקבוצות במאזן חיובי, לדעתי.

בכל מקרה, מפריזים בחשיבות לוח המשחקים השונה, ולמחוזות בבודאי שאין שום חשיבות. יוסטון שיחקה 4 משחקים נגד כל אחת מקבוצות המחוז שלה, כמו ששיחקה נגד 6 מ10 הקבוצות הנוספות במערב. בכלל ההבדל הוא בין 22 משחקים נגד קבוצות המזרח לאלו מול קבוצות המערב. זה יותר קל, זה בטח שווה נצחון או שניים יותר, אבל זה לא פחות מתיש. אם אתה מחפש מה יותר מתיש, אני מניח שהמרחקים הקטנים יותר במזרח יותר משמעותיים, אבל יש להודות שזה היה ככה תמיד.

גיל 18 ביוני 2015

22 משחקים זה המון וזה הרבה יותר מניצחון או שניים. במזרח יש קבוצות גרועות היסטורית. במערב כמעט אין קבוצות חלשות או לא מתאמצות. יש גם יותר יריבויות פנימיות במערב מה שגורם למאמץ גדול יותר בעונה הרגילה לדעתי.

יריב 18 ביוני 2015

הפער בין המזרח למערב לא כל כך קיצוני. במשחקים בין המזרח למערב השנה המאזן היה 263-187 למערב (58.4%). אז קבוצה מערבית ממוצעת משיגה 50% נצחונות נגד קבוצות מערביות ו58.4% נגד קבוצות מזרחיות. תכפיל את ההפרש ב22 משחקים ותקבל 1.86 משחקים (בעקרון, הפער צפוי להיות קטן יותר לקבוצות חזקות או חלשות במיוחד).

אם הטענה שלך היא לגבי איזו תופעה משונה, כמו שקבוצות מתאמצות יותר נגד יריבות מערביות או משהו, אני מוכן לשקול אותה אם תביא נתונים כלשהם שמגבים אותה.

גיל 18 ביוני 2015

פער של כמעט 80 ניצחונות זה פער עצום. הניתוח שלך שגוי. אתה צריך לחשוב מה היה קורה אם קבוצה בכירה מהמערב הייתה משחק במזרח. אם קליפרס, ספרס או ממפיס היו במזרח הם כמעט בוודאות היו לוקחים אותו או מקסימום מסיימים שניים. היו להם הרבה יותר משחקים קלים ומה שחשוב יותר, הם לא היו מושווים למאזנים במערב. העשירייה הראשונה במערב חזקה לאין ערוך מזו במזרח וזה מה שקובע כי אלו הקבוצות שמתמודדות על הפלייאוף.

ולא צריך כל דבר לגבות במספרים אלא פשוט לדעת את ההיסטוריה של הקבוצות ולצפות במשחקים. גולדן סטייט-קליפרס, כל הקבוצות בטקסס בינן לבין עצמן וכל מי ששיחק נגד הספרס השנה אלו רק כמה דוגמאות למשחקים שיש לקבוצות מוטיבציה מיוחדת לנצח. שנה הבאה זה יהיה עם גולדן סטייט.

יריב 18 ביוני 2015

המאזן שלהם במערב היה מספיק לסיים שניים, יופי.
לקליפרס, למשל, היו 63% הצלחה נגד יריבות מזרחיות ו71% נגד יריבות מערביות. אם הם היו משחקים במזרח ושומרים על אחוזים כאלו הם היו צפויים ל54.3 נצחונות, קצת פחות ממה שהיה להם בפועל אבל עדיין מספיק למקום שני.
לספרס היו צפויים 58.3, לממפיס 54.9 (כלומר ממפיס הצליחו כמעט באותו שיעור נגד יריבות מזרחיות ומערביות, הספרס מעט יותר נגד מזרחיות).

הקבוצות שמשתתפות בפלייאוף זה רלוונטי להערכת קושי הפלייאוף, ברור שהפליקנס הרבה יותר חזקים מהנטס. זה לא רלוונטי להערכת החוזק של קבוצה לפי הביצועים שלה בעונה הרגילה – שם הפער הוא פחות משני משחקים במאזן.

כל דבר צריך לגבות בעובדות, לקבוצות יש לפעמים מוטיבציה נמוכה נגד קבוצות חזקות (משחק אבוד, נשמור כוחות), לפעמים יש להן מוטיבציה מסיבות אחרות, נגיד בגלל החשיבות התרבותית של ניו יורק ובוסטון, או אפילו שיקגו, לפעמים יש להן מוטיבציה בגלל שחקנים (ג'יימס, למשל) או בגלל משהו אחר. אני ראיתי הרבה מאמץ במשחקי עונה רגילה של קבוצות במזרח, אני לא קונה את הטענה שיש מאמץ סיסטמטית שונה נגד קבוצות מערביות בלי טיעונים משכנעים.

גיל 18 ביוני 2015

הם לא היו שומרים על האחוזים הללו כמעט בוודאות. קודם כל המדגם של המשחקים נגד המזרח קטן יותר ולכן פחות אמין. גם אי אפשר להשוות משחקים נגד יריבות שמשחקים לעיתים רחוקות והרבה פעמים במסעות משחקים מתישים ליריבות קרובות מהבית. וכמו שאמרת, גם אם האחוזים היו נשארים אז רוב הקבוצות הם היו במיקום טוב יותר.

הקבוצות שמתחרות על הפלייאוף הן מדד לאיכות הקונפרנס. לאף אחד לא איכפת מה פילדלפיה שעושה טאנקינג או הניקס עושים כמדד למשהו. שלוש קבוצות במזרח במאזן לא חיובי בעוד הקבוצה במקום השביעי במערב עם פלוס 18. אלו פערים עצומים ברמה.

והעובדות הן צפייה במשחקים. מספיק לראות גולדן סטייט קליפרס ואת הדם הרע בין השחקנים, זה נכון לרוב המשחקים בין הקבוצות הבכירות במערב. הן יודעות שההבדלים ביניהן קטנים וכל משחק ביניהן מכריע למיקום בפלייאוף. נכון שלא כל משחק כזה ויש גם פציעות ועייפות, אבל האינטנסיביות מצפייה במשחקים גדולה יותר במערב. זה נכון שנגד קליבלנד גם מתאמצים אבל אין כמעט יריבויות עכשוויות במזרח. אולי שיקגו נגד לברון. העובדה היא שהמשחקים הטובים ביותר בעונה הרגילה היו שבהן מעורבות קבוצות מערביות בינן לבין עצמן ברוב המקרים.

יריב 18 ביוני 2015

נו באמת, אי אפשר להשוות בין יריבות שמשחקים נגדן פעמיים בשנה לכאלו שמשחקים נגדן 4 בשנה? זה לא ה NFL, כולם משחקים נגד כולם כל הזמן. גם את הנסיעות אני לא קונה, תנאי הנסיעות היום אינם כל כך מתישים, וממילא הביתיות מתחלפת (אם אתה נותן יתרון משמעותי פעם לזו ופעם לזו זה מאזן במידה מסוימת את התוצאות, אבל זה משמעותי רק אם היתרון גדול). מה שאתה אומר שקול לאמירה "למאזן בעונה הרגילה אין משמעות", ואז אפשר פשוט לומר שאין לנו שום דרך להשוות בין הרמה במזרח לרמה במערב, כי יש רק סדרה אחת בשנה בין קבוצה מפה לקבוצה מפה.

אתה שם לב שאנחנו לא מדברים על השאלה "עד כמה המזרח גרוע" או משהו כזה, נכון? אנחנו מדברים על השאלה האם מאזן של 60 נצחונות במזרח עדיף על 56 במערב.

גיל 18 ביוני 2015

אפשר לעשות הכל אבל זו השוואה לא הוגנת. המשחקים נגד יריבות מהמזרח בחוץ לרוב מקובצים במסעות משחקים ארוכים. שני משחקים זה מדגם קטן יותר מארבעה מה יש להתווכח על זה? היריבות מוכרות יותר מהבית שלך ויותר קל לשחק נגדן במובן מסוים. העובדה היא שהם לא משחקים נגד כולם בצורה שווה. על סמך מה אתה אומר שלא מתיש לנסוע? זה לא משנה שיש לך מטוס פרטי אתה עדיין צריך לטוס שעות ולנסוע למלון ובחזרה ולא לישון בבית.

אני לא יודע איך אפשר לטעון שקבוצה כמו הקליפרס שניצחה יריבות יותר חזקות במערב תנצח פחות במזרח. אם כבר תהפוך את האחוזים. הגיוני יותר שהם ינצחו 73% במזרח ו64% במערב.

בכל מקרה, גם אתה מסכים נראה לי שכל קבוצה מה7 הראשונות כנראה הייתה מסיימת לפחות מקום שני במזרח. זה הבדל מאוד משמעותי. נניח לקבוצה כמו הספרס שהייתה מטיילת לגמר המזרח נגד קליבלנד נניח.

יריב 18 ביוני 2015

אני לא אומר שזה חסר כל השפעה, אני אומר שזה מינורי. אני לא טוען שזה מה שהקליפרס היו עושים, אני טוען בעיקר שההבדל לא גדול. אם שמת לב, כל הקבוצות מנצחות שיעור דומה מהמשחקים שלהן נגד קבוצות מהמזרח ומהמערב, ההבדלים הם קטנים והם שקולים ל1-2 משחקים בשנה (על הפרש של 22 משחקים).

לא יכול להיות שיותר קל לשחק נגד קבוצות מוכרות, זה יחס סימטרי! אם אתה מכיר את היריבה היריבה מכירה אותך ובכל מקרה סכום סיכויי הניצחון של שתי הקבוצות הוא 100%! חוץ מזה, כאמור, אין הבדל דרמטי בהיכרות, כולם משחקים נגד כולם כל הזמן.

אתה ממשיך לדבר על נקודה לא רלוונטית (וגם טוען טענה לא נכונה, דאלאס לא). אני מדבר על השאלה האם אפשר להשוות את אטלנטה ליוסטון, לא האם לגולדן סטייט היתה יריבה חזקה יותר בסיבוב הראשון מאשר לקליבלנד, מה היה קורה אם סן אנטוניו היו משחקים במזרח או האם אוקלהומה סיטי מחוזקת בביל ראסל בן 25 היתה מנצחת את שיקגו של 96.

