איך עיתונאי אחד מעז

על הסערה שחולל דן לה-בטארד סביב ההצבעות להיכל התהילה

Steroids_in_Baseball_3_by_KillaKapp25

שלום לכם. אנחנו מפסיקים לכמה רגעים את רצף הפוסטים הקשורים במכבי ת"א והאומה הצהובה כדי להביא לכם פוסט מיוחד זה בנושא של בייסבול, סטרואידים, עיתונאים סוררים והיכל התהילה של הספורט. עכשיו, לפני שאתם סוגרים את חלון הדפדפן הזה… רגע רגע רגע, בבקשה לאאאאא…

טוב. זה היה צפוי. אם אתם נמצאים במיעוט שבכל זאת הגיע עד לכאן, אולי תהיו מוכנים להמשיך איתי עוד קצת. מי יודע, אולי נמצא בסיפור הזה לקחים שכולנו נוכל לקחת איתנו הלאה.

*

ישנם כיום שתי גישות עיקריות לגבי קבלת שחקני בייסבול שלקחו סטרואידים (או "סמים משפרי הופעה") וכאלה שחשודים במעשה, לתוך היכל התהילה של הספורט, אולי מהמקומות הקדושים ביותר בחברה האמריקאית.

הגישה הראשונה אומרת בפשטות שלשחקנים האלה אין מקום בהיכל. אסור בשום פנים ואופן להכניס שחקן שהודה ואו נתפס לוקח סטרואידים (כמו למשל מארק מגוואייר שהודה בכך ב-2010), או כזה שחשוד בכך ושמו נקשר לפרשיות שונות בנושא (כמו למשל בארי בונדס ורוג'ר קלמנס).

הגישה השנייה אומרת שיש להצביע לשחקנים שמגיע להם, ואם וכאשר הם ייכנסו להיכל, יש להזכיר על הלוח שיקבל השחקן את הקונטקסט שבו הוא שיחק בייסבול. כלומר, אם מגוואייר ייבחר וייכנס להיכל התהילה, על הלוח שלו תוזכר גם העובדה שהוא הודה שהוא לקח סמים משפרי הופעה והם כנראה השפיעו ישירות על הסטטיסטיקות והשיאים שהשיג במהלך הקריירה.

ישנן כמובן עוד גישות שנמצאות בדעת מיעוט. אחת אומרת למשל שצריך לקבל את השחקנים האלה ולא להזכיר באופן אישי את הקונטקסט של סמים וסטרואידים. גישה אחרת לעומת זאת אומרת שיש להעלות על מוקד את השחקנים הללו כמו שהכנסייה הייתה שורפת מכשפות בימי הביניים.

עכשיו, לפני שנמשיך האלה, כדאי להסביר שני דברים. הראשון הוא שהחברים באיגוד כתבי הספורט שמסקרים בייסבול שקרוי BBWAA (קיצור ל-Baseball Writers' Association of America) הם אלה שמצביעים ובכך מחליטים מי ייכנס להיכל. כל שנה, חברי האיגוד הזה מקבלים רשימת שמות שמתוכה הם צריכים למסור עד עשרה מועמדים.

(כלומר, אם יש מספיק כתבי בייסבול שדוגלים בגישה הראשונה שהוזכרה מעלה, וזה אכן המקרה, לשחקנים מסוימים שנחשבים לגדולים בתולדות המשחק, אין סיכוי של ממש להיכנס להיכל שכן פשוט לא מצביעים עבורם.)

הדבר השני הוא ששחקן אינו יכול להיות מועמד להיכל התהילה לעד, ויש חלון בן 15 שנים שבו הוא יכול להתקבל בדרך הקונבנציונלית, מחמש שנים לאחר תאריך הפרישה ועד 20 שנים לאחר הפרישה. לאחר מכן, כניסה נעשית רק דרך וועדה מיוחדת שתחליט על כך.

