זה רק מחמיר

איני יכול עוד. איני רוצה עוד.

zahevet

טוב שמכבי ת״א ניצחה אמש. טוב שעשתה זאת בצורה משכנעת. טוב שעלתה למקום הראשון, גם אם באופן זמני בלבד. אם כל אלה לא היו קורים אמש, אני מניח שהייתם מניחים שהדברים שאתם הולכים לקרוא נכתבו בגלל הכישלון הזמני של מכבי ת״א לעלות למקום הראשון ולהעביר את הלחץ (שלא קיים כמובן, זה פיקציה) לבאר שבע. אבל זה לא המקרה.

אני לא צפיתי במשחק של מכבי ת"א אמש מול הפועל רעננה. לא יכולתי. או אולי לא רציתי, לא יודע. כל מה שרציתי זה להיות אחריו, כשמכבי עם שלוש הנקודות שלה. כביכול קל, באמת, בלי להשתחצן, רעננה בבית למכבי ת״א אמור להיות קל, אבל זה נראה כל כך קשה. 90 דקות בלתי אפשריות מבחינתי. הגעתי לשלב בחיים שקשה לי לשבת מול מסך או טלוויזיה ולצפות במכבי ת"א. עד היום שמעתי רק סיפורים על המטורללים האלה. אני עכשיו אחד מהם. לא יכול לשבת מול המשחק ולחכות שזה יגיע, רק המחשבה מטריפה אותי. אני מעדיף להעסיק את עצמי בדברים אחרים ולהתעדכן בתוצאה כל רבע שעה – עשרים דקות, ולקוות שבינתיים מכבי עלתה ליתרון.

אז הקראתי לילד סיפור לפני השינה, זה נגרר עד 20:34 ואז הוא נכנס לישון. מצוין, עברו 4 דקות מתחילת המשחק. זו התקדמות. בדקתי את הסמארטפון, בינתיים 0-0. מסנן קללה. למה?! אלוהי הכדורגל הגדול והרחום, למה?! למה לא יכול להיות שער בדקה השנייה או השלישית שירגיע אותי?! אני סוגר את הסמארטפון והולך לסשן גברי בשירותים. קריאה, מלקחת וגילוח. אני משלה את עצמי שאני רגוע. ״שום דבר לא מפריע לי, לה לה לה, אני כאן, בשקט המפנק שלי״. האייפון נשאר מחוץ לדלת הנעולה, אחרת אני אבדוק אותו כל דקה כמו נרקומן בקריז. גם מתוך המקלחת.

יוצא, המשחק כבר נמצא בסביבות הדקה ה-35, נבדוק את התוצאה. השניות האלה עד שהאפליקציה נפתחת על המסך מרגישות כמו נצח. מקווה לראות ״1-0״, ואז כמובן לוודא שהתוצאה מסודרת נכון, כלומר שהאחד ו"מכבי ת״א" נמצאים באותו הצד, והחלקיקי שנייה האלה שאתה מוודא שוב ושוב שזה באמת המקרה מלחיצות כמו השניות האלה אחרי שאשתך אומרת לך ״אולי תרד עם הילדים לגינה?״. אולי בכלל עדיף שעדיין יהיה 0-0, כי אני לא יודע איך אגיב אם אראה 1-0 והאחד נמצא בצד של רעננה.

האפליקציה נפתחת, 1-0. מכבי ת״א. ערן זהבי. כבר בדקה ה-7. פנדל. מוציא ״יששששש״, עם תנועת אגרוף. אני עכשיו רגוע יותר, אבל רק קצת. אני אומר לעצמי שאבדוק שוב את התוצאה בעוד כרבע שעה, בהפסקת מחצית. אולי יהיה כבר 2-0, ואז באמת אירגע. הערב יעבור בסבבה, נבדוק את התוצאה כל רבע שעה עד לסיום המשחק כשבינתיים אוכל לבלות זמן איכות עם אשתי.

דקה 37, עדיין 1-0. דקה 41, עדיין 1-0. דקה 43, עדיין 1-0. דקה 44, עדיין 1-0. שריקת מחצית, עדיין 1-0. וואלה יופי, "כל רבע שעה", בול. פשוט תירו בי. אני מתחיל להתנשף בכבדות על הספה בסביבות הדקה ה-60. יתרון שער לא מספיק. רעננה כבר הוכיחה שהיא מסוכנת, היא יכולה להשוות, וזהו, הכל ייגמר. אני צריך את המשאף שלי, שמישהו ייתן לי שקית חומה להתנשף לתוכה, אני לא עומד בזה יותר. ואז הגיע טל בן חיים.

