הנראטיב: לברון ג'יימס

הסיפור הוא לברון ג'יימס, איכשהו, יותר מאי פעם

lebron

אני זוכר את הרגע באופן די צלול. הייתי על הספה בתחתוני בוקסר שגדולים עלי בכמה מידות, צופה בשידור כלא מאמין. שואל את עצמי, במילים האלה בדיוק, "או מיי דאג, הוא באמת הולך לעשות את זה…?! זה באמת הולך לקרות? לא הגיוני, זה באמת הולך לקרות? כאילו, באמת?!".

הרגע המדובר: סיום משחק שבע בגמר ה-NBA של 15/16, 10.6 שניות על השעון. קליבלנד מובילה ב-3, לברון הולך לקו לשתי זריקות, כשהוא יכול להעלות את הקאבס ליתרון של ארבע נקודות (או חמש) ולמעשה לגמור את המשחק ואת הסדרה (אם נניח שאחר כך לא יקרו ניסים ונפלאות).

פשוט לא האמנתי שאני באמת הולך לראות את זה. ואני אפילו לא מדבר על היתרון 3-1 שגולדן סטייט היו בו רק שבוע קודם לכן, כשהכל למעשה סגור. אני מדבר על תחילת המשחק, כשעתיים וחצי לפני. לנצח משחק 7, בחוץ, מול קבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה הרגילה, נראה כמו פנטזיה פרועה שאתה מפתח לעצמך רק בשביל הכיף. המשחק השביעי, סדרת הגמר, העונה הזו, הרי כל אלה שייכים לגולדן סטייט.

אבל איכשהו, הגענו לנקודת הזמן של 10.6 שניות לסיום, וזה באמת הולך לקרות. "אלוהים אדירים, הוא באמת הולך לעשות את זה? הוא באמת הולך לעשות את זה!". ואז לברון החטיא את הזריקה הראשונה ומיד התגנבו לראשי כל מיני תסריטים על החטאת הזריקה השנייה, שלשת קלאצ' של גולדן סטייט שהייתה שולחת את המשחק להארכה ומשם… קל לנבא את הנראטיבים שישתוללו: "ההחנקות הגדולה בהיסטוריה", "קליבלנד המקוללת לעולם לא תזכה בעוד אליפות, באף ענף, לא רק כדורסל", "לברון לוזרררררררררר" ו…

זריקת העונשין השנייה נכנסה פנימה. בקושי. נגמר. זה קורה. זה קרה.

זה: אליפות בשביל העיר קליבלנד.

*

כי זה היה הסיפור. קליבלנד. מעל הכל. מעל הסיפור של "ההימור של לברון השתלם". מעל "הטרייד של לאב בשביל וויגנס פתאום נראה הרבה פחות גרוע". מעל "הפעם ראשונה שאנחנו רואים קבוצה שומטת יתרון 3-1\קבוצה חוזרת מפיגור 3-1 בגמר". מעל "קבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה הרגילה לא זכתה באליפות". מעל כל דבר אחר שלברון השיג באליפות הזו שנכנס תחת הקטגוריה של "פאקינג מ-ד-ה-י-ם".

אפשר להבין את זה בקלות גם משידור המשחק. העיר קליבלנד היא הנושא בארבעת או חמשת המשפטים הראשונים שיוצאים מפיו של השדר כשהבאזר נשמע. רק אחר כך, השדר מתייחס גם לנושא השני באליפות ההיא, לברון.

 

באחד מהמשחקים של קליבלנד מול טורונטו בשבועיים האחרונים, מצאתי עצמי חושב על הנראטיב במסע הנוכחי של לברון וקליבלנד אל עבר טבעת נכספת נוספת (עכשיו תגידו "נכספת נוספת" חמש פעמים ברציפות). כי הנושא של "קליבלנד" כבר לא רומנטי.

אליפות ראשונה לעיר מקוללת שמתבוססת בלוזריות מפורסמת במשך חמישה עשורים זה סקסי, זה מרגש, זה שמח. אליפות נוספת שנה אחרי שנה? זה לא אף אחד מאלה. האליפות של הבוסטון רד סוקס ב-2004 הייתה מרגשת, ב-2008 לא. האליפות של השיקאגו קאבס בסתיו הייתה מרגשת, ועכשיו היא יכולה מבחינתי לא לזכות בעוד אליפות עד 2124.

מעבר לכך, הייתי רוצה לחזות בעוד אליפות של הקאבלירס רק כדי לראות כמה אנשים יגיעו השנה לתהלוכת הניצחון וכמה מהם יחליטו להישאר בבית כי… "באמת, כמה אפשר" (אחרי שנה שעברה שהייתה תהלוכה משוגעת).

הנראטיב של זכייה של קליבלנד השנה לא יהיה Back-to-Back, זה לא קיירי, וזה לא טיירון לו, וזה לא טבעת לדרון וויליאמס, או קייל קורבר, או "JR סמית' זכה בעוד טבעת?!?!". לא, אם בשנה שעברה הנראטיב המשני היה לברון ג'יימס וכמה ענק צריך להיות כדי להביא אליפות לעיר, אז הפעם הנראטיב זה כולו הוא.

אדם אחד. ה-אדם. או שאולי לא מדובר בכלל באדם. אם חייכם תלויים בכך, הייתם מוכנים להישבע שהוא בן אנוש? כי אני ממש לא. האינטרנט מלא באתרי קונספירציה טובים, אני לא מבין איך לא קם אתר על בסיס התיאוריה שלברון הגיע לכאן מכוכב אחר אחרי שהם צפו בנו במשך שנים והחליטו לבנות את שחקן הכדורסל המושלם, לשלוח אותו לכדור הארץ, ולראות מה יקרה.

בכל מקרה, כפי שנכתב, הנראטיב זה אדם אחד. ה-אדם. השחקן הכי טוב בעולם. בפער ניכר. השחקן שבמקום השני נמצא כל כך רחוק מאחוריו שאפשר לראות אותו במראה רק בצורה מטושטשת, כל כך קטן ולא ברור שאתה מתבלבל ותוהה האם מדובר בקוואי לנארד או שזה כתם לכלוך שאפשר לנקות עם האצבע.

כל התואר הזה של עונת 16/17, כל הגמר שישוחק, כל הפלייאוף הנוכחי, עליו. לברון זה הסיפור. נכון שאפשר להסתכל על זה מהזווית של "בספורט קבוצתי אין מקום לאינדיבידואל כזה", אבל אפשר גם לשבת על הספה, לשים רגל על רגל על השולחן, ולבהות בתדהמה בכישרון הנדיר שזכינו לחזות בו בלייב, ולא רק בתקצירים בעוד כמה שנים.