*

אז אם נחזור לשתי הגישות הזכרתי, כדי שנהיה גלויים לגמרי, אציין שאני משתייך לקבוצה שדוגלת בגישה השנייה. אני חושב שהשחקנים האלה, שלקחו או חשודים שלקחו סמים ממריצים שונים, צריכים להיות בהיכל עם הסבר לגבי המגפה שפשטה על הספורט הזה בשני העשורים האחרונים. שילדים שיבואו לבקר יידעו שבשנות ה-90 של המאה הקודמת ובעשור הראשון של המאה הנוכחית, סטרואידים היו חלק בלתי נפרד מבייסבול.

עוד בן אדם שנמצא בגישה הזו הוא העיתונאי Dan LeBatard (להלן דן לה-בטארד) ממיאמי, אושיית ESPN בהתהוות עם תוכנית רדיו ארצית יומית ותוכנית טלוויזיה יומית באחד מערוצי הרשת. זו לא פעם ראשונה שאני מזכיר אותו בטורים שלי, ולפי הרקורד שלו, יש סיכוי טוב שזו גם לא תהיה הפעם האחרונה.

לאלה שלא מכירים, לה-בטארד אוהב אנרכיה. הוא אוהב לגרום לאנשים לחשוב, הוא אוהב לאתגר קונבנציות והוא שונא שאנשים לוקחים את הדבר הזה שאנחנו כל כך אוהבים, כלומר ספורט, באופן רציני מדי. הוא טורח להזכיר כמעט באופן יומי שמדובר בסך הכל בבידור, הגרסא הגברית לאופרות סבון.

לה-בטארד מאמין שהשיטה של בחירת שחקנים להיכל התהילה שבורה ותהליך ההצבעה עצמו מקולקל. הוא חושב שהיכל תהילה של בייסבול ללא שחקנים כמו בונדס, קלמנס, מגוואייר לא משרת את מטרתו המקורית, שהוא מרוקן מהייעוד שלו וכמעט מיותר.

כדי להעביר את הנקודה הזאת שלו, עשה לה-בטארד מעשה והעביר את זכות ההצבעה שלו למחזור 2014 לקהל הרחב. הדרך שבה עשה זאת והתגובות שהגיעו אחר כך, הם החלק המעניין של הסיפור.

*

כמו לה-בטארד, ועיתונאים רבים אחרים, האתר האמריקאי Deadspin גם כן חושב שיש טעם נפגם לתהליך הקבלה להיכל כיום ושדרושה רפורמה (דדספין הוא אתר שבין היתר עוקב אחר תקשורת הספורט בארה"ב, קצת  בדומה ל"עין השביעית" אצלנו).

שיטת ההצבעה למעשה לא עברה יותר מדי שינויים מאז הקמת ההיכל ב-1936, כשהתפתחות התקשורת, המשחק עצמו או הדרך שבה אנחנו מסקרים ומנתחים בייסבול כמעט ולא נלקחים בחשבון ב-2014.

דדספין בסך הכל חיפשו דרך ללעוג לתהליך ולנער קצת את העניינים, כשזה אף פעם לא מזיק כשאתה מרגיז את הזרם המסורתי שאליו עוד נגיע (אם אתם צריכים נקודה להשוואה, תחשבו על פיפ"א שאלרגית למילה "שינוי").

אז לה-בטארד, שגם כן היה סבור שהתהליך פגום, שיתף איתם פעולה והרשה לקוראים של דדספין להצביע עבור השחקנים שהם רוצים לראות נכנסים להיכל התהילה, דרך סקר פתוח שהועלה לאתר. ואכן, עשרות אלפי גולשים יצרו רשימה מכובדת של שחקנים (עובדה זו מקובלת על כולם).

בסוף ההצבעה, דדספין העבירו לדן את עשרת השמות שקיבלו הכי הרבה קולות מהגולשים, והוא מילא את הטופס עם השמות הללו ושלח אותו.

אף אחד לא ידע בחודשים האחרונים מי הוא העיתונאי שהעניק לאתר את הצבעתו והאם זה בכלל אמיתי. רק לאחר שהתוצאות פורסמו ביום רביעי האחרון, והשחקנים שייכנסו להיכל ב-2014 הוכרזו, פורסם באתר שזה היה דן לה-בטארד. וכמו בלא מעט מקרים אחרים, תקשורת הספורט האמריקאית געשה.

