אבי העניק לי את מכבי תל אביב

יום האב שמח לכולם

Father-day-first

קבוצת הספורט הראשונה שאהדתי בחיי הייתה הטורונטו בלו ג'ייס, היום הקבוצה הקנדית היחידה בליגת הבייסבול האמריקאית (אז אחת משתיים, המונטריאול אקספו'ס הייתה הקבוצה השנייה). זה היה די פשוט, גרנו בטורונטו ולכן אהדנו את הקבוצות של העיר. הבלו ג'ייס, המייפל ליפס (קבוצת ההוקי) והארגונאטס (קבוצת הפוטבול מהליגה הקנדית).

כשהייתי בן 5, עלינו לארץ במהלך חופשת הקיץ, ממש לפני גן חובה, ואבא חיבר אותי לקבוצת נעוריו איתה אני מזוהה בין השאר גם כאן בדה באזר. הייתי צהוב בתל אביב. כחמש שנים אחר כך, בכיתה ד׳, ניהלתי שיחה שרירותית עם ילד שזה עתה עבר לבית הספר שלנו, היום עדיין חבר טוב שלי. הוא אמר לי שהוא אוהד את בית"ר ירושלים ולא ממש הצלחתי להבין למה, או יותר נכון, איך, שהרי הוא גר בתל אביב. יותר מכך, הוא גם עבר אלינו משכונה אחרת בתל אביב, זה לא שירד אלינו מעיר הבירה.

אז כילד סקרן וקצת קרציה, שאלתי אותו, "למה אתה אוהד בית"ר ירושלים אם אתה גר בתל אביב?" כשאני מוסיף ומסביר לו שזה לא נשמע לי הגיוני. אז כאחד שכבר הכיר את הרקע שלי וידע מאיפה באתי, הוא ענה "זה לא כמו באמריקה כאן, אתה לא אוטומטית אוהד קבוצות מהעיר שלך. אח שלי אוהד בית"ר, אבא שלי אוהד בית"ר, זה בא מהבית". מיותר לציין, עולמי זועזע.

היום אני כבר מבין את עולם האוהדים בצורה טובה יותר (בערך) ויודע שגאוגרפיה היא רק חלק מהעניין. במרוצת השנים, ברגעים של שעמום טוטאלי, יצא לי לא פעם לתהות מה החוקים בעניין הזה, איך מישהו נהיה אוהד של קבוצה איקס ולא קבוצה וואי. האם מותר לו לבחור סתם קבוצה? איזה שבא לו? האם הוא מחויב למועדון מסוים מכורח נסיבות מסוימות? אז חשבתי על זה, ואז חשבתי על זה עוד קצת, וכמובן שבסופו של דבר ניסחתי את המסמך הרשמי ל"בחירת קבוצת ספורט לאהוד". זו פעם ראשונה שהמסמך רואה אור ואני מקווה שאתם נרגשים כמוני.

איך לבחור קבוצת ספורט?

הסעיפים מסודרים לפי הסדר שיש לעקוב אחריו בבחירת קבוצה לאהוד לשארית חייך, נא לא להקל ראש בהחלטה כבדת המשקל הזה (ואם זה לא ברור, הדברים מכוונים לגברים ונשים).

1. אבא – לא משנה איפה אתה גר, לא משנה את מי החברים שלך אוהדים, לא משנה איזו קבוצה שולטת בענף המסוים, לא משנה אם אתה משום מה מרגיש שקבוצת ספורט מסוימת היא הנפש התאומה שלך, אתה "תקוע" עם המועדון שאתה מקבל מהבית. גם אם מדובר בקבוצה הלוזרית ביקום, גם את אתה שונא את הצבע שלה (בהתחלה), גם אם אתה מסתכן בלקבל מכות יום אחרי יום בבית הספר, הקבוצה שלך קודם כל מגיעה אליך בירושה. לא אוהב? בעיה שלך, תסבול (או שתישא את שמה של הקבוצה בגאווה יא אפס).

אם יצא שנולדת לאבא שלא אוהב ספורט, ואכן יש כאלה מוזרים, אז אתה מקבל את הקבוצה של הבית (אימך, אחיך הגדול או אחותך). אם אביך ואימך אוהדים קבוצות אחרות, אז עליך ללכת עם האב (אני גבר, אני אבא, ואני כותב את החוקים האלה. מובן?)

2. מקום מגורים – אם נולדת בבית שבו אתה היחיד שמתחבר בו לספורט מקצועני, ושושלת האהדה מתחילה עכשיו ברגע זה איתך, עליך לבחור קבוצה על פי מקום מגוריך. אתה גר בבאר שבע? מזל טוב, הנה אליניב ברדה, מאור בוזגלו ואלונה ברקת, שבו קצת ותדברו ביניכם, בהצלחה. אתה גר באילת? היי, עלית לגמר ליגת העל השבוע, כל הכבוד לכם. אם אתה גר בחיפה, תל אביב, ירושלים או עיר אחרת עם יותר מקבוצת ספורט מקצוענית אחת בענף המדובר, זכית, אתה אחד מברי המזל שיכולים לבחור אם להיות צהוב, כחול, ירוק, אדום, כתום, צהוב-שחור, כסף, מנומר או ורוד מטאלי. כל עוד הקבוצה בעיר שלך.

אם הינך גר בעיר, מושב, קיבוץ, כפר או מאהל ללא קבוצה משלה, אני לא אהיה קפדן, פשוט תבחרו מישהו מהסביבה הקרובה אליכם.

3. חברים והסביבה – אם נולדת בבית שבו אתה איכשהו היחיד שמתחבר לספורט, וגם לא גר במקום עם קבוצה קרובה, אז אתה מוזמן להסתכל לחבורה שסביבך ולראות את מי כולם אוהדים. אצלנו למשל, הייתה החלוקה די ברורה שהילדים בבית ספר צהלה אהדו את הפועל ת"א (טפו עליהם), והילדים בבית ספר ישגב אהדו את מכבי תל אביב (לא 100%, אבל בשבכת הגיל שלי, זה לא היה רחוק מכך).

לא תמיד צריך ללכת נגד הזרם. אם אין לך קבוצה מסעיפים 1 ו-2, פשוט תזרום עם החברים שלך ותקווה שהם אוהדים קבוצה שגם זוכה בתארים לפעמים (החיים פשוטים יותר ככה, האמינו לי).

4. קבוצה מצליחה – תראה, בכל מקרה הולכים לקרוא לך "אוהד ניצחונות" במהלך קריירת האהדה שלך, אז למה לא להתחיל בצורה הזו?

אם סעיפים 1 עד 3 לא רלוונטיים אליך, ואתה (כמעט) לבד בעולם הספורט, אתה עכשיו רשאי לבחור איזו קבוצה שלא תרצה. הנטייה במקרים כאלו היא ללכת על ״הקבוצה הפופולארית העכשווית״. אני בטוח שמכבי ת"א כדורגל למשל מצרפת לעצמה המוני אוהדים מרחבי הארץ בשנים האחרונות. פשוט לכו על זה.

*

איך אני קיבלתי את הקבוצות שלי? כולם ללא יוצא מן הכלל הגיעו דרך סעיף 1, מאבא, גם מכבי ת״א. מכבי ת״א כדורסל, כדורגל, כדורעף, כדוריד, דוק, שחמט, סיף ובעצם כל ענף שבו יש למועדון הזה ייצוג. אם זה צהוב-כחול, ויש בשם של הקבוצה את המילים "מכבי", "תל" ו"אביב", אני לחלוטין בעדה.

מתי בדיוק נערך הטקס הרשמי בו אבי העניק לי את מכבי תל אביב? אחד יוכל לטעון שזה היה כשהייתי בן 8. לא שמונה שנים, אלא שמונה ימים. הטקס עצמו נערך בנוכחות משפחה וחברים, כשהמוהל שחתך לי את המה שמו הצהיר בפני הקהל ששמי בישראל (וקנדה) יהיה טל. אבא קרא לי על שם אליל נעוריו, טל ברודי, וכך זה התחיל. אולי הוא רצה לוודא שגם אם נגור במרחק של אלפי קילומטרים מישראל, לא יהיה ספק לגבי הצד שאני שייך אליו ביריבות העירונית המרכזית בארץ הקודש.

אבל הסיפור שלי, שלו ושל מכבי ת"א מתחיל עוד לפני כן. הרבה לפני כן. הכל התחיל בצריפים של שכונת נורדיה שבתל אביב (כיום דיזנגוף סנטר), לפני 58 שנים, כשחבורת ילדים החליטה לעשות חרם על ילד אחר בשם צחי. אבא של צחי היה חבר בהנהלת הפועל תל אביב, והילדים החליטו שכחלק מהצעדים שיינקטו כנגדו, כולם יהיו מעתה והלאה אוהדי מכבי תל אביב. אבא שלי, ילד בן 5, היה חלק מאותה חבורה.

אבי לא קיבל קבוצה בירושה מאביו, אז הוא פחות או יותר שילב בין סעיפים 2 ו-3 מעלה, כשבחר במכבי ת"א יחד עם חבריו. הוא כנראה לקח את ההחלטה הזו מאד ברצינות, כי הקבוצה הצהובה גדלה עליו. אבא שלי הלך למשחקים במגרש מכבי, ליד קולנוע אוריון, הוא הלך למשחקים בהיכל הספורט הפתוח ביד אליהו והוא גם נכח במשחק הראשון של מכבי ת"א בהיכל הספורט הסגור. הוא עדיין הולך למשחקים באותו היכל ספורט. אבל לא רק קבוצת הכדורסל עניינה אותו, אבי היה מכביסט שנסע אחרי קבוצת הכדורגל לכל המגרשים הנהדרים שהיו אז בארצנו (חלקם עדיין פעילים כמובן).

אחרי השירות הצבאי, המכביסט שאני קורא לו היום אבא יעזוב את הארץ ויעקוב אחרי מכבי ת"א שלו מרחוק. כאמור, ב-1981 ייוולד לו בן ראשון והוא ישכנע את אשתו לקרוא לו טל. כמה שנים אחר כך הוא יחזור לארץ ויספר לכולם שזה בגלל הקור הנוראי בקנדה, אבל כולם יודעים שלמכבי ת"א הייתה חלק בהחלטה הזו. באווירה תל אביבית חמימה, הוא יחנך את שני בניו על ערכי המכביזם.

אבי נתן לי ולימוד אותי המון דברים בחיים האלה (חלקם כאן), אבל אם נהיה כנים, למכבי ת"א יש כנראה את המשמעות הגדולה מכולם. כן, אולי זה יישמע לחלקכם מטומטם, אבל זו המציאות, שהוא גם האחראי עליה. ממי אתם חושבים שלמדתי את זה כל זה? הרי ילדים הם כמו ספוג שקולט את הכל. אני והוא צועקים כמו מפגרים אחרי סלי ניצחון ומעירים את כל הבית שכבר ישן באותה צורה בדיוק, ואני והוא מסתובבים עם "פרצוף תשעה באב" אחרי הפסד של הצהובים כמו ילדים בני 6 שלקחו להם ממתק, באותה צורה בדיוק.

לשנינו יש ערימה של חולצות פולו צהובות בארון, שנינו מרגישים את הצורך לדבר אחרי הפסד ולשתף אחד את השני ש… הכל זיפת ולמעשה אין לנו מה לשתף אחד את השני. שנינו חוטפים את אותה הבחילה כשאנחנו רואים אדום, שנינו חשים את אותה השנאה (הספורטיבית) כלפי כל מועדון שהשם שלו מתחיל ב"הפועל", ושנינו בודקים באותו האופן מה הפועל ת"א עושה כל שבוע. כי זה אף פעם לא מספיק שמכבי מנצחת, הפועל צריכה להפסיד. למדתי את זה ממנו. למדתי את כל מה שאני יודע לגבי מכבי ת"א ממנו, הוא כבר עשה את הכל לפני.

לפני כמה שבועות, אחרי האליפות השלישית ברציפות של מכבי ת"א כדורגל, כתבתי כאן על החוסר רציונליות שיש באהדה לקבוצת ספורט. הנה זה שוב בקצרה:

אהבה לקבוצת ספורט זו כנראה האהבה הכי לא רציונלית שקיימת. אהבה לבן או בת הזוג, לילדים, למשפחה, לחברים, כל אלה אפשר להסביר, יש הנמקות היסטוריות ואבולוציוניות. לקבוצה שלך, למועדון, אי אפשר. סוציולוגים בטח ניסו וינסו, "להשתייך למשהו גדול ממך" כנראה מסביר הרבה, אבל העוצמה, המסירות, השיגעון, מה שגול או סל יעשו לך, זה טירוף מוחלט.

אני כל כך שמח שאבי העביר לי את הטירוף המוחלט הזה, ואני כמובן עושה את המיטב כדי להעביר אותו גם לילדיי. אחרי הכל, חייבים להמשיך את המסורת.

I love you dad, יום האב שמח.

