סיכום 2012 – אפשר יותר טוב

2012 השאיר אותי מתוסכל, עם קצת תקווה מלמעלה


אני מניח שכבר קראתם את כל הסיכומים של שנת 2012. ספורטאי השנה, סלב השנה, סרט השנה, זמרי השנה, שיר השנה, הסרטון הויראלי של השנה, שופט הריאליטי של השנה, הפוליטיקאי הכי פחות גרוע של השנה, יציאות השנה (לי אישית היו כמה מצוינות), זקפת השנה (גם כאן, היו לי כמה מצוינות), הפסיקה הרבנית של השנה ועוד ועוד ועוד.

אז בהזדמנות האחרונה בהחלט, חשבתי להצטרף לטרנד ולכתוב "סיכום שנה" ולהציג את כל המקרים להם לא הקדשנו מספיק תשומת לב. אם לא נשתנה, הם כנראה יחזרו גם בשנים הקרובות.

לפני שנתחיל, חשוב לי לומר שאיני חושב שהכול כאן רע. אני מסתכל על מה הצלחנו להרים כאן ב-64 שנים, ולא יכול שלא להשתהות, כשההישגים שלנו הם לא דבר מובן מאליו. רק תסתכלו על מדינות אחרות בעולם ותבדקו איפה הן היו אחרי תקופה דומה. גם היום, ישנן מדינות שלא יגיעו להישגים של ישראל גם אם ניתן להם תקופה ארוכה כפליים.

ובכל זאת, חברה תמיד יכולה וצריכה להשתפר. אי אפשר להסתכל סביב ולומר "סיימנו, לא נותר מה לעשות ואין לאן לשאוף". הנה כמה מקרים מהשנה האחרונה שמצריכים הסתכלות פנימה ומהווים קריאה דחופה לפעולה.

אפריל 2012

הילה בצלאלי, בת 20, קצינה בצה"ל, נהרגה במהלך ההכנות לטקס יום העצמאות בהר הרצל. לא בקרב, לא מ"אש ידידותית" ולא בתאונת אימונים. סתם, המבנה של מערכת התאורה התמוטט עליה והרג אותה. רשלנות. של מישהו.

אז הנערה הצעירה הזו כבר לא תעשה טיול אחרי צבא. היא לא תמשיך ללימודים גבוהים. היא גם לא תתחתן, לא תהיה אמא, או סבתא, או סבתא רבא. אבל אל דאגה, הוריה האבלים קיבלו את הכבוד להעביר אש מלפיד אחד ללפיד שני, אז נראה שהכול בסדר עכשיו. היא גם נספרת כחללת צה"ל, כך שהעניין מכוסה גם מהבחינה הזו.

הטקס, למקרה שדאגתם או שכחתם, התקיים. כי הסמליות בישראל חשובה יותר מחיי אדם, אסור להפריע לקדושת טקס. אחרת, איך נדע שיום העצמאות הגיע ואפשר לצאת לרחובות להשפריץ קצת ספריי קצף ולקנות פחיות שתייה במחיר מופרז.

אני חשבתי שהיה צריך לוותר על קיום הטקס, בטח במתכונתו הרגילה. אני פשוט בחור מוזר כזה… חושב שהחיים הם דבר יקר. אולי אם הטקס היה מתבטל, רק לשנה אחת, אז המוות המיותר הזה היה גורם ליותר אנשים לחשוב על הזילות שלנו בחיי אדם.

נובמבר 2012

קרן שטלריד, בת 34, התחננה בפניה אביה, מנהל מחלקה בבית החולים קפלן, שיבצע בה המתת חסד מכיוון שלא יכלה עוד לשאת את הייסורים שמחלת הסרטן גורמת לה. איני יכול או רוצה לתאר את חוסר האונים שאב מרגיש כשהוא רואה את בתו סובלת בצורה כזו. איני רוצה גם לחשוב על המצב הנפשי אליו הגיע האב כשהחליט להיענות לבקשתה.

אחרי שגאל אותה מייסוריה, הוא שלח יד בנפשו. אני מניח שזה בגלל שמדינת ישראל אינה מכירה בפעולה או מאפשרת "המתות חסד". מוסדות המדינה התייחסו למקרה באופן רשמי כ"חשד לרצח והתאבדות". כאב בעצמי, אני חושב על זה כהקרבה, אולי הגדולה ביותר שאבא יכול לעשות, ורואה במעשה האחרון בחייו כמעשה אצילי.