*

יום אחרי שזה התפרסם, כשהוא נמצא תחת מתקפה, דן הסביר בתכנית הרדיו שלו שהוא היה מתוסכל כי למעשה הקול שלו זוכה להתעלמות כבר שנים, כשבכל שנה נוספים לאיגוד "עיתונאים מתחסדים" שמשאירים בחוץ את השחקנים של הסטרואידים, מהטובים בהיסטוריה של המשחק.

הוא המשיך ואמר שמטרתו העיקרית הייתה ליצור דיון על אופי ההצבעה הנוכחי. בין אם זה ישנה משהו או לא (וגם הוא לא חושב שזה בהכרח ישנה משהו בטווח הקרוב), ותאהבו או תשנאו את מה שהוא עשה, הוא אכן יצר דיון. לטענתו, העובדה שהוא במרכז הסערה ומקבל תשומת לב זה העלות… לא התועלת.

אבל כרגיל אצל לה-בטארד, סיקור המקרה והתגובות מסביב נלקחו באופן הראוי, כלומר בצורה קלילה ומצחיקה. אחרי הפרסום למשל, דן הקריא את ההודעות של מעסיקיו, כאילו מדובר בקרב אגרוף "למי דן לא שייך". הוא פתח בהודעה הרשמית של ESPN שבה היא מתנערת מאחריות כשהיא מצהירה ש"לה-בטארד קיבל את זכות הצבעתו להיכל התהילה כשעבד בעיתון מיאמי הרלד ולא אצלנו". כמה שעות לאחר מכן, גם העיתון הוציא הודעה. "דן כיום מועסק ב-ESPN ועובד אצלנו רק בסטאטוס של פרילנסר".

היה משעשע להגיע לחשבון הטוויטר שלו ולראות אותו מרטווט את כל העיתונאים הנעלבים שהחליטו לצייץ לגביו דברים כועסים (גשו וגוללו קצת למטה כדי להגיע לציוצים הללו בימים רביעי-חמישי-שישי). דן לועג (בצדק בעיני) לזרם ספציפי של עיתונאים שלא יסבול את העובדה שמישהו יעז לקרוא תיגר על משהו כל כך מקודש כמו ההצבעה להיכל התהילה. שהרי אין כבוד גדול מכך בכל העולם, ומי שמעז לקחת את זכות ההצבעה הזו בפחות מ-100% רצינות לא צריך להיות חלק מזה יותר.

לה-בטארד היה מודע לחלוטין למה הוא נכנס, כשהוא כבר אמר ביום רביעי שהוא מצפה לכך שישללו לו את זכות ההצבעה לצמיתות. וצעד זה אכן הגיע בסופשבוע האחרון יחד עם השעיה של האקרדטציה לסיקור בייסבול לתקופה של שנה (אגב, רוב משתמשי הסטרואידים קיבלו השעיות קצרות מכך. הגיוני לא?).

חלק מהתלונות הגיעו גם מעיתונאים שנחשבי לקצת יותר "קלילים", כמו זוג המגישים של PTI טוני קורנהייזר ומייק ווילבון. הם קטלו אותו בתכנית שלהם כמו גם כשעלו לשידור בתכנית הרדיו שלו ביחד.

קונרהייזר אמר לו בפשטות שהוא נשמע כמו ילד בכיין. הוא הוסיף שיש לו תכנית רדיו ארצית, תוכנית טלוויזיה ארצית וטור בעיתון, ואם הוא רוצה להעלות נושאים לדיון, יש לו מספיק פלטפורמות מבלי לבחור לבצע תרגיל פומבי כזה שמסב את עיקר תשומת הלב אליו.

הנה טוני ומייק שוחטים אותו ב-PTI:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לה-בטארד השיב לטענות האלה כשהסביר שהוא לא הצליח וגם לא היה מצליח לעורר דיונים כאלה, כמו אלה שנערכים מאז שהפרשה התפרסמה, גם אם היה מנסה להוביל קמפיין מתואם בשלושת הפלטפורמות שעומדות לרשותו. בטח שלא באותה העצמה.