כן, התרגשתי - רינת ורדי
ליגת שוקי ההון - על הקשר בין גרמניה ומרק ג'קסון

104 Comments

יואב מקטמון 21 ביוני 2015

יפה מאד!
אצלי האבא שנא ספורט, ועד היום הוא לא מבין למה אני מבזבז כל כך הרבה זמן ואנרגיה באהבת הספורט שלי.
את האהדה להפועל ירושלים קיבלתי מאחי הגדול.
כל שבת שנייה, החל מגיל 5 בערך, היינו נוסעים מרחביה לקטמון, למגרש הפועל הישן. נסיעה שנראתה לי חציית גבולות וכניסה לעולם מסקרן, גדול ולא לגמרי מובן. מה שבטוח, שמאז אני אדום לגמרי.
בשנים האחרונות אני גאה להמשיך את השושלת ולהנחיל את האהדה להפועל (קטמון בכדורגל, ירושלים בכדורסל) לילדים שלי.
לפחות לא יכולים לומר עלי שמקור האהדה הוא סעיף 4 הנוראי…

asaf 21 ביוני 2015

לגמרי מזדהה עם זה יואב, אצלי גם סעיף 1 חל על האח הגדול שלי שגרר אותי בגיל 8 פעם ראשונה לאוסישקין ובלומפילד ומשם זה נשאר עד היום

ד"ר רזי הופמן 21 ביוני 2015

כנ"ל

אני מניח שהתחלתי לאהוד מכבי בגלל החברה ביסודי. אבא שלי לא התחבר לצערי לספורט וגם היום בזקנתו הוא לא עושה הרבה ולא מוכן לשמוע:(

אבי ערך מוסף 21 ביוני 2015

אני חושב שאתה צריך להוסיף סעיף נוסף וחמישי – אליל ילדות.
אני אוהד הפועל חיפה, אבי אוהד מכבי חיפה, אחי הבכור וגם מרבית חבריי – כולם אוהדי מכבי.
הפועל חיפה כמובן שגם לא עונה על סעיף 4 – קבוצה מצליחה.

לכן כשאני נזכר איך התחלתי להיות אוהד הפועל חיפה זה היה כשהייתי בן 8 וראובן עטר אליל ילדותי חצה את הכביש והצטלם עם החולצה של שופ האדומה, סרט על ראשו בלחיצת יד עם רובי והמשקפי שמש הטייסים שלו.
הלכתי פשוט אחרי האיש והתלתלים כמו עיוור. ראובן הפליג למחוזות אחרים מאז ואני נשארתי מזוכיסט עם הצבע האדום והקבוצה הארורה שעשור עושה לנו רע בנשמה.

רפאל 21 ביוני 2015

אבי,
בתור אוהד הפועל חיפה היית מעריך שאם הייתם רלוונטיים בליגה מספר הצופים במשחק ביתי ( האצטדיון העירוני החדש ) היה יכול לעבור את ה 10 אלף?

אבי ערך מוסף 21 ביוני 2015

רפאל,
אני מייצג את האוהד שמאס בהתנהלות כץ, לכן בשנים האחרונות איני רוכש מנוי למשחקי הקבוצה, אך עדיין אני מגיע לדרבי ולמשחקים החשובים כגון האחרונים שהיו העונה במאבק ההישרדות.
כמוני יש לא מעטים.
כמו כן, אוסיף את הפלג הרועש והצעיר בקהל שנטש להפועל רובי שפירא,ולא רק שנטש אלא גם מסית נגד הקבוצה המקורית וקורא לשאר הקהל להחרים את המשחקים, החלק של רובי מונה כ-1000 אוהדים שרופים.
מול נתניה הבאנו 7,000 צופים בתוך ים הבעיות. ואזכיר שבקרית אליעזר הגענו בעונת האליפות לרבבת צופים ואף יותר.

לכן לדעתי, במשקפיים ורודים ועם איחוד בקהל האוהדים, אין לי ספק שסמי עופר הנפלא היה מושך רבבת אוהדים לפחות במשחקי הפועל חיפה.

איציק 21 ביוני 2015

עד כמה שאני יודע לא האדם בוחר את השרביט (הקבוצה) כי אם השרביט (הקבוצה) בוחר את האדם. נבחרת לאהוד את הקבוצה… אבא יכול לנסות, השכונה, השכנה, בסופו של דבר… אתה לא בוחר, אתה נבחר.

ננו 21 ביוני 2015

אתה ממש צודק.
עד היום קשה לי להסביר איך בחרתי, ילד בן 7 מקיבוץ באזור ירושלים, במכבי חיפה. לא מהבית (אבא היה אוהד פסיבי מאוד של הפועל ת"א), לא מאחים גדולים (רק אחיות היו), לא ממבוגרים בקיבוץ (הייתי הראשון!) ולא מהצלחות (רק לאחר זמן גיליתי שיש למכבי כבר 4 אליפויות…).
היא בחרה בי, אין ספק בכלל.
הילדים שעוד לא נולדו לי, נבחרו גם הם.

יניב פרנקו 21 ביוני 2015

לצער כולנו יש סעיף 5 – והוא "מה ערוץ הספורט סגר בזכויות השידור שלו"
ככה גדל פה דור של אוהדי ברצלונה .

אבי ערך מוסף 21 ביוני 2015

+1

ד"ר רזי הופמן 21 ביוני 2015

חחח צודק
אבל אני דווקא בלאנקו בספרד
אדום באנגליה-יונייטד
צהוב כחול בכל ספורט בארץ
ירוק באן בי איי
ויש עוד הרבה מאד צבעים….

אורן 21 ביוני 2015

ויש גם סעיף 6-"מה ערוץ הספורט סגר בזכויות השידור שלו-כדי לא לאהוד".
קבוצת אוהדים שהמיאוס שערוץ הספורט יוצר מביא אותה למחוזות רחוקים ואפלים מאד כמו להיות בעד ריאל בסופר קלאסיקו.

רפאל 21 ביוני 2015

ראיתי לאחרונה פרסומות של מקום חדש ומעניין בב"ש- סוג של מקום שאפשר לצפות בו במשחקי ספורט בשם ה 'גיגסי' עם תמונה של ראיין גיגס.
תהיתי אם השם המזוהה עם יונייטד יגרום לאנשים האוהדים קבוצות אחרות להסתייג מהמקום או שבתכל'ס יחשבו שזה מגניב. סתם סיקרן אותי…

בלאנקו 21 ביוני 2015

אני הייתי 4 קלאסי ועכשיו כשיש ילדים אני מקווה שהם יבינו היטב את נקודה 1. המחשבה על זה שהבנים שלי יאהדו קבוצה אחרת (ובמיוחד קבוצה אדומה…) זאת אחת החרדות הכי גדולות שלי כאבא. איפשהו בין החרדה מזה שהם יתחילו להתבייש בי מול חברים שלהם והחרדה שהם יאהבו שירים של הילד משמש…

טל בן יהודה 21 ביוני 2015

מצחיק.
אכן חרדות מוצדקות

49ers 21 ביוני 2015

האם הטור הזה הוא הנוגדן להדחה הכואבת מול אילת….?
אני שואל ברצינות גמורה, כיוון שיש כאן ציבור רחב שמחכה לקרוא בשקיקה את דבריך בעניין (יהיו אשר יהיו..).

טל בן יהודה 21 ביוני 2015

יהיו
(תן לזה עוד יום יומיים)

איציק 21 ביוני 2015

תן קודם לאילת לקחת אפליפות, אז ההפסד יהיה מתוק יותר…

אלון 21 ביוני 2015

אבא שלי אוהד הפועל חיפה כבר 45 שנים. שהייתי בן 6 (96) ראינו משחק בטלוויזיה שהפועל חיפה הפסידה ואבא אמר לי "אל תיהיה טיפש כמוני ותאהד את הקבוצה הזאת!" כמו בן טוב. הקשבתי ונהייתי אוהד מכבי חיפה. מזל גדול.

טל בן יהודה 21 ביוני 2015

:)
איזה משפט נהדר של אבא שלך.

matipool 21 ביוני 2015

מעולה !
אצלנו בבית , לאבא שלי לא הייתה קבוצה מועדפת ואני התחלתי את שושלת האהדה כשהייתי בן 7 ( הפועל כפ"ס בזכות ישראל פוגל שהיה שכן כשעברנו להוד השרון , ליברפול בזכות קווין קיגאן ובזכות משחק השבוע בערוץ הראשון והיחיד שהיה אז ) .
הגדול שלי ( 21 ) אוהד ליברפול ואני כבר לא יודע אם לשמחתי או לא . בד"כ הוא חווה אכזבות ( אחרי הפסד האליפות בעונת 2013/2014 , הוא זרק בייאוש "לא יכולנו להיות אוהדי צ'לסי ?" ) . לאמצעית ( 19 ) הייתה תקופה קצרה של אהדה גם כן בגיל 8-9 ועבר לה ( ידעה לשיר את השיר של לואיס גרסיה בזמנו ! ) והקטן ( 5 ) מראה סימני אהדה גם כן . בבית הוא שומע רק את השם ליברפול ובגן ברצלונה כמובן . אני מתלבט אם לתת לו להיסחף עם הזרם של ברצלונה ואז כנראה יהיו לו לא מעט שמחות אבל הלב לא נותן לי בינתיים .

טל בן יהודה 21 ביוני 2015

אל תישבר!
(אמר האוהד מכבי)
(אבל הבן גם יאהוד את הקבוצות של טורונטו, אז תהיה לו מידה של סבל)

אריק 21 ביוני 2015

סבא שלי עבד במפעל מעט צפונית למנצ'סטר, עיר אפורה ומכוערת עם מעט סיבות לגאווה.
היתה בעצם אחת – קבוצת הכדורגל של העיר. סבי היה אוהד שרוף והיה הולך לכל משחק כשלא היתה מלחמת עולם.
הוא העביר את האהדה לאבי עוד לפני שהאחרון החליט לעשות ALIYA.
הוא העביר לו עוד דבר נוסף – את השנאה למועדון הכדורגל של הקבוצה השניה של לנקשייר – ליברפול אף. סי. – זה כבר היה אישי.
סבא קיבל בירושה את השנאה למשפחה ליברפולית שהיתה מוכרת כ- Tavory's Clan. בתחילה הדרך היו סבו של סבו של סבי אריק ה-1 שותף לבית מלאכה עם בנג'מין תבורי, אבל מתישהו עבר חתול שחור בין השניים. יש שמספרים שתחילתה של היריבות היתה בהתנגדותם הקולנית של התבורי'ס לקרומוול במאה ה17 ולאחר מכן תמיכתם במרקס ואנגלס שאת שרידיה אפשר למצוא בפייסבוק של אחד מבני השושלת עד היום. שיא המחלוקת הגיע בזמן הפצצות הלופטאווה כשעל אף הסלידה אפשר סבי לתבורי'ס להתאכסן אצלו אחרי שביתם הופץ.
בבוקר הם נעלמו ועימם גלגלי העגלות שהיו בחצר. על זה סבא שלי לא היה מוכן לסלוח.
אני זוכר שבשיחה האחרונה שלנו בשנת 89, סבא הבטיח לי שבני האור בסוף יעיפו את בני החושך מהמרפסת.
חבל שלא שרד לראות זאת בעיניו.
תודה לך סבא.
אני מניח שאני שייך לקבוצה הראשונה…

בני תבורי 21 ביוני 2015

נכון למעט כמה אי-דיוקים:
הסבא לא היה שותף לבית המלאכה, הוא היה הבעלים הנצלן והחמדן.
התבורי'ס תמכו במסעו המופלא של תומאס קרומוול, בנו של נפח חסר תואר והדר למעלת הלורד שומר החותם אצל הוד מלכותו הנרי השמיני. כל ניסיון לקשור קשר כלשהו בין התבורי'ס לאוליבר קרומוול אבי ההתנחלויות הקולוניאליסטיות, פתטי כמו המינוי של מויס.
התבורי'ס לא תמכו במרקס ואנגלס, הם כתבו אותם.
את גלגלי העגלות אפשר למצוא עד היום בשירותים של אוהדי הקבוצה הראשונה שטרם התרגלו למעמדם ועדיין נוהגים כעגלונים ומשתינים על הגלגל.

אריק 21 ביוני 2015

בספר הזכרונות שלו "זכרונותיו של אריק החמישי" מתאר סבי את מרקס ואנגלס בעידון השייקספירי שלו כ "Fucking lazy wankers".
אכן במהלך השנים עלו תאוריות קונספירציה הטוענות כי הגלגלים נמצאים עד היום בחצר של אוהד הקבוצה הראשונה "טל המנצ'סטרי" אבל לא נמצאו הוכחות לכך. בכל מקרה השבועה שלו כי לא ישבו אריק'ס ותבורי'ס באותו יציע של אותה קבוצה עד שיימצאו הגלגלים עדיין בתוקף.

יניב פרנקו 21 ביוני 2015

חבל שאתם ממשיכים לריב את המלחמות של פעם – הנה סבא שלי הקים קבוצה נחמדה באזור מדריד – אבל לא התחברתי אליה.

בני תבורי 21 ביוני 2015

מדריד…מדריד…. תזכיר לי איפה זה?

אריק 21 ביוני 2015

אין כמו המלחמות של פעם.

בני תבורי 21 ביוני 2015

נו, במקום בו רבנים קובעים את ההלכה אין פלא שספר זיכרונות יומלץ כמסמך היסטורי רשמי מחייב.

