השריד האחרון

שלא תעזו לזכור את דרק שארפ רק כ"שחקן נשמה"

DS

"The Core Four" ("הליבה המרובעת" זה התרגום הטוב ביותר שאני יכול להציע) הינו ביטוי פופולארי בצפון אמריקה שמגיע מעולם הבייסבול, וליתר דיוק, מאחד המועדונים המפוארים ביותר בעולם הספורט המקצועני, הניו יורק יאנקיס. "הליבה המרובעת" כוללת ארבעה שחקנים ספציפיים מהמועדון: דרק ג'יטר, מריאנו ריברה, אנדי פטיט וחורחה פוסדה.

ארבעת השחקנים הללו הצטרפו למועדון אי שם בתחילת שנות ה-90, עלו יחד לקבוצה הבוגרת ב-1995 והיוו חלק אינטגרלי מהקבוצה שזכתה בארבע אליפויות בחמש שנים האחרונות של אותו עשור. באופן די נדיר, במיוחד בעידן של היום בספורט המקצועני, ארבעת השחקנים הללו שיחקו יחד תשע שנים ברציפות עד שנת 2003. נדיר עוד יותר, ארבעתם זכו עם היאנקיס באליפות נוספת ב-2009, 14 שנים אחרי שכולם הצטרפו יחד לקבוצה, כשארבעתם עדיין מהווים חלק חשוב בסגל של הקבוצה (פטיט עזב ב-2004 וחזר לקבוצה ב-2007, שלושת האחרים בילויבלו את כל הקריירה שלהם כיאנקים).

ל"ליבה המרובעת" הזו ישנה משמעות עצומה עבור אוהדי היאנקיס, שהרי הם מייצגים אידיאל. מדובר בסוג של ערך מקודש, ארבעה שחקני בית שהנהיגו את הקבוצה ונשארו יחד ומייצגים את התקופה הכי טובה בחייהם של פלח לא קטן מהאוהדים. לכן זה גם כל כך קשה בשבילם כשאחד מהם עוזב או פורש.

*

אוהדי מכבי ת"א יכולים רק לחלום שהמועדון היה מצליח להשאיר את הליבה של תור הזהב, אותה קבוצה שדרסה את אירופה והציגה כדורסל שובה עין וכמעט מושלם בהנהגתו של פיני גרשון. שאראס-פארקר-וויצ'יץ, בורשטיין ובאסטון, אולי קצת דיון תומאס וגור שלף, וכמובן דרק שארפ. היו נוספים, אבל כשאני חושב על אותם השנים, אלו הם השמות שמיד עולים לי לראש, או אולי נכון יותר לכתוב ללב.

במציאות הכלכלית והספורטיבית שבה הקבוצה ההיא שיחקה, להשאיר אותם יחד לאותו מספר שנים כמו אותה ליבה ניו יורקית ייחשב לרעיון הנראה שלקוח מסרט מדע בדיוני. חלק נשרו מסיבות מקצועיות (חלום ה-NBA) וחלק מסיבות כלכליות. בסוף הסתבר לנו שאותו פישר קטן שרד את כולם ועכשיו, השריד האחרון באמת עוזב, וזה סופי.

*

אז איך נזכור את דרק שארפ בעתיד? עצה לי אליכם, בבקשה אל תזכרו אותו כ"שחקן נשמה" בלבד. למרות שאין לביטוי הזה ערך בוויקיפדיה, כשאני שומע אותו אני מיד מתאר בראשי שחקן קצת מוגבל שמחפה על זה בהמון הקרבה ואומץ. אמנם מילים כמו "הקרבה" ו"אומץ" מתארות את שארפ בצורה מצוינת, אך "שחקן מוגבל" עושה לו לטעמי קצת עוול.

ברשותכם, אנחנו נדלג הפעם על אותה זריקה שבלעדיה כל הפסקה על "תור הזהב" לא הייתה קיימת ונדבר על שני משחקים אחרים שלו שאהובים עלי במיוחד.

המשחק הראשון הוא חצי גמר הפיינל פור במוסקבה ב-2005 מול פנאתינייקוס של אובראדוביץ'. באותה קבוצת כוכבים צהובה, שארפ סיים את חצי הגמר כקלע המצטיין (!) עם 20 נק' כשהוא קולע 7-10 מהשדה, כולל שלוש שלשות. יש לי מעין תמונה שצרובה לי בראש עד היום מאותו משחק של שארפ עולה לזריקת שלוש בתנועה הייחודית שלו, כשמאחוריו אובראדוביץ' עומד חסר אונים. איני זוכר אם זה באמת קרה, אבל זה מה שהמוח האנושי יעשה לבן אדם.

המשחק השני הוא גמר הליגה הישראלית מול מכבי חיפה של אבי אשכנזי ב-2009 ששוחק בנוקיה. מספיק לכתוב כאן את השמות קרלוס ארויו ודי בראון כדי להבין שלא היה מדובר בקבוצה צהובה אימתנית למדי. בהתאם לכך, חיפה עלתה ברבע השני ליתרון 32-20 עם שש דקות לסיום המחצית, ואז הגיע שארפ, שבאותה עונה כבר נדחק לקצה הספסל הצהוב. מכבי ירדה למחצית ביתרון ארבע כשנעזרה בשתי שלשות והאנרגיות של מספר 6 ולא הסתכלה אחורה. בסיום, כל השחקנים והמאמנים יכלו לדבר רק עליו.

