למה סופו?

.

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת טל בן יהודה

*

אני חייב להתוודות על משהו ואני אשמח לעשות זאת כאן בפני הקהילה המכובדת של קוראי דה באזר: קוראים לי טל בן יהודה ואני בן אדם טרחן.

אני לא בן אדם מעצבן, אלא פשוט ישנם המון דברים קטנים שמטרידים את מנוחתי, ואני לא יכול שלא לשאול לגביהם את השאלה "למה". למה לערוץ 2 אין עדיין ערוץ ב-HD, למה אנשים מסמסים בתשלום כשלכולם יש Whatsapp, למה "דאנקן דונאטס" לא הצליחו בארץ ולמה כף היד של ישראלים נמשכת באופן טבעי לצפצפה באוטו.

בנוסף לאלה, אני שואל את עצמי, כבר למעלה משנה, למה האוהדים של מכבי כל-כך אוהבים את סופוקליס שחורציאניטיס?

אל תבינו אותי לא נכון, אין לי שום דבר נגד השחקן. ההפך, לדעתי הוא בורג מרכזי בהצלחת הקבוצה בשנתיים האחרונות, אבל אפשר בהחלט לטעון שהוא השחקן האהוד ביותר בסגל הקבוצה בשנתיים האחרונות (למעט שארפ), ואת זה אני מתקשה להבין.

שבוע אחרי שבוע אני מגיע להיכל, חוזה בתופעה הזו מקרוב, ובכל זאת אני לא מצליח לקבל מענה אמיתי. לכן אני מביא את התהייה הזו על גבי הדפים הוירטואליים של האתר הזה, אולי תוכלו לעזור לי.

(צילום: ערוץ הספורט)

הנשמה

כשאדם כלשהו הופך לדמות אהובה על הקהל, אם זה בסרט, תוכנית טלוויזיה, ספר, או לחילופין אם מדובר בסלבריטאי או פוליטיקאי, אפשר כמעט תמיד להבין את הסיבה. הוא חתיך, הכריזמה נוטפת ממנו, הכישרון שלו ייחודי ומתפרץ, הוא מהווה איזו אידיאל לשאוף אליו או שהוא סתם בן אדם שאנשים אוהבים לחשוב שהם דומים לו.

בעולם הספורט, אוהדים נמשכים לשחקנים מסוגים שונים. הראשון שבהם הוא הדמות המוכרת של "שחקן נשמה". לצערנו אין הגדרה מילונית לשחקן כזה, וקשה לנסח הסבר קצר ומדויק למונח, אבל הנה הניסיון שלי: "שחקן עם לב גדול שהנחישות שלו לעיתים מחפה על מחסור מסוים בכישרון".

למרות שההגדרה קצת מעורפלת, כולנו יודעים להצביע על שחקנים כאלה, בייחוד כשמדובר בקבוצה שלנו. בתור אוהד מכבי, הראשון שעולה לי לראש זה כמובן דרק שארפ. גם גיא פניני שחקן כזה. מוטי דניאל היה שחקן נשמה בשנות התשעים, ומספרים לי שארואסטי היה כזה בעשור וחצי שלפניו. בכל מקרה, סופו הוא לא כזה, אפילו לא קרוב.

הגיבור

הסוג השני הוא כמובן "השחקן הכי טוב בקבוצה". הגיבור המקומי. הקהל נמשך באופן טבעי לשחקנים הכי טובים, הן בגלל שהם משחקים את המשחק באופן שאף אחד אחר לא משחק והן בגלל שהשחקנים הללו הם בדרך כלל המובילים בקבוצה.

אני לא בטוח שבעונה שעברה, אז החל הרומן הגדול בין סופו לאוהדים, הוא היה בטופ 3 של מכבי. פארגו ופרקינס חולקים בוודאות את המקום הראשון והשני, וגם אידסון עשוי להתברג לפניו ברשימה. האמת, ייתכן שחלק מעכברי הכדורסל היו מדרגים גם את ליאור אליהו לפני האיש הגדול (בתנאי שמתעלמים מהפיינל פור בברצלונה). סופו הוא שחקן טוב, אבל לא הכי טוב, ואלה שלפניו לא זכו לאהבה שהוא זוכה לה באופן קבוע.

