ואלה תולדות הלפרין ואליהו

מכבי ת"א תמשיך לכתוב את דברי הימים של הכדורסל הישראלי

mizrahi-history

בטור הזה מתחבאות כ-400 מילים שהופיעו ב"ידיעות תל אביב" בסוף שבוע האחרון. תגידו לעצמכם "מזל טוב", שכן אתם בין ברי המזל שזוכים לגרסא מורחבת של הדברים.

*

אני לא יודע אם זה אני או הליגות עצמן, אבל נדמה שיש לנו די הרבה משחקי עונה לאחרונה, כשהערב בהיכל נוקיה מתקיים עוד אחד.

בטור מאתמול שסיכם את סוף השבוע של המכבי תל-אביבים, התייחסתי בקצרה גם למשחק מול הפועל ירושלים וכמה אנשים הזהירו אותי בתגובות עם הטיזינג שאני עושה לקראתו, כשהם מתכוונים לטיזינג שעשיתי לפני המשחק הקודם במלחה.

אז יש לי שני דברים לומר לגבי זה. הראשון הוא שאותו משחק במלחה כבר היה גמור ומכבי ת"א למעשה ניצחה. אני צדקתי לגמרי ואותו טור היה מן המוצדקים. רק בזכות שופט שלא עשה את העבודה שלו כמו שצריך, הפועל ירושלים קיבלה במתנה הזדמנות נוספת שמן הסתם לא הגיעה לה (ואני בכלל לא מזכיר את הטעויות של המזכירות). אלו לא דברים סובייקטיביים, אלא עובדות קשות.

השני, למקרה שתהיתם, הוא שאני אף פעם לא לומד. אני לא זהיר ולא מפחד. בבקשה לא לשכוח שמכביסט יהירים אנחנו, כי זה מאד חשוב ביחסים שאנחנו מנהלים כאן. זה ברור לי שמכבי ת"א תנצח הערב, כנראה למעלה מ-15 הפרש. למה? כי ככה זה.

אבל הניצחון הצהוב הצפוי, כמו גם ההפרש, הוא לא העיקר. הדבר המעניין ביותר שעומד להתרחש הערב בהיכל נוקיה הוא תהליך הכתיבה של פרקים מסוימים בדברי הימים של הכדורסל הישראלי.

*

שלוש שנים מחיי הקדשתי לתואר הראשון שלי בתקשורת ויחסים בינלאומיים (כן כן, תאגידי ענק עמדו בתור כדי להילחם עלי כשסיימתי), והמשפט "ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים" הוא מהדברים הבודדים שלקחתי עימי כדי לכבוש את העולם.

בהחלט ייתכן שהייתי לומד את הלקח הזה בהמשך הדרך, גם מבלי להוציא את התעודה הממוסגרת שתלויה על הקיר במחסן אצל ההורים. אבל העובדה היא שעד היום, כמעט עשר שנים אחרי, מדובר באחד המשפטים הזכורים לי ביותר מהתקופה שלי בהר הצופים בירושלים (ותודה לד"ר מולי פלג הנהדר על השיעור).

מדובר בלקח מצוין, אגב, שיכול להוביל לתרגילי חשיבה כיפים להעביר איתם את הזמן. רק חישבו על מלחמה היסטורית מסוימת (תבחרו אחת), ועכשיו תחשבו מה הייתם יודעים או חושבים עליה לו הצד השני היה בסופו של דבר המנצח.

אז היום ב-18:45 שעון ישראל, אי שם בשכונת יד אליהו שבתל אביב, ייפתח הקרב הגדול על הזיכרון ההיסטורי של שני שחקני כדורסל. המשחק הערב הוא לא רק קרב על המורשת של שניהם, אלא בעיקר על מי הולך לכתוב אותה.

