המדע מול האלוהים

לברון ג'יימס VS. סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, קווין דוראנט ומייקל ג'ורדן.

Leb1

*

"כל תרבות מלאה תמיד במתחים", כותב יובל נוח הררי בספרו קיצור תולדות האנושות, "וכל אדם ששייך לתרבות מסוימת נוטה להאמין באמונות סותרות ולהתלבט בין ערכים סותרים". המשפטים הללו מתארים בצורה די טובה את הקונפליקט הרחב והמוכר במאה ה-21, מדע מול אמונה (או אם תרצו, מדע מול דת).

מדובר לטעמי באחד הקונפליקטים המרתקים שיש, אחד שנמשך כבר כמה מאות שנים. רק לאחרונה קיים דורפן (איזה דורפן? דורפן שלנו?) ראיון עם ג'רמי אינגלנד, פיסיקאי מ-MIT שבין השאר עסוק בליישב את דרווין עם התנ"ך (תחליטו אתם אם הוא משכנע בניסיונות שלו).

עוד מדען דתי שהיה עסוק בליישב את השניים היה ישעיהו ליבוביץ, פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה, וגם אדם מאמין. כיצד ליבוביץ החכם יישב את הסתירה הפנימית שלו? ובכן, ראשית, הוא סרב לענות על השאלה "האם יש אלוהים". מעבר לכך, הוא טען שאסור לדבר על אלוהים, כי הוא נשגב מן היקום וגם נשגב מבינתנו, ואיננו יכולים לדבר עליו (או שאין טעם לדבר עליו) כי הבורא הוא מעבר ליכולת התפיסה האנושית.

חובבי הכדורסל וה-NBA גם כן מהווים סוג של תרבות, ולכן אין זה מפתיע שהסתירה הספציפית של מדע מול דת, ומדויק מכך, המדע מול אלוהים, קיימת גם אצלם. לברון מול מייקל ג'ורדן. מעבר לכך, חלק מהקהילה הזו מנסה ליישב את הסתירה הזו באותה הדרך כמו ליבוביץ. איננו יכולים בכלל לערוך את הדיון, מייקל ג'ורדן הוא מעבר ליכולת התפיסה האנושית. 

כמובן שמותר לדבר על אלוהים, להעלות זיכרונות, לראות קליפים ולהאדיר את שמו, אך ברגע שמישהו אף יעלה את הרמז לדיון שמפקפקת בעליונותו הבלעדית, אפילו שזה מתבסס על נתונים ומספרים, כולם פתאום ליבוביצים.

*

למרות שהשאלה הזו של "מי הגדול מכולם" די מטופשת בסופו של דבר, וכל הדיונים שנוצרים בעקבותיה חסרי כל משמעות אמיתית, כולל כמובן הטור המופלא הזה, לברון ג'יימס עלה בדירוג האישי שלי למקום השני אחרי הגמר של שנה שעברה.

זו לא הייתה העובדה שהוא הראשון שחזר מפיגור של 3-1 לנצח בגמר, זו גם לא העובדה שהוא עשה את זה עם קליבלנד (קליבלנד!), זו גם לא העובדה שזה היה במשחק 7 ב-ח-ו-ץ, וזו גם לא העובדה שזה היה מול קבוצת-העונה-הרגילה הטובה בהיסטוריה.

כל אלה תרמו לכך כמובן, כל גורם בפסקה הקודמת הוסיף קצת, אבל מה שהדהים אותי יותר מכל אלה גם יחד הייתה השורה הסטטיסטית הסופית שלו בסיום הסדרה. למרות שאתם כנראה כבר יודעים במה מדובר, אנחנו ניקח כמה שניות להידהם מכך שוב, כי זה עד כדי כך מפעים. מדובר לטעמי במשהו שכל כך מפוצץ-את-המוח, שמגיעה לשורה הסטטיסטית הזו פסקה משלה:

לברון ג'יימס הוביל את שחקני שתי הקבוצות בנקודות. בריבאונדים. באסיסטים. בחטיפות. ובחסימות.

יש משהו כל כך סימטרי ומושלם במספרים שהשיג. אם נשאיל לרגע מנתן אלתרמן את המשפט שכתב על תל אביב, אז היו (כנראה) גמרים גדולים מהאחרון של לברון, אך לא היה גמר גדול כזה.

כנראה שייקח זמן עד שנראה דבר כזה שוב. אולי בסדרת הגמר של שנת 2071/72, בעוד 55 שנה, אותה התקופה שלקח למישהו להשיג ממוצעים של טריפל דאבל לעונה שלמה פעם נוספת אחרי אוסקר רוברטסון ב-61/62. ותודה לראסל ווסטברוק.

אז כשלוקחים את השורה הסטטיסטית הזו שגורמת לי להחסיר פעימה בכל פעם שאני חושב עליה, ומוסיפים לה את כל ההישגים שהוזכרו קודם לכן, ואז מטבלים בשישה גמרים רצופים, ושלוש אליפויות, מקבלים את מס' 2 בכל הזמנים אצלי בפנקס (שאני שומר בכספת בבנק כאשר רק אני ואשתי יודעים את הקוד. היא אילצה אותי לגלות לה).

*

או ש… אולי, רק אולי, מס' 2  כבר לא מספיק עבורו.

האם אפשר להמשיך להתעלם מכל מה שאנחנו ממשיכים לראות, כמו הליבוביצים של ה-NBA, ולסרב לנהל את הדיון הזה?

האם אפשר להתעלם מכך מכך שלברון ג׳יימס העפיל לגמר שביעי ברציפות? שביעי ברציפות! שבע שנים שהוא משחק במשחק האחרון של העונה. שבע. 7. הרי כל אחד כאן יכול למנות שושלות גדולות מההיסטוריה של הליגה, לברון ג׳יימס הוא שושלת של איש אחד.

האם אפשר להתעלם מזה שהוא העפיל לאותם שבעה גמרים עם שתי קבוצות שונות, ובלעדיו, שתי הקבוצות האלה פספסו בלעדיו את הפלייאוף בשש מתוך שבע העונות הללו? שווה לחזור על זה. יחד איתו הם הגיעו לסדרת הגמר בכל שנה, ובלעדיו הם פספסו את הפלייאוף, את הפ-ל-י-י-א-ו-ף-!

האם אפשר להתעלם מזה שהוא עכשיו הקלע מס׳ 1 בפלייאוף בכל הזמנים, והוא עשה את זה בפחות זריקות מאותו אלוהים שהוא עקף? כלומר, הוא עשה את זה בצורה יעילה יותר מהמקום השני. הרי ב-2017, עכברי ה-NBA חולים על "יעילות" ולא מפסיקים לציין ב״כמה זריקות״ כל שחקן הגיע למספר הנקודות שקלע.

וכל עוד אנחנו בנקודות, האם אפשר להעלם מזה שלברון בכלל לא שחקן של ״אני קודם קולע״? לברון ג׳יימס הוא לא מייקל והוא לא קובי, לברון הוא יותר מג׳יק. אין מילה בעברית ל-Facilitator ומורפיקס מתרגם את זה כ"מישהו או משהו שמסייע ומקל". זו גם הייתה נקודת הביקורת העיקרית כלפיו לפני שזכה באליפות, ״תפסיק למסור!״ צעקנו לו. ובכן, סתם כדי לסבר את האוזן, רק שני שחקנים מסרו יותר אסיסטים מלברון ג'יימס בפלייאוף, קוראים להם מג'יק ג'ונסון וג'ון סטוקטון, כאשר ייתכן שלברון יעקוף את האחרון לפני סוף הקריירה שלו.

האם אפשר להתעלם מזה שהוא מקום 2 בחטיפות בפלייאוף? ובעוד שבועיים (עד שנה) זו תהיה פסגה נוספת שהוא יכבוש (הוא צריך 14 חטיפות כדי לעקוף את סקוטי פיפן).

האם אפשר להתעלם מזה שהוא מעולם לא הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף? האם אפשר להתעלם מזה שהוא לא הפסיד משחק בשלב הזה כבר 5 שנים, מאז הפלייאוף של 2012?

האם אפשר להתעלם מהעמידות המטורפת שלו? שלמעט התכווצויות במשחק 1 בסדרת הגמר של 2014 הוא לא החמיץ משחק חשוב… מעולם? האם זה לא חלק מלהיות ספורטאי-על? אז נכון שחלק מהנתונים שלו הושגו ביותר משחקים מהאנשים שעקף בטבלאות השונות, אבל האם העובדה שהוא עושה את זה לכל כך הרבה זמן, ברמה כל כך גבוהה (הכי גבוהה), לא עומדת לזכותו?

*

מיהו הגדול מכולם? ב-20 השנים האחרונות הייתה תשובה אחת ברורה שמקובלת על (כמעט) כולם. אבל נראה שהימים האלה עברו וחלפו להם. התשובה כבר לא כל כך ברורה כמו פעם.

מאז שקווין דוראנט הצטרף לגולדן סטייט ווריורס והעונה החלה, אני חוזר באוזניי כל מי שמסוגל לסבול אותי אחרי מנטרה קבועה. אם לברון יצליח לנצח *אותם* בגמר, כלומר, את הקבוצה המ-ט-ו-ר-פ-ת הזו שניצחה 73 משחקים ורק אז הוסיפה את דוראנט, הוא יהיה הגדול מכולם מבחינתי. אבל זה כבר לא נכון. האמת היא שהגמר הקרוב, לא משנה כיצד ייגמר, כבר לא ישנה את דעתי לגבי השאלה הזו.

איני הולך לענות כאן על השאלה של מי הוא השחקן הגדול מכולם בעיני, כי הדעה שלי לא חשובה. האמת, גם דעתכם לא.

מה שחשוב זה שיש כאן דיון לגיטימי.

*

צפייה מהנה לכולנו החל מהלילה. יא-אללה זה הולך להיות ענק.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

172 תגובות ל “המדע מול האלוהים”

  1. אורי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 07:46)

    לטובת הדיון , האם אפשר להתעלם מחולשת הקונפרנס בו הוא משחק?

    להגיב
  2. איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 07:48)

    כופר!!!

    להגיב
  3. בני תבורי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 07:49)

    לא, אי אפשר להתעלם. אפשר, עם זאת, לקבוע בוודאות שמייקל ג'ורדן נראה טוב יותר מלברון. גם קרי.