צריך לזכור שהשחקנים המובילים גם נמצאים על המגרש למרבית המשחק, בעוד סופו נכנס באופן קבוע לבעיית עבירות שמונעת זאת ממנו, בנוסף לכך, בלאט מחליט לא פעם לסיים משחקים צמודים כשהאיש הגדול יושב מאחוריו על הספסל.

הכריזמטי

חייבים כמובן לבדוק את הפקטור המשמעותי "כריזמה". יש איזו הסכמה כללית, שלו הייתם לוקחים בן אדם שעולם הכדורסל זר לו רק לרגעי החימום שלפני משחק של הבולס בשנות התשעים, העיניים של הזר היו נמשכות באופן טבעי למייקל ג'ורדן. מעבר ליכולות הכדורסל הייחודיות שלו, היה לבן אדם כוח משיכה שאין שני לו (ה"קבורקה", אם תרצו).

לסופו יש כריזמה של סוזוקי סוויפט. ספורטאי כריזמטי אינו מתנהג באופן רשלני על המגרש. ספורטאי כריזמטי אינו מזלזל על בסיס קבוע בשריקות שופטים. ספורטאי כריזמטי אינו מפגין מצבי רוח של בחורה במחזור בכל פעם שהוא לא אוהב את החילוף שלו. אז תמחקו בבקשה גם את "כריזמה" מהרשימה.

בצלמנו ודמותנו

הקריטריון האחרון הוא הדמיון של הדמות אלינו עצמנו, אבל סופו לא דומה כמעט לאף אחד מאיתנו. סופו הוא יציאה של הטבע. הוא גבוה, שמנמן ורחב ובעל צבע עור שונה מרובנו. כשאנחנו מסתכלים על יוגב אוחיון, אנחנו יכולים לראות את עצמנו בגיל צעיר, כשאנחנו מסתכלים על שחורציאניטיס, אנחנו יכולים לראות טנק מרכבה שלוש.

ייתכן שזה בגלל שהוא בחור גדול, הרי שאקיל אוניל גדול ואנשים נמשכו אליו. אולי אנשים רוצים לבוא ולתת לו חיבוק כי הוא דומה בצורתו לבובות הגדולות בדיסנילנד, שהילדים רצים אליהן בשביל חיבוק ותמונה.

באמת שאין לי מושג. שבוע אחר שבוע, אני רואה שחקנים כמו בלו, לנגפורד, אליהו והנדריקס סוחפים את הקבוצה לנצחונות (בשנה שעברה פארגו ופרקינס), ושבוע אחרי שבוע סופו יורד לספסל אחרי עוד משחק בינוני פלוס, לקול התשואות החזקות ביותר שמישהו קיבל בהיכל באותו הערב, כשהאהבה הגדולה ביותר מורעפת עליו. ואני לא מבין למה.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

טל בן יהודה ב"דה באזר"

"דה באזר בפייסבוק

***

היא היתה לבושה כולה תכלת, אהובתי החדשה / עירד צפריר
הגיגים קצרים

21 Comments

אנונימוס 22 בפברואר 2012

ואני תוהה, למה סמארטפון גורם לאנשים לחשוב שלכולם יש סמארטפון+Whatsapp…

אדם בן דוד 22 בפברואר 2012

כי הוא גדול ודורסני (שזה מיקרוקוסמוס של הקבוצה). כי הוא היחידי במכבי שהוא מיוחד- שחקנים כמו פארגו או פרקינס יש גם יש- לסופו אין מקבילה.

תומאס נוימן 22 בפברואר 2012

באופן מסורתי לקהל של מכבי יש אהדה ל"ביג מן הבעייתי" – ראה ערך ארל וויליאמס, או להבדיל, חוסיין בשוק.

חוץ מזה – סופו הוא סוג של "מפלצת" שהקהל לא נתקל בו בעבר, גוף גדול וכבד אך זריז, שכל עוד כוחו במותניו מתייצב לפני כולם בעמדה מתחת לסל בהתקפות מהירות, וגם שחקן שאינו מתבייש לזנק על הפרקט לכדורים אבודים, למרות מימדיו הגדולים. הקהל פשוט אוהב את זה.

בגדול – אני חושב שאתה ממעיט בערכו ובחשיבותו לקבוצה בשנתיים האחרונות. עצם העובדה כי הקבוצה השניה שוברת את הראש – לפני כל משחק ובמהלכו – בשאלה "מה עושים ב-20 הדקות שסופו במגרש?" – אומרת הכל.

