*9.79 – כל העולם במה

מדוע השפעות הסמים מפריעים לנו בספורט ולא בשום תחום אחר?

 

הערב בשעה 20:00, ישודר ב-ESPN פעם נוספת הסרט הדוקומנטרי החדש של הרשת, *9.79. הסרט שודר בארץ לראשונה לפני שבועיים, כשהסערה האחרונה בעניינו של לאנס ארמסטרונג הייתה בעיצומה. המחשבה הראשונה שלי כשנודע לי על השידור היה "וואו, איזה תזמון נהדר". כמה שניות אחר כך, התעשתי עם המחשבה ש"זה לא משהו מיוחד, כל יום יש ידיעות חדשות על סמים בספורט".

למי שלא שמע או ראה, *9.79 מספר את סיפור ריצת הגמר של 100 מטרים באולימפיאדת סיאול ב-1988, כשההתמקדות הראשית היא כמובן בפסילת בן ג'ונסון (הזוכה) בעקבות בדיקת סמים חיובית. הסרט עצמו מעולה ומעניין, כשהוא מביא את סיפורם של כל שמונת הרצים, ומקדיש חלק ניכר ליריבות בין קארל לואיס, הגולדן-בוי האמריקאי, לבין בן ג'ונסון האצן הג'מאייקני-קנדי.

לאלה שרוצים אבל לא יכולים לצפות בשידור (או למי שרוצה לראות את זה ב-HD), ניתן להוריד את הסרט כאן. אני ממליץ בחום גם לשמוע את הפודקאסט של ביל סימנס מדבר עם הסופר מלקולם גלאדוול על הסרט עצמו ועל כל הנושא של "סמים בספורט", זה ישלים תמונה נהדרת של הנושא (לינק להורדה ישירה).

במקום להיכנס כאן לעומקו של הסרט, פשוט קחו את המילה שלי ואל תפספסו אותו. הדבר העיקרי שאני לקחתי ממנו הוא שצריך להיות דיי נאיבי כדי לא לחשוב שכולם משתמשים במשהו. אפילו אותו קארל לואיס, שבדיקת שתן שלו לפני אולימפיאדת סיאול יצאה חיובית והוסתרה על ידי הוועדה האולימפית האמריקאית שהחליטה להדחיק את הבדיקה.

אבל אני לא רוצה לדבר על הסוגיה של הספורטאים והסמים, וגם לא אטען כאן שסמים בספורט זה עניין מתקבל על הדעת ויש להתיר אותם (אני חוזר: לא אטען זאת!). אני כן רוצה להתייחס אלינו האוהדים והצופים, ולתהות בקול רם מדוע "סמים" מפריעים לנו רק בתחום של הספורט, אבל לא בשום תחום אסקפיסטי-בידורי אחר בחיינו.

ספורט = בידור

הספורט המקצועני כיום הוא מוצר, והבעלים של המוצר הזה רוצה שתצרכו אותו. שם המשחק כבר מזמן הפך לכסף, הסיבה העיקרית לכך שכל כמה שנים אנחנו רואים השבתות של ליגות מקצועניות, שיש דוגמאות של קבוצות מקצועניות שנמצאות על סף פשיטת רגל, ושכל נפיחה באירוע ספורטיבי מקבלת כיום חסות מסחרית.

אם לפני 100 שנה הספורט היה בעיקרו חובבני, היום מדובר בתחום המגלגל כמויות בלתי נתפסות של כסף, ולקהל עצמו, מהווה סוג של בריחה מהמציאות. האתלטים שלנו כבר לא מתחרים (רק) עבור הרוח הספורטיבית, אלא (בעיקר) עבור הדולר.

ב-2012 הספורט הוא כבר לא רק "ספורט", אלא חלק בלתי נפרד מתעשיית הבידור והרייטינג העולמית. ומי שלא מוכן לקבל את זה, כנראה נאחז ברעיון אצילי שכבר חלף מן העולם.