*

אם עד הקיץ האחרון יותם הלפרין היה עדיין מקושר עם מכבי ת"א, כשכולם ציפו שיחזור אליה מהגלות, זה תם ונשלם. נגמר. יותם אולי גדל במכבי ת"א והתחנך על הערכים של שמעון מזרחי, אבל הוא כבר אינו מכביסט. והאמת היא שאפשר להטיל ספק אם הוא אי פעם היה כזה.

הראיה היחידה שמצדדיו יביאו היא אותה שלשה במדריד ב-2008 הזכורה לכולנו. ובכן אני מצטער, אבל סל אחד זה פשוט לא מספיק. ובכל מקרה, הרבה יותר אנשים זוכרים אותו בוכה על הספסל בגמר גביע הליגה מול הפועל חולון בסיומה של אותה עונה.

אל יותם הצטרף בסתיו האחרון ליאור אליהו. זה שאמור להיות הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר, אבל לא הצליח למצוא לעצמו קבוצה, בארץ או באירופה, עד לשלב די מתקדם של העונה. האם הוא נחשב למכביסט? עם פניית הפרסה שביצע העונה, אציין שאותו ספק שקיים לגבי הלפרין קיים גם לגביו.

המשחק הערב הוא רק הראשון בסדרה של משחקים שיימשכו על פני כמה עונות, בהן מכבי חייבת להיות זו שתכתוב את ההיסטוריה של יותם וליאור. מכבי חייבת להיות זו שתחצוב את הדברים באבן ותשאיר לדורות הבאים את חומר הקריאה שיסביר מי ומה הם בדיוק היו.

שני שחקנים שהצליחו להתעלות לפרקים רק בשביל הקבוצה במקום השני. לא בשביל זו שמשחקת ביורוליג, אלא בשביל זו שמשחקת ביורוקאפ. שני שחקנים שקרסו תחת הלחץ התל אביבי והצליחו לפרוח רק באוויר הירושלמי הדליל ונטול הציפיות.

כי זה דבר אחד לככב על הבמה הקטנה, אבל זה דבר אחר לגמרי להיות הכוכב הראשי בברודווי.

קבוצה אחת משודרת בערוץ תשלום בלבד, הקבוצה השנייה משחקת בשני ערוצים, אחד מהם פתוח לחלוטין. קבוצה אחת זוכה לכמה ידיעות לפני ואחרי המשחק, הקבוצה השנייה זוכה לתכניות פרי-גיים מצולמות ומספר טורי "לקראת" ו"סיכום" בכל אתר. קבוצה אחת היא מופע החימום, הקבוצה השנייה היא הפאקינג רוק-סטאר לכל מקום שהיא מגיעה.

המוסד הוותיק והמוכר של ימי חמישי הוא לא בשביל כולם, וזה בסדר גמור. העולם זקוק גם לשחקני משנה ולשחקנים שימלאו את האולמות הקטנים. לא כולם יכולים לקחת חלק ב"הצגה המרכזית", אחרת היא לא הייתה נחשבת לכזו.

הכדורסל הישראלי מלא בשחקנים שלא הצליחו להותיר חותם במכבי ת"א, לא רק אליהו והלפרין. זה כמעט תמיד באשמתם, והם כמעט תמיד יאשימו מישהו אחר (ע"ע המאמן). רק קומץ קטן ביותר של כדורסלנים מוכשרים יכול להתגאות בעובדה שהם כן שייכים להיכל התהילה המתגבש של הצהובים.

טל בורשטיין הוא הראשון שעולה לי לראש מהעשור האחרון. בורשטיין קורץ מחומר אחר מזה שקרוצים שחקנים כמו הלפרין, אליהו, רוט או לימונד. וזה לא רק הכישרון.

אני מאמין שיוגב אוחיון עשוי מאותו החומר. וכמובן, איך לא, גיא פניני. תאהבו או תשנאו אותו, לשחקן הזה יש אופי של פרד ושלד מטיטניום. רק תתחילו לספור את השחקנים הישראלים שהתאימו למערכת של מכבי ת"א בשני העשורים האחרונים, ואולי תתחילו להעריך אותו קצת יותר.