תולעת 22 בפברואר 2012

לא ממש מסכימה איתך לגבי הקביעות הנחרצות באשר למה שחקן "כריזמטי" לא יעשה. הרבה שחקנים כריזמטיים מזלזלים בשריקות של שופטים, ורבים מהם משחקים באופן רשלני (מאחר והם סומכים על הכישרון והכריזמה שלהם). לגבי מצב הרוח של ה"בחורה במחזור" לא לגמרי הבנתי.

בסופו יש משהו שמעורר אמפתיה, כנראה השילוב בין הפיזיות האימתנית לילדיות (לא ילדותיות, למרות שגם…) שיוצאת ממנו. חוץ מזה הוא כוכב, שהגיע למכבי נטולת כוכבים (עוד לפני שזה היה מגניב).

בני תבורי 22 בפברואר 2012

אולי כי סופו הוא הילד השמן/האיטי/הקלמזי שיש בכל אחד מאיתנו, שהצליח למרות מגבלות גופניות בולטות?
ודאנקן דונאטס זה דרעק.

יואב 22 בפברואר 2012

כי מכבי זקוקה לסופו וסופו זקוק לחיבוק.

בני תבורי 22 בפברואר 2012

לגמרי.

ג'ואב 22 בפברואר 2012

אולי כי הבנאדם היה קרוב ל200 ק"ג ותראה איזה פלא הוא הצליח להוריד איזה 30 ק"ג והוא משחק ברמה הכי גבוהה באירופה?
כי אולי כשהוא טוב הוא הכי טוב באירופה?
אולי כי במשקל של 150 ק"ג הוא עדיין קליל, זריז ומתאבד על כדורים אבודים?

ו..ליאור אליהו? באמת? אני מתעב אותו! שונא אותו! הבן אדם הוא עצלן בן עצלן, חתיכת פרזיט, שחי על כשרון נטו ולא עושה ולא פסיק על מנת להעלות את הרמה שלו! בלתי נסבל!
ההגנה שלו והסגירה לריבאונד זה הדבר הכי מקומם שראיתי בכדורסל אי פעם, פשוט שערורייה, לא פחות ולא יותר!

תומר. 22 בפברואר 2012

בעיני סופו הוא כן סוג של שחקן נשמה.
לראות איך הוא נכנס לכושר במכבי לעומת הבעיות שהיו לו לפני שהגיע זה ראוי להערכה ומגיע לו על זה את העידוד שהוא מקבל. עכשיו הוא בתקופה קצת פחות טובה אבל עד לפני כמה זמן הוא כן היה בורג חשוב מאוד.

תום א 22 בפברואר 2012

אה, זה קל. שתי סיבות:
1. זו אחת הפעמים הבודדות בהיסטוריה שיש למכבי נשק שכל אירופה מדברת עליו, שכל המאמנים היריבים מתמקדים בו, שמטיל אימה על היריבות. זה החלום של כל אוהד – שהשחקן שכל אירופה רועדת מפניו, פתאום בצד שלך. תחשוב איך אנחנו כאוהדים רעדנו מפחד לקראת מפגש עם גאליס, או עם סאבוניס, או עם טקצ'נקו, או עם דומיניק וילקינס.
2. הוא ניזון מאהבת הקהל. הפרצוף המיוסר שלו, פשוט גורם לך לרצות שהוא יחייך. סוג של "הארד טו גט", שגורם לך לאהוב אותו עוד יותר.

טל בן יהודה 22 בפברואר 2012

אוקיי, אני מתחיל לקבל את התמונה המלאה כאן (או לפחות התמונה של המגיבים כאן)…

1. בפעם הראשונה יש למכבי נשק אימתני שכל אירופה חוששת ממנו (אהמ, פרקר-וויצ׳יץ-שאראס שקוראים את התגובות כאן מאד נעלבו ושוקלים להכריז על ״חרם-דה-באזר״ בפייסבוק שלהם, אתכם לבקרמן!).

