19554121_10154407044146741_3716257276099403959_n

אם אתם לא מהאנשים שאדישים לספורט מקצועני, אז אתם אחד משניים. או שאתם אוהדי מכבי, או שאתם מתעבים אותה. זהו, אין באמצע. כפי שנכתב כאן לא פעם, העולם נחלק לאוהדי מכבי ושונאי מכבי. אין מישהו שיבוא ויאמר משפטים כמו "אני לא אוהד מכבי, אבל אין לי בעיה איתה" או "היא קבוצה נחמדה, לא אכפת לי שיזכו בתואר".

במובן הזה, גיא פניני היה השחקן המושלם בשביל הקבוצה הזו. כי תחת ההגדרה המילונית של "שחקן שאתה אוהב כשהוא אצלך, ומתעב כשהוא נגדך", מופיעה התמונה הזו, ללא מילים נוספות:

250px-Guy_Pnini

העובדה שהוא גם גדל במועדון, בשילוב האופי המחוספס שלו על המגרש, הפך אותו בעיני למכביסט האולטימטיבי. זה שלא רק יעצבן אוהדים אחרים, ולא רק יביא להצטדקויות מייגעות והטפות מוסר קלישאתיות מחברי בתקשורת הספורט, אלא שגם יעשה הכל בשביל הניצחון. ה-כ-ל.

*

אני אתגעגע לגיא פניני. אני חושב שמוטב היה שפורש בצהוב.

(הבהרה: אני לא נגד זה שילך לשחק בקבוצה אחרת, אני חושב שיש משהו אבסורד בזה שאנחנו מבקשים מספורטאים שלא יעברו לקבוצות אחרות בשלהי הקריירה שלהם רק בשביל ה״מורשת״ שלהם. כלומר, רק כדי שאנחנו נזכור אותם בצורה אחת ולא בצורה אחרת. שזה אגב תואם את קו המחשבה התמידי של אוהדים: אנחנו הדבר הכי חשוב בספורט)

בעוד חודשיים הוא יהיה בן 34 וגם כאשר הבנתי בימים האחרונים שזה בדרך לפרידה, רציתי וקיוויתי שהוא ומכבי ת"א יצליחו להגיע להסכמה לגבי החוזה האחרון שלו במועדון (ו\או בכלל כשחקן פעיל) ולגבי התפקיד שייקח על עצמו הן כשחקן והן כדמות מובילה בחדר ההלבשה במנורה. חבל לי כאוהד שזה לא קרה.

גיא פניני בכלל לא היה אמור להיות כאן. כאחד שמגיל צעיר תמיד גדל בצילם של שחקנים אחרים, לא היה שלב בקריירה שלו שמישהו סימן אותו או ניבא לו גדולות. אבל לאט לאט, הוא טיפס אל הפסגה של הכדורסל הישראלי והאירופאי. שישה גביעי אירופה הגיעו לאדמה הקדושה של תל אביב, והוא זכה להניף אחד מהם. בזכות. כמה עוד כדורסלנים ישראלים, כולל כל הכישרונות הגדולים שצמחו כאן, יכולים לומר זאת?

מעבר לכישרון, גיא פניני התברך באופי בלתי מתפשר שהוביל אותו לטופ הזה. וכן, אותו אופי גם דרדר אותו לא פעם למקומות פחות נעימים. זה מה יש, הרגשות שלנו הן לא מתג שאפשר להדליק ולכבות, אתה מנסה לעשות איתן את המקסימום, וגיא פניני עשה איתן מעבר לכך. אם אתם רוצים להרכיב ספורטאי ישראלי, מעבר ליכולות מסוימות או מימדים פיסיים, אל תשכחו להוסיף למתכון קצת "אופי פניני", אין הרבה שחקנים עם חוזק מנטלי מהסוג הזה.

לאחר שיצאה אתמול ההודעה הרשמית על הפרידה, היה לי קצת עצוב. תחושת ריקנות קטנה. באמת מוזר לי שהוא לא יהיה חלק מהקבוצה מהעונה הקרובה. שלא כמו אצל חלק מהאוהדים אחרים, "צביון ישראלי" מעולם לא היווה פקטור אצלי. "צביון מכביסטי" לעומת זאת, כן חשוב לי. אהבתי שפניני במכבי, אהבתי שהוא היה הקפטן.

כשקופמן שאל אותו אחרי הזכייה בגביע אירופה אם הוא מעדיף במכבי 12 צברים ולהגיע רק עד שלב הבתים ביורוליג, הוא ירה מבלי להתבלבל ״לא, אנחנו רוצים לחזור עם גביע כל שנה״. הוא היה מכביסט הארדקור.

בעצם, אני מקווה שהוא עדיין כזה. בשבוע האחרון זכינו לראות את טל בורשטיין חוזר לספסל הצהוב מאחורי ספאחיה וגודס. אני מכריז בזאת שהספירה לאחור החלה לקראת שובו. מחכים לך גיא.

*

בספר "המועדון", אוהד גרינוולד מביא נתון מעניין על כך שדורון ג'מצי הוא הקפטן היחיד של מכבי ת"א שלא זכה להיות חלק מאליפות אירופה של הקבוצה (החל כמובן מטל ברודי ששימש כקפטן מ-73 ועד שנת 78). נתון די מדהים כשלעצמו. אל ג'מצ'י הצטרף גם ליאור אליהו שהחזיק בתפקיד הקפטן לחצי עונה (לאחר שהתפקיד נלקח מפניני, במהלך לא מוצדק בעיני).

ברודי, בוטרייט, סילבר, ברקוביץ', הנפלד, שארפ, בורשטיין, שלף וגיא פניני. הוא תמיד היה שנוי במחלוקת, אבל הוא שמר על מסורת ארוכת שנים והצטרף לרשימה הנכונה. אז מה אם הוא לא קלע נקודה באותו פיינל פור במילנו, הוא זה שהניף את הגביע, בכבוד ששמור למעטים בלבד. וזאת רק 15 שנה אחרי שהגיע כאוהד בן 16 לקופות ההיכל בשלוש בלילה כדי לנסות ולקנות כרטיס למשחק השלישי מול בולוניה (הוא לא הצליח).

שונאיו של המכביסט הזה יוכלו לצרוח עד מחר את כל מה שהם רוצים, אבל פניני לעד יהיה:

המדע מול האלוהים
מכבי ת"א מתחילה מאפס