*

יהיה מעניין במיוחד לראות כיצד הקהל הצהוב יקבל הערב את שני השחקנים. הלפרין כבר זכה לקריאות בוז מהיושבים בנוקיה בעבר, אז עוד כמה קריאות כאלה כבר לא יפתיעו אף אחד.

אבל אליהו חוזר לנוקיה בפעם הראשונה שלו אחרי שש עונות בקבוצה (בשתי קדנציות). לרקורד, אני לא חושב שמגיע לו קריאות בוז בהצגת השחקנים או כל טקס אחר שיתרחש (או לא יתרחש) לפני המשחק ואני באמת מקווה שלא יזכה להן. אבל אם הייתי צריך להמר על זה, לא הייתי שם כסף נגד האפשרות הזו.

כולנו יודעים שהתאספות קהל אוהדים במקום אחד, בכל ענף ספורט שהוא, יוצרת את התנאים המושלמים להתפרצות המנטליות של האספסוף, ולא מן הנמנע שזה אכן מה שיקרה גם הפעם.

אגב, בין אם זה יקרה לפני המשחק או לא, ברגע שכדור הפתיחה מושלך כלפי מעלה על ידי השופט הכל קביל כדי לנסות ולהוציא את השניים משיווי משקל.

*

אז אם יותר לי לחזור לצד של המנצחים, הקבוצה של שמעון מזרחי היא זו שכותבת את ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי במשך למעלה מארבעה עשורים. המשחק הערב צריך להיות עוד אירוע שגרתי תחת הדיקטטורה שמכבי משליטה על הענף, שלא יהיה לאף אחד ספק למי שייך הכדור הכתום בארץ הקודש.

כשהיא תעלה לפרקט, על השחקנים והמאמנים הצהובים לחשוף את האמת ולהראות שאותם קולות חדשים שעולים ממלחה נשמעים ככה רק לאוזן הבלתי מיומנת. בפועל, ירושלים היא נגנית שיודעת רק כמה תווים ומשמיעה את אותה המוסיקה כבר שני עשורים.

אם יש דבר אחד שמרגיז אותי זו ההתייחסות התקשורתית למשחק הזה כאל עוד פרק ביריבות בין שתי הקבוצות. אנא מכן, הפסיקו להתייחס לזה כאל "יריבות".

היחסים של מכבי ת"א והפועל ירושלים דומים ליחסים שמנהלים הבריון השכונתי והתלמיד המסכן שהוא נטפל אליו, זה שמנגב את הנזלת באף על השרוול של החולצה. האחד נותן כאפה אחרי כאפה והשני מקבל אותן בכניעה.

אז הילד כאפות השכונתי מגיע לביתו של הבריון. הגיע הזמן שהאחרון ייתן לשני השחקנים החדשים באדום טעימה קטנה מהדרך שהכדורסל שלנו הולך לזכור אותם אחרי שהכל ייגמר.

*

keep-calm-and-write-history

טאטאעויות
מה משותף לWHATSAPP ולחנן קרן?

42 Comments

נביא בעירו 24 בפברואר 2014

מעבר לזה שזה טור אלים, גס ושחצני, הוא גם כתוב מאוד לא טוב.

מדגם מייצג:

– "עובדות קשות" זה תרגום מאנגלית. אין לזה אותה משמעות בעברית.

– "לא לשכוח שמכביסט יהירים אנחנו" זה לא עברית.

– "קבוצה שנייה היא הפאקינג רוק-סטאר לכל מקום שהיא מגיעה" זה לא עברית.

בקיצור, רמה מאוד נמוכה. גם בתוכן וגם בצורה…

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

תודה רבה על התיקונים…
אני כבר שולח מייל לאקדמיה ללשון העברית כדי לברר את הדברים שציינת.