די. לא רוצה. זה לא אמור לשנות לי, לא ככה. כמו ששי חי אמר, איני יכול עוד. או שזה היה פוליטיקאי כלשהו? אה, מי זוכר. אבל באמת, איני יכול עוד. אני בן 35. משפחה, ילדים, פיות להאכיל, משכנתא, חשבונות, תחבורה ציבורית להתמודד איתה כל בוקר, בעיית משקל שאני מתמודד איתה כל החיים. נראה לכם שבנוסף לכל אלה אני צריך לחץ כזה? מה לעזאזל היה כל כך רע בלהגיע הביתה, להאכיל ולקלח את הילדים, ולשבת ברגוע מול פרק של ״סמוך על סול״ למשל. בלי מכבי והפועל ובית"ר. בבקשה, תגידו לי.

עם כל הקושי שחשנו בשבועיים האחרונים, אני מתחיל להבין שלא באמת היה לי רע בפגרת הנבחרות. אוקיי, אולי קצת משעמם, אבל רגוע. אפילו די נחמד. לא היו משחקים שהעלו לי את הלחץ דם, ולא היו אכזבות ולא היו הפסדים ולא היו החלטות שופטים ולא היה שום דבר. חבל שלא ידעתי להעריך את ההפסקה הזו כמו שצריך ורק התלוננתי כל הזמן שאני מתגעגע. למה לעזאזל התגעגעתי, הערב שלי אתמול נשמע לכם כמו כיף?

לצערי העובדה שאני אחרי שלוש אליפויות לא עוזרת לי. ייתכן שאתם חושבים שזה אמור להשפיע, אבל זה לא. מה לעזאזל לא בסדר איתי?! אפשר לתת גם לאנשים אחרים לאכול. חזיר, רוצה את הכל לעצמי. מה רע בלתת אוכל לכמה חברה חביבים מדרום המדינה. תירגע, אם תגיע עוד מנה, מה טוב, אהנה ממנה, אם לא, שנה הבאה. מה הלחץ, הכל טוב, בין כה וכה ג׳ורדי ומיץ׳ נשארים במטבח.

יאללה סתום אדיוט. אני רוצה עוד אוכלללללללללל!!!!!! עכשיווווווווו!!!! ואם זה לא יגיע אני שורף ת'מדינה!!!!!!!!!!!!1111111111

אני מפונק. וחוצפן. הרי מה יגידו האוהדים של חיפה, או אוהדי הפועל בפלייאוף תחתון, או אוהדי בני יהודה, או אוהדי הפועל חיפה או… כל האוהדים האחרים. אני יודע שאני נשמע מגוחך. אמש, לקראת סיום יום העבודה, נכנסתי כאן למשרד של אוהד הפועל כפר סבא. הוא אמר לי שהוא בלחץ מהמשחק שלהם. ״אני יכול להבין אותך״ עניתי, ואז הוא הסתכל עלי עם מבט של רוצח.

  • אתה יכול להבין מה זה להיות קבוצת תחתית?
  • לא
  • אתה יכול להבין מה זה לרדת ליגה?
  • לא
  • אתה יכול להבין מה זה לשחק בליגה א׳?
  • לא
  • אז אתה חושב שאתה, מדושן אליפויות, בלחץ אם אחרי המשחק היום אתם תהיה במקום הראשון או במרחק נקודה ממנו, מבין אותי?
  • אמ, כנראה שלא.
  • בדיוק. לא. אז אתה לא ממש מבין אותי. נכון?
  • כן

אוקיי, אז מסתבר שיש סוגים קצת שונים של לחץ. ואני סתם בכיין. ודי מגעיל שאני מרשה לעצמי להתלונן בהתחשב במצב של הקבוצה. אני מודה, זה נכון. ועדיין, אני לא יכול יותר. אתמול בשעות הערב, כל מה שחשבתי זה "די, שייגמר כבר. לכאן או לכאן, רק שייגמר".

