לברון ג'יימס > סטף קרי

למה לברון ג׳יימס עדיין מלהיב אותי יותר מסטף קרי

lbjsc

הטלוויזיה שבסלון נותרה פתוחה בערב חמישי על ערוץ 2 אחרי הצפייה ב״משחקי האח״ (שי חי שולתתתתת!!!11 ביוש עומר!), והתכנית שהחלה הייתה קשורה למרבה הפתעתי בדיוויד בלאט. אני חושב שזה הוצג כ"דיוויד בלאט מול לברון", כאשר עד היום בטיפשותי חשבתי שהם באותה הקבוצה ועובדים למען אותה מטרה. הסרט של בן שני נפתח בצילומים של דיוויד בלאט מהגמר האחרון ואז הוא חוזר אחורה לתחילת הסיפור לכיצד בלאט התגלגל לקליבלנד, שם הוא יאמן את השחקן הטוב בתבל.

כמה דקות לתוך התכנית, אני רואה צילומים של לברון ג'יימס על מגרש הכדורסל. תמונות, סרטונים ותקצירים של משחקים ומהלכים, ואני (שוב) נותר נפעם. כמה פעמים שלא ראיתי אותו משחק כדורסל, מטביע או קולע, ואני עדיין מוצא את עצמי מסנן איזה "וואו" בקטנה, כחלק מהנשיפה החוצה. מסתבר שאני פשוט לא יכול שלא.

ואני נזכר בסטף קרי. מה לעשות, ככה אני, ככה זה ב-NBA ובכל הספורט היום. כשיש מלך חדש, הוא מדיח מלך אחר, וסטף קרי הוא המלך החדש שהדיח את לברון ג'יימס מהכס. כשהתכנית ממשיכה, אני מוצא את עצמי תוהה מדוע סטף קרי לא מלהיב אותי כמו לברון ג'יימס. האם משהו לא בסדר איתי שכל דאנק כזה (עדיין) מלהיב אותי הרבה יותר מכל שלשה או קרוס-אובר של קרי? אפילו בזמן שהשלשות האלה הופכות לסטטיסטיקות אישיות וקבוצתיות מדהימות, שאני בספק גדול אם ישוחזרו בתקופת חיי?

אז בזמן שאשתי מדברת איתי על דברים חשובים, אני שוקע במחשבות ומבין שזה כנראה לא עד כדי כך חריג שאני מעדיף לראות את המשחק של לברון על המשחק של קרי, לפחות עד שהראשון יתחיל לשחק ברמה של קובי בראיינט בשלוש השנים האחרונות. אני בסך הכל מעדיף לראות שחקן שהוא כמעט ייצור דימיוני, מיתי, עושה דברים מדהימים על מגרש כדורסל, מאשר לראות בן אנוש עושה אותם.

כי אני גם בן אנוש (או סוג של) וזה פחות מרתק אותי לראות אנשים כמוני. כשאני מסתכל על לברון ג'יימס, אני רואה… אל כדורסל. אני רואה אותו מקפיץ כדור ומניח שאם אלוהים היה יושב עם כל שותפיו וחבריו במשך לילה שלם, שותים קפה ומעשנים סיגריות ומנסים להרכיב יחד את הדוגמא הפיזית המושלמת ביותר לשחקן כדורסל, היה יוצא להם לברון ג'יימס.

בעצם, אני לא מבטל על הסף שזה בדיוק מה שקרה בדצמבר 1984, כשלברון נולד לגלוריה ג'יימס בת ה-16. מדובר במוטציה, משהו חריג, שונה משאר האוכלוסייה, דוגמה פיסית נדירה למדי. וזה לא רק הגודל, הנפח או המסה, זה לא רק ה-2.03 מ' ו-113 ק"ג, זה הכישורים שהוא קיבל כדי להשלים אותם, זה היכולות מוטוריות שהוא קיבל המאפשרות לו לשלוט על התנועה של הדוגמה המושלמת הזו.

אצל סטף קרי אני מקבל בחור בגובה של מטר תשעים, יש לי חברים בגובה הזה. אצל סטף קרי אני מקבל בחור ששוקל כ-85 קילו, אני שוקל יותר מזה (לא בהרבה, לא להתלהב עלי). נכון שאצלי זה הרבה פחות שרירים והרבה יותר שומן, אבל עדיין, 85 קילו. אצל סטף קרי אני מקבל גוף מרשים, אבל לא משהו שלא ראיתי בעבר אצל רוב הספורטאים בכל ענף ספורט שדורש אתלטיות ופיסיות כתנאי סף למשחק.

סטף קרי פיתח סט מיומנויות מטורף, כזה שאף אחד לא ציפה שיפתח. למעשה, הוא הקלע הטהור טוב ביותר בתולדות המשחק, ואני לא חושב שיש מישהו שיחלוק על כך כיום. יותר טוב מלארי בירד, יותר טוב מרג'י מילר, יותר טוב מריי אלן. אבל, זה עדיין רק זריקות משלוש. גם אני זורק משלוש. אני נשבע לכם, אני יכול לעמוד מאחורי קשת השלוש ולזרוק, ולפגוע בטבעת, וגם לקלוע (בתקופות ששיחקתי בתדירות גבוהה, זה אפילו נכנס לי באחוזים גבוהים), לפעמים אפילו בלי לגעת בחישוק.

מצד שני, גם אם אפרוש מכל עיסוק אחר בחיי, אעבור לאי בודד ואתאמן 16 שעות ביום, לא אצליח לעשות משהו כזה אפילו פעם אחת:

 

וגם אם קווין לאב יצטרף אלי באי, ונתאמן כל היום ביחד, לא אצליח לעשות משהו כזה:

אני רוצה לחזות בעל-טבעי, אני רוצה שמישהו יגרום לדמיון שלי להשתולל, אני רוצה לראות דברים שכל כך מנותקים משגרת יומי שאני תוהה האם אותם חוקי פיסיקה חלים על שנינו. מייקל ג'ורדן הגיע לרמה הזו דרך השליטה האבסולטית של אדם אחד על משחק קבוצתי, בדרך שלא ראינו מעולם. לברון ג'יימס מגיע לזה בצורה ובדרך שבה הוא נראה ומשחק על מגרש כדורסל.

ראינו שחקנים גדולים ממנו, לא ראינו שחקנים כמוהו. תאהבו אותו או תשנאו אותו, זו עובדה. ראינו שחקני כדורסל שיכולים לשחק בחמשת העמדות, אבל עד לברון לא ראינו מישהו שיכול למשל לשמור על כולם. תחת אריק ספולסטרה במיאמי לברון שמר על הרכזים של היריבות כמו גם על הסנטרים שלהם, וכמובן כל מה שבין העמדות האלה.

הכדורסל של סטף קרי וגולדן סטייט גורם לדמיון של כל חובבי הכדורסל (כולל שלי) להשתולל, גם זה של הסן אנטוניו ספרס אגב, אבל אין משהו דמיוני שם. יש המון עבודה קשה ואימונים, שראויים לכל ההערכה בעולם, אבל לפעמים אני רוצה משהו מעבר לזה. אני רוצה לראות משהו בלתי אפשרי. הדבר היחיד שאולי מתקרב לזה אצל הווריורס זה אחוזי הקליעה של קרי.

מייקל ג'ורדן יש רק אחד. אנחנו עוד נראה שחקנים שמשיגים את אותם המספרים שהוא השיג, סביר להניח שאנחנו נראה מישהו שמגיע את אותו מספר טבעות ככוכב של הקבוצה, אבל אנחנו לא נראה מישהו דומיננטי כמוהו על המגרש שעושה את זה באותה הדרך. כשזה מגיע לשניים שכרגע מתחרים על מלכות ה-NBA, אני חושב שנראה עוד סטף קרי הרבה לפני שנראה עוד לברון ג'יימס.