נביא בעירו 24 בפברואר 2014

אין מה לברר. קבל את האמת ממי שאמרה…

בוא נגיד שבענייני עברית, אני הבריון השכונתי ואתה ילד כאפות מטורונטו, שמנגב את הנזלת שלו על השרוול של החולצה שלו.

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

תתפלא, אבל צחקתי בקול רם מהתגובה הזו. שאפו.

שור זועם 24 בפברואר 2014

* שרוול חולצתו

צהוב בדם 24 בפברואר 2014

"ממי שאמרה" זאת גם לא עברית

נביא בעירו 24 בפברואר 2014

שור זועם וצהוב בדם. חמודים…

"שרוול חולצתו" זה לא יותר תקין מ"השרוול של החולצה שלו".

"קבל את האמת ממי שאמרה" זה ציטוט של הרמב"ם בעברית תקינה לגמרי (אמרה=אמר אותה).

צהוב בדם 24 בפברואר 2014

להגיד על גבר אחר חמוד זה גם עברית תקינה?
או שזה בכלל דיון אחר… :)

LEONIDAS 24 בפברואר 2014

הםעל י-ם מאולם לא היוותה איום ממשי על אימפריית מזרחי ושות'.
האיום הגדול על מכבי ת"א בעשור הקרוב מגיע מכיוון הפועל ת"א.
לא סתם שמעון מזרחי אחוז אובססיה כלפיה. כמו קאטו הזקן הוא יודע שאת קארתגו(הפועל ת"א)יש להחריב.

LEONIDAS 24 בפברואר 2014

צ"ל הפועל י-ם מעולם….

אפריים 24 בפברואר 2014

המשחק היום הוא משחק בין שתי הקבוצות הטובות בליגה.
אם ההתייחסות למשחק הזה תהיה שולית וזניחה, מה נשאר בעצם?

מעבר לזה, בגלל השיטה 'המעניינת' של הליגה השנה, המפגשים החשובים ייערכו בפלייאוף העליון בו ייפגשו 4 הראשונות (ירושלים, חיפה, מכבי והקבוצה מהמקום הרביעי (כרגע הפועל)) פעמיים כל יריבה.
בקיצור, יש עוד פעמיים משחקים 'לא מעניינים' בין שתי הקבוצות החזקות בליגה.
יהיה מעניין.

אילן 24 בפברואר 2014

המשחק הזה הוא משחק בין הקבוצה החזקה בליגה לעוד קבוצה מהדרג השני.

ירח אדום 24 בפברואר 2014

נביא בעירו- תגובה נהדרת
ממוקדת ישר במטרה (הדי קלה יש לציין…)

כוכב עליון 24 בפברואר 2014

לא נעים להגיד אבל כל הפסקה אנחנו כאלה והם לא דווקא מעידים על החשש ששוב שיש לכם מהאלטרנטיבה. דרך אגב גם האיש שמחלק אצלכם מגבות ומקבל עשרות אלפי שקלים בשביל זה בכה במשחק בו הפסדתם בקרב אחד נגד הקבוצה שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון, איך המכביסט הזה עדיין שם?? ולא, שום דבר לא יוכרע היום, לשם שינוי זה נראה שבירושלים יש ממש תהליך והם לא מנוהלים על פי מצבי רוח כמו בעשרות השנים האחרונות

חן הצהוב 24 בפברואר 2014

הבעיה עם הלפרין לא הייתה שהוא בכה על הספסל בסוף המשחק. הבעיה הייתה ששחקן שלא עשה 5 עברות בכל הקריירה שלו (אל תתפוס אותי במילה), עשה פתאום 5 בתוך 3 דקות בערך (זו הייתה התחושה), רק כדי לא להיות על הפרקט בזמן ההכרעה.
בנוסף, במקום להישאר ולעזור להחזיר את התואר "הביתה", הוא, שהיה תחת חוזה, העדיף ללכת ליוון.
זכותו של אדם לדאוג לעתידו הכלכלי, אבל שלא יצפה שיכירו לו תודה על כך, כל מי שנפגע ממנו.