גיל 18 ביוני 2015

לא בדקתי לגבי קבוצות אחרות אבל אנחנו מסתכלים על הבדלים בין קונפרנסים ולא השפעה על קבוצה בודדת. הפרש של 80 משחקים זה עצום בליגה עם תקרת שכר. וגם הבדל של שני משחקים יכול להקפיץ אותך 4 מקומות בדירוג כך שזה משמעותי.

ואמרתי שקל יותר לשחק במובן מסוים לא בהכרח בסיכום כללי. זה שאתה משחק במקום מוכר ויריבה מוכרת בוודאי עוזר גם אם היריבה חזקה. שוב, כאמור, קבוצה בכירה מהמערב הייתה מטיילת במזרח זו הנקודה הקריטית.

אני לא בטוח על מה אתה מדבר אבל אני מדבר על החוזק המאוד גדול של המערב לעומת המזרח בכל דרך שתשווה. יוסטון חזקה בהרבה מאטלנטה וראינו את זה בפלייאוף. כל קבוצה משש הראשונות במערב הייתה מגיעה כמעט בוודאות לגמר המזרח.

יריב 18 ביוני 2015

אם אתה לא בטוח על מה אני מדבר אתה מוזמן לקרוא במעלה הדיון ולראות איפה הוא התחיל ובמה הוא עוסק.

אם קל לך וקל ליריבה שלך אז מה זה בכלל אומר? בכל משחק יש רק מנצחת אחת, לא יכול להיות שלשתי הקבוצות קל יותר.

בפלייאוף לא ראינו שום דבר שאומר שיוסטון חזקה מאטלנטה (או להפך), המידע הזה פשוט לא קיים לנו.

גיל 18 ביוני 2015

אמרת שמפריזים בלוח המשחקים הקשה של הקבוצות במערב ואני לא רואה איך בדיוק. משחקים 28 משחקים נגד קבוצות במזרח וכמעט פי שניים נגד קבוצות מהמערב. איך זו יכולה להיות הפרזה?

אתה רציני שלא ראינו שום דבר שאומר שיוסטון חזקה מאטלנטה? הם ניצחו את הקליפרס שהיו בעיניי כולם איום רציני על האליפות אחרי שהיו בפיגור 3-1 והתמודדו בצורה סבירה נגד גולדן סטייט הקבוצה הטובה בליגה. אטלנטה שיחקה רע נגד קבוצות חלשות ממנה על הנייר ולא הראתה שהיא מסוגלת להתמודד עם קבוצות חזקות או שוות לה.

יריב 18 ביוני 2015

30, גיל, get your numbers right.

איך זו יכולה להיות הפרזה? כי בכל חטיבה יש קבוצות חזקות וקבוצות חלשות, וההבדל הממוצע הוא לא גדול כמו שעושים ממנו, וההבדל בלוח המשחקים הוא ברבע עונה. אז הפלייאוף במערב הרבה יותר קשה, אבל העונה הרגילה רק קצת יותר וההבדל הזה לא שווה שני משחקים במאזן העונתי.

אטלנטה נתנה פייט לקליבלנד שלושה משחקים (והתפרקה באחרון), אותה קליבלנד שגרמה להתקפה של גולדן סטייט להיראות כמו שהיא נראתה בגמר. אני לא יודע מה היה קורה בסדרה בין אטלנטה ליוסטון.

גיל 18 ביוני 2015

נכון, 30, כללתי אותם בספירה.

אני לא יודע איך אפשר לומר שאין הבדלים משמעותיים כשיש לך בית דרום מערבי שבו כל הקבוצות במאזן חיובי ועלו לפלייאוף ולעומת זאת בבית האטלנטי רק קבוצה אחת במאזן חיובי. הפערים מאוד גדולים. הספרס היו צריכים לשחק 16 פעמים נגד קבוצות מהבית שלה בעוד קבוצה מהמזרח רק 10.

אטלנטה לא ממש נתנה פייט כי הניצחונות היו ברורים בכל משחק, וכאמור, קליבלנד לא הייתה בשיא הכוח.

יריב 18 ביוני 2015

לעבור לדבר על הבתים זה די חסר טעם, לבתים אין כמעט שום השפעה על לוח המשחקים (אם קבוצה איתך בבית אתה משחק 11% יותר משחקים נגדה מאשר אם היא בבית אחר בחטיבה). למעשה, קבוצות אחרות במערב משחקות 18 משחקים נגד הבית הדרום מערבי. אני לא אומר שאין הבדלים משמעותיים, אני מתאר לך בדיוק את משמעות ההבדלים. זה לא שקבוצת (אפילו היא קבוצת תחתית במזרח) תפסיד את כל המשחקים שלה נגד הבית הדרום מערבי (אם להתייחס בכל זאת לדוגמה שלך), זה לא שקבוצה (בוודאי אם היא קבוצת תחתית) תנצח את כל משחקיה מול הבית האטלנטי, אז כמה שווה ההפרש הזה של 6-8 משחקים (ואתה משווה פה את תחתית המזרח מול צמרת המערב, הבתים האחרים ברמה די דומה)? לא 6-8 נצחונות, כנראה קצת יותר מאחד.

ברור שהנצחונות היו ברורים בכל משחק, כולל זה שהלך להארכה.

גיל 18 ביוני 2015

אני עובר על הבתים רק כדי להצביע על חוזק היריבות של הקבוצות במערב. אתה צודק שקבוצות אחרות במערב משחקות אפילו יותר וזו כל הנקודה. המשחקים הם קשים יותר מול יריבות חזקות יותר. ברור שהם לא יפסידו את כולם אבל ככל שהקבוצה טובה יותר כך הסיכוי לנצח אותה נמוך יותר. באותה מידה קבוצה גרועה מהמזרח גם תפסיד יותר לקבוצות גרועות. בשורה התחתונה המאזנים מראים על יתרון ברור למערב בכל מדד שתבחר.

ונכון, משחק אחד הלך להארכה אחרי שני ניצחונות חוץ של קליבלנד וגם אותו הם הפסידו. שוב, איך קבוצה בריאה שניצחה יותר בעונה הרגילה מפסידה בצורה כזו חד צדדית בפלייאוף לקבוצה פצועה? יכול להיות שהיא אולי באמת לא כזו חזקה?

יריב 18 ביוני 2015

אתה לא "עובר על הבתים", אתה בחרת את הבית הכי חזק במערב והשווית אותו עם הבית הכי חלש במזרח.

אז בוא נכמת את הפער הזה, שזה בדיוק מה שעשיתי פה, ונראה שהפער במאזנים מצביע על בערך 2 משחקים. זה לא מעט, אבל זה מה שזה. אטלנטה היתה טובה יותר בעונה הרגילה מכל קבוצות המערב למעט גולדן סטייט, והעובדה שהם במזרח לא סותרת את זה.

התשובה שלי לך היא: קורה. לפעמים קבוצות מפסידות באורח חד צדדי, וקליבלנד פצועה היא עדיין יריבה חזקה מאוד (אני חושב שהיא הוכיחה את זה בגמר). זוכר איך שיקגו הובסה על ידי מיאמי ב2011? איך הלייקרס (האלופים) חטפו סוויפ מדאלאס? איך סן אנטוניו חטפו סוויפ מפניקס שנה קודם? זוכר את ההפסד של דאלאס לגולדן סטייט בסיבוב הראשון ב2007? קורה. בתור מי שהתלונן ש30 משחקים זה מדגם קטן מדי אתה נותן המון משקל ל4 משחקים (שאחד מהם הוכרע בהארכה, כזכור).

גיל 18 ביוני 2015

אתה יכול לעבור על הבתים האחרים ולראות תמונה דומה גם אם לא כזו קיצונית. מי קבע שזה מצביע על שני משחקים? אולי בממוצע זה שני משחקים אבל אני די בטוח שקבוצות בכירות היו מרוויחות יותר משני ניצחונות בעוד קבוצה כמו הלייקרס מפסידה. אתה מדבר על ממוצעים שהם לא רלוונטים כשמסתכלים על הקבוצות שמתמודדות על מקום בפלייאוף.

ואני חוזר שוב: אטלנטה הייתה הכי טובה במזרח בסיכום הכללי אבל הוא נובע בעיקר מחצי ראשון מדהים ואז החלשות. המאזן נגד יריבות ספציפיות פחות חשוב כי מה שחשוב זה איך הם מגיעים לפלייאוף. מאז פברואר המאזן שלה בעונה הרגילה הוא 20-14, לא משהו יוצא דופן במיוחד. בפלייאוף המגמה המשיכה כשהם שיחקו חלש ולא הראו שום דבר מהחוזק שלהם מתחילת העונה והגיעו לגמר על הגב של יריבה חלשה אחת ושנייה שהכוכב הגדול שלה פצוע. זה לא סתם קרה אלא היה צפוי מאוד לפי המשחק שלהם ועובדה שאנשים לא ממש הופתעו. ואני נותן משקל גבוה לסוויפ שהיה חד צדדי כמעט לחלוטין למעט אולי משחק אחד שגם אותו הפסידו. ויש הבדל בין להפחית בערך מדגם קטן נגד קבוצות שונות לבין התמודדות ישירה שבה קבוצה אמורה לעשות התאמות ולהשתפר מה שלא ראינו פה.

יריב 18 ביוני 2015

בעיני הבית המרכזי (קליבלנד, שיקגו, מילווקי, אינדיאנה ודטרויט) לא נופל מהבית הצפון מערבי (פורטלנד, אוקלהומה, יוטה, דנבר, מינסוטה). למעשה אני חושב שהוא עדיף עליו. הבית הדרום מזרחי (אטלנטה, וושינגטון, מיאמי, שארלוט, אורלנדו) כנראה נופל במקצת מהבית הפאסיפי (גולדן סטייט, קליפרס, פניקס, סקרמנטו, לייקרס), אבל רק בקצת.

לגבי הפער, קבוצות בכירות ירוויחו פחות (מי שירוויח הכי הרבה הוא קבוצות בינוניות). הסיבה מאוד פשוטה – קבוצות בכירות משיגות תוצאות טובות גם נגד תחרות קשה. אם ניקח דוגמה קיצונית, גולדן סטייט מחזיקה במאזן 14-4 מול הבית הדרום מערבי, לעומת 9-1 מול הבית האטלנטי. אם הם היו משחקים כפליים מול האטלנטי וחצי מול המרכזי (זה אפילו קצת יותר קיצוני מהשינוי המדובר) היית מקבל מאזן 18-2 לעומת 7-2 – נצחון אחד יותר.