2015: סיכום
המשחק נגד התל אביבית השניה - סיכום

123 Comments

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

תיזהר, אתה פוגע פה בבייבי של הרבה אנשים, שלא יוציאו עליך חוזה

אלעד 3 בינואר 2016

לא יודע אם קשור, אבל אולי כן קשור:
כשהתחלתי להתעניין ב-נ.ב.א, בשנות ה-80 העליזות, קראו לבארץ לליגה הזו "כדורסל מעולם אחר". היה קל גם למכור את זה ככה. היינו רואים משחק פעם ב…, בדרך כלל בערוץ המזה"ת ולא בשידור ישיר, גם לרוב המשחקים כללו את הסלטיקס והלייקרס ולא את הנמושות של הליגה. והכוכבים לא היו נגישים בשום סיטואציה אחרת – האמריקאים עוד לא שלחו מקצוענים לאולימפיאדות ולאליפויות עולם, לא היו כמעט מעברים של שחקני נ.ב.א לאירופה, למעט בוב-מקאדויים כאלו שנתפסו באירופה כאלילים.

כשהליגה התחילה להיפתח יותר – גם לקלוט אירופאים שחלקם הצליחו מעל למשוער, גם לייצא שחקני נ.ב.א לאירופה, גם להופיע בתחרויות בינ"ל ויותר מהכל – החשיפה היותר תכופה עם ריבוי הערוצים והטלויזיה בכבלים – פתאום ירדה ההבנה שגם הם בשר ודם. פתאום אתה רואה שחקן נ.ב.א מחטיא ליי-אפ פשוט, זורק איירבול, התקפות תקועות שלא קורה בהם כלום.

כבר לא "כדורסל מעולם אחר". פשוט כדורסל יותר טוב, אבל ארצי לחלוטין.

גיל 3 בינואר 2016

זה קשור גם לעובדה שיש הרבה יותר קבוצות היום משנות ה80 כך שיש פחות כישרונות. גם לרוב צפינו במשחקים של הסלטיקס והלייקרס שהיו באמת מעולם אחר. וגם היום זה עדיין שנות אור מאירופה.

רני 3 בינואר 2016

תודה טל, שאתה מנסח את המחשבות שלי בצורה כה בהירה.
בשנה-שנתיים האחרונות אני לפעמים מרגיש כאילו אני מתפעם ממגהטרון לעומת דטף "אופטימוס פריים" קארי. שמח לשמוע שיש לי שותפים.
מבחינתי, הוא הנקודה המשמעותית בסימפטיה לקליבלנד, הרבה לפני בלאט. (הלב, נשאר מאז פני הארדווי, אצל המג'יק).

איציק 3 בינואר 2016

תמיד יש כאלו שנשבים על ידי הצד האפל ואתה וטל נציגיהם הנאמנים :-)

תומר 3 בינואר 2016

אני חושב שהאהדה של רוב האנשים לקרי (על חשבון לברון) באה בדיוק מהטעמים שהזכרת כאן רק כמובן בכיוון ההפוך.

את רוב האנשים פחות מעניין לראות אנדרואידים, תפלצים שכאלה שעושים מעשים מגונים בחוקי הטבע והסטטיסטיקה, וההתלהבות מדאנק מהעונשין עם סבסוב היא התלהבות קצרת טווח לרוב. רוב האוהדים מעדיפים אנשים כמוהם, מין בחור חביב וצנוע שהגיע לאן שהגיע בזכות המון המון כישרון והמון עבודה.
הרי מה אומר לעצמו הצופה הממוצע? "היי" הוא אומר לעצמו, "הרי גם אני הייתי יכול להיות הסטף קרי הזה אם רק הייתי מתאמן קצת, הרי גם אני קלעתי פעם סל משלוש עם יד על הפנים והצלחתי לעבור מישהו בסבסוב". הרבה יותר קל לאהוד מישהו שאתה מזדהה איתו ולא מעריץ מין תופעה חריגה כמו לברון שבאמת כאילו הונחת משמים בכוחה של איזו תוכנית על אלוהית (או אלילית, תחליט אתה)

טל בן יהודה 3 בינואר 2016

לגמרי מקבל ומסכים איתך לגבי הנקודה הזו.

אולי חוץ מ… "הרי גם אני הייתי יכול להיות הסטף קרי הזה אם רק הייתי מתאמן קצת, הרי גם אני קלעתי פעם סל משלוש עם יד על הפנים והצלחתי לעבור מישהו בסבסוב"

אני בשלב הזה שאני כבר יודע שזה חרטא :)

תומר 3 בינואר 2016

(-:
זה מעיד על הגיל שלך יותר מאשר על היכולת האמיתית

ירושלמי 3 בינואר 2016

מאיפה אתה יודע מה רוב האנשים מעדיפים לראות?

אני מסכים שהרבה יותר קל לסמפט אתלט כמו קארי, הוא הרבה יותא אנושי וקל יותר להזדהות איתו, מה גם שההתנהגות שלו הרבה יותר ממלכתית עדינה ופחות מושכת להבות ואנטגוניזם לעומת לברון.
אבל כשאתה שואל אותי בשביל מי הייתי מעדיף לקום ב4 לפנות בוקר או להשיאר ער עד 5? התשובה היא לברון.
אני מצטער, אבל בדיוק בגלל כל מה שכתבתי הוא הרבה יותר מעניין אותי מקארי ושות', על אף כל השנאה ואי הנוחות סביבו עו מתקופת "ההחלטה".

תומר 3 בינואר 2016

אני מתנצל כמובן, לא היתה לי ואין לי כל כוונה לדבר בשמך ואם נוצר רושם כזה אני חוזר בי מכל וכל.
למען הפשטות, מעכשיו בכל פעם שאכתוב משהו, תאר לעצמך שלפניו יהיה כתוב הדיסקליימר: "לדעתי", זה יקל על שנינו.

אסף 3 בינואר 2016

אחוזי הקליעה של קארי מדהימים, אבל לא בלתי אפשריים. האחוזים של קוואי או דוראנט, לדוגמה, לא שונים מהם בהרבה. זה כנראה שילוב של יכולות אישיות ומשחק קבוצתי שמאפשר בחירת זריקות טובה.

אלעד 3 בינואר 2016

דרגת הקושי של הזריקות שלו הרבה יותר גבוהה, כשאתה לוקח בחשבון גם את החיסרון שלו בגובה. דוראנט זורק פשוט מעל המגן שלו, לקוואי יש יותר מבטים פנויים, קארי יוצר לעצמו מרווח עם כדרורים והטעיות ומשחרר כדור בשבריר שניה. שחרור מעט איטי יותר והוא ייחסם.

אסף 3 בינואר 2016

לדוראנט יש את הגובה ולקארי את הזריזות. כל אחד מנצל את היתרונות הפיזיים שלו.
כולנו זוכרים את הזריקות הפסיכיות של קארי, אבל אני חושב שהיתרון שלו הוא דווקא זריקות קלות יחסית, שנובעות משטף המשחק של הווריורס (שהוא כמובן האחראי העיקרי לו). נדיר מאוד מאוד שהוא מקבל דאבל טים, כי בווריורס כולם יכולים לקלוע.
לראיה, גם גרין, קליי איגודאלה ובארנס קולעים באחוזי 3 שהיו נחשבים מטורפים עד לא מזמן ( האחוזים בהתאמה: 40, 43, 40, 39). כולם נהנים ממשחק קבוצתי וזריקות חופשיות.
אני מניח שגם בספארס קורים דברים דומים.