מתי 24 בפברואר 2014

"המשחק היה גמור ומכבי למעשה ניצחה". המממ, נשמע כמו משהו שאוהד הפועל היה אומר..

אדם בן דוד 24 בפברואר 2014

מה לגבי המרד של רבי עקיבא ובר כוכבא ברומאים?

יואב הצהוב 24 בפברואר 2014

אתה שחצן, יהיר ודוחה. או במילים אחרות- מכביסט אדיר

צור שפי 24 בפברואר 2014

אני כנראה מתרכך אבל אתה דווקא נראה לי מכביסט נחמד למרות ניסיונותיך לשחק אותה יהיר.
אבל יש לי שתי שאלות:
1. מה זה "הערכים של שמעון מזרחי"?
2. מה הרייטינג של "ההצגה המרכזית"?

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

אני באמת נחמד. אפילו אימא שלי אומרת ככה…

1. אני לא ציני כשאני כותב כאן שאני חושב שהערכים הללו מיוצגים די טוב בסרטון של "אם זה 20, תעשו את זה 30".
2. אם אתה מדבר על משחקי יום חמישי… אני חושב שהם לרוב בין 10%-15%.
כלומר, בסביבות ה-10% בשלבי הבתים וזה עולה ככל שהעונה מתקדמת.

פיינל פור זה כבר סיפור אחר.

צור שפי 24 בפברואר 2014

אני הייתי אומר "…תעשו את זה 30, לא חשוב איך".

עמיר 24 בפברואר 2014

אני דווקא נהנה לקרוא אותך ואין לי בעיה עם קצת טראש טוק.
אבל לגבי זה שאין יריבות בין ירושלים למכבי תל אביב, כאן אני חושב שאתה ממעיט בערכנו.
זה נכון שב6 השנים האחרונות די נעלמנו, אבל ב13 השנים שקדמו, 95/96-07/08 הייתה יריבות ועוד איך.
9 גביעים לכם, 4 לנו, 12 הופעות בגמר הגביע לכם, 10 לנו.
מתוך 12 אליפויות רצופות שלקחתם, ב6 פעמים ניצחתם אותנו בגמר.
אז כן, אתם הבריון השכונתי ואנחנו חטפנו מכם, אבל לא מעט פעמים גם הצלחנו להחטיף לכם, וזה לא שהיינו שטיח. חבל שהתקופה הטובה שלנו הגיעה בדיוק בתור הזהב שלכם.
כמה אוהדי מכבי אמרו לי שגמר נגדנו זה לא כמו גמר נגד קבוצה אחרת מלבד הפועל תל אביב, שלנצח אותנו זה יותר מתוק מאשר לנצח את חיפה, חולון, בני השרון או גליל. ומה זה אם לא יריבות? זה כמו שהגביע שבו אנחנו ניצחנו את בני השרון היה הרבה פחות מרגש מאשר גביעים שניצחנו בהם את מכבי.
אני מקווה שהיריבות הזו, שכמו שאמרתי דעכה בשנים האחרונות בגלל שהקבוצה שלי הייתה די על הפנים, תפרח עכשיו מחדש ושאורי אלון יביא אותנו לגבהים חדשים.

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

היי עמיר, אני מבקש שתפסיק לבלבל פה את האנשים עם כל העובדות וסטטיסטיקות שלך.
;)

איציק אלפסי 24 בפברואר 2014

טלב"י,
א. אתה כותב נפלא!
ב. אני חייב להודות לך באופן אישי על כך שאתה מצליח להחיות בי, ולו במעט, את רגשות השנאה למכבי שבערו בי בנעוריי וקהו במהלך השנים

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

היי, אני תמיד שמח לעזור… :)
תודה רבה.