*

אבל הנה הנקודה החשובה בכל הנושא. למרות שהרבה אנשים לא הסכימו עם הדרך, הרבה פחות אנשים חולקים על דן לה-בטארד על כך שאכן ישנה בעיה וששיטת הבחירה של שחקנים להיכל התהילה של הבייסבול לא כל כך רלוונטית לתקופה בה אנו חיים. דוגמת טוויטר טיפוסית שממצה את זה נמצאת כאן (התרגום: "לא אכפת לי כמה השיטה דפוקה… דן לה-בטארד הוא ליצן").

העובדה היא שכבר לא מצביעים היום לשחקנים הטובים יותר, ולטעמי, זה מה שחשוב. בארי בונדס נחשב לאחד משחקני הבייסבול הטובים ביותר בהיסטוריה עוד לפני שהראש שלו התחיל להתנפח, גם רוג'ר קלמנס. העובדה שיכול להיות היכל תהילה בלי שני שחקנים כאלה היא מצחיקה בעיני.

אני יודע שאם אי פעם אגיע שוב לקופרסטאון (העיירה הקטנה בו שוכן ההיכל), אני רוצה להסביר לבן שלי מי אלה היו שני השחקנים האלה, כי אבא שלו ראה אותם. כי אני רוצה לומר לו שרוג'ר קלמנס הגיש שתי עונות אדירות שהסתיימו בפרס "סיי יאנג" בסוף שנות ה-90 בקבוצה שלנו, הטורונטו בלו ג'ייס.

אני רוצה לספר לו על הקיץ של 1998 שבו בייסבול חזר ללבבות של כולנו, עם הטירוף של מרוץ ההום-ראנס של סמי סוסה ומארק מגוואייר, ואיך אבא שלו עקב אחרי הכל מהארץ באינטרנט. אני גם אסביר לו ששנים אחר כך, גילינו שהם השתמשו בסטרואידים. ואז הוא יסתכל עלי וישאל בצדק גמור: הייתם כל כך עיוורים אז, אה?

היכל תהילה ללא השחקנים כאלו הוא פארסה. כרגע, על ידי הרחקת השחקנים האלה, בייסבול מעמיד פנים ששום דבר מזה לא קרה, כשההיכל המקודש הזה הופך להיות איזו שהיא גרסה סובייקטיבית לאמת על המשחק בעשורים האחרונים.

מדובר בגרסה שקרית שאומרת שהספורט שלהם היה נקי בתקופה הזו, ואם מישהו מגיע להיכל כדי ללמוד עוד קצת על ההיסטוריה של המשחק, הוא לא יוכל לעשות זאת בצורה ראויה.

*

בנוסף לאי הכנסת שחקני הסטרואידים במעין חרם מתואם מראש בין חלק גדול מהמצביעים, ישנן גם מסורות מטופשות אחרות שמשפיעות על התוצאות.

אחת העובדות שמוזכרות מדי שנה בתקופה הזו היא שאף שחקן לא נכנס להיכל התהילה בהצבעת פה-אחד בשנה הראשונה לזכאותו.  אפילו לא בייב רות' הגדול, מיקי מנטל או האנק אהרון. עובדה זו הופכת לקצת בעייתית כאשר היא מונעת מעיתונאים להכניס שחקנים ראויים בהצבעות פה אחד כיום, ב-2014, כמו גם בשנים שיבואו.

אין כאן הנחה או השערה, העיתונאים שמצביעים לשחקנים מודים בכך. הם טוענים שאם בייב רות' לא נכנס להיכל פה אחד, אז לאף אחד לא מגיע את הכבוד. אז עיתונאים מסוימים פשוט משמיטים מטופס ההצבעה שלהם בחירות ברורות עד כאב, שאין חולק עליהם, שחקנים שהם מהטובים בהיסטוריה, אך ורק כדי למנוע את הצבעת הפה אחד. שזה בדיוק כמו שקרה השנה עם המגיש של האטלנטה ברייבס, גרג מדוקס. כן, העיתונאים משחקים בקקי ופיפי.