תומר 3 בינואר 2016

לפחות ממה שאני ראיתי לא נדיר בכלל שהוא מקבל דבל טימז, אם כבר אז להיפך, מה שמפנה את שאר הקבוצה
בכלל, ההיערכות ההגנתית של הקבוצות שמשחקות נגד הווריורס משתנה מהיסוד ברגע שקרי על המגרש

יריב 3 בינואר 2016

לא ממש דומים, הספרס די דומים לשאר צרת הליגה בתחום. אמנם יש שם 6 שחקנים עם מעל 40% לשלוש העונה, אבל אלו בעיקר (פרט ללאונרד) שחקנים שלא זורקים כמעט (פחות מזריקה למשחק). ארבעת השחקנים שזורקים הרבה לשלוש, בסדר כמות זריקות יורד, הם גרין, מילס, לאונרד וג'ינובילי, והאחוזים שלהם, בהתאמה, הם 32.5%, 36.5%, 49.6% ו 37.2%. הפער בין האחוזים לשלוש של הווריורס השנה (42.1%) לאלו של הספרס (38.2%) גדול מהפער בין אלו של הספרס לממוצע הליגה (35.0%), או בין ממוצע הליגה ללזה של הקבוצה הגרועה בתחום (הנטס, 31.6%).

גיל 3 בינואר 2016

דווקא הזריקה של דוראנט הרבה פחות טבעית. לזרוק מגבוה יותר קשה כי אין לך את הקשת שהופכת את הזריקה לבעלת סיכוי גבוה יותר להכנס. אם כי יחסית באמת קל לו יותר להפטר מהכדור.

אריאל גרייזס 3 בינואר 2016

אני חושב שזה העניין עם קארי – הרי יש שחקנים שנתנו עונות MVP מרשימות במידה דומה (ואני לא הולך לעשות פה תחרות למי יש יותר גדול. אבל ראינו כבר שחקנים של ממוצע 30 נקודות במשחק). דוראנט, לברון, קובי – אבל קארי מרגיש אנושי. זה לא רק שהוא נמוך (בשביל שחקן כדורסל) הוא גם רזה לאללה. הוא לא נראה מפלצתי כמו כל אלו.

אלון 3 בינואר 2016

אנדר אובר 220 תגובות?

Ljos 3 בינואר 2016

אתה צודק. אני גם רואה את ה-NBA כי נמצאים שם שחקנים שהם "לא אנושיים" בעלי יכולות מדהימות.
אבל קרי לא אנושי. הוא שחקן חכם מאוד, עם קליעה נדירה וזריזות וכדרור נהדרים. אז הוא לא 2 מטר ובנוי כמו מקרר צבאי, זה עדיין לא הופך אותו לאנושי.
ובכל מקרה, בין לראות את סופרמן מרביץ לקיר עד שהוא נשבר (או שסופרמן נשבר. בכל זאת, הוא לא הספצימן הפיזי שפעם הוא היה) לבין לראות את באטמן עושה מהלך גאוני שעוקף את הקיר או מעלים אותו לחלוטין, תמיד אבחר בבאטמן. סופרמן קצת משעמם במובן הזה.

S&M 3 בינואר 2016

על טבעי זה דווקא ילד כמו קארי שעושה נפלאות, ולא רולה כמו לברון שעושה הכל בכח

אלון 3 בינואר 2016

אני מאוד אוהב את לברון ג'יימס השחקן. תענוג בדרך כלל לראות אותו לאורך השנים.
אבל מאז שהוא חזר לקליבלנד קשה לו, במיאמי הייתה לו קבוצה מושלמת עבורו שהביאה את המספרים והיכולות שלו לשיאים מטורפים(58 אחוז מהשדה ל27 נקודות למשל!).
בקליבלנד ההתקפה תקועה והוא עוד לא מוצא את הזרימה השקטה שלו, הכל בכוח וזה מתיש אותו לסוף המשחקים ומעצבן לראות את זה, חייבים למצוא שם זרימה ורוטציה התקפית נורמלית..

נ.ב
הבן אדם כזה ענק שהירידה היא ל26 7 7 בערך "רק" ב47 אחוז מהשדה כן?

Dan 3 בינואר 2016

זה היופי בנבא, אני שם בשביל המפלצות!
לברון, לאהוב או לשנוא אותו, אני לא רוצה לפספס אותו.
אין שחקן עם כח כבידה כמו שלו בכדורסל.

מפלצת מקום שני זה ראסל ווסטברוק

רוג'רס אהרון 3 בינואר 2016

לברון ג'יימס שחקן הכדורסל המשעמם ביותר בעולם.
כל כך אהבתי אותו כשהוא הגיע לליגה,
אבל הבנאדם לא שיפר כלום במשחק שלו,שחקן קבוצתי נפלא ידה ידה ידה
יודע ללכת שמאלה.וזהו.
heavey metal.
אחד מחמשת השחקנים הכי טובים בהיסטוריה והמשעמם מכולם.

סטף לעומת זאת הוא שירה, הוא ג'אז , הוא השחקן הכי smooth הכי אסתטי והכי מהנה לצפייה מאז ג'ייסון וויליאמס "הרעם הלבן" בשנותיו בסקרמנטו.
כבר היום הקלע הגדול בהיסטוריה, ולבטח הספורטאי הכי חשוב בארה"ב מאז מוחמד עלי.

הבנאדם הוציא פרסומת בעד פיקוח על נשק.
הוא דחה חוזה של 150 מליון דולר מפפסי בשביל לפרסם מים!!
כי לדעתו משקאות ממותקים זה לא בריא לילדים.

לברון הוא השחקן המושלם ביותר בהיסטוריה שעסוק כל היום בכמה כולם מסביבו לא טובים כמוהו במקום לשפר אותם.

תומר 3 בינואר 2016

התכוונת "השוקולד הלבן"

רוג'רס אהרון 3 בינואר 2016

אכן. שוקולד וגם רעם.

בני תבורי 3 בינואר 2016

רוג'רס אהרון,
תגדיר מה זה אומר: "הספורטאי הכי חשוב באמריקה…" בלי או עם קשר למוחמד עלי, ותתאמץ בשבילי בבקשה.

רוג'רס אהרון 4 בינואר 2016

בשמחה בני,
הספורטאי הכי חשוב באמריקה אומר שהשינוי שהוא גרם מבחינה תרבותית עולה על הערך הספורטיבי נטו של המקצוע הספציפי בו הוא עוסק.
השינוי בשדרך המשחק השינוי בצורת ההנהלות המקובלת של סופרסטאר, כמות הילדים שיתחילו לשחק כדורסל בגללו גם אם הם לא 2 מטר.
הנושאים הפוליטיים עליהם הוא בוחר לדבר,המוצרים אותם הוא בוחר לפרסם וכו וכו.
כמובן שהתנאי הראשון הוא להיות הטוב ביותר בתחומך.

אבל טום בריידי לדוגמא ומייק טראוט לא משנים את הדרך בה אנשים רואים פוטבול ובייסבול.
סטף כן משנה.

מתן גילור 4 בינואר 2016

ג'ורדן השפיע הרבה יותר משמעותית על כמות הילדים שבחרו לשחק כדורסל.
שלא לדבר על ההשפעה של לאנס הן על ענף אופני הכביש והן על המודעות לסרטן.
כמובן שיש עוד דוגמאות רבות. גם לברון אינו קוטל קנים בתחום האמרה החברתית והתרומה לקהילה.
אז לכתוב *לבטח* וגו'…כנראה שאם גם לבני וגם לי נראה אחרת זה לא לבטח…

שניר 3 בינואר 2016

אתה אוהב את הכדורסל שלך כמו סרט פורנו, לא מושג.
אני מעדיף את הכדורסל שלי אנושי (או לפחות נראה כזה).

נולי 3 בינואר 2016

ואף מילה על ראדה פריצה למכבי פ"ת? wtf???