שגיא 21 ביוני 2015

גם אצלי זה בא מהאבא. זוכר כשהייתי קטן מצאתי במקרה איזה יומן ישן שלו מתקופת הצבא ובו היו כתובים כל תוצאות מכבי ת"א, כולל הכובשים, בתאריכים המדויקים. אז התחלתי להתעניין וכשהוא לקח אותי למשחק העונה נגד בני יהודה (גשם שוטף, יעקב הלל מקצה הרחבה טיל לפינה) בבלומפילד, התמכרתי.
זה היה המשחק האחרון שהוא הלך אליו. אחר כך הסתכסך עם לוני הרציקוביץ בעסקים והפך להיות שונא מכבי או סתם אדיש, עד לרמה שהוא הולך עם נעלי בית של הפועל (!!!) כי הוא ראה אותם בזול בשוק וחשב שזה יהיה מצחיק לעצבן אותי…

אורי 21 ביוני 2015

אני התחלתי לאהוב כדורגל בעונה של נתניה ועוד 15, והתאהבתי בעודד מכנס
כשהוא אבל למכבי פ"ת עברתי איתו (לעולם לא אשכח את ה5-2 על נתניה שבו מכנס הבקיע 2 ועדיין לא נבחר למצטיין באף עיתון כי אייל בגלייבטר היה יותר טוב)
אח"כ עבר למכבי ת"א, ושוב אני איתו. וזה בשנות השמונים שמכבי היא הסמרטוט של הליגה
כשהוא עבר אח"כ לחדרה, טבריה וצפרירים כבר לא המשכתי איתו, וזהו – 30 שנה אוהד מכבי ת"א

אורי 21 ביוני 2015

את המשפחה לא עניין כדורגל, גדלתי בעומר אז כל החברים אהדו את באר שבע – בקיצור לא עונה על אף סעיף ב1-4 :-)

יורגן קלינסמן 21 ביוני 2015

אני מסעיף 5 – אהדה לקבוצה מפסידה. אבא לא היה אוהד ספורט גדול, אבל בילדותו קפץ מדי פעם למגרש ברחל אמנו וראה את הפועל ירושלים הגדולה. בילדותי אבא לקח אותי ואת אחי כמה פעמים לבית"ר אבל לא התחברנו, למרות שזה היה בתור הזהב של שנות התשעים, וכל ההונגרים הנוצצים על הדשא והאליפויות והגביעים לא שכנעו אותי שכאן המקום שלי, בטריבונה של בית"ר. ואז הגיע גמר הגביע של 98', אבא נזכר שהוא בכלל הפועל ורכש עבורנו כרטיסים ליציע שרובו מכבי חיפה. החטאה אחת מזעזעת שלנו, שני גולים שלהם בתוספת הזמן, ומאז אני מאוהב בלוזרית האדומה…

אורן 21 ביוני 2015

אצלי האהדה להפועל התחילה שכל השכבה ביסודי, חוץ ממכביסט אחד,אהדה את הפועל.
מה שהוסיף לזה מאד שעל השנה הראשונה היה את משחק האליפות ב86 עם השער של לנדאו(הייתי במשחק עם האחים שלי וכנראה
שבגלל זה אכלתי אותה לכל החיים)

ניצן נ. 21 ביוני 2015

נהדר וכל כך מזדהה. אני אוהד כל כך הרבה קבוצות, חלק מהמשפחה (הפועל תל אביב, 76ers, יונייטד) וחלק מהצלחה רגעית (סמפדוריה) אבל יש לי אחד ייחודי – זכיתי לצפות בשחקן צעיר שיהיה גדול בלייב.
ב-2005 נבחרת ישראל התחרה נגד נבחרת בריטניה בדיוויס ורם וארליך שיחקו נגד זוג בריטים. אחד הבריטים היה ילד צעיר בשם אנדי מארי. באותו היום הוא פשוט קרע את הצמד הישראלי והחלטתי שאני בעדו. אין לי ספק שבגלל זה הקריירה של מארי נדפקה והוא זכה רק בשני גראנד סלאם אבל אני איתו לכל מקום.

אזי 21 ביוני 2015

אבא שלי לא ממש מתעניין בספורט ולכן התחלתי להתעניין בספורט בגיל המאוחר של כיתה ה'. השנה היתה 95 ומכאן איך עוד הרבה מה להסביר. מכביסט נולד.
מה שאני שם לב אליו בעקבות הפוסט הזה, הוא שבאותו הזמן בערך כל מי שאהד כדורגל בכיתה היה אוהד מכבי תל אביב (למרות שלכולנו היתה פינה חמה בלב למה שהיתה באותם ימים הפועל בת ים). עד סוף היסודי היו לי שני חברים אוהדי מכבי חיפה ואחד אוהד הפועל תל אביב ושלושתם באו לבית הספר שלי מבתי ספר שונים (בבת ים). לא רק זה, אלא ששני אוהדי מכבי חיפה באו מאותו בית ספר, ואוהד הפועל בא מבית ספר אחר!
צריך לעשות מחקר אנטרופולוגי בנושא.
את מנצ'סטר יונייטד התחלתי לאהוד כי היה לי משחק כדורגל במחשב שתמונת הפתיחה שלו היתה תמונה של מנצ'סטר יונייטד. זה עד כדי כך פשוט.
הייתי מוכן לשלם כדי לשים ידיים על המשחק הזה היום.

אבל הפוסט הזה הוא פוסט ליום האב ולא רק על כדורגל.
אז אבא שלי, שלא מבין גדול בספורט, בהחלט ניסה עם השנים להראות לי כאילו הוא מתעניין. כשהיה רואה איתי משחקים היה חוזר אחרי מה שאמר השדר או הפרשן כאילו זו דעתו שלו.
בגיל ההתבגרות הייתי בעיקר משתיק אותו.
היום בשביל לשבת ולראות איתו משחק אני מוכן אפילו להסביר לו כל פעם מחדש מה זה נבדל ולמה לא תמיד השופט לובש שחור.

יום האב שמח, אבא.

עדי אבני 21 ביוני 2015

אני סעיף 3 קלאסי, וכפסע היה ביני לבין אהדת מכבי.
כמי שלבא מבית ללא כל זיקה לספורט, כששאלו בשכונה איזה קבוצה אני אוהד לא היתה לי תשובה. לכן חברי הטוב דאז (גיל 8) אמר לי להגיד שאני אוהד מכבי. הסכמתי איתו. כעבור מספר ימים הוא בא אליי שוב ואמר שהוא חשב על זה ושאנחנו צריכים להיות אוהדי הפועל. שוב הסכמתי. כעבור עוד שבוע הוא שוב חזר ואמר להחליף חזרה למכבי.כאן כבר נמאס לי מהזיג-זג ואמרתי לו שהוא אמר הפועל אז אני הפועל. בגלל כך בילינו את כל הנערות שלנו כשאני בשער 5 בבלומפילד והוא בשער 11 באצטדיון ר"ג

קפטן קוקי 21 ביוני 2015

אבא שלי היה לוקח אותי לבלומפילד בסל-קל, עוד כשהייתי בן פחות משנה.
יש סיפור אחד מצחיק, כשאבא שלי פגש מכר של מכר, ותוך כדי שיחה הם גילו ששניהם אוהדי מכבי שיושבים באותו שער.
אז האדם הזה אומר לו "אז אתה המשוגע עם הילד שצורח כל המשחק?!"

נולדתי לתוך זה- כדורגל, כדורסל, כדורעף. כשאלון נתן חזר מהפציעה הבנתי שאני אמור להתרגש, והשחקן הראשון שהערצתי היה מנש, רק בגלל שהוא היה הקפטן של החבורה בצהוב כחול.
תודה אבא.

קפטן קוקי 21 ביוני 2015

אבא שלי היה לוקח אותי לבלומפילד בסל-קל, עוד כשהייתי בן פחות משנה.
יש סיפור אחד מצחיק, כשאבא שלי פגש מכר של מכר, ותוך כדי שיחה הם גילו ששניהם אוהדי מכבי שיושבים באותו שער.
אז האדם הזה אומר לו "אז אתה המשוגע עם הילד שצורח כל המשחק?!"
נולדתי לתוך זה- כדורגל, כדורסל, כדורעף. כשאלון נתן חזר מהפציעה הבנתי שאני אמור להתרגש, והשחקן הראשון שהערצתי היה מנש, רק בגלל שהוא היה הקפטן של החבורה בצהוב כחול.
תודה אבא.

thomas 21 ביוני 2015

אני פה בגלל אחותי. בשנות ה-80 המוקדמות, כשבמכבי "כיכבו" חי קרייס ואלון נתן, אחותי הגדולה החליטה שהם חתיכים. היא הייתה מקשיבה ל"שירים ושערים" ואני, האח הקטן, איתה. אבא מעולם לא התעניין יותר מדי(נבחרת, מכבי של חמישי וזהו), אבל בנערותי הוא החליט שיהיה משעשע לעודד את מכבי חיפה, כדי לעצבן אותנו. שנה אחרי זה כבר לקחנו את האליפות הראשונה שלי(92).
את ליוורפול אני אוהד, כמו שציינו כאן לפני, בגלל שהם היו משודרים בערוץ היחיד(נו טוב, "משודרים" זה הגדרה בעייתית) ודרך זה נתקלתי בשפם גדול במיוחד שנישא מעל חולצה אדומה(אח"כ רק הבנתי שזה אדום. הטלוויזיה היתה ש/ל).
והלייקרס? בגלל החולצות שלהם יפים. באמת.
ועדיין, אין על הפועל ראשון כדוריד! (גדלתי ושיחקתי כילד)

סמובר 21 ביוני 2015

ומה עם סעיף 5?

לא אשכח את היום הזה. הייתי בכיתה ג' אולי ד', ומשחק שודר לו בטלוויזיה בסלון בערב. כילד הכי אהבתי צבע כחול, כמובן שזה השפיע על הבחירות החשובות בחיים (איזה צבע אופניים, איזה פאואר ריינג'ר אתה הכי אוהב).

שאלתי מי אלה הכחולים.

ענו לי מכבי תל אביב.

בום. נגמר. יש לך קבוצה, סע לשלום.

למזלי נפלתי טוב ;)

רפאל 21 ביוני 2015

מכבי פ"ת, כי הלוזונים שילמו לי : )
מכבי הרצליה, בגלל אפי הנמר.
בני יהודה- הברזילאים
הפועל פ"ת, בגלל כרמלו מישיש ( כן, הגול ההוא )
הפועל באר שבע, כי ווסרמיל נראה כמו סרט מלחמה
בית שאן, בגלל העליהום שעשו על טייב
הפועל ת"א – המשורר גל סוקולובסקי
צפרירים -בגלל ז'ידקוב
נתניה- עד שיצאתי מהקופסא, הלכתי לקולנוע וגיליתי שאין מה לראות שם.
בית"ר- בגלל הנשמה
מכבי ת"א- בגלל מיטש
מכבי חיפה – כי לאורך התקופה שלי היתה בעיקר הקבוצה הזו

יותם 21 ביוני 2015

סעיף 5-הקבוצה המפסידה, לגמרי. ככה הגעתי לבוסטון (גמר האן בי איי הראשון שראיתי) וליברפול. כמובן שטרגיות בהפסדים נותנת נקודות בונוס כמו גם עבר מפואר, וכדאי שיהיה סיכוי לעתיד טוב יותר אחרת מה הכיף. הכמעט קתרזיס של ליברפול 13/14 היה מדהים.
אגב, הסיבה שאני לא מתחבר לכדורגל ישראלי היא שזה לא עניין את אבא וגדלתי בצפייה בכדורגל אירופי. הרמה פשוט כל כך נמוכה, וזה לא "שלנו" בשבילי.

מעיין אוהד מכבי 21 ביוני 2015

משובח ומדויק

סולי 21 ביוני 2015

אצלי סעיף אחד חזק לגמרי, שכל השאר מנוגדות לחלוטין לבחירתי.
וכנראה שסעיף 4 נכנס רק אצל אוהדי מכבי (גם 3 גבולי- מה הכייף לאהוב קבוצה שכולם אוהדים אותה? ;)

גלעד 21 ביוני 2015

אבא שלי לא לימד אותי כלום – הוא אוהד מכבי חיפה [אני הפועל ת"א], אוהב את בוסטון סלטיקס [אני בולס], ארסנל [אני ליברפול]. אבל פרט חשוב שנשמט – קיבוצניק, גדלתי בלינה משותפת, להורים לא היה בדל של סמכות עלינו, אז גם זה לא תפס…

Amir A 21 ביוני 2015

טל, בתור אבא לילדים גדולים, כשקראתי את המשפט "אני והוא צועקים כמו מפגרים אחרי סלי ניצחון ומעירים את כל הבית שכבר ישן באותה צורה בדיוק, ואני והוא מסתובבים עם "פרצוף תשעה באב" אחרי הפסד של הצהובים כמו ילדים בני 6 שלקחו להם ממתק, באותה צורה בדיוק" חשבתי לעצמי שאבא שלך בטח מרגיש הכי בר מזל בעולם.