גיל 18 ביוני 2015

זו דוגמא רעה מאוד כי הבית הצפון מערבי מבוסס על שתיים משלוש הכי קבוצות במזרח, כולל הקבוצה שהיא הפייבוריטית הברורה לזכות במזרח, בעוד הבית המערבי נפגע הכי הרבה מפציעות אצל אוקלהומה ופורטנלנד. בעונה רגילה, הבתים הללו יהיו פחות או יותר שווים.

אני לא יודע איך אפשר להשוות את הבית של אטלנטה לזה של גולדן סטייט. גולדן סטייט וקליפרס היו מועמדות לגיטימיות לאליפות. אין מועמדת כזו מהבית של אטלנטה למרות המאזן המרשים לכאורה שלהם. אף אחד לא חשב שהם יזכו או אפילו יצאו מהמזרח.

גולדן סטייט לא ממש דוגמא טובה כי היא ניצחה כל מה שזז כך שלא משנה איפה הייתה משחקת. אבל קבוצות של בין 50-60 ניצחונות ירוויחו הכי הרבה. הם ישתפרו לדעתי ב5-6 ניצחונות אם היו במזרח. גם קבוצות פחות טובות ירוויחו כמו ניו אורלינס.

יריב 18 ביוני 2015

פציעות יש לא רק במערב. שמת לב לאינדיאנה? אולי מיאמי היתה נראית קצת יותר טוב לולא המקרה של בוש?

אני לא יודע איך החלטת "אף אחד", 538, למשל, נתנו בתחילת הפלייאוף 8% לקליפרס לאליפות, 5% לאטלנטה (הדירוג שלהם היה גולדן סטייט, קליבלנד, ספרס, קליפרס, אטלנטה). חוץ מזה, אתה שוכח שצריך לשחק גם נגד הקבוצות החלשות. היות ואנחנו מדברים על מאזנים, למשחקים האלו יש חשיבות רבה, והנמושות של הבית הפאסיפי היו עוד חלשות מאלו של הבית דרום מזרחי.

היות ואתה ממשיך לזרוק הצהרות, שים לב. במערב היו 6 קבוצות של 50-60 נצחונות:
פורטלנד: 66.7% נגד המזרח, 59.6% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 1.5 משחקים
קליפרס: 63.3% נגד המזרח, 71.2% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 1.6- משחקים
יוסטון: 76.7% נגד המזרח, 63.5% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 2.9 משחקים
ספרס: 76.7% נגד המזרח, 61.5% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 3.3 משחקים
ממפיס: 66.7% נגד המזרח, 67.3% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 0.1- משחקים
דאלאס: 70.0% נגד המזרח, 55.8% נגד המערב, שיפור צפוי אם היו במזרח: 3.1 משחקים

בממוצע 1.5 משחקים. כאמור, הקבוצות שירוויחו הכי הרבה (בתוחלת) הן אלו שקרובות למאזן חצוי, במערב אלו ניו אורלינס, אוקלהומה, פניקס ויוטה.

גיל 18 ביוני 2015

שוב, אינדיאנה היא לא פקטור במירוץ האליפות. אוקלהומה כן.

מהמרים נתנו גם לפילדלפיה סיכוי בתחילת העונה אז מה? אני מדבר על סיכויים ריאליים.

לגבי החישובים, החישוב שלך שגוי. מה שעשית זה לחשב את מספר הניצחונות על בסיס זה שהם משחקים במערב. אם הם היו משחקים במזרח כל לוח המשחקים והנסיעות שלהם היה שונה ולכן סביר שהיו מצליחים עוד יותר.

יריב 18 ביוני 2015

אינדיאנה היא לא פקטור במירוץ האליפות? כמו שלא היתה פקטור לפני שנתיים, אני מניח (אם כי אולי היא באמת תפסיק להיות פקטור, הפציעה של ג'ורג' לא היתה השינוי היחיד בקבוצה).

אתה מדבר על סיכויים ריאליים? ובכן, ריאלית לקליפרס יש 0 סיכוי לזכות באליפות השנה, כמו לכל קבוצה שהיא לא גולדן סטייט. אולי אתה חושב שההגדרה שלך ל"סיכויים ריאליים" יותר טובה מזו של 538, ואז אשמח לשמוע מהי. (את ההגדרה שלהם אתה יכול למצוא אצלם, הם מסבירים אותה בדיוק ומסבירים איך מחשבים אותה).

אז עברנו לטענה שהמאזנים במערב יותר נמוכים בגלל שנוסעים מרחקים ארוכים?

יריב 18 ביוני 2015

אגב, עכשיו ראיתי שלפני "סיכויים ריאליים" הניסוח שלך היה "אף אחד לא חשב שהם יזכו או אפילו יצאו מהמזרח", שזה בוודאי לא נכון, 538 נתנו להם סיכוי של בערך 20% לצאת מהמזרח, גבוה מהסיכוי שנתנו לקליפרס לצאת מהמערב (קליבלנד וגולדן סטייט היו פייבוריטיות כבדות בעיניהם)

גיל 18 ביוני 2015

אינדיאנה היו חלשים מאוד בפלייאוף לפני שנה בלי קשר לפול ג'ורג'. הם בדיוק כמו אטלנטה, קבוצה טובה לעונה הרגילה שאין לה סיכוי ממשי בפלייאוף.

ההגדרה שלי תואמת את הדיעות של פרשנים ולא דרושים לכך אנליזות מסובכות. כדי לזכות באליפות צריך שחקני על. לאטלנטה אין אותם, לאינדיאנה יש גבולי. אף קבוצה ב40 השנה האחרונות חוץ מדטרויט לא זכתה בלי שחקן כזה ולכן הסיכויים הריאליים הם לקבוצות מנוסות או כאלו שיש להם שחקנים כאלו כמו קליפרס וגולדן סטייט.

לא עברנו לשום הגדרה אחרת כי מעולם לא הסכמנו על הגדרה. אתה קבעת שרירותית חישוב מסוים שמבוסס על הנחות מסוימות ואני רק ציינתי שהוא חסר משמעות בין השאר בגלל הנסיעות. אתה לא יכול לדעת מה יקרה אם קבוצה תעבור למזרח רק על סמך המאזנים הנוכחיים שלה נגד קבוצות מהמזרח כי יש עוד הרבה משתנים שמעורבים. בכל מקרה, אפילו לפי החישוב שלך יהיה שיפור של כמה משחקים לקבוצות העלית במערב. זה יספיק לכולן כולל דאלאס להגיע לפחות למקום השני.

וברור שלאטלנטה יש יותר סיכוי לצאת מהמזרח מהקליפרס. הם היו צריכים להתגבר רק על קבוצה אחת טובה בעוד הקליפרס על שלוש כאלו.

יריב 19 ביוני 2015

אתה שם לב שאתה כל הזמן עובר לטענות לא קשורות? כי אני שם לב. אין טעם להמשיך לנהל את הדיון אם אתה לא מסוגל להתמקד בנקודה.

גיל 19 ביוני 2015

עכשיו אתה גם קובע מהן טענות קשורות ומה לא? כתבתי מי נחשב לדעת רוב הפרשנים כמועמדת ריאלית לאליפות ואיך ישחקו קבוצות במערב אם היו במזרח. אתה בחרת בהגדרה שרירותית אחת שאני לא מקבל. אי אפשר לחשב מה יעשו קבוצות במערב על סמך המאזנים שלהם נגד המזרח. כמו שרונן כתב, מאזנים מושפעים גם מהמאמץ שאתה משקיע. כשאתה משחק נגד קבוצות טובות אז אתה מתאמץ יותר ולכן קבוצה שתשחק במזרח תצטרך להתאמץ פחות וסביר שמספר הניצחונות שלה יגדל מעבר למה שהחישוב שלך מראה.

יריב 18 ביוני 2015

וכמובן, אטלנטה הפסיקה להתייחס למשחקי העונה הרגילה ברצינות לפני הסיום, כשהובטח לה המקום הראשון וביתיות מול כל מי שאינו גולדן סטייט. יוסטון נאבקה על המקום השני עד המשחק האחרון ממש. זה יכול להסביר את העובדה ששלושת המשחקים האחרונים שלהם היו הפסדים (כולם מול קבוצות במזרח, כמובן).

גיל 18 ביוני 2015

15 המשחקים האחרונים שלהם הם סיימו במאזן שלילי, זה לא קשור למנוחה של השחקנים הם פשוט שיחקו פחות טוב אז.

יריב 18 ביוני 2015

זה לא קשור לעובדה שמייק מוסקאלה נהיה פתאום שחקן חמישיה? כי הוא, למשל, מי שהוא לא יהיה, פתח בשישה מאותם חמישה עשר משחקים. בייזמור פתח בארבעה, שרודר ובראנד בשלושה. אני אפילו לא מדבר על חלוקת הדקות במשחק עצמו, שאני מניח שהיא עוד יותר קיצונית.

גיל 18 ביוני 2015

זה לא משנה למה זה קשור, העובדה היא שהם שיחקו חלש וזה המשיך בפלייאוף. הם היו רחוקים מהרמה שלהם בחצי הראשון של העונה.

יריב 18 ביוני 2015

זה לא משנה? כי בפלייאוף הם הפסיקו להעלות את השחקנים האלו בחמישיה, אז אם זו הסיבה שהם השיגו תוצאות טובות אז הם כנראה קבוצה טובה מהמאזן שלה (אגב, גם קליבלנד טובה מהמאזן שלה, כמובן).

גיל 18 ביוני 2015

קבוצות לא מפסיקות לשחק 15 משחקים לפני הסוף גם אם יש להן מאזן טוב. הן נותנות מנוחה אולי למשחק או שניים לכוכבים אבל לצאת ככה מסינכרון זה דבר רע. ועובדה שגם בפלייאוף כשכולם שיחקו הם לא שיחקו מספיק טוב. ברוקלין הקשתה אליהם והם והפסידו בקלות לקליבלנד.