איציק 24 בפברואר 2014

סליחה, אתה לא זה שנלחם בלה-פמיליה???
אתה פותח חזית נוספת… זה מסוכן ומועד לכישלון. נפוליון ניסה, נכשל, אפילו היטלר, ימאח שמו, נכשל, עזוב, תשאר ניטראלי בעיניין מכבי… הקרב נגד לה-פמיליה חשוב הרבה יותר ;)

עידוקוליס ליפשיץ 24 בפברואר 2014

זהו, אחרי כמה חודשים שהייתי קורא באופן קבוע את הטורים שלך, הפסקתי.
נמאס מהשחצנות (או התיימרות לשחצנות? מרוב עצים לא רואים יער בטורים שלך).
נמאס מהצגה מעוותת של המציאות.
נמאס מזלזול במגיבים (ז"א, תגובות מגיבות לטוקבקיסטים שלך שהם החמצן לבלוג הזה).
נמאס מפאסיב-אגרסיב סתם לצורך התססה.
נמאס מהטון שלך ונמאס מהאהבה העצמית שלך.

אני שם לב שהטוקבקים גם הם עוסקים בניסיונות שלך ליצור פרובוקציות, מה שמזכיר טיפה את ג'רי ספרינגר (תודה ערן לוי).

כסיפוביץ 24 בפברואר 2014

+111

צהוב בדם 24 בפברואר 2014

מה עם איזה טור שיאפשר להוציא את העצבים על ההרכב של סוסה אתמול?

יוסי 24 בפברואר 2014

טל, שמתי לב ל"KEEP CALM" בשני הפוסטים האחרונים.
אם אתה יכול להמשיך איתם עוד, מעולה.

גיא זהר 24 בפברואר 2014

מה אתה רוצה מהשופט? לשם שינוי הוא היה נגד מכבי באופן אקטיבי ולא בעדה באופן פסיבי. ואני מת על טרמינולוגיית גמר גביע הליגה ע״ע אליפות קיזוז, אליפות שרוכים, גירוש מגוש קטיף וכו וכו. אולי פעם תשכתבו גם את ההיסטוריה ותוכלו לקרוא לזה כך.

נביא בעירו 24 בפברואר 2014

וככה, אם אנחנו כבר באווירה:

1. המשפט ״ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים״ הוא קלישאה, אבל יותר גרוע – הוא פשוט לא נכון עובדתית. הדוגמה הראשונה שקופצת לראש היא כמובן תמיד מלחמת העולם השנייה, ובה באמת לא נכתבה היסטוריה נאצית, אבל זה רק בגלל שמדובר במלחמה שבה הצד המפסיד הוכחד ביחד עם האידיאולוגיה שלו (דוגמה נוספת, מעט פחות מובהקת: מלחמת האזרחים בארה״ב). אבל מה תגיד על 1948? כמה מההיסטוריונים הכי חשובים של המלחמה הזו הם פלסטינים. מלחמת העולם הראשונה? מלחמת פוקלנד? מלחמות נפוליאון? על כולן אנחנו לומדים מהיסטוריונים של שני הצדדים. בכל מלחמה שלא כללה השמדה אידיאולוגית של הצד שהפסיד, אין סיבה שההיסטוריה לא תיכתב גם על ידי הצד שהפסיד ויש לכך אין סוף דוגמאות.