"זה רק ספורט"

אז בעוד שמפריע לנו (מאד) שהספורטאים שלנו משתמשים בסמים כדי "לשפר הופעתם", לא נראה שזה מפריע לנו כל כך בענפי הבידור האחרים. באופן תמוה, מעולם לא שמעתי תלונה על כך ש"פרפורמרים" (Performers) בכל התחומים האחרים מלבד ספורט תחרותי, משתמשים באמצעים מלאכותיים כדי להגביר את  הופעתם או את התוצר שלהם.

הרי זה ממש לא מפריע לנו שרוב המוסיקה המשובחת משנות ה-60 וה-70 יצאה תודות להשפעות כבדות של סמים פסיכודאליים (ולולא אותם סמים, ספק אם גלגל"צ היה קיים כיום). זה גם לא מפריע לנו שמריחואנה ואו אלכוהול אחראיים כמעט לכל מוסיקת היפ הופ מ-20 השנים האחרונות, ושסמים אחרים אחראיים להמון מוסיקה אלקטרונית וכל תרבות ה-God is a DJ.

ומה עם טלוויזיה (סאות'פארק?), קולנוע (קווין סמית'?) ספרים (האנטר תומפסון? צ'רלס בוקובסקי?). אין סוף של תוצרי בידורתרבות, גם כאלה שאנחנו מחשיבים כקלאסיות ואבני דרך בתרבות, נכתבו תחת השפעות כאלה ואחרות. אם זה אלכוהול, תרופות או סמים (חוקיים ולא חוקיים).

בעצם, למה ללכת רחוק. בואו תיקחו לרגע את הכותב האהוב עליכם כאן בדה-באזר, אותו הכותב שאתם לא מעיזים לפספס אף מילה שהוא מעלה לאתר. האם גישתכם כלפיו תשתנה אם תגלו שלפני שהוא מתיישב לכתוב, הוא לוקח ריטלין מכיוון שהכדור עוזר לו להתרכז ולהוציא טורים טובים ואיכותיים יותר?

האבסורד שבאי אכפתיות שלנו בתחום אחד אל מול הכעס בתחום אחר, מתגבר כשהמון סמים שנלקחים על בדרנים כאלו ואחרים הם לא חוקיים ברמת המדינה, בעוד ש"אמצעים מלאכותיים" של ספורטאים (סטרואידים, הורמונים, חמצן לדם, טיפולי דם שונים) לא נחשבים למעשים פליליים ופסולים רק בחוקי הספורט.

ספורט = בידור 2

אוהדי ספורט נוטים לחשוב שהתחום הזה שונה במהותו מהתחומים האחרים ומעלים שלל תירוצים לשאלה "למה זה מפריע להם בעוד שהשני לא", אבל מפתיע לגלות כמה נקודות דמיון יש בפועל.

האם זה בגלל שבספורט יש תארים ואו פרסים (אליפויות) שזוכים בהם ומסמלים את היותך "הטוב ביותר"? הרי גם בשאר התחומים יש פרסים כאלה. קוראים להם האוסקרים, האמי'ס, הגולדן גלוב'ס, הגראמי'ס, פרסי אופיר, פרס נובל לספרות וכו'. אני עוד לא ראיתי דוגמא לכך שמישהו נפסל מקבלת הפרסים כאלו, שמשמעותם שאתה "הטוב ביותר" בתחום שלך באותה שנה, אם השתמשת באמצעים מלאכותיים כדי לשפר את המוצר.

האם זה בגלל שבבידור הקונבנציונלי התהילה והפרסום (שמובילים לחשבונות בנק מרופדים), חשובים יותר מאותם פרסים? הרי על מה הספורטאים שלנו מתחרים אם לא על חוזי ענק שהם מקבלים בעקבות ההופעות שלהם על המגרש. רק הסתכלו על האולימפיאדה, סמל הטוהר הספורטיבי. מדליית זהב שווה לספורטאי  שזכה בו כמה מיליונים, מקום 4 לא (רק תשאלו את לי קורזיץ). ההישגיות בספורט היא רק אספקט אחד של הזכייה כיום.