אבל זו מחשבה נאיבית. אני מבין את זה. ברגע שהמירוץ הנוכחי ייגמר, בכל צורה שהיא, אחד חדש יתחיל. ומה שהיה כלל לא ישנה. אליפות (מדהימה) רביעית ברציפות או הפסד של התואר להפועל באר שבע. הלחץ במשחקים של העונה הבאה רק יגבר. העצבים רק יתעצמו. הבאסה תהפוך חזקה יותר. זה לא בריא לי, לנו. ונמאס לי.

לעזאזל עם הכל. אני פורש עד המשחק הבא.

*

והנה מה שאני וגיל שלי דיברנו לפני המשחק אמש (וגם אני ודובי יעקובוביץ' מדברים מכבי סל):

 

חרב פיפיות לספורט נשים
הנצחון על רעננה

34 Comments

קפטן קוקי 4 באפריל 2016

הממ… זה טל בן יהודה או פז חסדאי?

-גיסנו- 4 באפריל 2016

+3

גיל שלי 4 באפריל 2016

אני ממש מאוכזב מכך שאתה לא סומך על התחזיות שלי לגבי הנצחונות שלנו.

-גיסנו- 4 באפריל 2016

האמת שאם היית רואה את המשחק כנראה לא היית כותב את המשפט הראשון. אין אחד שראה את המשחק שלא בחר את ראיקו לאיש המשחק.

-גיסנו- 4 באפריל 2016

מצד שני לפי התיאור שלך אם היית רואה את המשחק כנראה היית חוטף שבץ באזור הדקה ה 50….

טל בן יהודה 4 באפריל 2016

בסופו של דבר, 3-0 זה משכנע.
ראיקוביץ' הוא חלק מהקבוצה.
ומסכים לגבי השבץ.

-גיסנו- 4 באפריל 2016

ראיקו אכן חלק חשוב מאוד בקבוצה, אבל ההגדרה שלי לנצחון משכנע תלויה באופן ישיר באיך שהמשחק התפתח ולא רק בתוצאה.
יותר כמו ה 5-0 על כפ"ס ועל ק"ש. אפילו ה 2-1 האחרון על חיפה הרגיש לי יותר משכנע מה 3-0 של אתמול.
מה שנקרא "נצחון ראוי אבל התוצאה משקרת".

גיא 4 באפריל 2016

עד החלק של כפר סבא הרגשתי שאני קורא פוסט על עצמי.
התנהגות די דומה בכל משחק שלא משודר בערוץ 1.
כרגיל, תענוג לקרוא.

חן הצהוב 4 באפריל 2016

תכל'ס, הכל באשמתך.
אם היית כותב 'יומן אליפות 4', כל הלחץ כבר היה מאחורינו, כי התואר כבר היה מובטח.

טל בן יהודה 4 באפריל 2016

צודק.
לוקח עלי.

אזי 4 באפריל 2016

אם כבר לסבול, למה לא תראה את המשחק?
איש מוזר…

בכל מקרה, המשחק אתמול היה החוויה הכי דומה למשחק אירופאי שאני זוכר (לא כולל שלב הבתים בצ'מפיונס).
אפשר לנצח, צריך לנצח, והניצחון הזה שווה לנו הכל!
אבל הקבוצה היריבה הנודניקית לא נותנת לנו לנצח!!
הם תקפו ותקפו ותקפו!
מאז באזל אני לא זוכר שכל כך פחדתי לספוג.
ניצחנו אתמול 3-0 והשוער שלנו הוא המצטיין במגרש.
במחשבה שניה, אם היית רואה את המשחק, לא בטוח שהיית איתנו היום לכתוב עליו פוסט.

כל האמור נכון עד הגול של טב"ח, מאותו רגע מכבי הפכה פתאום למשהו בין ברצלונה להארלם גלובטרוטרס.
עד הצהוב של טב"ח. שם זה נגמר.
מטב"ח עד טב"ח לא קם כטב"ח.
שחקן מעצבן כזה! הוא נתן את האות לתחילת החגיגות והוא זה שעצר אותן. כי כשנכנסים לו לראש, גומרים אותו.
ואני לא בטוח שזה כזה קשה להכנס לו לראש.

בסופו של משחק יצאתי עם הרגשה נהדרת. ניצחנו קבוצה חזקה מאוד.
הרבה זמן לא שיחקנו נגד קבוצה חזקה כל כך.