עיתונאי מרכזי אחר מ-ESPN, קית' אוברמן, דווקא תמך בלה-בטארד, בניגוד לטוני ומייק, ומסביר כאן מהן הבעיות בהיכל התהילה כיום:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

למה אני אישית מאד אהבתי את המהלך הזה? ובכן, יש לכך כמה סיבות. הראשונה היא שבתור אחד שמקשיב ללה-בטארד כ-13 שעות בשבוע כבר למעלה משנתיים וחצי, אני באמת מאמין לו כשהוא אומר שלא הייתה כאן שום כוונה להאדיר את שמו.

מעבר לכך, אני לא ממש אוהב את הגווארדיות הוותיקות ששומרות באדיקות על הקיים רק כי הן מפחדות משינוי. אותו זרם זקן וטרחני שנאבק לא לשפר ולהשתפר רק כי האמרה "אנחנו עושים את זה כפי שתמיד עשו את זה" היא רומנטית בעינם.

הזרם השמרני והמתחסד הזה של כתבי הבייסבול מזכיר לי את אותו זרם בכדורגל שמשוכנע שדווקא במשחק שלהם הכנסה של עזרים טכנולוגיים הינה בלתי אפשרית, שכן זה יהרוס את המשחק. כן, אה הא, זה לא הרס שום ענף אחר שאימץ את האמצעים הללו, אבל דווקא בכדורגל זה יקרה, כי הכדורגל הוא מיוחד.

הסיבה שלישית ואחרונה היא שכפי שכבר כתבתי כאן בעניין הסיקור של פרשת הפיו-פיו של ערן זהבי, אני חושב שאחד הדברים הכי גרועים שאפשר לעשות בחיים האלה זה לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות. עיתונאיי הכדורגל בארץ שצפו וקצפו בפיהם על שזהבי העז ליהנות קצת על הדשא. ובכן, באופן לא מפתיע, העיתונאים בארה"ב לא שונים מאיתנו. הם עכשיו שוצפים וקוצפים בפיהם על דן לה-בטארד שהעז לשים למצביעי היכל התהילה מראה מול הפרצוף.

*

באנגלית ישנו ביטוי שאומר "מחוץ לאזור הנוחות שלך" (Outside your comfort zone). הביטוי הזה מתאר מצב שבו אתה עושה משהו שאתה לא ממש מתמחה בו, משהו שלא עשית עד עכשיו ושאתה לא לגמרי בטוח בו, משהו שאתה לא מרגיש בו מאה אחוז בנוח.

ובכן, תמיד טוב לצאת מאזור הנוחות שלך. כשזה קורה, אתה עלול להיתקל ולגלות דברים חדשים שלא חשבת עליהם בתוך אותו ריבוע שאתה חי בו ומפחד לעזוב לרוב הזמן.

דן לה-בטארד הוציא המון אנשים בשבוע האחרון מחוץ לאזור הנוחות שלהם. כשההמולה סביבו תדעך, כל מה שיישאר זה הדיון והמחשבות המוצדקות שהוא העלה. ומי יודע, אולי בשנה הבאה עיתונאי נוסף שעדיין יש לו זכות הצבעה ונמצא עם לה-בטארד בדעת המיעוט הזו, ייתן גם את הקול שלו להצבעת המונים דרך אתר אינטרנט. אולי אפילו נראה שתיים או שלושה עיתונאים שיעשו זאת. אפשר בהחלט לקוות לכך.

ואז, כל אלה שאמרו ללה-בטארד שהוא לא ישנה כלום עם המהלך הציני הזה, יסתכלו עליו ועל ההחלטה שלו קצת אחרת. הוא פתאום ייראה כחלוץ, כאחד שהתחיל את התהליך שהביא בסופו של דבר לשינוי. לפעמים שינוי זה טוב.

אני באופן אישי חושב שאנחנו צריכים עוד אנשי תקשורת כאלה, שיאתגרו את המערכות וארגונים האלה, במקום לסקר אותם ביראת קודש. רצוי שאנחנו נעודד חשיבה מקורית, כזו שתוביל לפעולות מקוריות, במקום לדכא אותה.

