כל אוהד דפוק בדרך שלו

והפיינל פור הוציא את המיטב

מעבר לכך שהאליפות חזרה הביתה¹, מעבר לכל הדברים האחרים שקרו שבוע שעבר, הפיינל פור של מכבי ת"א תמצת בצורה טובה בעיני את השיגעונות שמאפיינים אותנו אוהדי ספורט. או שאולי נכון יותר לכתוב "דפיקויות", אם יש כזו מילה. כי אין ספק שאנחנו דפוקים. ואם אתם אוהדי ספורט שלא מכירים בעובדה הזו, אז ברכות, אתם קצת יותר דפוקים מהשאר. שכן לפחות לנו יש מודעות עצמית, לכם אפילו אין את זה.

זה תמיד משעשע אותי להסתכל מהצד ולראות מה אהדה או קשר לקבוצה יעשה לאנשים רציונליים ונורמטיביים. אותם האנשים שבשעות היום מנהלים עובדים, מקיימים פגישות או נותנים שירות בצורה אדיבה לאחרים, הופכים בשעות הערב, כשהקבוצה שלהם משחקת, לאנשים לא שפויים בעליל. ואני חושב שאני עדין עם ההגדרה הזאת. ישנן דרכים גרועות יותר לתאר את הדרך שבה אנחנו מתנהגים.

*

לראיה, הפיינל פור האחרון נפתח, לא פחות, באולטימטום שלי למכבי ת"א: תפסידו להפועל ותתנו לה לקחת אליפות על ראשכם, וסיימנו. אין יותר מכבי ת"א וטל בן יהודה. לפחות עד שהאחראי הראשי ניקולה וויצ'יץ' יעזוב. זהו. אני מוכן לספוג הרבה דברים משפילים ולהבליג (פחות או יותר), אבל מבחינתי אין מחילה על דבר כזה. אספוג אסונות ספורטיביים כמו לשחק ביורוקאפ, להפסיד להפועל ת"א בליגה, לתת לקבוצה אחרת להחזיר שחקן שהכה חבר בקבוצה במקומכם (מהלך מכביסטי קלאסי. כאב לי שזה לא היה דון שימון שאחראי לו), אבל להפסיד בפיינל פור להפועל? זהו, הנה הקו האדום.

כי יש אסונות, ויש אסונות. ונתתי את האולטימטום הזה כי האמנתי שזה הולך לקרות, והאמת היא שכבר ציפיתי לשחרר אותה, את מכבי, לפחות לשנה הקרובה. זה מצחיק, כי בעבר, בפלטפורמות שונות, תיארתי כיצד אוהדי מכבי אולד סקול, כמו אבא שלי וחבריו, בעלי מנויים משנות ה-70, לא מוכנים לסלוח למכבי אחרי הפסדים בדרבי בליגה, והנה, לכמה ימים הפכתי אליהם. אפס היגיון, אפס רציונל.

*

אחד מאותם אוהדי מכבי אולד סקול, שיושב באותו הכיסא מאחורי הספסל של מכבי מעל 40 שנה, לא היה בהיכל בשבוע שעבר. למעשה, הוא לא היה בהיכל מאז תחילת 2018. ה-2 לינואר הייתה הפעם האחרונה שלו ליתר דיוק. כי באותו היום מכבי הפסידה להפועל ת"א בהיכל ו… זהו. הספיק לו. מאז הוא מחרים את הקבוצה. ככה כל פעם מחדש.

כי אפשר להפסיד לקבוצות מאירופה, ואפשר להפסיד לקבוצות ישראליות, ואפשר אפילו להפסיד להפועל ירושלים, אבל אי אפשר להפסיד להפועל ת"א, ובטח שלא בבית. לא. לא. לא. למה? ככה. הוא יעקוב מרחוק, אבל הוא לא יגיע יותר להיכל. אוהדי אולד סקול לא שוכחים ולא סולחים על דברים כאלה. עד הקיץ, שם הכל מתאפס.

החבר הזה גילה את התוצאה הסופית של הדרבי בחצי הגמר כשאבא שלי טלפן להודיע לו. הוא לא רואה משחקים בטלוויזיה. לא יכול. עצבני מדי. אז הוא יוצא מהבית עם הכלב כדי שלא יתפתה ויפתח את השידור. במהלך ההליכה באותו ליל ראשון, כשהוא מתהלך בסביבת דיזנגוף, הוא שמע צעקות של שמחה שבקעו מסלון באחת הדירות הנמוכות בבניין שעבר לידו. "זהו, הלך הדרבי", הוא חשב. ובצדק, ממתי אוהדי מכבי צועקים כל כך חזק מדרבי סל? זה חייב להיות אדומים שצוהלים ועוד שנייה יוצאים לחגוג בכיכר רבין.