-גיסנו- 4 באפריל 2016

האמת שאני לא מצליח להבין איך הקישור המעובה המצויין של ב"ש (בלי ציניות) לא הצליח להתמודד עם אלברמן-מדוניאנין, ואילו הקישור המעובה של רעננה מצא את החורים במרכז פעם אחר פעם. עוד סיבה להחזיק מחיים סילבס מלבד הראיון המצויין ל"נבדל" לפני כמה חודשים ;)

funfun 4 באפריל 2016

אשכרה צודק. סילבס שיתק לנו את המערך, החלוצים שלו סגרו נתיבי מסירה, עמבה וטיביהתחילו להעיף את הכדורים הארוכים האלו שרק מתישים את אורלנדו וזהבי וכלום לא קורה…
ראייקו היה ע נ ק
טעות אחת קטנה בהדיפה ומשחק מושלם של מיקום, הדיפות ויציאות מהירות מהשער
ושמישהו יסביר למיכה שהוא צריך למסור לשער, למסגרת, אולי זה ייכנס כשאתה לבד בתוך ה16…
הוא כל הזמן מחפש את זהבי
איזה מירוץ מ ט ו ר ף יש לנו העונה. תענוג

אורי 4 באפריל 2016

כי מול ב"ש יש דסה וריקן ומול רעננה יש שפונגין ועמב"ה

גיל שלי 4 באפריל 2016

הסברתי לך בפוסט הרגע

יואב 4 באפריל 2016

שבתאי על האריס כל המשחק.

גיל שלי 4 באפריל 2016

הוא לא היה יכול להשאר עם האריס כל המשחק, אם מכבי היתה מנצלת את האגפים הפרוצים, יפה שהאריס בכל זאת נפק את התפוקה שלו למרות השמירה האישית

יואב 4 באפריל 2016

זה קרה אחרי שפרץ נכנס.
כדור ההולכה בגול השני היה מהשש עשרה שלנו ולאחר קרן שלהם. אחרי הגול השני כבר היה משחק אחר.
זאת פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני רואה שמירה אישית על שחקן קישור. ובלי קשר, הם אחלה קבוצה.

יואב 4 באפריל 2016

מזדהה לגמרי עם רוח הפוסט. קיבה רגישה כבר בשעות הצהריים מראה לי שאני במתח נוראי. כל משחק הוא כמו גמר. בחלק ממשחקי החוץ אני לא צופה(אם לא נסעתי). זה הולך ומחמיר בכל עונה.

צור שפי 4 באפריל 2016

טוב, מהצד האדום התובנה שלי היא שיש יחס הפוך בין מידת הקירבה למגרש לרמת החרדה: הכי קל בשבילי לעבור משחק זה להיות במגרש. קשה לי להסביר את זה אבל תכלס הנוכחות מפחיתה במשהו את הלחץ. כאשר אני לא במגרש אני מעדיף לראות אותו בטלוויזיה. זה מגביר לי את התעוקה בבית החזה אבל זה עדיין פחות מלחיץ מהשלב השלישי במידרג – משחק שבו, מסיבה כלשהי, אינני יכול לצפות. במצב כזה אין לי בעיה טכנית להתעדכן Live באמצעות חבר שנמצא במגרש או אחד המבזקים באתרי הספורט. אני לא עושה את זה כי אני לא יכול לעמוד במתח הזה וגם, למרות שאני טיפוס מאוד רציונלי, פיתחתי אמונה בתיאוריית משק כנפי הפרפר. כלומר – אם אתעדכן במהלך המשחק זה בוודאות ישפיע (לרעה, רק לרעה) על התוצאה הסופית. זה הגיע למצב שמישהו שמכיר אותי שטחית התקשר אלי פעם ושאל איך אני נהנה מכך שהפועל מובילה 1-4 על רפיד וינה בדקה ה-70 וצרחתי עליו שיסגור מייד כי תכף האוסטרים המנוולים ישוו ל-4-4. מאז אני גם סוגר את הנייד במשחקים כאלה או לפחות מרחיק אותו ממני ולא עונה לצלצולים. אני גם מוודא ש-90 הדקות + זמן פציעות עברו בוודאות לפני החזל"ש. השבוע טעיתי ובדקתי את המכשיר בדקה הרביעית של תוספת הזמן נגד עכו. זו היתה הפקרות מצידי. בנס לא חטפנו שיוויון.