    להגיב
    • טל בן יהודה (פורסם: 1-6-2017 בשעה 07:51)

      קרי? הוא שיחק פעם בגמר?

      להגיב
    • אריק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:44)

      קרי טוב מלברון? זה ההוא שקולע ממש מרחוק?

      להגיב
      • אריק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:30)

        או שהתכוונת הפוך? באת לברך ויצאת מקלל

        להגיב
    • קרלוס גארסיה (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:25)

      ראית פעם משחק Nba שלם? אתה אמיתי?

      להגיב
    • תומאס (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:37)

      ללא ספק מייקל וקרי נראים טוב יותר. מי לדעתך השחקן הכי יפה כיום ובעבר?

      להגיב
      • אסף (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:48)

        צ׳אנדלר פארסונס בהחלט בדיון

        להגיב
      • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:51)

        כנראה אנשים שמדברים לא ראו את הדוקטור, אחרת לא היו מעלים שאלה זו.

        להגיב
    • Omer (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:37)

      אם היית רושם שג'רארד טוב ממסי, זה היה קצת פחות מופרך מההשוואה שלך בין קארי ללברון.

      להגיב
    • ק. (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:31)

      איזו התנפלות… סך הכל הבנאדם כתב שלדעתו ללברון יש פרצוף ומראה פחות יפים מג'ורדן ומסטף, ואתם מגיבים כאילו ציפיתם לקרוא תגובה אחרת שתוכלו להתנפל עליה

      להגיב
    • אריק י. (פורסם: 2-6-2017 בשעה 01:31)

      פיסטול פיט. יא גנובים.

      להגיב
  4. איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 07:58)

    אני חושב שיש מספיק סיבות למה מיקל טוב מלברון, אך כל עוד לברון עצמו לא מאמין שהוא ברמתו של מיקל או טוב יותר, אין צורך להביא שום טיעון. אלוהים יודע שהוא כזה. אם הוא לא יודע זאת, אז הוא לא.

    להגיב
    • רודי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:08)

      הסיבה ההלכתית האמריקאית כרגע היא רק מיספר הטבעות,
      מבחינת הישגים אישיים,מיספרים וכל המדדים המשוקללים לברון כבר עבר את ג'ורדן.

      לברון לא צריך להגיד על עצמו את זה, יש הרבה אחרים ששיחקו עם מייקל ונגד מייקל שכבר אמרו את זה.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:27)

        שעשעת אותי מאד בתגובתך.
        תודה

        להגיב
  5. איתן 8 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:04)

    הנתונים נכונים ולברון ענק בכל קנה מידה ועדיין לא רואה מקום להשוואה מהסיבה שלגורדן לא היה לידו איזה קיירי אירווינג או דווין ווייד שבחלק מהמשחקים היו הגורם שניצח את המשחק, שתפסו פיקוד כשללברון לא נכנסו הזריקות והוא זז הצידה. לא זוכר שמייקל אי פעם זז הצידה, או שלא היה הגורם העיקרי לניצחון באף משחק. היו לצד מייקל שחקנים מצוינים אבל אף אחד מהם לא היה שחקן שמנצח משחק לבדו. לפיפן היו כמה כאלה בעונת הפרישה של מייקל אבל אלה היו משחקים בודדים.

    להגיב
    • אבי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:03)

      איתן,
      זו תגובה דתית טיפוסית, שמתעלמת מהעובדות.
      שיקגו בעונה שלאחר פרישת ג'ורדן סיימה את העונה הסדירה במקום השני במזרח; הקבוצות של לברון לא הגיעו בלעדיו לפלייאוף.
      קליבלנד בקדנציה הראשונה של לברון הידרדרה מגמר הנ.ב.א איתו לקבוצה החלשה ביותר בליגה(!) בעונה שמיד לאחר עזיבתו.
      למעט הסדרה נגד דאלאס, לא היתה אליפות שלברון היה אמור לקחת על הנייר ולא לקח.
      את ההחמצה מול דאלאס ניתן להסביר בכך שלקבוצות לוקח זמן להתגבש, כולל לשיקגו של ג'ורדן.
      לעומת זאת, ללברון יש אליפות אחת שעל הנייר הוא לא היה אמור לקחת – זו של אשתקד, וזה מאזן את "הפשע הנורא" של ההפסד לדאלאס.

      להגיב
      • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:17)

        שלישי, לא שני, אבל מרחק רק שני נצחונות מהראשון.

        להגיב
      • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:22)

        לברון הפסיד לספרס ב-2014 סידרה שהוא בהחלט היה פייבוריט גדול לקחת אותה.

        להגיב
      • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:23)

        זה די נכון (במגבלות, מיאמי עם ווייד ובוש הבריאים הייתה מגיעה לפלייאוף בקלות) אבל לא רלוונטי לגבי קליוולנד הנוכחית שהיא קונטנדרית, לפחות במזרח, לכל דבר ועניין גם בלי לברון.

        להגיב
        • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:58)

          המאזן של קליבלנד השנה בלי ג'יימס – 0 נצחונות ושמונה הפסדים. כמובן, זה מטעה כי ברוב המשחקים האלו גם אירווינג ולאב לא שיחקו, אבל כל אחד מהם השתתף בשלושה משחקים, ובשניים שניהם השתתפו, ועדיין אפס נצחונות. מספרים קטנים והכל, אבל אני מסופק אם מדובר בקונטנדרית.

          להגיב
          • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:09)

            לדעתי הבשורה של לו בעונה האחרונה היא שלעונה הרגילה אין משמעות. קליבלנד סיימה אחרי בוסטון להזכירך.
            וזה עוד לפני שאנחנו יודעים מה בדיוק היה במשחקים ומה הקשר בין קבוצה עם לברון שנאלצת לשחק בלעדיו לקבוצה בלי לברון.

            בכל מקרה, אם אתה טוען שההרכב שמונה את לאב, אירווינג, טריסטומפסון, סמית, שומפרט, וספסל של קורבר, ויליאמס, (דרק) וויליאמס (דרון), ג'ונס ופריי נחות מהרכב של כל קבוצה שעברה השנה סיבוב במזרח (חוץ מקליבלנד) אז יש לנו מחלוקת של ממש.

            להגיב
            • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:26)

              כנראה שיש לנו מחלוקת, אני סבור שהוא נחות מזה של כל קבוצה שעברה סיבוב, אבל הוא שווה פלייאוף.

    • איתן 8 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:26)

      אבי, שיקגו אחרי גורדן הייתה עדיין קבוצה מצוינת. הטענה היא שלצדו של גורדן לא היה שחקן שמשתלט על המשחק כשגורדן לא טוב. גם כשהוא לא היה טוב הוא היה הכי טוב..

      להגיב
      • אבי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:26)

        רק שזו טענה נגד ג׳ורדן שלא נתן לשחקנים לפרוח לצדו (״הוא לא גזען – לא אכפת לו אם העבדים שלו שחורים או לבנים״, שכחתי מי אמר את זה עליו); ובעד לברון ה-facilitator

        להגיב
  6. אלון3131 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:20)

    יהיה קשה ללברון להחשב גדול ממייקל כי הוא הראה אנושיות. היו לו נפילות בקריירה(לא מדבר על משחקים בודדים אלה על סדרות) בעצם כמו לכל שחקן בהיסטוריה. למייקל גם בהפסדים בסדרות גדולות(לסלטיקס ולפיסטונס) אף פעם לא הייתה סדרה חלשה.

    אני איתך אבל שהוא מקום 2 בכל הזמנים ושבהחלט אפשר לנהל דיון :)

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:28)

      מייקל הגיע ל-6 גמרים והיה מגיע כנראה ל-8 אם לא היה פורש וכנראה גם היה לוקח 8 אליפויות. לברון עד סוף הקריירה יהיו לו כנראה 10 גמרים ולגבי האליפויות לא יודע, להגיע לגמר זה גם הישג וזה עדיף על לא להגיע לגמר, כבר היום יש לו 8 גמרים שזה יותר ממייקל למרות שהפסיד ברובם אז מה? מייקל הודח בחצי גמר ולא בגמר זה אומר שמייקל הראה שהוא לא אנושי? הוא גם הראה את זה בשנים שהתמודדו נגדו קבוצות חזקות.
      מייקל בכל הסדרות גמר שלו בא פייבוריט, בכל ה-6. אצל לברון זה מתחלק חצי חצי. לברון היה פייבוריט ב-4 גמרים (כולם עם ההיט) והפסיד 2 מהם (לא קרה למייקל) והיה אנדרדוג ב-4 גמרים (כולם עם הקאבס) לקח 1 מהם ועוד 1 טרם שוחק ונראה מה יהיה.
      למייקל לא היה צוות חזק, מה שיעיד על חולשת המזרח בתקופת מייקל שבלעדיו הגיעו לגמר המזרח אם אני זוכר טוב. הקבוצות של לברון בשנייה שהוא עוזב שוקעות לתחתית.

      להגיב
      • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:14)

        הגיעו לחצי גמר המזרח, הפסידו לניקס ב7.
        כמו כן, אני חושב שהלייקרס נחשבו פייבוריטים באליפות הראשונה (הבולס נהנו מפציעה של וורת'י, אם כי זה לא אומר שלא היו מנצחים אחרת), ובטוח שלא היה להם יתרון ביתיות ב93 ו98 (שזה לא אותו דבר כמו פייבוריטיות, ראה קליבלנד-בוסטון השנה).

        להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:21)

          פייבוריטית התכוונתי בסוכנויות ההימורים. גם לבוסטון היה ביתיות מול הקאבס זה לא אמר לאיש שהם פייבוריטים.

          להגיב
          • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:32)

            לכן ציינתי את הלייקרס, שלדעתי נחשבו לפייבוריטים. אני לא בטוח מה היתה התפיסה לפני הגמר ב98.

            להגיב
      • אלון3131 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:42)

        אני לא מדבר על הפסדים. הפסדים יש לכולם.
        איך אתה מופיע בהפסדים האלה זה קריטי. 2011 זה נפילה שלא הייתה לדעתי לאף שחקן ברמה של לברון אי פעם.

        להגיב
  7. שניר שלמד עם פנחס בעממי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:26)

    לא בלתי מתקבל על הדעת שאלמלא הרפתקאת הבייסבול מייק היה מגיע ל 8 גמרים רצופים.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:35)

      אפילו לא בלתי מתקבל שהחלום היה נשאר בלי טבעת.