*

בנושא קצת אחר, בשבועות האחרונים חזר יותם הלפרין לכותרות כשאוהדים שונים מנסים לנתח מה בדיוק גרם לקרע בינו לבין אוהדי מכבי ולשאול למה הוא נתפס כפי שהוא נתפס. ובכן, אנחנו מאד אוהבים את הלא-מוחשי בספורט שלנו, והדרך הטובה ביותר לתאר את מה שאין ליותם הלפרין זה לומר שחסר לו בדיוק את מה שיש לדרק שארפ בכמויות בלתי נגמרות.

אז בבקשה תתייקו לכם שמעבר להיותו שחקן נשמה, שארפ היה שחקן של מאני-טיים שידע להתעלות ברגעים הגדולים. ככה אנחנו צריכים לזכור אותו.

הזריקה

מעבר לעובדה שאותה זריקה הובילה בסופו של דבר לשתי אליפויות אירופה (לעזאזל איתך מסינה על השלישי!), היא הבטיחה את העובדה ששארפ יישאר במועדון ויסיים בו את הקריירה. אחרי הסל ההוא, הייתה מעין הסכמה נדירה בין ההנהלה לבין האוהדים שככה זה צריך להיות וככה זה גם יהיה.

לזכות המועדון עומדת העובדה שהם ניסו לדחות את הקץ הנוכחי כמה שיותר עם המהלך המאולץ והמלאכותי של "עוזר מאמן שני". אני לא חסיד של השארת שחקן ותיק בצוות המאמנים סתם כדי להשאיר אותו, וזו הייתה ההרגשה שלי במקרה הזה (כמו עם ברד ליף שהפך לעוזר של פיני גרשון במכבי בסוף שנות ה-90).

ועדיין, למרות שבשנתיים האחרונות הוא כבר לא שחקן פעיל, לראות אותו מאחורי הקווים היה סוג של נחמה, מהלך מההנהלה שהשרה ביטחון. שארפ היה הבן אדם הנכון בזמן הנכון כל כך הרבה פעמים, שרק המחשבה על כך שהרוח המיוחדת הזו שלו עדיין נמצאת באזור הספסל הרגיעה אותי, גם אם החליפות שלבש קצת ריסנו אותה (דרך אגב, הפנטזיה שבה שארפ קורע מעליו את החליפה, יורד למדי משחק "סופרמן-סטייל" ועולה על הפרקט כשבלאט היה דורש זאת ממנו עלתה אצלי לפחות פעם במשחק מאז הפרישה שלו).

*

אני לא אחד מאלה שחושבים שהיה צריך להשאיר את שארפ בכל מחיר ושמדובר בסוג של מחדל שכוכב העבר המפואר עוזב את הקבוצה. נכון שיש יתרון שהמערכת מורכבת משחקנידמויות עבר, בעיקר כלפי חוץ לקהל שלך (ע"ע וויצ'יץ, ניקולה), אבל כאמור, לכל דבר יש סוף.

לא צריך לבודד את המקרה של שארפ מהמציאות מסביב. ארה"ב זה הבית שלו, ואם הוא לא מקבל משכורת שגבוהה משמעותית ממה שהוא יכול לקבל שם (כמו המשכורות שלו ב-17 השנים האחרונות, גם בתפקידו כעוזר מאמן שני), אז הוא ישוב חזרה לביתו שם יגדל את ילדיו. מכבי לא יכולה להמשיך להשאיר סמלים במחירים בלתי הגיוניים.

אבל אנחנו עוד נראה אותו, כפי שאנחנו רואים מדי פעם את לו סילבר או ארל וויליאמס. הוא יגיע  להיכל, אולי כחלק מביקור עסקי בארץ או כדי לחלוק כבוד לאיזה עמית מהעבר שייכנס ל"היכל המכבים". אולי אפילו נזכה לראות אותו חוזר לכאן כמו וויצ'יץ', לתפקיד ניהולי אחר במועדון.

בכל מקרה, אין לי ספק שההיכל עוד יזכה להזדמנויות רבות כדי לשיר לו את השיר הנודע "ד-רק-שארפ-עולהעולהעולה" (לחן: עממי), והאבות שבקהל יוכלו לספר לבניהם על נס ז'לגיריס בפעם ה-6738, ולומר להם "זה השחקן שקלע את השלשה ההיא, אני ישבתי שם כשזה קרה", בעוד הילד המשועמם ימשיך לאכול את הנקניקייה הדלוחה מהמזנון. כן, עוד נכונה לנו רומנטיקה עם דרק.

אבל עד אז, אנחנו נישאר עם אותו סל שאין אוהד מכבי סל שלא צפה בו מאות פעמים מאז שהכדור ההוא צלל פנימה ושינה את גורלו של מועדון שלם.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

האובססיה של פלורנטינו - Red Islington
10 תהיות על בייל - דור בלוך

63 Comments

אלעד 3 באוגוסט 2013

ואני אזכור אותו כשחקן שזרק את הרגליים קדימה כשעלה לשלשה, והשופטים המפגרים אכלו את זה כל פעם. מעולם לא היה כזה דיסוננס בין "שחקן נשמה" לסמל אי-ספורטיביות.

עדידס 3 באוגוסט 2013

אוהד הפועל ממורמר ?….
מוטורי לא עונים על זה…

כהרגלך טל – מעולה !!

אלעד 3 באוגוסט 2013

למה אוהד הפועל ממורמר? ברוב הקדנציה של שארפ, הפועל בכלל לא הייתה קיימת. פשוט רואה דברים כהווייתם.