אנחנו חודש לאחר המקרה, ושום דיון רציני ומעמיק על "המתות חסד" לא נערך בפורום משמעותי. יש בחירות, זה יותר חשוב. עדיף לתת לאנשים לחיות בייסורים קשים ולסבול עד לרגעים האחרונים שלהם, מאשר להתייחס לסוגיה הקשה והנוראה הזו.

טוב נו, אולי בפעם הבאה.

דצמבר 2012

עובדים מסניף "בנק הפועלים" בתל אביב יצאו ליום כיף. אחד מהם לא יחזור הביתה מהספא. הוא ימות משריפה באותו היום. מאוחר יותר יתברר שהמקום פעל ללא רישיון עסק מכיוון ש"לא הגיש אישורים מתאימים מכיבוי אש ומהמשטרה".

האם שלום בסון, בן 55, היה ניצל לו היה למקום רישיון עסק? לעולם לא נדע, אבל זה לא העניין. הנה השאלה שאני רוצה לשאול: האם מישהו בישראל התפלא כאשר שמע מיד לאחר הדיווח על ההרוג ש"המקום פעל בלי רישיון עסק"? האם יש מישהו אחד במדינה הזו שלא סינן בציניות פסימית "אני בהלם".

תהיו בטוחים שהמוות המיותר הזה כבר נשכח. אולי מישהו יעמוד לדין, אולי לא. אולי מישהו יקבל עבודות שירות, אולי לא. גם אם כן, עם מצב בתי המשפט שלנו, זה כנראה יהיה מתי שהוא בסביבות שנת 2019. המשפחה של בסון ומשפחות הפצועים הנוספים סובלים עכשיו, תודה ששאלתם.

כי ככה מתנהלים העסקים בישראל, "יהיה בסדר". הדבר העצוב באמת הוא שאין ולו קורא אחד שמאמין שמשהו כאן הולך להשתנות בתרבות העסקית ההרסנית הזו.

כל יום, כל היום, כל השנה

אמנם אין נתונים רשמיים עדיין לגבי שנת 2012, אבל לא חלו שינויים גדולים מהשנים הקודמות. גם בשנה האחרונה אלפי בני אדם בישראל נפטרו ממחלות הסרטן השונות (קיימים מעל ל-200 סוגים של המחלה). בחודש יולי השנה קיבלנו את הגושפנקה הסופית למה שכולנו ידענו-מחלת הסרטן הפכה לגורם התמותה המוביל בישראל ומהווה 25% מכלל המקרים, נכון ל-2009.

לפי דו"ח של משרד הבריאות משנת 2011, במדינת ישראל חיים כ-200 אלף חולי סרטן ומדי שנה מאובחנים עוד 28 אלף חולים במחלה. תרופה, פיתרון או בלימת המגמה הקטלנית הזו אינם נראים באופק.

ועדיין, נדמה שכחברה, אנחנו יחסית אדישים לאיום הזה שמכרסם בנו מבפנים בקצב רצחני. באופן מוזר ומעורר תמיהה, החברה שלנו בוחרת לחשוש מפני איומים מעורפלים הנמצאים מאחורי מסך עשן. איומים שהמנהיגים שלנו אומרים לה לחשוש מפניהם.

אולי ב-2013 נהיה ברי מזל ויגיע היום שבו דיווח על "מחלת הסרטן" יהיה סקסי כמו דיווח על "ארגוני טרור" והעיתונים וה"חדשות" יפתחו עם הנושא הבוער הזה את המהדורות. רק אז האנשים יתחילו להפנים מה באמת מאיים על סגנון החיים שלהם.

כל יום, כל היום, כל השנה – 2

מכיוון שאני מתוסכל, אני רוצה שגם אתם תהיו שותפים להרגשה. 288 אנשים מתו השנה בכבישים (לפי נתוני עמותת אור ירוק). אמנם מדובר בירידה מעודדת מ-2011 בה היו 382 הרוגים, אבל מבחינתי מדובר עדיין ב-288 אנשים יותר מדי. אנחנו עושים עבודה מזופתת בלהגן על עצמנו וחייבים כחברה לשאוף ליותר.