      להגיב
      • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:29)

        זה אפילו די ברור, החלום זכה מן ההפקר

        להגיב
  8. ניינר / ווריור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:34)

    אני מקווה שקרי ושות' יפרקו לקליבלנד את הצורה ולו רק כדי שלא נצטרך לדוש שוב בדיון המיותר הזה שאינו מחזיק מים

    להגיב
    • טל בן יהודה (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:41)

      אתה מודע לזה שאם ההפך הגמור יקרה, ולברון ושות׳ יפרקו לג״ס את הצורה, אתה תצטרך לדוד שוב בדיון הזה ולהודות שהוא רחוק מלהיות מיותר נכון?

      להגיב
    • יין ישן (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:04)

      +1

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:37)

        אני לחלוטין מדחיק את המחשבה / אפשרות הזו (כי הצדק איתך אם חס וחלילה, טפו, טפו,טפו תרחיש האימים שלך יתממש)

        להגיב
  9. בורדו פאפי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:37)

    לא סבלתי את מייקל בזמנו (אוהד לייקרס מתוסכל) ואני לא סובל את לברון עכשיו. ובכל זאת, כפי שגרייזס (נדמה לי) כתב בזמנו, אני מכה על חטא. במקום להנות מהגדולה שלו בזמן אמת, ישבתי והחמצתי פנים. אגב, זה קורה לי עם לא מעט ספורטאים גדולים.
    ברשותך, אני אשווה את הסיטואציה לביטלס. ברור לכולם שהמעמד שלהם בהיסטוריה של המוזיקה הוא של הגדולים מכולם. לא חושב שיש דיון בעניין הזה. וסרג'נט פפר או ריבולבר תמיד יהיו במקומות הראשונים במצעדים וכו' וכו'. כלומר, אף אחד לא מעז להעלות על דעתו שאולי היו טובים מהם. למען הדיון אני חייב להגיד שלא היו ולא יהיו.
    בספורט יש סטטיסטיקות ואלה שהבאת די משכנעות. יש בהחלט סיכוי שלברון אפילו גדול יותר ממייקל.
    עם זאת, מייקל ג'ורדן אף פעם לא הפסיד סדרת גמר. אני חושב שזה קייס חזק מאוד בטיעון לגדלותו.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:39)

      טוב, לגבי ביטלס לא מסכים לחלוטין. כבודם במקומם מונח, ושינוח שם.

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:45)

        סרג'נט פפר הוא האלבום הכי אוברייטד בהסטוריה. אפילו לא בטופ 5 של הביטלס כך שהטיעון שזהו האלבום הגדול בהסטוריה הוא פשוט מגוחך.
        מה שכן, העטיפה נהדרת

        להגיב
        • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:46)

          בעיני הוא דווקא הכי טוב שלהם אבל מה אני יודע. אף אחד לא אמר לי שיש תחרות אז לא התכוננתי.

          להגיב
        • Ollie Williams (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:25)

          כמו ספורטאים, יש אלבומים שצריך לנסות להזכר מה הם היו בזמן אמת כדי להבין למה הם גדולים או לא.

          למשל, יש היום גיטריסטים הרבה יותר טובים מג'ימי הנדריקס (לפחות ברמת הנגינה הטכנית ה"יבשה"). אבל הנדריקס היה פורץ דרך ועשה דברים שאיש לא עשה לפניו ולכן הוא נחשב (בצדק) לאחד הגדולים בכל הזמנים אם לא הכי גדול.
          סרג'נט פפר היה אלבום מאוד פורץ דרך בזמנו גם מבחינת התוכן שלו וגם מבחינת ההפקה וזו אחת הסיבות שהוא תמיד נחשב לאחד מהגדולים אי פעם.

          להגיב
          • yaron (פורסם: 1-6-2017 בשעה 22:39)

            הנדריקס לא הפך לאלוהים בגלל נגינה "טכנית יבשה".
            מהחינה הזאת היו גדולים ממנו גם בזמנו, לא רק היום.

            להגיב
        • עירן (פורסם: 1-6-2017 בשעה 18:29)

          ניינר, בול !!! עם כל חגיגות ה – 50, עובדה זו קצת נשתכחה…

          להגיב
          • אריק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 19:03)

            זה האלבום בו הם הפכו מלהקת קאברים משעממת (באוזניים של היום) ללהקה אמיתית. האלבום שינה את פני המוזיקה הפופולרית בצורה משמעותית אולי יותר מכל אלבום אחר ובעיקר הפך את הביטלס ללהקה היסטורית. גם אני לא אוהב אותו במיוחד, אבל העובדה שאלבום כל כך אקספרמנטלי ללהקה שהיתה מיין סטרים משעמם היה הכי נמכר לשנתיים כמעט, זאת תופעה מדהימה.

            להגיב
  10. אמיל (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:44)

    מדע-יופי-אלוהים

    פידרוס הציץ ונפגע ,
    האיכות המצוייה בבסיס הדברים נגלית למעטים
    יופיה מסמא כיוון שלעולם אינו ניתן לתפיסה השיכלית הלינארית ,הכמותית
    המספרים אינם כשלעצמם, אלא הפונקציה הקושרת אותם יחדיו ומעניקה להם את חיותם, את חברותם

    מייקל , חיבר את כולנו דרכו של היופי הבלתי מוסבר שאין לומר עליו מים מים ,
    אלא יש רק להוותו , תהא השעה אשר תהא, ולהרגיש את השחרור מכל ישנו, את מתיקות הנשמה המתעלה ,
    את חיוך הלוחם ,הלאה לעת בוקר, לחבר שראה, את הלב הרחב שמהדהד בפעימה של מיליארדים בסנכרון מושלם , באחדות חוצה לאום , הגדרה וכימות.
    היופי, ליחו אינו מצוי בזמן למתבונן הלב, והינו קוצב זמנו של מודד הניתור וזעקת הטבעת.

    תודה למתמטיקה שהינה אחד מסימניה המופלאים של תכסית ה"יש" אך לא של ההכרה בהתהוותו
    תודה ללברון שהינו אחד מסימני התכסית המופלאים של משחק הכדורסל אך לא של הכרת בריאתו בלב
    תודה לטל בן יהודה על מטאפורה נהדרת
    ותודה למיקי ברקוביץ ומגיק ג'ונסון מלאכי השרת של לב הכדורסל שלי

    ואחד הוא ,
    מגלם היופי שהינו לב הדבר,
    מייקל ג'ורדן

    להגיב
    • shohat (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:46)

      יפה!

      להגיב
  11. אמיתי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:46)

    Goat זה תמיד וברוב סוגי הספורט אליפויות ועדיף רצופות.
    אלהים לא באמת נימצא בדברים הקטנים (סטטיסטיקות למיניהן..)אלא באליפויות ובתודעה. כלום לא השתנה

    להגיב
    • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:18)

      אז ראסל?

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:39)

        לא ראיתי לא יודע. הייתה תקופה ומשחק אחר. כתבתי תודעה. לא סתם מייקל נימצא שם.. כנראה שצריך x פאקטור מעבר לאליפויות. בשני אלה מייקל מוביל ( עם האקספשיין של התודעה של אוהד מכבי אחד שזכייה בתואר המכביסט של דה באזרר שיבשה את תודעתו הצהובה ממילא)

        להגיב
  12. הראל (פורסם: 1-6-2017 בשעה 08:51)

    המשפט הכי חכם בפוסט הזה זה שזה מגוחך לעסוק בשאלה מי הכי גדול מכולם.
    אין אפשרות להשוות בין שחקנים שלא שיחקו באותה תקופה.
    מייקל היא מיתוס, לא סתם הוא נהיה כזה, היה בו משהו שהוא מעבר לסטטיסטיקה שקשה להסביר ואף אחד לא יקח לו את זה לעולם. זה משהו ריגשי ועד שלא יבוא מישהו וירגש כמוהו זה לא ישתנה. לברון הוא הכל חוץ ממרגש. להיפך גורם תחושת מיאוס לכולם.
    לכן לעולם יישאר אולי מספר 2
    (גם מג׳יק לארי ודאנקן ריגשו ולכן כבודם מעבר להישגהם)

    להגיב
  13. אורי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:07)

    בלי קשר לדיון עצמו (שאני מתכחש לזכות קיומו אבל נזרום), מדהים אותי כמה הזיכרון שלנו קצר.
    לפני חודש וקצת כולם דיברו על הקאבס החלשים, שההגנה שלהם ברמה של הלייקרס, דיברו למי יש יותר סיכוי להפתיע בחצי גמר מילווקי או טורונטו,
    דיברו בכלל רק על למי יש יותר גדול ראס או הארדן ומי זה לברון בכלל, שמענו שלברון בסוף הקריירה…

    חודש אחר כך הוא בפוטו-פיניש עם מייקל ג'ורדן.
    אנחנו חייבים הזרקת פרספקטיבה.

    להגיב
  14. דוד (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:09)

    זה בסך הכל משחק עלוב, עשר חבר'ה רבים על כדור כתום וזורקים אותו לטבעת. אין שום סיבה שזה אמור לפגוע לי בלימודים ובעבודה.
    לעזאזל, על מי אני עובד.