זה מרגיש כאילו הוא גם מבין את הנראטיב. כי בדרך לא דרך, בצורה כמעט מופרכת לחלוטין, נדמה שאנחנו צופים בלברון ג'יימס הטוב ביותר שראינו אי פעם. זה לא רק במספרים האבסולוטים שקיבלנו ממנו בשמונת המשחקים הראשונים (34.4 נק', 9 ריב', 7 אס', 2 חט' ו-1.5 חסימות), זו הדרך היעילה שבה הוא מציג אותן.

רק תסתכלו על הציוץ הזה מ-ESPN. ברור לכל שהמדגמים לא ניתנים להשוואה, אבל זה מעניק פרופורציה טובה למה שאנחנו רואים:

(אגב, גם הכתבה הזו מ-538 של נייט סילבר, לאוהבי מספרים, נותנת אינדיקציה טובה לגדולה שאנחנו עדים לה, וכמה היא קרובה לגדולה של מישהו אחר שאנחנו מכירים).

*

הנראטיב יפגוש בגמר ה-NBA את גולדן סטייט. כולנו גם עדים לכדורסל הענק שהיא משחקת ורואים את המספרים והנתונים המהפנטים שהיא מספקת. כמו למשל הנתון שבשמונת משחקי הפלייאוף שהיא שיחקה עד עכשיו, היא הובילה ב-20 הפרש ומעלה על יריבותיה יותר מאשר היא פיגרה מולן בהפרש כלשהו. מ-ש-ו-ג-ע.

אבל הנה הנתון שאתם באמת צריכים כדי להבין עד כמה גולדן סטייט גדולה: היא הופכת את קליבלנד של לברון ג'יימס, אותו שחקן שמתואר מעלה, לאנדרדוג. לברון ג'יימס, הטוב ביותר שאי פעם ראינו, הוא אנדרדוג, בספורט הקבוצתי שבו קל ליחיד לבוא לידי ביטוי. זה כמעט לא הגיוני.

זה כן הגיוני כאשר נזכרים שהגולדן סטייט ווריורס היא קבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה הרגילה, ורק אחר כך הלכה וצירפה בקיץ את השחקן השני\שלישי הכי טוב ב-NBA, קווין דוראנט (תלוי איפה אתם ממקמים את קוואי, וזה לא ממש הדיון גם ככה).

מותר לנו גם לתהות מה יהיה הנראטיב במקרה (היותר סביר, יש לציין) (הרבה הרבה יותר סביר) שגולדן סטייט תהיה האלופה. אם אתם שואלים אותי, הנראטיב כנראה יתבסס סביב קווין דוראנט, אבל לא יתמקד בו בלעדית. זה יהיה רחוק מנראטיב של "שחקן אחד אגדי", ויותר קרוב לזה של "שחקן גדול שהצטרף לקבוצה גדולה בקנה מידה היסטורי".

הפרשן האהוב על כולם, ג'ף ואן גנדי, כבר אמר בפתיחת הפלייאוף ש"גולדן סטייט היא האלופה, זה אפילו לא יהיה קרוב. זה יחסוך לכולם זמן אם ניתן להם את הגביע עכשיו". פערי הכדורסל עד כדי ברורים שזה ידהים את עולם הכדורסל אם קליבלנד תצליח לנצח אותה. בצורה מפעימה, אפילו יותר משנה שעברה.

נדמה שרק שחקן אחד מסוגל לכך.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

96 תגובות ל “הנראטיב: לברון ג'יימס”

  1. ישי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 10:48)

    שעתיים ואף אחד לא שואל לאן נעלמת ולמה אין פוסטים על מכבי

    להגיב
    • ישי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 10:48)

      אה, זה רק שעה והשעון כאן הוא שעון חורף

      להגיב
  2. אמיתי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 10:58)

    סופסופ טור אחרי הפסד של מכבי..
    רק לי נדמה שלברון תמיד היה הנראטיב וכל השאר הם עלילות משנה? שחקן שעוד לפני שהגיע לליגה הושווה לאלהים ומאז מנסה לעוף קרוב לשמש תמיד יהיה ה סיפור

    להגיב
  3. קלבדוס (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:03)

    עין הסערה של ה-NBA. הכל סביבו, כבר עשור.
    השילוב של יכולת ספורטיבית + אגו/ הייפ/ אישיות לטוב ולרע/ חשיבות תרבותית = בליגת האייקונים של עלי ומראדונה.
    כל האחרים, מ"אלוהים" שהתחפש למוכר נעליים לכו-לם, ועד הננס האספרגר מברצלונה, בכלל לא שם.

    להגיב
  4. אדם (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:03)

    טור כזה אחרי ההצגה של סן אנטוניו הלילה? אין מילים.

    להגיב
    • שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:31)

      +1

      להגיב
    • דנידין (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:39)

      מסכים, אחרי הצגה קבוצתית אדירה כזו בלי השחקן הטוב ביותר שלהם,במשחק חוץ ואנחנו מדברים על לברון שנח כבר שבוע כי הוא משחק נגד קבוצות פח. נראה את גולדן סטייט לוקחים משחק מסאן אנטוניו בחוץ בלי דורנט….

      להגיב
      • קלבדוס (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:59)

        אתה מתכוון, כמו מה שקרה במפגש האחרון בין השתיים?
        30 במרץ, גולדן סטייט בלי דוראנט, מנצחת את הספרז בסן אנטוניו, 110-98.
        back to back אחרי נצחון על הרוקטס, ביוסטון.

