המכביזם מת.

באומה הצהובה שהקמנו ובנינו יש מעט מאד פשעים שמוגדרים כ"בלתי נסלחים". בשבוע האחרון, לפני גמר גביע המדינה, רובנו היינו קורבנות לפשע הנורא מכל. אוהדי מכבי הגיעו לגמר הגביע כשהפועל ירושלים פייבוריטית, ויותר מכך, אנחנו ידענו את זה, הודנו בזה וגם ייחלנו לסוג של נס.

זה מעולם לא קרה. מ-ע-ו-ל-ם. אם לדוגמא נסתכל על הקבוצה שלנו בשלוש השנים האחרונות (מסיבות מובנות), אז זה לא קרה מול הפועל ירושלים בגמר בארנה לפני שנתיים, לא בגמר שהיינו משחקים מולה אם היינו מנצחים את הפועל אילת בסדרת חצי הגמר, לא מול פנרבחצ'ה ביורוליג, לא בסיבוב הראשון של היורוליג בשנה שעברה, ולא ביורוקאפ הבזוי. גם חשבתי שמכבי יכולה לתת הכל ולנצח את ירושלים בפיינל פור של שנה שעברה. מעולם לא הגעתי למשחק של מכבי כמו שהגעתי למשחק הזה.

כנראה שעברנו יותר מדי. השנים הללו, החלפת מאמנים כמו גרביים, הצניחה משפל אחד לשני, לשלישי, לרביעי, לשפל ה-127, בסופו של דבר הכריעו אותנו. אותי. לא רק שבאנו כאנדרדוג שרק מקווה לטוב, ירושלים באו למשחק הגמר כמו… מכביסטים. זחוחים ובטוחים בעצמם, כש-40 הדקות הן לפרוטוקול בלבד. הגביע הזה היה רשום על שמם, תואר ראשון בעידן אורי אלון שהם לוקחים למכבי ת"א על הראש.

איני יכול או רוצה לסלוח לגורמים האחראיים על הפשע הזה, ההנהלה. הם אשמים. לא מדובר כאן בטור שמטרתו לנתח מי אשם, איך הגענו לכאן ומה צריך לעשות, אני רק מרים אצבע מאשימה לכיוונם וצועק להם להתבייש. הם אחראיים למצב המביש שבו הגענו למשחק, ורק הם.

הם הביאו אותנו למצב שבו ניצחון בגמר גביע המדינה, על הפועל ירושלים, הוא סיבה למסיבה, כזו ששמורה רק למשחקי יורוליג בחודשי אפריל-מאי. ואני לרגע לא בא בטענות לשחקנים. הם חוגגים כאן בצדק. הם יודעים שהם היו אנדרדוג גדול (ה-3 נקודות שירושלים קיבלה בווינר היה הזוי בעיני, זה היה צריך להיות 7-8 נקודות הפרש).

ואם בהנהלה חושבים שעכשיו שזכינו בגביע הכל בסדר, שיחשבו שוב. המכביזם מצולק בצורה קשה, הם אלה שעשו בה פנס.

יחי המכביזם

למכבי ת"א נותר דבר אחד כנגד הפועל ירושלים, דבר אחד שעוד לא קרה, דבר אחד "להחזיק כנגדה" בכל פעם שהאדומים ירצו לטעון לעליונות. וזו העובדה שבמתכונת החדשה והמשופרת שלה, תחת אורי אלון המחונן (ללא שמץ של ציניות), הפועל ירושלים עדיין לא ניצחה את מכבי ת"א במשחק על תואר.

היא לקחה אליפות, היא ניצחה את מכבי ת"א פעם אחר פעם בליגה, סיימה מעליה את הטבלה ואירחה את הפיינל פור, מאמן טוב, בעלים, יציבות, אמרה סטודמאייר, ועדיין, היא לא ניצחה את מכבי ת"א כדי להניף צלחת או גביע.

תאמינו או לא, גמר הגביע היה משמעותי עבורי בהקשר הזה. זה עדיין משמעותי עבורי. היתרון המדובר עמד על הכף בערב חמישי, וגם הירושלמים ידעו את זה. הם חיכו לזה. הם רצו לקחת תואר נגד מכבי, אצלם בבית. לפני שנתיים זה ברח להם, אבל עכשיו זה הזמן. מכל הסיבות שכבר צוינו מעלה, פלוס כל הסיבות שהפכו אותה לפייבוריטית.

ומכבי ת"א, בטיפות הגאווה האחרונות שעוד נותרו אצל השחקנים, ניצחה ושמרה על היתרון הקטנצ'יק והמשמעותי הזה. ועכשיו אנחנו יכולים להחביא ולאפסן אותו איפה שהוא בדירה, כמו תכשיט יקר שאתה מחביא בין ערימות הבגדים בנפרד מהשאר, כי זה יותר יקר ערך.

והאדומים מהצד שני המשיכו באותה מסורת שלהם שאנחנו כבר מכירים יותר מדי טוב, הפגנת לוזריות כמו שרק הם יכולים. כי באמת, מה עוד הפועל ירושלים הזו צריכה לעשות כדי לקחת תואר מול מכבי ת"א. למעט הליכה לפירוק של המועדון הצהוב כשהיא נאלצת לעלות לגמר גביע עם הנוער, מכבי עברה הכל והידרדרה לתהום העמוק ביותר, וזה עדיין לא הספיק לה, אצלה בבית, עם דומיננטיות מוחלטת ביציעים.

אוי כמה שהם חיכו לזה. אז שימשיכו לחכות.

הגנב שתקע אתכם
יותר רציונלית, פחות מכביסטית