-גיסנו- 3 בינואר 2016

כי כרגע זה עדיין בעיקר בגדר קליקבייט של ספורט1…

נולי 3 בינואר 2016

אני מקווה. זו ידיעה מאד מבאסת :(

משיח 3 בינואר 2016

למה לברון ג׳יימס עדיין מלהיב אותי יותר מסטף קרי?

כי אתה צהוב חסר מושג בכדורסל

גיל 3 בינואר 2016

כל אחד והעדפות שלו אבל אני לא מוצא משהו מלהיב במישהו עם מבנה גוף יוצא דופן שנותן לו יתרון על כולם. זו הסיבה שאין שום דבר אסתטי במשחק של שאקיל למרות שהיה בלתי עציר ולעד אעדיף את דאנקן או אולוג'און שאמנם היו גבוהים מאוד אבל לא בעלי מבנה גוף לא פרופורציונלי. לעומת זאת לראות דברים מדהימים מאדם רגיל זה משהו מיוחד.

חוץ מזה, כנראה עוד לא ראיתי את בובאן מארינוביץ'. זו מוטאציה!

MOBY 3 בינואר 2016

אל תתנצל זה בסדר.
רק בנוגע לשמירה – אני כבר לא עכבר נבא כפי שהייתי (היה הרבה יותר קל בזמני).
רודמן בדטרויט בעיקר ואפילו פיפן בשיקגו שמרו על כל מה שניתן להם מהגארד ועד הסנטר ובדרך כלל היטב (שאק בצעירותו ובבכרותו מייקל הצעיר או KJ הדוואר או סר בארקלי וכדומה) ובמשחקים חשובים וקובעים ולא ב"ליגה הרגילה".

אלעד 3 בינואר 2016

אני לא בטוח שאתה צודק. לא על כל חמש העמדות.
בכל אופן, הם בטח לא עשו את זה תוך כדי שהם נדרשים לשאת בעול ההתקפי בצד השני.

גיל 3 בינואר 2016

לברון לא כזה שומר טוב על כל העמדות. אין לו היכולת להתמודד עם גארדים זריזים סטייל ווסטברוק. הוא אולי יכול לשמור אותם לכמה דקות אבל לא למשחק שלם.

אלון 3 בינואר 2016

היום אני לא בטוח שהוא כבר מסוגל(לא יאומן שעבר כל כך הרבה זמן שלברון ג'יימס כבר נחלש פיזית…) אבל ב2013 היו לו רבעים שלמים שהוא היה משתק את טוני פארקר למשל. במיאמי הוא שמר על כל עמדה שהוא היה צריך, כמובן לא לאורך משחקים שלמים כי גם לו היה גבול פיזי.

אסף 3 בינואר 2016

נכון. במשחק 7 בגמר הוא החזיק את פארקר על 10 נקודות.

גיל 3 בינואר 2016

את טוני פארקר זו לא בעייה. גם שחקנים פחות טובים שיתקו אותו בשנים האחרונות. הוא האכזבה הכי גדולה שלי אצל הספרס בשנים האחרונות אבל נקווה שהשנה הוא חוזר לכושר.

אסף 3 בינואר 2016

ב 2013 פארקר היה הגו-טו-גאי של הספארס, וביי פאר השחקן הכי טוב שלהם.

גיל 3 בינואר 2016

זה היה בעונה הרגילה. בפלייאוף הוא די הסריח.

אסף 3 בינואר 2016

קלע (קצת יותר) בפלייאוף מאשר בעונה הרגילה, ונשאר הכי טוב שם והגו-טו-גאי: הוא זה שקלע את סל הניצחון המדהים בסוף משחק 1, וזה שזרק והחטיא בסוף הרבע הרביעי של משחק 6.
אני מסכים שכשלברון שמר עליו הוא היה הרבה פחות טוב.

גיל 3 בינואר 2016

הוא קלע פחות לדקה בפלייאוף ובסדרת הגמר קלע 5 נקודות פחות מהממוצע. זה רק בגלל לברון אלא הוא חדר פחות והיה פחות מעורב. הוא היה גם פצוע בגמר אז שזה קצת מאזן אבל הוא די איכזב לטעמי.

מתן גילור 3 בינואר 2016

הוא היה פצוע בגמר של 2014. כשיר לחלוטין ב-2013.

גיל 3 בינואר 2016

נדמה לי שהוא סבל מפציעה אחרי המשחק הראשון בגמר של 2013 אבל גם אם לא, אז יש לו עוד פחות תירוצים.

איציק 3 בינואר 2016

פארקר זה שחקן שלברון יכל לתת לו מטר וחצי כי הוא לא קלע גדול מרחוק, לא זורק מהיר ולא בג'אמפ גבוהה. אז המימדים של לברון והמטר וחצי חיפו על הזריזות. עם שחקנים כמו ווסטברוק או פול זה לא היה עובד.

יריב 3 בינואר 2016

הוא לא שמר את רוז בחלק מגמר המזרח 2011? זכור לי שדי שיתק אותו, ורוז אז היה זורק מהיר וקלע לא רע.

איציק 3 בינואר 2016

אכן נכון, אך לא ברמות של השתיים שהזכרתי, רוז היה יותר חודר או קלע חצי מרחק. זה רק אומר שהוא בהחלט יכל לשמור על גארדים מהטופ כל עוד הם לא קלעים חסרי בושה עם אחוזים טובים. אני מאמין שגם את רונדו הוא יכל לשמור למרות הזריזות וההטעיות אך ללא קליעה יציבה בג'אמפ גבוה. עכשיו כמובן זה סיפור אחר, ונראה לי שהרגליים שלו כבר לא משהיו, ויש עוד גארדים צעירים שקולעים מאד יציב מרחוק שלא מתאימים ללברון. לכן, למרות חוסר האהדה שלי כלפיו, אם צריך לברור את מי הוא לא מסוגל היה לשמור, זה אומר עליו הרבה לכף זכות.

יריב 3 בינואר 2016

בקליבלנד הנוכחית גם אין הרבה טעם שישמור גארדים, יש להם מלא גארדים עם יכולת הגנתית גבוהה.

איציק 3 בינואר 2016

זה נכון אך האמירה היתה כללית ולא לגבי המצב הנוכחי. חוץ מזה, עם היכולת המופלאה של שחקני קליבלנד להיפצע יתכן והוא עוד יצטרך לחזור ולשמור על גארדים.

MOBY 3 בינואר 2016

"רק בנוגע לשמירה" אמור לסייג משהו.
רודמן שמר לפרקים ממייקל ועד שאק הוא שמר על האיום ההתקפי היותר חשוב בדטרויט כתלות בהרכב המשחק והעברות שקיבלו. כמובן שכשדומרס היה על הפרקט הם שינו עמדות. פיפן לרוב לא היה צריך לשמור על גארדים היה לו שומר לא רע באגף ההוא. גם לברון לא שומר על כל החמישה בהתקפה אחת (שוב לפרקים).
וסתם להיות קטנוני וויד ובוש הם יצרני נקודות הנושאים עול התקפי לא רע.

יריב 3 בינואר 2016

יש טענה, אינני יודע אם יש בה ממש, שפיפן היה שומר לעתים את האיום העיקרי גם כשזה גארד כדי להוריד עומס מג'ורדן.

איציק 3 בינואר 2016

עד כמה שאני זוכר זה אכן כך. למרות שפיפן היה שחקן הגנה היקפי מעולה, כלומר כזה שמכסה הרבה שטח, עוזר בלחץ וחוטף כדורים המיועדים לשחקנים אחרים ולא לזה שהוא מופקד עשיו. לכן, בהרבה מקרים הוא שמר על השחקן הפחות חזק כדי להתפנות לתחום המומחיות שלו.

