מאז שארז אדלשטיין הצטרף למכבי ת"א, סוגיית המאמן הקבוצה לא ירדה מהכותרות ליותר מכמה רגעים בודדים. כשהוא היה המאמן פקפקו ביכולתו להחזיק בתפקיד, אחר כך הגיעו הפיטורים המפתיעים (במידה כלשהי), ומאז, רמי הדר. עם הדר בתפקיד, נדמה שכל ניצחון וכל הפסד, כל משחק וכל אימון מביאים איתם בשורה חדשה ותהייה האם ינחיתו לו מאמן חדש על הראש.

הניצחון הגדול של מכבי ת"א ביוון על אולימפיאקוס מהווה הזדמנות טובה כדי לנתח (עוד קצת) את רמי הדר ואת העמדה שהכי קשה לאייש במועדון הזה. אמנם רצף של ארבעה ניצחונות רצופים הוא לא דבר נדיר בממלכת מכבי סל, אבל בכל זאת, מדובר ברצף די מרשים, כשהניצחונות המדוברים לא הושגו מול נמושות ישראליות בסדרה של משחקי בית בהיכל מנוריהו.

פנרבחצ'ה (קבוצת פיינל פור), קאזאן (בחוץ), הפועל ירושלים (ניצחון ראשון עליה אחרי שנתיים), והמרשים מכולם, אולימפיאקוס (בחוץ). פתאום נראה שמעמדו של רמי הדר כמאמן הראשי במכבי ת"א מעולם לא היה יציב יותר. כן, תקראו את המשפט האחרון שוב.

האם זה מבטיח משהו לגבי ההמשך? חחחחח די נו, זו מכבי ת"א, שום דבר לא מבטיח כלום. הפסד או שניים ונתחיל שוב לקבל את הדעות של הבעלים באתרי הספורט השונים תחת האנונימיות של "גורמים". אבל לא משנה מה יקרה בהמשך, אני חושב שאפשר להסכים על כך שרמי הדר הפתיע את רוב העוסקים בכדורסל (פרשנים, אוהדים ועסקנים כאחד).

אבל, חייבים לעצור ולתהות האם ההצלחה (הזמנית) של רמי הדר באמת צריכה להפתיע אותנו, שכן, כאשר מדובר במכבי ת"א כדורסל, העובדה היא שאין לנו מושג מהם הקריטריונים להצלחה במערכת המטורפת והלחוצה הזו. למען האמת, אין לנו מושג האם בכלל יש קריטריונים מוקדמים שיעידו על איזו שהיא התאמה וסיכויי הצלחה גבוהים יותר לתפקיד.

*

אם נסתכל אחורה ונבחן את מכבי ת״א במתכונתה הנוכחית, עם הפדרמנים והרקאנטים כבעלים והדון במאבק תמידי להישאר רלוונטי, יהיה יותר קל למנות את המאמנים שהצליחו בה, מאשר אלה שלא. ב-20 השנים האחרונות, המאמנים היחידים שהצליחו במכבי ת"א היו פיני גרשון ודיוויד בלאט. הנה הרשימה של אלה שלא: צביקה שרף, עודד קטש, נוון ספאחיה, אפי בירנבוים, גיא גודס וז'אן טבק.

(הערה לגבי הרשימה ונמשיך: התלבטתי רבות האם להכניס לרשימת המאמנים שלא הצליחו את ארז אדלשטיין וז'אן טבק. בסופו של דבר, כפי שאתם יכולים לראות, הראשון נשאר בחוץ, השני נכנס. אדלשטיין נשאר בחוץ כי הוא לא ממש קיבל הזדמנות להפגין את יכולות האימון שלו והסיבות שבגינן הכל התפוצץ הן לא ממש מקצועיות. ז׳אן טבק נכנס אחרי לבטים רבים עוד יותר. מצד אחד, הוא קיבל קבוצה מחורבנת ומבחינה אובייקטיבית נכנס למצב רע. ובכל זאת, אני כאוהד הצבתי לו רף די נמוך להצלחה: שני התארים המקומיים + "ללכת הכי רחוק שאפשר" ביורוקאפ. פאקינג יורוקאפ. בפועל הוא הודח בבית המוקדם של היורוקאפ, פאקינג יורוקאפ, ולא לקח אליפות, שני יעדים לגיטימיים לגמרי, ועל כן, הוא ברשימה שלנו)

(טוב נו, עוד הערה. טכנית, אפשר להכניס לרשימה הזו גם את בלאט וגרשון, שני המאמנים שהצליחו, שכן לשניהם היו קדנציות פחות זוהרות בקבוצה. אבל ניתן להם ליהנות מהספק ונזכיר אותם הפעם רק בהקשר החיובי).

כשמסתכלים על הרשימה הקצרה של השניים שהצליחו ומנסים להוציא ממנה איזה שהוא מכנה משותף שיעיד על מה דרוש כדי להצליח בקבוצה, אז נראה שהדבר היחיד שקיים זו "הצלחה קודמת", ו\או הקריטריון של "ותק". פיני גרשון הגיע מהמעמד היוקרתי של "היחיד שלקח למכבי ת"א אליפות בשלושים השנים האחרונות" (ועוד בסדרה!), כשגם לקח למכבי ת"א גביע על הראש ביד אליהו (גביע אימא! גביע!), בעוד שבלאט הגיע אחרי הצלחות בחו"ל (אליפות באיטליה, 2 גביעים והצלחה כבירה עם נבחרת רוסיה).