האם זה בגלל שסמים בבידור קונבנציונלי משפיעים על הראש וסמים בספורט משפיעים על הגוף? ההבדל הזה לא באמת משנה כל עוד האיבר המושפע משמש את האומן כדי להגיע למטרה שלו.

חלק יאמרו שברגע שמישהו לוקח סמים או משתמש באמצעים מלאכותיים, התחרות אינה שווה יותר. אבל לא נראה שזה הפריע לאף אחד באולימפיאדה האחרונה כשאוסקר פיסטוריוס, האצן הדרום אפריקאי קטוע הרגליים, רץ על קביים מיוחדות. להפך, העולם רק חגג בצביעות מבחילה (לטעמי) את המאורע, והתעלם מהחוסר שוויון והאמצעים המלאכותיים ששימשו את האצן. מעבר לכך, זה גם לא מפריע לנו כשספורטאים מסוימים זוכים לתנאים מפליגים שעוזרים להם בקריירה (מתקנים טיובים יותר, משכורות גבוהות יותר ומאמנים מוכשרים יותר). הכישרון לבד יכול לקחת אותך עד לנקודה מסוימת, אחר כך יש מכלול של תנאים לא שווים בדרך לזכייה.

לאנס ה"אנטרטיינר"

אם ניקח את לאנס ארמסטרונג כדוגמא, ממבט טהור של "ספורט", אכן מדובר רק ברוכב אופניים. אבל ספורט כבר אינו מתקיים בואקום, וארמסטרונג הפך בעל כורחו לאייקון תרבותי גלובלי בעשור האחרון. זאת מכיוון שאחרי ניצחון על מחלת הסרטן (מהאיומים הגדולים על העולם המערבי כיום), שבע זכיות שלו בטור דה פראנס מצטלמות באופן מרהיב למהדורות החדשות ונחשבות לטלוויזיה מעולה.

הניצחונות של אמסטרונג השאירו אנשים שמעולם לא התעניינו ברכיבה מרותקים למסך. ממבט ספורטיבי, הוא אכן רימה. אבל ממבט בידורי-תרבותי, הוא גייס סכומים אסטרונומיים למלחמה בסרטן, כסף שהיה נעלם לולא כל הפרסום והרייטינג (אני חייב לתהות פעם נוספת האם הייתי מעדיף שלאנס ארמסטרונג במתכונתו לא היה קיים).

כל זה היה אפשרי מכיוון שארמסטרונג בידר אותנו. סולן U2, בונו, יכול לגייס כסף למטרות צדקה מכיוון שהוא זמר מפורסם שמתעל את הפרסום שלו, ג'ורג' קלוני עושה זאת מכיוון שהוא שחקן מפורסם. ארמסטרונג עושה זאת מכיוון שהוא אתלט מפורסם. ההבדל בינם? קשה לי לומר בבירור, מבחינתי שלושתם בדרנים במובן הרחב של המילה.

מה נשתנה?

צפייה ב-*9.79 אינה מובילה לפיתרון כלשהו, אני גם לא יודע האם צריך להפסיק לבדוק ספורטאים עבור שימוש בסמים לפני ואחרי התחרויות שלהם. אבל אני מנסה לחשוב כיצד חיינו היו משתנים לו לא היו בודקים את בן ג'ונסון אחרי אותה ריצה מפורסמת. עד כמה זה באמת היה משפיע על משהו, למעט שיאי הריצה שהיו נקבעים בתחרויות מאז ועד היום.