אני רק יכול לדמיין את אנחת הרווחה שהוציא באזנו של אבי כששמע את התוצאה האמיתית.

*

בעצם אני לא צריך לדמיין, כי שמעתי אנחה כזו כשהתקשרתי לאבא שלי כדי לבשר לו את התוצאה. גם הוא לא ראה את הדרבי. לא יכול. עצבני מדי. הוא לא מסוגל לראות את מכבי מפסידה להפועל, בטח שלא במעמד כזה. אז גם הוא התנתק מהכל, חוץ ממני. ההנחיה שקיבלתי בצהריים הייתה ברורה:

"אני לא עונה לטלפונים, אסאמאסים או כלום. לא מסתכל על הטלפון. אם מכבי מנצחת, תתקשר. אחרת, אני הולך לישון."

גם אני פחדתי. לכן הטלפון הגיע רק בעשרים הפרש. הפכתי למה שאני הכי שונא, אוהד הפועל קלאסי שבטוח שיהיה קאמבק. לא הייתי מוכן להסתכן בכך שאתקשר שהפועל במינוס 15 או 17 עם ארבע דקות על השעון, ואז הם יחזרו. זה משהו שלא שוכחים, גם לא לבן הבכור שלך. אז חיכיתי ל-20 הפרש, טלפנתי, והודעתי לו. ואז שמעתי את אותה אנחת רווחה.

בכנות, הרגשתי כמו קרדיולוג שמספר לאבא שבנו, בן השבוע ימים, עבר בהצלחה ניתוח לב פתוח, ו"הוא יהיה בסדר גמור". ככה זה נשמע מהצד שלו. בפועל, בסך הכל בישרתי לו על תוצאת משחק כדורסל למען השם. משחק כדורסל!

*

שלא ישתמע שאני יותר טוב מהם, כי אני לא. את הדרבי ראיתי בעיקר בזפזופים. פתחתי ספורט5, ראיתי משחק צמוד, והעברתי. אחרי כמה דקות שוב, ואז שוב. אותו קרדיולוג שבישר לאבא שלי על הניתוח שעבר בהצלחה גם הזהיר אותי שמשחקי דרבי צמודים זה לא טוב ללחץ דם. אז אני נמנע מהם, בייחוד אם זה דרבי בפיינל פור. לא יכול. עצבני מדי.

בגמר כבר הראיתי שיפור וצפיתי בו ב-Delay. שוב, העצבים היו גבוהים מדי, אז ככה שלטתי בהם. אם מכבי שיחקה טוב המשכתי לראות, אם חולון פתאום קלעה סל או שניים, העברתי מיד קדימה כדי לעשות לעצמי ספויילר ולראות איפה הריצה שלהם מסתיימת. ככה שלטתי בעצבים שלי.

אל תסתכלו עלי ככה. יאללה יאללה, גם כן, כאילו שאתם יותר טובים.

*

מי שעוד ראה את הגמר בטלוויזיה אלה אוהדי הפועל ירושלים. אני נשבע לכם שאני לא עוקץ אותם, אלא כותב את הדברים מסיבה טובה. אוקיי, גם כדי לעקוץ, אבל באמת שגם כדי לציין שהייתי בהלם לגלות שישנם אוהדי ירושלים שהיו בעד מכבי ת"א באותו הערב.

אין לי אשליות לגבי הסיבה. אני לרגע לא חושב שהשנים תחת אורי אלון גרמו לאוהדים הללו להבין שהם דומים למכבי ביותר מובנים ממה שהם היו רוצים להודות. ברור לי שהאויב של האויב שלך הוא חבר שלך, והשנאה להפועל חולון הביאה לאיחוד מרגש בין אדומים וצהובים לערב אחד קסום ומוזר.

אבל עדיין, שנים על גבי שנים שאני שומע מהם מניפסטים על הרוע הצהוב. הרצאות ונאומים, שעות על גבי שעות של למה מכבי ודון שימון שולטים בעולם ואחראים לכל דבר רע שהתרחש כאן מהבריאה. הפורטוקולים של זקני ציון הם ליטופים ודגדוגים ליד מה שהייתי שומע מהם על קברניטי מכבי. ו… פוף. נעלם. יאללה מכבי!

*

ואבא שלי? את הגמר הוא דווקא ראה בשלמותו, על הספה, נינוח ורגוע. "זה לא הפועל ת"א או הפועל ירושלים" הסביר לי באגביות. לכו תבינו אוהדים.