        להגיב
    • שמעון (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:16)

      זה מראה כמה פופ מאמן ענק והכי גדול בהיסטוריה בפער כ"כ עצום שאת המקום השני ניתן לראות בקושי בטשטוש מאחורה במראה.
      פאקן משחקני יורוליג הוא מוציא ב-20 שנה כאילו הם אולסטארים, כל מיני נגרים בסגנון של בואן אייברי גונסון סטיבן גקסון גארי ניל דני גרין פאקן פטי מילס, דווין דדמון?? סימונס?? wtf?
      גם באליפויות שהוא לקח סן אנטוניו מעולם לא הייתה על הנייר עם השחקנים הכי טובים ותמיד אמרתי את זה.
      טים דאנקן היה ככ גדול הרבה בזכות פופ והשיטה שלו, פאו גאסול אם היה במהלך הקריירה שלו נוחת בתחילה בספרס יכל היום להיחשב למפלצת.
      השחקנים של פופ היו נעלמים כלא היו בכל קבוצה אחרת בליגה. הוא פוגע בטירוף בבחירות דראפט מאוחרות כבר שנים, מדהים פשוט מדהים.
      המשחק היום והסידרה הזאת נפלה בגלל מאמן פח בצד השני בדמותו של טאמפוני, כרגיל שוב 7 שחקני רוטציה שנשחקים למוות, חוסר יכולות למצוא פתרונות ולשחרר את הארדן, נכשל כישלון חרוץ בסידרה. הארדן לראשונה בקריירה ניתן לומר שנכשל, יוסטון עם שחקנים יותר טובים על הנייר ולהפסיד בפלייאוף לספרס בלי קאווי ופרקר בבית במשחק עם הגב לקיר זה קלון.

      אבל למרות פופ גולדן זה תקרת הזכוכית בשבילם, אם הוא עובר אותם זה יהיה פסיכי ווהישג הכי גדול בקריירה של פופ. אני מהמר על 5 משחקים לגולדן אבל לפחות יהיה הפסד ראשון בפלייאוף.

      להגיב
  5. איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:07)

    אחד הסיכומים הטובים ביותר שקראתי על מצבה של מכבי, תודה.

    להגיב
  6. גדי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:22)

    ציפיתי שיהיה בפורמט ראיון עצמי.

    להגיב
    • טל בן יהודה (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:27)

      מצחיק.

      להגיב
  7. שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:38)

    JVG צודק, זה לא יהיה קרוב, אם הקאבס יקחו 2 משחקים זה יהיה הישג.
    פערי הכשרון גדולים מאוד.
    מישהו זוכר קבוצה כל כך כשרונית כמו הווריורס ניצבת בפני MJ, מג'יק או שאקובי בדרך לטבעת ?

    להגיב
    • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:40)

      בוסטון של לארי (הציפור)!!!

      להגיב
      • שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:56)

        איציק, נוסטלגיה בצד.
        אתה באמת ובתמים חושב שהסלטיקס של בירד כשרוניים יותר מהווריורס הנוכחיים ?

        להגיב
        • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:03)

          בהתאמות לתקופה, בטח שהם מתחרים מאד ראויים. בוא נראה כמה אליפויות יהיו ל-GS בסופו של דבר, בוא נראה כמה גמרים יהיו להם, בוא נראה כמה HOF יהיו להם. אני לא טוען ש-GS לא יגיעו למה שבוסטון הגיע כשמולם היו השואו טיים, פילי של הדוקטור והבאד בוייס, אני רק אומר שבוסטון היו אדירים. המתחרים של GS הם כרגע רק קליבלנד, ואולי קצת SA המזדקנת (או הזקנה), אך עושה זאת בצורה הכי יפה שיש.

          להגיב
          • שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:18)

            אני יכול לתת את דעתי רק על מה שאני יודע, כמה HOF או אליפויות יהיו להם אנחנו לא יכולים לדעת.
            אבל אנחנו בוודאות יודעים שקבוצה שזכתה באליפות, שברה את שיאי הנצחונות, בעלת שני קלעים מהטובים בהיסטוריה שאחד מהם זכה ב 2 אמויפי בק טו בק, המחזיקה בשחקן ההגנה הטוב בליגה (למרות שלגובר יהיה מה לומר על זה) ואחד משחקני האולארונד הטובים ביותר, הלכה וצירפה אמויפי לשעבר, טופ-3 בליגה, לפני שיאו.
            זה חסר תקדים.

            להגיב
            • שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:29)

              וזה בלי לדבר על התופעה בשם איגי, שבזמן שלו וויליאמס, אריק גורדון וג'מאל קרואפורד עולים מהספסל לקלוע לקלוע ולקלוע, הוא עולה מהספסל לנצח משחקים, השחקן השישי האמיתי של השנים האחרונות.

            • שמעון (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:30)

              עד שלא יהיו עוד קבוצות סופרסטארים אף אחד לא ינצח את גולדן. שחקנים שרוצים להיכנס להיסטוריה יצטרכו להחליט אם כסף ונאמנות יותר חשוב להם. אני בעד איחוד של ראסל אנתוני דיוויס ופול גורג באוק, הם יוכלו לתת וואחד פייט לגולדן ולדעתי אפילו ינצחו אותם.

          • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:56)

            אתה לא יודע מה יהיה, אבל אתה יודע מה היה. במשחק של שנות ה-80 שהיה מבוסס על משחק פנים, שיחקו באותה קבוצה פריש שהיה 5 מאד דומיננטי ומקהייל ה-4 הכי טוב אז (אולי וורתי יכול לטעון על הבכורה) ובירד בעמדה 3, השחקן הכי טוב בעמדה באותה תקופה ואולי גם בכל הזמנים שכמובן יכל גם לשחק בפנים. אינג' והג'נג' השלימו חמישיה מפלצתי בהתאם לצורת המשחק של אז. גם הספסל היה מכובד, למרות שבזה סביר של-GS יש יתרון. אז אני לא יודע מה יהיה, אני יודע שבוסטון היתה מפוצצת כישרון המותאם לכדורסל של אז שלא היה מבוסס הפצצה משלוש ואתלטיות כמו שיש היום.

            להגיב
            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-5-2017 בשעה 13:06)

              וורת'י 3.
              ומהטובים שהיו.

            • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 13:17)

              צודק, רמביס ידידנו היה 4, ומקהייל טוב ממנו.
              וורתי ענק, אבל עדיין לא בירד.

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-5-2017 בשעה 19:50)

              וורת'י "סבל" מהעובדה ששיחק ליד מג'יק וקארים במהלך הקריירה.
              ככה קשה לדעת עד כמה טוב הוא היה יכול להיות.
              קצת כמו קוואי טרום הפרישה של טימי.
              מתחת לבירד, אבל לא בהרבה אצלי. רק הדוקטור מפריד ביניהם.

              ואם כבר 4 בלייקרס, זה איי.סי גרין.

            • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:04)

              איי. סיי. גריין זה כבר דור שני. רמביס תחילה.

      • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:57)

        זה נכון, בל זה עידן אחר של קבוצות על שנבנו בלי מגבלות של תקרת שכר. הרכז הטוב והגדול בכל הזמנים + הסנטר הטוב והגדול בכל הזמנים + טופ 10 SF + צוות מסייע אדיר. זה משהו שלא יכול לקרות היום. מבחינת פער כישרון בין הקבוצה שעומדת לצד השחקן הטוב בליגה לבין יריבתה זה באמת הפרש גדול מאד. אם כי קשה להעריך את הפער בין בוסטון לצ'מברליין.

        להגיב
    • קלבדוס (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:44)

      "ניצבת בפני"? לא היתה כזו לכוכבים הגדולים עצמם.
      מחזיקה במאזן העונה הרגילה הכי טוב אי פעם, בין שתי עונות של 67 נצחונות – סה"כ 3 מ-10 העונות הטובות בהיסטוריה, כולן בשלוש השנים האחרונות. ארבעה אולסטארים, בהם 2 ה-MVP האחרונים, ובשיא כושרם. צירוף כשרונות שלא היה כמוהו.

      להגיב
      • שמעון (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:23)

        גולדן לא חזקים רק בגלל שיש שם 3 שחקנים בטופ 10 של הליגה, כבר היו קבוצות כאלו, הם כ"כ חזקים כי 3 הקלעים הכי טובים בליגה משחקים באותה חמישייה!! זה דבר שלא היה מעולם בשום קבוצה בהיסטוריה וזה למה הם ככ קטלנים.
        לא ניתן לשמור עליהם דאבל אפ וכל אחד מהשלישייה מסוגל לדפוק לך סל מ-200 מטר ולהרוג אותך גם אם שמרת הכי טוב בעולם.
        בנוסף לזה גם אם הם תופסים יום לא טוב פתאום איזה קלארק שם לך שלשות או גרין הנגר, לנצח אותם 4 משחקים או אפילו 3 יהיה סנסציה היסטורית אבל אם יש למישהו סיכוי קלוש ואפסי שיעשה את זה זה רק לברון וקיירי. אני גם בדעה שגולדן יפסידו גג 2-3 משחקים עד האליפויות ולא יפתיע אותי בכלל אם יעשו 16-0.

        להגיב
    • Matipool (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:46)

      הסלטיקס והלייקרס של אמצע האייטיז הן שתיים מתוך חמש הקבוצות הטובות של כל הזמנים.
      אז כן, שניר שלמד עם פנחס בעממי – כל אחת מהן עמדה מול קבוצה אגדית.

      להגיב
      • Matipool (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:49)

        נ.ב – בעיני מרבית המומחים, הסלטיקס של עונת 85/86 נחשבת לקבוצה הטובה בכל הזמנים.

        להגיב
        • Matipool (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:51)

          שזה די מדהים לאור העובדה ששלושה שחקני חמישייה היו לבנים והשחקן השישי היה ביל וולטון שגם הוא כמובן לבן.
          בירד ומקהיל היו גאוני כדורסל.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:53)

            מקהייל היה גם אתלט יוצא דופן.

            להגיב
  8. דן (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:39)

    מלך

    להגיב
  9. מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 11:59)

    תודה טל.
    אני לא חושב שזה הלברון הטוב ביותר שראינו. אני כן חושב שהוא יודע לנווט ניצול אנרגיה בצורה טובה יותר.
    אבל זה לא יעזור מול המפלצת. סוויפ לטובת מכבי חוצות המפרץ.

    להגיב
    • טל בן יהודה (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:02)

      סוויפ? סוויפ?! עד כדי כך?

      להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:07)

        יותר צפוי מה-B2B של ב"ש. ;)

        להגיב
        • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:11)

          האם הכוונה ל-B2B2B?

          להגיב
          • גיא זהר (פורסם: 12-5-2017 בשעה 13:33)

            איציק, לא מתאים. אנחנו תמיד אנדרדוג.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 14:39)

              זה נכון, אבל עד סוף עונה זו אפשר לפנטז, עם תחילת הפגרה נחזור למוטב.
              ביתנים אמרתי ליניב שהם בטוח ישארו ;)

      • קלבדוס (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:12)

        סביר בהחלט.
        538 למשל נותן תחזית אליפות עדכנית: גולדן סטייט 80%, ספרז 10, קליבלנד 5, בוסטון 4, וושינגטון 1.
        כלומר, אם הווריורז מגיעים לפיינאלס, הם עדיפים ביחס של 90 ל-10.
        ולכן סוויפ, הצירוף של 4 נצחונות רצופים, הוא 65%.
        538 רחוקים מלהיות תורה מסיני, אבל זו הערכה שנשמעת ריאלית.

        להגיב
        • oz (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:18)

          538 נותן להם 90% סיכוי לנצח בסדרה, זה לא אומר 90% סיכוי לנצח כל משחק – הסיכוי לזה נמוך יותר, וגם שונה משמעותית בין בית לחוץ. לא יודע כמה 538 נותנים אבל הייתי נותן לקליבלנד לפחות 30% בשני משחקי הבית שלה.
          סוויפ בהחלט אפשרי אבל בטח לא בסיכוי 65% לא התסריט הסביר. אני מהמר על 4-1

          להגיב
          • יריב (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:48)

            המודל של 538 נותן בערך 40% לקליבלנד במשחקי הבית שלה, בין ופחות מ20% במשחקי החוץ. הסיכוי לנצחון אחד לפחות, לפי המודל הזה, די גבוה (אלו גם בערך הסיכויים שהוא נתן ליוטה, שלא השיגה נצחון).

            להגיב
            • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:37)

              לפי מה נקבעים אחוזים אלו? מה המודל הסטטיסטי שמשערך את סיכוי הניצחון של כל קבוצה בבית או בחוץ?

            • יריב (פורסם: 12-5-2017 בשעה 23:19)

              יש להם מודל סטטיסטי שמשלב שני גורמים, וריאנט של אלו עם מודל המבוסס על מודל "ערך שחקנים" שלהם. בשלב זה של העונה, המרכיב הראשון דומיננטי. חישובי הסתברויות כוללים ערך לביתיות (לדירוג אלו של הקבוצה הביתית), והתחזית לסדרות מריצה סימולציות אקראיות לפי התחזיות הבודדות למשחקים, עם עדכון המודל לפי התוצאות.

            • אורן השני (פורסם: 13-5-2017 בשעה 00:44)

              מה הכוונה עדכון המודל לפי התוצאות? הרי התוצאות נובעות מהמודל כלומר אמורות לשקף אותו.