    להגיב
  15. שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:19)

    לא צריך להגזים ולומר שזה הוא לבד, לברון ממש לא לבד, יש לו שחקן טופ10 בשם קיירי, אולסטאר בשם לאב ואחלה צוות מסביב שאילולא דוראנט בגולדן הוא כנראה היה הפייבוריט לגמר הזה. גם במיאמי הוא לא היה לבד והיה לו 2 אולסטארים שעונים לשמות וויד ובוש. לדעתי גם הקאבס הנוכחיים זו הקבוצה הכי חזקה שהייתה ללברון אי פעם, יותר טובה מהצוות במיאמי.
    מה שכן היריבה ממול זו כנראה אחת הקבוצות באמת הטובות בהיסטוריה (נראה בשנים הקרובות) ומכונת ההתקפה הקטלנית מכולן.
    המזרח חלש? אפשר לחשוב שמייקל שיחק בשנות ה-90 במזרח חזק. לדעתי למייקל היה פחות תחרותיות משנות ה-90 ואילך מאשר ללברון והמזרח הוא אותו מזרח אם מתעלמים מנוסטלגיות.
    לברון אם מביא השנה אליפות לדעתי בהחלט נהיה מס 2 אצלי אחרי מייקל כי זה יהיה מטורף.
    אני חושב שגולדן ינצחו ב-6 משחקים את הסידרה (אבל באמת שום תוצאה לא תדהים פה אף אחד) ואם יש קבוצה יחידה שיכולה להקשות עליהם הן בקשיחות והן להתמודד מולם מנטלית זה הקאבס שגם להם יש 3 שחקנים אדירים.
    בשביל שהקאבס ינצחו את הסידרה הם צריכים סידרה גדולה של קיירי התקפית (אני מאמין שזה יקרה) בנוסף ללברון, צריכים את לברון בשיאו (סיכוי גבוהה שזה יקרה), צריכים שקורבר יצלוף את הצאקות שלו (גם מאמין שזה יקרה) וצריכים שאחד מהטריו יתפוס סידרה חלשה או שקליי ימשיך בכושרו הנוכחי (לא מאמין שזה יקרה).
    הסקור לדעתי יהיה גבוה מאד ברוב המשחקים.
    השאלות הגדולות זה האם טריסטן ישלוט בריב ההתקפה? מי ישמור על הטריו של גולדן בהגנה? לברון לדעתי לא הולך לבזבז אנרגיה שם וישמור על גרין, מה יהיה התפקיד של לאב הגנתית והתקפית.
    הלילה לדעתי יהיה משחק מצוד שגולדן ינצחו אותו בסוף, אני מהמר על קרי כאמויפי בסידרה הזאת.
    יאללה שיהיה סידרה מהנה והלוואי תלך ל-7 משחקים, אני לטובת הקאבס כי אני רוצה שדוראנט יפסיד!!

    להגיב
    • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:22)

      בהרכב עם תומפסון ולאב לא תהיה ללברון ברירה אלא לשמור את דוראנט (כמו ב2012).

      להגיב
      • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:39)

        לברון לא ישמור על דוראנט למעט אולי במאני טיים ולפרקי זמן מאד קצרים. אחרת הוא יהיה בלי אוויר בכלל הוא לא יכול לשמור משחק שלם על דוראנט וגם להחזיק את כל ההתקפה של הקאבס, הוא יישחק לאורך הסידרה והוא לא בן 25 כבר.
        אני מאמין שלאב דווקא לא יהיה מאד אפקטיבי בסידרה, סתם תחושת בטן, נראה לי שנראה הרבה שאמפרט.
        מצד שני אני חושב שעל לברון רוב הזמן ישמור קליי ויעזרו לו איגי ודוראנט. מה שבטוח לקליי צפוי הרבה הרבה עבודה הגנתית בסידרה הזאת הן מול לברון והן מול קיירי. נראה מה כושר הקליעה של לברון מחצי מרחק ומה3.

        להגיב
        • רונן דורפן (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:09)

          דעתי שאם ישמור יותר מדי את דוראנט קליבלנד תפסיד. כי היא תפסיד את העזרה ההגניתית שלו. הם חייבים איכשהו לשמור את דוראנט עם אחרים כדי שלברון יהיה פנוי לעזרה הגנתית.

          להגיב
          • מתן גילור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:12)

            זאת אחת הסיבות שהפציעה בגב של איגי היתה כ"כ משמעותית בעונה שעברה. היא גרמה לזה שגרין יצטרך לשמור לא מעט את לברון ולא אפשרה לו לעזור על קיירי.

            להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:46)

        בשני המשחקים בעונה הסדירה הוא שמר את קליי תומפסון בפתיחה. לכל הפחות, ברירה יש כאן.

        להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:53)

          עונה סדירה זה לא מדד לכלום ולמה שצפוי לנו כאן בסידרה. קליי רץ המון על חסימות ואם יתפוס גם יום קליעה הוא יגרום ללברון לרדוף אחריו בלי הפסקה ולהתיש אותו. לברון לדעתי ברוב המשחק ישמור על גרין במיוחד בהרכבים עם שאמפרט או גפרסון,כי גרין לא איום התקפי גדול ולברון יכול להתמודד איתו בפיזיות, אם לאב ישחק הרבה אז כנראה שלברון ישמור על קליי כמו שציינת שהוא פחות טוב מקרי או דוראנט

          להגיב
        • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:08)

          שאמפרט וליגינס שמרו את דוראנט? טוב, אולי סמית' גם ישמור אותו בגמר. מה שצריך הייתי לומר – לשמור את גרין זה לא ריאלי בהרכב הזה.

          להגיב
          • מתן גילור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:23)

            זה ברור. אין תרחיש סביר בו בפתיחה הוא ישמור את גרין. תחת ההנחה הלאב ישמור את פאצ'וליה זה אומר ש-TT יצטרך לשמור את דוראנט או את קליי. זה ממש לא הולך לקרות.

            להגיב
    • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:26)

      כתבת שבשביל שהקאבס ינצחו את הסדרה צריך שיתקיימו מספר תנאים שלגבי כולם אמרת שלדעתך הם יקרו. אז איך אתה עדיין חושב שהווריורס יקחו?

      להגיב
      • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:35)

        תקרא שוב, אמרתי שקרי קליי ודוראנט, איש מהם, לא יתפסו סידרה חלשה ולכן אני מהמר על גולדן אבל אם קליי יראה כמו שהוא נראה עד כה בפלייאוף ומה שאמרתי לצד הקאבס יקרה יש סיכוי טוב מאד לקאבס.
        בתכלס עם כל ההתפלצפויות שלנו ושלי הכל תלוי בשלשות, האם גי אר שאמפרט קורבר דרון ישימו את הצאקות ומהצד השני איגי ליבינגסטון קלארק קליי קרי יחטיאו את השלשות שלהם או להיפך, זה המפתח הכי גדול לסידרה מי בא עם כושר קליעה וירצח במאני טיים.

        להגיב
        • אורן השני (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:01)

          קליי מתרכז יותר בהגנה (במיוחד שאיגי מפספס זמן פה ושם) ועושה עבודה מעולה, לא חושב שהוא נחלש אלא מפנה מקום לקרי ודוראנט לזרוק יותר ולהשקיע פחות בהגנה

          להגיב
          • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:20)

            לא זה מה שראיתי, הוא פיספס שלשות לבד לחלוטין.

            להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:37)

      לא יודע על מה אתם מדברים, להערכתי קליבלנד לוקחים בשישה ואולי בשבעה משחקים. כל השאר זה ספקולציות.

      להגיב
    • אלון3131 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:39)

      בכלל לא בטוח שקיירי טופ 10.
      לברון דוראנט קרי לאנורד הארדן ווסטברוק דיוויסזה כבר 7. עכשיו מעבר להם אתה לוקח את קיירי לקבוצה שלך לפני גון וול פול גורג יאניס ואחרים? לא בטוח. הוא גבולי מאוד בטופ 10.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:52)

        אני לא בטוח שאני לוקח את קיירי אחרי הארדן או ווסטברוק, כלומר אני בטוח שאני בוחר אותו לפני. אלה אם אני בונה קבוצה שכונה ולא אחת שיכולה להיות מועמדת לאיזה תואר קבוצתי.

        להגיב
      • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:19)

        אני לוקח את קיירי לפני יאניס ובטח ובטח שלפני גון וול. נכון הוא טופ 10 לדעתי אבל הוא בסביבה גם אם אתה לא מסכים אז קח טופ 15 בשבילך. אצלי הוא מקום 8 היום.

        להגיב
  16. 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:20)

    מייקל ג'ורדן הבין שאין לו שום סיכוי לזכות באליפות אחרי החזרה מהפרישה (ואחרי שהודח בסוויפ בעונת החזרה),
    אז הוא התעקש להוסיף לקבוצה את אחד מטופ 5 ריבאונדרים **אי פעם** שהוא במקרה גם טופ 5 בשחקני ההגנה **אי פעם**. דניס רודמן שמו.

    למה שוכחים לו את זה?

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:49)

      בשום יקום רודמן לא טופ 5 בשחקני ההגנה וגם לא טופ 10 וכנראה גם לא טופ20.

      להגיב
      • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:23)

        ביקום שלך לא. ביקום של שאר העולם כן. סורי.
        על איזה טיקט הוא נבחר בדיוק להול אוף פיים לדעתך?

        להגיב
        • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:28)

          על הטיקט של הריבאונדר הגדול בהיסטוריה.

          להגיב
          • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:03)

            ממש לא רק. בבקשה:
            2 בחירות לשחקן ההגנה של השנה
            7 בחירות לחמישייית ההגנה של השנה
            בחירה אחת למישיית ההגנה השניה של השנה

            זה חוץ מכל התארים המטורפים בריבאונדים.

            והדבר הזה שיחקן עם מייקל – לקחתי אליפויות לבד – ג'ורדן

            להגיב
            • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:11)

              אלו לא נתוני "שחקן היכל התהילה על בסיס הגנה", כמו מוטומבו או בן וואלאס, בוודאי שלא משהו שמצדיק דירוג ב"חמישה הטובים בהיסטוריה" (מעבר לכך שאחד מתפקידיו ההגנתיים, וזה שהיה הכי טוב בו, הוא הריבאונד).

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:17)

              לדעתי את היכל התהילה הוא קיבל על מה שעשה לקארל מלון.

        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:18)

          אתה יודע כמה שחקנים נבחרים להול אוף פיים? גם טרייסי מגריידי נבחר לשם אז?
          היו המון שחקנים יותר גדולים הגנתית בלבד מרודמן המון המון. אני לא חושב שמישהו פה חוץ ממך ידרג את רודמן טופ 10 הגנתי אם הוא צריך לבחור את 10 שחקני ההגנה הכי גדולים.

          להגיב
          • הורנט (פורסם: 1-6-2017 בשעה 20:39)

            לדעתי רודמן שחקן ההגנה הטוב ביותר בהיסטוריה בעמדה שלו ואולי אפילו בכללי. שחקן שיכל לשמור על כל יריב החל מג'ורדן ועד לשאקיל וכל מה שבאמצע.
            היה נכנס לראש של כל יריב ומוציא אותו מאיזון ומהמשחק שלו. סוחט פאולים מהיריב בצרורות, עושה מאומה ברגע, מטריף את הקהל ואת חבריו לקבוצה באנרגיות משוגעות.
            עשה כל כך הרבה דברים שלא נכנסים לשום סטיסטיקה.
            הוא היה שותף לשתי קבוצות אגדיות שונות והיה שחקן מרכזי בהן.
            הוא הרבה יותר מרק ריבאונדר מחונן.

