צא דיבוק צא

החיים זה מה שקורה בזמן שאתה אובססיבי אל הקבוצות שלך

אין לי דרך לשכנע או לגרום לכם להאמין לי שזה לא שני המשחקים משבוע שעבר. תצטרכו לסמוך עלי כשאני אומר שהעובדה שהמשאלה הזו נכתבת עכשיו לא קשורה לתיקו מול בית"ר ירושלים והפסד מול זניט, שתי תוצאות מרסקות בתוך חמישה ימים. הניצחון על רעננה ביום ראשון האחרון אולי יעזור לי אתכם קצת, כמו גם ההפסד של המאמי הלאומי אמש ל"מכבי", אבל בסופו של דבר, זה תלוי בכם. התמונה הגדולה היא זו שמעסיקה אותי, לא תיקו בדקה ה-95 או התפרקות טוטאלית ודי מביכה מול יריבה עדיפה.

בנוסף לכך, התמונה הגדולה כוללת הרבה יותר מקבוצה אחת. והיא גם כוללת שנים של הצלחות וכישלונות, אליפויות ופספוסים, ניצחונות גדולים והפסדים צורבים, נס ז׳לגיריס ונס מילאנו וההפכים הגמורים שלהם (אולי ההפסד לזניט עומד הקריטריון הזה, לא יודע).

מאז שיצא למסכים, הסרט ״שמש ניצחית בראש צלול״ מהווה דוגמא טובה לאזכור בכל פעם שמישהו רוצה "למחוק משהו מהראש שלו". ה״משהו״ הזה יכול להיות תקופה מסוימת, אירוע מסוים או מישהו שהיה חלק מהחיים שלך ואתה לא רוצה אותו יותר שם, פיסית או במחשבות. הגרסה היותר פשטנית של דוגמא למחיקה מן הסוג הזה היא המכשיר ״ניורולייזר״ מסדרת הסרטים ״Men in Black״. הגרסה הקיצונית והמפחידה יותר (או שאולי המציאותית ביותר?) היא כמובן להתייחס למחשבות האלה כשדים שצריך לגרש.

אז אני נותן לכם את החופש לבחור. תעשו אן-דן-דינו בין שלושת האופציות, מה שאתם צריכים כדי להבין למה אני מתכוון כשאני כותב שאני רוצה למחוק מהראש שלי את האהדה שלי לכל הקבוצות שאני מגדיר כ״שלי״. אחר כך אולי להוציא את החלק הזה במוח שיכול לגרום לי לאוהד אותן, או קבוצות אחרות, מחדש.

מכבי תל אביב כדורגל, מכבי תל אביב כדורסל, אולי גם מכבי ת"א כדורעף. הלייקרס והראפטורס, וכמובן, הבלו ג׳ייס. נבחרות לאומיות, וגם ספורטאים ספציפיים שאני מחשיב את עצמי כאוהד שלהם. הכל. ואני מעוניין בבקשה בעסקת החבילה, כלומר כשאני מוחק את האהדה לקבוצות האלה, אני מבקש למחוק גם את השנאה (הספורטיבית!) היוקדת לכל היריבות הגדולות של הקבוצות שלי. הפועל ת"א, מכבי חיפה, הפועל ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, הבוסטון רד סוקס, הפועל ת"א, הינקיז, הפועל ת"א, אולי גם את הסלטיקס, הפועל ת"א ואחרות.

כל מה שאני רוצה זה לקום בבוקר מבלי לרוץ לבדוק ״מה היה בלילה״. לעבור את היום מבלי שיהיו לי פרפרים בבטן מהמשחק בערב. לעבור את הערב מבלי לשבת\לעמוד\להתהלך כמו זומבי מול הטלוויזיה. ללכת לעבודה מבלי לחשוב על הפסד או תיקו של אמש. לעלות לאוטובוס מבלי להיזכר בתואר שפוספס. לצאת לצהריים מבלי לדאוג שהכוכב פצוע. לאסוף ילד מהחוג מבלי להצטער על זר שלא הגיע. לעמוד בתור בסופר פארם מבלי לחכות שהעונשים ייצאו מבית הדין. לעבור חמש דקות, פאקינג חמש דקות מסכנות ביום שלי, מבלי שארגיש צורך עז להיכנס לטוויטר, פייסבוק, אינסטגרם, סנטפצ׳ט, טאמבלר, מקושרים ומיי-ספייס, כדי לבדוק מה אנשים אחרים כתבו על אחת מהקבוצות שלי.