הנה סיפור קצר לסיום. לפני כמה שנים, אשתי ואני היינו בביקור מולדת בטורונטו שבקנדה. כשבוע וחצי לתוך הביקור שאלתי אותה "שמת לב שמאז שאנחנו כאן לא שמענו צליל מאד מוכר לנו מישראל?"  אחרי כמה ניחושים כושלים, הייתי צריך להזכיר לה שלא שמענו צפצוף אחד על הכביש.

אנחנו הישראלים אוהבים להתפאר שאנחנו אנשים חמים וחברותיים, אבל מתעלמים מכך שאנחנו גם עצבניים ולחוצים.

העיקר לא לתת לאוטו שלפנינו להיכנס לנתיב (ולהאיץ!), העיקר לא להחמיץ את הרמזור המהבהב, העיקר להיכנס לצומת חסום (ולפקוק את הכיוון הנגדי), העיקר להשתמש בצפצפה כאילו מדובר בחלק מהגוף שלנו. העיקר לא לצאת פראיירים!

בשבילי ובשביל המשפחה שלי, העיקר צריך להיות לא להפוך לסטטיסטיקה של משרד התחבורה. אני חושב שככה זה צריך להיות גם בשבילכם. אז תירגעו לעזאזל.

*

אני מניח שלקוראים כאן יש עוד מקרים כאלה, אבל קיבצתי את המיטב שהטרידו אותי בשנה האחרונה. אני מאמין שהירידה בתמותה בתאונות הדרכים מהווה דוגמה לכיצד אנחנו כן מסוגלים להשתפר כשאנחנו רוצים. תמיד הצטיינו ב"לחשוב מחוץ לקופסה", בכל תחומי החיים.

שנה טובה לכולם, אולי ב-2013 יהיה כאן עוד יותר טוב.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הגיבור הכחול האחרון / יוחאי שטנצלר
סיכום שנה 4 ואחרון: מה זה כדורגל?

12 Comments

MG 31 בדצמבר 2012

טל, מצויין.

כדאי לציין שהמצב היום טוב מלני מספר שנים טרום חיקוקו של חוק חולה נוטה למות.
האב הוא גיבור. הלוואי ויהיו לי תעצומות הנפש לפעול כך במצב דומה (חו"ח).
הרי ברור לכל מהי הסיבה המרכזית שלא מתירים המתות חסד.
הגורם מספר 1 למלחמות בעולם שולח זרועות וגורם סבל בעוד מספר מישורים.
לעולם לא אבין איך לנתק ממכשירים זה "לשחק את אלוהים", אבל לחבר למשכירים לאו.
אני מעריך מאד את קדושת החיים, אבל יש מצבים שמידת הרחמים גוברת.

טל בן יהודה 31 בדצמבר 2012

MG,

תודה.
וכל מילה מיותרת לגבי "הסיבה המרכזית".
ניסיתי להשאיר את זה סטרילי ולא לגעת באספקט הספציפי הזה…

רוקט 88 31 בדצמבר 2012

אבל איך אפשר שלא להזכיר ??? ולמה להיות סטרילי ???
ד"ר מרדכי שטלריד טיפל בנאמנות במכר שלי שחלה בסרטן, ודחק בו להמשיך בטיפול כשהוא כבר התייאש ובסופו של דבר הבריא, נאלץ להתאבד כדי לא לחיות כרוצח. ודייקת בכך שההגדרה של "חשד לרצח והתאבדות" שמה אותו בשורה אחת עם השפלים שבפושעים שרוצחים את נשותיהם.
אנחנו על סף בחירות ובמקום להתעסק בהמתת חסד ובנושאים כאלו (שהם אלו שברומו של עולם) אנחנו מתעסקים במניפולציות של כל אחת מהמפלגות וב"הליכה על ביצים" בכל מה שקשור למפלגות החרדיות.
פשוט מצער.
לדעתי אתה ממש לא צריך להיות סטרילי במקרה הזה.

matipool 31 בדצמבר 2012

MG ורוקט – כל מילה שלכם .

D! בארץ הקודש 31 בדצמבר 2012

מצטרף

איברה 31 בדצמבר 2012

טור מאוזן ומפוכח, שמאיר פינות ראויות! תודה.

קורא 31 בדצמבר 2012

כל כך נכון ועצוב איך זונחים מאבקים חשובים ללא תועלת פוליטית.
מאד מזדהה לגבי שני הסעיפים האחרונים. בזמן האחרון אני שומע מכל כיוון אפשרי על עוד משהו שנפל למחלה הארורה הזאת.
הגורם העיקרי שאנחנו מדורגים גבוה מאד בעולם במקרי סרטן פר תושבים ולא מטופל מספיק: כמות מזהמים ביחס לשטח. ועם השטח של המדינה אין הרבה מה לעשות (חוץ מכיבוש של הירדנים, שזו זכותינו, ש שם הרבה פלסטינאים:))

matipool 31 בדצמבר 2012

מעולה טל . פשוט מעולה .