            להגיב
            • הורנט (פורסם: 1-6-2017 בשעה 21:00)

              ועוד דבר לגבי רודמן, אחד הסודות הגדולים שלו הוא שהוא היה שחקן התקפה לא רע בכלל ששיחק אותה שהוא נגר ולמעשה הוא היה בוחר מתי לקלוע בקפידה דקדקנית מתוך מודעות שבגלל שהוא נחשב שחקן שלא מסוגל לקלוע כל סל שלו יוביל לטירוף מוחלט באולם והוא היה משתמש בזה.
              כשאתם רואים סטיסטיקה של משחק שבה הוא היה מסיים משחק עם 20 ריבאונדים ו2 נקודות, תהיו בטוחים שהסל היה סל קריטי במאני טיים.

              רוברט הורי אמר עם שלדעתו רודמן הוא גאון.
              גאון מטורף.

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 21:09)

              רודמן היה שחקן התקפה טוב, עזוב נקודות שהוא ידע לשים על הלוח אבל הוא השאיר את זה לטובים ממנו, אבל הייתה לו תנועה ללא כדור, חסימה, מסירה. התרומה שלו להתקפה התבטאה בהרבה תחומים, ובמיוחד כמובן בבלגן שעשה במלחמה על הכדורים החוזרים, שזו גם אחת הפעולות ההגנתיות הכי טובות. זה נתן זמן להגנה שניות חשובות להתארגן. שחקן שקל לשנוא אבל אתה מת שיהיה בקבוצה שלך.

            • אמיתי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 21:14)

              tru dat
              לשניכם
              רק ששכחתם חוש סטייל ומדונה. זה מלך

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 21:17)

              וגם את החתונה שלו עם עצמו :-)

            • yaron (פורסם: 1-6-2017 בשעה 23:10)

              לדעתי רודמן היה שחקן ענק. היה לו חלק חשוב באליפויות של דטרויט ושיקגו.
              הנה כמה דברים שג'קסון אמר עליו:
              The season we got Dennis we recorded the best record in NBA history. It tells you a lot about his impact. The year (Scottie) Pippen sat out the first three months after an operation, Michael told me he felt Dennis was the MVP of that team
              There's no question about the fact this guy had a tremendous amount of talent for the game and changed the basketball concept
              http://www.nba.com/bulls/history/smith_rodman_110805.html/

            • יריב (פורסם: 2-6-2017 בשעה 01:32)

              לא טענתי שרודמן היה "רק ריבאונדר מחונן", טענתי שמה שהגדיר אותו כשחקן כדורסל היה יכולת לקיחת הריבאונד. בגדול, עצם קיומו של ריבאונדר ברמתו של רודמן, על סמך היכולת של ריבאונדרים מצוינים אחרים, היא בלתי סבירה (להבדיל, למשל, מיכולת ייצור הנקודות של ג'ורדן). זו בערך הנקודה בעיני, מה שמזוהה עם ג'ורדן כשחקן היא היכולת לשים נקודות, למרות שהוא היה מצוין גם ברוב האספקטים האחרים של המשחק, פשוט כי בהם ההצטיינות שלו היתה קטנה יותר. אז רודמן זה אותו הדבר עם ריבאונדים.

            • איציק (פורסם: 2-6-2017 בשעה 03:23)

              דווקא ג'ורדן מזוהה עם היכולת שלו ליצור ניצחונות ולהשתלט על משחקים, לא משנה אם זה נקודות, חטיפה, ריבאונד, הכל קשר.

            • יריב (פורסם: 2-6-2017 בשעה 04:23)

              איציק, אני יודע שאתה נהנה להטריל אבל אני חושב שהכחשת הזיהוי המוחלט של ג'ורדן עם הקליעה היא קצת מוגזמת. הרגעים האיקוניים הם כולם קליעות, לא חטיפות, לא ריבאונד ואפילו לא אסיסטים. גם הנתונים שכולם מדברים עליהם כביטוי לרמת המשחק אצלו (למשל בטענה על העלאת הרמה בפלייאוף) הם נקודות, לא פלוס-מינוס, PER או איזה מדד סטטיסטי מחוכם (גם לא נצחונות, כמובן).

            • איציק (פורסם: 2-6-2017 בשעה 04:36)

              יריב, אני מודע ליכולת הקליעה של ג'ורדן (קשה שלא להיות מודע לכך) אבל המהלך החשוב מול יוטה היה משהו שקארל מלון יספר לך (כן, וגם הקליעה על ראסל). אני מבין שההילה שלו היה באיסוף נקודות, לאו דווקא יכולת הקליעה שלו כי רג'י מילר למשל היה קלע לא פחות טוב ממנו וגם הקליעה של מרק פרייס לא הייתה פחות טובה משלו, עדיין היכול שלו לאסוף נקודות (זריקה, חדירה, הליכה לקו) היתה פנומנאלית. אני מניח שמבין מספרי 2 הוא כנראה השחקן שקלע הכי הרבה מריבאונד התקפה שהמשיך בדאנק, אליפויות הוא ניצח מסלים של פקסון, קאר וגראנט אם אני לא טועה. אני לא מנסה לומר שאתה לא צודק, אני רק אומר שכל זה מתנקז לרצון הבלתי מרוסן שלו לניצחון (לא מכיר עוד כדורסלן עם כזה דרייב, ואולי בכלל ספורטאי) שהקליעה אצלו היה האמצעי ולא המטרה והיו לו אמצעים רבים אחרים למרות שאיסוף הנקודות בהחלט היה הכלי הכי בולט.

    • מתן גילור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:50)

      הודח ב-2:4 ולא בסוויפ. :)
      אבל זה נכון – רודמן הגיע ב-4 פעמים ברציפות מלך הריבאונדרים של הליגה, כחבר חמישיית ההגנה וכחבר חמישיית העונה השלישית.

      להגיב
      • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:24)

        וכל זה בגובה של גארד/סמול פורוורד ממוצע בליגה.

        להגיב
    • רונן דורפן (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:52)

      חבל שבדיונים אנשים ממציאים עובדות. ג׳ורדן לא הודח בסוויפ. הוא הודח בשש. לא היה בקבוצה פאואר פורוורד. רודמן מהאהובים עלי אי פעם וכן מהגדולים בריבאונד או בהתקפה. זה לא דומה להוספת ווייד-לברון או דוראנט-קארי – כלומר שני קאליבר אם וי פי באותה קבוצה. זה שכתוב. ג׳ורדן הוא השחקן שמהגדולים ממש קיבל הכי מעט רכש משמעותי בקריירה.

      להגיב
      • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:21)

        אז בשש…נפלו השמיים.

        אני לא השוויתי בין מי קיבל מה.
        אבל אם כבר פתחת את הדיון….מה בדיוק היה לג'ורדן להוסיף?
        היה לו בקבוצה הול אוף פיימר עתידי, הוא היה מוקף בקלעי שלשות. ככל הנראה בשחקן מהטופ 3 האירופאים אי פעם ב NBA ובדניס רודמן אחד. מפלצת ריבאונד והגנה.
        למי שלא יודע או לא מכיר או לא בדק, סקוטי פיפן היה שחקן שנע סביב ה 20 נק', 7 אס', ו -6 ריב' למשחק בקריירה שלו בשיקגו. מטורף. וזה היה כביכול הסייד קיק של ג'ורדן.

        ואני ממש לא אומר את כל זה להפחית מהגדולה של ג'ורדן שהוא היה עצום, כביר ואדיר בתור שחקן (לא בתור בנאדם, שם הוא היה די חריאת, ושם עושים לו הנחות שללברון לא עושים),
        אבל ג'ורדן לא עשה כלום לבד. הוא היה מוקף בתותחים על המשתמע מכך. תותחים. לא פחות.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:43)

          אף אחד לא עשה כלום לבד, רק ההבדל הוא שאת פיפן ג'ורדן קיבל דרך הדראפט (נידמה לי שעבר מאיזו קבוצה) ולא ככוכב מוכח וכך גם גראנט. וויד, ובוש היו אולסטארים. גם לאב וקיירי היו שמות גדולים כשלבורן חבר איתם. אין בכלל מה להשוות. היחיד שהיה כוכב ענק זה ביל קרטרייט.

          להגיב
          • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:05)

            איך קיבל או לא קיבל זה לא משנה.
            איך חבר אליהם או לא זה לא משנה
            (לדעתי)

            עובדתית שיחקו איתו הול אוף פיימרים ברמה פסיכית.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:15)

              גדלו על ידו. זה לא שבושל כמו שלברון בישל אינסטנט (לא הוא המציא את השיטה). כלומר מבחינות רבות את הגדולה הם חייבים למי שגידל אותם. זה כן חשוב כדי להבין את הקונטקסט בו הכל התקיים. לג'ורדן היה צורך בשנים כדי לגדל קבוצה, לברון לא הצליח לעשות זאת ובסוף בישל כזו. אני מניח שאם ג'ורדן היה מקבל מתנות כאלו היו לו הרבה יותר טבעות (נניח היה מצטרף בזמנו ל-LA או בוסטון בגדולתן או דטרויט במקום להלחם בה).

            • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:38)

              אתה צודק לגמרי לגבי חלקו של ג'ורדן בלהשיג מה שהשיג.
              גם לברון עושה אותו דבר בקאבס.
              קיירי איירוינג לא הגיע לכלום בלי לברון
              גם לא ג'יי ארסמית'
              גם לא קווין לאב.
              ואפילו לא כריס בוש או ראשארד לואיס או שיין באטייה ומאריו צ'אלמרס ועוד ועוד.

              כולם היו שחקנים טובים ונחמדים אבל לא מימשו כלום עד שהגיע לברון לקבוצה שלהם ויחד איתו הם העלו את רמת משחקם לרמות מאד מאד גבוהות

              היחיד שאני יכול לחשוב עליו שהגיע משהו לפני ששיחק עם לברון היה דוויין ווייד. וגם הוא היה עם קבוצה נחמדה וטו לא בשנים שלפני הגעת לברון לסאות' ביץ'

              תראה, נוכל להתדיין ללא הפסקה
              איך אמרו פה?
              שניהם גדולים, בוא פשוט נהנה מהם.

              אישית השחקן שהכי אהבתי לראות אי פעם (בגדולתו) היה דוויין ווייד.

            • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:38)

              ותו לא**

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:42)

              לגבי וויד יכול להבין.
              לגבי גוש ולאב, לא היתה להם טבעת אבל הם היו כבר אולסטארים עם יכולות מוכחות. הוא לא גידל אותם (למרות שבהחלט יתכן שהשתפרו לידו). קיירי כבר לא היה פרויקט כשלברון הגיע אלה רכז עם יכולות מוכחות. את ג'י. אר. סמית עם כל הכבוד בלאט היה זה שהביא לרמה הבאה ולא לברון, וגם האוסטראלי שמירר את החיים לקרי חייב את זה לבלאט. זה לא אומר שללברון אין תפקיד זה רק אומר שהוא פחות מגדל ויותר מארגן.

            • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:28)

              אני תוהה, למה את הקרדיט על סמית' ודלבדובה בלאט מקבל ואת הקרדיט על פיפן וגרנט מקבל ג'ורדן? מה קרה לג'קסון?

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:49)

              ראשית, לג'קסון יש קרדיט גדול על כך לדעתי. לגבי שני החברה מקליבלנד הקרדיט לבלאט כי הם נתנו לו אותו בראיונות שונים לא של כתבים ישראלים.

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:50)

              שנית, היה דיון לגבי התרומה של לברון על שיפור השחקנים אז ההתייחסות היתה בהתאם.

      • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:44)

        סליחה רונן, איזה כוכב התקפה היה רודמן, ולמה יש את התנאי "או" בין ריבאונד להתקפה?

        להגיב
      • אסף (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:17)

        פיפן הוא בהחלט קאליבר mvp (לטעמי, היה צריך לזכות ב 94).
        ומה זה חשוב לעזאזל אם הגיע בדראפט או בטרייד? הרי זה לא שג׳ורדן בחר אותו. אם כבר, לברון יכול לקנא בג׳ורדן ששיחק לצד פיפן לכל אורך הקריירה שלו. את ווייד הוא קיבל כבר אחרי פציעות ו(קצת) אחרי השיא.

        להגיב
  17. אריק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:46)

    לברון הוא מדהים לגמרי. לגמרי מס' 2. אם ינצח את הגמר יתחיל להכנס לאזורים של מייקל. אמן וזה יקרה!

    להגיב
  18. אלעד כ (פורסם: 1-6-2017 בשעה 09:55)

    טוב, בראשית דבריי אציין שלא היה כמו מייקל. מי שראה את ג'ורדן בלייב ות-מ-י-ד היה נגד הקבוצה שלו, יודע מהי תחושת האין-סיכוי כשהוא עולה למגרש. ג'ורדן נטע פחד בלב היריבים שלו, בצורה שאף אחד, כולל לברון לא עשה. והדיון הזה רק עושה עוול ללברון. כי הוא באמת עצום.

    נתקלתי בסרטון מלפינ עשר שנים, כשלברון, בן 22, השמיד לגמרי לבד קבוצת פיסטונס שעד אותו רגע החזיקו ממנה כקונטנדרית לגיטימית. הוא קלע 25 נקודות רצוף במשחק 5. סדרה שהתחילה בנצחונות קלילים לדטרויט (שעז אז שייטה בפלייאוף), הפכה למלחמת חפירות, לא מאוד יפה לעין, שבה לברון לקח קבוצה מוגבלת להחריד לנצחון לא פחות ממדהים. ה"פרס" שלו היה הפסד ברור בגמר לס"א, אף אחד לא באמת חשב שיש לו סיכוי.

    עשר שנים אח"כ, ומי שרוצה לרדת על לברון מה ייקח מהפלייאוף הזה? משום מה כמעט ולא מדברים על אותו משחק או על הסדרה עצמה. זה מדהים. על מה כן מדבים? על כך שלברון הפסיד 4 מ-7 גמרים בהם השתתף. כלומר ההגעה הזו לגמר נזקפת לחובתו באופן משונה. כאילו היה עדיף לו להפסיד לפיסטונס, זה יהה משפר לו את ססטיסטיקת הגמרים.

    אם יש משהו שג'ורדן לא נאלץ להתמודד עימו ולברון התמודד כל הקריירה, זה הלחץ הבלתי פוסק והאש הצולבת מכל עבר. ג'ורדן לא התמודד עם עוצמות כאלו, בטח לא כבר מגיל תיכון (כשמשחק שלו שודר קוסט-טו-קוסט ובטח לא בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, כשמנתחים לעייפה כל כסיסת ציפורניים שלך על הספסל. במובן הזה ההצלחה של לברון לעומת הר הציפיות שנבנה לו היא באמת פנומנלית.

    להגיב
    • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:26)

      אני תמיד טוען שהמזל הכי גדול של ג'ורדן היה שהוא שיחק את כל שנותיו טרום עידן הפייסבוק והסלולר לכל דורש.
      אם הוא היה משחק היום, עם אותם שחקנים מאז, הוא היה נחשב בעיני רבים לפחות גדול, וכל הזמן היו מדברים על החסרונות שלו.

      ככה זה. לברון פשוט נולד בעידן הלא נכון.

      להגיב
      • אלעד כ (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:31)

        אני לא בטוח שזה נכון, כי אותן פלטפורמות גם מעצימות יותר את השחקנים.

        אגב, גם ג'ורדן שיחק בעידן תקשורתי אחר מזה ששיחקו בו ראסל ווילט, למשל. גם על החולשות שלו דיברו בעוצמות גבוהות יותר לעומתם.

        להגיב
  19. יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:04)

    הדיון הזה, כמו שציינת, מגוחך. עם זאת, אם בכל זאת רוצים לקיים אותו אני סבור שהדרך היא להתחיל מהגדרות או קריטריונים, רצוי כאלו שלא ברור שנתפרו במיוחד (ביצועים בגמרים, ביצועים במשחקי 7, הפסדים בסיבוב ראשון, ווטאבר). הנסיון לתת קריטריונים כאלו הוא דווקא מעניין, כי הוא מעמת אותנו עם הדרך שלנו להעריך שחקנים ומציג את הפגמים שלה.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:50)

      מאד קשה להשוות בין ג'ורדן לבין לברון, מג'יק או לארי לגבי התפקוד במשחק מספר 7 בסדרת הגמר.

      להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:53)

        הוא כתב משחקי 7. לאו דווקא גמר.
        אבל שים לב – לג'ורדן 0% (ובמילים – אפס אחוזים) במשחק 7 של גמר ה-NBA. לג'יימס ג'ונס יש 100% הצלחה בכאלה.
        חוץ מזה שג'יימס ג'ונס עומד על 7 גמרים ברציפות. הישג אותו ג'ורדן לא דגדג.
        ג'יימס אכן הגדול מכולם – אנחנו פשוט לא דנים על הג'יימס הנכון. :)

        להגיב
        • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:58)

          מתן, תאמין לי ששמתי לב, ואתה מפריע לי להתחמק מזה באלגנטיות :-(
          אני יודע גם את הסטטיסטיקה של ג'ורדן במשחקי שבע בגמרים ולכן ניתן לומר שהוא לעולם לא הפסיד משחק 7 בגמר NBA ולכן יש לו 100% הצלחה :-)
          אנחנו אולי לא דנים את לברון נכון, מה שיותר חשוב בדיון זה הוא שדנים את ג'ורדן נכון ;)
          וכמו שכתבתי פעם, וזה יכול לעזור ליריב בקריטריון לא מוטה על טיב השחקן הוא: התנאי הראשון שצריך להתקיים בקריטריון כזה הוא שג'ורדן הרבה לפני כל השאר. שאר הפרטים פחות חשובים :-)

          להגיב
          • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:25)

            ישנו הנתון המשעשע שביל ראסל עומד על מאזן 21-0 במשחקי "הדחה או התקדמות" (משחק אחרון בסדרה) מאז הקולג' (לא יודע מה בתיכון). בקריטריון המצוץ מהאצבע הזה איש לא מתקרב אליו, ג'ורדן ב18-3. מה זה אומר? כלום.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:29)

              זה אומר שג'ורדן וראסל זהים" 21+0=18+3 :-)

            • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:31)

              זה בהכרח אומר שבכל העונות שהוא השתתף בהן הוא לקח אליפות, האם כך?
              האפשרות האחרת היא שהוא נפצע ולא השתתף במשחקי ההדחה.

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:38)

              זייף פציעה כשידע שאין לו סיכוי. כנראה באותה תקופה אלישע לוי היה המאמן.

            • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:16)

              משחקי "הדחה או התקדמות", אין כזה אם אתה מפסיד 4-2. הוא ניצח בעשרה כאלו בNBA, לדעתי, וזכה באליפות ב11 מ13 העונות שלו. באחת האחרות הוא נפצע בסדרת הגמר.

  20. משה (פורסם: 1-6-2017 בשעה 10:43)

    את התשובה מי הגדול מכולם לברון נותן באופן קבוע, הוא מתעסק כל כך הרבה במורשת שלו ובהשוואה שאין דרך מבחינתי שהוא יוכל אי פעם להתקרב. הגדול מכולם זה לא רק היכולת על המגרש אלא הקוליות והאכזריות בהן אתה נוהג בקורבנות האדם בדרך.

    להגיב
  21. רני (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:05)

    מה שמצחיק בדיונים הללו (אני ד"א, בצד של טלב"י בהם), זה שאותם אנשים שחושבים שמסי גדול ממראדונה/פלה (בגלל האליפויות והמספרים) מתעלמים מכך שמסי משחק רק בקבוצת הכוכבים הגדולים לעומת שני אלה ונשבעים שזה לא משנה והוא עדיין הכי גדול בעולם בכל הזמנים.

    נגיד זאת כך – מייקל קיבל מעמד מיתולוגי, הוא באמת עשה דברים שלא נראו עד אז, גם ביכולת האישית וגם בהישגיות האישית והקבוצתית. בשביל להגיע למעמד כזה – לברון יצטרך להיות מיתי בעצמו. האם זה שתי אליפויות מול ג"ס? האם זה 3 רצוף? לא יודע, ואני מניח שנצטרך לקחת עוד כמה שנים בשביל לקבל פרספקטיבה טובה יותר.
    מבחינת נתונים יבשים אני חושב שלברון שחקן טוב ושלם יותר מג'ורדן. אבל ההילה המיתולוגית של ג'ורדן משמעותית גדולה יותר עדיין. נראה בעוד 20-30 שנה, שיתתוכחו מי השחקן הגדול בהיסטוריה האם שמו של ג'ורדן עדיין יהיה כזה מיתי או שהוא ייזרק כמו שהיום זורקים את ראסל – כשחקן טוב, אבל חצי קוריוז שרק נתון אחד (האליפויות) שם אותו ברשימה של הטובים ביותר.