אדם 21 ביוני 2015

פוסט יפה. גם אני בגלל אבא.
הפוסט הזה גם גרם לי לחשוב על האם האהדה הזו בנתה את האישיות או שנבעה ממנה.
אני בבית ספר היסודי הייתי אוהד הפועל היחידי. בכל טיול, באוטובוס, בהפסקה, כולם היו שרים נגד הפועל, ממש איחוד כוחות כנגדי. ואני, בשלי, שר נגד כולם, לא מקפח אף קבוצה. לימים הפכתי להיות אדם שאוהב תמיד לבחור את הדיעה הנגדית, רק על מנת שיהיה ויכוח, קצת עניין. ומכאן התהייה – האם האופי שלי איפשר לי כבר אז להילחם בכולם ולשמור על קבוצתי או שמא המצב שנוצר בנה בי את האופי הזה.
כמה שספורט הוא מעבר לסתם משחק.

funfun 21 ביוני 2015

יום האב שמייח כאן בדהבאזר :-)
אני משתייך לקטגוריה 1 – רק בהפוך על הפוך
חוץ ממכבי כדורסל בימי חמישי שזה הדבר היחידי עליו הסכמנו כל השאר היה מלחמה
כשהייתי קטן הוא לקח אותי לכמה משחקים של הגמלים בשיא הדרם (שלום אביטן וכל החבורה) ודקה לפני שפיתחתי זהות ואהדה הוא התחלחל מהגועל שהולך באצטדיונים והפסיק ללכת למשחקים וגם לא הרשה לי. משום מה התגלגלתי עם חבר לאחות הלא מוצלחת של הנסיכה מהכדורסל וסבלתי קשות מיתר בני גילי אוהדי הפועל ונתניה. הוא עוד ניסה להפריע לי אח"כ שעבר "כביכול" לאהוד את מכבי חיפה אבל זה כבר לא עזר לו
בנבחרות הוא אהד את גרמניה (!!!) ואני את ארגנטינה של קמפס ומראדונה
באנגליה הוא כבר לא התעניין ואני התחברתי לקבוצה האדומה היחידה שלי – ליברפול
אח"כ אבא כבר נשבר ונתן לי להשתלט על כל 3 אחיי הקטנים ממני שכולם , ללא יוצא מן הכלל, אוהדי מכבי.
הבן שלי, עבר הכשרה מכבית עוד כשהיה עובר תמים בבטן אימו, כדי שלא יהיו טעויות טראגיות במשפחה. מסתבר שלהשמיע שירי אוהדים לבטן של האישה וצעקות של החברים בימי משחקים בסלון הבית כמו גם להרדים אותו עליי בזמן משחקים של מכבי – זה עובד בצורה מושלמת
הילד עבר את מבחן הכדורים 24 פעמים ברצף כל שבת שלישית במפגש המשפחתי (שמים לו 2 כדורים צהוב ואדום במרחק זחילה) עד שוהכתר רשמית למכביסט גזעי עם תעודה וכרומוזום צהוב כחול
למזלי הרב , בדיוק שהחל באמת להתעניין במשחק הזה ובמה עושים אבא והחברים המוזרים שלו, ג'ורדי הגיע והשאר זה היסטוריה :-)
הגדולה תומכת במכבי אבל עם מעורבות רגשית נמוכה עד אפסית – יותר בקטע של מרצ'נדייס וחגיגות אליפות בכיכר או בפארק. זה בסדר בהתחשב בעובדה שהייתה זאטוטה נחשבה ללא ידיעתה הקמע של מכבי סל :-)

דיזידין 21 ביוני 2015

אני בא מאסכולה אחרת לגמרי.
אבא שלי היה חולה ספורט אבל הוא חינך אותי לא (לא!) לתת את לבי לאף קבוצה.
הסיבה היא שהוא היה אוהד הדודג'רס, שיום בהיר אחד הודיעו שהם אורזים את המחבטים ועוברים מניו יורק לקליפורניה.
משפחת דין לא שוכחת ולא סולחת – קבוצות הן בוגדניות.

לכן האהדה שלי נראית אחרת.
אני אוהד שחקנים, ובעקבותיהם את הקבוצות שבהן הם משחקים.
ככה אהדת הקבוצה היא תמיד זמנית ועל תנאי.
בד"כ אני אוהד את השחקנים היותר טובים ויותר מעניינים, וככה הרבה פעמים אני יוצא אוהד של הצלחות.
הייתי חולה על זידאן – אהדתי את ריאל. היום אני חולה על ניימר – אוהד את ברצלונה.
אהדתי את מלמיליאן – אהדתי את בית"ר. התחיל עידן אוחנה – נטשתי את הקבוצה,

יואב 21 ביוני 2015

לגמרי אבא.
בילדותי הוא עבד במחלקת הנוער של מכבי וימי שבת שלי היו מתחילים בשמונה בבוקר במכבייה ומסתיימים אחר הצהריים בבלומפילד.
למה הוא הפך לאוהד מכבי? כילד במעברה בעתלית, שמע ברדיו את השידור של ישראל-רוסיה. השם שייע גלזר נאמר כל הזמן. שאל, איפה שייע משחק וכך זה הוכרע. ילד שמחפש זהות. סגירת מעגל נרשמה שלימים, הבן של שייע התחתן עם בת דודתי. עולם קטן.
גם יונייטד זה אבא אבל מכיוון אחר לגמרי. באחת מנסיעותיו לאנגליה בסוף השבעים, הוא קנה לי חולצה שלה. עד היום תמוה בעיני שהוא בכלל קנה לי חולצה אדומה אבל אני בטח לא מתלונן(:

גיא זהר 21 ביוני 2015

בן דוד. אבא שלי היה אדיש עד אוהד לספורט בכלל וכדורגל בפרט. בן הדוד גר ברמתיים וכנראה אהד (בקטנה) את באר שבע בגלל האליפויות ואני נסחפתי אחריו. ליוורפול לגמרי אוהד הצלחות.

גיא 21 ביוני 2015

אני לגמרי מספר 3. במועצה האזורית גזר אין כלום (פעם היתה הפועל נען בכדורסל) וכשהתחלתי להתעניין זו היתה השנה של בית"ר ירושלים (96/97) אז באופן טבעי הלכתי עם מכבי, זה כמובן משליך על כל ענפי הספורט הקיימים. באותה שיטה של הפוך-על-הפוך 'בחרתי' עוד כמה קבוצות: השנאה למנצ'סטר יונייטד שתמיד נראתה לי כמו הקבוצה הכי דוחה ביקום עם בקהאם המלוקק ושמייכל הרשע וגיגס המניאק עם הגול על כל המגרש הביאה אותי להיות אוהד ארסנל (השנה היא 1999) ולחבב את אינטר (סימפטיה אחרי ההפסד ליונייטד ברבע האלופות). את ריאל מדריד שנאתי מאותן סיבות ששנאתי את מניו (פלוס זה ש'גזלו' מאינטר את רוברטו קרלוס), אך טבעי היה למצוא נחמה בברצלונה. אין הגיון.

uvik 21 ביוני 2015

בתור אחד מהצעירים פה.
בארץ זה קלאסי סעיף 1 עם אבא שגדל מטר מגרש מכבי הישן שעד היום בשבילו כל גבוה לבן זה תני כהן מינץ וכל זר זה אולסי פרי ( כן כדורסל כבר פחות מעניין אותו ) ומשחק ראשון שלי היה בגיל 12 מול פנאתנייקוס משחק ראשון של גוראן ירטין. 15 נקודות ואסיסט מאחורי הגב ( ומשם הוא הפסיק לשחק )
בחו"ל זה יותר מעניין, הייתי משחק פיפא 98 עם אחים שלי ובליגה האיטלקית כמובן שבחרתי אחרון אז נשארתי עם אינטר עד היום,
בספרדית דאבור סוקר היה עם הציון הכי גבוה ועד היום אני אוהד ריאל,
ובאנגלית פיפא 2001 קיבלו דיסק דמו בכל חבילת קורנפלקס עם משחק אחד של מנצסטר נגד ארסנל והיה מהלך קבוע של דיווט יורק מגביה מהצד למספרת של אשלי קול מה שכמובן גרם לי לאהוד מנצסטר
יצא לי לא רע בסך הכל

יוסי מהאבטיחים 21 ביוני 2015

אני הייתי מוסיף עוד נדבך, וזה האופי.

כנון קונפורמיסט וכחן שתמיד חייב להסביר לכולם למה הנורמה שגויה ולמה הצד השני הוא קוזק נגזל, תמיד יצא לי לאהוב את הצד הלוזר. וזה תמיד היה הלוזר עם הכי הרבה מה להוכיח.
הפיסטונס שהפסידו בגמר ללייקרס אחרי תצוגה אפית של אייזאה, הפועל ירושלים, יונייטד בעונה שלידס אלופים, ו….
Wait for it….

באפלו בילס.

אופי חרא לקבוצות חרא (חוץ מיונייטד, אבל מי בכלל ספר את המאמן הסקוטי המוזר שלהם אז)

דיזידין 22 ביוני 2015

אני עוד זוכר את ההתרגשות כשאו-ג'יי סימפסון הגיע לבילס.
הקלף שלו, ועוד קלף זוהר, היה אז האהוב עלי ביותר באוסף שלי.

פראליה 21 ביוני 2015

1 + 2 – אוטנתיים.
3 + 4 – פתרונות קלים מדי, קיצורי דרך.
האתגר החינוכי-ספורטיבי החשוב בחיי – לגדל ילד ירוק בשכונה צהובה לגמרי, לא לבעלי אישיות גמישה.

אהד 21 ביוני 2015

אבא שלי עד היום מוודא איתי באיזה צבע משחקת הנבחרת, ככה שממנו לא תבוא התשועה. למרות זאת היה מאוד פשוט, בן העיר פתח תקווה ולכן נגזר עליי לאהוד את הקבוצה היחידה בעיר – הפועל. בהתחלה זה התחיל טוב (עם התקפת המתפרצות המלהיבה), מאז חושך מצרים.
בחו"ל אני מסמפט את רומא בגלל הקיסר, את ליברפול בגלל שאני מרחם עליהם ( :( ), אבל אוהד באמת רק קבוצה אחת בחו"ל – ולנסיה. כשגדלתי ההתקפה שלהם הזכירה לי את זו של הפועל הגדולה (שהייתה בתקופתי), עם קילי גונזלס בתור ניב טל, קלאודיו לופז בתור קקון ואיילה במקום קוזו. העובדה שהם הפסידו שני גמרים ברציפות באליפות, רק גרמה לי לאהוד אותם יותר.

רפאל 21 ביוני 2015

והעובדה שהם מתבטלים לגמרי נוכח שתי המפלצות האימפריאליסטיות…
יכול להיות שאתה בין מאה האוהדים היחידים שיש לקבוצה הזאת בעולם ( מלבד העיר והסביבה ).
שאפו

אהד 22 ביוני 2015

תודה, למרות שיש לקבוצה יחסית לא מעט אוהדים מחוץ לספרד. אני למשל מתעדכן על המתרחש בקבוצה דרך פורום של אוהדים דוברי אנגלית של הקבוצה, בו חברים חבר'ה מהודו דרך סלובניה ועד לארה"ב.

רפאל 23 ביוני 2015

מתוך פרגון וסקרנות… מעניין לשמוע חוויות מאוהד ולנסיה או כל קבוצה אחרת שהיא לא ברצלונה-ריאל…
( יש כמה לאתלטיקו מההצלחה האחרונה, אבל הם קרובים יותר לסדר גודל של ולנסיה/סביליה מאשר השתיים הנ"ל )
ספציפית,
– הצלחת להבין אם יש אוהדים חדשים למועדון בקהילה שלכם? או שזה בעיקר חבר'ה שאהבו את מה שראו לפני 10 שנים ומעלה.
– מה הציפיות שלכם בתחילת העונה והאם מישהו אצלכם בפורום בכלל תופס שיש איזה סוג של סיכוי להתחרות על מקום ראשון בליגה או מביע איזו שאיפה שזה יוכל לקרות מתישהו בעתיד הנראה לעין?
– לגביך אישית, ולנסיה היא הקבוצה ב ה הידיעה. כלומר- אתה חובב כדורגל ספרדי לעומת הליגות האחרות או שזו הנציגה שלך בחצי האי המזרחי ובשאר המדינות יש לך קבוצות נוספות שלא פחות מעניינות אותך.
– במצב הנתון שהמקום הראשון בליגה 'שייך' לאימפריות, איזה ערך מוסף מקבלים ממועדון ( מפואר ) כמו ולנסיה למשל. יש איזו דרך ראציונאלית להסביר למישהו כיום ששווה להיות עטלף?
כלומר- יש ציפיה כלשהי להחזיר עטרה ליושנה או שזה בעיקר התרפקות על זכרונות עבר…

זה ממש מעניין, כי בתכל'ס- בדינאמיקה שקיימת היום, אין לבנאדם סביר הרבה אפשרויות.
או שאתה כל שנה במסע אליפות או מועמד ריאלי לכך עם אחת מהקבוצות העשירות, או שהולכים לאיבוד במרכז הטבלה והפערים רק גדלים.
אני מנסה להבין עם האהדה לולנסיה היא סוג של התנגדות 'רוחנית' פאסיבית לעידן הכסף וההגמוניה או שיש כאן משהו דינאמי וצומח.