יריב 18 ביוני 2015

קבוצות מורידות הילוך, הן עושות את זה תמיד והפעם אטלנטה היו במצב ייחודי שאיפשר להם לעשות את זה הרבה זמן מראש (כל עוד הן רק מורידות הילוך ולא מפסידות את כל המשחקים שנותרו). אפשר לטעון שזה מזיק, רבים טוענים כך, אבל קבוצות עושות את זה בכל זאת.

ברוקלין אכן הקשתה עליהם, זה קורה. כשבוסטון זכו באליפות האחרונה שלהם אטלנטה משכה אותם לשבעה משחקים בסיבוב הראשון (וקליבלנד בשני), ואטלנטה ההיא היתה קבוצה חלשה יותר מברוקלין השנה.

גיל 18 ביוני 2015

אבל עובדתית ולא משנה אם שיחקו בהרכב חסר או מלא, בחצי השני של הליגה ובפלייאוף הם שיחקו הרבה פחות טוב.

וברוקלין לא הייתה חריגה זה כל העניין. גם וושינגטון בלי השחקן הכי טוב שלה הקשתה עליהם והם עפו בסוויפ משפיל לקליבלנד.

יריב 18 ביוני 2015

קליבלנד קבוצה הרבה יותר חזקה, ראינו אותם בגמר מול גולדן סטייט ומול אטלנטה הם היו בהרכב מעט יותר מלא. כאמור, גם בוסטון שזכתה באליפות התקשתה מאוד בשני הסיבובים הראשונים מול יריבות לא חזקות מאלו של אטלנטה, אז היא היתה קבוצה חלשה ולא רלוונטית?

גיל 18 ביוני 2015

אבל בוסטון זכו באליפות! הם לא הובסו בגמר האיזורי בסוויפ. המזרח היה גם חזק יותר באותה שנה. אטלנטה שיחקה חלש נגד יריבות נחותות וניצחה, והובסה ללא תנאי נגד יריבה חזקה, אין בכלל בסיס להשוואה.

יריב 18 ביוני 2015

בוודאי, המזרח היה חזק יותר אז, לא שמענו אז כל הזמן כמה המזרח חלש, אנחנו לא שומעים את זה כבר 15 שנה. המאזן בין המזרח למערב אז היה 258-192 (לעומת, כזכור, 263-187 השנה) בלבד, בוודאי שהמזרח היה הרבה יותר חזק.

ברור שבוסטון היתה קבוצה חזקה, זו כל הנקודה. מה שאני אומר לך הוא שאתה לא יכול להסיק מהקושי היחסי של אטלנטה מול ברוקלין שהיא חלשה, עובדה שגם קבוצות חזקות מתקשות לפעמים מול בסיבובים המוקדמים מול קבוצות חלשות (ורק להבהיר, לאטלנטה 08 היה מאזן עוד פחות טוב מלברוקלין 15). כן, בוסטון לא הפסידה בגמר האזורי, אבל מסקנה אפשרית מזה היא שקליבלנד חזקה, לאו דווקא שאטלנטה חלשה.

גיל 18 ביוני 2015

המאזן במקרה הזה קצת מרמה. אני מסכים איתך שגם אז המזרח היה חלש למדי אבל בוסטון שיחקה נגד קליבלנד שהייתה בגמר הפלייאוף שנה קודם ושנה אחר כך הייתה עם המאזן הטוב בליגה. אז נכון שבוסטון היו קבוצה חזקה מאוד בגלל כל הטריידים אבל היא לא שיחקה נגד קבוצות חלשות כמו אטלנטה עד הגמר. ואכן קבוצות חזקות מתקשות גם נגד חלשות, אבל קבוצות חלשות מתקשות נגד חלשות ונגד חזקות ובכלל לא משחקות טוב. זה ההבדל. אטלנטה טואטאה נגד הקבוצה עם מאזן פחות טוב משלה ועם שחקן מרכזי שהיה פצוע בעוד היא בריאה. אם היא קבוצה חזקה אז לפחות הייתה משחקת טוב בסדרה, אולי אפילו מנצחת איזה משחק. איך זה בכלל דומה למה שבוסטון עברה?

יריב 18 ביוני 2015

גם וושינגטון השנה לא היו קבוצה כל כך חלשה, אבל נראה לי שאין טעם להמשך הדיון הזה. אני לא טוען שאטלנטה היתה ברמה של בוסטון, אבל אני בהחלט טוען שאטלנטה ברמה של קבוצות הפלייאוף במערב.

גיל 18 ביוני 2015

וושינגטון לא הייתה חלשה בעונה הרגילה אבל וול היה פצוע בסדרה נגדם. השחקן הכי טוב לא שיחק חלק גדול מהסדרה וחלק אחר היה פצוע וגם אז הם בקושי ניצחו.

איתמר 18 ביוני 2015

במסגרת ההשוואות בין ג'ורדן ללברון כדאי לשים לב לנתון הבא :
ג׳ורדן בשיקגו (למעט עונת הפציעה 85/86 ועונת החזרה מהפרישה 94/95) שיחק 8 עונות של 82 משחקים, עונה של 81 משחקים, עונה של 80 משחקים ועונה של 78 משחקים.
לברון מעולם לא שיחק בכל 82 המשחקים של העונה הרגילה. במיאמי הוא שיחק 79, 62, 76, 77. העונה בקליבלנד הוא שיחק 69 משחקים.

YG 18 ביוני 2015

נו באמת.

שחקן כל כך מוכשר, שלא יודע להעלות רמה במאני טיים.

ראיתי ממנו בסדרה הזו כדורסל כל כך חד מימדי, כל כך אנוכי וכל כך משעמם שאין לי מושג מאיפה אתה מביא את הדברים שאתה כותב.
כאילו ראינו שתי סדרות שונות לגמרי.

להשוות את זה לגדולה של מסי/ג'ורדן/מג'יק או אני לא יודע מי- זה זילות המושג "סופרסטאר".

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אתה כמובן צודק.
לברון שחקן פח.

להתראות בעוד חמש שנים כשתתבאס כשהוא כבר לא משחק
אל תשכח לחפש אותי בפייס ולומר לי שצדקתי כשתתגעגע לרמה הזו.

YG 18 ביוני 2015

לא קראת מה שכתבתי. אתה כותב שהוא "פח" בעוד אני טוען שהוא "שחקן כל כך מוכשר" שפשוט לא יודע להעלות הילוך במאני טיים.
ולכן מאוד קשה להתרשם ממה שראיתי *בסדרה הזאת*.

אין לי ויכוח על כך שהוא השחקן הכי טוב בעולם.
יש לי בעיה עם העובדה שאתה כל כך מתלהב ממנו *דווקא אחרי הסדרה הזאת*, ראיתי ממנו הרבה פחות (למרות כמות הנקודות הרבה, שנקלעה באחוזים גרועים) מאשר ראיתי בעונה הסדירה.

ראיתי שחקן שהולך בכח *בסדרה הזאת* עם הראש בקיר. ואמרתי שאין לי מושג מאיפה אתה מגיע למשוואה של לברון=מסי=ג'ורדן=מג'יק..

נדבושקה 18 ביוני 2015

הטענות על כך שלברון היה בסדרה הזאת אנוכי ושיחק כדורסל חד מימדי מצחיקות אותי.זה פשוט להתעלם מהסיטואציה שנוצרה.

בוא נעשה תרגיל: אתה מת מרעב ב4 בבוקר וכל מה שיש לך במקרר זה מלפפונים,עגבניות,ופלפלים – אז אתה מחליט להכין סלט.
עכשיו גילית שהעגבניות והפלפלים רקובים, כל החנויות סגורות ובלית ברירה אתה מכין את הסלט רק מהמלפפונים.
פלא שיצא לך סלט עם טעם אחד ומשעמם?

עכשיו תנסה לעבור על כל השחקנים ברוטציה של קליבלנד בסדרת הגמר, ולנסות להבין למה לברון היה "אנוכי".
יותר מזה- אתה מוזמן לעיין בסטטיסטיקות של הגמר ולהבין מה היו האחוזים של שאר שחקני הקאבס בסדרה הזאת.
אם לברון לא היה אנוכי, זה נגמר 0-4 קליל לג"ס.

איציק 18 ביוני 2015

ועכשיו נעשה תרגיל מחשבתי, רציתי לקנות גם בצל וצנון טריים, אך במקום זה אילצו אותי לקנות עוד קצת מלפפונים ישנים שגם הם התקלקלו, אז אפילו סלט המלפפונים היה קטן, ואחר-כך מתלוננים שלא היה מספיק אוכל.
האם מילר, מטריקס ופרקינס אומרים משהו?… ישן, לא מתאים, חברים של…

נדבושקה 18 ביוני 2015

שום קבוצה לא לוקחת את האליפות בגלל השחקנים 9-10-11 ברוטציה.
את מי היה אפשר להביא במקום מריון ומילר באותה רמת שכר,ושהיה יכול להשפיע על הסדרה?

הבעיה של קליבלנד לא היתה באיכות השחקנים שבקצה הרוטציה.
יש לי תחושה שהפציעות של לאב וקיירי וכושר הקליעה הגרוע של סמית,השפיעו קצת יותר.

איציק 18 ביוני 2015

אכן השפיעו יותר, ואני לא סקאוט, אבל כאשר הביאו את מילר והמטריקס היה ברור שהם בירידה תלולה והיה אפשר להביא צעירים עם עתיד לא בטוח אך עם סיכוי להתפתחות. הם לא היו אמורים לנצח, מספיק שהיו נותנים 7-8 דקות מנוחה מכובדות כדי להביא את לברון רענן יותר לרבע הרביעי. סתם מחשבה מטומטמת שעלת לי…

נדבושקה 18 ביוני 2015

האמת שמריון נתן עונה לא רעה בדאלאס, כך שהיה סביר להביא אותו. היה לו ביקוש לא קטן.
לגבי מילר- אני מסכים איתך. למרות שהוא לא היה זוועתי בממפיס על אף שהדעיכה הורגשה היטב.

