מאוהב כמו ילדה קטנה

ערן זהבי מעורר אצלי משהו שלא ידעתי שעדיין קיים

11811476_10152872673516741_5331752372316281552_n

כל אוהד ספורט מזדקן חווה סוג של משבר בנקודה מאד מסוימת בקריירת האהדה שלו (ותכף תבינו למה העדפתי את "מזדקן" על "מתבגר"). אני מדבר על הנקודה שבה הוא מבין בפעם הראשונה שהספורטאים שהוא מעריץ, מאדיר ומהלל מדי שבוע על המגרשים הם פתאום, צעירים ממנו.

קחו ילד בן 13 שמסתכל על השחקן הנערץ עליו, הוא רואה (סוג של) אל. הרי עד לנקודה מסוימת בחיינו, האלילים שלנו הם בדיוק כאלה דווקא בגלל שהם כל כך רחוקים מאיתנו. לא רק בפן המובן מאליו של הכישרון היוצא דופן שלהם, אלא גם מבחינת הגובה, הגודל וגם הגיל. ואז, יום אחד, אתה רואה את טל בורשטיין הולך על מדים בבסיס שלך (כן, קרה לי) ואתה מבין שאתה מתבגר ושפתאום הספורטאים האלה הרבה יותר קרובים מבעבר.

ואז עוברות עוד כמה שנים ואתה בודק באינטרנט את נתוני השחקן שאתה שר לו מדי שבוע שירים ביציע ומגלה שהוא בכלל נולד אחריך. וזה קצת מוזר העניין הזה, "מי הוא?!?!?! פאקינג שנתיים מתחתיי! למה אני שר לו שירים?!". זו לא טראומה במובן הקשה של המילה, אבל אתה נאלץ לעכל את העובדה שאתה כבר לא ילד. ומעבר לכך, אתה כבר לא תהיה הספורטאי שחלמת להיות, עכשיו זה סופי.

כמובן ששבוע לאחר מכן הספורטאי המחונן שצעיר ממך בכמה שנים כובש שער אדיר או מטביע על שחקן אחר והכל נשכח, אבל משהו מהתמימות של פעם אבדה. הספורטאים האלה הם עכשיו כמוך, באיזה שהוא מובן. זה עדיין מרשים לראות אותם על המגרש, אבל כבר אין בך את הנצנוץ הזה בעיניים כמו שהיה לך כשהיית קטן, הם כבר לא האלילים האלה שרחוקים שנות אור ממך, הם רק שחקנים ממש טובים (ממש ממש ממש טובים!).

עד שמגיע היוצא דופן. הרי כמו בכל דבר בעולם הזה, תמיד יש את יוצאי הדופן, את יחידי הסגולה, את המיוחדים, את האחד למיליון. ערן זהבי הוא אחד מהם.

*

בעולם כל כך ציני, אנחנו חייבים יותר ערן זהבי-ים. למעשה, כל אחד צריך ערן זהבי משלו. ספורטאי, שחקן, דמות, אדם, יצירה, רעיון, שיחזירו אותו אחורה, שיגרמו לו להרגיש כמו ילד שוב. EZ7 הפך אותי בשנים האחרונות לנער ששוב הולך לבית הספר עם טי-שרטים של הלהקות האהובות עליו כי הוא רוצה שכולם יידעו שאין על מטאליקה או גאנס אנד רוזס (או אין על טופאק וביגי).

אתם חושבים שאני צוחק? כאחד שחולה על כובעי בייסבול, אני תמיד אוהב ללכת עם כובעים של הטורונטו בלו ג'ייס שהוזמנו במיוחד מאמריקה. אבל בחודשים האחרונים, אין כיף גדול יותר בשבילי מללכת עם הכובע שנמצא בתמונה למעלה. שכולם יראו, שכולם יידעו, אני מעריץ. אני הולך לים עם הכובע שלו כמו תיכוניסט שמצהיר "אני מת על זהבי" ונהנה מהרגעים האלה שאני מוצא אנשים לוטשים עיניים אל הלוגו. אצל אוהדי מכבי אני מזהה את המבט של "איזה כובע מדליק יא-אללה… פיופיו", ואצל שונאי מכבי אני  מזהה את המבט של "כושלאמאשל&^%&$".

