נקודות-פר-החטאה. סטטיסטיקה עם הפתעה

פוסט מאת טל בן יהודה

בקיץ האחרון, כשהאן.בי.איי היתה עדיין ליגה פעילה, במשחק הראשון בגמר המערב בין דאלאס (המארחת) לאוקלהומה סיטי, דירק נוביצקי קלע 48 נקודות. הוא קלע 24 מ-24 מהעונשין ו-12 מ-15 מהשדה. נוביצקי החטיא רק 3 זריקות במהלך כל הערב.

לאחר המשחק, העיתונאי האמריקאי ביל סימונס צייץ בטוויטר ש"אנחנו צריכים נתון סטטיסטי של נקודות-פר-החטאה". בתרגיל מתמטי פשוט, יצא שנוביצקי קלע 16 נקודות על כל החטאה באותו הערב, או כפי שנקרא לזה מעתה והלאה: 16 נפ"ה (נקודות-פר-החטאה).

בעקבות אותו ציוץ, נכתב טור מרתק על הנתון הסטטיסטי המקורי והחדשני הזה, כשהכותב הלך אחורה ובדק את הנפ"ה של שחקנים מרכזיים בהיסטוריה של הליגה (טור מומלץ, לכו תקראו אותו כאן). אז לכבוד פתיחת העונה, נבדוק את הנתון המסקרן של נקודות-פר-החטאה בכדורסל הישראלי, בעונה הקודמת ובההיסטוריה הקרובה של הענף.

נקודות-פר-החטאה

למה לבדוק בכלל את הנתון הספק מעניין – ספק מוזר הזה? ובכן, מעבר לתשובה של "אנחנו עכברי כדורסל", מדובר בעוד נתון סטטיסטי שמנסה להגיע את היעילות התקפית של שחקן. המשוואה פשוטה: מחלקים את סך הנקודות במספר ההחטאות של שחקן (מקו העונשין + מהשדה).

כל החטאה של שחקן מהווה הזדמנות שהוחמצה עבור קבוצתו. כמה שפחות החטאות, משמעו כמה שפחות הזדמנויות מוחמצות. אם שני שחקנים קלעו 20 נקודות, הראשון ב-10 זריקות והשני ב-20 זריקות, השחקן הראשון היה כמובן יעיל יותר מבחינת ההתקפה.

נכון שקיימות סטטיסטיקות המראות יעילות התקפית (אחוזי קליעה, מדד איכות ועוד), אבל הנפ"ה נותן זווית מעניינת להסתכל על הדברים ואולי אף להשפיע על האופן שבו אנחנו חושבים על שחקן כזו או אחר.

העונה החולפת, 2010-2011: סחתין על אשדוד

כדי לנתח את העונה הקודמת, בדקתי את עשרת הקלעים הזרים המובילים (לפי ממוצע נקודות למשחק) ולאחר מכן עברתי לעשרת הישראלים והמתאזרחים המובילים. המספרים הללו מגיעים אך רק מהליגה הסדירה, ללא פלייאוף.

זרים

קבוצה

ממוצע נק'

נפ"ה

לי ניילון

בני השרון

18.2

2.51

ראמל בראדלי

מכבי אשדוד

17.7

1.9

ג'וש קארטר

מכבי אשדוד

17.1

2.27

אדריאן בנקס

ברק נתניה

16.5

1.86

ג'וש דאנקן

מכבי אשדוד

16.3

2.93

מרקו קילינגסוורת'

חיפה היט

16.1

2.8

ראשון טרנר

עירוני אשקלון

16

2.91

ריץ' מלצר

הפועל חולון

15.8

1.84

דווין מיצ'ל

מכבי רשל"צ

15.6

1.83

וויל סולומון

הפועל י"ם

14.3

2.28

 לפי הטבלה הזו, אין הרבה הפתעות. לי ניילון, שהוביל את הליגה בממוצע נקודות, נמצא גבוה גם במיקום הנפ"ה (בינתיים הוא הספיק לעזוב לאיזו ליגת כדורסל בקריביים). בנוסף, ניתן להבין מהטבלה מדוע למכבי אשדוד הייתה עונה ראשונה מצוינת בליגת העל. לא רק שלושת הזרים שלה נמצאים בין חמשת הקלעים המצטיינים של הליגה, הם עשו זאת ביעילות גבוהה מאד, כשג'וש דאנקן אף הוביל את הזרים בנפ"ה.