אבל מה שאני אומר הוא ש:
1. היה אפשר לשתף את מריון ומילר ל7-8 דקות שאתה מדבר עליהם. זה כבר החלטה (רעה) של בלאט. אבל לדעתי זה לא היה משנה את תוצאת הסדרה. בכל מקרה- את הטענה לא צריך להפנות ללברון.
2. כשהקבוצה נבנתה- היה צורך ברור בווטרנים, להביא את מילר ומריון היה צעד סביר. נתון לויכוח כמובן, אך לא מהלך של "מה לכל הרוחות הם חושבים לעצמם"

איציק 18 ביוני 2015

ראינו מה מילר נתן בדקות שהיה על המגרש. הוא נתן את כל שיכל וזה היה מעט מאוד. ציפו ממנו להיות בור קטן בהגנה ודופק שלשות בהתקפה. הוא היה אפס בהתקפה ובור בינוני בהגנה, בקיצור נפילה. מריון לא עלה כיוון שמצבו היה עוד יותר חמור, וזו לא טעות של בלאט. בלאט מומחה לתת לשחקנים שמסוגלים לפרוח (עד כמה שניתן), תשאל את דלי. אם מריון לא קיבל, כנראה לא יכל.

Srtest 18 ביוני 2015

לבלאט יש קריטריון שלפיהם הוא שופט שחקנים. הקריטריונים האלה ידועים לכל מי שעוקב אחרי הקריירה שלו. אם יש עליך תו קנייה של קלעי כמו דיוויד בלו, הוא ייתן לך את כל הצ'אנס שבעולם. אם אתה שחקן פחות מוגדר שיכול להפתיע, יכול גם לאכזב ובאופן כללי לא תמיד ייתן לך את מה שאתה רוצה בדיוק ברגע שבו אתה רוצה שהוא ייתן לך את אותו דבר, אלא ייתן אולי משהו אחר שגם יעזור לך. כאן המקום שבו בלאט נפל עם מריון ופרקינס. אצל מילר מה שהפריע לי שלבנאדם אין טיפת כבוד בשביל להיות המעודדת ומחזיק האשכים של לברון.

נדבושקה 18 ביוני 2015

יש לנו השקפות שונות- אני חושב שבלאט לא חף מטעויות בנושא הרוטציה, בניגוד אליך שמאמין שאם מריון לא שיחק אז יש לכך סיבה טובה מצידו של בלאט.

בלאט דגל לכל אורך העונה ברוטציה קצרה של 8 שחקנים (או 9 במקרים מסוימים), וזה פגע בו בשלהי העונה בגלל הפציעות.
טעות מתקבלת על הדעת בהתחשב בעובדה שזוהי עונתו הראשונה בNBA, והוא חווה על בשרו לראשונה את המשמעות של לשחק 100 משחקים בעונה במפעל אחד.

אם מריון ומילר היו מרגישים קצת את הפרקט בחלק השני של העונה, יש מצב שהיו יכולים לתרום 7-8 דקות אפקטיביות בפלייאוף.

איציק 18 ביוני 2015

יש טעות אחת בטיעון. אני לא חושב שבלאט חף מטעויות.
בלאט תמיד דגל בלזרוק את כל השחקנים ברבע הראשון ולראות מי טוב. כנראה היו כאשלו שהוכיחו לו שהם לא.

נדבושקה 18 ביוני 2015

אבל הוא לא יישם את זה השנה אפילו לא בעונה הרגילה. בשום שלב.

אני ציפיתי לראות אותו משתמש בשיטת ה"חם-קר" שלו ברבעים הראשונים, אבל לצערי הוא לא ניסה את זה כלל.

איציק 18 ביוני 2015

אולי כי לא היה לא על מי להפעיל את זה? לא יודע, סתם ניחוש.
היתי נותן לו את הקרדיט שהוא ידע מה הולך בקבוצה יותר ממה שאנחנו מהמקלדת יודעים.

עופר 18 ביוני 2015

בלאט היה צריך לנצח, עכשיו, מהר ובאופן משכנע אחרת הוא בסכנה. לברון היה יכול לעזור לסיפור גם באמצעות יחסים אישיים עם בלאט וגם באמצעות הצהרות לתקשורת, אבל הוא כל הזמן בחר רק להפריע.
אז גם כאן יש לו חלק בכשלון

גיל שלי 18 ביוני 2015

מה ראית ממילר במהלך העונה שגורם לך לחשוב כך? מריון? אסף רביץ ראה כמעט את כל המשחקים של קליבלנד העונה, קובע נחרצות שמילר היה חושך בכל ההזדמנויות (לא רק בפליאוף) ומריון בכלל חצי מושבת, אז בעבר הם היו שחקנים, חבל שבלאט לא ניסה להלביש את ביל ראסל למשחקים

גיל 18 ביוני 2015

זה תמיד ככה. אלו שלא שיחקו היו גדולים. בפועל לא בנו עליהם ובצדק. לא יכלו לתת להם זמן משחק כי הם שיחקו איום ונורא ולא בנו עליהם לפלייאוף. זו חכמה קטנה בדיעבד לומר שטוב שהיו משחקים יותר למקרה ששניים משלושת השחקנים הכי טובים שלך יפצעו.

YG 18 ביוני 2015

שטויות. אפשר גם להוציא מהמזווה טונה ותירס בקופסאות שימורים ולאלתר איזה סלט משודרג.

נדבושקה 18 ביוני 2015

אתה מבין שאתה עכשיו מפנה אל לברון טענות שצריכות להיות מופנות לדיויד בלאט, כן?

YG 18 ביוני 2015

אז אתה כנראה לא באמת מכיר את ההירכיה וקבלת ההחלטות בקבוצה הזאת. השנה.

נדבושקה 18 ביוני 2015

די נו…

נראה לך באמת שזאת החלטה של לברון לשחק עם רוטציה של 7.5 שחקנים? ולייבש את השחקנים שהוא עצמו פעל כדי להביא לקאבס?

זה נכון שלברון הוא האדם המשפיע בקאבס, אבל לא צריך ללכת עם זה לקיצון ולהשתמש בסיסמא הזאת לגבי כל דבר.

איציק 18 ביוני 2015

אני חושב שיש הבדל מהותי בין אומן לאמן.
אמן הוא איש מיקצוע מעולה שעושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר. אתה יכול להתרשם, לכבד, אפילו לרצות שיעבוד אצלך או איתך. אתה לא נהנה מהאופן שבו בוא עובד אך מעריך את התוצרים שלו. זה לברון.
אומן זה משהו אחר לגמרי. אתה מסתכל על היצירה ואומר ואווו. הוא אולי עושה יצירה אחת לכמה זמן, ובשאר הזמן נח, הוא אולי מוציא המון יצירות פלא (מוצרט), אבל הנקודה היא ההרגשה שאתה נפעם מהיופי, ממשהו שאתה לא יכול להסביר אך המילים נאתקו מפיך. ג'ורדן הוא כזה, מג'יק, הד"ר, סטף נותן הרגשה כזו ונשאר להמתין האם ימשיך.
לברון הוא הכל, פרט לאומן. הוא עובד מצטיין בהגנה, הוא עובד מצטיין בהתקפה, והוא מצטיין כבר שנים. בסוף הקריירה יקבל מגן הוקרה על הצטיינות בעבודה. ככה אני מרגיש לגבי לברון, עובד שיודע לעשות את עבודתו ברמות יותר יעיל מאחרים, אבל הוא לא נותן לי הרגשה של רצון לקום בשלוש לפנות בוקר לראות אותו. אני יודע שאקבל כ-30 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, ואולי יותר. לא צריך בשביל זה לקום לראות. מסטף אני יודע שאקבל פחות, אבל שווה לי לקום לראות את הניצוצות הללו.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

מה??? הזכרת את ד"ר ג'יי יחד עם מג'יק ומייקל!!!!!!!!
יש לו רק אליפות NBA אחת!!!!!!!!!! להם יש חמש ושש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111
חילול הקודש!!!!!!!!!!!!!!!!

(רק ממשיך את הקו שהמון אנשים לקחו איתי כאן… מקווה שזה בסדר. אני מקבל את רוב הדברים שלך, לא מסכים, אבל מקבל)

איציק 18 ביוני 2015

קודם כל, אל תשכח שהד"ר שיחק ב-ABA לפני שהגיע ל-NBA, ואם לא היה שורף שם שנים יפות בהחלט והיו לו הרבה יותר טבעות מאחת בלבד (אחת יותר ממה שיש לי או לך ;) )
מה שכנראה פספסת זה שמספר הטבעות פחות מעניין, בשבילו היה שווה לקום בשלוש בבוקר, אם אתה חושב שלא, אכבד אך לעולם לא אסכים!!!

איציק 18 ביוני 2015

נ.ב.: יש לך תגובה לאישור, שתערער את אמינות הפוסט שלך. האם בגלל זה אתה לא מאשר ;)

גיל שלי 18 ביוני 2015

אני כמובן לא טוען שלברון הוא פח. אני אפילו מסכים שהוא שחקן מהטובים ששיחקו בNBA, בטח בחמישה הטובים ביותר שהיו בעמדה 3 (אני מתלבט אם טוב יותר או פחות מהדוקטור), אך דווקא הסדרה הזאת החזירה אותו מתחת ללארי בירד בעיני, לאחר שכבר חשבתי שהוא מעליו. אני חושב עכשיו שאם יש לי קבוצה פח, הייתי בוחר את לברון, הוא יהפוך אותה לקבוצה טובה. אך אם יש לי קבוצה טובה, ואני רוצה אלופה, אני מעדיף אצלי את לארי בירד ולא את לברון

Srtest 18 ביוני 2015

לארי בירד היה השחקן האהוב עלי ביותר ילד קטן, וכשקצת גדלתי עברתי לג'ורדן כמו כולם, ואח"כ כשקצת נהייתי נער עברתי לאייברסון, ובסוף עברתי לז'לגיריס קובנה, מכבי ת"א עם הכדורסל ההוא, ודטרויט של לארי בראון. ישנו קו מקשר גם אם לא רואים. קו שאומר שהקליעה שלך תהיה מה שאתה עושה בשביל הקבוצה, והקבוצה תהיה מה שהיא בשביל הקליעה. אולי המבחן הגדול הוא, איך השחקן יכול היה לתפקד אם היו לוקחים ממנו את האלמנט המרכזי. אם היו מתייחסים לבירד כמו שהתייחסו לסטף וקופצים עליו באטרף. ראינו שכשבירד סבל בשנים האחרונות מבעיות בגב שהלכו והחמירו והאחוזים שלו ירדו, כך גם בוסטון כולה. כשג'ורדן כבר לא היה יכול להיות עילאי, הוא לא לקח את וושינגטון (ג'רי סטקהאוס בתור פיפן, כן?…) לפלייאוף ולא השיג את מה שצ'רלס בארקלי אמר שיהיה ההישג הכי גדול שלו. אייברסון לא הצליח להבין שהגיע אליו מאמן בסדר גודל שלא הכיר קודם ועכשיו הזמן הנדיר שלו להגיע למקומות שאנשים כמו דיוויד סטרן לא רצו שהוא יגיע אליהם כי הוא יותר מדי שכונה וראפ. ז'לגיריס אחרי אותה עונה מופלאה לא הצליחו לשחזר את הכדורסל השוויוני שלהם, האייקיו במכבי ת"א ההיא לעולם לא סיפק שוב פעם רמת כדורסל כזו בלי השילוב של החלקים הספציפיים באותו הפאזל, ובסוף ללארי בראון לא היה איזה אייברסון כזה כדי ליצור שושלת בדטרויט, שדעכה יחד עם שחקניה, שהיו כל אחד בפני עצמו האלמנט המרכזי באותה קבוצה ממש כמו שהיתה הקבוצה בעצמה, וממש כמו שכשהאחוזים העילאיים של בירד ירדו, ככה גם היכולת לחזור בכלל לסדרת הגמר. איפה אני מציב את לברון בסיפור? הוא מקשה עלי מאוד משום שהוא כן מוסר. היום בהבנת הכדורסל שלי, הוא מזכיר לי קצת איזה מתאבק שעושה רושם על ילדים וכל מי שאוהב לראות קרב איכותי לא מסוגל לראות אותו, ועדיין אין ביזנס בלי הדמות שכולם אוהבים.