    בכל מקרה, ההסכמה על כך שקובי לא בטופ 2 היא מוחלטת, נכון?

    להגיב
    • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:17)

      הייתי אומר שהעובדה שראסל היה MVP של הליגה 5 פעמים היא גם טיעון לזכותו.

      להגיב
  22. קורא אדוק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:09)

    ג'ורדן? אותי זה מצחיק. קודם כל שיעבור את מג'יק וקארים. ואני לא רוצה בכלל להתחיל להיכנס לוויכוח של דאנקן וקובי.
    ( וזה אם אתה מתעלם בדירוג שלך מכל השחקנים ששיחקו לפני איחוד הליגות (ומוריד את ראסל וכולי) )

    להגיב
  23. austaldo (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:28)

    ובינתיים, בעולם נטול פוזות (אוקיי, אני אנסח מחדש: בעולם עם הרבה פחות פוזות) סידני קרוסבי בדרך לאליפות שלישית, ואף אחד לא שואל אם הוא יותר גדול מוויין גרצקי למרות שהוא הוביל את ניבחרת קנדה לזכייה בזהב האולימפי פעמיים (שזה המקבילה בהוקי לזכייה במונדיאל) מה שגרצקי לא עשה.
    אפשר להנות ממה שעושה כוכב על כמו לברון בלי להתעסק בלמי יש יותר גדול. היום אני מעדיף לשים בצד את הוויכוחים האלו, ופשוט לשמוח על זה שהיה לי מזל לראות בלייב גם את ג׳ורדן וגם את לברון.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:33)

      וגם את הדוקטור…

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:12)

        וגם את קרוסבי. באמת אגדה בהתהוות מול עיננו

        להגיב
    • אורן השני (פורסם: 1-6-2017 בשעה 14:21)

      המספרים של גרצקי יותר מדי untouchable ולקרוסבי אין קייס בפני עצמו (חוץ מזה שהתקופה לגמרי אחרת) ולקחת זהב עם קנדה זה פחות קשה מלקחת מונדיאל עם נבחרת כלשהי. כמובן שגם פחות מתעסקים בNHL ובדיון על גרצקי בפרט כמו בג'ורדן ובNBA.

      להגיב
      • austaldo (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:07)

        המספרים של גרצקי אוף דה צ׳ארטס, מעבר לזה שהוא היה שחקן כל כך דומיננטי וכל כך בלתי עציר.
        מצד שני, אם זה כל כך קל לזכות במדליית זהב עם נבחרת קנדה – איך זה שבמשך 50 שנה הם לא זכו (מ 1952 עד 2002) ?

        להגיב
        • אורן השני (פורסם: 2-6-2017 בשעה 01:23)

          שאלה טובה אך אני לא הכתובת :)

          להגיב
  24. S&M (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:32)

    לברון שחקן כדורסל יותר טוב ממייקל ג'ורדן. אין שאלה בכלל.
    גם הסטטיסטיקה מוכיחה את זה.
    באחד על אחד הוא אוכל אותו בלי מלח.
    דעתי היא שההבדל ביניהם הוא בקילינג אינסטינקט. מייקל ג'ורדן סירב להפסיד.
    אם לברון יסרב להפסיד לג"ס, הסדרה תיגמר מהר. אם הוא יהיה נחמד כמו שקורה לפעמים, ולא ייתן הוראה לחסל כל ניסיון זריקה לסל בפאול, אז הוא ייתן להם 2 משחקים מתוך השישה. הוא היה צריך את פופוביץ כמאמן. ואז כל הסדרה הייתה נראית כמו ה-25 הפרש של סן אנטוניו לפני שקוואי נפצע. לא היה ניסיון זריקה אחד של ג"ס שלא נגמר בעבירה.
    רק מהפאדיחה אני לא אומר שזה יהיה 4-0 לקליבלנד. אין לג"ס סיכוי נגד אגרסיביות/אלימות. קליבלנד צריכה לדחוף את השופטים לקצה. ככל שירביצו יותר, השופטים ישרקו פחות. לברון דאג שיהיה לו ספסל עמוק. יש לו מספיק שחקנים להקריב בעבירות.

    להגיב
  25. דוד (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:43)

    כיוון שלפי הבנתי יש כאן ניסיון להגדיר פונקציה חח"ע ועל מ"התוצאה של הסדרה" ל"לברון מול ג'ורדן",
    הייתי מציע את השאלון הבא:
    1. תוציאו במחשבתכם את לברון מהקבוצה ותכניסו במקומו את מייקל ג'ורדן. האם יחסי הכוחות בסדרה משתנים באופן כלשהו (כן/לא)
    2. אם כן, לטובת מי (ג"ס, הקאבס)
    אם התשובה שלכם לשאלה הראשונה היא "לא", אז אתם חושבים שלברון שווה לג'ורדן.
    אם עניתם "כן, הקאבס" אז לדעתכם מייקל יותר גדול.
    אם עניתם "כן, ג"ס", אז אתם סבורים שלברון גדול ממייקל, חד וחלק.
    כל אפשרות אחרת פירושה שאתם משקרים לעצמכם.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 11:50)

      בא אסדר לך את המחשבות לפני שאתה מבלבל מי משקר ומי לא:
      1. לדעתי קליבלנד לוקחת (ואם לא, אז הם טעו ולא אני)
      2. תחליף את לברון בג'ורדן, קליבלנד לוקחת
      3. תחליף את השחקן הכי טוב של GS בג'ורדן, GS לוקחת
      4. תבצע סויץ' בין לברון לג'ורדן (כלומר לברון ב-GS וג'ורדן בקליבלנד), קליבלנד לוקחת.
      כל השאר זה לא מעניין.

      להגיב
      • דוד (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:06)

        בכוונה לא הכנסתי את השאלה "למי יש עדיפות בסדרה" כי אז יש כמה רמות של עדיפות. השאלה היתה האם יחסי הכוחות משתנים "באופן כלשהו" ואז זה לא משנה מי אמור לנצח במצב העכשווי, אלא מה תהיה השפעה של מהלך דימיוני זה.
        אבל מתשובה 4 שכתבת אני למד שאם היית עונה לשאלות שלי אז זה היה נראה כך: כן, הקאבס.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:15)

          הניתוח שלך שגוי. אם אתה לוקח קבוצה שתנצח בכל מקרה כי הצוות המסייע שלה מספיק חזק או תפסיד בכול מקרה כי הצוות המסייעה חלש משמעותית, אז לא ניתן להסיק שום דבר מהמבחן שלך. מהמבחן שלי ניתן להסיק הרבה יותר, כי אני טוען שלא חשוב היכן לברון והיכן ג'ורדן, הקבוצה של ג'ורדן תנצח. מכאן אני טוען שג'ורדן טוב יותר.

          להגיב
          • דוד (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:28)

            נראה שלא הבנת את כוונתי.
            אני רואה את המצב כמאזניים, הנוטות להיכן שהן נוטות. השאלה מה קורה אם מוציאים את המשקולת "לברון ג'יימס" ומכניסים במקומה את "מייקל ג'ורדן" האם הנטייה של המאזניים תשתנה, אפילו במעט, בלי להכריע את הכף. כלופר האם המהלך "ישפר" את סיכוייה של קליבנד או יפגע בהם.
            אתה נותן תשובה דרסטית שהכף תמיד תנטה לכיוון ג'ורדן, ובוודאי שזה עונה גם על השאלה שלי, אבל אין צורך בכך.

            להגיב
            • אלעד כ (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:58)

              אתה שואל שאלת פנטזי, שמסתכלת על שחקנים שהם בני אדם כשורות סטטיסטיות שניתן לכמת. אי אפשר להתעלם מתהליכים, ואין שום דרך לענות, גם לא היפותטית, על השאלה שלך.

            • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:03)

              אענה כך, עם לברון בקליבלנד ל GS יש סיכוי לנצח. עם ג'ורדן בקליבלנד לא היתי שם שקל על GS.

    • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:22)

      הקבוצה בנויה עבור לברון, אפשר שהיא היתה נחלשת אם היה מוחלף בג'ורדן גם אם זה טוב מלברון.

      להגיב
  26. נבות (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:21)

    ברור שרומא לא יכולה להיכנס לדיון על האימפריות הגדולות. הייתה צריכה לחכות לדעיכת היוונים כדי להשתלט ובכלל בכל תקופתה המערב היה חלש ולא הייתה לה יריבות אמיתית.

    להגיב
    • Ollie Williams (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:40)

      ועוד אחרי שיוליוס לקחת את הכשרון שלו מעבר לרוביקון

      להגיב
    • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:43)

      שלא לדבר על המונגולים שהיו פעילים בעיקר במזרח החלש

      להגיב
      • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:49)

        כן, במערב הם לא הצליחו לנצח אפילו את הפולנים.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 12:59)

          אל תשכח שזה היה אחרי שהם הותשו בגמר המזרח על ידי הרוסים.

          להגיב
          • יריב (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:57)

            אוקראינים, זה היה לפני המעבר של הפרנצ'ייז.

            להגיב
            • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 14:06)

              אם כבר אז הונגרים

  27. דן ברקאי (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:24)

    הסנט שלי ל(אי) דיון, סטטיסטיקה היא לא חזות כל.

    כאחד העוקב אחרי שני ענפים בספורט האמריקאי (פוטבול, כדורסל) האמריקאים הופכים כל דבר למספרי, לכמותי, לכזה המאפשר להשוות.

    (מי ששונא את ענף הכדורגל שיעצור כאן)
    מנסים להשוות בין רונאלדו למסי – עיסוק הנמשך כבר כעשר שנים, אומרים רונאלדו יותר מושלם, יותר גבוה, יותר אתלט, חלוץ יותר טוב, (עשיר חתיך פחחח) ועדיין רוב העולם חושב שמסי טוב יותר. למה? ככה. אוהד לא צריך להסביר למה הוא נמשך לפלוני או לאלמוני, מי שהכי מרגש אותו הוא הזוכה.

    אגב, לאחרונה מחלת הסטטיסטיקה פשתה גם באירופאים והתחילו לכמת כל פיפס ששחקני הכדורגל עושים – פאתטי ומיותר.