איציק 3 באוגוסט 2013

אלעד, עם היד על הלב, זה הדבר היחיד שאתה זוכר משארפ…
זה כמו לומר שמזלוטיקמן הדבר היחיד שזוכרים זו הנפילה של כאילו עברת תוקף והצלבת רגלים כדי להפיל את השחקן עם הכדור. אלו דברים כהוויתם שאכן קרו הרבה פעמים, אלו סימלי האי-ספורטיביות, אך הם בטח לא אלו שמגדירים את השחקן הבאמת גדול, זלוטיקמן. אני לוקח מזלוטיקמן הרבה יותר ממה שאתה לוקח משארפ. חבל, פשוט חבל…

אלעד 3 באוגוסט 2013

אם היד על הלב, כן. אני שונא אותו

איציק 3 באוגוסט 2013

שונא את שארפ או את זלוטיקמן?
בינינו אין פה עיניין שליחת רגלים או לא, אין פה עיניין של שחקן טוב או לא, מתאזרח או לא, אתה שונא אותו ללא סיבה מוצדקת וזה מספיק. האמת, אתה מזה צודק…

אלעד 3 באוגוסט 2013

איך זלוטיקמן? מלך שבמלכים. הסל שלו מול מכבי גדול פי כמה מהסל של שארפ. ועוד שמעתי את זה ברדיו בשידור של אלי ישראלי

איציק 3 באוגוסט 2013

אתה צודק, אני גם זוכר את הסל של זלוטיקמן, אחלאה וינר שאט, ובכלל אני מאוד אוהב אותו למרות שלא שיחק במכבי (אתה רואה לא הכל מושטת על שינאה). אני רק לא זוכר האם סל זה הביא את עליפות המדינה או עליה לפינל פור של היורוליג…

אורן 3 באוגוסט 2013

הסל של זלוטיקמן היה בהארכה באוסישקין.הוא השווה את הסדרה ל1-1.מכבי ניצחה במשחק השלישי ביד אליהו.באותה שנה היתה קבוצה אדירה להפועל עם לינטון טאונס,איימוס ומרסר.פטרוביץ קלע 63 נקודות נגדם בחצי גמר גביע קוראץ.

אורן 3 באוגוסט 2013

נראה לי שיצאתי מפגר,איציק.

איציק 3 באוגוסט 2013

רק השם לינטון טאונס מעביר בי צמרמורת. שחקן ענק, אישיות גדולה.
היו בהפועל כמה שחקנים שאהבתי ושנאתי לשחק נגדם. אולי תתפלא אבל עוד אחד שמאוד אהבתי (ארואסטי קצת פחות) הוא מייק לארגי :-)

אלעד 3 באוגוסט 2013

לינטון טאונס…. אילו זיכרונות. דלזל, לארגי, מרסר…
פטרוביץ' קלע נגדנו "רק" 59. ואת הסל של זלוטיקמן שמעתי בשידור חי ברדיו ויעברו שנים עד שאני אראה אותו בטלביזיה (לא זוכר באיזו סיטואציה). הכדור קפץ כמה פעמים על הטבעת…

תודה לאל על יוטיוב (דקה 13:00):
http://www.youtube.com/watch?v=BFiEME3H42I

אורן 3 באוגוסט 2013

ואני אזכור אותו כמו עוד אחד שקיבל אזרחות ועזב ביום שנגמר לו החוזה.קיבל אזרחות ודאג שהילדים שלו ילמדו בבית הספר האמריקאי.מגרשים פה ילדים בני 8 שנולדו בארץ,בזמן שדיון תומאס ודרק שארפ מקבלים אזרחות שמשתמשים בה עד גמר החוזה.ככה זה במדינת שימון.רק על זה שרי הפנים היו צריכים לעוף פה.אבל זה כנראה תקין מוסרית ואני סתם אוהד הפועל ממורמר.

איציק 3 באוגוסט 2013

מי אמר ג'ובאני רוסו, מי אמר גוסטאבו בוקולי, פשוט מדינת שימון.
אני לא מאוהב בשיטה, אבל צריך להיות הוגן והגון.

אורן 3 באוגוסט 2013

יש בזה משהו.אבל זה מכעיס מאד.אגב שארפ,הסל שלו נגד זליגיריס היה אחראי לארבעת ימי האבל שלי(למזלי זה היה ביום חמישי,ולא הייתי צריף לזייף מחלה ביום למחרת).הסל הזה הפך את מכבי למכבי הגדולה,את שארפ לסמל ואותי למתוסכל שלא מפסיק לאמר מה היה קורה אילו.

אורח 3 באוגוסט 2013

רק כדי שנהיה הוגנים במאה אחוז עם כולם.
אין שום קשר לשימון באזרחויות של שארפ ותומאס – השניים פשוט התחתנו עם ישראליות.