Srtest 18 ביוני 2015

עם כל הכבוד, על מסי בחיים לא היית מעז להגיד דבר כזה. מסי עושה את מה שהוא עושה באמצעות אחוזים מעולים ויכולת לחזור שוב ושוב על הפעולות הכי מניבות במשחק כדורגל. הרגעים הגדולים שלו העונה הצליחו להשכיח את הלחם והחמאה שלו.

איציק 18 ביוני 2015

לא הבנתי….
אתה בטוח שהתגובה לתגובה שלי, או שאהבתה את המקום לתגובה שלך.
מה מסי קשור לגבי מה שכתבתי כאן.
בכוונה לא הכנסתי אותו.

Srtest 18 ביוני 2015

מסי נחשב לשחקן של רגעים גדולים למרות שהם כמעט אף פעם לא הגיעו במעמד הכי גדול של המשחק. ולמרות שרוב מה שהוא נותן מגיע בדיוק מאותו מקום של להיות טוב מאוד לאורך כמה שיותר חלקים מהמשחקים ולאורך כמה שיותר משחקים. לא רואה שום דבר פסול בזה. יש כאלה עד היום שמדברים על שחקן כמו אוסקר רוברטסון לא פחות מאשר על מייקל ג'ורדן.

גיל שלי 18 ביוני 2015

מסי הופיע בכמה רגעים גדולים השנה למשל לכדורגל זה ממש לא כדורסל

Srtest 18 ביוני 2015

מתי מסי נתן את אחד הרגעים הגדולים שלו במעמד הכי מכריע?

איציק 18 ביוני 2015

לקח MVP של גמר המונדיאל…
הגיע לטקס ;)

גיל שלי 18 ביוני 2015

המשחק מול באיירן מינכן למשל?

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

היית כאן השנה?
אם מסי היה רוצה, סוארז וניימאר לא היו פורחים לידו ובטח לא מגיעים לקבוצה שלו

Srtest 18 ביוני 2015

סוארז – ממעמד של חצי קבוצה בכוח עולה בכדורגל בצורה שיכולה לחוקק את שמו בתולדות הכדורגל, למס' 2 שנהיה כזה בגלל הרפיסות של מס' 2 הקיים. אם הוא לא יכול לבלוט אז מי כן? כריסטיאנו?

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

דווקא הנקודה שלי היתה מכיוון השליטה בחדרי ההנהלה ובחדר ההלבשה.
אם מסי לא היה רוצה את סוארז אצלו, ולא לתת לו במה ונוחות להתקדם בקבוצה, זה מה שהיה קורה.

העובדה ששחקנים כמו סוארז וניימאר פרחו ליד מסי אומרת הרבה עליו.
וזה נכון לגבי כל סופרסטאר

איציק 18 ביוני 2015

זה לא קשור למה שאני כתבתי. אני כתבתי שיש כאלו שאתה אומר שהוא עובד מצטיין והיתי רוצה באחד כזה שיעבוד בשבילי כי היעילות שלו מאוד גבוהה, ומי לא צריך מישהו יעיל מאוד אצלו. יש סוג אחר, אולי אפילו פחות יעיל, אבל כזה עם הילה מעל ראשו. אתה מוכן לותר על היעילות, אבל כשהוא עושה את מה שעושה, אתה לא יכול להוריד את העיינים, זה משהו שאתה רוצה לראות עוד ממנו, אבל גם אם לא יחזור אתה מודה על כך שהיתה עד לרגע. מבחינתי לברון הוא מהסוג הראשון. את דעתי על מסי לא אכתוב כאן.

Srtest 18 ביוני 2015

מקבל. אני חושב שלברון, מה שהוא חושב שהוא נותן למשחק, ומה שאחרים חושבים שהוא נותן למשחק, בדיוק באותם איזורים, הוא לוקח לא פחות מאשר נותן.

יריב 18 ביוני 2015

החלפת בין המלים – אומן הוא מומחה (Master בלעז), לעומת אמן שהוא יוצר אמנות (Artist בלעז).
אין בהערה זו משום הסכמה עם משהו בתוכן.

איציק 18 ביוני 2015

ראה תגובתי לתגובה 22.
מה שיותר חמור מהטעות שלי, זו הטעות שלך בכך שאינך מסכים עם התוכן ;)

יריב 18 ביוני 2015

גם את זה לא אמרתי :-)

אני לא מסכים עם התוכן, כי אמנות היא הגדרה של המקבל ולא של הנותן. רוצה לומר, השאלה אם מה שג'יימס עושה הוא אמנות, או מה שג'ורדן עשה, היא לא שאלה של השחקן אלא של הצופה. בתור שכזו, היא גם לא.שייכת לכדורסל אלא לנראטיב הפרטי שכל אחד מאיתנו מלביש על המציאות, ואני לא חושב שיש קונצנזוס ביחס לאיש מהם.

איציק 18 ביוני 2015

אני מסכים, אך לצערי אני מתאר את מה שאני רואה דרך העיינים שלי, ואיך אני נהנה מכל אחד מהם. יש כאלו שאוהבים סאדומאזו… אחרים מתחברים לזה פחות.
שים לב, שאני די קורא מחשבות, למרות שלא אמרת את זה… ידעתי שזה מה שחשבת… לא תחמוק ממני ;)

אסף 18 ביוני 2015

טקסט מעולה.
5 משחקים הגיעו לרבע האחרון פתוחים לגמרי, 4 מתוכם היו בשויון או יתרון לקאבס 5 דקות לסוף.
כשמסתכלים על הפרשי הכישרון בין הקבוצות ( שני אולסטארים על הספסל של הווריורס, 2-3 שחקי ספסל בחמישיה של הקאבס) , צריך להגיע לאחת משתי מסקנות:
או שהיה פה כישלון קולוסאלי של הווריורס, התפרקות של קארי ברגעי ההכרעה של העונה וחוסר תיפקוד של קר.
או שהיתה פה הופעה יוצאת דופן במונחים היסטוריים. משהו שלא ראינו עד היום בכדורסל. שחקן יחיד ששינה מהלך של סדרת גמר כמו שאף אחד לא עשה אף פעם.
ואז יש את האנשים שמתעניינים פתאום באחוזי קליעה (אגב, חפשו את אחוזי הקליעה של ג'ורדן במשחק 6 מול יוטה)

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

או קובי במשחק 7 בפורום מול בוסטון (מה, 25% מהשדה פתאום לא טוב לאף אחד?)
עזוב… לברון פח.

גל אל-איי 19 ביוני 2015

משחק 7 היה כבר בסטייפלס סנטר. בפורום מופיעים היום יו 2 וכאלה.
6 מ-24 זה המספר המדוייק. מי שניצח לקובי את המשחק היה נאקל-הד שלום עולמי והאינטילגנט הספרדי עם 22 ריבאונדים וסל גבולי על הבאזר בדקותיים האחרונות. משחק לפנתיאון שרץ במוח של אוהד שרוף-מחוק שכתמותי בכל פעם שהעניין עולה. הבנות שלי כשזה נגמר חשבו שאני בדרך למוסד לחולי נפש.

Shadow 19 ביוני 2015

כנראה לך לא עושה את זה שבסוף אותו משחק הוא לקח אליפות וגם היה הmvp.
וזה אחרי שכבר לקח ארבע.

לך עושה את זה אחוזים רעים ובלי אליפות אבל עם סטטיסטיקה מנופחת. זה אכן מרשים איך שחקן נכשל בכזו עיקביות עם סטטיסטיקות כאלה. אמור לרמוז לך על שוויין האמיתי של אותן סטטיסטיקות

דורפן 18 ביוני 2015

התפרקות ברגעי ההכרעה בטח לא הייתה. גולדן סטייט ניצחו ב-41 הפרש את הרבע האחרון (כולל הארכות). היו פתיחות מצויינות של קליבלנד שהביאו אותה למצב שקול – והיא תמיד, גם בניצחונות, הייתה במצב של התפרקות בסיום. בגלל עייפות. ובגלל שלברון לא יותר טוב ברבע האחרון משאר המשחק, אלא פחות טוב.

אסף 18 ביוני 2015

כתבתי רגעי ההכרעה של העונה, התכוונתי לסדרת הגמר.
הטענה שלברון פחות טוב ברבע האחרון נשמעת קצת מוגזמת, לשחקן שעשה דבר או שניים בקריירה שלו ברבעים אחרונים.
שחקנים גדולים יודעים לקחת על עצמם את המשחק בדקות האחרונות: להוביל כדור כשצריך, ללכת לסל, לעשות כל מה שהקבוצה צריכה. זה מה שלברון עשה, במידה רבה של הצלחה בשנים קודמות.
כאן הוא נדרש לעשות את זה ב 48 הדקות האחרונות של כל משחק.
כל התקפה, כל התקפה, הוא נדרש להוביל כדור (דלי בקושי מצליח לכדרר, לברון היה צריך ממש להעביר את החצי), להאריך פוזשנים, ללכת לסל, לקבל את הדאבל טים, את המכות, למסור ולקלוע. כל התקפה. משחק שלם. עם 2 דקות מנוחה. מול ההגנה הטובה בליגה ( אגב, שמרו עליו בעיקר איגי, בארנס וגרין, שניים מהם נבחרו בשנתיים האחרונות לחמישית ההגנה הראשונה. כיף). אז עכשיו מתלוננים על זה שהוא התעייף בדקה ה40.
אז מה הסטנדרט שלנו בדיוק? מי זה הבחור הזה שהיה עומד בעומס כזה ולא מתעייף?