התשובה היא שזה לא היה משנה כלום, זה רק ריצה. כמו שזה רק תחרות רכיבה על אופניים. כמו שזה רק הום-ראנס בבייסבול. כל הדברים הללו כאן כיום כדי לבדר ולמכור. אני יודע שהחברה שלנו לוקחת את הספורט שלה ברצינות רבה, ואני מצטער על הקלישאה, אבל זה באמת רק ספורט.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ליגת שוקי ההון: שחקן שמכיר את מגבלותיו
יותר זה פחות

12 Comments

גיל שלי 31 באוקטובר 2012

כמו שמכירת משחקים היא פשע. הספורט הוא המקום דרכו אנו מתחברים לאינפנטיליות שלנו. המקום הילדותי בו יש מנצח ומנוצח, תשובות חד משמעיות, או במילה אחת "אמת".
ברגע שפוגעים באמת שלנו אנו משתגעים. כל עוד הכל גלוי, אין פגיעה באמת. אם היו מתירים שימוש בסמים, לא היתה לנו בעיה עם זה. ברגע שעושים משהו בסתר, אז פוגעים בדבר הכי חשוב לנו כאוהדים, האינטגריטי של מה שאנחנו רואים.
נדמה לי שצופי הWWE למיניהם לא באמת מתרגשים מהשימוש בסמים אצלהם ב"ספורט"

יואב בורוביץ' 31 באוקטובר 2012

טל, בגדול אני מסכים עם הגישה שלך. נושא הסמים בספורט בעיקר משעמם אותי. אני יוצא מהנחה שרבים מאוד מהספורטאים הבכירים משתמשים. ואני גם יוצא מההנחה שבענפי ספורט רבים בכלל לא בודקים. אם לברון ג'יימס פתאום נתפס על סמים. מה זה אומר עלינו? האם בכלל אכפת לנו שספורטאי לוקח סמים? ודאי שלא. לראייה ה-NFL שגם היום נותנת עושנים מאוד קטנים על שימוש במשפרי ביצועים.
בקיצור, יש המון צביעות חסדנות וצדקנות בכל התחום הזה.

אזי 31 באוקטובר 2012

ההשוואות שלך בין סוגי הבידור לא נכונה.
כמובן שספורט הוא בידור, אבל יש כל מיני סוגי בידור.
הבידור שבספורט הוא התחרות שבו – מי הכי טוב.
ברגע שמנסים לקבוע מי הכי טוב, תנאי התחרות חייבים להיות שווים.
יש חומרים שמותר לצרוך, יש חומרים שאסור, ויש חומרים שמותר במידה מסויימת, וזה תקף לכולם.
ברגע שמתחרה אחד צורך חומרים שמתחרה אחר לא, אין תחרות. אין עניין. אין בידור.
זה כמו לשחק כדורגל 11 נגד 3 עם שוער עולה.

בכל תחום בידור יש מה שמשפיע עליו.
איך תרגיש אם תלך להופעה של U2, ואז פתאום לבונו יפול המיקרופון מהיד ואתה תתפלא לשמוע את השיר ממשיך ברקע? לא תתאכזב? לא תהרס לך ההפעה?
למה בעצם? אתה הרי נהנה מהשיר… אבל באת לראות הופעה חיה. לא פלייבק.

איך תרגיש אם תגלה שהסופר האהוב עליך מעתיק קטעים שלמים מסופרים אחרים ולא מוכרים?
איך תרגיש אם תגלה שהאיש שהולך על החבל בקרקס קשור בחוט ולא יכול ליפול?
אותו דבר על ספורטאים שלוקחים סמים (או עולים לרוץ עם איברים ביונים)

אגב, לגבי המקרה של אוסקר פיסטריוס (אני מקווה שכתבתי את השם נכון)
זה לדעתי מקרה דומה לזה של ארמסטרונג, אבל בצורה יותר טובה.
הוא הגיע לאולימפיאדה, מה שכנראה ייתן מוטיבציה לאלפי קטועי רגלים בעולם.
אבל הוא גם לא זכה בכלום, ככה שאף אחד לא הפסיד באמת מה"רמאות" שלו.