הנה, אני חושב שמצאתי כאן סוג של לקח. הידד.

*

לסיום, סרטון שבו דן לה-בטארד מתארח בתכנית של דן פטריק ביום חמישי האחרון ומדבר על כל הפרשה בכנות וקלילות שמאפיינות אותו:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הימורי פוטבול, חצאי גמר איזוריים (בלוג חי מאוחר יותר)
הגמלים באים!

14 Comments

יואב דובינסקי 12 בינואר 2014

This is not the set of The Big Lebowski!

אחד 12 בינואר 2014

לא הבנתי. הוא טוען שהשיטה דפוקה, בגלל שלא נבחרים שחקנים שהשתמשו בסמים? או שיש סיבות נוספות?
ומה הפתרון שהוא מציע? לתת זכות הצבעה רק לעיתונאים שתומכים בדרך שלו?

ולדעתי שחקנים שהשתמשו בסמים לא צריכים להכנס להיכל התהילה, מהסיבה הפשוטה שאין דרך לדעת איזה חלק היה לחומרים האסורים בהצלחה שלהם.

טל בן יהודה 12 בינואר 2014

השיטה דפוקה כי כל אחד עושה לעצמו דין ודברים.

אם ניקח את טים ריינס, הוא לא נבחר להיכל התהילה בגלל שהוא לקח קוקאין בעבר.
האם זה נחשב לסם "משפר הופעה"? לא.
מה הקשר לבייסבול? לא יודע.
אבל חבורת עיתונאים החליטה שזה מספיק כדי למנוע ממנו כניסה להיכל התהילה.
(אגב, אם ב-NBA לא היו מצביעים לשחקני עבר על סעיפים כאלה, ייתכן שההיכל במסצ'וסס היה ריק, או קרוב לכך.)

אני לא יודע מה הפיתרון, אבל בוב קוסטאס לדוגמא חושב שצריך יותר איזון במצביעים.
לא רק כתבי בייסבול מהסוג הישן (שחלקם כבר אפילו לא מסקר את הספורט), אלא גם שדרנים, אנשי "סייברמטריקס", בלוגרים מרכזיים ועוד.
אנשים לשטענתו ידעו להעריך שחקנים גם בקונטקסט ההיסטורי שלהם.
צריך להתקדם ולהתעדכן, או לפחות רצוי שזה יקרה.

Amir A 12 בינואר 2014

קודם כל כבוד על פוסט שלם על בייסבול. בתור מי ששייך למיעוט מקרב קוראי דה באזר שכדורגל לא מעניין אותו יותר מדי ואילו בייסבול ופוטבול כן אני רוצה לחזק את ידיך. ואם זה יגרום ליותר פוסטים על בייסבול אני מוכן להיכנס לאתר תחת 100 שמות שונים ולהגיב כאן. רק תגיד.
בנוגע לסיפור של היכל התהילה אני איתך. במקום להחביא את הסיפור של הסטריאודים צריך לציין אותו או על הלוח של השחקנים הספציפים או ליצור בהיכל חדר שמתעד את התקופה הזו. אבל לא להכניס את בונדס או קלמנס זה טפשי.
לגבי לה-בטארד הביקורת היחידה שיש לי זה שהוא יצא עם זה ביום שבו הכריזו על שלושת החברים החדשים בהיכל. וככה, במקום שמאדוקס, גלאויין ותומאס יזכו ליום שבו באתרי הספורט העוסקים בבייסבול הסיפור המרכזי יהיה סביב הקריירות שלהם, כולם רק דיברו עליו ושכחו שיש כאן שלושה אנשים שעשו שירות נפלא לספורט במשך הרבה שנים.
ודבר אחרון – כמה מילים לגבי טום גלאווין: 305 ניצחונות קריירה, 5 עונות עם 20 או יותר נצחונות, 2 סיי יאנג
ועוד ועוד. אבל את ההישג העיקרי שלו לא ציינו באף אתר. האיש הביא לי את 2 נקודות הפנטזי הראשונות שלי אי פעם. רק על זה מגיע לו להכנס להיכל. כמוהו גם אני פרשתי ממשחק פעיל אחרי קריירה מפוארת (מי שמעוניין יכול לשאול את גרייזס) אבל את הפעם הראשונה אי אפשר לשכוח.