2. אפשר לכתוב הרבה על הסגנון השחצני והזחוח, אבל כנראה שזו המטרה שלך כשאתה כותב (עוד לא לגמרי הבנתי למה, אבל בסדר…). ובכל זאת, להגיד שהמשחק במלחה ״כבר היה גמור ומכבי ת״א למעשה ניצחה״, זה או שקר, או סתם הודאה רשמית בכך שאתה לא לגמרי מבין את המשחק הזה שנקרא כדורסל. אם הכדור לא היה פוגע בשופט מכבי היתה בפלוס נקודה, 35 שניות לסוף המשחק, עם כדור ביד. אין ספק שזאת עמדה טובה מאוד לניצחון, אבל זה רחוק מאוד מלהיות משחק גמור. להפועל היה מספיק זמן לשמור התקפה מלאה, לעשות עצירה ולצאת להתקפה אחרונה שיכולה לנצח את המשחק, או לעשות פאול ולהישאר עם 30 שניות, כדור ביד ומינוס 1-3 נקודות. אבל למה אני מבזבז אנרגיה? לא בטוח שיש הרבה דברים יותר משמחים מאוהד מכבי שמסביר שאם השופטים לא היו דופקים אותו הוא היה מנצח, ושלמעשה, אם חושבים על זה, הוא בעצם ניצח…

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

לוידע אם בא לי להיכנס לזה, אבל אם כבר… אתה די טועה ומטעה.

לכל מלחמה יש את הנראטיב השולט, זה שמקובל להציג כאמת, גם בעולם הפוסט-מודרניסטי של היום. רוב הדברים האקדמיים על המלחמה ב-48 הציגו סיפור אחד (נחש של איזה צד), עד כדי כך שהתופעה של הפרשנויות שהחלו לצאת רק עשורים מאוחר יותר, שהציגו נראטיב קצת שונה קיבלה שם, ״ההיסטוריונים החדשים״. אחד יוכל לטעון (ואני אכן טענתי) שהשם הזה ניתן כדי להגכיך את התופעה, לגמד אותה ולזלזל בה.

אין לי מושג איפה אתה חי, אבל הנראטיב הערבי של המלחמה ההיא לא נשמעת באותו הווליום של הנראטיב הישראלי.

מעבר לכך, התירוץ שאתה נותן ש״הצד המפסיד הוכחד״ לא ממש מחזק את הטענה שלך אם אתה שואל אותי, אלא תומכת ומחזקת את המשפט שאני נתתי.

אין אני טוען לסיבות שהמשפט שנתתי נכון, אלא פשוט שהוא נכון.

אם הנאציזם או תנועת העבדות היו המנצחים במלחמות הללו, היינו קוראים ספרים אחרים לגמרי בעניינם (טוב, לא אנחנו, אבל נוצרים פרוטוסטנטים לבנים כן).

אתה צודק בעניין הזה שאין סיבה שההיסטוריה לא תיכתב על ידי שני הצדדים, אבל בפועל, צד אחד הוא שקובע איזה נראטיב יהיה המקובל והדומיננטי מבין ה-2.

רק אציין שאין אפילו קשר לאיזה צד יותר נכון עובדתית. שכן כמו בכל ויכוח (מהקטן ביותר ועד מלחמת עולם), יש את הגרסה של צד אחד, יש את הגרסא של הצד השני ואז יש את האמת.

נביא בעירו 24 בפברואר 2014

לא משנה כמה פעמים תחזור על זה, זה לא יהפוך את זה לנכון.

יש מלחמות שבהן המנצחים אכן הכתיבו את הנראטיב שהתקבע בתודעה ההיסטורית (מרשים שהשתמשת בעבדות ובנאציזם – שני המקרים שאני הבאתי בתור דוגמאות שמתאימות לקלישאה של ״ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים״), אבל יש גם המון דוגמאות למלחמות שבהן זה לא קרה.