ולגבי רוסו ובוקולי – זה קצת הגזמה – לרוסו יש תושבות קבע שקיבל אחרי 9 שנים בארץ,
ובוקולי קיבל תושבות אירעית אחרי 7 שנים בערך, ורק השנה (אחרי 12 שנה בארץ הוא קיבל תושבות קבע.
השניים, אגב, ביקשו אזרחות (בוקולי 3 פעמים) ונדחו.
התחרות מי יותר "שולט במערכת" לא רלבנטית פה. (אבל ברור שבכללי זה שמעון מזרחי ;) )

איציק 3 באוגוסט 2013

תגיד לי, איך זה שאתה רק "אורח" וכבר יודע את כל זה וכבר הגעת לתובנות כאלו :-)

אורח 3 באוגוסט 2013

אני אורח פה, אבל לא בארץ (ולא מצאתי כינוי טוב :) ).
ואתה יודע, היום מספיקה הצצה קצרה לויקיפדיה (אבל התחלתי מהזיכרון). :)

אלעד 3 באוגוסט 2013

איציק, כמי שמכיר את בוקולי ואישתו, זה ממש לא נכון. אישתו תורמת כאן כל כך הרבה (אמנם בכנסיה, אז אולי לחלק זה לא נחשב…) שהיא עוד תהיה מועמדת לפרס ישראל :)

איציק 3 באוגוסט 2013

אין לי שום בעיה עם אישתו של בוקולי. אישתו הראשונה של שארפ נדמה לי היתה ישראלית (האם זה כך) אז גם בלי שימון יש זכות לאזרחות. רק לא הבנתי מה לא נכון… האם זה היה שמון שדאג לאזרחות של בוקולי ואישתו???

אלעד 3 באוגוסט 2013

שארפ התחתן פיקטיבית, פאר-אקסלנס. ביום שלא נזקק לאישתו הוא זרק אותה. בוקולי ואישתו מנהלים פה חיים אזרחיים לכל דבר. אני רק אומר, בגלל שאתה התחלת עם ההשוואה, שאין שום קשר בין המקרים. ואגב, אני לא מביע כאן שום דיעה על שארפ, רק מעמיד דברים על דיוקם.

שלו 3 באוגוסט 2013

לשארפ יש ילד מנישואיו הראשונים…

איציק 3 באוגוסט 2013

זה מה שאלעד התכוון, דפוק וזרוק…
פשוט אין לו (אלעד) איך להצדיק את טעותו אז הוא…

אורן 3 באוגוסט 2013

ואחרי כל זה ,איציק,גם אם זה לא שייך לגמרי לשימון,עדיין התופעה הזו מכוערת.להתייחס אליו כישראלי מהשורה,להתמוגג מכל מילה בעברית שהוא מוציא מהפה,בשעה שהוא די נמנע מלהיות בנבחרת,דואג שילדיו ילמדו בביה"ס האמריקאי,ובורח מהארץ ברגע שמסתיים לו החוזה-מותיר ריח רע לתופעת ההתאזרחות פה.אגב,בדיוק כמו רוסו וכו.

איציק 3 באוגוסט 2013

אורן, זה דיון אחר. הוא לא הראשון, לא האחרון. תופעה זו לא בכדורסל בלבד ובטח שלא במכבי בלבד. מי שיוצא נגד זה אני מאוד מכבד את דעתו רק שיעשה את זה גורף לתופעה ולא אישי נגד שארפ ומכבי. תוסיף לכך שתי עובדות. האחת, הוא היה נשוי לישראלית, לא פיקטיבי (יש להם ילדים משוטפים) ולכן היה זכאי לתעודת זהות כחולה מתוקף זה; השניה, הוא לא הכחיש אף פעם שבסיום קריירת הכדורסל בארץ (משחק, אימון, ניהול, מה שבא לך) הוא מתכוון לחזור לארה"ב. הוא לא הסתיר זאת, כל אחד יכל לשמוע זאות. מי שלא רצה לשמוע זאת בזמנו זו הבעיה שלו. זו לא סיבה לשנוא אותו. הוא אמר, זה אני ואם אתם מקבלים זאת, זה בסדר. מה שכן, כל עוד הוא היה פה (לפחות כשחקן) הוא נתן כל מה שיכל.

אורן 3 באוגוסט 2013

הוא נתן את כל מה שיש לו כי זה מה שאתה מצפה מספורטאי שמרוויח סכומים כאלה.התופעה הזו דוחה ומסכים איתך שקיימת גם במקומות אחרים.לגבי הנישואין הריאשונים שלו-לך תדע.ושוב,הבעיה היא הסגידה הזו והחיבוק לשחקן זר טוב שנתן תפוקה,אבל עדיין לא ממש הרגיש כישראלי.אולי אתה התלהבת ממשפט בעברית שהוא סיפק,אני פחות מזה שהוא די נמנע מלשחק בנבחרת(ואני יודע שהוא שיחק בקמפיין אחד).

שלו 3 באוגוסט 2013

מספר עובדות:
שארפ היה נשוי לישראלית כמעט 8 שנים,
הוא קיבל אזרחות לפני שהגיע בכלל למכבי.
יש הרבה שטויות שאנשים כותבים, יורים חץ ואח"כ מסמנים את המטרה.
ובאמת מותר לא לחבב שחקן בגלל שהוא במכבי,
מותר לא לחבב את שימון,
מותר לא לחבב את מכבי.
ולכל אלא יש מליון סיבות אמתיות, לא צריך להמציא.

סחבק 4 באוגוסט 2013

רוסו לא קיבל אזרחות (או תשובות לא קריטי) בקדנציה הראשונה שלו במכבי חיפה. חמש דקות אחרי שהצטרף לפרויקט הגלקטיקוס שהבטיח דאבל וקיים קדחת הוא קיבל את התעודה המיוחלת. אחכ הוא חזר לחיפה, הרבה בזכות העובדה שלא תפס משבצת של זר.
חשוב לדייק גם כשעוסקים בדמגוגיה

סחבק 4 באוגוסט 2013

והמהדרין – רוסו לא קיבל את התעודה כשהיה שחקן מכבי חיפה, חרף העובדה שנפגש עם אלי ישי שקיבל עליו יופי של כותרות, ורוסו חיכה עד לדקה ה90 כשקיבל את הזימון לשחק עם נבחרת קרואטיה ביורו.