גיל 19 ביוני 2015

משחק מספר 6 הוא בדיוק ההבדל בין לברון לג'ורדן. קודם כל, הוא עדיין קלע טוב יותר מלברון ב3% אבל ההבדל העיקרי הוא שג'ורדן הגיע חד לסוף המשחק ולא גמור מעייפות. ברגע הכי חשוב הוא ביצע חטיפה על מאלון וקלע את סל הניצחון.

לגבי קובי אתה צודק, אני כבר שנים טוען את זה. האחוזים שלו בסדרה היו כמו של לברון. לגאסול היה כנראה קייס טוב יותר לMVP.

סוkhס 18 ביוני 2015

אתה צודק במאה אחוז, הטיעונים נגד הגדולה של לברון ילדותיים ממש.

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

לברון גיימס זו התעסקות בשחקן כדורסל.
יותר נחמד להתעסק במשחק הכדורסל

איציק 18 ביוני 2015

יש החושבים (למשל שחקן קליבלנד עם גופיה 23) שלברון הוא הכדורסל.

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

בדיוק כמו הכותרת
אנחנו כאן רק בשביל להיות עדי ראיה

אסור לטמבלים מסביבו לדבר..רק להסתכל [אולי להתעטש מהטלק שהוא זורק]

Srtest 18 ביוני 2015

תראו, לא יודע לכמה אנשים יצא כאן להיות חלק מקבוצה של אנשים שמנסה לעשות משהו שהוא מכריע בזירה כזו או אחרת. ישנם מקומות שאפשר להשפיע בהם שלא מקפיצים בהם כדור. לבוא בגישה שהכל שוויוני וכולם יכולים להשאר כמו שהם ואף אחד לא ינסה לקחת לעצמו את אור הזרקורים ולנסות לשלוט ולתבוע לעצמו נתח גדול יותר, היא אידאל יפה ואני מאמין בו. ממה שיצא לי לראות אתה יכול להיות צופה בהתרחשויות ואתה יכול לשים את עצמך שם ולהגיד שזה אני, אני הגורם. עוד לא ראיתי דוגמה היסטורית למשהו הפוך שבו לא לקחו קרדיט. איגואדלה בא ואמר שצודקים – אני האמויפי, וסטף עמד מהצד והסתכל ולא ידוע מה עבר לו בראש. למישהו יש ספק ששום דבר לא קרב בשיקגו בלי שג'ורדן הסכים? אפילו שאקיל אוניל השחקן הדומיננטי בעת המודרנית במשחק נאלץ לעזוב, ולא שהיה חסרה לו דומיננטיות גם מבחינת אור הזרקורים והרצון להיות בו. אצל שאקיל הדבר נחשב לאופי ולחלק ממה שהוא. אולי לברון מגיע ממקום מסוים בארה"ב שהוא פחות יותר איך להתנהל ככוכב. מצחיק שדווקא הוא רצה להיות אייקון גלובלי, ואולי לא, כשבמקום כמו צרפת אלן אייברסון נערץ יותר ממייקל ג'ורדן (וגם אני זוכר אותם יחד).

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

הייתי חלק מקבוצה שכזו בערך 20 שנה
בסוף בודקים תוצאות. זה מה שחשוב בספורט מקצועני.

לברון הוא ההצגה הטובה בעיר. השחקן הכי טוב עלי אדמות. הופעה ששוה כל שקל בערב נתון. היסטוריה מהלכת.
אם אתה נמצא בקבוצה שרוצה להביא אליפות כנראה שהוא לא בדיוק האיש בשבילך. אלו כרגע התוצאות בשטח.

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

מעריך את הכניסה וקריאה וכתיבת תגובה כאן. באמת, ללא שמץ של ציניות.

אבל… אחרי כל משחק גמר מתפרסמים בעברית עשרות טורים שמתעסקים בכדורסל (ואני אפילו לא מגזים). כאן אפשר למצוא דברים קצת אחרים…

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

לו הכתבות על לברון היו מתעסקות בשחקן ובספורטאי הייתי קורא ונהנה, אך כבר העירו לך כי הנסיון להפוך אותו למפלצת שהוא לא, לא כל כך עובד לחלק מן הקוראים.

ואין עוד אתר בעברית ששוה לקרוא שם על ספורט.
כמו בכל הרשת גם כאן אתה תמצא תגובות אחרות

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אני לא כל כך מבין. לא דיברתי פה על לברון השחקן?
אתה רוצה סטטיסטיקות יבשות? ציינת במפורש שהן לא מרגשות כמו השחקן.

וכן, לברון ג'יימס הוא שילוב חזק יותר ומהיר יותר של כל שחקן שעלה על פרקט לפניו בהיסטוריה.
המילה "מפלצת" היא תיאור אחד לזה (שאני לא השתמשתי בו), יש אחרים.

אם ב"ספורטאי" אתה מתכוון לאישיות שלו, אז אתה צודק… אני לא מתעסק בזה.
לא מעניין אותי אם ספורטאי נחמד, שחצן, אדיב, מנומס, פוליטיקלי קורקט. לא מעניין אותי איך הוא מחוץ לפרקט.

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

הנסיונות לדבר על לברון השחקן כל השבוע ממש לא באות להציג תמונה יבשה אלא להאדיר את שמו של האיש על רקע הפסד עוד אליפות.
כתבתי כמה פעמים שהוא שחקן כדורסל ענק, אגדי וכל סופרלטיב באמת יוריד ממנו.

הנסיונות האין סופיים להפוך אותו למשהו גדול מעבר למה שהוא באמת על רקע נתונים יבשים לא עושים לי את זה.

נ.ב
באמת יותר נחמד לקרוא כשאתה מנתח משחק כדורסל ולא עוד "עגל זהב" :-)

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

טוב, מהעיניים שלי (ושלי בלבד), הוא אחד משלושת השחקנים הגדולים ביותר שבתקופה שבה אני חי.
אני לא מנסה להפוך אותו לשום דבר בעיני אחרים (ואם כן, אני בספק אם אצליח מכאן בדה באזר).

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

ואין לי אפילו שמץ של ויכוח איתך על כך [ענין של טעם]
מה שבטוח שאני לא לוקח אותו כבאנקר לאליפות נ.ב.א
לא הייתי מתפלא אם אחרי השנה הזו והבאלגן שהוא עשה בקליבלנד, הרבה מאמנים, שחקנים ואנשי מקצוע לא היו רוצים אותו אצלם.

איציק 18 ביוני 2015

אתה חייב בדיקת עיניים, איתור הבעייה ותיקונה במידת האפשר :-)

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

איציק זה עידן הסלפי
הראיה הנדרשת כיום היא למרחק קצר למטרת פוזה נאה והעלאה מהירה ללייק.

גג 50 ס"מ ואתה רואה 6-6

Yavor 18 ביוני 2015

איציק – התבלבלת בין שני המושגים.

איציק 18 ביוני 2015

צודק, מכה על חאט ועל הקרחת :-( …
אני מקווה שלמרות הטעות לא יחשבו שלברון אמן במובן הנכון ולא כפי שאני כתבתי.
למה לא ניתן לערוך ולתקן תגובות… שיט…

משיח 18 ביוני 2015

מעניין אם לברון היה משחק בהפועל אילת הם גם היו מנצחים את מכבי ת"א בסדרה של טוב מחמש בלי יתרון ביתיות?
כי עם ג'ורדן אילת בטוח היו מנצחים…

לפרסם טור על לברון ביום חג כזה נו באמת

איציק 18 ביוני 2015

זה מאוד תלוי כמה פצועים יהיו באותו רגע באילת.

אריק 18 ביוני 2015

מעולה.
אנשים מפספסים.
אפשר להנות מהקבוצתיות הנהדרת של ג"ס ומהאינדבידואלית המטורפת של לברון במ-ק-ב-י-ל. וזה אפילו קל.
חבל על כל המרירות הזאת… הפסד שלכם.

כסיפוביץ 18 ביוני 2015

"מבחינת לברון ג'יימס, זה בסדר שבלאט ישאר"

האיש גדול מהחיים פשוט. עוד לא עברו 24 שעות וכבר חבריו הקרובים ביותר עובדים על האישיות הכובשת שלו ברחבי התקשורת

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

לא תמצא כאן ויכוח על האישיות שלו.

גיל שלי 18 ביוני 2015

דרך אגב, הכתב שתרגם את הכתבה לספורט 5, או שלא ממש מבין אנגלית, או שיש לו בעיות קשות בהבנת הנקרא, זה ממש לא מה שכתוב במקור

גיל 18 ביוני 2015

הוא גדול על רקע של סדרת גמר מחפירה מבחינת כדורסל. אני מצטער, אבל סטטיסטיקות ומבחן העין כמו שאומרים כן קובעים. הוא קלע ב40% מהשדה. זה אחוז עלוב לשחקן ברמתו. רק לשם השוואה, שנה שעברה הוא קלע ב57% בסדרת הגמר בסדרה שהוא היה בה טוב יותר מהשנה, רק שפחות מדברים על זה כי היריבה הייתה חזקה בהרבה. רק בגלל שכל אחד אחר הסריח בסדרה והוא הכי טוב בפער גדול לא הופך את הסדרה לאלוהית. הנתון הכי משמעותי לגבי זה האסיסטים שם היה מצטיין. מבחינת ריבואנדים גולדן סטייט פשוט לא לוקחים כאלו. כך שהנוכחות הפיזית שלו היא זו שגרמה לו במידה רבה להראות כזה גדול, אבל כשמדובר בכישרון כדורסלני כמו קליעה אז הוא היה פחות טוב. גם זה שדעך ככל שהמשחק התקדם זה לא ממש לזכותו. זה מראה שהוא לא יודע לשלוט על קצב המשחק. ג'ורדן בשנים המאוחרות שלו ידע איך לנוח על המגרש ולתעל את האנרגיות כך שיגיע לשיא בסוף. אפילו קארי עשה את זה במשחקים האחרונים בסדרה. אז באמת כל הכבוד לו על המאמץ האדיר שהשקיע, משהו שהוא לא תמיד עשה בעבר, אבל על רקע הבינוניות הכללית בסדרה (ואני עוד לארג' איתם) זה נראה הרבה פחות מרשים.