            • איציק (פורסם: 13-5-2017 בשעה 13:54)

              כנראה יש אדפטציה באון ליין.
              למשל, אתה מניח שהמטבע הוגן, ושם שקל על כל צד. אם אחרי 10 זריקות יצא 8 פעמים עץ ופעמים פלי, זה עדיין לא מבטיח שהמטבע לא הוגן, אבל יש חשש שההנחה שלך לא נכונה וכנראה תשנה את סכומי ההימור שלך.

            • אורן השני (פורסם: 13-5-2017 בשעה 14:00)

              הבנתי. כבר היה מאוחר כשרשמתי את התגובה.

            • אורן השני (פורסם: 13-5-2017 בשעה 14:02)

              קראתי בטעות עדכון המודל לפי הסימולציות אבל ברור שזה לפי האמיתיות.

            • יריב (פורסם: 14-5-2017 בשעה 03:48)

              אני לא בטוח שאני מובן, אז אסביר בפירוט. הסימולציה לסדרה עובדת בצורה הבאה. מתחילים מהמודל במצבו בהווה, מגרילים תוצאה למשחק הקרוב לפי ההסתברויות שהמודל מנבא. מייצרים מודל חדש לפי התוצאה, ומגרילים לפיו את המשחק הבא. מעדכנים שוב, וכן הלאה, עד סיום הסדרה (או הפלייאוף, או העונה, מה שהמודל חוזה). את כל התהליך עושים פעמים רבות (50,000, אם אינני טועה), ומכך מעריכים הסתברויות (כל איטרציה מחדש מהמודל המקורי).

              כמובן, "המודל במצבו בהווה", שהוא נקודת המוצא לכל איטרציה של הסימולציה, מתעדכן לפי תוצאות האמת.

            • איציק (פורסם: 14-5-2017 בשעה 05:57)

              למה צריך 50,000 סימולציות בשביל מקסימום 7 משחקים?
              האם מגרילים רק מנצחת או יש גם מודל לתוצאה של כל משחק שמכניס איזה פקטור למודל ההסתברותי?

            • יריב (פורסם: 14-5-2017 בשעה 12:36)

              המודל מתבבסס על תוצאות המשחקים, אז אני מניח שמגרילים תוצאות ממש. כמו כן, המודל משמש לכל אורך העונה, וכאשר בוחנים את העונה (או אפילו רק את הפלייאוף) פתרון מלא הוא ממילא מורב מדי וסימולציות הן פשוטות. 50,000 זה פשוט מספר גבוה דיו כדי שהתחזיות המספריות תתאמנה, בהסתברות גבוהה מאוד, את התוצאות של פתרון מלא (בדיוק בו הן נתונות – אחוזים), ומספיק נמוך כדי שיהיה קל ומהיר להריץ אותו.

            • איציק (פורסם: 14-5-2017 בשעה 15:49)

              הבנתי מתגובתך ש-50,000 זה רק על הסדרה. טעות שלי.

            • יריב (פורסם: 14-5-2017 בשעה 15:55)

              לא בונים מודל בשביל סדרה בודדת, המודל שלהם עובד באותה צורה מתחילת העונה ועד עכשיו (יש שינוי בין שני המרכיבים היסודיים לאורך הזמן, אבל גם השינוי מוגדר מראש).

            • איציק (פורסם: 14-5-2017 בשעה 16:08)

              רק שאלה, אם בונים את הכל בתחילת העונה, איך יודעים ש-GS בסיבוב הראשון תקבל את יוטה. אם קבלת SA בגמר המערב או קליבלנד בגמר זה סביר, אז יוטה זה הימור פרוע ולקבל אותו מתוך הסימולציות עם ההסתברויות הנכונות נראה לי לא סביר.

            • יריב (פורסם: 14-5-2017 בשעה 16:16)

              בתחילת העונה הסימולציה כוללת את כל העונה הרגילה, כאשר ככל שעובר הזמן יותר משחקים מוגדרים במודל כתוצאות עבר. בתחילת העונה סימולציות שונות יתנו מבני פלייאוף שונים מהותית, ככל שהעונה מתקדמת האפשרויות יורדות ובראשית הפלייאוף הסימולציות לא מגרילות עוד משחקים בעונה הרגילה.

            • איציק (פורסם: 14-5-2017 בשעה 16:31)

              כלומר על סדרת גמר המערב כבר משתמשים במודלים המבוססים נתוני אמת של כל העונה ולא מגרילים 50,000 סימולציות כי אין בזה הגיון. ככול שעובר הזמן כך מסתמכים יותר על הנתונים ופחות על הפריור. בעצם המודלים של תחילת העונה וכל הסימולציות שהיו לא רלוונטיות לשלב זה.

    • שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 12:21)

      סוויפ לא בלתי מתקבל על הדעת, אבל אני נותן לקאבס משחק אחד, כי לברון.

      להגיב
    • אלון3131 (פורסם: 12-5-2017 בשעה 14:01)

      זה תחרות קשה.
      לברון של עונת 2013 היה מבחינת יכולת אישית בשיאו, בלתי ניתן לעצירה בכל תחום.
      בפלייאוף הזה ובשנה הזאת הוא פחות עוצמתי אבל בחיים שלי לא ראיתי שחקן ששולט בכל דבר שקורה על המגרשבצורה יעילה כמוהו. הוא 2-3 צעדים לפני היריב תמיד ושאתה משלב את זה עם כושר קליעה מעולנ זה מפחיד

      להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 14:14)

        יש הטוענים שלא היה שחקן ששולט ככה בכל דבר שקורה גם מחוץ למגרש. :)
        כל אחד יחליט אם זה עושה אותו יותר או פחות גדול.

        להגיב
  10. AdamB (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:27)

    בהנחה שהגמר הוא קליבלנד-ווריירס. אני לא רואה את נגמר בפחות מ6 משחקים עם סיכוי טוב ל7.
    לקליבלנד יש שילוב של כשרון התקפי אישי בכל העמדות יחד עם עומק ושחקני פנים שיודעים ואוהבים למרפק ולהיאבק על מיקום.
    הסגל הזה של קליבלנד הוא בדיוק המרשם לעצור מפלצת התקפית כמו גולדן-סטייט.