אחרי שעבר למכבי ולא יכל מעשית לסייע לנבחרת ישראל כי "נשרף" ביורו, היה מי שנזכר בבקשה שלו ודאג שהוא לא יחשב לזר כדי שמכבי יוכלו להחתים את יאניק קמאנאן או זר שקר כלשהו אחר

אורן 3 באוגוסט 2013

וחוץ מזה -שחקן גדול

זיק 3 באוגוסט 2013

אחד הדברים המדהימים בשארפ זה ההתפתחות שלו כשחקן לאורך השנים.
אנחנו נוטים לשכוח לפעמים, שהוא התחיל במכבי כשחקן די שולי והקפיצה הגדולה שלו הגיעה בסגל של תור הזהב.
הוא תמיד היה שחקן הגנה טוב, אבל שיפר את היכולת פלאים לאורך השנים. הוא תמיד היה קלעי טוב, אבל שיפר בצורה ניכרת את יכולת הקליעה תחת לחץ.
אחד הדברים המדהימים בעיני זו העבודה ששיפר את יכולת החדירה שלו, דווקא בגיל יותר מבוגר, כשחקנים בגיל דומה דווקא מפחיתים בחדירה.
מי שראה מה דן שמיר אמר עליו בראיון האחרון שלו, מבין את הערך המשמעותי והגדול שהוא הביא.
אולי מבחינת היכולת והכישרון הוא לא אחד מהגדולים ששיחקו בהיכל, אבל בעיני הוא תמיד יהיה אחד מהגדולים.

אהד 3 באוגוסט 2013

250 אלף דולר לעונה הוא קיבל בשנה האחרונה כעוזר מאמן 2. גם בעונה לפני כן הוא קיבל את אותם הסכומים. הטעות היחידה של מכבי הייתה שהיא לא חתכה אותו קודם. לא חוכמה להגיד שחקן נשמה על בנאדם שדורש להרוויח פי 5 ממה שהוא היה מקבל בכל מקום אחר.
מי שקרא את הראיון הדוחה איתו, ראה בנאדם שלא מחובר למציאות, שמתלונן על שכר של 250 אלף דולר ממנו הוא לא מצליח להתקיים, על הקושי באחזקת שני בתים ועל ההכרח לשלוח את ילדיו לבית ספר פרטי יוקרתי. אחרי הראיון הרגשתי צורך במקלחת.
לגבי שחקן נשמה – שארפ היה שחקן מאוד מוגבל. הוא לא היה מוצלח מדי התקפית, לא הציע דבר מעבר לשלשות (שאכן היו קטלניות) וההגנה שהוא סיפק הייתה בסדר, בהתחשב בגובהו (זה לא שהוא היה מסוגל לנטרל פורוורדים מובילים). כך שאם הוא לא היה שחקן נשמה, מה הוא כן היה בדיוק?

איציק 3 באוגוסט 2013

יש לך לינק לראיון?

אהד 3 באוגוסט 2013

בוודאי – http://sports.walla.co.il/?w=/151/2666592
ממליץ גם לקרוא את הכתבה בSPORT5 של רועי גלדסטון לשם השלמת העניין.

גיא 3 באוגוסט 2013

דוחה דוחה דוחה. בזמן שאנשים עובדים פי 4 ממנו ומרווחים עשירית ממנו, הוא מעז להתלונן שהוא לא יכול להתקיים.

להתקיים מבחינתי זה להיות מסוגל לקנות אוכל למשפחה, לשלוח את הילדים לחוגים, לעמוד בתשלומי משכנתא לשים קצת בצד לימים קשים ומידי פעם לראות סרט בקולנוע או חופשה קצרצרה בחו"ל (רבים יגידו שגם זה קצת מוגזם).

הוא לא מסוגל להתקיים?
שימכור בית אחד, יקבל בוכטה ויחסוך את כל הארנונה,אחזקה ווטאבאר..

אלא אם כן כל בית עולה לו 100 אלף דולר בשנה, לא מבין איך בערך הוא לא מצליח להתקיים בכבוד (כולל החינוך הסופר יקר של הילדים)

אהד 3 באוגוסט 2013

זה אומר שכל שגרת חייו היא הזויה. חופשות יקרות כמה פעמים בשנה, בזבוז על בגדים ותכשיטים ללא חשבון, מכוניות יוקרה. אף פעם לא אהבתי אותו, אבל כן היה לי הרבה כבוד כלפיו – שחקן נמוך שמתחיל בקבוצה קטנה בישראל וקונה את עולמו בעבודה קשה והתנהלות חכמה, למרות רמת משחק בינונית. כמובן שעוד שחקן מנפץ את התדמית הרומנטית שאנחנו – אוהבי הספורט – בנינו עבורו בעמל רב. בנאדם הזוי (ואגב, שלא נתפלא אם עוד 20 שנה הוא יחזור להיכל כדי לקבץ נדבות – זה נשמע לי מסוג האנשים שלא יודעים מה לעשות עם כל הכסף שלהם ועל כן נמצאים בשליחות לבזבז אותו; משכורת יותר גבוהה מזו שקיבלה מכבי הוא לא יקבל בארה"ב).

matipool 3 באוגוסט 2013

לדעתי , הוא התכוון בבית השני לבית של גרושתו . יחד עם זאת – הוא לגמרי מנותק ובכייני .