 ניתן לומר שאשדוד פעלה נכון כששמרה על שלושת הזרים שלה גם לעונה הקרובה, בהחלט יש למה לצפות. מעבר לכך, בטבלאות המפורטות יותר ניתן לראות שבראדלי וקארטר (וגם אדריאן בנקס ממכבי נתניה) הורידו את יעילותם בעיקר בזריקות מאחורי קשת השלוש. טוב יעשה המאמן עופר ברקוביץ' אם יסביר לשחקניו שהיעילות של קבוצתו תעלה אם ימעיטו בזריקות מטווח ה-3 ויגבירו את הזריקות מטווח ה-2.

צמוד למקום הראשון נמצא ראשון טרנר מאשקלון, שסיים ראשון במדד היעילות של מנהלת הליגה. זה לא מנע מאשקלון לרדת ליגה (ואז לעלות חזרה) וטרנר לא ממשיך איתנו לעונה נוספת.

סוגר את הטבלה, מיודענו וויל סולומון. שלמרות גילו המתקדם והעונה הרעועה שהציג עם עודד קטש, ניתן לראות כי הוא עדיין יודע כדורסל כשהוא מציג נתון נפ"ה מכובד ביותר (תארו לכם כמה גבוה הוא היה מדורג בלי כל הזריקות הדביליות שלו).

למרות שאצל הישראליםמתאזרחים ניתן לראות תמונה דומה, בכל זאת יש כמה דברים מעניינים.

ישראלים

קבוצה

נקודות

נפ"ה

דן גרונפלד

בני השרון

13.7

2.55

ליאור אליהו

מכבי ת"א

13.6

3.19

סילבן לנדסברג

מכבי חיפה

13.6

1.99

מורן רוט

הפועל חולון

13.5

1.93

גל מקל

גליל גלבוע

13

2.18

אלישי כדיר

מכבי חיפה

12.7

1.98

יובל נעימי

הפועל י-ם

11.8

2.17

ג'יימי ארנולד

הפועל חולון

11.6

1.98

מאיר טפירו

מכבי אשדוד

11.6

1.78

דיוויד בלו

מכבי ת"א

10.5

3.25

אפשר לראות שדייויד בלו מוביל את הנפ"ה (גם של הזרים) וליאור אליהו מזדנב מאחוריו. שני השחקנים היחידים עם נפ"ה של למעלה מ-3. על בלו אין הרבה מה להוסיף, הבן אדם לא רואה בעיניים, אבל  מתברר ש"זריקת האיילה" של אליהו לא רק מוזרה אלא גם סופר-יעילה. כאוהד כדורסל, יש משהו משמח בכך ש"זריקות ייחודיות" מהסוג הזה נכנסות ביעילות כה גבוהה.

הנפ"ה הגבוה של אליהו מחזק את הדעה שלפעמים טוב לתת לילדים לפתח סגנון משחק משלהם במקום  ללמד אותו הטכניקות ולדכא סגנון משחק שונה או ייחודי (דוגמאות מצוינות לכך הן ההוק-שוט של קארים, זריקת הסבתא מהעונשין של ריק בארי וזריקת האיילה של אליהו. כולן נכנסו באחוזים גבוהים מאוד, את אף אחת מהן לא מלמדים יותר).

דן גרונפלד, שהוביל את הישראלים, הצטרף לפרויקט של גרשון בחולון וינסה לשחזר את ההישג בזכות בחירת זריקות חכמה מצידו. את טפירו נפגוש שוב בהמשך, ונראה שבעונה שעברה הוא הציב מספרים דיי קרובים למספרים שהציג במשך כל הקריירה שלו.