    להגיב
    • ניר לוי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:34)

      מסכים איתך. לא מבין את כל הדיבורים פה על סדרה חד צדדית ואפילו סוויפ. קליבלנד מאוד מרשימים בפלייאוף בינתיים.
      ובכלל- כבר שכחתם את שנה שעברה?? גם אז דיברו על סוויפ, ותראו מה קרה

      להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:56)

        מה שקרה הוא שהפעם יש קווין דוראנט ולא האריסון בארנס.

        להגיב
        • ניר לוי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 16:05)

          ומצד שני תומפסון הרבה פחות בעניינים.
          ג"ס פייבוריטים, אבל כשאתה רואה את שתי הקבוצות בפלייאוף- קליבלנד נראים לא פחות טוב, ולברון נראה בלתי עציר

          להגיב
          • Shadow (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:43)

            מול קבוצות המזרח גם ג'ורדן נראה כאלוהים.

            אבל לך תדע תמיד יש סיכוי שירחיקו לגולדן שחקנים בשביל לבנות מורשת

            להגיב
        • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 12-5-2017 בשעה 19:54)

          מה בדוראנט נותן לך כזה בטחון שבמאני טיים הוא יתפקד?
          כרגע הוא בדרך להיות הפייטון מאנינג של הליגה.

          להגיב
          • חזי (פורסם: 13-5-2017 בשעה 05:24)

            אני נעלב על ההשוואה בשם פייטון.. קודם שיזכה באליפות אחת ואז נדבר..
            מה גם שלודרנט תמיד יזכרו את הבריחה הפחדנית וזה יפגע לו במורשת לא משנה מה יקרה, לעומת פייטון שהוא דמות אהודה ופופולרית שלדעתי הולך להיות יום אחד מושל טנסי

            להגיב
      • oz (פורסם: 12-5-2017 בשעה 16:10)

        שנה שעברה סטף חזר מפציעה ולא היה במיטבו ולא היה את דוראנט. לברון התעלה וגרין הורחק ועדיין ג"ס היו רחוקים סל או 2 מאליפות. שנה שעברה קליבלנד נראו יותר טוב בעונה הרגילה – העונה בחצי השני שלה ההגנה שלהם חלשה והמאזן בינוני מאוד – הבעיה דוקא לא בשלושת הגדולים ששיחקו השנה טוב יותר – אלא אין מספיק תרומה מהמסייעים ובייחוד יש רפיון בהגנה.
        מצד שני נכון שבפלייאוף הם פתאום התעוררו, וגם הכח אש שקיבלו עם קורבר ווויליאמס משמעותי – להערכתי לא יוותרו בקלות, יילחמו ישרטו אבל יפסידו 4-1 או 4-2. אופתע אם יילך ל-7 ועוד יותר אם ינצחו

        להגיב
        • AdamB (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:25)

          גולדן סטייט החליפו את בוגוט, בארנס, אזילי, ספייטס, ליאנדרו בארבוסה וברנדון ראש
          בדוראנט פאצוליה ודייויד ווסט. זה כמובן הפך אותם להתקפה עם אפ-סייד פסיכי. אבל אין עומק,
          ואין יותר מידי כשרון אצל הקו הקדמי. מאמין שכבר בסדרה מול סאן אנטוניו נראה שאלו נקודות
          תורפה שיריבה חכמה יודעת לנצל.

          להגיב
  11. יואב דובינסקי (פורסם: 12-5-2017 בשעה 15:56)

    טורונטו חטפה סוויפ מביך אז החלטת להלל ולהאדיר את היריבה. טקטיקה מכביסטית ידועה.

    להגיב
  12. NoONE (פורסם: 12-5-2017 בשעה 16:52)

    קליבלנד מנצחים 4-1

    להגיב
    • דיזידין (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:08)

      סוף סוף מישהו שלא מהמר מהלב אלא מהראש.
      אבל יהיה 4:3

      להגיב
  13. רן הנרגן (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:18)

    ג"ס כל כך חזקים כי השחקן הטוב ביותר שלהם מרוויח את השכר החמישי בקבוצה וחי עם זה בשלום.

    להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 18:45)

      נראה בקיץ אם הוא חי עם זה בשלום.

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 19:14)

        קרי אומר שאבא שלו אמר לו "אף פעם אל תסתכל כמה אחרים מרויחים" וזה מה שמנחה אותו בחיים. הוא גם הוסיף שהוא אסיר תודה על מה שהוא מרויח. אין לי ספק שהוא והווריורס יגיעו להבנות

        להגיב
        • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 19:32)

          אין לי ספק שישאר. אבל יש להם זכויות בירד מלאות עליו. יכולים גם לתת לו מקסימום ולהשאיר את כל הכוכבים אם יהיו מוכנים לשלם עוד מס מותרות.
          בתלכס, מגיע לו. שבספסל יוותרו קצת בשביל טבעת.

          להגיב
  14. דוד (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:30)

    אחרי פגרת האולסטאר, קליבלנד ביצעה מהלך מבריק שעשוי להעניק לה את האליפות. מדובר בהחתמתו של הרכז דרון וויליאמס.
    הבעיה בהא הידיעה של קליבלנד היתה ההישענות המוגזמת על לברון-קיירי, שאילץ את טיירון לו לשחוק אותם בדקות משחק, בהיעדר תרומה משמעותית משחקני הספסל. עם דרון וויליאמס על המגרש, שטף המשחק המהיר לא נפגע ובעיית ההתקפה בדקות המנוחה של לברון או קיירי נפתרה. בניגוד לדיבורים על סוויפ, אני חושב שקליבלנד קונטנדרית רצינית ויכולה להסתכל לג"ס בלבן של העיניים.

    להגיב
  15. Shadow (פורסם: 12-5-2017 בשעה 17:59)

    איבדתי אותך "בלברון שחקן מושלם".

    אין בו שום דבר מושלם. הוא בהחלט שחקן ענק אבל הקליעה שלו לא קרובה לשום דבר שניתן לתאר אותו כמושלם התפקוד שלו במאני טיים דרוש שיפור רציני. הוא שחקן הגנה בינוני ביותר ואין לו יכולות כידרור מרשימות .
    יש לו יכולות מסירה מרשימות אבל הוא לא מתקרב לאחד כמו מג'יק לדוגמא.

    יש לו שלושה יתרונות ענקיים שאולי על השילוב בניהם ניתן להגיד שהוא מושלם ואלה: כוח אתלטיות והבנת משחק ברמות הכי גבוהות שיש.