משיח 3 באוגוסט 2013

הכתבה של גלדסטון הכתבה הכי מטנפת ומגעילה שקראתי אני בהלם ממנה

http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=274&docID=147144&lang=he

אהד 3 באוגוסט 2013

שמע, זה באמת נשמע לי כמו "כתבה מטעם", אבל האם בשורה התחתונה הוא טועה? (ועזוב את עובדת היותו מאמן בינוני..). 250 אלף דולר עבור עוזר מאמן שני זה סכומים שגם פלורנטינו פרס לא ייתן.

איציק 3 באוגוסט 2013

קראתי, בין השורות ברור שהוא ממורמר על מכבי, אבל אני לא מבין את התלונות והניתוק שאתם מדברים עליו. הוא אומר שהוא רוצה רמת חיים אליה התרגל. הוא אומר שבארה"ב הוא יכול להשתכר כך שישמור על רמת חייו הגבוהה מאוד (לפי הבנתינו וגם אבסולוטית אבל לא בשבילו). הוא אומר שבארץ אין לו אפשרות זו ולכן הוא עובר לארה"ב. הרבה ישראלים עושים זאת ובכלל אנשים בעולם, עוברים למקום בו יוכלו הם ומשפחתם לחיות טוב יותר. הוא מודה שהיה מעדיף לשמור על אורח חיו ורמת החיים בארץ, אך בין להשאר בארץ לבין לשמור על רמת חיו, רמת חיו חשובה יותר. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אבל זה לגיטימי. כל מי שיש לו מרצדס, לא רוצה לעבור לאוסטין מונטגו, ותאמינו לי (בלי שאי פעם היה לי מרצדס, אבל מונטגו כן) הוא צודק. קשה לרדת באיכות חיים וזה טבעי. הוא אכן אמר כמה דברים שלא נשמעים הכי טוב, אבל גם כמה דברים מאוד נכונים גם אם לא נעים לשמוע. בגדול, אתם יורדים עליו כי אתם מודדים אותו לפי הכיס שלכם, או בגלל שינאה למכבי. בשני המקרים זה דבר שלא נכון לעשות.

גיא 3 באוגוסט 2013

טעות בידיך.
ואני מצטט את הכתבה :"מה ביקשתי? ביקשתי משכורת שאוכל לחיות ממנה.".

בארצנו הקטנטונת אפשר לחיות יפה מ110,000 דולר בשנה. ושוב אני מדגיש ל-ח-י-ו-ת. נכון שקשה לרדת ברמת החיים, אבל בין לרדת ממרצדס למונטגו, לבין לא יכול להתקיים כלכלית-זה כבר מוגזם

איציק 3 באוגוסט 2013

אתה טועה ומטעה. השנה הוא אמור היה להרויח לא 11 אלף כי אם 50 אלף דולר נטו. בשביל אדם ממוצע זו משכורת יפה אך עדיין לא מפילה מהרגלים. בהי-טק יש לא מעטים שמגיעים למשכורת זו. משכורת זו לא מאפשרת לו לשמור על רמת חיים לה הורגל והוא לא רוצה לרדת ברמת החיים. מה הבעייה עם העובדה שבן-האדם לא רוצה לרדת ואם אפשר לעלות ברמת חייו. אני לא חושב שהיה צריך לשלם לו את הסכומים אותם רצה, אך אני לא מאשים אותו בכך שעבר למקום בו הוא חושב שרמת חייו לא תרד, וזה לא חשוב אם זה בגלל שירויח יותר או יוקר המחייה נמוך יותר עבור הצרכים שלו.

אהד 4 באוגוסט 2013

הבנאדם העיד על עצמו שעם משכורת של 250 אלף דולר הוא בקושי הצליח שלא להיכנס למינוס בסוף השנה.. איציק, נראה לי שגם אתה טיפה מנותק. בכל מקרה אם הוא מאמין שיצליח להרוויח יותר בארה"ב, שיבושם לו. בניגוד למה שטענת, אין לי לא שנאה ולא קנאה כלפיו – זה סתם בחילה ממנו

ג'וני 3 באוגוסט 2013

השריד האחרון הוא שמעון מיזרחי

לא אהבתי איך שארפ ליכלך על פיני גרשון ישר אחרי שהוא עזב לארה"ב
זה לא יפה ולא מכובד לדבר בצורה כזאת לאחד המאמנים הגדולים באירופה.
בלי גרשון מכבי ת"א לא הייתה זוכה בגביע אירופה וזה עם כל הכבוד לסל של שארפ במשחק נגד זלג'יריס.

שלו 3 באוגוסט 2013

ולקרוא לאנשים שוקו ומוקה זה מה זה בסדר.

עידן א 3 באוגוסט 2013

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח דוגרי.
שוקו ומוקה הורג אותי כל פעם מחדש

אריאל גרייזס 4 באוגוסט 2013

גרשון הוא חרא של בן אדם ואין שחקן ששיחק אצלו שלא שנא אותו. לא שאני מצדיק לכלוך על בן אדם איך שאתה עוזב אבל יש סיבה שגרשון עף מכל מקום שהוא אימן בו, למרות שהוא מוח כדורסל עצום

תומאס נוימן 3 באוגוסט 2013

בלי שארפ גרשון הוא מאמן שזכה פעם אחת בסופרוליג ונזכר כמי שנכשל טוטאלית ולא הצליח להביא את הקבוצה המוכשרת ביותר בהסטוריה של מכבי לפיינל פור שהתקיים בארץ.

