שלום לך תל אביב, וכן להתראות

אני לא מאמין שהגענו לנקודה הזו, את ואני. ניסיתי להימנע מזה, באמת. תאמיני לי, עשיתי את כל מה שיכולתי כדי לדחות את הרגע הזה. אבל אולי זה לא היה מספיק. בעצם, כנראה שזה לא היה מספיק, כי הנה, אנחנו נפרדים בכל זאת.

בשבוע האחרון עברתי דירה, ובפעם הראשונה מאז שעליתי לארץ בגיל 5, לא אתגורר יותר בבית הנמצא בין גבולותייך המוניציפליים. כן, תל אביב יקירתי, טל בן יהודה עוזב אותך.

 C'est la vie

אני יודע שזה קשה, לשנינו. אבל אנסה לא להשתמש בביטויים שחוקים מסדרות טלוויזיה המופיעים בסצנות פרידה שוברות לב. "זו לא את, זה אני", "זה לא אני, זו את", "זה לא אנחנו, זה הם". אלא, זו פשוט המציאות המחורבנת אליה את ואני הגענו.

האמת היא שאיני יכול להתגורר בתוכך יותר מבלי לסכן את השפיות הכלכלית של משפחתי. ובן אדם מגיע לנקודה שהוא אומר לעצמו שעם כל האהבה שלי אליה, ויש אינסוף אהבה שכזו, הוא חייב להיות אחראי מספיק כדי להמשיך הלאה. ואולי, ביום מן הימים, הוא גם יצליח לחזור.

כי לחזור אלייך תמיד תהיה המטרה. אני סולד מכל ה"מגניבים" שמתקבצים לתוכך אחרי השירות הצבאי שלהם כדי לעשות עליך סיבוב דאווין, ואז עוזבים כמה שנים אחר כך בטענה ש"זה לא מקום לגדל בו ילדים". נוטשים חזרה לקריות, לערים כמו שוהם ומודיעין, או שומו שמיים, למושבים השונים ברחבי הארץ. האנשים הללו לא ראויים לך.

זה בשביל הלילדים

אני עדיין רואה בך מקום מיוחד וקסום לגדול בו. הייתי מת שילדי יידעו כבר מגיל צעיר שכמה שאת גדולה, את קטנטונת. שיקלטו פתאום כמה כל דבר בעיר נמצא דיי קרוב. שיפנימו כמה שאת יפיפייה.  שיכירו כמו כף ידם את הסמטאות שלך, את הקיצורי דרך ואת קווי האוטובוסים.

אני רוצה שיגדלו אצלך ויחושו את ההיסטוריה העשירה שהתרחשה בך. שיעברו ליד האנדרטה בכיכר רבין וילמדו על הישראלי שניסה לרצוח כאן את הדמוקרטיה. שיעצרו בדיזנגוף וירגישו את האהבה שנותרה כאן עוד ממצעד האהבה הראשון שעבר בו (לפני שזה עבר לטיילת). שיטיילו בשדרות רוטשילד וישמעו היכן התחילה המחאה הגדולה ביותר שהמדינה הזו ראתה.

אני רוצה שיטיילו ברחובותיך באמצע יום חול ויראו את ההמולה, קוראים לזה "חיים". שיעצרו באמצע ככרות ופשוט יסתכלו מעלה סביבם, שיתנו להכל לשקוע פנימה וירגישו כיצד כרך אמיתי חי ונושם. וכמה שנים אחר כך, כשיהיו מספיק גדולים, אני רוצה שיטיילו באותם רחובות באמצע הלילה, ויראו כיצד גם בשעות האלה העיר הזו שוקקת חיים.

אני כמובן רוצה ללמד אותם גם שבעיר הזו משחקת אחת ממועדוני הכדורסל הגדולים באירופה, כי היא לא הייתה מתאימה לאף עיר אחרת בישראל. לעבור עם ילדיי בשכונת יד אליהו ולומר להם שההיכל הזה פעם היה פתוח, ושסבא שלהם היה במשחק הראשון באולם המקורה. לומר לה שאנשים קפצו אצלך למזרקה ב-77, ושאבא ואימא שלהם חגגו בפארק הירקון המרהיב שלך ב-2004, ואז שוב ב-2005.

ויותר מכל, אני רוצה שהבת שלי, שנקראה "תל אביב" על שמך (שם שני, אבל עדיין), תבין למה היא קיבלה את השם הזה. אני לא רוצה שתסתמך על רגשות נוסטלגיות של איש זקן וטרחן, אני רוצה שתבין בעצמה שאין בכל העולם עוד עיר כמוך.

Opening of Hope

ועכשיו, אני עובר לעיר אחרת. חלק טוענים שהיא בכלל לא קיימת, כך שאני לא יודע מה זה אומר עלי. אני עובר לעיר שהקסם העיקרי שלה, זה שהיא נמצאת בקרבתך (כמו רבים אחרים בסביבה).

אבל אני מבטיח לך, אפילו שלא נגור בתחומך, שאשתדל להעביר לילדי את האהבה שלי לעיר המופלאה שאת. בדיוק כפי שאבא שלי, שלא גר באף עיר אחרת בארץ (כל עוד הוא התגורר בישראל), העביר לי. שלום ולהתראות בקרוב. אני מקווה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 (עוד אירוע בלתי נשכח בעיר. אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות תיכוניסט תל אביבי נהנה מהחיים.)

*התמונה שבראש הטור שייכת לצלם מיכאל קלצ'וב. אתם יכולים לבקר באתר שלו: CameraL