אלון 31 באוקטובר 2012

זה בדיוק מה שקרה עם ג'יימס פריי ו"מיליון רסיסים קטנים", אחרי שהתברר שהוא בדה וניפח חלקים גדולים מהספר (כמה שעות במעצר הפכו בספר לשלושה חודשים, למשל) שאמור היה להיות סיפור אמיתי על התמכרותו לסמים. אם אני זוכר נכון, אחרי רעש תקשורתי וזובור אצל אופרה, מי שקנה את הספר יכול היה לקבל החזר כספי

טימו 1 בנובמבר 2012

אזי מעולה, מסכים עם כל מילה

יואלזיניו 31 באוקטובר 2012

זווית מרעננת ונכונה בעיני. אם כל מנפח גוף בחדר כושר יכול לקחת סטרואידים אז מה הבעיה שספורטאים יקחו אותם? אם זה יהיה חוקי זה יהיה נגיש לכולם (גם ככה זה נגיש לכולם וכולם משתמשים). אולי אם זה יהיה חוקי אז ישקיעו משאבים להפוך את זה לבטיחותי לבריאות בקום להשקיע משאבים בנסיון לבלף את בדיקות הסמים. לא שבאמת אכפת למישהו מהבריאות של הספורטאים.

קורא 31 באוקטובר 2012

ספורט זה תחרות המתבססת על יכולות גוםניות שונות של בני אדם, לא תחרות בין חברות תרופות.

איציק 31 באוקטובר 2012

טל, אהבתי את הפוסט, במיוחד כיוון שנראה כמאחד שנכתב מפי פרקליטו של השטן ולא מפי משהו שבאמת מאמין במה שכתב. אני לא בטוח שאני צודק אך זו הרגשתי.
מספר תגובת לעצם העיניין (רשימה חלקית):
1. ראשית אני לא בטוח שכולם מקבלים את השימוש בסמים של אומנים.
2. שימוש בסמים על-ידי אומנים מתקבל יותר בקלות על-ידי רבים כיוון שזה התחיל מזמן, אולי עוד מתקופת יוון העתיקה או קודם לכן, ואיכשו הוטמע/הושרש שהטיפה המרה והסמים הם לגיטימיים.
3. סמים/אלכוהול לוקחים את האדם למחוזות הזוים, בדיוק מה שנחוץ לפעמים לאומן כדי להשתחרר מהקבלים ולהוציא את המיטב שבו.
4. האומנים לא באמת ובאופן ישיר מתחרים אחד בשני. אף אחד לא עושה תפקיד בסרט/תאטרון, כותב/מבצע שיר, או רוקד כדי לקבל פרס. זו יכולה להיות תופעת לוואי של הפעילות ולא המטרה עצמה. בספורט התחרות, הניצחון, שיפור תוצאות זו המטרה, וסמים שמים אנשים בעמדות שונות כיוון שלא כולם רוצים להשתמש ואלו שמשתמשים לא כולם באותו אופן.
5. הספורט משמעותו הראשונית היה להראות את היופי של הגוף האנושי שנחשב גם לבריא. כלומר הושרש בנו (גם אם זה לא נכון) קשר ישיר בין ספורט ובריאות, וסמים נוגדים זאת.
6. הסמים שלוקחים האמנים מציגים אותם בעליבותם, כזרוקים, שתוים, לא בדיוק מאוזנים. ומה עושה לנו הצופים טוב יותר מאשר לראות משהו בעליבות. אני יודע שזה נשמע רע, אך רבים מאיתנו (כיוון שיצר האדם רע מנעוריו) אוהבים לראות משהו ידוע במצב זה. הרבה יותר מקום בעיתון יקבל אומן גדול בשיפלו מאשר אחרי עוד מופע מצמרר. סופרטאי במצב זה ירד מהר מאוד מדפי העיתון (אם הוא לא לאנס ארמסטרונג).

חזי 31 באוקטובר 2012

טעות להשוות. ספורט הוא ברוב המקרים מדיד. יש מרחק, יש תוצאה. במקרים שכאלו אנו רוצים להאמין שכולם הוגנים ונותנים את המכסימום ואנחנו מתרגשים או נדהמים לראות תוצאה יוצאת דופן. מי שמתעסק בספורט מסוים, נניח קפיצה לרוחק ורואה את סידרת הקפיצות של קרל לואיס ומייק פאול מבין כמה זה מדהים ובלתי נתפס. אם היינו חושבים שהם לוקחים סמים לא היינו יכולים להעריך מהו הגבול האנושי. ואם לא ניתן להעריך האם קפיצה של 10 מטרים או 9 מטרים היא משמעותית אז מאבדים עניין בספורט. מה שמעניין אותנו זה לצפות בתוצאות ולהבין עד כמה זה בלתי אפשרי באמצעים כשרים.ולכן, היסוד שלך בהשוואה לתחומי בידור אחרים שגוי ביסודו.

אפי 31 באוקטובר 2012

אותי תמיד מסקרנת השאלה עד כמה הסמים/חומרים בלתי חוקיים עוזרים לספורטאים שלוקחים אותם, ואיפה עובר הגבול בין הכישרון לבין האקסטרא שהסם נותן. הרי לא מדובר בתרד של פופאי, שהופך את האדם בין רגע לגיבור על. את אותם חומרים שלקחו ארמסטרונג, מריון ג'ונס ובן ג'ונסון, לקחו מאות ספורטאים אחרים שלא שמענו עליהם… אם כך, באיזה אופן החומרים האלה גורמים לספורטאי להתעלות והאם כל אחד שייקח – ישפר את הישגיו ללא הכר? איך אפשר למדוד יכולת של ספורטאי ככה? הרי אף אחד לא באמת חושב שלאנס ארמסטרונג הוא רוכב בינוני, ושרק בזכות הסמים הוא הגיע ראשון.. ואולי כן? כלומר, אם מעולם לא היה מקרב אליו שום דבר שדומה לסם, לא היינו שומעים עליו בכלל? היה מגיע מקום 10, 11 בטור דה פראנס? ולו בן ג'ונסון לא היה לוקח סמים בריצה ההיא, איזה מקום הוא היה מגיע? שלישי, חמישי?
ןהאם היו מקרים שספורטאי נקי סמים ניצח ספורטאי מסומם? האם הסמים הם תחליף לקבלת החלטות נכונה, טיימינג, אסטרטגייה ועבודה קשה באימונים?

אופיר 2 בנובמבר 2012

אני מציע לך לקרוא את זה:
http://www.bbc.co.uk/sport/0/cycling/19930514

"You get frustrated when your peers are beating your head into the gutter," he says, the frustration still in his voice. "When you're at an Amstel Gold Race and you can barely hold the wheel of the guy in 80th place.

"That same guy, you smoked three months previously. And you're thinking 'I've been training. I've lost two, three kilos. How is this guy suddenly so much better than me?'"

ברמה המקצוענית יש לזה השפעה עצומה. בוא ננסח את זה בפשטות: בלי הסמים בחיים לא היינו שומעים על ארמסטרונג.

אלעד 2 בנובמבר 2012

במקרה של בן ג'ונסון, אין ספק שהסמים היוו תחליף לאימונים. אם תסתכל איך הוא רץ, על הסגנון שלו, ולעומת זאת על הסגנון של קארל לואיס, למשל, תבין את ההבדל. לואיס היה אצן מעולה, עם ובלי סמים. בן ג'ונסון רץ כשהידיים שלו מתנפנפות לצדדים, חוסר טכניקה מוחלטת, כוח נטו.

Comments closed