אם ממש נתאמץ, אז משהו נוסף שמשותף לשניים הוא קריירת משחק בינונית. גרשון שיחק ארבע שנים במכבי דרום, קבוצת בית של מכבי ת"א, לפני שפציעה בברך אילצה אותו לפרוש ב-1974, ובלאט שיחק 12 שנים בארץ ובחו"ל לפני שפנה לאימון, שמונה קבוצות סך הכל, בקריירה שמעטים יזכרו ממנו משהו.

חוץ מזה, קשה לחשוב על שני מאמנים שונים יותר מבלאט וגרשון, וייתכן שדווקא בגלל זה הם היוו צוות מצוין שהשלים אחד את השני. האחד חיית משחק שהרגיש את הרגע, גינונים של ישראלי כולל הפה הגדול שלו, ואחד שלא שם על הפרטים הקטנים, בעוד שהשני מחושב, מתוכנן, דיפלומט כמו שאמריקאים יודעים להיות, ופריק של שליטה. לא נראה שאפשר להוציא כאן איזה שהוא שטאנץ של מאמן.

אם נסתכל מקרוב יותר על הפקטור שבלאט וגרשון חלקו כשהגיעו למכבי, "הצלחה קודמת ו\או ותק", נגלה שהיא לא ממש מבטיחה משהו במועדון הצהוב. ראשית, פיני גרשון שב למועדון, עם הקריטריון המדובר, ולא הצליח בו בפעם השנייה. בנוסף אליו, אפי בירנבוים הגיע כשועל הוותיק ביותר שיש ולא החזיק מעמד יותר מחודשיים. תכולת המזוודה שהאחרון הגיע איתה לנוקיה, שכללה גביע המדינה ואינספור הצלחות "יחסיות" בקבוצות שהן לא מכבי ת"א, לא עזרה לו בכלום. גם לא לצביקה שרף הוותיק שהגיע למועדון (עוד פעם) בעונה שלפני אפי והפסיד בשלושה גמרים. ותק יכול אולי לעזור, דגש על ״אולי״, אבל לא מבטיח שום דבר.

מול מאמנים ותיקים כאלה, ראינו את מכבי גם מנסה מאמן עם ניסיון דל, אבל "מכביסט" (או סוג של), כי מי יודע, אולי דווקא זה יהיה מה שיצליח. עודד קטש הגיע אחרי קריירת אימון שכללה שלוש שנים בגליל העליון והחזיק חצי עונה. גיא גודס היה קצת יותר מנוסה עם ארבע עונות כמאמן ראשי לפני שקיבל את המשרה (ועוד שש עונות כעוזר מאמן במערכת הלחוצה הזו). זה החזיק קצת יותר מאפי ועודד, עונה וקצת. הידד.

מבין כל הישראלים ברשימות, גודס וקטש היו המאמנים עם קריירות המשחק המרשימות ביותר, שתיהן הוגבלו ונגדעו מוקדם מדי בגלל פציעות טורדניות (בנימה אישית, עצוב לי שלעולם לא נדע עד איפה קטש יכול היה להגיע לולא הפציעה שלו. אני חושב שהוא היה יכול להיות הכדורסלן הישראלי הגדול בהיסטוריה). אבל כפי שראינו, וזה ההקשר הראשי שלנו, הקריירות האלה לא ממש הועילו להם על במכבי.

אחרונים חביבים, יהיו הזרים. תוהה האם להמשיך פסקה זו בחרוז, או לעצור כאן ולשמור את זה חפוז. ז'אן טבק ונווה ספאחיה, האחד הגיע בגלל שהיה מקורב והשני בגלל שניצח את מכבי פעמיים בעונה.

שניהם הגיעו מבחוץ עם ניסיון רב באימון, האחד גם עם קריירת משחק מפוארת, אווט-סיידרים, שייכים לשטאנץ' אחר, ובסופו של דבר, כנראה שישנה סיבה שהסברה השולטת היא ש"מאמנים זרים לא יכולים להצליח במכבי".

*

אז ממש לפני שנשלים את המעגל ונחזור למאמן הנוכחי, רמי הדר, חובה לציין כאן גם את התיאוריה שאומרת שלמכבי ת"א היה פשוט המון מזל עם בלאט וגרשון, ולולא שניהם הקבוצה הייתה מסתכלת על עשורים על גבי עשורים של שוטטות במדבר ללא תארים אירופאים. לפי התיאוריה הזו, אין בכלל קריטריון להצלחה, זה הכל מזל ולא היה צריך להיות בכלל מאמן כזה, שלא לדבר על שניים.