2. הוא שמן, אבל הוא היה יותר שמן. ועכשיו הוא פחות שמן אז אנחנו מריעים לו על הדיאטה. (אני הורדתי 20 ק״ג לפני כמה שנים, ואני לא זכיתי לאותה האהבה מהיושבים לידי בהיכל. נכון שהעלתי מאז 10 ק״ג מהם חזרה, אבל עדיין…)

3. כי הוא אוהב חיבוקים וזקוק נואשות לכוס החיבוק המפורסמת של ״מקס ברנר״ שלא משנה איך תחזיק אותה, לא תוכל להראות גברי…

4. ואם כבר מקס ברנר, אל תדברו עם בני תבורי על מתוקים. מסתבר שהוא לא מבין כלום בתחום…

5. תולעת, אני ממש לא רוצה להיכנס כאן למלחמת מינים, אבל אם לא הבנת את כוונתי… כנראה שלא צרכת מוצר הוליוודי קלישאתי בחייך (האמת, מרשים ומפתיע באותו הזמן).

6. בנימה רצינית יותר, אני מסכים לגמרי שהשחקן ניזון מאהדת הקהל.

בני תבורי 22 בפברואר 2012

טל,
התחום שלי במתוקים מתחיל ונגמר בבפלות…

בר שושני 22 בפברואר 2012

כי סופו הוא הדבר הכי קרוב לגלדיאטור שמכבי הפיקה כבר הרבה זמן; וכי הקהל אוהב לראות גלדיאטורים מועכים זה את זה; וכי סופו הוא המועך המוצלח ביותר באירופה היום.

יואב 22 בפברואר 2012

טל,
עיתוי טוב יש לך, ברכות לסופו שחוגג היום את הולדת בנו הבכור. להחתים מעכשיו!

מנחם לס 22 בפברואר 2012

אנחנו אוהבים שחקנים כדמותנו וכצלמנו. למה אתה חושב שמייקל ג'ורדן היה השחקן 'שלי' משך 15 שנה?
אבל בסידרת מאמרים שתתחיל ביום שני, מייקל לא יצטייר כדמות הכי חיובית בעולם, אז אני דומה לו בניתור וביכולות הפיזיות האחרות, אבל עליון עליו מבחינת אנושיות ורגש…

"שחקן נשמה"… אתהנ צעיר מדי ולא הכרת את ארואסטי. אלהים ברא אותו כדי שתהיה הגדרה טובה לשחקן נשמה.

"שחקן כריזמטי"…מיקי ברקוביץ'. הילד הנצחי של מכבי.

"שחקן רציני וחרוץ, אבל מעט משעמם"…נדב הנפלד.

"שחקן 'גמבלר' ובנזונה מספר אחד"…אברהם שניאור (תשאלו את הסבא עליו)

"הפרופסור"…תני כהן מינץ.

"המטורף/משוגע/פסיכי על אמת"… סטיב צ'ובין (שאני הבאתי למכבי, ואולי הוא מכר משחק לאולימפיאקוס). שחקן מצויין (הבאתי אותו מה-ABA) שהשתתף במכביה, וכשהגיע לת"א דירתו הפכה למרכז הסמים וההילולה של העיר.

"אפס כשרון, רק מלחמה"…לארי קאופר (שגם אותו הבאתי למכבי, ושמלוק רצה לשלוח אותו הביתה במטוס הראשון, ואז עבור $25,000 לעונה הוא הפך לשחקן ההגנה מס' 1 של מכבי והריבאונדר הטוב ביותר)

"ההיפי"… בוב מקמהון. גם אותו הבאתי. ירד מהמטוס לקבלת הפנים עם שמעעון מזרחי עם גיטרה וחרוזים (וזה היה בשנת 1970…כשרק בנות בישראל ענדו חרוזים!) . שמעון תקע בי מבט כאילו הוא רוצה לרצוח אותי על המקום. הפך לקלעי פיור שוטר מס' 1 של מכבי, ויחד עם דורון ג'מצ'י, הקלע מרחוק מס' 1 בתולדות הקבוצה. הוא הפך לשחקן האהוב והפופולרי ביותר של מכבי ת"א. (הבאתי אותו מקולג' קטן, אבל עם העיניים וההבנה של הדוק, הכל אפשרי!)