    להגיב
    • טל בן יהודה (פורסם: 12-5-2017 בשעה 18:37)

      תודה סקיפ בייליס. מי ידע שאתה דובר עברית

      להגיב
      • shadow (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:21)

        לא יודע מי זה אבל אחלה תגובה מנומקת. שאפו.

        להגיב
        • טל בן יהודה (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:44)

          סליחה, הנה התשובה לטענה ש״דרוש שיפור רציני במאני טיים״:
          https://youtu.be/-zd62MxKXp8

          אני לא יודע כמה יש להשתפר מכאן.

          להגיב
          • אלון3131 (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:49)

            אתה יכול להוסיף את משחק 7 מול הספרסב2013. קלע גאמפ שוט 25שניות לסוף שהעלה ל4 הפרש וגמר תסיפור.
            לא רע סהכ.

            להגיב
          • איציק (פורסם: 12-5-2017 בשעה 21:03)

            זה ממש לא הוגן מה שאתה עושה. אנשים יחשבו שהוא חוסם על ימין ועל שמאל. אז כדאי שידעו, זה אותה החסימה על אותו השחקן בזויות שונות. לא ליפול למלכודת של טל.

            להגיב
          • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 21:31)

            זה לא הוגן. הוא נח משהו כמו 53 שניות שלמות במשחק הזה. אם היה משחק את כולו לא היה לו כוח למהלך כזה בדקה כזו.
            אנשים שוכחים שאת ביצועי הקלאץ שלו (מעולים לדעתי) הוא עושה כשהוא מגיע לשם אחרי שהוא היה צריך לסחוב לשם את הקבוצה ואחרי כמות גבוהה של דק'.
            זה לא ביג שוט הורי (כבודו העצום והווינרי במקומו מונח) שהיה מגיע טרי ונדרש רק לקבור שלשה או שתיים מכריעות.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 13-5-2017 בשעה 13:51)

              רוברט הורי נפטר?
              הוא היה ענק, הרבה יותר מכל מה שלברון עשה. לעלות קר מהמקפיא, אחרי שנת דב של שנה שלמה ומיד לזרוק זריקת אליפות ולחזור לישון. מי עוד מסוגל לזה?

        • טל בן יהודה (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:52)

          אמשיך.
          בעניין ״שחקן ההגנה בינוני״:
          השחקן היחיד בהיסטוריה של ה-NBA שיכול לשמור (בהצלחה) על כל חמשת העמדות, מגארד ועד סנטר.
          אה, הוא במקום 4 בממוצע חטיפות בפלייאוף הזה, ומקום ראשון מבין כל אלה שעדיין משחקים שלא הודחו.

          בעניין לא כמו מג׳יק. האמת, אני לא חושב שיש עוד שחקן בעולם שמתקרב אל מג׳יק, אבל ביחס לגודלו, והתפקידים שלו, הוא מוסר מעולה. הוא גם הוביל את כ-ל שחקני הגמר בשנה שעברה באסיסטים.

          להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 18:58)

      הקליעה שלו מבחוץ עולה על לא מעט sg היסטורים כמו ג'ורדן, בראיינט ווויד.
      הוא נבחר 5 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה ועוד פעם לשניה כולל פעם אחד שוויון עם גאסול על שחקן ההגנה של העונה.
      מסר הכי הרבה אס' בעמדות 3-5. נו, אז זה פחות טוב מהמוסר הכי גדול בהיסטוריה, אז מה?
      יש לו הכי הרבה נקודות במשחקים עם פוטנציאל הדחה בהיסטוריה, כולל משחקי 7 אפים בגמר. רק בעונה שעברה עשה 41 * 2 במשחקי 5-6 ובמשחק 7 td כולל 9 מתוך ה12 האחרונות של קבוצתו כולל מהלך הגנתי מרהיב. אחד משחקני המאני טיים הגדולים בהיטוריה. נכון, לא ג'ורדן. אבל מי כן ג'ורדן? עליון בהרבה גם בהיבט הזה על כך מיני אחרים עם תדמית לא ברורה כמו קובי.
      לגבי המזרח – מג'יק, שאתה טוען שהוא הגדול בהיסטוריה, שיחק עם צוות עך במערב עלוב כששאר קבוצות העל כבוסטון, דטרויט ושיקגו נמצאות במזרח. רק אל תספר על פורטלנד ויוסטון עם הסנטרים שבילו את רוב הקריירה בפנימית ב'. ספק אם היתה קבוצה גה עליונה על הקונפרנס ביחס לליגה כמו לייקרס של שנות ה80.

      להגיב
      • גיא זהר (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:02)

        הלייקרס המהוללת הפסידה שלוש פעמים באייטיז במערב. לברון (כמו קובי) שחקן הגנה טוב אבל לא מצוין ומבסס הרבה מהמשחק שלו על היילייטס. אחוזי הקליעה שלו לשלוש טובים כי הוא לוקח מעט זריקות יחסית לגארדים של ימינו (להשוות אותו לג'ורדן קצת לא הוגן כי זו תקופה אחרת לגמרי). לקרוא לו מגדולי שחקני המאני טיים בכל הזמנים טיפה מוגזם. היו לו משחקים אפים וגם השתנקויות. שחקן מעולה. פריק גופני.

        להגיב
        • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:11)

          ללברון 5 חמישיית ההגנה ולקובי 9. וזה תו"כ שהם נדרשים להיות ספקי הנקודות המובילים של קבוצתם. איך אפשר לחשוב שהם לא שחקני הגנה היסטוריים?
          לברון לא גארד. הוא פורוורד. שזורק 4 שלשות למשחק ממוצע קריירה וקולע אותן ב34.2%. שניהם מעבר לסביר.

          להגיב
          • גיא זהר (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:30)

            אני לא מתלהב מהבחירות לחמישיות ההגנה או בכלל יש בהן הרבה פופוליזם. להבדיל סטיב נאש זכה פעמיים באם.וי.פי. אק. בסדר לגבי לברון, שהוא סמול פורוורד שבהחלט אמור להיות גם קלעי, הקליעה שלו בהחלט טובה אבל כאמור להשוות אותו לוייד או לג'ורדן זה קצת לא לעניין כי מדובר בתקופה שונה ווייד הוא גארד של חצי מרחק. הרי אם נעבור כמעט על רוב הגארדים מהאייטיז ועד היום בקבוצות הבכירות הם קלעים טובים מלברון.

            להגיב
            • אסף (פורסם: 14-5-2017 בשעה 08:09)

              התקופות של לברון ושל ווייד די דומות. סה"כ ווייד הצטרף לליגה 12 דקות אחרי לברון.