לא רוצה יותר את הקבוצות האלה בראש שלי, לא רוצה את כל מה שכרוך בזה. אני משתוקק לחיים משעממים מבלי להתעסק באובססיביות בשילוב אחד של צבעים, צהוב-כחול, ולא בשילוב מגעיל אחר, אדום-לבן. אתם רואים? אני אפילו לא מסוגל לכתוב פסקה פשוטה כמו זו מבלי להכניס את היריבות הספורטיבית המטופשת של מכבי ת"א והגועל ת"א. הנה, עשיתי את זה שוב. יופי טל.

אני בן 35, ועוד לא מצאתי דרך לעשות את זה. אם מישהו הצליח, אז הוא מוזמן לתת בתגובות את ההוראות כדי לעזור לי ולאחרים כמוני. אבל גם כשאני משאיר לעצמי פתח קטן של תקווה, מתחנן לאחרים שאולי יעזרו לי, אני נותר פסימי. אני יודע שאין פיתרון להתמכרות, אין מכון גמילה, אין תרופה.

בינתיים אני מחכה למשחק מול סכנין מחר בערב כדי להגדיל, ולו רק באופן זמני, את הפער מהפועל באר שבע. וחושב על מסדר החולים של מכבי סל. ועל הצניחה החופשית של הבלו ג'ייס. בסך הכל כיף חיים בראש שלי. תענוג להיות אוהד.

חדשות היום - מכבי לא ספגה
הבעיה האמיתית בשילוב בין אירופה וישראל

48 Comments

ד"ר רזי הופמן 20 בספטמבר 2016

אומרים צרת רבים חצי נחמה….
בישראל שהיא לא מדינת ספורט המצב עוד טוב. בארה"ב המצב של חובבי הספורט הרבה יותר גרוע ולכן נכנס הרבה יותר כסף מהמדייה, כרטיסים ומרצינ, והמשכורות בשמיים. אין לי פתרונות בשבילך, אולי תפתח קבוצת תמיכה?
:)

dk 20 בספטמבר 2016

אני תמיד מציג את זה כ-"אם היית יכול לעבור תוך חלקיק שניה ממצב של עצב איום לאושר עילאי, היית רוצה לנסות נכון?"
הרגע שמסמל עבורי יותר מכל (בהרגשה האישית שלי) את המעבר הכל כך חד הזה מדעמות לריצת אמוק בכל הבית
https://youtu.be/i8_XyaZPWxo

הפרפרים בבטן זה כיף! לקרוא תוכן חדש (ואיכותי/לא צהוב) (אני פחות פעיל ברשתות החברתיות אז אולי זה לא כל 5 דקות אצלי) זה כיף! ממש חבל לי לקרוא שאתה רוצה לדכא את היצר הכל כך טהור הזה בך… אולי זה בגלל זניט ;)

yaron 20 בספטמבר 2016

אצלי זה מאוד פשוט (ויש שיגידו עלוב),
הכרזתי על עצני מזמן כאוהד כורסא / הצלחות וזה עובד יופי :-)
כשהקבוצות שלי מצליחות אני מפרגן ונהנה, כשהן ככה ככה אני מוריד מינונים ומשתדל למפרגן ולהנות וכשהן מסריחות אני פשוט מתנתק.
אני אוהד ניקס גאה שלא לוקח ללב, אוהד ג'איינטס גאה שיודע שלא נהייה פייבוריטים כמעט באף שנה אבל נפתיע פעם בעשר ואני גם אוהד מכבי (רגל) שנהנה מאוד מעידן גולדהר אבל העביר את החלק הרע של עידן נמני בנתק מוחלט למרות שזה היה קל כי גרתי בחול :-)
בקיצור, תפסיק לחשוב "שלי" ותתחיל לחשוב "בשבילי"
בסופו של דבר ספורט זה entertainment