    לטעמי, מדד של אסטתיקה הוא הגובר על כולם. כמובן אסתטיקה המובילה לתארים, אבל אסתטיקה.

    ועל יופי – עד כמה שהוא אינדיבידואלי – אין חולק שמייקל ג'ורדן היה אסתטי יותר מלברון. אז…

    רוג'ר פדרר – רונאלדיניו גאושו – מייקל ג'ורדן

    להגיב
    • 7even (פורסם: 1-6-2017 בשעה 13:31)

      אז אצלי
      ווייד – קאנטונה :)

      להגיב
    • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 14:33)

      אם לוקחים הנאה בלבד מהשחקן בנטרול כל שאר האלמנטים אז אצלי (לא לפי הסדר):

      בכדורגל: רונלדיניו, מסי, שבצנקו, פירלו ונסטה (הייתי מאד נהנה מעבודת ההגנה שלו)
      בכדורסל: אייברסון, וינס קרטר, מייקל, קובי, קרי ווסטברוק.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:10)

        איך קארטר והשכונה איברסון נמצאים ברשימה?
        לראות את מג'יק, הדוקטור ומקהייל אלו חוויות שלא ניתן להתעלם מהן.

        להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:39)

          מגיק הדוקטור ומקהייל ראיתי רק בש.ח, אני לא עד כדי כך מבוגר :). ואמרתי לך שאני אוהב שכונה ואייברסון היה הכי שכונה שיש וענק.
          קרטר? המטביע הכי גדול בכל הזמנים, כל משחק היית מקבל ממנו משהו מטורף, אני מאד נהניתי ממנו.
          מג'יק מרגש אותי כמו לברון (כלומר בכלל לא), לברון פשוט זה אבטיפוס משודרג שלו לשנות ה-2000.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 1-6-2017 בשעה 16:00)

            מג'יק זה ממש לא לברון, זה יופי טהור עם חיוך ענק על הפנים. אני לא משווה רמה או תפקיד, אבל לראות את מג'יק מוביל מתפרצת, אין יפה מזה.

            להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:45)

          קח תהנה-שניים מהמלהיבים

          https://www.youtube.com/watch?v=3W14pRfhO4k

          https://www.youtube.com/watch?v=gb0wmBUB4cg

          להגיב
      • אלעד כ (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:16)

        אני אהדתי את אייברסון כברירת מחדל (כאוהד סיקסרס עוד הרבה לפני שהוא הצטרף) ואני חייב להודות שאין שום דבר אסתטי במשחק שלו. כדורסל הכי שכונתי ולא אינטליגנטי שיש.
        אגב, מבחינת אסתטיקה, ג'ינובילי.

        להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:41)

          מה לא אסתטי? הקרוסאוברים שלו היו מטורפים, יודע כמה רגליים הוא שבר? מה שהוא עושה בגובהו ומשלו וממוצעי הקריירה שהוא העמיד צריך להצדיע לבחור. הוא הביא את השכונה למקצוענים וזה מה שיפה שיש כאלו שמצליחים ליישם את השכונה במקצוענים ברמות הכי גבוהות.

          להגיב
        • שמעון (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:42)

          אהה וגינובילי? הפלופר הטוב בהיסטוריה, הוא הביא את הפלופ לדרגת אומנות ששןדרג ע"י הארדן העונה עם התרגיל הזה שהוא המציא שהוא מכניס יד בין היד של המגן ויענו זורק שלשה ומקבל זריקות!!

          להגיב
      • תומרג (פורסם: 1-6-2017 בשעה 15:59)

        מבחינתי שחקן אסתטי הוא זה שאם אני מזפזפ דרך משחק שהוא משתתף בו, אשתהה קצת לראות – אולי יצא לי לראות אותו באיזה ביצוע בלתי נשכח.
        אז על פי ההגדרה הזו האסתטיקנים הגדולים בעיני היו מג'יק והדוקטור, ג'ורדן, סטיב נאש, ג'ייסון וויליאמס (הרכז), והיום זה בעיקר קרי ובמידה מסוימת גם בלייק גריפין.

        להגיב
  28. אמוץ כהן-פז (פורסם: 1-6-2017 בשעה 14:32)

    דוברי עברית, להזכירכם, אלוהים זה לשון רבים.
    אז אחרי שהאל הראשון מירר לי את החיים כאוהד של ה׳סר׳ שלא ידע לזכות בתארים, מהלילה אני בעד האל החדש.
    So help me God

    להגיב
  29. איתמר (פורסם: 1-6-2017 בשעה 20:03)

    נדמה לי שאף אחד לא התייחס לנתונים הבאים :
    בשש עונות האליפות של ג׳ורדן הוא החמיץ בסך הכל שישה משחקים בעונה הרגילה.
    בשלוש עונות האליפות של לברון הוא החמיץ שלושים ושניים משחקים בעונה הרגילה.
    במהלך העונה הרגילה הנוכחית לברון לא שיחק שמונה משחקים.
    לג׳ורדן יש שמונה עונות שבהן הוא שיחק בכל שמונים ושניים המשחקים.
    ללברון אין אפילו עונה אחת שבה הוא שיחק בכל המשחקים. בעונת 08-09 הוא שיחק שמונים ואחד משחקים.

    להגיב
    • יריב (פורסם: 2-6-2017 בשעה 01:41)

      למה שנתייחס לזה? זה מסימני התקופה, היום מקובל ששחקנים לא משחקים 82 משחקים בעונה. בדומה, בשנות ה60 שיחקו יותר דקות (צ'מברליין מחזיק בשיא בדקות למשחק בממוצע על פני עונה – 48.5). האם אנחנו צריכים להתייחס לכך שג'ורדן מעולם לא הגיע ל41 דקות למשחק בממוצע, בעוד ראסל עבר רף זה ב9 מ13 עונותיו, וצ'מברליין בכל אחת מ14 העונות שלו?

      להגיב
  30. cookie-monster (פורסם: 1-6-2017 בשעה 20:34)

    מייקל ג'ורדן היה דופק לו את הצורה.

    להגיב
  31. טל 12 (פורסם: 1-6-2017 בשעה 20:39)

    לדעתי, אם לברון ימשיך לספק את המספרים הנהדרים שלו וקליבלנד גם תזכה אליפות העונה מול הקבוצה המטורפת של גולדן סטייט, הדיון נפתח.

    בעונה שעברה גולדן סטייט לא היתה הפיבורטית בסדרת הגמר לדעתי, קארי לא חזר לעצמו אחרי הפציעה ולכן הם לא תמיד שיחקו את המשחק הרגיל שלהם במהלך הפלייאוף ובגדול,פשוט לא היו מספיק טובים. אבל הפעם לא רק שקארי במיטבו גם דוראנט אצלם, אז אם קליבלנד לוקחת את האליפות, הפעם, זה יהיה הישג יוצא מן הכלל.

    אני חושב שלברון השתפר במהלך העונות האחרונות,זה מדהים. הוא גם נראה טוב מבחינה גופנית, אז הכל פתוח בעקרון. יש לו עוד כמה עונות טובות עד סוף הקריירה.

    להגיב
  32. אריק י. (פורסם: 2-6-2017 בשעה 01:37)

    כרגע לברון הוא מס' 2 בהיסטוריה. אם ינצח את הגמר אז לטעמי הוא סוג של ישתווה למייקל והם יהיו 'אותו כוחות'
    אם לברון לוקח גם את הגמר של השנה וגם את זה של שנה הבאה אז הוא ללא ספק יהפוך לגדול בהיסטוריה.

    להגיב
  33. NoOne (פורסם: 2-6-2017 בשעה 02:34)

    לא מבין על מה הדיון.
    להברון כבר מזמן עבר את מייקל ג'ורדן.
    אם ג'ורדן היה צריך לעבור את מה שעובר להברון הוא היה מקבל התמוטטות עצבים ושולח את אוקלי לרצוח עיתונאים .
    וזה מצחיק לשמוע על כל מה שג'ורדן בנה , כל מה שג'ורדן עשה זה לריב עם שחקנים אחרים ולנסות להרוס את כל מה שג'רי קראוס ופיל ג'קסון בנו.
    אין שחקן יותר אוברייטד בהיסטוריה מג'ורדן.
    ניצל תקופה מתה שבאה אחרי הפרישה של לארי בירד וה HIV של מג'יק.
    בשנות השמונים קיבל בראש כל שנה מאייזיה ובירד ,אפילו לא היה מספיק טוב להגיע לשלב שבו יכל להתחרות במג'יק.
    מי היו הכוכבים בשנות התשעים? יואינג LOL דיוויד רובינסון LOL סטוקטון ומאלון LOL קלייד דרקסלר LOL
    שון קמפ HAHAHAHAHAHAHA

    להגיב
    • איציק (פורסם: 2-6-2017 בשעה 03:10)

      טוב, כנראה צריך פוסט חדש כי בזה הגענו לשלב בדיחות קרש.

      להגיב
      • Matipool (פורסם: 2-6-2017 בשעה 12:36)

        כן, הא.
        יש כאן כמה שכנראה לא זכו לראות את אלוהים בזמן אמת ונושאים את שמו לשווא.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 2-6-2017 בשעה 12:39)

          דווקא האף אחד נראה שמכיר לפחות לפי שמות. נראה לי שיש שתי אופציות לתגובתו:
          1. ניסיון לא מוצלח להטריל
          2. לא מבין כדורסל
          כמובן שקיימת האפשרות של גם וגם.

          להגיב
  34. פרילי (פורסם: 2-6-2017 בשעה 03:43)

    באמת שחקן ענק, מעניין איך זה יגמר, אחרי הרבע הראשון שנגמר עכשיו הכי טוב שיכול לקרות זה סדרה של 7 משחקים.

    להגיב
  35. שמעון (פורסם: 2-6-2017 בשעה 04:36)

    הקאבס מתפרקים מאבדים סתם כדורים מתחילת החצי שאר הקבוצה נראית קטסטרופה. מצד שני דוראנט מתעלל בכל מה שזז

    להגיב
  36. אמיר (פורסם: 2-6-2017 בשעה 09:17)

    פאקינג טור מעולה! תודה

    להגיב
  37. צביקה (פורסם: 2-6-2017 בשעה 12:56)

    שנה שעברה ללברון היה חסר נתון אחד שבו לא היה המוביל, והוא איבודים, השנה הוא מנסה בכוח לכפר על כך.

    להגיב

מה דעתך?