קשה לי לזכור מי היה הספורטאי האחרון שגרם לי להרגיש ככה, אבל מדובר באהבה שלא בערה בי שנים רבות (או או או או או). אני לא מדבר על להעריך שחקן בגלל מוסר העבודה שלו, להתפעל משחקן בגלל הכישרון שלו או לאהוד שחקן רק בגלל שהוא צמח במועדון והוא "לוחם". אני מדבר על מעין הערצה עיוורת בגלל הכל יחד, הכישרון, העבודה, הפרסונה שלו על המגרש, הפרסונה מחוץ למגרש, וכמובן גם ההצלחות הקטנות\גדולות שהוא מביא עמו.

ייתכן שזה היה שאראס שעזב לפני עשור. הוא אמנם שיחק כאן רק שנתיים ולא התחבר למועדון הזה כמו אחרים, אבל במשך הזמן הקצר שלו כאן הכריזמה פשוט נטפה ממנו, הוא היה מהפנט. הליטאי סובב את רבבת הצופים בהיכל עם הזרת שלו כשאנחנו רק חיכינו לתנועה הכי קטנה שלו על המגרש כדי להתפוצץ ביציעים ולהרעיף עליו אהבה אינסופית. זו בדיוק הכריזמה שנוטפת מערן זהבי.

תראו, אני יודע שערן זהבי הוא לא מייקל ג'ורדן, גם לא מסי ורונאלדו (בסדר? הוא לא! אז אין צורך לקפוץ עלי), אבל היה פעם מישהו שאמר שאם תנחיתו חיזר, שמעולם לא ראה כדורסל, באולם לפני משחק של הבולס ותיתנו לו לצפות בחימום של השחקנים, הוא יידע להצביע על מייקל. אני חושב שאפשר לומר בבטחה שאם תנחיתו מישהו בבלומפילד לפני משחק כדורגל של מכבי ת"א, הם כבר יידעו להצביע על מספר 7 כשחקן ששונה מכל השאר.

כשאני לוקח את הבת שלי למשחקים, הוא היחיד שאני רוצה להצביע עליו ולהראות לה אותו. "הנה הוא, תסתכלי עליו. תסתכלי איך הוא הולך, איך הוא רץ, איך הוא בועט, איך הוא מוסר, איך הוא מתנהל". היא כמובן יודעת לשיר את השיר שלו, היא כמובן יודעת לעשות פיו פיו, כי זה מה שאבא שלה עושה. אבא שלה מגיע לצפות בקבוצת ילדותו, אבל מתרגש כמו ילדה קטנה משחקן אחד מיוחד.

תעזבו את השערים האדירים שהוא כובש ואת השמחה המובנת שמתפרצת מיד אחריהם, אני לא מדבר על הרגשת האקסטזה שזהבי מביא אחרי גולים. את השמחה הזו יכול כל שחקן להביא עם הכיבושים הללו (באופן תאורטי). אני מבטיח לכם שהתדהמה וההתפעלות המיידית מהשער השני בבאזל הייתה זהה אצל כולנו לו שחקן אחר של מכבי ת"א היה עולה לנגיחה הזו בדקה ה-96 (בעצם, אצלי היא אכן הייתה כזאת. יחד עם השמחה מהשער תהיתי "מי כבש?!" מכיוון שלא שיערתי שזהבי מסוגל לכבוש בנגיחה מן הסוג הזה).

ההתאהבות הזו, ה"Man Crush" הזה, נובעים מכל דבר אחר. הכל. זה המשחק שלו, זה המשפט אחרי באזל "תפסיקו לדבר עליי, זה לא רק אני, זה כולם", זה הרוגע והשלווה שלו גם כשלא תמיד הולך, זו העובדה שהוא מגן על הקבוצה אל מול התקשורת כשהוא לפעמים גם עוקץ חזרה. וכן, זו גם העובדה שהוא ממשיך להתעלות ולהצליח לעשות דברים שנראים לנו כמעט בלתי נתפסים, בדיוק כשנדמה לך שאין לו עוד לאן ללכת.