MOBY 3 בינואר 2016

טל
תנמיך (באמת, לא בגובה של קטסל, יותר נמוך) את הסל :)

ד"ר פיל 3 בינואר 2016

לגבי הנתונים הפיזיים: דווקא העובדה שקרי הוא כולה 1.90, כחוש, לא חזק וגם לא אתלטי בצורה יוצאת דופן – זה מה שהופך את הדברים שהוא עושה לכל כך ספקטקולריים. גם רונלדו נראה כמו התגשמות הפנטזיה של נתונים פיזיים של כדורגלן, ודווקא העובדה שמסי הוא גמד חלשלוש שמחולל קסם עם הכדור היא מה שהופכת אותו לכל כך אטרקטיבי. לצורך העניין – הקטע של קרי שבו הוא מכדרר בין 3 מגינים של הקליפרס ואז קופץ לשלשה הרבה יותר מלהיבה מכל דאנק של לברון. הגדולה והיתרון של לברון כל פני כל השאר זאת היעילות שלו בכל פרמטר של המשחק. מהבחינה הזאת, היחיד שמתקרב אליו היום זה קאוויי לנארד

גורביץ' 3 בינואר 2016

בכדורגל להיות נמוך, במיוחד בתפקידים ההתקפיים זה יתרון, הרבה יותר קשה להוציא את הכדור מהרגל לשחקן נמוך, וזה פחות או יותר המהות של המשחק. בכדורסל זה חיסרון.
ההשוואה רונאלדו-מסי לא קשורה בפן הזה לדעתי

ניק 3 בינואר 2016

אני מתעב את לברון, בעיקר את האדם והאגומניאק שבו, אבל עדיין – לא חושב שקרי באותה ליגה של לברון.
כן אגואיסט או לא, כן צוקר או לא, עדיין – בשורה התחתונה כשמאמן צריך לבחור בין לברון לבין קרי, אני חושב ש90% ילכו על המפלצת שיודעת לעשות הכל מאשר על קארי שיודע לעשות משהוא אחד (גם אם באופן היסטורי) ואפילו את זה קצת קשה לו לעשות ברגע שמצמידים לו שומר אישי שלא זז ממנו.

-גיסנו- 3 בינואר 2016

תחליף את לברון ברונאלדו, את סטף קארי במסי, וקיבלת את הדיון המאוס ביותר ב 6 השנים האחרונות בגרסת הנ.ב.א

איציק 3 בינואר 2016

זלטן

-גיסנו- 3 בינואר 2016

האמת שזלטאן הוא דווקא קונצנזוס.

איציק 3 בינואר 2016

לזה כיוונתי, למה להתוכח כשיש את זלטן?

עופר פרוסנר 4 בינואר 2016

+1000000

ערן קאלימי 3 בינואר 2016

אני מת, מת, מת על קארי. אין סיכוי שאני עושה דברים שמתקרבים למה שהוא עושה, וזה לא רק עניין של אימון, הוא באמת לא אנושי. אותו דבר, רונדו לצורך העניין, גם שליטה כזו בגוף היא לא אנושית, לא פחות ממפלצת ששוקלת כמו טנק וזריזה כמו חתול. אז כן, אני ממש ממש ממש אוהב את קארי.
את לברון יותר, גם כאישיות מחוץ למגרש.

בלעם 3 בינואר 2016

איך התוכן של הפוסט הוא לא משפט אחד שכתוב בו ״כי אני מכביסט״?

חכם בדיעבד 3 בינואר 2016

הפוך גוטה, הפוך

דני 3 בינואר 2016

תכל'ס, לברון זה המכבי ת"א כדורסל של הנ.ב.א. אגו מניאק שעושה הכל בכח, שימיו היפים (ווואוו כמה שהם היו יפים..) מאחוריו

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

אם אתה מעדיף לצפות בצ'וקר שיש לו בערך תרגיל וחצי בארסנל, שהוא גם בנאדם מגעיל כשחקן על פני הבאלט והשירה של קרי, שיבושם לך

אלון 3 בינואר 2016

למה צ'וקר אבל.
אני יכול לקבל הרבה טענות.
לא משחק חכם ולא מחלק את הכוחות נכון.
לפעמים מקבל החלטות לא נכונות במהלכים האחרונים(מצד שני יש לו כמות סלי ניצחון בפלייאוף מרשימה ביותר, כולל דאגר במשחק 7 של גמר נ.ב.א).
לא מצליח להוציא מהצוות המסייע שלו את המיטב(אפשר להתווכח על טענה כזו למרות שאני חושב שהוא עשה מעל ומעבר)

בפועל, בשנים שהיו לו קונטנדריות ביד הוא הפסיד לקבוצה פחות טובה ממנו בסדרה פעמיים, מול אורלנדו ב2009(אם מספרים אישיים חולניים בכל קנה מידה, הקבוצה סביבו קרסה, שוב, אולי זה באשמתו)
והקריסה הגדולה שלו מול דאלאס ב2011,שזה בהחלט כתם.

אז על מה החלטת שהוא צ'וקר? הפסד לסן אנטוניו המדהימה של 2014? הפסד עם קבוצה פצועה ופחות טובה לגולדן המדהימים של שנה שעברה? הפסדים לסלטיקס האגדיים ב2008 ו2010(גם בסדרות צמודות)?
נכון, הוא לא ג'ורדן, והוא אגו מאנייק ויש הרבה ביקורת ראויה עליו.
אבל קשה לי להבין למה הוא מוגדר כצ'וקר.

אלון 3 בינואר 2016

אני אחדד.
מלבד 2011 וההחנקות המשוגעת מול דאלאס.
מתי הוא נחנק?
הוא שיחק מאות משחקים. עשרות משחקי פלייאוף מכריעים. בחלקם הוא היה מדהים וניצח ובחלקם הוא היה מדהים והפסיד ובחלקם סתם היה בינוני אין ספק שהוא לא ג'ורדן ולא מג'יק
תגיד שאתה שונא את הסגנון ושהוא משחק מכוער ואני אקבל את הדעה שלך.
למה אתה מגדיר אותו צ'וקר.

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

כי הוא קורס במאני טיים. היית רוצה את הכדור אצלו בפוזשן מכריע? אני לא

אלון 3 בינואר 2016

שוב היו המון משחקים שהוא לא קרס במאני טיים.
משחק 7 מול בוסוטון ב2012.
משחק 7 מול הספרס ב2013
משחק 6 האגדי מול הפיסטונס ב2007
משחק 1 מול הפייסרס ב2013
שיקאגו ב2015
ועוד דוגמאות.
הוא הקלאץ הגדול אי פעם ?
אבל צ'וקר הוא לא

אלון 3 בינואר 2016

נמחק לי הלא. אחרי הקלאץ הטוב אי פעם

יריב 3 בינואר 2016

הוא שני ברשימת השחקנים שהייתי רוצה את הכדור אצלם בפוזשן מכריע בליגה, אחרי קארי (נכון לעכשיו, אולי את ג'יימס של לפני 5 שנים הייתי מעדיף אפילו על קארי).

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

מעדיף כדור אחרון אצל קארי, לאונרד, ווסטברוק, פירס, דריימונד גרין, פרקר לפני לברון וזה רק מה שעולה לי בראש כרגע. יש עוד כמה

יריב 3 בינואר 2016

פירס? פול פירס, מהקליפרס? אני יודע שמאז שגריפין פצוע הוא יכול לקבל את הכדור לפוזשן אחרון (כלומר, הוא לא יושב על הספסל בפוזשן זה), אבל באמת שהגזמת בנקודה הזו. באופן כללי, אני חושב שהתיעוב שלך כלפי ג'יימס מעוותת את ההערכה שלך אותו.

טל בן יהודה 3 בינואר 2016

אני אוהב את איך שהביקורות המופרכות שלנו רק עולות בדרגה בכל תקופה.