אריאל 3 באוגוסט 2013

שארפ הוא השחקן הכי אוברייטד שהיה במכבי, ואם לא השלשה ההיא אף אחד לא היה זוכר אותו דקה אחרי הפרישה שלו. שחקן, לא מעבר.
ועם כל הבכי שלו עכשיו, נא לא לשכוח את המשכורת שקיבל כל השנים. זה פשע להציג את המקרה כאילו השתמשו בו וזרקו. עוד אחד שדקה אחרי שהצ'קים נגמרו עזב את המדינה.

טל בן יהודה 3 באוגוסט 2013

התייחסותי ל-2 נושאים שחוזרים כאן בתגובות בשרשורים שונים:

1. הראיון.
כמובן שקראתי אותו עוד לפני שהדברים שלי עלו לאוויר.
באמת שאין לי מה הרבה מה להוסיף לדבריו הקצת מנותקים של שארפ. אני פשוט מעדיף להתעלם ולעבור הלאה במקום לשים לב לכמה מילים שאמר אחרי שהוא כבר עזב את הקבוצה וייתכן שיש לו טעם קצת מר בפה. טבעי, הוא רק בן אדם. אז גם אני כבן אדם יכול להבין את הסיטואציה ולא להתייחס. אני מציע לכולם לנהוג כמוני, חבל לכם על העצבים… אוהדי ושונאי מכבי כאחד.

2. גורל.
בכמה וכמה תגובות נכתבו כאן דברים כמו פיני חייב לשארפ, שארפ חייב לפיני או בלי הזריקה ההיא אז לא היה קורה כלום וכו'.

אבל זה בדיוק העניין. הכדור הזה נכנס, כל מה שקרה אחר כך באמת קרה וכל מה שלא שייך לפח האשפה של "אם". כל הניסיונות האלה לגמד אחד מהם הוא מטופש (פיני, שארפ או כל קריירה שכל שחקן באותה הקבוצה), כמו גם לנסות ולומר לנו מה היה קורה לולא הזריקה ההיא, זה פשוט לא רלוונטי לכולם.

איך חבר ותיק שלי היה נוהג לומר… "המילה אם היא ללוזרים".

אייל 3 באוגוסט 2013

צביעות – צביעות – צביעות

לדעתי אנחנו צריכים לשים סוף לתופעה המכוערת הזו!!!
אני כבר לא יכול לראות יותר את היהודונים האלה מוציאים אזרחות אירופית על גבה של הסבתא ניצולת (או נספית) השואה. גועל נפש. מוציאים אזרחות הונגרית/פולנית/גרמנית/אוסטרית בלי שאין להם שום נגיעה לאותה מדינה, בלי שום רצון להשתקע במדינה או להשקיע בה. הם גם לא יהיו מוכנים לשחק בנבחרת שלהם. תראו את אפיק ניסים החלאה. את משה מזרחי המביש. שניהם הוציאו אזרחויות אירופיות, שיחקו מספר שנים באירופה וכשהפסיקו להציע להם חוזים עשו את הבלתי נתפס וחזרו לארץ מולדתם. שיתביישו להם. פשוט באו, תפסו את מקום עבודתם של המקומיים, ועוד העזו לעשות כן תחת מעטה אפלולי של אזרחות מקומית.
וכך גם כל שאר הכולירות: מאור מליקסון, למשל. איך הוא העז לקבל את הצעתה של נבחרת ישראל בעוד ששיחק תחת אזרחות פולנית בליגה הפולנית. חצוף.

תאמינו לי, צריך לסיים עם כל התופעה הזו של לתת לזרים אזרחות. זה מחריד. זה מקור הצרות של כולנו. הם רק באים, דופקים וזורקים. הרי ממילא על כל שורה אובארוב שמשתקע בארץ, מביא ילדים שמתגייסים לצה"ל ומשרת את נבחרת ישראל, יש עשרות מתאזרחים שעוזבים ברוב חוצפתם את הארץ כשהמצב כבר לא מתאים להם… וחלקם אפילו יהודים!!! (מישהו אמר דייויד שטרנלייט???)

תתפלאו לשמוע, אבל בעולם של ימינו יש לא מעט אנשים בעלי אזרחות כפולה. רבים גם הספורטאים הללו שמחזיקים שתי אזרחויות. גדולה גם אוכלוסיה זו מקרב ה"לא-ספורטאים". ומה לעשות, רוצה הגורל, ואותם אנשים אינם יכולים להימצא בשתי מדינות באותו הזמן (איזשהו כלל פיזי שאיני יכול לצטט במדויק אבל נשמע לי די הגיוני). וכן, רובם בסופו של דבר חוזרים למדינת מוצאם אחרי שהם מסיימים לעסוק באותו העיסוק שהביא אותם מלכתחילה למדינה השניה. לא מאמין שג'ינובילי יחזור לאיטליה אחרי שיסיים את הקריירה בנ.ב.א למרות ש"ניצל" אותה כדי להתקדם מארגנטינה לארה"ב. חלקם בכל זאת נשארים במדינה השניה כי היא מאפשרת להם להתקיים במצב טוב יותר. הם ממשיכים "לנצל" אותה. ע"ע שורה אובארוב לעיל.