וזה מביא אותנו לרמי הדר, מאמן שמעטים נתנו לו סיכוי לשרוד שבועיים, שלא לדבר על להגיע לנקודה שבה הוא נמצא כרגע, אחרי הרצף המרשים של ארבעה ניצחונות וכיסא (די) יציב. אז שוב, חייבים לתהות בקול רם, אם לא נראה שיש איזה שהוא קריטריון ברור להצלחה במכבי ת"א, מדוע אנשים הרגישו כל כך בנוח להצביע על רמי הדר ולומר שהוא לבטח לא יהיה זה שישרוד. כלומר, על מה לעזאזל מבססים קביעה כזו אם אין נתונים שיכולים לעזור לנו הקביעה.

אם נמשיך רק לרגע את תיאוריית המזל, אז אפשר לטעון שאותו "מזל" מדובר עם שני המאמנים הוא שיש להם אישיות מיוחדת, והיא שהביאה לכך שהשניים הסתדרו תחת תנאים קשים עם הנהלה בלתי-אפשרית. אבל לדעתי, כל התיאורייה הזו נשמעת בסך הכל כמו הסבר לאחר מעשה. כלומר רק אחרי ששני המאמנים הללו הצליחו בקבוצה, אפשר להסביר שזה היה (גם) בגלל האופי המיוחד שלהם. התיאוריה תוכל להמשיך לעבוד, כשכל מי שיצליח שם בעתיד, פשוט נחזור ונייחס לו את האופי המסתורי הזה.

המציאות כיום היא שמינוי מאמן למכבי ת"א היא קצת כמו מילוי טופס "טוטו". אתה מסתמך על כל מיני נתונים שיש בידך, אבל זה בסופו של דבר לא יותר מניחוש פרוע. אולי משהו מדהים יקרה, ואולי לא. הקבוצה תנסה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלה בכל דרך, אבל זה המון מקריות. או שיהיה שם חיבור, או שלא (האחרון זה בעיקר נכון לגבי הכדורסל).

אז מה יש לנו עם רמי הדר? ובכן, אין קריירת משחק, אבל יש קריירת אימון שכללה הפסקה של שבע שנים שבו לא עסק כלל בכדורסל. מה עוד? טוב ששאלתם, יש גם את בית"ר מגדל העמק, בית"ר בנימינה, מכבי אשדוד, מכבי באר יעקב ומכבי הוד השרון, אתם יודעים, הרזומה הטיפוסי של כל מאמן שמגיע למכבי ת"א. ואז כמובן, מכבי חיפה, שכולנו כבר יודעים וזוכרים. בנוסף לכך, לא היו תארים, הוא לא "מכביסט", וכאמור, הוא לא זר.

נכון, רמי הדר הגיע לתפקיד הזה בדרך מוזרה, מאד, ויש לו רזומה דל, בטח ביחד לקודמיו, בטח ביחד לשני המאמנים שהצליחו, אבל… אז מה? ראינו מאמנים עם רזומה עשיר ורזומה דל, ישראלים וזרים, שחקני עבר גדולים וכאלה שלא שיחקו כמעט בכלל, מאמנים מצליחים ומאמנים נכשלים (וגם מאמנים מצליחים ונכשלים בניסיונות השונים שלהם בקבוצה). לא יודע מה אתכם, אבל לי זה נשמע שהוא מאמן בעל סיכוי סביר להצטרף לשתי הרשימות.

*

אין אני אומר שכל מאמן מהווה את אותו ההימור. די ברור שמאמן מהשורה הראשונה של אירופה, שמות כמו אובראדוביץ', מסינה ואחרים, מקטינים את הסיכון שלך. אבל ברגע שעוברים אותם, במועדון כמו מכבי ת"א, נראה שההימורים פתאום הרבה יותר קרובים אחד לשני. רמי הדר, ארז אדלשטיין (מקצועית), דן שמיר, שרון דרוקר, או אריק שיבק, כמו גם השמות האירופאים שנזרקים בשבועות האחרונים לאוויר, הכל אותו הדבר לדעתי, ולאף אחד אין מושג איך זה באמת יראה.

בימים שאחרי שרמי הדר מונה למאמן, ישבתי בשקט ומלמלתי לעצמי… "אולי?", "למה לא?", "מי יודע, אולי הוא יפתיע?". אני לא גאון או נביא ואני לא מבין יותר מאחרים (ההפך הוא כנראה הנכון), פשוט לא הצלחתי למצוא סיבה אחת טובה לפסול על הסף תסריט שבו רמי הדר מצליח להשתלט על התפקיד ומצעיד את מכבי ת"א לעונה מוצלחת, לא משנה איך תגדירו "מוצלחת".

אלא אם פתאום תהיה התרסקות בלתי צפויה, נראה שרמי הדר הרוויח את הצ'אנס שלו. וגם אם נחזה בהפסד ביזארי לקריית גת, ואז אנדולו אפס תנצח בהיכל בחמישי, לא אנחנו ולא הדר צריכים לקום בבוקר של שישי למראה כותרות שמכבי שוב חושבת על מחליפים. רמי הדר יהיה המאמן לפחות עד סוף העונה, קדימה, תנו לי סיבה אחת למה זה לא יצליח.

תבגוד לפני שיבגדו בך
בריינדד