ההיסטוריה התחילה ב-91'

אם כבר הגענו עד לכאן, נמשיך ונסתכל אחורה על ההיסטוריה של הענף. הסטטיסטיקה המפורטת הרשמית זמינה רק משנת 1991 (וגם שם יש נתונים שחסרים). לא יכולתי לצערי להתייחס לאושיות כדורסל ותיקות כמו מיקי ברקוביץ', חיים זלוטיקמן, טל ברודי, בועז ינאי, תני כהן-מינץ, בארי לייבוביץ' ועוד רבים וטובים (ותודה לאתר "ספסל" על הנתונים הקיימים!).

ניסיתי להביא את מיטב השמות של הישראליםמתאזרחים שבלטו בשני העשורים האחרונים. ניתחתי את הסטטיסטיקות שלהם אך ורק ממשחקים בישראל: ליגה, גביע ופלייאוף.

נחלק את השחקנים הוותיקים לשתי קבוצות. הראשונה כוללת את מי ששיחקו כחצי מהקריירה בשנות ה-80' וכחצי בשנות ה-90', ובשנייה מי ששיחקו את רוב או כל הקריירה בשנות ה-90' והלאה.

קבוצת החצי-חצי: ג'מצ'י התותח

את הנתונים של שחקני שנות ה-80 צריך לקחת בערבון מוגבל, משום הנתונים החלקיים, אם כי סביר להניח שמיקומם של השחקנים לא היה משתנה בהרבה.

שחקן

נפ"ה

דורון ג'מצ'י

3.27

ברד ליף

3.23

עדי גורדון

2.54

שמעון אמסלם

2.45

תומר שטיינהאוור

2.27

דורון ג'מצ'י הוא מלך הסלים הישראלי (9611 נקודות – שיא שלא הולך להישבר במאה הקרובה לדעתי), אבל תרשו לי לציין שנדהמתי לגלות שהוא מוביל גם את הטבלה הזו. כאוהד מכבי ג'מצ'י מייצג עבורי את שנות ה-90' השחונות של המועדון. הנחתי שהנפ"ה שלו תעיד על "מבוי סתום" בהתקפה של מכבי באותן שנים. אין ברירה אלא להסיר בפניו את הכובע. שאפו.

קצת מאחוריו נמצא ברד ליף. עם 60% מהשדה ל-2 נקודות לאורך הקריירה, ונפ"ה שמעיד על יעילות גבוהה. שחקן סופר-חכם, שידע לבחור את הזריקות שלו והגיע להישגים מרשימים בישראל (ובניגוד לשמועות מסוימות, הוא אינו אבא של דפני).

ההפתעה הגדולה לטעמי היא עדי גורדון. צפיתי שגורדון לפחות ייתן פייט על הפסגה, ובדיעבד הופתעתי לראות שהוא כמעט נקודה שלמה מתחת למקום הראשון.העיקר שהזריקה מעל טום צ'יימברס בשניית הסיום של גמר הגביע נכנסה לו.

הפועל ת"א מיוצגת עם שני סמלים בעלי מספרים מכובדים, אך לא מספיק כדי לעלות לטופ. אופייני.

שנות ה-90' והלאה: קטש היה רק אחד

כעת אנחנו מגיעים לחבורה מורחבת של שחקנים, המייצגים כמעט את כל קצוות הכדורסל הישראלי בשנות ה-90' והעשור הראשון של המילניום החדש.

שחקן

נפ"ה

עודד קטש

3.18

אמיר כץ

3.08

ג'ו דאוסן

3.04

דורון שפר

2.58

גיא גודס

2.56

טל בורשטיין

2.42

ברק פלג

2.07

מאיר טפירו

1.89

לראות את עודד קטש בראשות הטבלה, גורם לי בעיקר לעצבות בנוגע לדרך בה הסתיימה הקריירה שלו. מדי פעם אני תופס איזה סרטון יוטיוב שבו קטש רוקד על המגרש וחושב על "מה יכול היה להיות אם". העובדה שהוא ראשון בטבלה הזאת (קרוב כל כך בתוצאה לג'מצ'י), רק מגבירה את היגון. האם היה יכול להמשיך לככב ביוון ולהפוך לאחד הגדולים אי פעם ביבשת, אולי להגיע ל-NBA, או אפילו לקחת חלק בשושלות של פיני גרשון במכבי ת"א? לעולם לא נדע.