בעוד שפעם רק שחקנים כמו בארקלי ויואינג שלא זכו בכלום היו זוכים לכינוי "צ'וקר", אולי נוביצקי עד 2011 או שאק עד 2000, היום אנחנו קוראים לשחקנים עם 2 אליפויות צ'וקרים ללא שום פרופורציות ומידה.

אחלה.

אם לברון צ'וקר, מה הוא דוראנט, סופר-דופר-צ'וקר? מהו כריס פול, אולטרא-אקטרסא-פאקינג-לוזר-צ'וקר?

איציק 3 בינואר 2016

עזוב מי צ'וקר ומי לא. ברגע שאתה מתחיל להשוות את לברון לפול או דוראנט, הפסדת בויכוח. זה אומר שאתה שם אותם על אותו סרגל השוואה.

טל בן יהודה 3 בינואר 2016

הסרגל היחיד שכולם נמצאים עליו הוא סרגל-שחקני-NBA-שמשחקים-באותה-תקופה

איציק 3 בינואר 2016

רק לסרגל יש שני קצוות (ומה שבינהם). בהשוואה שלך שמת אותם קרובים. קצת מצחיק כאשר אחד מתמודד על מקום שני כשחקן היסטורי ואחרים מחפשים עשירייה להשתלב בה.

-גיסנו- 3 בינואר 2016

ושים לב, זה שוב בדיוק הדיון של כריסטיאנו נגד מסי רק עם אבק כוכבים אמריקאי.

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

לא אמרתי מילה על דוראנט או פולנכי הם באמת צ'וקרים

איציק 3 בינואר 2016

אתה כנראה לא מבין שום דבר באלים. היו אלים ענקיים כמו זאוס או נפטון, והיו מפלצות אפילו גדולות יותר כמו לברון והטיטאנים. היו הכלאות שהם בני אלים כמו הרקולס, אבל היו גם אלים ואלות כמו אפרודיטה שנראו יפים ורכים והיו כאלו שנראו נחמדים אבל היו קילרים רציניים (ברחו לי כל השמות). אז לברון הוא מפלצת שרואים שהוא מפלצת. אין שום חידה, מה שרואים זה מה שיש. קארי הוא מפלצת בהסוואה. אין לך מושג עד כמה הוא מפלצת, אתה חושב שאתה יכול לכדרר כמוהו, יכול לקלוע כמוהו, למסור כמוהו, אך במציאות, אפילו בחלום הכדור מסתבך לך בין הרגלים, עף האירבול, ובמקום מסירה איבוד כדור. קארי זו חידה, אתה רואה דבר אחד אבל בעצם הוא משהו אחר לגמרי, קילר עם החיוך הנבוך והחצי מבויש. הוא לא נבוך לרגע, לא מתבייש לרגע, רק ממתין לטרף שירצה ללטף אותו בטעות, ובזה זה נגמר. החידה הזו מעניינת הרבה יותר, וכדי לפצח אותה אני רוצה לראות אותה שוב ושוב ושוב, ולא לראות את אותו התרגיל מהמפלצת הצפויה עד כדי כך שהיא מצליחה פחות ופחות עם התרגיל שלה, כי למדו אותה, נולדו עוד מפלצונים, וגם מפלצת זו קצת התבגרה.

Kirma Der Faux 3 בינואר 2016

מדהים מה אפשר לראות בטלויזיה בימי חמישי בערב…

קשקשן בקומקום 3 בינואר 2016

תופעה שאני נחשף אליה יותר ויותר לאחרונה, מעניין מה חושב הכותב (ואחרים) – מי שלא אוהב שחקן מסוים, מיד ימעיט מיכולותיו (וראה התגובות פה על לברון)…
גבר שני – כולם מושפעים מדימויים תקשורתיים שלא קשורים למשחק, ומשליכים מכך על ההתנהגות על המגרש, וליהפך (ראה – לברון אגואיסט)

מתישהו בסוף התקופה של מייקל בשיקגו הבנתי שדי בזבזתי אותה. מייקל ניצח את הלייקרס אהובי וכך נגזר עליו שאהיה נגדו בכל אחת מסדרות הפלייאוף שהיו מאז (מיותר לציין את המובן מאליו – הוא לא הפסיד אף אחת מהן, אם לא נספור את עונת החזרה). הניקס, אינדיאנה, סיאטל אהובי עם קמפ ופייטון – כולם ניגפו בפניו. בהתחלה עוד הייתי מנסה לשכנע את עצמי שבגלל שאני לא אוהב אותו, הוא לא כזה גדול. בסוף זה עבר לי.

כמה שנים אחרי זה דנקן זכה לגורל נוסף אחרי שניצח את הניקס והחונק, אבל מאז למדתי את הלקח. לא אוהב את סן אנטוניו, אבל מבין שמה שהם עושים הוא לא פחות ממדהים. לא מחפש סיבות למה הם לא כאלה גדולים (אה – לוזרים, איך הפסידו למיאמי בגמר, יאדה יאדה), נהנה מהם, גם אם לא אוהד אותם. מה שהם עשו נגד מיאמי באליפות האחרונה היה הכדורסל הכי יפה שראיתי בחיים שלי

זה שאנשים מנסים לעשות מלברון חרא בן אדם (הוא לא – מייקל כנראה היה בן זונה הרבה יותר גדול בחדר ההלבשה, מה שכן – תקשורתית הוא היה חכם הרבה יותר), אגואיסט (באמת ראיתם אותו משחק?), צ'וקר (היה אולי נכון עד האליפות הראשונה, מאז זה פשוט קשקוש. שנה שעברה הוא נשאר לבד בערך נגד שאר העולם בפלייאוף והגיע לגמר. פעם שביעית ברציפות mind you), רק כי הם לא אוהבים אותו, זה מגוחך.

אז ככה, עם כל הצער והכאב, והתדמיות התקשורתיות השטחיות –
לברון שחקן גדול, עדיין הגדול בעולם, לדעתי סטף (שחקן מדהים, שאני אוהב הרבה יותר), לא יגיע לרמתו. אני מאמין ש 7-8 מתוך כל 10 מאמני כדורסל שמבינים עניין ייקחו את לברון על פני סטף (למעט עניין הגיל, אולי)

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

לא בטוח שמאמינים היו בוחרים בלברון לאור נטייתו לא לספור את מי שעומד על הקוים

קשקשן בקומקום 3 בינואר 2016

שאל את דון נלסון על אחד – מייקל ג'ורדן.
לברון לא זכה לשחק תחת פט ריילי, פיל ג'קסון או פופ. גם את זה כולם שוכחים.
ולא זכור לי שהיה איזשהו מאמן (אולי חוץ מהפופ) שלא רדף אחריו לפני שנה, ולפני חמש שנים.

יריב 3 בינואר 2016

טכנית, מי שרודף הם לא המאמנים אלא מנהלי הקבוצות. אנחנו יודעים מה רבים מהם חשבו בתחילת השנה, יש סקר. אחת השאלות בסקר היתה "מי יזכה ב MVP" (קירוב טוב ל"מי יהיה הטוב בליגה בעונה הבאה"). 28 התשובות התפלגו:
ג'יימס – 11
דייויס – 7
דוראנט – 3
הארדן – 3
קארי – 2
ווסטברוק – 2
כמובן, אין דרך לקבוע מה ההעדפה בין ג'יימס לקארי עבור אלו שצופים MVP שאינו אחד משניהם.
כשלוקחים את הגיל בחשבון, דיוויס הוא, בפער גדול, השחקן הכי מבוקש (שוב, נכון לתחילת השנה).

אסף 3 בינואר 2016

ב espn מדרגים את השחקנים בתחילת כל עונה (תחת השם nba rank).
המתודיקה היא כזו: יש להם פאנל של 100 מומחים, לכל אחד מציגים כמה מאות של צמדי שחקנים. עבור כל צמד, צריך לבחור מי יהיה טוב יותר העונה. בסוף מחשבים ציון לכל שחקן, ומדרגים אותם.
השנה לברון סיים במקום הראשון, עם 100 עגול, כלומר, כל מי שהשווה אותו לכל שחקן אחר, תמיד העדיף אותו.
קארי סיים רביעי (אחרי דיוויס ודוראנט) עם 92.3.
כלומר, גם כאן, ההעדפה ללברון היא ברורה.