ואם חשבתי שזה אולי רק אני, לפני כמה שבועות קיבלתי "תמיכה" לתחושות הללו כשחבר, אוהד מכבי ת"א, פתאום עלה מולי בפייסבוק. מדובר בבחור רציני עם ילדים ועבודה מכובדת (תסמכו עלי), שהתחיל לספר לי שהוא זה עתה יצא מפגישה עם ערן זהבי. בואו ואתן לכם כמה ציטוטים מההודעות שלו כדי שתבינו: "איזו התעלות נפש. בחיים לא חשבתי שזה יזיז לי… הייתי באוויר רוב הזמן… אני כולי מעורער, בן 36 והלב שלי רועד מילד בן 28".

ילד? זה ילד זה?!

אז מעבר לכל שאר הדברים הנפלאים שערן זהבי יכול לעשות על המגרש, נראה שהוא גם יכול לשחק עם השעון ולהזיז את הזמן אחורה, כי נראה שהוא מחזיר המון אוהדים לילדותם. הוא גורם לי ולאחרים להרגיש כמו הילד הזה שמסתכל למעלה בעיניים בורקות בהערצה על הספורטאי. איזו תחושה תמימה ומופלאה. למען האמת, אם הוא יעבור לידי ברחוב, אני בכלל לא בטוח שאהיה מסוגל לשלוף את האייפון בשביל סלפי (שכמובן יוגדל לאחר מכן לפוסטר וייתלה מעל המיטה על התקרה). אני פשוט אתרחק ממנו, לחיי יהפכו אדומות ואז ארוץ להתחבא מאחורי אבא שלי.

לפני כשבועיים, אחרי פלזן, לבשתי בגאווה את הכובע של EZ7 לביקור אצל קרובי משפחה וגיסי היה קצת מבולבל. "קנית את הכובע שלו? עד כדי כך אתה אוהב אותו? אבל הוא לא סמל… הוא היה אדום, הוא לא יכול להיות סמל". ובכן, זו נקודה מצוינת. האם ערן זהבי הוא סמל במכבי למרות עברו בהפועל ת"א? עובדה שכן, כשרק הקיץ קיבל את סרט הקפטן בהחלטה מצוינת ומוצדקת של המועדון.

ישנם אנשים שסבורים שלהיות אוהד של קבוצה זה כמו לקחת חלק באיזו כת פנאטית, על כל המשתמע מכך. אין הרבה היגיון, הכל מאד קיצוני, אחד חייב לסבול ואף להישבע בדם בדגל של הקבוצה (וגם לקעקע את עצמך אם אפשר). כמו כן, רצוי לנתק כל קשר עם העולם החיצוני. אבל לפעמים ספורט זה רק ספורט, וספורט אמור להיות כיף. ולפעמים, אם השחקן המדובר הוא אחד כמו ערן זהבי, אז דברים כמו העבר שלו פחות משנים לך. כמו שכתבתי כבר למעלה, האחד למיליון.

עברו של ערן זהבי לא מעניין אותי כמו שלא מעניין אותנו העבר של בן\בת הזוג, כל מה שחשוב כרגע זה שהוא שלך. שלנו. כמה כיף לנו שערן זהבי צהוב. פשוט להודות לכוכבים מדי ערב שהם הסתדרו בשבילנו בצורה הזו (ואפשר גם לומר איזה תודה לג'ורדי קרויף).

*

כחלק מה"הפנינג ערן זהבי" של השבועות האחרונים, נעשים באופן טבעי ניסיונות לדרג את השחקן המופלא הזה ולמקם אותו בקונטקסט הנכון מבחינה היסטורית. האם הוא הווינר הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי? האם הוא השחקן הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי? האם הוא שחקן הליגה הטוב ביותר בתולדות כדורגל הישראלי? וכמובן, האם הוא כבר יותר גדול מאבי נמני בשביל האומה הצהובה?

האמת היא שזה לא מעניין אותי וזה גם לא כל כך אמור לעניין אתכם, וסליחה אם זה נשמע מעט מתנשא. אחד יגיד כן, אחר יטען בלהט שלא, השלישי יצעק "חוצפנים! שקודם כל יכבוש שער עם הזרת בעיניים עצומות באולד טראפורד, ואז נדבר". אבל זה פשוט לא משנה. אחד הדברים הנפלאים ביותר בספורט מקצועני זה מה שהקבוצות והשחקנים יכולים לגרום לנו להרגיש כשאנחנו צופים בהם. הניסיונות למקם את זהבי בסביבה של יוסי בניון או אלי אוחנה חצי שעה אחרי גול שלו בצ'כיה או שווייץ קצת הורסות את החוויה הזו.