אחריו,אמיר כץ וג'ו דאוסן, שני שחקנים שתמיד הפחידו אותי כאוהד מכבי, שאינם מפתיעים כלל הודות ליעילות הגבוהה שהפגינו לאורך הקריירה. שאר הרשימה לא מפתיעה, למעט המקום של מר קלאץ' הישראלי, מאיר טפירו. אחד השחקנים הווינרים ביותר שהיו לנו מציג נתון נפ"ה נמוך. אפשר לטעון שטפירו מהווה סוג של ביקורת שלילית כלפי הנתון הזה, שכן התועלת שלו היתה לרוב גבוהה מאוד. טפירו היה, ועדיין, גדול הרבה יותר מהמיקום שלו בטבלה.

 תנו כבוד לדרק

אין יאה מלסיים את הטור הזה עם דרק שארפ, שפרש לאחר 15 עונות של כדורסל ברמה הגבוהה ביותר. שארפ נתן למכבי נפ"ה של 2.74 לאורך הקריירה. מהסתכלות על המספרים שלו, היעילות של שארפ לא צנחה בהרבה בשנים האחרונות. אנחנו נתגעגע.

*

סילבר גאנר
מה לעשות כשמוציאים לך לשון?

25 Comments

בני תבורי 20 באוקטובר 2011

חזק ביותר טל, פוסט מושקע ומאיר עיניים.

B. Goren 20 באוקטובר 2011

מרתק טל. שיהיה לנו בהצלחה הערב.

דניאל 20 באוקטובר 2011

מה יש הערב?

MOBY 20 באוקטובר 2011

כבוד, יופי של נקודת מבט.
ג'מצי אכן מעורר התפעלות (והסתייגות) כשזכורה ההקפצה האין סופית של ליפין מסירת האין ברירה וזריקת ה"אם זה נכנס אני הראשון בנבא" של ג'מצי (זה לא נכנס).
למרות שהיא לא בסטטיסטיקות פה.

גיל שלי 20 באוקטובר 2011

הגענו עם ג'מצ'י ככוכב לגמרים באליפות אירופה. לא בדיוק תקופה שחונה בעיני. אין היום שחקן שמתקרב לרמה היחסית של ג'מצ'י. הוא גם היה אחד השחקנים שעבד הכי קשה על עצמו. לדוגמה- היה מגיע על אופנים לאימונים כדי לעבוד על לב ריאה.

אלעד 20 באוקטובר 2011

באמת יש נטיה להסתכל בזלזול על 3 הגמרים שמכבי הפסידה בשנות ה-80. תקופה שגדולי אירופה עדיין שיחקו באירופה, וגביע האלופות היה באמת גביע בין אלופות, שחקן ישראלי היה המוביל בקבוצה שהגיע לגמר 3 פעמים ברציפות. לא הישג של מה בכך. וזה לא כמו בשנים האחרונות שמכבי מגיעה לגמרים כסוג של ברירת מחדל בגלל דילול המתחרות.

Tal 21 באוקטובר 2011

מאוד אהבתי אותו כשחקן, אבל עת שהיה בשיאו במכבי, הוא הגיע יום אחד לבחון דירה בשכונה בה התגוררתי, וכשהילדים התגודדו סביבו כדי לבקש חתימה, הוא היה גס רוח ואפילו איים להכות את מי שלא יתרחק מהאוטו שלו (ולא, הילדים לא התנהגו באופן חריג, סתם התקבצו סביב המכונית לאחר שג'מצ'י סיים לבחון את הדירה והיו מעט קולניים, כדרכם של ילדים).

מאז אני לא סובל אותו, אפילו שהוא אחד מגדולי המכביסטים.