חוץ מזה, קשקשן – כל מילה (רק שאני שנאתי את ג׳ורדן בגלל הניקס ולא הלייקרס).

גיל 3 בינואר 2016

כן, אבל זה היה בתחילת העונה כשהוא לא היה מה שהוא היום. היום אני די בטוח שהוא יהיה ראשון או שני.

אסף 3 בינואר 2016

נכון, אבל אני לא בטוח שזה יהיה בצדק.
לאנשים יש זיכרון קצר, וההייפ תמיד משפיע. בעיני, התוצאות ההן שהגיעו תחת זיכרון הפלייאוף, ובפרט סידרת הגמר ראש בראש, יותר רלוונטיות מהתוצאות היום שיהיו תחת זיכרון החודשיים הראשונים של העונה הרגילה.

גיל 3 בינואר 2016

אני מסכים איתך אבל מצד שני גם לברון לא נותן איזו עונה יוצאת דופן שתצדיק אותו כמספר אחד. אם כבר, לינארד צריך להיות שני.

ניינר / ווריור 3 בינואר 2016

אתה מתכוון דאג קולינס, נלסון לא אימן את ג'ורדן

גיל 3 בינואר 2016

פט ריילי, ג'קסון ופופ לא היו מי שהם היום כשאימנו את מג'יק, ג'ורדן ודאנקן. למעשה הם היו די אלמוניים ולא מוכחים כמאמנים ולמרות זאת השחקנים הקשיבו להם. למה שלברון לא יקשיב לבלאט ואולי יהפוך אותו למאמן גדול ביחד איתו?

יריב 3 בינואר 2016

פעם חמישית ברציפות, למעשה.

קשקשן בקומקום 3 בינואר 2016

אכן. תודה

טל בן יהודה 3 בינואר 2016

קשקשן,

מדהים. לרגע חשבתי שאני כתבתי את התגובה הזו, כולל הפסקה על מייקל והלייקרס.
אין לי מה להוסיף, די מסכים עם כל מילה.

קשקשן בקומקום 3 בינואר 2016

takes קשקשן to know one

גיל 3 בינואר 2016

הבעייה עם לברון וכבר כתבו על זה בלי סוף זה שהוא בכוח מנסה להיות הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, כולל המאמנים, ולא נותן לאף שחקן להתפתח על ידו. בסופו של דבר הוא נשאר לבד בקרב והוא מפסיד חלק גדול מהם. הוא רוצה להיות זה שהניצחון רשום על שמו וכך הוא גורם לכך שהוא מעמיד סטטיסטיקות מפלצתיות אבל הניצחון מתרחק ממנו.

אלון 3 בינואר 2016

ביקורת ראויה. עם חלקה אני מסכים בניגוד לקביעת צ'וקר ההזוייה

גיל 3 בינואר 2016

הוא לא צ'וקר זה ברור ולא לוזר. יש לו עליות וירידות בקריירה שלו ולאנשים קל להתפס לצדדים מסוימים ולהתעלם מאחרים.

קשקשן בקומקום 3 בינואר 2016

הוא נשאר לבד בקרב כי כולם נפצעו.
במיאמי היה סופר קבוצתי וגם בקליבלנד אחרי הפציעות של כולם עדיין שחקנים כמו סמית (בעייתי), דלי, שומפרט, פרחו לידו הרבה מזה שחילק המון אסיסטים.
לגבי המאמנים כתבתי כבר, לא היה לו את ג'קסון, ריילי או פופ. עם כל הכבוד.
הוא כמובן מגזים לפעמים אבל אני חושב שזה בא ממקום של רצון לנצח, לא אגואיסטיות.
אני באמת חושב שאצל לברון כמעט הכל זה התנהלות תקשורתית, ועוצמה של מדיה היום. אגב לדוראנט נניח לא היה מזיק לקחת קצת מזה.

ועדיין, סוף יותר כייפי. לברון מכונה מושלמת. קארי קוסם

Ljos 3 בינואר 2016

סופר קבוצתי במיאמי זו הגזמה. היה לו כבוד לדווין ווייד, פחות לבוש, הרבה להאסלם (וכדאי מאוד) אבל הוא לא שיחק הרבה, וריי אלן שלקח כל מה שהוא צריך כי הוא ריי אלן. שחקנים לא פורחים לידו. אף אחד (אולי מו) לא התקדם או הראה יכולות משופרות או קרובות לגבוהות לצידו.
גם בקליבלנד, למשל אחרי שסמית' קלע כמה רצופות במשחק האחרון בגמר בשנה שעברה וכמעט החזיר את קליבלנד למשחק, לברון החליט, במקום להמשיך לשחק על הבחור החם שקלע משום מקום, לקחת בכוח את הזריקות הבאות, לפספס ולהרוס כל סיכוי שהיה לקאמבק, רק כדי שאם יהיה ניצחון הוא יהיה על שמו. ואם לא יהיה, לפחות הוא ניסה ושידעו שהוא הגו-טו-מן שהקבוצה צריכה.
פיל ג'קסון לא היה פיל ג'קסון לפני שפגש במייקל שנתן לו לאמן (ויש שאומרים שגם היום הוא לא הפיל ג'קסון שעושים ממנו) וגם פופ וריילי לא בהכרח היו צומחים למה שהם תחת סיטואציה שונה. מספיק לראות איך סלואן נזרק מהקבוצה שלו על ידי דרון וויליאמס.

גיל 4 בינואר 2016

זה לא מקרי שכולם נפצעו כשהוא רוצה בקבוצה שחקנים ותיקים. אם וויגינס היה נשאר בקבוצה במקום לאב אז יש סיכוי טוב שהוא היה זמין.

לגבי המאמנים, כתבתי לך כבר. ריילי, ג'קסון ופופ היו מה שבלאט וספולסרה היו. מאמנים צעירים ולא מוכחים שלא השיגו כלום בליגה. אבל כשהכוכבים הקשיבו להם אז ביחד הם יצרו שושלות. אצל לברון שום מאמן לא יכול להתפתח כי הוא לא נותן להם.

מתן גילור 4 בינואר 2016

ריילי וג'קסון היו אלופי NBA בתור שחקנים. זה כבר גורם ליראת כבוד מסוימת (גם אם אין בזה שום היגיון או הצדקה) ולקבלת מרותץ לכל הפחות "בניגוד אלינו, הוא כבר היה שם וזכה באליפות, אז בוא נשמע מה יש לו להגיד".

גיל 4 בינואר 2016

אבל הם היו שחקנים זניחים ובלי שום ניסיון באימון כמעט. וזה לא משנה את העובדה ששחקן צריך לשמוע למאמן גם אם הוא לא זכה באליפות. העובדה שהקבוצות הללו זכורות גם בגלל המאמנים שלהם בעוד הקבוצות של לברון היא לגנותו.

קשקשן בקומקום 4 בינואר 2016

ספולסטרה היה מאמן בשנתו הראשונה שקיבל את לברון כשחקן הכי טוב בעולם, מקבוצה אחרת, ועם פט ריילי שלא היה ברור כמה גיבוי ייתן לו (לאור הנסיון המוקדם עם ואן-גנדי), בלאט מאמן זר בעונה ראשונה שלו בליגה.

פיל ג'קסון היה אלוף NBA ועוזר מאמן בשיקגו, פופ קיבל קבוצה שאף שחקן בה לא היה נחשב לסופר סטאר קרוב למה שלברון היה.