אדם 20 בספטמבר 2016

אנשים שמסוגלים לעשות את מה שאתה אומר בצורה כל כך קרה ואגואיסטית קצת מפחידים אותי

דניאל 20 בספטמבר 2016

אני דווקא מאוד מזדהה עם מה שכתב ירון .
סך הכל בגיל מסויים עם משפחה וילדים וקשיי יום יום של החיים להוסיף עוד סבל בגלל ספורט ?

אני כמו ירון בשנים הרעות עקבתי מרחוק כי זה היה פחות כיף ובשנים האחרונות התקרבתי יותר.
זה נשמע אנוכי אבל אני לא חושב שאני פוגע במישהו על הדרך לדעתי אנוכיות שהיא לא על חשבון מישהו אחר אין בה שום דבר פסול

אדם 20 בספטמבר 2016

יש לי בעיה שמנסים להגדיר הכל בחיים במושגים של עלות תועלת וזה בדיוק מה שנעשה כאן. זה כמו שהיית שם כל אישה שיצאת איתה על גרף ולפי זה מחליט אם זה מתאים או לא במקום לתת להרגשה שלך להוביל אותך.
אם אתה מתייחס לספורט כבידור ותו לאו אזי אתה לא ממש יכול לקרוא לעצמך אוהד ואז השאלה המעניינת היא למה בכלל להעדיף קבוצה כלשהי. נניח, אם זה בידור בשבילכם ומכבי ת״א יורדת ליגה אז מבחינתכם אין יותר בידור? ואם לא אז למה לא פשוט ללכת לקבוצה אחרת שתספק את אותו הבידור

דניאל 20 בספטמבר 2016

אחי לא יודע מה גילך אבל דבר אחד למדתי בחיים זה לא לפעול לפי הרגש אני לא יהיה עם אישה שאוהב אם לא יהיה לי טוב איתה יש יוצא מן הכלל במשוואה הזו ואלו הילדים שאתה אחראי עליהם ולכן מה שלא יהיה אתה קשור איתם.
יכול להיות שאי אפשר לקרוא לי אוהד אבל זה מה יש,בתקופות שהייתי אוהד רציני הייתי חושב פעמיים אם ללכת לעבודה אחרי הפסד בדרבי היום זה מרגיש מגוחך

אדם 20 בספטמבר 2016

ואני הייתי בטוח ש״יהיה לי טוב״ זה חלק מהרגש. יותר התכוונתי ללשים אותה על גרף שלא מראה+כסף+משפחה+שלדים בארון.
ואני באמת מקווה שגם לך יש עדיין דברים שאתה עושה לפי הרגש ולא לפי החלטה קרה ומחושבת.

ועדיין מעניינת אותי תשובתך לשאלות ששאלתי בסוף, למה בכלל להישאר עם איזושהי קבוצה.

דניאל 20 בספטמבר 2016

אין לי תשובה הגיונית לזה אני מרגיש מזוהה למכבי מאז שאני זוכר את עצמי בעקבות אבא וזהו זה נתפס אף פעם לא התנתקתי ממש זה עליות וירידות בקשר הרגשי לקבוצה לגבי קבוצות מחול זה באמת משתנה פעם אהבתי קבוצות שהיום פחות ולהפך

oded 20 בספטמבר 2016

"אם אתה מתייחס לספורט כבידור ותו לאו אזי אתה לא ממש יכול לקרוא לעצמך אוהד", אתה רציני? מתי אתה מחלק תעודות אוהד שאדע להתכונן למבחן
דרך אגב, טל כתב פוסט בדיוק בעניין הזה ויוכל להפנות אותך למדריך המתאים…