טל בן יהודה 12 בינואר 2014

אמיר, 100 שמות זה קצת מוגזם… חצי מזה יהיה יותר ממספק.

לגבי הביקורת שלך, לא רק שאני מסכים איתך, אלא גם לה-בטארד עצמו.
הוא כבר אמר זאת בכמה מקומות שאם יש משהו שהוא כן מצטער עליו, זה מועד הפרסום, בדיוק בגלל במקום לדבר על גלאבין, מדוקס ותומאס, התעסקו בו.

לגבי גלאבין, אני לא ידעתי שהוא חבר במועדון ה-300.
אם נאמין לפרשנים שמסביב למשחק, לא יהיו יותר מגישים שיגיעו למספר הזה בגלל שהמשחק השתנה.

האמת, שבתור אוהד טורונטו, הייתה תקופה שבה חשבתי וקיוויתי שהאלידיי יהיה האחרון, ולא היה אכפת לי שזה יקרה גם כשהוא לובש מדים של הפיליז.
אבל הוא נבל מהר מהצפוי…

Amir A 12 בינואר 2014

האלידיי הוא זן נדיר. הוא היה יכול להרוויח הרבה יותר אם הוא היה עובר ליאנקיס אבל בחר להרוויח פחות ולעבור למקום שהוא הרגיש שהוא יותר נכון בשבילו ובשביל המשפחה. וחוץ מזה לראות את האלידיי מגיש זה היה כמו לראות את נוראייב רוקד.

שגיא 13 בינואר 2014

לדעתי לסי סי סבאתיה יש עוד סיכוי עם הוא לא יפצע וימשיך עם עונות של 15+ נצחונות.
אכן נהיה יותר קשה עד בלתי אפשרי.
פיצ'רים משחקים פחות משחקים, נפצעים יותר הרוטציות יותר ארוכות עם פחות עונות.

אחד חדש 12 בינואר 2014

לפי התאוריה שלך, לאנס ארמסטרונג יכנס להיכל התהילה של האופניים (יש דבר כזה?) עם כוכבית ליד שמו, כשאר רבים מזוכי הטור. אני מסכים איתך בגדול שהיכל התהילה ללא כוכבי התהילה, אלא שגרמו וגורמים לנו להשאר ערים בשעות משוגעות והלחשב לאנשי כת, לולא הם לא היתה באמת הילה ותהילה… אבל, איזה מסר הדבר מעביר לאותם ספורטאים שלא נטלו ממריצים ואולי בשל כך היה חסר להם הגרוש ללירה.. צריך לחשוב גם על זה. בכל מקרה, פוסט מעניין ומהנה

תומאס נוימן 12 בינואר 2014

עקרונית אני תומך בגישה שלך אבל היא יוצרת בעייתיות. אני מסכים למשל שיש שחקנים כמו בארי בונדס, לגביהם ניתן להעריך פחות או יותר מתי החלו לקחת סטרואידים, ובמקרה שלו, ברור שהוא היה כבר הול אוף פיימר עוד לפני ההזרקה הראשונה, כשהוא היה רזה וזריז וחובט מצוין ושחקן הגנה מהטובים במייג'ורס. אבל מה עושים למשל עם מקגווייר? הדעות חלוקות לגבי מתי התחיל עם הסמים. יש תיעוד על כך שכבר בסוף שנות השמונים, כאשר היה רוקי באוקלנד באגדית, כבר אז התחיל בממריצים (יחד עם חוזה קנסקו, חברו לצמד ה"באש בראדרס"). כלומר לגבי מגווייר ניתן בהחלט לטעון שלולא הסמים הוא מעולם לא היה נגיע לרמת הול אוף פיים. בכל מקרה, זה לא מופרך. הסמים יוצרים תהיות ועד שכל שחקן יודה בדיוק מתי התחיל לקחת, יהיה קשה מאוד להעריך מה תרומת הסמים לקריירה של כל שחקן. וגם ככה זה קשה "לבודד" תרומה זו מיתר התכונות שהופכות שחקן להיות ראוי להיכל. בקיצור – בעיה…

תום 12 בינואר 2014

פוסט נהדר!!