כל מה שאנחנו אמורים לעשות באותם רגעים הוא ללכת לישון עם חיוך ענק על הפנים ששוב חזינו בגדולה. היא די נדירה כשחושבים על זה.

(ואם לא מצליחים להירדם בגלל האדרנלין, אפשר להישאר ער חצי לילה ולחשוב עליו או ללכת לרשתות החברתיות ולהתרפק על מה שהולך שם בין האוהדים. או, בין אלה שממש לא אוהדים).

המועדון לפני האדם?
תביא מנהל מקצועי. עכשיו.

48 Comments

איציק 23 באוגוסט 2015

חודש וחצי לקח לך לאגור כוחות… תפסת זולה זולה ;)

שיר 23 באוגוסט 2015

בשביל הסיכוי שזה יקרה, אני מבקש יומן ליגת אלופות שיהיה לפני יום שלישי..

Tuvia Yakobsky 23 באוגוסט 2015

טל, כמה שחסרת! איזה יומן אתה מכין לנו השנה?

funfun 23 באוגוסט 2015

חלש טל, לא מספיק מרגש
בטח ובטח בשביל הצום שהעברת אותנו כאן!

ניינר / ווריור 23 באוגוסט 2015

לי יש את הקראש הזה על טום בריידי
וזהבי בהחלט שחקן מרגש. לא אוהד מכבי אבל מודה שהביצועים שלו באירופה גורמים לי לא להחמיץ משחק של מכבי. איזה שחקן

ערן (המקורי) 23 באוגוסט 2015

כיף גדול

גיל שלי 23 באוגוסט 2015

זה רק אני? אבי נמני לא מגיע לקצה קרסוליו של זהבי, כלומר כשחקן הוא היה מוכשר באמת, אבל זהבי מוביל להישגים קבוצתיים, נמני הוביל פעם משהו במכבי? איך כולם קיבלו קבעון עליו? בקבוצה הגדולה שלנו ברומר היה חשוב ממנו בעשרות מונים, גיורא שפיגל היה קילומטרים לפניו, אותו דבר ויקי פרץ ואבי כהן, מה יש לכם מנמני? האליפות ההיא היתה בכלל של דגו

אריק האחר 23 באוגוסט 2015

כל מילה גיל.
נמני לא בר השוואה בכלל.

ניינר / ווריור 23 באוגוסט 2015

גיל, אתה מתעלם מהקריירה המפוארת שלו באתלטיקו ודרבי. לא יפה

Srtest - ארטסט 23 באוגוסט 2015

למה יש לי תחושה שהזיכרון היומיומי מזהבי קשור לשכחה מאבי נמני? לא הייתי מעולם מאוהדיו של האיש או של הקבוצה. ראיתי בחיוב כיצד בנבחרת הוא הסב תועלת רבה משינוי תפקיד למקום של קשר נסוג יותר עם קצת מרכיבים כאלה של שירן ייני, דבר ששחקנים אחרים בפרופיל שלו לא רצו או הצליחו לעשות. אני לא יודע אם אתה יודע איזה דימוי יש למועדון שלך, לי מבחוץ נראה שנמני הפך את המועדון שבו שיחק למקום נגיש יותר. אם היה גם מבין עד הסוף את מקומו כנראה שאף אחד לא היה כל-כך מהר שם את זהבי מעליו. ואיפה איציק זוהר? הוא כמובן זכה בתארים ובעצמו יצא נגד נמני.