אדם 20 בספטמבר 2016

זה באמת היה אחלה תור אבל לא התכוונתי בחלוקה ההיא של אוהדים שרופים או לא. הנקודה שהתכוונתי היא שאוהד בשבילי זה מישהו שמחובר ריגשית לקבוצה, לא משנה איך הוא מיישם אותה. ברגע שאתה אומר שזה רק בידור אתה בעצם די מוציא את עניין הרגש. זה כמו שבקולנוע ותיאטרון אתה לא תקרא למישהו אוהד – במקרה הכי קיצוני תגיע למעריץ של ישות מסוימת וזה הבדל של שמיים וארץ. לזה התכוונתי.
והאמת שהתלבטתי אם לענות לך בצורה מכבדת או לא והחלטתי שכן בתקווה שגם אתה מסוגל לכך.

(באנגלית ד״א מקור המילה אוהד הוא מ-fanatic אבל לא משנה)

oded 20 בספטמבר 2016

תודה על התגובה, זה שם את האמירות הקודמות שלך קצת יותר בפרספקטיבה
עם זאת, לא מסכים עם התוכן – אני לא הייתי מצמצם את ההגדרה של אוהד עד כדי כך כפי שעשית. הנקודה היותר חשובה שלי שהציניות כנראה הסתירה היא שאני חושב שיש הרבה דרכים לאהוד (כמו שטל הראה יותר טוב ממני), רמת האהדה והרגש הן אחד המשתנים אך כל הדרכים הללו לגיטימיות ונדמה שאתה קצת מבטל אותן מתוך המקום האישי שלך
דרך אגב, זה בטח לא משנה מה מקור המילה – אם תחפש קשר בין מקור של מילים למשמעות הנוכחית שלהם תמצא הרבה אנומליות

אדם 21 בספטמבר 2016

הנקודה שאולי לא עברה היא שאיך שאני רואה את זה, להתייחס לעניין כבידור נטו בעצם אומר שאין רגש מעורב בכלל (כלפי מה שלא יהיה שמועדון מסמל) ולכן בעצם זה כבר לא בתחום האהדה כי יש משהו שמבדיל בין אוהד לצופה.

Oded 21 בספטמבר 2016

נסכים שלא להסכים
לטעמי כיום (וזה כך כבר שנים רבות) מועדונים לא מסמלים שום דבר מיוחד, חוץ מ…מועדונים
אוהדים אוהבים לספר לעצמם שהמועדון שלהם ככה והקהל של היריבה השנואה אחרת אבל האמת שבסוף כולם אותו דבר…זה רק ספורט

אדם 21 בספטמבר 2016

אין פה עניין של מועדון שמסמל משהו, זו בכלל לא הפואנטה. המועדונים הם שייכות לקבוצה כלשהי והשייכות הזו מוסיפה המון לאירוע הזה (שאתם אומרים שהוא רק בידור).
אם הוא באמת היה רק בידור פשוט לא הייתה כל סיבה לבחור קבוצה, להעדיף אותה ולסבול ממנה. אם זה היה רק בידור היית פשוט בוחר סגנון שאתה אוהב וכל קבוצה שמייסמת אותו היית ״אוהד״ שלה, אבל זה ממש לא המצב.

Oded 22 בספטמבר 2016

אתה כתבת – מה שלא יהיה שמועדון מסמל – כלומר, מבחינתך הוא מסמל משהו…
לדעתי הוא לא
השייכות הזו היא אקראית לגמרי

ארנולד פלמר 20 בספטמבר 2016

נושא הזה הוא באמת בעייתי. אני אולי אעצבן מישהו אבל בחיים שלי שכרתי וקידמתי כמה אנשים. בשעה שאני מת לדבר עם אוהדי קבוצות ובודאי שיש לי מהעניין, מצאתי את עצמי (במודע) מעדיף כאלו שלא. אולי כי אני עצמי תופס את העניין ככזה שמעוור את העינים למציאות ומי רוצה להעסיק כאלו שעיוורים למציאות.
שזה מזכיר לי את המאמר הבא וגם הספר של המחבר דיי מעניין

https://www.washingtonpost.com/opinions/the-psychology-of-why-sports-fans-see-their-teams-as-extensions-of-themselves/2015/01/30/521e0464-a816-11e4-a06b-9df2002b86a0_story.html?utm_term=.065ee6d7233a

