פייר, מרגש

maccabi-banner

הייתי כנראה במאות משחקים של מכבי ת"א כדורסל בחיי, כולל הנפות גביע ובמשחקים כאלופת אירופה. ובכל זאת, היה מרגש להגיע להיכל ביום חמישי האחרון, למשחק מס' 1 בסדרת חצי הגמר מול הפועל אילת. מאד מאד מרגש.

אני עולה במדרגות והשחקנים נמצאים בחצי המגרש שלהם, עורכים את התרגולים הרגילים שלפני משחק. אותם שחקנים שראיתי כבר עונה שלמה, שקיללתי בגללם עונה שלמה, ושהיללתי אותם שנה שלמה. והכל פתאום נראה אחרת.

זו לא (רק) מכבי ת״א שעורכת חימום וזורקת לסל, זו אלופת אירופה. וואו. הנה הם! הגיבורים שרק לפני כמה ימים עמדתי מול מסך וצפיתי בהם בדריכות לוקחים חלק באחד ממשחקי הגמר הגדולים שראינו ביורוליג.

הנה הוא. הנה הוא. ה-MVP של הפיינל פור. טייריס טייריס! אני רוצה לנופף לו ולחכות שינופף לי חזרה כמו גרופית שמחכה מחוץ למלון של בקסטריט בויז (או להקת בנים יותר עדכנית). והנה היקמן,  והנה סמית׳, והנה טיוס… והנה יוגב בגודל אמיתי. כן כן, אותם שחקנים שראיתי כל השנה, אבל אחרת.

והנה הוא. הקפטן. פניני! פניני! תסתכל עלי גיא!! אתה המלך… ההנפה שלך הייתה אדירה… כל כך מגיע לך. אוהבים אותך יא מכביסט.

וואה, הלב שלי מתחיל לפעום חזק עוד יותר. הנה החיוך הזה. קליל וקול כהרגלו. אני רוצה לארגן מסביבי את כל היציע לצעקה אחת של "בלוווווווווווווו". החודש האחרון הפך אותו פשוט לגדול מהחיים. ענק.

אה. בה. גה. צה. פה. אני לא ממש יכול לומר משהו קוהרנטי כשאני פתאום רואה אותו, את האליל. היום הוא  בלי עניבה. וואו, הוא מדהים עוד יותר במציאות, כלומר יותר מאותה מציאות שראיתי אותו רק לפני שבועיים. איזה גאון. איזה מלך. איזה פאסון.

דיוויד בלאט. אם יש מישהו שעדיין לא יודע זאת, אין עוד מלבדו.

maccabi-players
תסתכלו עליהם! אלופי אירופה. מרגשים, לא?

*

אז בהמשך לטור הקודם כאן, זה עכשיו קצת יותר נתפס, אבל עדיין לא לגמרי. מה שכן, הגביע הזה לא מפסיק לרגש אותי, גם שבוע אחר כך, מהרגע שבו זה היה מובן שזה שלנו, ועד עכשיו. אני יכול לומר שמבין ארבעת האליפויות אירופה שחזיתי בהן, זו המרגשת מכולן.

הדרך שמכבי ת"א הזו עשתה פשוט מדהימה כל פעם שאני חושב עליה מחדש. נראטיב אחרי נראטיב, שחקני ומאמני מכבי ת"א הפכו את הגביע הזה לסיפור ייחודי, כזה שקשה להישאר אדיש אליו (אלא אם יש לכם לב מאבן), כשחשבתי שהדבר ההגיוני לעשות הוא לעבור על הסיפורים הללו ולדרג את השחקנים לפי מידת הריגוש שחשתי בגללם.

אתם כמובן מוזמנים להוסיף ולהתווכח אם אתם חושבים שהדירוג שלי שגוי.

*

מחוץ לדירוג: ג'ו אינגלס, סילבן לנדסברג, אנדיראה ז'יז'יץ', ארד הררי ובן אלטיט.

אין אני אומר שאני לא שמח בשבילם… מגיע לכל אחד ואחד מהאנשים שהיו בסגל של מכבי העונה. אבל באופן אישי, הסיפורים שלהם, אם בכלל היו כאלה, פחות ריגשו אותי באופן אישי. ג'ו אינגלס כנראה יהיה ב-NBA בעונה הבאה, ואני באמת מקווה שלנדסברג ישתפר וימצא לעצמו מקום של קבע ברוטציה של בלאט. אולי בעתיד.

אנחנו מתחילים בדירוג מהמקום השמיני.

מקום #8 – שון ג'יימס

הוא כמעט שויך לקבוצת "מחוץ לדירוג", ונכנס לכאן ממש ברגע האחרון, בעיקר כי הכרחתי את עצמי לפשפש במוחי ולהיזכר בו ובמה שהוא מייצג. בשלוש השנים שלו כאן ג'יימס ייצג את המכביסט הזר, זה שעבד קשה, התמיד ולא התלונן בתקשורת כשלא קיבל דקות, בניגוד לשחקנים שמיהרו לעשות כן כשלא היו מרוצים ממעמדם.

כך הוא כבש את המקום בחמישייה של קבוצה בכירה באירופה, כנגד כל הציפיות, כך הוא קיבל את סרט הקפטן בעונתנו השנייה בלבד במועדון.