————————————————–

¹ אני יודע שישנם כאלה שסולדים מהביטוי ״האליפות חזרה הביתה״, שכן המחשבה שהאליפות שייכת למכבי היא מתנשאת ואף חולנית. הרי רק במציאות המעוותת של הכדורסל הישראלי יש כזה דבר שקבוצה מרגישה שהאליפות שייכת לה והאחרות לוקחות (או גונבות!) לה את התואר.

אבל… מה לעשות, 52 אליפויות מתוך 64 סך הכל, מקנה לנו את הזכות החוקית להרגיש בעלות על הצלחת הזו. כשאתם תהיו אוהדים של קבוצה שלוקחת אליפויות באחוזים כאלה, אני ארשה לכם גם לומר ״האליפות חזרה הביתה״. עשינו עסק?

*

מכביבול בפודקאסט לסיכום הפיינל פור והאליפות

מה המורשת של ג'רי ווסט?

תגובות

  • dk

    עצרתי ב"האליפות חזרה הביתה" (קיוויתי שיהיה עוד בלוג מונדיאל) ובכל זאת שני הסנט שלי זה שגם למכבי (חיפה, כדורגל) יש שיר כשהאליפות חוזרת הבייתה. כנראה שהבעייתיות היא יותר במכבי תל אביב סל מאשר בביטוי.

    הגב
  • אלעדכ

    לגבי הסיפא - מתי התחלת לאהוד את מכבי? הניחוש שלי שזה אחרי שכבר היו לה יותר מ-20 אליפויות, ויותר מ-10 רצוף (איפשהו בשנות ה-80?). אז זה לא ש"הקבוצה שלך" לקחה המון אליפויות. זה שהיא לקחה המון אליפויות ואז הפכת אותה לקבוצה שלך.

    רוצה לומר, אם זאת הייתה נניח הפועל חולון שזוכה ב-50 אליפויות, אתה היית היום אוהד הפועל חולון

    הגב
    • בן יהודה

      אתה אוהד את הקבוצה שאבא שלך אוהד (אלא אם אתה ילד חרא).
      ואבא שלי אוהד מכבי משנות ה-50.

      לא היה לי שיקול דעת בנושא. ואני מרחם על האבות של הילדים שחושבים שכן.

      הגב
      • אלעדכ

        אבא שלי אהד מכבי. האבות של כולנו אהדו מכבי, בתקופה של הקבוצה של המדינה, הקפיצות למזרקה בכיכר, אנחנו על המפה וכל השיט הלאומי / לאומני שנלווה לזה.
        אני והחברים שלי כבר אהדנו את הפועל.
        הבן שלי לא מתעניין בכדורסל :(

        הגב
        • יואב

          אלעדכ
          לא, האבות של טל ושלי מכביסטים עוד לפני שהיתה הגדרה כזאת. איזה מזרקה ואיזה כיכר. שנות החמישים, שישים... על מה אתה מדבר?
          ואבא שלי לא היה בכיכר, המזרקה וכל הקפיצות האלה. הוא היה באולם פיוניר בבלגראד.

          הגב
          • אלעדכ

            לא יודע בן כמה אבא שלך.... אני מעריך שאתה בערך בגילי, אז אבא שלך בערך בגיל של אבא שלי. הם היו נערים באמצע שנות השישים. לידיעתך ב-67' מכבי כבר הגיעה לגמר אירופאי. שם צמחו ניצני האהדה למכבי, ואני מעריך שרוב המדינה נטתה לשם.כשאנחנו נולדנו וגדלנו, לאהוד את מכבי כבר היה פרוייקט לאומי, עם המשחקים מול צ.ס.ק.א והמערכון של הגשש וכל הזה.
            הכל סבבה, אבל אתם פשוט אוהדי הצלחות. not that there's anything wrong with that

            הגב
            • יואב

              לא, אנחנו אוהדי מכבי. התמזל מזלנו שהמועדון שאנחנו אוהבים לוקח אליפויות. אני במגרשים מגיל 6. ללא שום מושג אם מכבי מנצחת או לא. הפוך. המשחק הראשון שזכור לי היה בבלומפילד מחזור אחרון בעונת 76. משחק נגד הירידה!
              בדיוק כמו שיש אוהדי הפועל, ואוהדי הפועל יהוד. אין שום הבדל באהבה מלבד מזלי הטוב וקנאתם כי רבה. נהדר.
              לידיעתך- ב67, אבי, כבר היה שרוף שנים קודם. 67 זה אולד ניוז בשבילו. אולי בשביל אוהדי לייט כמו אבא שלך זה היה זרז. אין שום קשר בין האבות שלנו בנושא הזה.