טל בן יהודה 20 באוקטובר 2011

ראשית, תודה למחמיאים…

שנית, בעניינו של ג׳מצ׳י. להגנתי אציין כאן שג׳מצ׳י מייצג עבורי את שנות ה-90 כי זה העשור שהוא זכור לי ממנו. העשור שבו יד אליהו היה חצי ריק בימי חמישי. ההחלקה שלו מול אסטודיאנטס עדיין צרובה במוחי…

הייתי ילד קטן מדי לזכור את אותם הגמרים. אבל, כפי שכבר כתבתי לא פעם, מכבי סופרת תארים ולא גמרים. עדיף להגיע פעם אחת לגמר ולזכות בגביע מאשר שלוש פעמים ולהפסיד. מה שכן, קשה לזלזל במספרים האדירים שהעמיד – ספק אם מישהו אי פעם יגיע אליהם… גם הנפ״ה :)

יוני 20 באוקטובר 2011

מאמר יפה. מצד שני, שחקן כמו שאק מחטיא 2 זריקות עונשין בכמויות וזה משמעותי כמו חצי החטאה מהשדה.

אפריים 20 באוקטובר 2011

אחלה של ניתוח.
מושקע, איכותי ומאיר עיניים.
ציפיתי לראות פערם גדולים יותר לטובת שחקני הפנים שידועים באחוזים יותר טובים, אבל מסתבר שזה מתבטא רק אצל השחקנים הזרים.
הסבר אפשרי הוא זה של יוני (שחקני פנים זורקים עונשין פחות טוב והולכים לקו הרבה).
וקטש… באמת שהיה פנומן.

הקומיש 20 באוקטובר 2011

אי אפשר להכניס למשוואה גם איבודים ופאולים שהובילו לנק ישירות בצד הנגדי..ובלי קשר פוסט ענק ומאיר עיניים

שאול 20 באוקטובר 2011

הייתי שמח להבין מה הסיפור הגדול של "נקודה פר החטאה", ובמה זה שונה עקרונית מאחוזי קליעה.

קורא 20 באוקטובר 2011

קלעי שלשות מקבלים פה ביטוי בשל היחס נק/זריקה המפצות על החטאות פי 1.5 מסל 2. קטש, אמיר כץ, ג'מצ'י ושארפ בולטים פה.

קורא 20 באוקטובר 2011

את הזרים של השנה החולפת אני לא כ"כ מכיר (בעיית עניין קלה בליגה) אז אני לא יודע מי מהם דומיננטי מהשלוש

asi 20 באוקטובר 2011

מעולה.תודה

מנחם לס 20 באוקטובר 2011

ב-ESPN לא חסרים אנשים כסימונס והולינגר שאין להם מה לעשות, אז הם ממציאים סטטיסטיקות טפשיות. כשיש אחוזי קליעה מהשדה, אחוזי קליעה מהקו, ואחוזי קליעה מהקשת, אולי מישהו יסביר לי את הקשקוש של נפ"ה?

טל בן יהודה 20 באוקטובר 2011

האמת, הניתוחים של הולינג'ר טיפה מוגזמים גם בשבילי.

אין כל כך מה להסביר מעבר לכך שזה נתון דמיוני שדיי נחמד להסתכל עליו (כנראה רק לאנשים מסוימים).

מה שכן מנחם, לא הייתי מזלזל בסטטיסטיקות של חנונים… רק תסתכל על כל אלה שצחקו על הסייברמטריקס של הבייסבול לפני עשור. איפה הם היום? במושב האחורי מנסים בכוח לשמר נתון מיושן כמו RBI…

גורדיטו 21 באוקטובר 2011

פוסט מעולה ומשחק נחמד במספרים.
שחקן אחד שחמק מתחת לסטטיסטיקה בגלל ששיחק במכבי עד 1990 הוא קווין מגי. השחקן הזה היה מכונת סלים יעילה ונחושה וחבל לראות שהנתונים שלו לא נשמרו כראוי. אולי כדאי לבדוק עם שלומי פרי, שמא המספרים של מגי כן קיימים. :)
אני זוכר שהייתי במשחק ביד אליהו(לצערי לא זוכר מול מי או אפילו באיזו מסגרת: ליגה, גביע או גביע אירופה, אולי מישהו זוכר?) שבו קלע 35 נקודות ללא החטאה מהשדה.
מעניין לדעת איך היה מגי בראשון, למיטב זכרוני היעילות שלו ירדה פלאים והוא לא היה אותו שחקן…

Tal 21 באוקטובר 2011

נתון מעניין מאוד, אבל הייתי משמיט את החטאות העונשין, משום דינן אינו כדין החטאה מהשדה. שחקן שקולע ב-50% מהשלוש לדוגמה הוא קלע פנומנאלי, ואילו אפילו שאק היה מתבייש ב-50% מהעונשין.