אהד 23 ביוני 2015

כמו שאמרתי, האהדה שלי התחילה מחיבור לסגנון הקבוצה בשנים הגדולות שלה. ברור שעם השנים וככל שמספר אוהדי ברסה/ריאל התגבר, ככה התחדדה סוג של תחושה של אנטי כלפיהן. למרות זאת, צריך לזכור שולנסיה היא הקבוצה השלישית בגודלה בספרד (יחד עם אתלטיקו), ככה שזה לא שבחרתי איזה קבוצה קטנה סטייל חטאפה. עוד יתרון שרוב המשחקים של הקבוצה משודרים בערוצי הספורט בארץ, ככה שלרוב אני לא צריך למצוא את עצמי מול קישור רעוע באינטרנט.
לדעתי זה מאוד טבעי לאהוד את ולנסיה ולא את שתי הגדולות. הריגוש. ראיתי עם חברים אוהדי ברסה את גמר האלופות ולא ראיתי אצלם חצי מההתרגשות שאחזה בי כשולנסיה הגיעה לחצי גמר הגביע האירופי. מה לעשות, בניגוד לטענות אוהדי מכבי תא (סל וכנראה שמעתה גם רגל), האליפות השלישית לא מתוקה כמו הראשונה, והתואר החמישי הוא עוד תואר.
עד לפני כשנה בערך ולנסיה הייתה בחובות גדולים ולא היה ברור מה יעלה בגורלה. השחקנים הטובים של הקבוצה נמכרו בסיטונאות והיעד היה להגיע לאלופות, לא כדי להגיע להישגיות אלא כדי להמשיך לשלם את הריבית שנצברה על החובות של הקבוצה לבנקים. מאז שפטר לים (הבעלים החדש) הגיע מדובר באופרה אחרת, הגיעו שחקנים מובילים ואצל האוהדים האופטימיים יש אפילו ציפייה לזכות באליפות תוך שנתיים-שלוש. בכל מקרה לא צריך תמיד תואר כדי ליהנות מכדורגל או לצבור חוויות. והמשחקים האחרונים בהם ולנסיה שמרה בשיניים על המקום הרביעי היו מאוד מותחים עבורי.
בפורום יש חברה צעירים בסביבות גילאי העשרים וחברה מבוגרים יותר בגילאי 40-50. אלוהים יודע למה הם בחרו דווקא בולנסיה, אבל אני צופה שבעוד כמה שנים ולאחר שהקבוצה תרוץ חזק, יצטרפו עוד אוהדים לקבוצה.

רפאל 23 ביוני 2015

ממש מגניב : )
מעניין גם אם מדברים אצלכם על אפשרויות של שינוי הפורמט בליגה כדי שתהיה יותר תחרות
או שבגדול, האוהדים של ולנסיה לא מחפשים לקחת אליפות דרך סוג של פלייאופים אלא רק דרך המקום הראשון ויהיה כאשר יהיה…

נניח, הכי בסיסי וגולמי שיש.. ליגה של 18 או 16 קבוצות ( במקום 20 ) ,34 או 30 מחזורים ואז 3 סדרות של הטוב מחמישה משחקים 1-8,2-7,3-6,4-5 עד האליפות, יודע מה… אפילו ניתן פור נקודה לקבוצה המדורגת גבוה יותר בשביל למנוע פנדלים ועוד בונוס לסיים את העונה כמה שיותר גבוה.
בגדול, ההרגשה שלך היא שחבריך האוהדים היו מעוניינים בדבר כזה או שהס מלהזכיר : )

אהד 23 ביוני 2015

רוצים אליפות בלי שטיקים. אין דיבור על הקלות או הנחות. מה שכן, יש ויכוח בקרב האוהדים בנוגע לחלוקת הכספים שמתקבלים כתוצאה ממכירת זכויות השידור – חלק רוצים שוויוני (אבל אז ולנסיה תקבל פחות ממה שהיא מקבלת כעת) וחלק רוצים לשנות את המצב כך שריאל וברסה תמשכנה לקבל הרבה יותר כסף מהאחרות, רק קצת פחות. באופן הזה, ולנסיה תמשיך לקבל את הכספים שהיא מקבלת כעת.

רפאל 23 ביוני 2015

זה פשוט מרתק אותי העניין הזה של אהדת עקרון שרק דופק אותך ( כלומר – את קבוצתך והתחרות בליגה ) ומגדיל את הפערים בין בארסה-ריאל ליתר.
ולנסיה קבוצה ענקית הן מבחינת משאבים, יכולת, מסורת וכשרון- אין פה בכלל ספק.
כמו אתלטיקו לפני שנה, לא מן הנמנע שמתישהו בעשר השנים הקרובות תיווצר הסיטואציה היחודית שאף קבוצה בליגה לא מתמידה בקצב של 80 אחוז וולנסיה ב push אחרון מרהיב מצליחה לדחוק עצמה למקום הראשון ולשמור עליו בחירוף נפש ( כפי שעשתה העונה על המקום הרביעי, רגע, הם הצליחו בסוף, לא? )
לא מרגיש לך שליגה כמו היום היא שם כיסוי יפה לבנייה והרחבת המותג של העשירות על חשבון שאר המשתתפות בליגה?
גם במחיר של 9 עונות מתוך 10 בהם ולנסיה תלויה בעצמה ( גם אם לא פייבוריטית או רחוקה מכך ) להתחרות על האליפות מול טוענת אחרת ( ע"ע פלייאוף סדרות ) אל מול עונה אחת בלבד בעשר שנים שאחרי המחזור ה 20 ולנסיה עוד מועמדת ריאלית כי הפער עוד לא 10 נקודות מול בארסה-ריאל.. גם אז אתם בוחרים להמשיך כך?
מה העקרון המקודש כ"כ בלתחזק שיטה שמעצימה קבוצה אחת או שתיים וזורקת לצד כל עניין או תקווה באחרות?
אני שואל מתוך עניין גרידא. לא מנסה לצדוק או לדעת יותר, מנסה להבין את התופעה.
זה הגיוני בעיני שאדם ידבק באיזה אידיאל המשרת איזו טובה כללית או כזו שהוא חושב שתצמח איפשהו, מתישהו שמשפיעה על עקרונות חשובים לו, גם אם הוא לא ירוויח מזה.
אבל כאן אנחנו מדברים על 'ויתור ספורטיבי' כביכול בשביל להאדיר את המותג של קבוצות ספציפיות ובעצם לא להרבות שגשוג ותקווה, אלא למנוע אותה לעתיד לבוא.
מה הראציונל… i want to know why ( כמו ניומן בסיינפלד )
: )

אהד 23 ביוני 2015

זו דעתי האישית בעניין: המצב בליגה הספרדית לא דומה למצב שהיה בליגת הסל בארץ, בו קבוצה אחת דומיננטית וקוטפת אליפויות למכביר. מה שאנחנו רואים כעת הוא סיטואציה היסטורית ייחודית בה שני השחקנים הטובים בהיסטוריה (או לפחות בשלושים השנים האחרונות) משחקים בשתי הגדולות. אין ולא יהיה תחליף למסי או לרונאלדו ב-30 השנים הקרובות. שניהם לדעתי, מסבירים את הדומיננטיות של שתיהן. הם כל כך טובים, עד שהם שוברים את ההזדמנות הקטנה (אך הקיימת ברגיל) של יתר הקבוצות לקחת אליפות. זה לא מקרי שאתלטיקו לקחה את האליפות בשנה "החלשה" ביותר של מסי.
מכיוון שהם בני אדם, זה אולי ייקח כמה שנים, אבל בסופו של דבר הגוף והגיל יעשו את שלהם, וכשזה יקרה, לא יהיה שום שחקן שיוכל להחליף אותם.
אז במקום לשנות את השיטה (כשאין ערובה שזה יביא לשוויוניות גדולה יותר), שווה לחכות כמה שנים, לתחזק קבוצה מצליחה ובעיקר ליהנות משני הסופרסטארים האלו.

רפאל 23 ביוני 2015

טוב, כששואלים שאלות אי אפשר לצפות לשמוע את מה שרוצים : )
אני חושב שכן יהיו לכם שנים פה ושם שתזכו לחלום על העפלה למקום הראשון משלב אמצע העונה ואילך, אבל לפי מה שרואים מהשנים האחרונות אין סיכוי שהמגלומניה של בארסה-ריאל תיפסק. רונאלדו ומסי הרי לא משחקים לבד.
הסופרסטארים הכי גדולים בעולם נעמדים על רגליהם האחוריות בשביל להצטרף, גם אם ינגנו כינור שלישי או רביעי ( או על הספסל ).
אשרי המאמין. שמחתי לשמוע שישנם עוד עטלפים.
מאחל שלא תהיו זן נכחד בעוד חמש שנים, אבל לטבע יש חוקים משלו.

אהד 23 ביוני 2015

תודה, מבטיח לך שנשרוד ;)
רק להבהיר, המגלומניה שלהן תימשך, היא פשוט לא תועיל מדי, כי ההבדלים בין השחקנים לא יהיו כאלו גדולים. קח את הסגל שנבנה כעת באתלטיקו, תשווה אותו לזה של ריאל או ברסה בלי מסי-רונלדו ותראה שההבדלים לא כאלו משמעותיים. הם בהחלט קיימים, אבל לא כאלו שלא ניתן לסגור באמצעות טקטיקה נכונה או התלהבות.

רפאל 25 ביוני 2015

אם ולנסיה משחקת בקצב של 85 אחוזי הצלחה בעונה, אז יש סיכוי שזה יקשה עליהם : ).
אבל אם ישחקו ב 70 ( כרגע אין סיכוי בקצב המעולה הזה ועוד נגד הליגה הספרדית! )
בטח להם אין להם צ'אנס במציאות של היום או של עוד עשר/חמישים שנה.
העונה גם ולנסיה חוותה עליה רצינית לעומת עונות קודמות.
77 נקודות בעונה של 38 מחזורים משתווה למאזנם הטוב ביותר אולי בהסטוריה.
הם לקחו אליפות פעמיים בתחילת שנות האלפיים ( מרגיש כמו לפני אלפיים שנה ) עם מאזנים דומים, אבל לא טובים יותר.
היום כאמור זה לא מספיק לגרד את ברסה-ריאל בשום שלב של העונה.

ברור שלנצח את ברצלונה וריאל בסדרות של הטוב מחמש זה לא פשוט אבל חייבים לזכור ששוק השחקנים יהיה יותר דינאמי ופחות צפוי בעקבות מעבר שכזה.
שחקנים טובים יוכלו להישאר בקבוצות שמשחקות 50-60 אחוז בעונה כי הם עוד יהיו בתמונה עם הקבוצות שלהם והרבה מהם יעדיפו לקבל מעמד של כוכב עליון בקבוצתם שרלוונטית ונלחמת חזק על התואר ( טוב, אף אחד לא בא כפייבוריט מול מסי ) מאשר להיות על הספסלים של ריאל- ברסה.
הבעייה כיום היא אין להם מה לעשות עם ה 60-70 אחוזי הצלחה האלה ( ואנחנו מדברים על עונות מצוינות, ללא כל ספק ). אף אחד לא צופה במשחקים שלך או סופר אותך, כולם מתמקדים במירוץ הצמוד בטבלה בין מסי ורונאלדו.
קבוצה כמו ולנסיה יכולה במשחקים בודדים להתחרות מול כל קבוצה בעולם, גם מול שני השמות שהוזכרו למעלה. כן, גם במתכונת של חמישה משחקים הם תלויים בעצמם עד הרגע שהם מפסידים ועפים.
הם לא חייבים לעמוד בקצב צבירת הנקודות המטורף שמעמידות 2 אימפריות עם סגלים שלא נגמרים המושג באמצעות כסף שלא נגמר.
זה לא ישתנה כבר. נקבעו עובדות בשטח.
הימים היפים של לפני עשר שנים לא יחזרו, חייבים לחתור לשינוי תחרותי ושהקבוצות יכריעו את האליפות בינם לעצמם. בשביל הליגה, התחרות, הכדורגל, העניין וההגינות.

אהד 25 ביוני 2015

אני חושב שאתה טועה בנוגע למעבר שחקנים. הכוכבים ירצו לעבור לגדולות בגלל הכסף. כסף שולנסיה או אתלטיקו לעולם לא יוכלו להציע. ליגה תחרותית יותר תושג על ידי תקרת שכר. הפתרון הזה כל כך פשוט (אופא קובעת שכל קבוצה שרוצה להשתתף באלופות צריכה לעמוד בתקרת שכר של עד X יורו), עד שברור שהוא לא ייושם..