אני לא בא להגיד שהוא השחקן הכי קל לאימון בעולם, אבל ג'ורדן העיף מאמן ואף אחד לא מדבר על איזה בן זונה הוא היה, זה הכל.

גיל 4 בינואר 2016

ומה עם העונה השנייה? והשלישית? לברון מגמד את המאמנים ולא שומע להם זה די ברור. פופ קיבל קבוצה בלי אף סופר סטאר? רובינסון הוא לא סופר סטאר? ואז דאנקן? למה הם כן הקשיבו לו למרות חוסר הניסיון? ולברון יכול להעיף מאמן גם כן אבל במקום זה הוא מסתתר בפחדנות ולא עושה את זה ובמקום קובע למאמן מה לעשות. שיבחר איזה מאמן שהוא רוצה אבל שיתן לו לעבוד.

קשקשן בקומקום 4 בינואר 2016

בעונה השניה והשלישית לא שמעתי על בעיות בין לברון לספולסטרה

גיל 4 בינואר 2016

נכון, כי לברון היה הבעל בית בדיוק כמו שהוא היום בקליבלנד. גם פה אתה לא שומע על בעיות מיוחדות, השאלה היא אם זה מאפשר ללברון למצות את הכישרון שלו ובמיוחד של הקבוצה.

עורב סגול 3 בינואר 2016

דיברתי על זה עם חבר השבוע. שים את קארי בקליבלנד, וספק אם הם מגיעים לפליי אוף. שים את לברון בגולדן בכל קבוצה והיא הופכת לקונטדורית. היופי בגדולה של סטף שהיא משתלבת במשחק קבוצתי מושלם. אני מעדיף את זה על כל פריק אתלטי.

יריב 3 בינואר 2016

לא ממש שייך, אבל הגעה לפלייאוף מהמזרח נראית כרגע הרבה יותר קשה מהגעה מהמערב. האם נרד מעניין "המזרח החלש" השנה?

גיל 3 בינואר 2016

אתה בטוח? קארי עם לאב ואירוינג והמוח של בלאט לוקחים את המזרח בקלות.

Ljos 3 בינואר 2016

לא יודע. נראה לי שאם שמים את קארי בקליבלנד כל שחקן פתאום משתדרג וכל הקבוצה כולה משתפרת. שים את לברון בגולדן סטייט והם הופכים להיות קליבלנד, וגרין ותומפסון חוזרים להיות שחקנים שאף אחד לא סופר.

גיא 3 בינואר 2016

אני מסכים איתך כמעט בהכל.
אבל מתחבר לנקודה של תומר גם כן.
דוד שלי, שחיי בסאניווייל והולך מידי פעם למשחקים של הווריורס מציין משהו שגורם לי להתחבר יותר לקארי מאשר ללברון.
מה שלברון עושה עושים עוד הרבה אחרים, ובתור מכור לתקצירים של ה-NBA באפליקציה אני רואה כל הזמן את המהלכים הכי טובים של הלילה על הבוקר כבר. מהלכים כמו ששסטף קארי עושה עם הכדור, האסיסטים, ראיית המשחק, קריאת המגרש – צר לי, לברון עושה את זה פחות טוב. אם כבר, הוא יודע יותר לחרב מאשר לבנות.

אני נהנה משניהם באותה מידה, בדיוק כמו שאני נהנה מרונאלדו ומסי באותה מידה, כל אחד בדרכו שלו גורם לי להנאה אדירה מצפיה במשחק.
אני אקום בשביל שניהם כמו שקמתי בשביל שיקגו של ג'ורדן ויוסטון של דרקסלר ואולאג'ואן בשנתיים שיוסטון לקחו.
אתה יודע מה, אני גם אקום בשביל אוקלהומה, כי דוראנט ו-ווסטברוק מעיפים אותי כל פעם מחדש גם כן. במיוחד האחרון.

דור 3 בינואר 2016

לגמרי מסכים ובמיוחד עם הדגש במשפט האחרון, ראסל ווסטברוק הוא השחקן שהכי כיף לראות אותו בליגה בפער ניכר. יכולים לקרוא לו טיפש ואגואיסט אבל שווה לקום לראות את אוקלהומה בשביל החטיפה הזאת במשחק שהוא יסיים בדאנק מדהים.
ככה שלדעתי הדיון שמתנהל בפוסט הזה הוא די מיותר, ווסטברוק פשוט שווה יותר משניהם

גלעד 3 בינואר 2016

בפעם האחרונה שנפגשו זה היה ממש ברור: שני השחקנים פנומנליים במידה היסטורית וללברון יש כבר קבלות לפנתיאון, אבל הזיעה, המאמץ, התסכול, הפלופים והאינטנסיביות של לברון, מול האלגנטיות המושלמת, החלקה, הזורמת של קרי – זה לא היה כוחות. זה הרגיש כאילו הצל מנסה להתחיל עם איזו בחורה, קופץ סביבה, עושה שרירים, דופק מכות למחזרים מתחרים, מזיע, ואז ג'ורג' קלוני עובד ליד, קורץ לה והיא באה אחריו. היה יותר כיף לראות את קרי.

גיא 3 בינואר 2016

אל לנו לשכוח שאם הדיון הזה היה מתקיים 5-6 שנים אחורה, כשלברון היה בשיא שלו, היינו כותבים עליו את אותם הדברים.
היום מכירים אותו, הוא איטי יותר והשחקנים בליגה תפחו למימדים מפלצתיים כך שיותר קל לעצור אותו, ע"ע באטלר בסדרה שנה שעברה.
לברון לפני 5-6 שנים הוא אתלט בצורה בלתי רגילה, הרבה יותר מהיום. ועדיין, קרי יותר מלהיב ממנו…

עאלק אינגליש 3 בינואר 2016

פה זה המקום היחיד שאני לא מתבייש לשאול בו אם מישהו יודע איפה אפשר לברר כמה שווים קלפי נבא, ואם יש שוק לדברים האלו. יש לי מלא, ולמרות שבסוף הנוסטלגיה כנראה תנצח ואני אשמור את האלבומים במגירה, אם יש סיכוי למצוא מישהו שחסרים לו טרל ברנדון בראיינט ריבס או רנדי וייט ( בדאלאס) אז שווה לבדוק.

יוני (המקורי, מפעם) 3 בינואר 2016

אחלה כינוי

דיזידין 4 בינואר 2016

היו לי אלפי קלפי בייסבול, פוטבול וכדורסל משנות השישים והשבעים.
לפני כמה שנים נתתתי אותם למומחה שיעריך את שוויים. יצא גרושים.
ואגב: מישהו רוצה קלף של הרוקי המבטיח מהבילס, או ג'יי סימפסון? :)

קלבדוס 4 בינואר 2016

סיבה טובה להעדיף את לברון – למרות שהוא אגו-מניאק ומפלצת בלי ספק, וקארי קוסם וילד טוב וכו' וכו' – היא בגלל היותו שחור משחור. מול קארי הלבן. אפילו קווין דוראנט אמר שהוא לבן, "בפעם הראשונה שראיתי אותו במחנה אימון חשבתי, מי זה הילד הלבן הזה שקולע בלי הפסקה". והוא לבן למרות שהוא חצי-שחור, כי אמריקה והבאנדוואגון של העולם כולו רואים אותו בתור הנסיך הלבן שסופסוף מחזיר את הכדורסל "אלינו", מציפורני המפלצות השחורות, לברון ושות'.
בדיוק מהסיבה שאני מעדיף את סרינה הסופר-מצליחה על כל טניסאית אחרת. בגלל נהמות הבוז, בפועל או בפוטנציה, של הספורט הלבן.

גיל 4 בינואר 2016

אז בגלל ההיסטוריה הגזענית נגד השחורים זה בסדר להפעיל אותה נגד לבן?

Comments closed