גיל שלי 23 באוגוסט 2015

תאמין לי, לא הצלחתי להבין על מה אתה מדבר. נמני הפך את המועדון למקום נגיש? נגיש למי, לאנשי העולם התחתון לדוגמה?
כדי שתבין מי היה אבי נמני, אגש באמת לציטוט של שרן. הוא סיפר לדסקל שכאשר היה צעיר במכבי, הוא היה לפעמים מתבלבל ובריצות הארוכות במחנה האימונים, הוא היה רץ מהר מדי לטעמם של הותיקים, והיה סופג איומים כדי שיפסיק את זה מהר. מי אתה חושב בדיוק היה זה שאיים עליו? לנמני יש מרכיבים של שרן כמו שלי יש מרכיבים של בר רפאלי.
אתה צודק שאיציק זהר זכאי לקרדיט לא פחות מנמני, שניהם הרחק מאחורי ברומר, שורה, קלינגר לפחות

תני 23 באוגוסט 2015

ובני טבק !

איציק 23 באוגוסט 2015

בני טבק בטח היה מאלו שדרשו להאט את הקצב.

תני 23 באוגוסט 2015

בני טבק F15 דרש להאט את הקצב ??

איציק 23 באוגוסט 2015

קצת הומור ידיד… ידעתי שאעלה מישהו בחכה :-)
תזכר גם מי היה אביו

תני 23 באוגוסט 2015

אין לי חוש הומור לגבי בני טבק ;-)
אליל נעוריי

איציק 23 באוגוסט 2015

האמת, למרות שמכבי לא הקבוצה שלי, גם בעיני הוא היה משהו מיוחד.
ורק להזכר את אשר עשה לליברפול…

Srtest - ארטסט 23 באוגוסט 2015

אבל נמני גם זכה להשפלה מצידו כשהוא נחשב לשחקן האיטי ביותר אי פעם בליגה הספרדית. על אחד כזה אומרים רודף כבוד וכל הטררם. לכן הוא לא איפה שהוא היה אמור להיות יחד עם רשימה מכובדת.

Srtest - ארטסט 23 באוגוסט 2015

נגיש זה נגיש, ראה ערך אלירן עטר והפוזה שלו. אולי לקח את זה רחוק מדי עם לעשות בר-מצוות…

אורי 24 באוגוסט 2015

כמו שקובי ברייאנט הפך את הלייקרס למועדון נגיש

שגיא 23 באוגוסט 2015

אני גם חושב שזהבי עקף את נמני בעונה האחרונה. תחילת העונה הנוכחית היא רק חותמת סופית לכך.
אבל! אם כל הבעיות שנמני יצר במכבי, הן כשחקן והן כמאמן/מנג'ר/בעלהבית אסור לשכוח שהוא באמת היה שחקן גדול והיו לו כמה רגעים שיחקקו לעד בלבבות הצהובים (איכס…כמה קיטש יצא לי).
אפשר להגיד שהוא הוביל את מכבי לאליפות אחת, זאת שנגמרה בשער נגיחה של ברומר בבאר שבע. היו איתו עוד כמה קליברים, אבל הוא התעלה מעל כולם. לא דומה לדומיננטיות של זהבי היום, אבל עדין התעלה.
שאר האליפויות הוא היה מהמצטיינים אבל בטח לא מהמובילים.
דווקא באליפות של 2003 שבמהלך העונה הוא היה הכי פחות דומיננטי, היו לו הכי הרבה "רגעי זהבי". בסופו של דבר הוא הביא את האליפות כמעט לבד במחזורים האחרונים כשדגו נפצע.

בעונות האחרונות הוא בעיקר הוביל את הקבוצה לאבדון. בעיקר מקצועית. היה תקוע באמצע וסירס כל התפתחות של שחקן לצידו. מילא היה מביא אליפויות באותן שנים, אבל גם את זה לא עשה.

גיל שלי 23 באוגוסט 2015

ולגבי ערן, לגמרי מה שאני מרגיש, האיש מתעניין רק בנצחון, מנהיג ענק שנותן את ההבדל בכל משחק, מעניין לי את התחת אם מחוץ למגרש הוא כך או אחרת, במגרש הוא נותן דברים שלא יצא לי לראות במכבי על בסיס קונסיסטנטי מאף שחקן אחר, מטורף לגמרי

שלו 23 באוגוסט 2015

גם ישו סמל הנצרות מחזיק עבר יהודי,
הוא נולד חי ומת כיהודי ועדיין סמל הנצרות.
ערן זהבי עשה קצת יותר עבור מכבי… יכול להיות סמל.