אזי 20 בספטמבר 2016

מה?! איזה אינטרס יש לך לעשות דבר כזה?!
תתעודד, זכית להיות מכביסט! אתה חווה בחיים שלך הרבה יותר הצלחות ספורטיביות מכשלונות ספורטיביים (תסלח לי שאני מתעלם מהפרובניצייה הקנדית).
בכלל, ספורט הוא מה שמניע את הכל!
הוא הסיבה לחכות למחר, כי מחר יש משחק של מכבי. אם לא היה משחק של מכבי, מה היה מבדיל את מחר מהיום?

אני זוכר את הקיץ של שנה שעברה, יום אחרי יום של כלום. של חמסין ושרב וחוסר עניין. הייתי פותח דפדפן אינטרנט וסוגר אותו בלי להכנס לאף אתר, כי מה כבר יכל לקרות שאמור לעניין אותי?
ואני זוכר את הקיץ האחרון, שלא טרח להפריד בין שנה אחת לשנה אחרת. אנחנו ברצף ספורטיבי אינסופי וכל יום יש מה לראות ומה לעשות ואת מי לאהוב ואת מי לשנוא.

יש גיבורים ונבלים ונבלים שהופכים להיות גיבורים ולהפך והצלחות ואכזבות וסופים טובים וסופים רעים וטוויסטים בעלילה והחלטות במאי תמוהות, ועם כל הסדרות שאנחנו כל הזמן מחפשים לראות, ספורט הוא הסדרה הכי טובה שיש.
ואם אתה לא אוהד אף אחד, אז הוא לא מעניין.
הוא 22 מפגרים רודפים אחרי כדור, ולמי איכפת שאחד הצליח לבעוט יותר מהר ממה שהשני הספיק לזנק?

אז תתאפס על עצמך!
יש סכנין מחר!

גיל שלי 20 בספטמבר 2016

אני עם אזי, יודע מה, שנה שעברה שלא לקחנו בה אליפות, היתה שנה שלא הייתי מוותר בה על דקה. האנרגיות מהגול של זהבי מול בית"ר למשל, אם מישהו היה בא אלי ואומר לי, תוותר על זה ותקבל אליפות, לא יודע שאני לוקח. להיפך, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא זה עושה את האיגרא רמה הבאה עוד יותר מתוקה.

רועי 20 בספטמבר 2016

אתה עשית את זה בכדורסל :)

גיל שלי 20 בספטמבר 2016

אתה ממש לא מבין כנראה מה קרה לי בכדורסל, אבל מבין אותך, זה מבאס אותי שכבר לא מזיז לי הכדורסל, אפילו לא נהניתי לדקה מאליפות אירופה של בלאט.

רועי 20 בספטמבר 2016

לא יכול להבין איך מפסיקים לאהוד קבוצה, לא נתפס מבחינתי.

גיל שלי 20 בספטמבר 2016

לא יכול להסביר, זה פשוט קורה למען האמת, בהתחלה שנאתי את מי שגרם לי, עכשיו סתם אדישות מפתיעה

ד"ר רזי הופמן 20 בספטמבר 2016

זה עצוב

שמע, מילאן כבר שנים רבות בקנטים ובכל זאת אני עוקב. מאוגזב אבל לא יכול להיות אדיש.

פאןפאן 20 בספטמבר 2016

לא מאמין לך ולא קונה את זה בשקל!