            • אלעדכ

              מה בלומפילד? אני מדבר על הספורט עם הכדור הכתום, כן?

            • אלעדכ

              יש הבדל תהומי בין מכבי סל למכבי רגל. מכבי סל הייתה במשך שנים הקבוצה של המדינה. במובן מסויים, היא עדיין.
              ושוב, אני שמח ומאושר בשבילך שאתה אוהד מכבי תל אביב וחווית הרבה הצלחות. אבל אם זו הייתה הפועל חולון (סתם דוגמא אקראית) שבמדיה היו משחקים תנחום כהן מינץ וטל ברודי וברקוביץ', ושהייתה לוקחת 50 אליפויות רצוף - אתה ואביך הייתם אוהדי הפועל חולון היום.

            • יואב

              מכבי בכל. מעולם לא היתה הפרדה. גם יד ועף למרות שלא היו קבוצות הישגיות. זה בדיוק מה שאני טוען- קודם אוהדי מכבי ואז ברי מזל.

            • אלעדכ

              שמע, הייתי בהרבה משחקי כדורעף בצעירותי, הרבה מהם משחקי צמרת נגד מכבי תל-אביב (בשנים שזכתה באליפות מדי פעם). גג חמישים אוהדים

            • יואב

              זה מה שאני מנסה להסביר לך- אין שום משמעות להצלחה של מכביסל לגביי האהדה שלי. גם לא לאי ההצלחה ביד ובעף.
              אני פשוט אוהד מכבי כי נולדתי לתוכה. גם בשתיית בירות ובג'ולות. ואנחנו לא משהו בג'ולות.
              ואם לא היה ברודי ומינץ, אז היו שחקנים אחרים, זאת שאלה כל כך תאורטית שגם שמותיהם עדיין לא ידועים לנו. מיקי וברודי שיחקו כשאבא שלי כבר שרוף לגמרי! זה דיי פשוט להבין. הם היו ילדים כשאבא הלך לעודד, עוד בימי המגרש הפתוח בקולנוע אוריון שם גם התאמנה מחלקת האיגרוף והג'ודו של המועדון. בקיצור, התזה שלך אולי תופסת על הרבה אנשים, לא על אבא שלי.

            • יואב

              בשורה התחתונה, הרי לא היית מאשים את שמעון מזרחי בהליכה אחרי העדר, נכון? שמעון לא אוהד אותם כי הם אלופים כל הזמן, נכון? אז מה ההבדל בינו לבין אבא שלי מבחינת האהדה? הוא לקח את מכבי כשהיה בן 30. אבא שלי היה בן 25. שניהם היו אוהדים. אם מכבי היתה נכשלת, אתה חושב שהם היו זונחים את אהדתם? אם כן, אז אתה לא ממש מבין את הקונספט הזה שנקרא אהדה.

            • אלעדכ

              אוקיי, מאמין לך. זה אתה, אבא שלך ועוד 48 איש

            • עידן.

              אלעדכ- כרגיל, תמשיכו להאמין שאתם האוהדים "הנכונים, "הטובים" "האותנטיים".

              מביך כמה זמן ומאמץ אתה ואחרים משקיעים בלנסות לשכנע את אוהדי מכבי שהם לא אוהדים אמיתיים כמוכם (גישת ה"אוהדי מכבי בכלל לא שמחים אחרי זכייה באליפות").

              ממליץ להוציא מדי פעם את הראש מהישבן ולנשום קצת אוויר.

            • אלעדכ

              עידן, זה רק תגובה לזחיחות ולזלזול של טלב"י (ורבים אחרים), שכולה פועל יוצא שהוא בחר לאהוד חבורה של אנשים שמצליחים בלי שום קשר אליו.

            • עדיש

              אבא שלי גדל בתל אביב בכרמיה - איפה שאהדו מכבי ובגלל זה אני אוהד את הצהובים בכל המקצועות: כדורסל, כדורגל, כדורעף וכדוריד ואפילו אתלטיקה.

              מנחש שגם טב״י ככה

      • רותם

        "אתה אוהד את הקבוצה שאבא שלך אוהד אלא אם אתה ילד חרא

        ברצינות?
        יש לך את בשפה יותר נמוכה?

        הגב
        • בן יהודה

          האמת שכן, חשבתי שהייתי די עדין. בייחוד כשמדובר בסוגיה רגישה שכזו

          הגב
  • יובל

    מזדהה עם הטור בכל הקשור לרגשות לפני הדרבי. לפני הדרבי היתה לי תחושת מצור ומועקה, עד כדי כך שאחרי הדרבי אמרתי לעצמי שבטח ככה הרגישו ההורים שלי לפני ואחרי מלחמת ששת הימים.
    לפני הגמר כבר הייתי נינוח לגמרי.