      • shadow (פורסם: 12-5-2017 בשעה 20:36)

        מה זה הקליעה שלו מבחוץ?

        גם אותך איבדתי "אחד משחקני המאני טיים הגדולים בהיטוריה."

        לגבי הגנה אשמח אם תזכיר לי מתי הוא שמר על הכוכב של היריבה. אם כבר מנסים להשוות לקובי במשהו אז תשווה פה. כדורסל זה לא רק התקפה.

        בכל מקרה חלק מהבחירות שלו לחמישיית ההגנה היו פופוליסטיות נטו. (כמובן שזה לא אומר שלא היו אחרים)

        לגבי מוסר הכי הרבה לעמדה שלו. לא רלוונטי לתגובה שלי. דובר על זה שהוא שחקן מושלם. הוא מוסר הכי הרבה לעמדה שלו כי הוא מנהל המשחק בקבוצה שלו וכמה כאלה אתה זוכר בהיסטוריה מהעמדה שלו?. בתור מנהל משחק זה נמוך בצורה מחרידה. ושוב העניין הוא לא כמות האסיסטים אלא יכולות המסירה. מג'יק היה דוגמא של אחד שמשאיר לו אבק. בלי להתאמץ תמצא עוד כמה שנמצאים מעליו בתחום.
        שלא יובן לא נכון וזה מה שרשמתי גם בתגובה הראשונה יש לו יכולות מסירה מרשימות מאוד והוא נמצא גבוה בתחום הזה אבל כשאתה בא להגידו מושלם, נו….

        ומה שרשמת על מג'יק, עזוב אתה סתם מנסה להטריל. תצפה בלופ בבייבי הוק שלו בגארדן.

        להגיב
        • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 21:15)

          מתי שמר על כוכב היריבה? למשל דרק רוז גמר מזרח 2011. רוז רק היה הmvp ושיקגו רק היתה הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה (כולל מנורמל מאזן בין קונפרנסי). למשל דוראנט בגמר 2012. למשל כמעט כל משחק בין השנים 2004-2014 שכוכב היריבה שיחק בעמדתו. למשל פול גורג 2013 גמר אזורי. למשל פול גורג 2014 גמר אזורי. למשל פול פירס גמר אזורי 2012. היי, זה כבר 4 שנים ברציפות… באמת שאין בעיה ללקט גזיליון בזיליון של דוגמאות.

          בחירות חמישייה זה לא הכל אבל בצירוף עם סטט' מתקדמות רואים שהוא שחקן הגנה עצום.

          פורוורד מנהל משחק צריך להשוות לפואוורד מנהל משחק. כמו לארי כמו פיפן כמו גרין. לא לרכז. לטעון שהוא מוסר מעט זה מצחיק. אפילו ביחס לרכז הוא לא מוסר כל כך מעט. בטח שלא נמוך בצורה מחרידה. בדוק איפה ממוקם העונה ביחס לרכזים. ואז ביחס למנהלי משחק שאינם רכזים. כי אף אחד מהשניים לא מתקרב אליו וגם ביחס לראשונים הוא די גבוה.

          לא חביבי, אתה זה שמנסה להטריל. עובדתית מגיק שיחק בקטנפרנס החלש. אז מה? לא חושב שזה מוריד ממנו.
          אפשר לשלוח אותך באותה מידה להסתכל על מהלכים של לברון כאילו זה מוכיח משהו בסוגיה הזו.
          בניגוד אליך ביחס ללברון, אני לא הייטר של מג'יק. להפך. למרות שהלייקרס אינם חביבים עלי, מג'יק מהשחקנים האהובים עלי. אחד שבתור ילד קטן הייתי קם לראות בשישי בלילה בערוץ 2 הישן ועוד כל מיני ערוצים שכוחי אל. עד היום רואה קטעים שלו בטיוב. האמן לי שאין צורך לשלוח אותי לצפות בו. אני עושה זאת מרצוני החופשי. מעדיף לראות אותו על פני שחקנים גדולים ממנו כמו מייקל או כרים.

          להגיב
          • Brt (פורסם: 12-5-2017 בשעה 23:09)

            בעונות האחרונות להברון באמת נהיה מפלצת שמשתלטת על המשחק בסגנון שמזכיר את ההוא שאסור להזכיר.
            ונ.ב. מתן
            אל תתבאס זה חלק מהתרבות ויכוח של
            האדון פה לקרוא לכולם טרולים

            להגיב
        • מתן גילור (פורסם: 12-5-2017 בשעה 21:29)

          "מה זה הקליעה שלו מבחוץ?" קליעה מבחוץ, ככל המוכר לי מהטרמינולוגיה הרווחת, היא קליעה מטווח 3 נקודות.

          להגיב
  16. rhe ctrh (פורסם: 13-5-2017 בשעה 09:57)

    לברון לא טוב יותר מהמהדורה שלו במיאמי . הוא פשוט הקיף עצמו בחבורה טובה, ובעיקר עמוקה יותר, ונהנה בפלייאוף מההתבטלות המוחלטת של הקונפרנס המזרחי. בשנה שעברה צירוף נסיבות יוצא דופן הביא לו טבעת זה לא יחזור השנה.
    ג"ס בחמישה . גם מול הדורבנות וגם מול הקאוואלירס.

    להגיב
    • rhe ctrh (פורסם: 13-5-2017 בשעה 09:59)

      השם – ריק בארי . יצאה הקלדה שגויה.

      להגיב
  17. פרילי (פורסם: 14-5-2017 בשעה 12:04)

    אני זוכר ממש טוב את המשחק הזה כי זה היה אחד המשחקים הגדולים שראיתי אבל גם בגלל דריימונד גרין במחצית הראשונה הוא נתן תצוגה פסיכית ורק בזכותו גולדן היו ביתרון, ובסוף המשחק הוא הוריד את לברון לרצפה והשאיר אותו שם איזה 2 דקות, כשהוא בא לדפוק דאנק של אליפות עם כל מה שייש לו, ועוד גרין נשאר עומד על הרגליים אחרי זה. המהלך האחרון הזה סימל חלק גדול מהסדרה אחרי ההרחקה המטופשת של גרין בגלל לברון היה סיום שכאילו נכתב מראש לסדרה המדהימה הזו, אני פשוט שמחתי שהיא נמשכה 7 משחקים ולא פחות.

    להגיב

מה דעתך?