גם אם הייתי מגלה לך שאני הג'יני החתיך , אח של ההוא מאלאדין, ושבפעם הבאה שתשפשף אותו ואני אופיע (אחרי שאכסה את עיניי למראה המביך שלך בשירותים של דה באזר :-) ) ואתן לך 30 משאלות.
אתה לא תבקש את זה.
ההפך
אתה כנראה תבקש ממני להחזיר את המוזהב לארץ הקודש…
ובטח תבזבז בקשה על החזרתו של קובי בריאנט מפרישה למכבי
די עם השטויות האלו :-)

מישהו 20 בספטמבר 2016

אוהדי הצלחות מגעילים. אין יותר מדי מה להגיב על בליל השטויות שנרשמו פה. מתאים לאוהדי מכבי ת"א להפסיק לאהוד את הקבוצה אחרי הפסד.

אביטל 20 בספטמבר 2016

מישהו כיועץ תעסוקתי אני ממליץ לך ללכת יותר לכיוונים ריאליים ופחות הומניים. ברור שאינך מצטיין בתחומי הספרות והבנת הנקרא אז ממליץ שתתמקד בכיוונים אחרים

ניב 20 בספטמבר 2016

חחח

מישהו 20 בספטמבר 2016

"לא רוצה יותר את הקבוצות האלה בראש שלי, לא רוצה את כל מה שכרוך בזה. אני משתוקק לחיים משעממים מבלי להתעסק באובססיביות בשילוב אחד של צבעים, צהוב-כחול" אם את רואה את זה בצורה אחרת כנראה זאת את שצריכה לעבור קורס הבנת הנקרא

אביטל 20 בספטמבר 2016

אל תיקח קשה, אני חושב שלא הבנת את טור בכלל אלא להיפך. התגובה השנייה שלך רק ממחישה את זה לדעתי אבל סבבה אם ככה אתה רוצה להבין וולקאם

מישהו 20 בספטמבר 2016

טוב נו, מה אפשר לצפות מגבר (?) בשם אביטל? כל העולם שלך הפוך :(

פאקו 20 בספטמבר 2016

אביטל זלינגר תובע את עלבונו.

oded 20 בספטמבר 2016

אוי תנוח

ג'נובי 20 בספטמבר 2016

הסיגריה שאחרי המשחק מול זניט הייתה מהסוג הכועס. כועס על עצמי שאני בכלל לוקח ללב את כל החרא הזה שנקרא אהדת ספורט. יש אנשים שסוגרים את הטלוויזיה וממשיכים בחיים. חלקם אפילו חברים שלי. הימים שאחרי כללו התנזרות מכל האתרים והמשחקים. מה שהפסיק את הסגפנות הזאת היה המשחק מול רעננה.
למה? כי בראש הדפוק שלי לא עוזבים את הקבוצה כשהיא למטה (יחסית, כן?). כמו שלא עזבנו בשנות הנמני ובשנות ההפסדים בדרבי.
אז קח אוויר ותירגע כי אתה כבר לא תחלים. מחר בן חיים מורחק בדוחא וביום ראשון דרבי. פאקינג דרבי. צריך להוריד אותם ביגון שאולה.

ניב 20 בספטמבר 2016

יאללה יאללה, נקיפות מצופן והרהורי לב של סוחר סמים. לא באנו לפה לשמוע אותך מתבכיין אז תנגב תעיניים באיזה מטלית או משהו ותתן לנו יומן אליפות.

היסטוריון של ספורט 20 בספטמבר 2016

מייד כשזה קרה ….חשבתי על נס קובנה/ מילאנו רק הפוך.
אלא שהניסים של קבוצת הכדורסל במיוחד מול קובנה היה במשחק מכריע ללא דרך חזרה.

ניב 20 בספטמבר 2016

בדיוק

צור שפי 20 בספטמבר 2016

מבחינתי הקבוצה (קבוצות) שאני אוהד זה בכלל לא משהו שיש לי שליטה עליו או יכולת לבחור או לשנות. כמו מטען גנטי.