MOBY 18 ביוני 2015

איך אפשר להשוות בכלל בין הנבא של שנות ה80 וה-90 לזה המשוחק במאה הזו?
השריטות המאבקים בצבע (שהיה צפוף כי לא ניצלו כל כך את קשת השלוש). עם השריקות המוזרות הללו לצעדים ולאיזורית אם לא שמרת אישית.
המשחק היה פיסי הרבה יותר. ומרפקי הרבה יותר. היום עוברים שחקנים מתחת לסל לרוורס או לקרש סל בעבר הם היו יוצאים בלי ראש.
לברון מפלצת.
לברון ענק.
לברון לא מצליח להגיע לקבלת החלטות ברבע האחרון שיהפכו את הקבוצות שלו לאלופות. נקרא לזה עייפות נקרא לזה צוות מסייע. הודג'ס, פקסון, קר או טוני קוקוץ לא פחדו לקחת את הזריקה האחרונה הקובעת במשחקים ומייקל אפילו דרש מהם. הוא לא לקח את לוח הסרטוט על מנת לרשום תרגיל שבו הוא זורק לסל. הוא לקח את הכדור ונתן לקבוצה שלו בטחון שהם מנצחים (ואם צריך הוא שחרר את הכדור).
לברון נותן הרגשה של אני ואני ואני השחקן הכי טוב בעולם, אוי ואבוי אם לא אני אקפיץ את עצמי לדעת ואזרוק לסל בפייד אואי מהפינה בלי שמץ של כוח.
טל, מן שילוב כזה של חן ליפין יחד עם ג'מצי (ולא מאשים את ג'מצי הוא קיבל כדור גרוע מהמקפיץ הלאומי).

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

אתה מעלה נקודה מעניינת…

כי מצד אחד, אני כמובן מסכים. המשחק בשנות ה-80 היה הרבה יותר פיסי (אין תחרות בכלל. כל פעם שנאי חושב על זה אני מתעצבן מחדש שדיוויד סטרן עיקר וסירס את הליגה והפך אותה ל- No Balls Association).

מצד שני, הספורטאי הממוצע של היום כל כך יותר מהיר גדול וחזק יותר מכל מי שהיה בנמצא בשנות ה-80, שבאמת אין להם סיכוי לעצור אותם (לדעתי!). הדרך היחידה שבה מישהו מאותה תקופה היה עוצר את הדוגמא האנושית הנדירה מכולם, לברון, אם בכלל היו מצליחים לעמוד בקצב שלו, היא עם הקלוז-ליין של קווין מקהייל על רמביס (וגם אז אני לא יודע אם לברון לא היה פשוט גורר את מקהייל אל עבר הטבעת)

איציק 18 ביוני 2015

ראשית אף אחד לה היה גורר את מקהייל, שנית, מפגש אחד של לברון עם למביר, ואולי עם ריק מהורן היה מסביר לו שעדיף שימשיך לזרוק פייד-אואי משבע מטר, איך שהוא אוהב כשמרגיש קצת לחוץ.

יוסי 18 ביוני 2015

טל אתה כותב נהדר.
אתה מוכן לכתוב את יומן האליפות של הפועל ירושלים בבקשה?

איציק 18 ביוני 2015

התכונת אילת…

טל בן יהודה 18 ביוני 2015

תודה.
ולא נראה לי :)

דוני דארקו 18 ביוני 2015

First I apologize for writing in English.
Nicely written and the poster is amazing.
The most amazing thing about it is that it’s not about the man in the middle.
You see, this is a commercial for a corporation named Nike .you can spot their symbol in the right corner, quite small, but enough to be memorized by our strangely structured brain.
It’s fairly ok to get confused. I did, most of us did. The sad part or amusing one, depends on your point of view, is that the man in the middle doesn’t get it.
We all agree it’s a heavy burden to be crowned as the chosen one when you are only seventeen years old. But again, the post is about a very talented guy, and I am talking here about big corporations, about the media .publicity and how to sell more merchandise.
You see, for most of us the man in the middle is the issue, but for the big corporations he is just merchandise, and we are all very happy customers.
The man in the middle is not seventeen years old anymore .he won two NBA titles so he knows what it takes. It takes a team, but much more than that, it takes to understand that it is not about you.
You need an ego, even a big one .but you need to step back, understand that even if you are the biggest piece, to make the puzzle (and there are various options of puzzles) you need to put all pieces in their right places – small, medium, large. And a good coaching hand to put them together.
What’s good for selling shoes is different than what is needed for winning the title. One piece, as big as it gets isn’t enough.

7even 18 ביוני 2015

טור מעולה.
כשאתה לא כותב על מכבי אפשר אפילו ליהנות.

עירן 18 ביוני 2015

טל, מבחינה מספרית גרידא אתה צודק.

בעיניי יש שם בעיה אחרת. כשמגיע החלק הלחוץ יותר במשחק, כשדברים מתחילים להתקרב להכרעה ויש סימן שאלה על זהות המנצחת, לפחות מהזוית שלי אני מבחין שלברון מדר דבר אחד לסביבה ל-ח-ץ. זה ניכר בכל פעולה שלו (זה כמובן מתקשר עם מה שדורפן כאן התכתב איתך בתגובות).
זה זולג ממנו לכל השחקנים האחרים. החשש מלטעות מכרסם ואז מסתפקים בפעולות פחות "אמיצות", כמו שלל הזריקות בסוף המשחקים שהוא לקח בפייד אווי מ – 7 מ' או מחצי מרחק. זה ניכר אפילו בכדרור.

ככה קשה להזדהות עם כל הגדולה הזו. ניכר, לפחות בעיניי, שהוא בעיקר חושש מלהכשל ומהתמודדות עם ה"מה יגידו עליי".

ומול זה, דווקא במשחק 2, נדמה לי (או 3) עם 2 דקות לסוף, קרי מסר מסירה נון שלנטית מאחורי הגב…. החוצה. תחילה הייתי קצת מופתע ואז נפל לי האסימון – זה הסוד להצלחה שלו. הוא לא נותן ללחץ של המשחק לחלחל אליו ומשחק אותו דבר בכל שלב (נכון, אפשר להקשות עליו וגם עשו את זה לאורך הסדרה, אבל אי אפשר למנוע ממנו את הפעולות האוטומטיות, הרגילות וחסרות המאמץ שלו).

עם מישהו כזה קצת יותר קל להזדהות, וזה גם אני מסנן את כל ענייני האגו וכל המסביב (ווינדהורסט כתב היום שבלאט כנראה יישאר ולברון לא יאכוף את פיטוריו כי ממילא הוא עושה מה שהוא רוצה ובלאט מתיישר לפיו, זה מפי כתב החצר שלו וזו ההתייחסות האמיתית. מה לברון יעשה ולא מה תעשה הקבוצה – בעייתי מאד. כשזה הבסיס לדברים – אתה באמת פוחד לטעות ומה יגידו על מורשתך אם לא תצליח).

עירן 18 ביוני 2015

**משדר**

רן הנרגן 18 ביוני 2015

טל, אני אתחיל בהעלבות, כי אתה מעליב את ג"ס. אז כך, בתור אוהד של המשחק אתה מפספס בענק את המהות שלו.

כדורסל הוא משחק קבוצתי. כדי להיות GOAT אתה צריך שהקבוצה שלך תנצח. לכן ביל ראסל הוא מספר אחד ברשימה שלי ומייקל רק מספר שתים. גם הם לא היו מגיעים לשום מקום אילולא היו להם חברים לקבוצה שחקנים מן השורה הראשונה ומאמן טוב עד מעולה. אבל את עיקר תהחלתם הם קיבלו בגלל שבגללם הסובבים אותם היו טובים משהיו בלעדיהם.

אתה מסתכל על לברון גיימס כפי שמסתכלים על סוס מירוץ נהדר. גיימס בן ה 16 עורר את ההתפעלות והתקוות של סייח בעל רשימת יוחסין שגם נראה נהדר מהבחינה הפיזית. לברון בן ה 30 עמד בכל הציפיות ואף למעלה מכך. הוא קלע 20 נקודות קטף 8 ריבאונדים ומסר 8 אסיסטים במחצית אחת של משחק פלייאוף.

לו לברון היה סוס מרוץ הוא היה מושווה לטופ שטופ. אבל לברון הוא שחקן כדור סל. ככזה המאזן שלו בסדרות גמר עומד על 2 נצחונות ו4 הפסדים. הוא יזכר לעד כאחד הטובים ביותר, באותה שורה כמו צמברלין. אבל מבחינתי ראסל, מייקל, מגיק קובי ודנקן תמיד יהיו לפניו. כי הקבוצות שלהם ניצחו יותר אליפויות – בזכותם.

יריב 18 ביוני 2015

אז אני מבין שהשחקן הגדול ביותר בעיניך בבד בויס היה רודמן? לא שאני פוסל את הרעיון, אבל זו בוודאי לא תפיסה טיפוסית.

רן הנרגן 18 ביוני 2015

לא מבין איך הגעת לזה. כתבתי מי עומד ראשון מי שני ומי עומדים בשורה השניה של הגדולים. רודמן לא מתקרב לשם אפילו . דרך אגב לרוברט הורי יש 7 טבעות אליפות וגם לקר יש 5 וגם הם לא שם.

יריב 19 ביוני 2015

זה מוצא מעניין, להשוות את רודמן לשחקנים שאינם בהיכל התהילה.

רפאל 18 ביוני 2015

הזדמן לי לשמוע מבית מדרשו של מישהו שמבין NBA –
בימים של מייקל היו קמים לצפות במשחק בשביל לראות אם הוא יעמוד בציפיות של עצמו.
בימינו שלנו, רואים את התקציר בשביל לראות אם לברון עמד בציפיות שלנו.

Comments closed