יואב 23 באוגוסט 2015

ביג לייק שלו

איציק 23 באוגוסט 2015

ישו עשה הרבה יותר לנצרות אחרי מותו… ערן זהבי לא יכול עדיין להיות סמל ;)

בלייק 23 באוגוסט 2015

הוא נולד בארץ הקודש, מת באיטליה (אולי הרומאים הרגו אותו?), וקם לתחיה בארץ הקודש.

Srtest - ארטסט 23 באוגוסט 2015

איי אייי באסה שלא הגבתי בפוסט הרלוונטי כי זהבי אמנם מתפלל הרבה לפני משחקים רק שאחרי באזל הוא דיבר בנימה סגפנית-נוצרית/גרמנית :-)

איציק 23 באוגוסט 2015

זרם חדש, יהדות פרנציסקנית :-)

יואב 23 באוגוסט 2015

שחקן של פעם בדור, אולי אפילו שניים.
מזדהה לגמרי עם הפוסט. הוא פשוט חוצן. אחרי הצמד בשמאל אתמול, מה עוד יש לו בצ׳ק ליסט? צמד מספרות? להבקיע בנגיחה מעשרים מטר? להבקיע מהרמה של משומר(((: ?
הגיבור הצהוב האחרון שלי היה קטש. שנים שלא היה לי אחר. אהבתי עד כלות את ניקולה, שאראס ופארקר. אהבתי גם את שרן.
ואז בא המוזהב…

אריק האחר 23 באוגוסט 2015

טל
איזה יופי של טור.
כל כך נכון רק שלא יגמר .

תומאס נוימן 23 באוגוסט 2015

יש לו גם שם של כוכב כדורגל ספרותי – "ערן זהבי", כאילו הגו אותו בספרי "הספורטאים הצעירים" של אבנר כרמלי ("בעט אלון בעט") (לוותיקים שביניכם)

יואב 23 באוגוסט 2015

תומאס,
לגמרי(((((:

גיסנו 23 באוגוסט 2015

ענק

אזי 23 באוגוסט 2015

במהלך המשחק אתמול צייצתי משהו בסגנון:
הכי גדול אי פעם.. הכי גדול במכבי… הכי דומיננטי.. הכי ווינר.. לא מעניין.
ערן זהבי.
תודה שזכינו.

לפני שלחצתי "צייץ" חשבתי לעצמי, 'מה תודה שזכינו? כולה כדורגל'
אבל כן. תודה שזכינו!

לכל קבוצה שלוקחת אליפות יש בדרך כלל את הכוכב שלה.
אבל זה כמעט אף פעם לא בסדר גודל של מה שזהבי הפך להיות.

לא מעניינות אותי כבר השאלות של האם מכבי יותר מדי תלויה בו או האם הוא יכול להיות סמל של מכבי.
לא מעניין.
רק שימשיך לתת לנו מהסם הזה שהוא נותן.

Srtest - ארטסט 23 באוגוסט 2015

חשוב להגיד שיפה לקרוא את מה שאתה כותב. עכשיו אם תוכל לעשות כמו אלה שעוסקים במוסר ולהרחיב את המעגלים למעבר לצהבת…

מצטער להרוס איזו אווירה כשאני רואה את זהבי אין לי התרוממות רוח. אני נהנה והכל רק יודע מה ערן זהבי מסמל. לאמריקאים יש את המילה בשביל לתאר זאת – throwback. ערן זהבי מחזיר אותי לתקופה שבה הכדורגל כאן הצמיח שחקנים ששינו מועדונים וגרמו להרגיש שיש כאן איזה משהו לא תמיד יוביל אותנו למקומות הכי גדול ועדיין ייתן לנו הרגשה שצומח כאן דשא ועוד כל מיני גידולים מעניינים. לא במקרה השחקנים של הדורות ההם לא רואים בזהבי שום איום, הם מרגישים בעצמם שהוא אחד משלהם, מן שריד אחרון לאיזה כדורגל שכבר לא קיים כאן. לכן כל התבשמות מזהבי מרגישה לי כמו איזה גוף זר שמחפשים בכוח לאמץ כי אז נצא יפים יותר. זהו, גמרתי התייחסות באופן כללי לכדורגל כאן, אתה יכול לחזור בחזרה לכוך.