    בדיעבד אני חושב שעשה לנו טוב מקצועית לפגוש שתי קבוצות שהפסדנו להן פעמיים בעונה הסדירה.
    זה הכניס בשחקנים המון רצון להוכיח.

    הגב
  • דורפן

    תיקון. יורוקאפ אינו אסון ספורטיבי. שיטת ההעפלה בכדורסל הישראלי היא עסקית

    הגב
  • yaron

    52 אליפויות עם כוכבית.
    אף אחת מהן לא לקחתם נגד מכבי ;-)

    הגב
  • יואב

    צחקתי בקול. הדינמיקה ממש דומה גם אצלי ואצל אבא שהוא הכי אולד סקול בקשר למכבי(בכל ענף). מין שמעון מזרחי חסר כל חוש הומור((: כשלא מדובר במכבי, הוא מצחיק, כריזמטי, מלא ביטחון. לך תבין.
    או כמו שסימס לי חבר: " נמנע אסון כבד".

    הגב
  • מתן

    מה ששבר אותך היה ההפסד להפועל? נתעלם מהעובדה שזאת סיבה ילדותית למדי לוותר על הקבוצה שלך, אתה מודע לזה שהפועל ניצחה בשלושה מחמשת הדרבים האחרונים שאירחתם?

    הגב
  • זינק

    לתחושתי יש למכבי היום לא מעט אוהדים שתופסים את זה אחרת.
    מבינים שמה שהיה בעבר רקוב, חלק בגלל מכבי וחלק כי מבנה הענף רקוב.
    אוהדים שקצת קשה להם להתרגש מאליפות שנלקחת בשיטת פיינלפור או אליפות שמושגת בשיטה כזאת. קצת קשה להתחבר למפעל גביע הליגה.
    אוהדים שמתרגשים קצת פחות מנצחון על קבוצת אוהדים עם עשירית תקציב, גם אם קוראים לה הפועל (ולמען הסר ספק כתבתי קצת פחות ולא בכלל לא).
    יש כאלו שקוראים להם אוהדי הפרוות והרולקס, אבל אלו אוהדים שמשלמים סביב ה 1300₪ לשנה והולכים לראות כדורסל יותר איכותי בימי חמישי.

    הגב
  • orhalevy

    מחכים לבלוג מונדיאל...
    לא תבלבל אותנו עם טורים על מכבי

    הגב
  • תומאס

    אבא שלי אוהד הצלחות. עד הסוף. מכבי ת''א כדורסל, מכבי חיפה כדורגל (פעם. היום לא אכפת לו).
    אצלי מכבי ת''א החלה בגלל הכדורגל, וזלגה לכדורסל(למרות שהיום זה מורגש רק בדרבי ובדרבי המכביות עם ירושלים), ולרוב הענפים(כדוריד זה תמיד יהיה הפועל(ראשון), כי שיחקתי שם בילדותי).
    אז להגיד על אוהד מכבי, שהתחיל לאהוד בשנות השמונים השחורות משחור, שהוא אוהד הצלחות, זה מוזר.

    הגב
  • שלו

    אבא שלי זצ"ל שנא ספורט באופן קיצוני.
    אם כבר היו שואלים אותו הוא כנראה היה עונה משהו חיפה (כיליד המקום)
    את כל הקרדיט למכבי אני נותן לאמא שלי, בת הקיבוץ של השומר הצעיר, ביתה של חברת הקיבוץ היחידה שידעה לרכוב על סוס (מבין הנשים) וידעה לעשות את זה גם בלי אוכף.
    שינקה את יצר המרד (מרד הבן משהו...) והלכה כנגד העדר (העיוור) ומצעירות הבינה שיש משהו מיוחד בקבוצה שלבשה לבן-כחול עדיין.
    הבינה את השקר של ההסתדרות ושל אנשי שלומנו.
    ובחרה בנציגי הליברלים העצמאיים מתל אביב....
    תודה אמא על הצהוב כחול.
    נ.ב. קבוצת הכדורסל הוחרגה בשנים האחרונות בעיקר בגלל העומדים בראשה.
    עוקב, שמח שהדיחו את הפועל.
    לא מוטרד מהשאר.
    נ.ב. 2 כל הכבוד להפועל ולחולון שהפכו העונה את מכבי לקבוצה השלישית הכי לא מוסרית והדיחו אותה מהפסגה.
    אצל הפועל זה תהליך ארוך ומתמשך, חולון הצליחה בזמן הרבה יותר קצר.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *