שלום לך תל אביב, וכן להתראות

טור פרידה (זמנית בלבד) מאהובה יקרה

אני לא מאמין שהגענו לנקודה הזו, את ואני. ניסיתי להימנע מזה, באמת. תאמיני לי, עשיתי את כל מה שיכולתי כדי לדחות את הרגע הזה. אבל אולי זה לא היה מספיק. בעצם, כנראה שזה לא היה מספיק, כי הנה, אנחנו נפרדים בכל זאת.

בשבוע האחרון עברתי דירה, ובפעם הראשונה מאז שעליתי לארץ בגיל 5, לא אתגורר יותר בבית הנמצא בין גבולותייך המוניציפליים. כן, תל אביב יקירתי, טל בן יהודה עוזב אותך.

 C'est la vie

אני יודע שזה קשה, לשנינו. אבל אנסה לא להשתמש בביטויים שחוקים מסדרות טלוויזיה המופיעים בסצנות פרידה שוברות לב. "זו לא את, זה אני", "זה לא אני, זו את", "זה לא אנחנו, זה הם". אלא, זו פשוט המציאות המחורבנת אליה את ואני הגענו.

האמת היא שאיני יכול להתגורר בתוכך יותר מבלי לסכן את השפיות הכלכלית של משפחתי. ובן אדם מגיע לנקודה שהוא אומר לעצמו שעם כל האהבה שלי אליה, ויש אינסוף אהבה שכזו, הוא חייב להיות אחראי מספיק כדי להמשיך הלאה. ואולי, ביום מן הימים, הוא גם יצליח לחזור.

כי לחזור אלייך תמיד תהיה המטרה. אני סולד מכל ה"מגניבים" שמתקבצים לתוכך אחרי השירות הצבאי שלהם כדי לעשות עליך סיבוב דאווין, ואז עוזבים כמה שנים אחר כך בטענה ש"זה לא מקום לגדל בו ילדים". נוטשים חזרה לקריות, לערים כמו שוהם ומודיעין, או שומו שמיים, למושבים השונים ברחבי הארץ. האנשים הללו לא ראויים לך.

זה בשביל הלילדים

אני עדיין רואה בך מקום מיוחד וקסום לגדול בו. הייתי מת שילדי יידעו כבר מגיל צעיר שכמה שאת גדולה, את קטנטונת. שיקלטו פתאום כמה כל דבר בעיר נמצא דיי קרוב. שיפנימו כמה שאת יפיפייה.  שיכירו כמו כף ידם את הסמטאות שלך, את הקיצורי דרך ואת קווי האוטובוסים.

אני רוצה שיגדלו אצלך ויחושו את ההיסטוריה העשירה שהתרחשה בך. שיעברו ליד האנדרטה בכיכר רבין וילמדו על הישראלי שניסה לרצוח כאן את הדמוקרטיה. שיעצרו בדיזנגוף וירגישו את האהבה שנותרה כאן עוד ממצעד האהבה הראשון שעבר בו (לפני שזה עבר לטיילת). שיטיילו בשדרות רוטשילד וישמעו היכן התחילה המחאה הגדולה ביותר שהמדינה הזו ראתה.

אני רוצה שיטיילו ברחובותיך באמצע יום חול ויראו את ההמולה, קוראים לזה "חיים". שיעצרו באמצע ככרות ופשוט יסתכלו מעלה סביבם, שיתנו להכל לשקוע פנימה וירגישו כיצד כרך אמיתי חי ונושם. וכמה שנים אחר כך, כשיהיו מספיק גדולים, אני רוצה שיטיילו באותם רחובות באמצע הלילה, ויראו כיצד גם בשעות האלה העיר הזו שוקקת חיים.

אני כמובן רוצה ללמד אותם גם שבעיר הזו משחקת אחת ממועדוני הכדורסל הגדולים באירופה, כי היא לא הייתה מתאימה לאף עיר אחרת בישראל. לעבור עם ילדיי בשכונת יד אליהו ולומר להם שההיכל הזה פעם היה פתוח, ושסבא שלהם היה במשחק הראשון באולם המקורה. לומר לה שאנשים קפצו אצלך למזרקה ב-77, ושאבא ואימא שלהם חגגו בפארק הירקון המרהיב שלך ב-2004, ואז שוב ב-2005.

ויותר מכל, אני רוצה שהבת שלי, שנקראה "תל אביב" על שמך (שם שני, אבל עדיין), תבין למה היא קיבלה את השם הזה. אני לא רוצה שתסתמך על רגשות נוסטלגיות של איש זקן וטרחן, אני רוצה שתבין בעצמה שאין בכל העולם עוד עיר כמוך.

Opening of Hope

ועכשיו, אני עובר לעיר אחרת. חלק טוענים שהיא בכלל לא קיימת, כך שאני לא יודע מה זה אומר עלי. אני עובר לעיר שהקסם העיקרי שלה, זה שהיא נמצאת בקרבתך (כמו רבים אחרים בסביבה).

אבל אני מבטיח לך, אפילו שלא נגור בתחומך, שאשתדל להעביר לילדי את האהבה שלי לעיר המופלאה שאת. בדיוק כפי שאבא שלי, שלא גר באף עיר אחרת בארץ (כל עוד הוא התגורר בישראל), העביר לי. שלום ולהתראות בקרוב. אני מקווה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 (עוד אירוע בלתי נשכח בעיר. אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות תיכוניסט תל אביבי נהנה מהחיים.)

*התמונה שבראש הטור שייכת לצלם מיכאל קלצ'וב. אתם יכולים לבקר באתר שלו: CameraL

פארקר ביטר
ארסנל. משחק שלא הביא לשינויים בדופק

28 Comments

בני תבורי 2 בנובמבר 2012

ת"א בשבילי היא חו"ל. גרתי בה תקופה קצרה מאוד בדירה שכורה ואין לי באמת זמן ת"א בעברי, אבל עבדתי וביליתי בה רבות ואני משתדל לעשות זאת מידי פעם. למען האמת לא הייתי מוכן לגור בה כמו שלא הייתי רוצה לגור באף עיר אחרת כי אני טיפוס של דשא ותרנגולות, אבל אני ממש אוהב את העיר הזאת ולומד להעריך אותה יותר ויותר ככל שאני מבקר בערים גדולות בחו"ל.
שיהיה לך מעבר מוצלח. ואגב, אתה לא תסיים פוסט כזה בלי לומר לאן אתה עובר.

טל בן יהודה 2 בנובמבר 2012

בני,

תרגם את הכותרת של התת נושא האחרון…

שם התשובה :)

רועי 2 בנובמבר 2012

אז לכבודך מכבי העבירו את המשחק מבלומפילד למושבה מחר ?

בני תבורי 2 בנובמבר 2012

עיר הולדתי!

ברק 3 בנובמבר 2012

משתתף בצערך.

אלעד אחד 2 בנובמבר 2012

גם משפחתי הצנועה (אך הגדלה בקרוב, ב"ה) עזבנו את העיר בצער לפני 3 חודשים. בכל החגים שרצנו בבית של חמי שהיה בחו"ל. מה אני אגיד לך, מעולם לא הבנתי את האנשים שבאים לנפוש בתל אביב, אבל זה היה פשוט כיף. מומלץ בחום.

צור שפי 2 בנובמבר 2012

הסיפור הקטן הזה מתמצת למעשה את הסיפור העצוב של העיר, השתלטות בעלי הון מהארץ ומחו"ל, תהליכי ג'נטריפיקציה מואצים וכל זה בלי שום ניסיון משמעותי של העיריה לעצור את הגלישה במדרון.

רועי 2 בנובמבר 2012

תהליך טבעי שקורה בכל עיר גדולה ומרכזית ברחבי העולם.

טל בן יהודה 2 בנובמבר 2012

כמה שזה מצער (לפחות אותי), אני מסכים לגמרי עם רועי

רועי 3 בנובמבר 2012

אכן מצער, אבל אין מה לעשות, זה בא עם הקסם, אחרת זו פשוט היתה חיפה.
:)

שרדר 3 בנובמבר 2012

מכל הערים בחרת בפתח תקווה?
עיר שמתהדרת בסלוגן הלא רשמי – 'המקום שבו חלומות מתים'…

בני תבורי 3 בנובמבר 2012

שרדר,
אותך לצבי הנינג'ה

שרדר 3 בנובמבר 2012

חיסלתי אותם מזמן…
לא שמת לב שהם נעלמו ובמקומם עשו סרט שבו הם לכאורה חייזרים?!

בני תבורי 3 בנובמבר 2012

לא, הילדים שלי כבר גדולים ויצאתי מהמשחק…

אופיר 3 בנובמבר 2012

ערסים, זקנות ובני עקיבא, אני לא מאמין שאשכרה עברת ל…

Blue Jay 3 בנובמבר 2012

המחשבה של לגור בעיר בה משפחת לוזון מתגוררת
מעבירה בי חלחלה :) ! חזור אלינו שנית !
כתבה נהדרת !

Asaf the Kop 3 בנובמבר 2012

טל,

זה לא כל-כך נורא.
יצאת מתל-אביב סוף-סוף, עכשיו תהיה לך הזדמנות להכיר רעיונות אחרים. את עם ישראל כפי שהוא באמת.

בסופו של דבר, העיר הזאת היא סוג של בית כלא תודעתי, שבכל הליכה לקלפי תושביה "מופתעים" מחדש.

שיהיה לך הצלחה בפתח תקוה, שם לפחות רואים ילדים, ותקווה, ברחובות.

ערן קאלימי 3 בנובמבר 2012

לא יודע, אנחנו עברנו לתל אביב עכשיו, ואני רואה מלא ילדים ברחובות. ולא רק את שלי.
ולעניין ת"א כבועה באמת שנמאס להתייחס.

Asaf the Kop 3 בנובמבר 2012

…ואני חי ועובד באזור רק 20 שנה.
לגבי אי ההתיחסות – מתסמיניה המובהקים של הבועה.

אלעד אחד 3 בנובמבר 2012

אסף, כנראה שכל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות.
יש הרבה עשייה בתל אביב, ותקווה, ורצון טוב.

Asaf the Kop 3 בנובמבר 2012

אלעד,

ת"א עיר נהדרת.
אבל יש ערים רבות בישראל שלא נופלות ממנה, בטח בכל מה שקשור לגידול משפחה ואיכות חיים.

גיבור על חזקים 3 בנובמבר 2012

השם הראשון של הבת שלך הוא מכבי ?

טל בן יהודה 3 בנובמבר 2012

קבל נקודה על בדיחה מוצלחת!

(האמת היא שניסיתי, אבל האישה הטילה וטו!)

יוני 4 בנובמבר 2012

אחרי 5 שנים בלב תל אביב לא יכולתי יותר וברחנו… הפוזה, הצפיפות, העשן, הבלאגן, המירוץ אחרי חנייה בערב. שלא לדבר על כמה כל דבר יקר.

כשאני מתגעגע, אני פשוט נוסע רבע שעה בערב או בסופ"ש.

כריסטי ברטו 5 בנובמבר 2012

טל, אני מרגיש בדיוק כמוך כלפי ירושלים, עיר הולדתי שמשפחתי נמצאת בה למעלה ממאה ועשרים שנה. רוב החברים שלי עזבו אותה, האחים שלי גרים בתל אביב, ההורים שלי כבר שנים מפנטזים לעבור לרעננה ויום אחד גם יעשו זאת. אני מדבר עם הרבה אנשים ומנסה להבין למה עזבו- הרי יש לנו אוויר נהדר ושלג פעם בשנתיים שלוש, יופי והיסטוריה ותרבות וקבוצת אוהדים נפלאה בליגה א' ועוד שתי קבוצות כדורגל פחות חשובות ועוד, ועוד…

כל הטיעונים שאני שומע כסיבות לעזיבה נכונים. במרבית התחומים העבודה במרכז משתלמת יותר, הדיור לגמרי לא זול וההיצע עלוב, התחבורה הציבורית חרא…אבל בסוף ישנו טיעון אחד אמיתי שמנצח את כל השאר, והוא שבמדינת ישראל 2012 חילונים אינם רוצים לגור עם ערבים, ובטח ובטח לא עם חרדים. עצוב, זה מה שזה.

בהצלחה בפ"ת, אולי שם תפגוש אנשים קצת מחוץ לקופסה התל אביבית…

איברה 5 בנובמבר 2012

פוסט יפה, אבל אני תוהה מה משקפת העובדה שתחת הקטגוריה "היסטוריה עשירה" עומדים אירועים בעיקר מ-15 השנים האחרונות.

מיקיג' 5 בנובמבר 2012

גם אני בן תל אביב, גם אני מאוהב בה גם היום, חושב שהיא העיר הכי הכי יפה בעולם, גם אני מספר לילדים סיפורי ילדות תל אביבית, לפעמים מראה להם מקומות מפעם, עושה להם סיבוב, כדי שידעו, שינסו להבין. וגם אני חולם לחזור אליה יום אחד.
פה ושם אני חולם על אהבה תל אביבית, שתיקח אותי חזרה למחוז ילדותי, תוך כדי חיבוק ונשיקה. טוב לילדים שאני קרוב אליהם, אבל הם יודעים שאני חולם לחזור לעיר שלי, והם יבינו אולי שאני מתרחק קצת, בשביל אהבת חיים.
ואז הם יעשו שבתות בעיר הקסומה הזו, יחד עם אבא שלהם ואהובתו, וינשמו את הפלא הזה.

Comments closed