ג'נובי 23 באוגוסט 2015

כרגע נחתה עליי ההבנה שניאניזהבי באותו הגיל.
פאק.

גיסנו 23 באוגוסט 2015

לפני איזה שבועיים עשו כתבה על גבול הסיכום קריירה לגילי ורמוט לכבוד גיל 30. ואז הבנתי שהוא גדול ממני כולה ב 3 חודשים :/

spurstopboy 23 באוגוסט 2015

תעריץ בגלל הכשרון (כשרון בינוני אבל נניח), הווינריות, העבודה הקשה, אבל בגלל "הפרסונה שלו מחוץ למגרש?"
אתה מביך ידידי

לירן 23 באוגוסט 2015

מביך כמו להגיד עליו ״כשרון בינוני״?

לירן 23 באוגוסט 2015

יותר מביך או פחות מביך מלהגדיר את זהבי ״כשרון בינוני״?

spurstopboy 23 באוגוסט 2015

יותר

יובל 23 באוגוסט 2015

הרגע הזה, שהכדור התעופף מהראש של זהבי לעבר הקורה ופנימה, הרגיש כאילו הוא אורך נצח. ובזמן הזה, המוח שלי הפליג ליוטה, רואה מול עיני רוחי את מייקל מפיל את ראסל וקובר את ה-זריקה. וזאת התחושה שלי, שזהבי הוא מעין ג'ורדן של הכדורגל הישראלי בשנות ה2010, שולט ומרגש ובעיקר תמיד כל יכול. ולפני ההתנפלות, הוא לא הגדול מכולם, אני ממש לא נכנס לויכוח הזה, אבל בשבילנו, אוהדי מכבי, הוא פשוט סופרמן, אחד שאנחנו יודעים שלעולם לא צריך לדאוג כל עוד הוא על המגרש.

שלומי 23 באוגוסט 2015

טל, טור נפלא.
כמו שאמרתי לך במינשון, אתה מכביסט למופת.
בדיוק כמו זהבי. נשגב מבינתי איך אדם כזה גדל במערכת האדומה.
מלבד ג'ורדן, לא ראיתי דבר כזה, אדם שכל כולו מוכוון למטרה אחת, והיא ניצחון (שלא יובן לא נכון, לא משווה בכישרון, אלא באופי).
מזכיר כאן את הציטוט של זהבי אחרי הדרבי הראשון בו הוא כבש בפנדל: (בראיון ליניב טוכמן)
"ראית באיזו סבלנות נהגתי כשכיסחו אותי וכשהפריעו לי לבעוט את הפנדל?
חיכיתי שהם יסיימו לעשות את החארטות שלהם ושמתי להם את הכדור ברשת."
לא מוותר עד הרגע האחרון. לא זוכר עוד ספורטאי ישראלי כזה ווינר.
מה שעושה אותו כל כך אהוב בבלומפילד, ושנוא מצד שני, זה לא הכישרון, אלא האופי.
אשרינו שזכינו לשחקן ואדם כזה.

יואב 23 באוגוסט 2015

יש ציטוט יותר גדול שלו מהדרבי 3-2.
״אמרתי לברק(בדש), תן לי עוד כדור אחד״.

אביעד 24 באוגוסט 2015

לא מפריע לי העבר שלו בהפועל. הבנאדם מכביסט, הוא נוטף מכסיזם.
הרצון לנצח בכל מחיר, לרמוס, לדרוס, להשפיל… הבנאדם ווינר בדרגות היסטוריות לספורט הישראלי..
הוא לא יכול להיות הפועל… הוא כל כך מכביסט שאם תשים אותו בקבוצת הכדורסל גם שם הוא יצטיין.

the bird 24 באוגוסט 2015

תודה טל
נפלא…אבל לא מספיק אחרי חודש וחצי (:
בהחלט תופעה שכבר הרבה זמן לא הייתה לנו בספורט הזהבי הזה,
איזה כייף שזה אצלנו ..ותודה לגורדי (:

אלבטרוס 28 באוגוסט 2015

צ'מע טל,
פשוט קלעת בדיוק למה שאני מרגיש..
כתיבה נפלאה!
תודה (:

Comments closed