רפאל 24 ביוני 2015

לפני שהעניין ירד לעמוד השני ולארכיון הרחב של הדעות והפרשנויות ( רואים? אמרתי לכם כבר לפני עשרים שנה שיהיה כך וכך… ), הלכתי לבדוק את הנתונים מהליגה הספרדית וולנסיה בפרט בעשר השנים האחרונות.
מצאתי שב 8 העונות האחרנות ( כולל האחרונה ששיחקה בסביבות ה 70 אחוז כל העונה )
הם לא היו בעמדה לשחק על התואר ולו לרגע אחד, למרות שרוב העונות הם משחקים מעל חמישים אחוז בשלב אמצע הליגה או אחרי.
הקטע עם פלייאוף סדרות זה לא קיצורי דרך, אלא להבטיח שקבוצות יהיו תלויות בעצמם כמה שיותר במאבק על האליפות ( כמה יעלו ובאיזה אורך ומתכונת יהיו הסדרות זו כבר שאלה אחרת, כרגע מדבר על הרעיון הכללי ).
כשעורכים ליגה כפי שהיא במתכונתה הנוכחית, כולנו תלויים באופן מוחלט בקבוצה/קבוצות שבמקום הראשון ובאופן טבעי כל המשחקים שלהם תמיד הכי מעניינים וחשובים בליגה כברירת מחדל. לכן גם אם עוד משדרים את המשחקים של סביליה וולנסיה בערוצי הספורט, הקהל הרחב אינסטנקטיבית יבחר להתחבר או לריאל או לבארסה כי הן נתפסות כצדדים שמשחקים על מה שהליגה קיימת עבורו מלכתחילה- דהיינו, מירוץ אליפות.
הבעיה שעם הדינאמיקה הזו הפערים רק גדלים עם הזמן והמגמה מחריפה.
האופטימיות שלך היא חיננית ומשתמעת ממנה ג'נטלמניות ספורטיבית, אך גישה זו 'מנוצלת' על ידי החזקים ובזכות האמונה התמימה שספורט הוא הסיפור והעיקר, בינתיים בונים אימפריות דומיננטיות ואבסולוטיות, במקום שפעם היו אלטרנטיבות, תחרות והרבה יותר מהערכים שאתה היית רוצה לייצג.
ולנסיה תישאר עם שמה פיסית, אולם היא תהיה בשביל כל העולם ( חוץ מפורום האוהדים ) עוד משוכה בסיפור המרתק של המאבק הצמוד בין הטובים והרעים ( אומנם כל אחד יחליט מי זה והאליפות תוכרע בצבירת נקודות מול יתר הקבוצות ולא ראש בראש ).
מסקרן אותי לדעת מתי תהיה ההתפכחות. מה עוד יצטרך לקרות שיותר אנשים יבינו שזה המצב ומה תהיה התגובה כשזה יקרה.
זה הולך בכיוון של הכחשה והליכה אל הנוגע ראש מורם עד הסוף.
והסוף כבר כאן. למי שלא הקבוצה או שתיים העשירות בליגה

אהד 24 ביוני 2015

תשמע, בגדול רוב הקבוצות לא יצליחו לזכות באליפות לעולם. אתה מדבר על ולנסיה, אתלטיקו וסביליה, אבל איך תיצור מצב שבו לבאנטה, חטאפה וקורדובה יתמודדו על אליפות? הרי גם להן ולאוהדיהן מגיעה הזדמנות, לא?
ולנסיה היא מקרה ייחודי בשנים האחרונות, כיוון שהיא הייתה בחובות עצומים עד לא מזמן (350 מיליון יורו בשלב מסוים), אבל אם תסתכל על הסגלים של סביליה ואתלטיקו, הם רק משתפרים עם השנים. גם ולנסיה הולכת ונהיית טובה יותר. כמו שאמרתי, ואני באמת מאמין בכך, שני הכוכבים ההיסטוריים האלו הם שוברי שוויון. בלעדיהם, היתרון של ריאל וברסה על ולנסיה, אתלטיקו וסביליה אמנם קיים, אבל לא כזה שאי אפשר לסגור.
אם כבר אתה רוצה ליצור תחרות גדולה יותר, אני בעד השארת השיטה הקיימת ויצירת תקרת שכר.

רפאל 24 ביוני 2015

באמת שאי אפשר להכריח שום קבוצה לשתות מהבאר, אפילו להביא אותם לשם לא ניתן לכפות בכוח. מה שכן, אפשר לצייד אותם במפה, הוראות וכמה מילים על האופציות שיש להם באם יצליחו להגיע או לא.
למשל- בפורמט שהכנתי לליגה הישראלית ( זה 14 קבוצות, אולי לא מתאים לליגה הספרדית ), כל קבוצה סבירה תהיה באופן ריאלי תלויה בעצמה להתחרות על האליפות בצורה ישירה ( אם יגיעו לפלייאוף ), אבל הם גם יהיו בסכנה מוחשית יותר לירידת ליגה, כי ביחד עם הגזר, יש גם מקל. הדבר היפה הוא שמעשית, רוב העונות תהיה רק יורדת אחת וגם היה תהיה תלויה בעצמה כשתשחק בסדרה ( להבדיל מסדרות האליפות כאן זה יהיה 'רק' הטוב משלושה משחקים ) מול הלפני אחרונה.

הרעיון הוא לא לתת ולעשות 'הנחות', אלא לייצר במה למשחקים מעניינים וחשובים לכל אורך העונה והטבלה. זה פחות משנה מי בסוף תיקח את האליפות ( בכל זאת, לנצח את ברצלונה או ריאל האימתניות בסדרות של הטוב מחמש בלי יתרון ביתיות זה משימה קשה במיוחד ), המטרה היא שהעונה שלהם תיחשב ולאנשים יהיה איכפת מהם ויתפסו מהם מתמודדים בזכות עצמם ולמען עצמם עד הרגע שהם עפים.
וזה שינוי מאוד גדול בתפיסה שלנו את התחרות ומבטיח שכולנו נוכל ליהנות מהקבוצות שלנו משחקות בראש מורם, שוב, גם אם הפערים התקציביים/טבעיים ימשיכו להיות גדולים. זה גם לא בא 'לדפוק' את הגדולות, אם כבר יקבלו כך יותר משחקים ענקיים וייקחו את האליפות תמיד מול קבוצות גדולות ובמשחקים האחרונים של העונה.
ההבדל הוא שהם לא יהיו העניין היחיד בליגה- כמו היום.
ועל זה המאבק

Ljos 25 ביוני 2015

רפאל, נראה שיש לך לפחות שתי הנחות בסיסיות:
1) אליפות זה הדבר החשוב ביותר, המרכזי והבסיס לכל התחרויות האלו. קבוצות שלא נאבקות על האליפות בכל רגע נתון, לא קיימות ואין סיבה לקיומן.
2) בשיטה החדשה שהכנת, שווי האליפות לא ירד, אלא דווקא ישתפר.
אני די כופר בשתי ההנחות האלו.
אבל נניח שקיבלתי את ההנחה הראשונה. את השנייה אני אפילו לא מסוגל לחשוב על אופציה בה היא מתקיימת. אני רואה את הליגה כדרך הכי טובה האפשרית לקבוע מי הקבוצה הטובה ביותר. ברגע שמשנים את השיטה, במיוחד לכזו מלאכותית שאולי מעוררת עניין רגעי, פוגעים ביכולת להכריע מי הטובה ביותר. ומכאן שגם פוגעים בשווי האליפות עצמה שהרי הזוכה היא לא בהכרח הקבוצה הטובה ביותר.
בנוסף, אתה חוזר כבר כמה הודעות על כך שקבוצות "יהיו תלויות בעצמן". גם בליגה כמו שהיא עכשיו קבוצות תלויות בעצמן. כל קבוצה תלויה רק בתוצאותיה במה שמוביל למיקום הסופי שלה, בין אם היא משיגה 20 נקודות או 90. אם ישנם גורמים חיצוניים שפוגעים בליגה ופוגעים בתחרותיות, קבוצות גדולות ועשירות וכדומה, לדעתי יש לטפל בבעיה באופן ישיר, ולא לפגוע בדברים אחרים במטרה לייצר תחרות באופן מלאכותי. לפי הדרך שלך, כמו שהבנתי אותה, במקום לטפל בנושא של טייקונים ועשירים אחרים הפוגעים באזרח החלש ובמעמד הביניים, צריך לקחת את הדירה הטובה ביותר במדינה ולעשות בה רוטציה ככה שכל חודשיים יגור בה מישהו רנדומלי חדש. אולי זה יגרום זמנית לאנשים להרגיש טוב לגבי עצמם לזמן קצר, אך בטח שלא ישנה שום דבר במאזן בין העשירים לעניים.

רפאל 25 ביוני 2015

הנחות היסוד:

א. ליגה מקצוענית, כשמה והוויתה צריכה להיות מכוונת מטרה של הצטיינות, רמה גבוהה במסגרת דינאמיקה תחרותית המעודדת שאיפה לשיפור וצמיחה.

ב. כשאומדים ומודדים הצלחה, טוב ורע הם מושגים יחסיים לעומת האלטרנטיבות והצפי מהן.

ג. בעולם המודרני, יכולת אנליטית ויכולת לחזות ולפתור בעיות חשובים ( בעיני ) מרומנטיזציה ודיבורים שלא קשורים למציאות.

ד. לא רצוי ולא ניתן לכפות על ציבור או בני אדם קו מחשבה. אבל מוכרחים להעמיד מספיק אלטרנטיבות. כל בחירה בחיים היא יחסית ואין דרך טובה לקדם עניינים מהבעת דעות והשוואת גישות.

לגבי הליגה עצמה אכתוב בהמשך..
בכל מקרה הם יהיו נגזרות מ 4 העקרונות ( שאולי חופפים ) למעלה.

אהד 25 ביוני 2015

אני דווקא חושב שזה יקשה על קבוצות כמו ולנסיה, אתלטיקו וסביליה לקחת אליפות. לדוגמא ולנסיה, היא הקבוצה הטובה בספרד אחרי ריאל, ברסה ואתלטיקו. היא לא סתם טובה, היא טובה בפער משמעותי. מה שאומר שהיא צריכה לנצח את כל הקבוצות בדומה לברסה או ריאל (פחות או יותר). מה שמשאיר לה שישה משחקים בלבד (פעמיים מול השלוש הטובות ממנה) בהם היא בעמדת נחיתות וצריכה להתעלות על עצמה. תיאורטית, היא אפילו לא חייבת לנצח בכולם, אלא להיות במאזן חיובי מסוים (גם תיקו לא יהיה נורא).
עכשיו לפי השיטה שלך ובהנחה שהיא תסיים רביעית, ולנסיה תצטרך לשחק שתי סדרות של חמישה משחקים מול קבוצות עדיפות ממנה. זה אומר שהיא צריכה לשחק יותר מששה משחקים בעמדת נחיתות (בהנחה הסבירה שהיא לא תעשה פעמיים סוויפ מהדהד) ולנצח בהם. זה הרבה יותר קשה לדעתי.

רפאל 25 ביוני 2015

Ljos,
אין בעיה עם המונח מלאכותי כל עוד אתה מוכן שישתמשו בזה גם בשביל לתאר את ההרגשה הנובעת מקיום הליגה במתכונתה הנוכחית.

1. איך אנשים מגדירים ליגה טובה היום? האם זה לא כשצמוד בין 2 קבוצות בטבלה ולא יודעים מי תסיים במקום הראשון, אבל ברור שזה יהיה אחת מהשתיים האלה כי הקבוצה במקום השלישי כבר בעשרים הפרש. וד"א- נגמרו כבר המשחקים בין המוליכות ויש עוד 8 מחזורים לסיום והפער נקודה בודדת.
אנשים מגדירים זאת כליגה פתוחה ומעניינת למרות שרק שתי קבוצות משחקות על משהו ומול קבוצות שלא קשורות למאבק שלהם.
האם תיאור מאבקם עם תשומת הלב הייחודית להם על הסופרלטיבים והמתח המפוברק שמזריקים לנו שאסור לאבד אף נקודה לקבוצה לא קשורה אינו רגש מלאכותי?

2. מחזור אחרון- שוויון בנקודות. חיפה זוכה באליפות כי ניצחה 8:0 ואילו מכבי ת"א למשל ניצחה רק 2:0. איזה מתח אדיר. כל העונה שיחקנו והיינו בלחץ ועל חודו של שער הוכרעה האליפות… טבעי, הכי. לא מלאכותי בכלל.

3. קבוצה פותחת את הליגה תרתי משמע והילדים ממהרים לפרסם את הקריקטורה עם הילד המטיל את מימיו על יתר הליגה. אהה, במקרה גם יש להם תקציב פי 4 גבוה מהקבוצה במקום השני ( לא מבוסס על דוגמא ספציפית ד"א )…. הכי טבעי שיש, לא נגענו, ליהנות מהתהליך האבולוציוני הנפלא של הכדורגל.
אין שום התערבות של חוקי השוק. טהור, נפלא. מזוקק. מרומם את הנפש.
בטח לא מלאכותי.

4. כולם עם הזדמנויות שוות. משחקים נגד אותם קבוצות אותו מספר משחקים.
איזה יופי, טהרת הספורט והפשטות העממית. מי גאון של אימא.
אהה, אז במקרה כולם כרגע רוצים לראות את המשחק של המקום הראשון
אבל הם יכולים באותה מידה גם לצפות במשחקים אחרים שמתקיימים.
במקרה מדברים רק על המשחקים האלה והקבוצות האלו, אבל באותה מידה אפשר גם לדווח שמישהו אכל חמין בשבת ופוצץ את האימון.
בסדר, אז קבוצה גדולה מביאה אלף אוהדים על כל אוהד חדש של אשדוד או פ"ת.
זה בגלל שהניהול שלהם גרוע… בחירה חופשית, אין בעיה. טבעי, לא קשור לטבלה, למטרות לשמם התכנסו הקבוצות ובטח לא לשאיפות אליפות. הכל כמו שהתכוון הבורא בכבודו ובעצמו. שום דבר מלאכותי ש 98 אחוז מהצעירים אוהבים אחד מ 4-5 קבוצות ( במקרה הטוב ).