וכל זה לא צריך לגרוע דבר וחצי דבר מתרומתם. כפי שהיותו של אנתוני פארקר שחקן זר לא צריכה לגרוע דבר מתרומתו למכבי, ומהיותו השחקן הגדול אי-פעם שלבש את הגופיה הצהובה, כך היותו של שארפ מתאזרח אינה צריכה לגרוע מהיותו הסמל הצהוב הכי גדול מאז הנפלד, ואולי… ייתכן… שהכי גדול יחד עם מיקי. כי כך או אחרת, ולא משנה מה צבע עורו, מהי אזרחותו ואיפה יחיה בעוד 15 שנים מהיום, זה השחקן שמייצג יותר מכל את הקבוצה הגדולה ההיא. את המועדון שיצא משנות ה-90 האפרוריות ונטולות ההישגים בגזרה האירופית והפך לאחת מהקבוצות הגדולות בכל הזמנים בכדורסל האירופי.

דריק מסמל יותר מכל מקצוענות מהי (בזמן שישראלי נחשב זקן בגיל 31 הוא המשיך לשחק עד גיל 38, גם אם בשנתיים האחרונות כבר באמת מיעט לשחק), נאמנות למועדון מהי, חיבור עם הקהל מהו. ואנחנו רק נקווה להצמיח "צבר" כזה בעתיד הקרוב… אם בכלל.

Martzianno 3 באוגוסט 2013

פלוס, פלוס, פלוס.

משיח 3 באוגוסט 2013

חזק,

בתור אוהב כדורסל ישראלי אני זוכר עשרות משחקים שדרק היה האקס פקטור ששינה את המשחק לטובת מכבי, אם בשלשות קטלניות ואם בלחץ קטלני על עושה המשחק של הקבוצה היריבה. לאריאל מתגובה 8 כנראה לא ראית משחקים של מכבי בעשור האחרון אחרת אין הסבר לתגובה שלך

אהד 4 באוגוסט 2013

מצטער, אבל זה פשוט לא קשור. אף אחד (למעט מגיב מס' 2) לא מתח עליו ביקורת על כך שעזב את ישראל או על היותו זר.. כך שהתוכן אולי יפה, אבל התזמון של הפוסט שלך לא ברור..

רן 3 באוגוסט 2013

לפחות הוכרע סוף סוף הויכוח ההיסטורי האם שארפ ישראלי…

אלון רייכמן 3 באוגוסט 2013

מבחינתי, כל שנותר לי הוא להיות אסיר תודה על שזכיתי לראות, בלייב, את כל משחקיו של שארפ בתקופתו במועדון, כולל חצי הגמר ההוא מול פאו במוסקבה וכולל הזריקה ההיא מול ז'לגיריס ואת כל יתר הרגעים הקסומים שלו.
היה כיף, היה מרגש, והזיכרונות יישארו תמיד בלב.

ניינר 4 באוגוסט 2013

אחד השחקנים השנואים EVER והראיון הזה מראה באיזה אדם דוחה מדובר. רק היה חסר שיבכה איך קשה לו עם המסעדה ואיך בלתי אפשרי לנהל עסקים כאן. רק שיזכור שהשם דרק שארפ לא יכניס אפילו בנאדם אחד למסעדה בארה"ב ורק כאן השם שלו עוד יכול לגרום לכל מיני מטומטמים לשלם מחירים מופקעים על ארוחה בשיין אנד שארפ. יאללה עוף מפה ועזוב אותנו בשקט

גיל שלי 4 באוגוסט 2013

הכתבה בספורט 5 על שארפ מראה לאיפה הגיעה ההנהלה של מכבי. היה מאוד חשוב להדליף שבלאט לא היה מרוצה מהעבודה של שארפ, היה חשוב להשחיר אותו כאיש מקצוע, והכל מחשש שהבלוג של גרינוולד יסית שלושה אוהדים נגדם.
זו הסיבה שאין למכבי סיכוי להצליח, זו ולא אחרת

עירן 4 באוגוסט 2013

+ 1

גיל, כרגיל, אתה צודק.

גלדסטון מחד בספורט 5 וורד כהן בוואלה נותנים עבודה יפה עבור הנהלת מכבי ת"א.

רפאל נאה מעולם לא היה גאה יותר ביורשיו…

אהד 4 באוגוסט 2013

שוב, לא ברור מה בכתבה של גלדסטון לא היה נכון. אם יש לכם מידע באשר להתנהלות שלו בתור עוזר המאמן, שתפו אותנו. העובדות שהוא הציג הן פשוטות: בנאדם שבמשך חמש השנים האחרונות קיבל משכורת מוגזמת רק בשל היותו סמל במכבי ומשום הנאמנות כלפיו (ותאמינו לי שבתור אוהד י-ם קשה לי לכתוב את זה). אז גם אם הדיווח נראה כמו כתבה "מטעם", זה עדיין לא אמור לגרוע מאמיתות הדברים.

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2013

שארפ בשבילי: ההגנה הקבוצתית החונקת של המחצית הראשונה של חצי הגמר של הסופרוליג בסלוניקי, נגד ברצלונה, בשנת 2000. תמיד האופי שלו כשחקן יתקשר בעיניי לשם עוד יותר מלשלשה ההיא. זה מה שעשה אותו למיוחד. בעיניי זו היתה תצוגת שיא.

אורח2 4 באוגוסט 2013

שארפ הוא כמו פניני זה לא משנה אם מהוא טוב או לא טוב מקצועית. הוא שחקן מלוכלך ש"ההצלחה" שלו במכבי סידרה לו "כבוד" מהתקשורת,שופטים וכו

Comments closed