בזריקות שדה, הפרש הניקוד בין ה-2 וה-3 די מאזן את סבירות ההחטאה לאור קושי הקליעה.

בשקלול הנוכחי, נוצר מצב ששחקן שקלע 3 מ-3 מה-3 למשל והחטיא 2 זריקות עונשין מתוך 2, יקבל פחות נפ"ה משחקן שקלע 6 עונשין והחטיא זריקת 3 אחת, למרות שהשחקן השני קלע יותר נקודות וגם קליעות קשות יותר.

אפריים 21 באוקטובר 2011

אם אתה בעניין של סטטיסטיקות ונוסחאות יותר מפותחות, תיכנס לתגובות בטור שאליו יש הפניה בפסקה השלישית.
מודה שזה היה קצת קשה לעיכול בשבילי…

טל בן יהודה 21 באוקטובר 2011

היי טל,

אפרים הקדים אותי…
דווקא בטור שהפניתי אליו – הם מתייחסים לאותה נקודה בדיוק שדין החטאה מהעונשין אינה כדין החטאה מהשדה, לכן הכותב יצר משוואה שמחשיבה את העונשין רק כ-50%, או משהו בסגנון… כדי לאזן.

קריאה נעימה

מנחם לס 21 באוקטובר 2011

טל, לי יש הסכם עם דורפן שלפיו הוא יכול להכניס מאמרים מהאתר שלי
HOOPS.CO.IL

לדהבאזר, ולהיפך, כמובן עם נתינת קרדיט מלא. הייתי רוצה להכניס את המאמר שלך להופס שלי, עם קרדיט מלא ואני מכניס אפילו "באדיבות…).

אז אם אתה נותן לי אישור (לא צריך אישור של דורפן, זה יש לי. אני צריך רק אישור כותב הפוסט עצמו), כתוב אותו כאן או שלח לי מסר ל-
SEFERSHELI@HOTMAIL.COM

תודה

מנחם

יבור 22 באוקטובר 2011

אח, ג'מצ'י הגדול…
איפה ה-49 נקודות שלו מול לימוז' (בחוץ!) ואיפה כל הליצנים של היום…

גולד-מן 23 באוקטובר 2011

לדעתי מדד מעולה, במיוחד אם יוסיפו שיקלול או התייחסות למספר הנקודות הכולל/רף מינימום לעונה/משחק או לאחוז הנקודות מסך הכל הקבוצתי. ומדד עוד יותר טוב לקבוצות.
בכל מקרה, מודד את היכולת של השחקן לעשות מה שהוא יודע טוב. לא סקורר חסר מצפון או הבנת משחק כמו AI, אלא שחקן שבאמת מבין את המשחק.
סתם כפרוייקט שמעניין אותי, הייתי בודק את המדד הזה לדרים טים 92 (לאורך הקריירה של השחקנים), אל מול שאר נבחרות ארה"ב.
לדעתי מדד מעולה להבנת משחק (אינדיבידואלית או של קבוצה).

טל בן יהודה 23 באוקטובר 2011

גולד-מן,

שמח שאהבת את המדד.
לגבי הדרים טים מ-92, אם תעקוב אחרי הלינק שנתתי בפסקה השלישית – תרד לתגובות בעמוד – ובחור בשם פיל, תגובה רביעית, עשה את החישובים לרוב השחקנים בקבוצה ההיא.

כאוהד לייקרס כל חיי, שמחתי לראות שמג'יק ג'ונסון מוביל את כולם.

Comments closed