MOBY 31 בדצמבר 2012

מצטרף למשבחים.
אצלנו ב"חבורה החיפאית" שלי אסור היה להשתמש בצופר.
אני יכול להגדיר את עצמי כנהג הפוך ממה שתיארת.
כבר שנים שלא התעצבנתי בכביש באמת. דרוך אבל לא עצבני.

טרנטה 31 בדצמבר 2012

טור מצויין.
לדעתי חלק גדול מהתאונות בין השעות 18:00 ל 20:00
נגרמות בגלל שנהגים דופקים את הראש בהגה בשל העובדה שהם צריכים לבחור בין משה פרימו בערוץ אחד לאייל ברקוביץ' בשני.

איציק 31 בדצמבר 2012

יופי של סיכום :-)
1. להבדיל לשאר האירועים, יציאת השנה וזיקפת השנה אנחנו נאלצים להאמין לך ללא אפשרות לאמת את הנתונים.
2. הסיפור הכואב של הילה בצלאלי הוא משהו שקורה בכול העולם, לא רק גשר המכביה ואולמי ורסאי, גם הכור ביפן אומרים נפגע בגלל רשלנות כיוון שהחומה שהיתה צריכה לחסום את הצונאמי במקור היתה אמורה להיות 3 מטר גבוהה יותר (להזכירכם, הגל עבר את החומה רק במטר). הבעייה הגדולה בארץ היא לקיחת האחריות. אם כל רשלן היה משלם על הרשלנות והיה אמור לקחת אחריות כקוד אתי או לשלם על כך כנוהל מסודר, כמות המקרים היה יורד פלאים. כואב, אך זה לא ישתנה עד שלא יהייה פה קוד מוסרי אם מרצון ואם מהחוק.
3. גופים הפתוחים ללא אישור בגלל שאינם עומדים בתקנות הבטיחות הינם רעה חולה לא רק במקומות פרטיים כמו ספא, כי אם גם במקומות ציבוריים הפועלים תחת חסות עירונית או ממשלתית. השאלה היא למה הספא בכלל פעל. למה בעל המקום פתח אותו ברור. הוא רוצה להרויח, יש אישור אין אישור, לא נורא. למה הרשויות לא סגרו את המקום, לא כנסו/אסרו את בעל המקום. כל עוד הרשויות לא יפעלו תמיד יהיה מי שיפתח מקומות ללא אישור. כל עוד הרשויות פותחות מטעמה מקומות לא מורשים, איך יוכלו לסגור לאחרים?
4. תרבות נהיגה אינה קשורה למהירות גבוה או מעבר באור אדום. באיטליה נוהגים מהר מאוד אך כאשר מישהו רוצה להשתלב באוטוסטרדה הוא לא מאט כיוון שכולם זזים שמאלה ונותנים לו להשתלב. בשוויץ ממשיכים לנסוע עוד כמה שניות באדום במיוחד בפניה שמאלה והבאים ממול מאפשרים להם כי כך נהוג. בארה"ב ראיתי שוטרים על אופנועים עוצרים משהו שנסע מתחת למהירות המותרת אך חתך בפראות ממסלול למסלול. כלומר, הסכנה הינה לאו דוקא מהירות או אור אדום כי אם נהיגה פרועה המסכנת ציבור. הבעיה כאן היא הנהיגה הפרועה ולא נראה שזה הולך להשתנות.
5. אבל בארץ יש מוסיקה טובה, בארץ יש טלביזיה נהדרת, כך שהיאוש נעשה יותר נוח.
שנה אזרחית נפלאה לכולם

אבייתר 3 בינואר 2013

אתה כותב יפה מאד אבל כשזה על מכבי זה עוד יותר יפה ומדוייק.

בכל אופן לגבי הפיסקה ה3 ודאי התכוונת לכתוב "להשתאות" ולא "להשתהות". ואני מסכים – בהחלט יש מה להשתאות מהמדינה החזקה והמשגשגת הזו שצמחה ב64 שנים האחרונות מלא כלום.

Comments closed