5. מבקיע שער אליפות בדקה 92 מול קבוצה שגמרה את העונה.
רוצה לחגוגגגגגגגג. רגע, יש אישור טלפוני שאנחנו אלופים או שהקבוצה השניה במגרש המקביל מבקיעה במפגש שלה מול קבוצה שסיימה את העונה ובעצם לא עשינו פה כלום. רגעעעע, כןןןןןןןן, יששששששששש אליפות!! יש אליפות!!!
ליגת פלאפון. טבעי, אין דברים כאלה. אמרתי לכם. אם רק תאמינו. זה הכל מלמעלה.
אני תיכף דומע כאן.
שום דבר לא מלאכותי בדרמה הזאת.

Ljos 26 ביוני 2015

אפשר להמשיך ולהשוות כאן עד מחר באגים וחורים במתכונות השונות. הבעיה הכמעט יחידה שיש לי עם הדרך שאתה מציע היא שאני לא בטוח שהקבוצה הטובה תזכה, אלא דווקא הקבוצה שהצליחה להתעלות במשחק בודד או שניים. ואני לא מוכן להכריז על קבוצה כזו כטובה ביותר. הרבה יותר מדי דברים יכולים לקרות לקבוצה ברגע בודד אחד בעונה. משחקן שנפצע ועד שאמו של השחקן הראשי נחטפת. משופט שעושה שגיאה חמורה ועד אוטובוס של קבוצה שעובר "בטעות" דרך חבורה של אוהדים חוליגנים. וכל מיליון הדברים הרנדומליים באמצע. בליגה כל הגורמים האלו אמורים להצטמצם בגלל אורכה ובגלל פרישתה על פני זמן ארוך. במתכונת הפלייאוף, כל תחילת העונה ואמצעה הם כמעט מיותרים. למה לקבוצות בכלל לנסות לשחק בין ספטמבר לאפריל, אם אין לכך שום משמעות? בעיניי זה דומה לבקשה לבטל את משחק הכדורגל עצמו, ולהישאר רק עם הפנדלים. ככה גם כל קבוצה תלויה בעצמה, אין דבר כזה שקבוצה פותחת פער ומובילה כבר 3-0 בדקה ה-30 ואין שום משמעות ל-90 עד 120 הדקות שהיו קודם. ולכן קראתי למתכונת שהצעת "מלאכותית". נראה שהיא לא קשורה כל כך למשחק עצמו, יותר כמו ניסיון מיידי וקצת עצלני להזריק עניין לרגע האחרון של העונה בכוח.
ברגע שאתה מבטל רומנטיקה ונוסטלגיה, אין באמת הבדל בין רעננה לנתניה, מנצ'סטר סיטי ליונייטד וכדומה. אפשר להגיד שקבוצה היא כמו אדם. הגרסא הצעירה שלי שהחלה לאהוד קבוצה מסויימת בגיל צעיר ואני הנוכחי קשורים אחד לשני בדיוק כמו שניוקאסל (למשל) קשורה לניוקאסל של לפני 20 שנה. בעצם כל תא באדם ואיש בקבוצה התחלף, ונשארו רק הזכרונות, ההיסטוריה והרומנטיקה, רק שכאן אנחנו חוזרים לטור שלמעלה. לפי טל, ונראה שהרבה הסכימו איתו, הבחירה בקבוצה מצליחה ממוקמת רק במקום הרביעי. המשחק על האליפות מן הסתם מעניין יותר את האוהד הממוצע והנייטרלי, אך כל אוהד של כל קבוצה כנראה שיעדיף לראות את הקבוצה שלו קודם לכן.
דרך אגב, אנשים מגדירים ליגה טובה בהרבה צורות שונות. זו אחת הסיבות לוויכוחים תמידיים פה באתר על איזו ליגה תחרותית וטובה יותר – האנגלית או הספרדית.

רפאל 25 ביוני 2015

בקשה, שיעשו כבר תקרת שכר וחלוקה הוגנת והגיונית של זכויות השידור.
מה מונע מזה לקרות?
העניין עם פורמט הפלייאוף הוא שאפשר לקיים אותו בצורה אפקטיבית וספורטיבית גם בלי תקרה קשיחה או פערים כלכליים משמעותיים.
תכל'ס, לא מבין את האוהדים- בואו נצא לרחובות על זה.
הרי ברור שאם כבר עושים פורמט של הכרעה לאורך זמן חייב להיות סוג של שוויון תקציבי
גם אם הוא לא מוחלט ותמיד יהיו גדולות יותר ופחות.
זה א' וב' בתחרות.
ברגע שהקהל לא איכפת לו, אז אין פלא שהליגות שייכות לקבוצה או שתיים בכל מדינה.

רפאל 26 ביוני 2015

Ljos,

ראשית, ייתכן שהקישור המיידי ל'מלאכותי' נעשה דרך המילה 'ייצור' שהוזכרה.
אז ננסח זאת כך- שאיפה לחתור לפורמט המאפשר יותר משחקים הנתפסים כמעניינים ומסיבות טובות. בסדר, ניסיון : )

דרך אגב, אפשר להמשיך עד אינסוף בדוגמאות על ספורטיביות, הוגנות, מלאכותיות, צדק, סנטימנטליות, צביעות או סתם פאתטיות. כל אחד יראה את הדברים בדרך שלו כמובן.
אחד הדברים המרתקים בעיני הוא שגישתי בנדון אפילו לא נתפסת כמיעוט זניח, אלא כקול בודד וזה משהו שאין לי דרך להסביר מלבד קונוטציות של דת , עדתיות וכיתתיות הנובעות מהאהדה לקבוצת כדורגל. הרי בכל ענפי הספורט האחרים אלה עניינים של מה בכך וזה לא שמי שרואה כדורגל מנותק מהמסגרות האחרות.
לדבר על שינוי תפיסתי מהסוג הזה נחשב ללא פחות מ'חילול הקודש' וכפירה בעיקר, כאילו מישהו מסתכל ואסור לדבר בקול ( ובקרב ציבור פלורליסטי עם מחשבות עצמאיות ופורצות דרך ). כמובן שאי אפשר להסתבך בלומר דעות כאלה, זה כנראה באמת מה שחושבים.. שיש ליגה ארוכה ו to stir things up יש גביע ובא לותיקן גואל ( מתישהו הוא יחזור i tell u ).

שמע, אני מאוד מסכים עם טענותיך בהקשר שחשוב לתת יתרונות מהותיים לפי ההישגים בעונה הסדירה ושיהיה טעם לה, אחרת זה באמת ירגיש כאילו אין קשר ונעודד קבוצות להתעורר בסיום ולמעשה עלה ההפסד על הרווח.
לכן אבהיר שוב שאין לי עניין 'לקדש' את עקרון הפלייאוף בכל מחיר. מבחינתי זה אידיאלי כי הוא נותן את המענה האפקטיבי ביותר לעקרונות שחשובים לדינאמיקה התחרותית בעיני- קרי: הכרעה ישירה, תלות בעצמך, עליה הדרגתית במתחעם התקדמות העונה ומתן אפשרות אמיתית לניסוי וטעייה ( אם זה שילוב צעירים, בחינת מערכים שונים, טקטיקות שונות או סתם לא להכריז שהעונה גמורה כי הקבוצה במקום הראשון לא מפסידה ואתה 'רק ב 70 אחוזי הצלחה אבל אין לך סיכוי לסגור את הפער ) וזאת כאמור בלי לדבר על היתרונות הפסיכולוגיים והמעשיים בפיזור הטאלנט והעניין הכרוכים בבנייה וחיזוק מותגים מנצחים בעוד מקומות ולא רק במוקדי כוח מעטים המשמרים מעמד עליון זה על חשבון האחרים.

חשוב בכל מקרה לעשות את ההבחנה בין שלילת הציניות וחוסר ההגיון התחרותי ( הגיון רק למי שהכי עשיר ) בדינאמיקה שהרגילו אותנו אליה מינקותא לבין השלב של הצעת מודל אלטרנטיבי. אומנם זה המשך טבעי של גילוי הבעייתיות בליגה הקיימת, אבל אלו בכל זאת שני דברים שונים. נקרא לילד בשמו- אנחנו גברים. אם משהו עובד כמו שצריך, אין טעם לשנות.

הסיבה שמלכתחילה צריך לטעמי להעלות על האג'נדה אלטרנטיבות סבירות ויעילות, היא שיש פער עצום בין הערכים הספורטיביים שמדברים עליהם לבין מה שקורה בפועל.
אחרי בחינת המגמות בכדורגל המקומי/עולמי בעשרים השנים האחרונות ניתן להגיע למסקנה נחרצת שמשהו כאן עובד בצורה שמשרתת יפה מאוד אינטרסים ספציפיים, אבל זה בא על חשבון המגוון, התחרות וההזדמנויות.
המטרה בהצעת פורמט חדש היא תחרות שאפשר ליותר קבוצות להתקדם מקצועית ולהיות חלק מהמשחק, לא רק כמשוכות עבור אלו שרצות לאליפות, אלא כמועמדות מטעם עצמם.
כשיותר קבוצות בליגה בעמדה כזו, גם אם יש להם פחות אפשרויות כלכליות מאשר לאלו המבוססות יותר, השינוי המנטאלי בכל זאת מתבטא בכך שהצפיות מעצמם יעלו משמעותית ואי העפלה לפלייאוף או הפסד בסדרה לא יתקבלו ברוגע, אלא תהיה שאיפה להמשיך להתקדם, כי זה טבע האדם.

ברור שהפורמט יהיה חייב לתת תמריצים הוגנים והגיוניים לפי היכולת בעונה.
צריך שכולם יבינו בקלות שתמיד עדיף לסיים מקום אחד גבוה יותר.
ואת הדבר הזה ניתן להשיג בקלות, אם חושבים על זה.
אומנם יש הרבה מאוד אפשרויות, אבל זו צריכה להיות הבעייה העיקרית. מה לבחור בין האופציות.
המצב הנוכחי הוא שאנשים לא מבינים בכלל שיש בעיה.
מדברים על זה שזה כל הזמן אותם קבוצות, שיש הרגשה שאין הרבה מה לעשות נגד זה, שגומרים את העונה באוקטובר אחרי התחלה של 50 אחוז.
שהחזקות רק מתעצמות, שמפחדים להפסיד נקודות כל העונה אז אין אפשרות לתת צ'אנס לשחקנים לא מנוסים.
מדברים כל הזמן. אבל אף אחד לא מבין שהפורמט הוא חלק גדול מאוד מהבעייה.
או שמבינים שתמיד יהיו דיבורים אם לא ידברו על זה…
אופציה ב נשמעת לי הגיונית מתמיד. כי אני ריאלי.

מתן 21 ביוני 2015

שתי קבוצות בחיי – מכבי מהחברים, אבל הסיפור המעניין יותר נוגע בקבוצה השניה. באותו יום שבו התקינו את הממיר של טלוויזיה בכבלים בבית של אמא שלי, אי שם בשנות ה90 העליזות, אני זוכר את עצמי עומד מול מסך הטלוויזיה, מזפזפ בערוצים, ואחרי שסיימתי לראות בפעם הראשונה פרק של צבי הנינג'ה בערוץ הילדים, מגיע ליורוספורט, שם מראים תקציר של מארסיי נגד קבוצה כלשהי, חושב שזה היה סט. אטיין, אבל לא בטוח. טיטי קמארה ופלוראן מוריס חלוצים, מארסיי מנצחת, ואני נתפס.

טרנטה 21 ביוני 2015

כשהייתי ילד קטן היו חולצות עם הדפס של כל שחקני מכבי כדורסל עם גביע אירופה, ובעקבות ההצלחה (לפחות בארון שלי) הגיעה חולצה דומה גם לכדורגל. יש לי מלא תמונות לבוש בחולצות מכבי כבר בגיל מאד מאד צעיר ועד היום לא יודעים להגיד לי מה מקור החולצות שכן אמנם נולדתי בתל אביב אבל עד גיל 4 גרתי בחיפה ואבי עליו השלום לא התעניין בספורט כלל. כשחזרתי לגור בתל אביב אז ממרפסת ביתי ראיתי את יד אליהו ואז כבר הסיפור היה סגור. בשכונה שלי ובבית הספר היו מעט אוהדי בית"ר ת"א אבל הרוב המוחלט היה מכבי. למעשה אוהד הפועל הראשון שפגשתי היה מורה בתיכון שלי שאף שיחק כדורסל בהפועל והיה עושה לנו טיזינג.
באנגליה אהבתי את ליברפול כמו כל אוהד מכבי אבל לשמחתי זה עבר לי. היום אני מעדיף את ארסנל וכל דבר שהוא לא יונייטד (ותודה לעלי מוהר). בספרד תמיד ברצלונה כי קרויף היה הראשון שהערצתי ובזכותו תמיד שיחקתי עם מספר 14. בנבחרות תמיד אהיה ברזיל ותמיד אזכר איך בכיתי ב 82. ובגלל זה תמיד מתעב את האיטלקים הגנבים.