הופמן 22 בפברואר 2012

יופי של פוסט.
אני חושב שיואב ותום א. נגעו בנקודות הנכונות. הוא ענק אבל לא ענק מכוער ומפחיד סטייל טקצ'נקו אלא יש בו משהו ילדותי, מעין תינוק מגודל שאתה רוצה לחבק ולהגיד לו שיהיה בסדר.
והפרצוף המיוסר הוא גם סיבה מצוינת. אתה רואה על הפנים שלו שכל החיים הוא נאבק. נגד הלועגים, נגד המזלזלים, והרבה מאוד נגד עצמו. אז אתה רוצה שיהיה לו קצת טוב, ואתה רוצה שזה יקרה במשמרת שלך.
העניין עם החיוך זה גם נכון. אני אוהב לראות אותו מחייך, כי אז אני יודע שהמצב באמת טוב. חיוך שאני מעריך (גם למתי כספי היה כזה לפני שהוא התחיל לעשות פרסומות למשחות שיניים).
חוץ מזה, הוא טוב בצורה שונה. השילוב שיש אצלו של גודל וכבדות עם זריזות רגליים מפתיע אותי בכל פעם מחדש.

יואב 23 בפברואר 2012

הופמן,
מושלם. ריגשת מאד.

ליבר מהאייפון 23 בפברואר 2012

להגיד שסופו מתנהג כמו בחורה ואז להשוות אותו לאליהו זה מצחיק. אני אחי ואבי מנויים למכבי , שער 11 למעלה, כבר 17 שנים ומעולם לא ראינו שחקן חלבי כמו אליהו! הוא פשוט אישה! מכבי צריכים לחשוב טוב טוב לפני שמביאים את הלפרין בקיץ! כי עם שניהם ביחד בחמישיה אני מתחיל לחפש את אורנה אוסטפלד על הקווים!

בקשר לסופו: אם אתה חושב שכל השחקנים שהזכרת מתקרבים לרמתו אתה טועה. ניתן לראות כם העונה וגם עונה שעברה שכשסופו לא על המגרש ההתקפה נתקעת! הוא שואב המון פוקוס מההגנה ומשחרר את כל השאר לזריקות נוחות! אנחנו אוהבים אותו כי הוא כושי גדול והוא שלנו. לי זה מספיק!

שי הרר 23 בפברואר 2012

1. הוא יצור יחודי ונדיר. האוהדים אוהבים להתחבר לאחד כזה, כמו ילדים שהולכים אחרי המשוגע התורן…

2.הקהל זיהה כמה הוא ניזון מהתקשורת עם הקהל, ונהנה "לשחק" אתו.

3. יש אצל האוהדים תקווה שכל הפוטנציאל שלו יתממש והוא באמת יהפך לאימת אירופה, מכונה בלתי עצירה. ע"י האהדה הם חושבים לעודד אותו לזה.

יובל 23 בפברואר 2012

טעית בעניין שחקן הנשמה. אנחנו אוהבים את סופו כי הוא שחקן נשמה אדיר.

לראות 2.06 עצום שעושה מה שצריך ואז הרבה יותר מזה כדי להשיג את הכדור, אתה גם רוצה שהוא יצליח ואתה רוצה שהוא ישחק כדי לראות את זה שוב.

הוא קצת תינוק לפעמים, אבל היכולת והרצון האדיר מחפים על זה

הלצ 11 באפריל 2012

כל הכבוד על הפוסט. אני מאוד אהבתי את ההגשה והכתיבה וגם אני תהיתי מדי פעם למה אפילו לי כל כך חשוב שסופו יהיה מרוצה ואז הבנתי שזה פשוט זה : אחרי כל הסיפורים על "שאקילציאניטיס" המוכשר מיוון שפשוט לא מצליח לממש את הפוטנציאל ועל המריבות עם פיני וחוסר יציבות מפתיע הבין קהל הכדורסל בנוקיה את מה שרוב המאמנים של הענק היווני לא הבינו – הוא צריך לקבל אהבה
כל הנימוקים הפסיכולוגיים בשקל וחצי לא חשובים אלא רק הפאנצ' וזה שסופו צריך, בדיוק כמו ילד, לדעת שהוא יכול לטעות ועדיין יאהבו אותו. אם הוא לא יודע את זה הוא נעלב ונפגע ולא מקריב. ברגע שהקהל של מכבי רק תומך בו הוא מתחיל להשתטח על הרצפה על כדורים ולרוץ כמו בולט במתפרצת

Comments closed