תום 13 בינואר 2014

אני אוהב את התזה של ביל סימונס לגבי היכל התהילה, שבסופו של דבר זה מוזיאון שאתה אמור לקחת את הילדים שלך אליו כדי שילמדו על ההיסטוריה של המשחק. פיט רוז וג'ו ג'קסון לא נמצאים בהיכל. ההשעיה שלהם מבייסבול היא לא מחייבת כלפי ה-BBWAA, הכתבים בוחרים להשאיר אותם בחוץ.

StanleyK 14 בינואר 2014

שו לס ג'ו נמצא בהיכל התהילה תחת הקטגוריה של הבלאק סוקס. אז אין את הלוח שלו בהיכל השחקנים – ביג פאקינג וואט?

בביקור שלי בקופרסטאון בספטמבר האחרון היה בחור (באזור גיל ה-40) שהביא את אבא שלו (בן 87) לראשונה לקופרסטאון (זה אמור להיות הפוך אני יודע…), הדבר הראשון שהם הלכו לראות היה הסקשן על הבלק סוקס והאבא העלה זיכרונות ילדות על הנושא וביניהם "תגיד שזה לא ככה ג'ו" (למרות שלא חי באותה תקופה…).
היום רוב האוהדים יודעים שהוא לא היה מעורב בכלל ושה"חברים" שלו הרסו לו את החיים, הבעיה היא עם השחקנים האחרים. פשוט העניין הזה רק מעצים את האגדה שלו.

הבעיה היא עם השחקנים האחרים כי כיום הדרך היחידה שינציחו את האנשים האלה (כולל פיט רוז כמובן), היא רק בפתיחת חדר חדש שבו ידברו על "התקופות האפלות" בספורט – דבר שלדעתי לא נכון מוסרית לעשות להם.
השחקנים שלקחו סמים לא עשו שום דבר לא חוקי עפ"י חוקי הליגה באותה תקופה וההאשמות נגדם הם ע"ב ערכי בלבד. ייתכן מאד ששחקנים אחרים שנכנסו/יכנסו להיכל גם לקחו ופשוט לא גילו את זה. לדעתי אנשים צריכים לקחת נשימה עמוקה ולהבין שהם צריכים להיות שם ללא כוכבית.

לגבי רוז עדיין יש ויכוח כ"כ גדול שלמרות כל השנים האלו עדיין אין לי דעה במגובשת בנושא (וזה נדיר מאד אצלי)…

אסף 13 בינואר 2014

טל קודם כל אפרופו לצאת מאזור הנוחות שלך נחמד לראות אותך כותב כאן פוסט על תחום אחר ממכבי ת"א והכתיבה בהחלט מרתקת.
את איש התקשורת המדובר אני לא ממש מכיר אבל הסוגיה שהוא מעלה לגבי דרך הבחירה מאוד נכונה לדעתי…פחות מבין בבייסבול אבל אם למשל היו בודקים את השימוש "בחומרים משפרי הופעה" או סמים בכלל בקרב כוכבי ה-NBA כנראה שההיכל היה ריק כמעט כולו כולל כאלה פעילים שיגיעו לשם יום אחד וכבר עכשיו מוטל ספק אם לא משתמשים בחומרים כאלה כיום (מישהו אמר דווין וויד?)

גלן 13 בינואר 2014

העובדה שכלם יודעים מי זה פיט רוז וגו' גקסון (אוטוטו 100 שנה) מייתרת את הצורך להצטדק. מקומם של המסוממים לא בהיכל והליצן הצליח להחריב יום יפה לפיצ'ר שכל הוויותו וחוכמתו היא שיר הלל של קונטרא לסמים. לכן גם שמחתי לראות את קלמנס מתחת ל 40%.

Comments closed