סחבק 20 בספטמבר 2016

לדעתי מדובר בטור כיסוי, תגיד את האמת טלב"י, האישה הכריחה אותך לסגור את הטוויטר ועכשיו אתה ממציא לנו פה פוסטים על "נמאס לי להיות אוהד" כדי לתרץ.

גדעון 20 בספטמבר 2016

טל,
תחשוב מה כל כך משמח אותך כאשר קבוצה "שלך" מנצחת.
אתה מרגיש חלק מארגון מנצח ומרגיש מאד מוצלח ושותף בהצלחה. אבל זה לא אתה שהבקעת את השער ואפילו לא ירדת לגליץ'.
כולה בחרת קבוצה שניצחה.
האמת היא שאתה מה שאתה, וגם אם קבוצה "שלך" ניצחה זה לא עשה אותך יותר מוצלח או ווינר.
כנ"ל גם לגבי קבוצה "שנואה". אפשר לחשוב מה קרה אם הפועל ניצחה. כמה שחקנים באדום שבקושי יודעים
מה זה הפועל ורק אתמול הגיעו לארץ ומחר הם במולדובה או סלובניה הצליחו לשים גול.
אני יכול להבין אוהדים מודעים, זה מוסיף להם עניין בחיים, ובעצימות גבוהה יותר מאשר חוג שחיה.
אתה יכול להמשיך לאהוד אבל ברגוע, תחבב במקום למות על.
כך גם תשתחרר ותוכל לראות משחקים פחות במתח ואפילו להינות מהמשחק.
הרי עדיף משחק יפה של 3:3 על פני משחק מגעיל שהקבוצה "שלך" ניצחה בו 0:1 מאיזה גול מעפן בנבדל.
בקיצור, תחשוב על זה

אדם 20 בספטמבר 2016

ממש לא. עדיף משחק מגעיל שהקבוצה שלך ניצחה בו 1:0 מאשר תיקו רב שערים בין באירן מינכן לליברפול

פרלה 20 בספטמבר 2016

עדיפה הצפיה בקבוצה "שלך" בגביע הטוטו על פני גמר המונדיאל

מתן גילור 20 בספטמבר 2016

+1
אחדד – עדיף להיות נוכח באצטדיון. אני מודה שבמשחק האחרון בגביע הטוטו בכפ"ס לא הייתי ב-100% קשב להתרחשויות על כר הדשא.

פרלה 20 בספטמבר 2016

פיסקה מופתית "כל מה שאני רוצה זה לקום בבוקר מבלי …."
כשמכבי הפסידה את האליפות בקיזוז (כן, אני יודע שזה מבלבל אתכם), המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה: רק בעוד חצי שנה, כשייוולד הילד שכרגע עדיין עובר ברחם אימו, אני אשוב לשמוח"
ועדיין, לא הייתי מוותר על כך בעד שום דבר אחר.
הזדמנות טובה לשוב ולהפנות לפוסט ראש השנה המופתי הזה, של עמית לוינטל, מלפני כך וכך שנים:
http://debuzzer.com/lewintal/29656/

יאיר 20 בספטמבר 2016

כנל לגבי הקבוצה ממנה אתה רוצה להגדיל את הפער מחר.
אבל בלי שנאות. רק אהבת חינם. וכל מה שכתבת. בהצלחה.

שלומי 20 בספטמבר 2016

טלב"י יש לך אולטימטום מצבא הצייצנים:
או שאתה חוזר לטוויטר או שאתה פותח יומן אליפות חדש.
תבחר.

מאשקה 21 בספטמבר 2016

טל, ממרומי גילי כמעט כפול מגילך, אני יכולה לומר לך כי במעגלי החיים אפשר להחליף, בית, מקום עבודה, תספורת, בעל או אישה,
אבל, אי אפשר להחליף קבוצה שאתה אוהד מילדות.
מה שמשתה כשמתבגרים ונוספו מעגלי חיים נוספים , זו מידת הפרופורציה לניצחונות והפסדים, רואים את החיים אחרת,.
כדברי מילות השיר: " כשתגדלי תביני "………

Comments closed