צור שפי 4 באפריל 2016

+ נ.ב. שיא הלחץ הוא כמובן כשהקבוצה מובילה בהפרש שער. זו סיטואציה שבה גול נגדך מפחית ממך שתי נקודות. בכל סיטואציה אחרת אתה מאבד פחות. לא מקנא באוהדי לסטר השנה עם כל ה-0-1 (בעצם כן מקנא, אבל זה כבר סיפור אחר).

יניב פרנקו 4 באפריל 2016

צור – קבל סיפור קטן.
הפועל בתקופת גוטמן מובילה באיזה משחק 4 אפס לקראת הסוף ושכטר החמיץ שער ממצב בטוח – ילד בן עשר לדעתי קם בשורה לידי ומתחיל להתעצבן – אבא שלו מושיב אותו – ומסביר לו שאנחנו אוהדי הפועל ושהוא עוד יצטער על הרגע שבא בטענות על החמצת מצב ב4 אפס.
כל הסובבים מחאו כפיים .

אני אישית גם בערוץ הגולד מאוד בלחץ בחלק לא קטן של המשחקים.

צור שפי 4 באפריל 2016

אחלה סיפור.

טל בן יהודה 4 באפריל 2016

מצוין צור.
לגמרי מסכים לגבי דירוג הלחץ. הכי קל משום מה להיות באצטדיון.

קפטן קוקי 4 באפריל 2016

אתמול בדרך חזרה מהעבודה שמעתי את הפודקאסט וחייכתי כל הדרך הביתה, אח"כ חבר גרר אותי לפרלה לפני המשחק ושילוב של כמה בירות ביחד עם שירי אוהדים תמיד גורם לעולם להיראות טוב יותר מכפי שהוא באמת.
אז במשחק הייתי רגוע מאוד. עדיין יצאתי צרוד, אבל עוד לפני שהספקתי להבין את הסכנה טב"ח שם את השני והאופוריה חזרה.

אבשלום 4 באפריל 2016

מעבר לזוטות המשפחה והילדים, אני לא מבין למה להכנס לדילמה במקום לצפות במשחק (אפילו אם זה בשידור אינטרנט שמדרדר לעיתים לאיכות של מצגת שקופיות, כמו שאני נוהג, ואחת מהן נעצרה בדיוק כשראיקו הדף כדור לרגל של חלוץ בתוך החמש, ואני אומר לעצמי, אין שום סיכוי שהתוצאה עדיין 1-0 כשהשידור חוזר לזוז…).
בכל מקרה, אתמול נתנו בשידור נתון מדהים: מכבי הגיעה למחזור הזה עם 6(!) נקודות יותר ממה שהגיע אליו מכבי של השנה שעברה. יכול להיות שהתעלמו מהפחתת הנקודות בעונה שעברה (מה שהיה יכול להחזיר עוד 2-5 נקודות מהפער הזה), אבל זה עדיין נתון מרשים. ההבדל הוא שכמובן באר שבע עשתה משהו כמו 12 נקודות יותר ממה שהם עשו בשנה שעברה.
ובזמנים קשים כאלה נגיד "יאללה ביתר יאללה!"

גיא זהר 4 באפריל 2016

לצערי מפלס הלחץ שלך ירד בקרוב (לא בגלל שאני מאחל לך להיות בלחץ, אלא בגלל שאני אוהד את הצד השני במשוואה). חוץ מזה, מזדהה עם כל מילה

עומר 4 באפריל 2016

טוב, עושה רושם שלהערב כבר איחרתי, מקווה שיתפוס לשבועות הבאים:
זיהיתי את המנחוס שלך, מכריז עליו ביטול.

גיא זהר 4 באפריל 2016

חחח. ממש לא ענייני מנחוס. לא האמנתי שננצח שם. שיחקו מאוד נבון ובשקט נפשי.

עומר 5 באפריל 2016

לגמרי. איך אומרים?
You win in a place that nobody win

ניב 5 באפריל 2016

הבעיה של מכבי עם באר שבע זה שהיא אחלה קבוצת כדורגל.

מכביסט 11 באפריל 2016

כמוני כמוך . ממש הזוי. ריפרש כל 10 שניות וישר העיניים הולכות לצד הנכון של המסך ( היכן ש״מכבי״ ממוקמת ). מחלה במלוא מובן המילה. יאללה מכבי !

מכביסט 11 באפריל 2016

רבותי , הכי קל להיות באיצטדיון מסיבה אחת פשוטה : אין לאן לברוח ואתה לא יכול שלא להסתכל.

Comments closed