אסף The kop 21 ביוני 2015

אם אביך הוא משכונת נורדיה ז"ל, אז אביך הוא בראש וראשונה אוהד בית"ר ת"א.
תשאל אותו.

רפאל 21 ביוני 2015

כמו שאולמרט בית"רי כי גדל בבנימינה…
כמו שכולנו מפאי"ניקים כי קיבלנו אשרות עלייה.
כמו שכולנו נוגסים אכזריים כי אנו מיישבים את הארץ שלנו : )

צור שפי 21 ביוני 2015

טור נפלא.
הנה הסיפור שלי: בגיל 4 (ובמלים – ארבע), בשנת 1961, out of nowhere, התחלתי להציק לאבא שלי שאני רוצה ללכת לכדורגל, אשכרה עד היום אני לא יודע מאיפה זה בא לי. לייקה הקשוח לא היה מושג ירוק בספורט ככה שבהתחלה הוא התעלם אבל כשההצקות גברו, בשבת חורפית אחת הוא הפקיד אותי (ויהיו מי שיגידו הפקיר אותי) בידיו של חברו הטוב ביותר מימי ההגנה והפלמ״ח שהיה, מה לעשות, אדום כדיגלה של ברית המועצות ימ״ש. והשאר כמובן היסטוריה. לימים הגעתי לספרד ואיכשהו עד אז לא היתה לי קבוצה מועדפת שם. זמן קצר לאחר הגעתי נכנסתי בשערי ה״וויסנטה קלדרון״ ועל הדשא התרוצצה הקבוצה הביתית בצבעי אדום-לבן, שיחקה חרא של כדורגל וגם הפסידה בסוף. פלא שמיד הרגשתי כמו בבית? ומאז הצטרפה אתלטיקו להפועל כתאומות בלתי ניתנות להפרדה. אפשר להוסיף כאן אפילוג ולספר שאבי, כשהיה כבר בן למעלה מ-80, הגיע פעם לבקר אותי בספרד ואז לקחתי אותו למשחק של אתלטיקו נגד צ׳לסי בצ׳מפיונס. זה היה המשחק היחיד שהוא ראה בימי חייו.

matipool 22 ביוני 2015

סיפור יפה !

מכביסט שמאלני 21 ביוני 2015

לא יודע למה התחלתי לאהוד את מכבי, כל הסימנים מראים שהייתי צריך להיות אוהד הפועל או מכבי חיפה, אבא שונא מכבי, אני נולדתי בקיבוץ שרובו אדום , ומי שלא אדום אוהד מכבי חיפה ,כנראה בגלל הקרבה לעיר , בגיל 5 ראיתי את המשחק הראשון שלי של מכבי סל ומאז אני בדת הצהובה .

אריק י. 22 ביוני 2015

אבא שלי (מזרחי וליכודניק מלידה) אוהד את הפועל ת"א משהו כמו 40 שנה. בתור ילד הוא היה לוקח אותי למשחקים גדולים – דרבי, ביתר, מכבי חיפה וכו.
כל הילדות שלי הוא חפר לי על בארי לייבוביץ' , משה סיני, פרימו (הבלם) ורוני קלדרון. הוא היה פריק מטורף של רוני קלדרון על גבול האובססיה. לפחות אחת לשבוע הייתי שומע סיפור מטורף על האגדה האבודה שלא נועדה להיות ששמה רוני קלדרון, רוני במחזור כך וכך נגד קבוצה כך וכך עבר חמישה שחקנים והשאיר את החלוץ לבד מול שער ריק ועוד ועוד. ואני? שמאלני אנטי ציוני שמצביע למשותפת ואוהד ביתר מילדות בגלל אלי אוחנה. משפחה שכזו

סחבק 22 ביוני 2015

אני מניח שהנחמה היחידה בלהתיתם מאב בגיל 5 היא שהוא לא הספיק להנחיל לי את האהדה להכח רמת גן (בבוידעם של אמא עדיין יש כדור עם חתימות של שחקנים שאין לי מושג מי הם).
שנתיים – שלוש מאוחר יותר, אני משחק כדורגל עם השכן שגדול ממני בשנתיים, אז הוא בטח מבין, שואל אותו בעד מי אנחנו היום בערב, הוא אומר – מכבי חיפה, והשאר היסטוריה.
שנית מצדה לא תיפול, אבל ליתר בטחון (ובעיקר כי היום אני גר בקיבוץ מלא אדומים, השם ירחם), הבן שלי מוקף ירוק מהרגע שנולד ויודע שפעם בשבועיים אבא הולך לבקר את החבר שלו יוסי בניון בחיפה, ושכשהוא יהיה גדול גם הוא יבוא לסמי עופר עם אבא.

Srtest - ארטסט 22 ביוני 2015

מה נגיד על אהדת קבוצה? כנראה אני לא מכאן אם הסיפור שקוראים לו הפועל-מכבי-בית"ר מעולם לא דיבר אלי. לא הבנתי את הקטע של אנשים מכל מיני ערים קטנות שאוהדים מיידית את הקבוצות החזקות במדינה. בכלל העניין נראה לי מוזר שבעולם אהדה לפחות היסטורית התחילה בקטע של מקום וקשר למקום ולא להשתייכות לאתוס כללי גדול שכזה. בהמשך הבנתי שהדבר המוזר באמת שקורה פה, הוא שני הנרטיבים השונים שקיימים פה והקשר הלא ברור ביניהם, בין המקום לשייכות הלא-ברורה הזו למרכזי הספורט. לי נורא קל להבין את האהדה שלי למכבי חדרה בכדורסל בגלל שהייתי ילד כשזו היתה בליגה הראשונה. אבי אהד את הפועל חדרה כדורגל כי אז היא היתה קבוצה רצינית בארץ. עד היום הוא מספר לי על שחקן בשם בלנרו שלטענתו היה אחד הגדולים בעולם.

בכדורגל התחברתי לסגנון יותר מכל דבר ולכן הקבוצה שלי בארץ היתה תמיד מכבי חיפה בגלל אותן שנים עם גיורא שפיגל, שעד היום משפיעות על המועדון ובטח האופן שבו השנים הללו נגמרו. בחו"ל הדבר היה מוזר – הצטרפתי לאחי באהדה לליברפול בגלל נסיבות ידועות של ישראלים וגם בגלל צורת משחק של ליברפול באותן שנים שהתחברה לי למה שאהבתי בארץ. למרות זאת, משום מקום הבליחה לה בלקבורן רוברס ומסיבה שאיני יכול לשים עליה את האצבע זכתה לאהדתי המיידית.

סיפור האהדה היותר משמעותי מבחינתי קשור לספורט שאני יותר קשור אליו והוא כדורסל. זיכרון הילדות שלי נלחם באמא שלי ומנסה לשכנע את אחי לשכנע את אמי שתתן לי להשאר ער בשביל לראות את מכבי ת"א נגד יוגופלסטיקה. לא הצלחתי להבין איך מכבי יכולה להפסיד לקבוצה בלי שחקני חיזוק… אחד הזכרונות המשעשעים ביותר ביני לבין עצמי הוא שכשגדלתי עקבתי אחרי אותם שחקנים של יוגופלסטיקה ולאן הם הגיעו… למעשה הקבוצה היחידה שהיה לי חיבור אליה היתה מכבי ת"א כדורסל. המועדון הזה ידע את זה. הקברניטים המושחתים של הערוץ הראשון גם כן ידעו טוב מאוד. כולם ידעו שככה מייצרים אהדה במדינה הזו – בכוח, באלימות, בדורסנות. כשמכבי חדרה הגיעה לליגה הראשונה והביאה כמה מהזרים הטובים ביותר ששיחקו כאן וכמה ישראלים נחמדים, איכשהו הקשר המלאכותי נשבר והטבעי יותר נוצר. איך לא ייווצר עם זר כמו קליף ווינדאום וישראלים כמו אור גורן, אורי להב, איתי פייגלין ואהרון טובול (האבטיפוס של ליאור אליהו). לא שהיתה לכך המשכיות כי היכולת של קבוצת ספורט בחדרה לשרוד היא אפס בריבוע, תשאלו את אבי בנוגע להפועל חדרה כדורגל. דרך אגב, אבי הפסיד ללכת למשחקים בגלל שיום אחד נזרקו חפצים והוא אמר שהוא לא רוצה יותר להגיע למקום אלים כמו הכדורגל הישראלי. אולי הוא חשב לקחת אותי, מי יודע.

רפאל 22 ביוני 2015

בלקבורן זכתה באליפות עם אלן שירר ב 95'.
גם ביומן ספורט של ה'מגניבים' ביננו הייתה בטח איזה כתבה על אלן שירר, תוסיף את הלוגו עם הפרח וצבעי החולצות המרעננים ויחד עם הגישה של להיות ייחודי… וקיבלת את המועמדת המושלמת.
גם יש אוהדים של ניוקאסל מהימים האלו ( קצת אחרי ) שכל שנה נרגנים מכך שסנדרלנד שוברת את רצף ההפסדים שלה דווקא נגדם ב'דרבי' ואיך לא, תוקעת מקל בנסיעה הבטוחה של המאגפייס קדימה אל האליפות : ).

Srtest - ארטסט 23 ביוני 2015

תכלס ימים יפים.

Srtest - ארטסט 23 ביוני 2015

לא יודע אם אנשים פה יודעים אפרופו הגמר – היתה פעם יריבות בין מכבי חדרה להפועל אילת, בין קליף ווינדאום וטרי וויליאמס לג'ו דאוסן ובראיין ראוסם. בין אור גורן לאמיר כץ ועוד. חווית הקהל הגדולה שלי היתה במפגשים בין הקבוצות האלה.

ישי 22 ביוני 2015

אבל מה הקשר בין טל לקור?

גיסנו 22 ביוני 2015

רק אני ראיתי כותרת "אבי נתן לי את הקבוצה" עם סמל מכבי ת"א וחשבתי שזה טור ביקורת על דני פדרמן?

גיסנו 22 ביוני 2015

בעצם זה "אבי נתן לי את מכבי ת"א" זה אפילו עוד יותר מושך לכוון ההוא…

גיל שלי 22 ביוני 2015

במקרה זה הכותרת היתה אמורה להיות כזאת – אבי נתן לי את מכבי תל אביב ואני הצלחתי להרוס אותה בתוך פחות משנתיים

גיא 23 ביוני 2015

+1

אריק י. 22 ביוני 2015

חחח

ערן (המקורי) 22 ביוני 2015

מעולה. בהיותי בן לאבא שאינו חובב ספורט בעליל, הפכתי לצהוב כיבשכונת מגוריי בשנות ה- 70 היתה אהדה גדולה למכבי.
אצל הבן שלי, לעומת זאת, המכביזם הוטמע עך ידי בכפית מגיל 4. משחק ראשון שלו איתי בבלומפילד, בגיל 5: הצגה של ברק יצחקי ואז פציעת הברך (הראשונה…)

יובל 22 ביוני 2015

הסיפור שלי ממש דומה לשלך, הוא מתחיל עם מכבי ת"א לפני 57 שנים. אבא שלי היה בן 6 ואף אחד במשפחה שלו לא היה אוהד ספורט, המשפחה שלו בדיוק עברה מחיפה לתל אביב והם התגוררו ממש קרוב לאצטדיון המכביה. שבת אחת, הוא ירד לרחוב וראה אלפי אנשים נוהרים לעבר האיצטדיון, הוא החליט להצטרף להמון… וזהו, הוא נהיה אוהד מכבי לנצח, ובעקבותיו גם אחי ואני. אני זוכר בצורה מדהימה את הפעם הראשונה שהוא לקח אותי לבלומפילד, מכבי תל אביב נגד מכבי קריית גת, המשחק נגמר 3-0 ובמחצית נחת לי רימון עשן בין הרגליים והתחלתי לבכות.
עכשיו, אני חושב שהיום שאני מחכה לו יותר מכל בחיי הוא היום שבו יהיה לי בן ואני אקח אותו איתי למשחק של מכבי ואדביק גם אותו בחיידק הזה שלעולם לא עובר.

הדר גרובמן 1 ביולי 2015

אני אוהד מכבי למרות שאבא שלח אוהד ביתר. מה שאבא שלי נתן לי זה את הצבע. בגיל חודשיים בסאו פאולו הייתי לבוש צהוב במדים מיניאטורים של הנבחרת הברזילאית בזמן כל משחק במונדיאל 86. עד שעלינו לארץ למדתי שמעל הכל אין דבר חשוב יותר מהחולצה הצהובה של הנבחרת.

כשהוא עלה בשנות השבעים לארץ, הוא גר בירושלים, אז הבחירה שלו ברורה. אני עליתי בשנות התשעים לטבריה(!), כדורגל כבר לא היה שם אז חיפשתי מחוץ לעיר. עלינו בזמן כך שראיתי שתי עונות של אליפות ודאבל של מכבי וההצלחה יחד עם החולצה הצהובה עשו את שלהם…

Comments closed