אתה שואל איפה אני חי וטוען ש״הנראטיב הערבי של המלחמה ההיא לא נשמעת באותו הווליום של הנראטיב הישראלי״ (להפסיק להעיר לך על העברית? זה מתנשא?), אבל לחלוטין לא מבין בהיסטוריוגרפיה של המלחמה הזו. היסטוריונים פלסטינים היו, החל כבר משנות ה-50, חלק חשוב ביותר מהתיעוד של המלחמה הזו. למעשה, הנראטיב המחקרי המקובל של המלחמה כיום, בהנחה שיש אחד כזה, קרוב הרבה יותר לנראטיב הפלסטיני של אחרי המלחמה מלזה שהציגה ישראל הרשמית במשך עשורים. אתה טוען שהשם ״ההיסטוריונים החדשים״ נועד ״להגכיך״ (פעם אחרונה, מבטיח…) את החוקרים הללו, אבל מתעלם מכך שרוב הטענות שלהם הפכו לקונצנזוס. אבל באמת שאין סיבה להתעמק ב-48. יש עשרות דוגמאות למלחמות שבהן הצד המפסיד לקח חלק פעיל בכתיבת ההיסטוריה של המלחמה ובעיצוב הנראטיב שלה, ככה שבאמת לא ברור לי למה להגן על הטענה העבשה הזו…

ד״ר א 28 בפברואר 2014

את ההיסטוריא כותב מי שטורח לכתוב אותה.
על האימפריאליזם הרומי במזרח אנחנו יודעים מהיווני פולֻביוס, שמדינתו הובסה על-ידי רומא.
על ״המלחמה היהודית״ שהחריבה את בית-המקדש השני אנחנו יודעים מיהודי, יוסף בן-מתתיהו.

הטענה שהמנצחים כותבים את ההיסטוריא היא אחד המקרים הללו, בהם משפט שגוי לחלוטין מופץ לכל עבר כאמת מוחלטת.

גיא זהר 24 בפברואר 2014

רק שתי ההערות לגבי כתיבת ההיסטוריה: את מי זוכרים יותר בעולם, נבחרת הפלא ההונגרית או נבחרת גרמניה? ומי קיבל יותר מקום, המנוצחים היהודים במרד הגדול או המנצחים הרומאים?

איציק 24 בפברואר 2014

טל,
הרבה דיברת, עכשיו תוכל את הקובע. הלפרין ואליהו היו נפלאים, הכי מכביסטים שיש. טרמו למשחק של מכבי בכל אספקט שיש. לדעתי הם ראוים לסטנדינג אובישן מאוהדי מכבי!!!

טל בן יהודה 24 בפברואר 2014

איציק,
אל תדאג, החגיגה שלי כאן עוד מעט מתחילה.
יש למה לחכות.

שור מועד 24 בפברואר 2014

הלפרין . 5 נקודות בגראבג' טיים.
הסטטיסטיקה מתיישרת.

עירן 24 בפברואר 2014

טל,

מדי פעם, לעתים רחוקות, אני מגיב לך וכותב שאני מאד נהנה לקרוא בד"כ ולומד תוך כדי איך עובד הראש "המכביסטי" במבט מפנים.

רציתי לציין קבוצת אנשים מסויימת שהצטרפה השנה לאלו המייחלים לנצחון של הקבוצה.
אלו אנשים, כמוני, שלא בהכרח אוהדים את הקבוצה והמועדון (ממש לא), אלא סתם אוהבים כדורסל הרבה שנים.

אותה קבוצה לעניות דעתי גם לא ממש רוצה בנצחון מכבי ת"א כמבכי ת"א, אלא, הרבה יותר בנצחון של בלאט כדי שעבודתו הנפלאה כמאמן תבלטו עוד יותר.

בקטע הזה אתה צריך להודות מאד לאדון דני פדרמן. את מה שהוא מצליח להשיג מול האוהדים, את הגברת ההזדהות שלהם עם המאמן ודרך זה את הרצון בנצחומו הרבה הנהלות של מכבי ת"א לא הצליחו.

בדרכו המיוחדת הוא הצליח, איפוא, לצרף די הרבה אנשים, אני מעריך, שרוצים השנה יותר בהצלחת הקבוצה כדי שבלאט יהנה מההצלחה.

trailblazer 25 בפברואר 2014

הוצאת לי את המילים מהפה!

Comments closed