בניגוד לזרים אחרים שמגיעים לכאן, אצל שון ג'יימס נוצר מאד מהר הרושם שאכפת לו, שהפסדים בדרבי למשל מעצבנים אותו. אין אני אומר שאצל זרים אחרים זה לא המקרה, אבל באמצעות התקשורת שלו עם האוהדים ברשתות החברתיות, נוצר הרושם הכנה שבאמת כואב לו אחרי אכזבות. ולמרות שבכלליות אין לי בעיה עם שחקנים שיוצאים לבלות אחרי הפסדים, נחמד לקבל גם את התגובות הללו לפעמים.

כל סאגת הפציעה הזו, והרחשים מאחורי הקלעים לגבי השיקום והשהות שלו בארה"ב לחלקים ממנו, השאירו טעם קצת חמצמץ בפה. אבל אם נמחק את החודשיים האחרונים מהזיכרון שלנו, נבין ששון ג'יימס אלוף אירופה אחרי עבודה קשה והמון אמונה בו ובקבוצה שלו. באמת מגיע לו.

מקום #7 – ריקי היקמן

הקדים רק בקצת את שון ג'יימס עבורי, בעיקר כי הוא שיחק בחצי השני של העונה הזו. למעשה, כמו עבור רוב מכבי ת"א, אפשר לחלק את העונה הזו שלו לשניים, עד למשחק הראשון בסדרת ההצלבה מול מילאנו, ומאותו משחק.

בחלק הראשון של העונה הוא תסכל אותי, עם רצף של משחקים שלא פגע מהעונשין, החלטות לא טובות והרגשה כללית שצדקתי בדעתי כשחשבתי שלא היה צריך להשאיר אותו לעוד עונה. אבל מאז, היקמן התהפך ב-180 מעלות והפך לשחקן קלאץ' ואחד הגורמים הישירים בזכייה בגביע.

למה מרגש? מכיוון שכשמסתכלים על הקריירה שלו, רואים את הדרך הארוכה שהוא עבר כשחקן כדורסל, ולפעמים זה כיף לראות מישהו שהתחיל מהתחתית של התחתית ובנה את עצמו.

התחתית של התחתית בכדורסל האירופאי במקרה הזה הם עונות ברומניה, פינלנד ובליגה השנייה בגרמניה. משם הוא עבר לליגה השנייה באיטליה, צעד אחד גבוה יותר, אחר כך לליגה העליונה באיטליה, ואחר כך למכבי תל אביב. עכשיו, הוא אלוף אירופה.

התחיל בים המלח וסיים על האוורסט. כשנרצה ללמד ילדים על אמונה בעצמם, התמדה ועבודה קשה, ריקי היקמן יהיה דמות לא רעה בשביל הפוסטר של הקמפיין.

מקום #6 – יוגב אוחיון ואלכס טיוס

גבירותיי ורבותיי, יש לנו שוויון. יוגב בן ה-27, אלכס בן ה-26. "והצעירים יובילו אותנו", כששניהם עברו סוגים שונים של סאגות במכבי ת"א. האחד הלך שבי אחרי סוכן במהלך קיץ די נוראי עבורו ועבור הקבוצה, והשני… "הוא היה על המזוודות" (*דינג-דינג-דינג*, זו הפעם המיליון שהביטוי נאמר העונה, טל בן יהודה, אתה הזוכה בכרטיס טיסה לאתונה, יוון, היעד שאלכס טיוס היה בדרך אליו).

מגיע ליוגב, שאודה שאף פעם לא הערכתי אותו נכון ומספיק, לא כשהיה בגליל, לא כשהיה בירושלים, ולא כשהגיע למכבי. אבל הוא הראה שיש לו בדיוק את מה שצריך להתאקלם במועדון הקשה הזה, ואני לא מדבר על כישרון, אלא על אופי מברזל (כמו צבר אחר שנגיע אליו בהמשך). האופי הזה הוביל אותו בצדק להישג שמעט מאד כדורסלנים ישראלים הגיעו אליו, אלוף אירופה. מברוק ילד. מקווה שזה רק ספתח.

מנגד, בסיפור שמצדיק סרט-טלוויזיה, אלכס טיוס הפך בכמה חודשים ממנופף מגבות מקצועי למפלצת מפחידה ששואבת ריבאונדים ומקפצת לדאנקים אימתניים. למעשה, אחד המהלכים הראשונים שמהמאמן מהצד השני שם לעצמו מטרה לעצור זה הפיק-אנד-רול + האלי הופ בינו לבין הרכז שעל המגרש. פשוט אי אפשר להישאר אדיש נוכח העבודה הקשה שלו מתחת לסלים.

משום מה, חשבתי שמדובר בשחקן מבוגר יותר ממה שהוא, כשבשלב מוקדם יותר של העונה נוכחתי לדעת שאני טועה. כמו עם דיוויד בלאט, יש להחתימו על חוזה ארוך טווח בהקדם, כי אם ימשיך בשנה הבאה את מה שהתחיל בחודשים האחרונים, יהיה קשה להשאירו.

בינתיים, אפשר רק לחכך ידיים בהנאה בציפייה להאלי-הופים הרבים שצפויים לנו בשנה הבאה, כשהיקמן יוחלף בגארד טוב יותר ורייס יגיע עם ביטחון של MVP. ואם כבר רייס…

מקום #5 – טייריס רייס

הכל כבר נכתב על העובדה שהוא מגדל את בנו כאב יחיד. ואם אתם לא מבינים כמה זה ביג דיל (בין אם זה צריך להיות או לא), לכו תקראו מאמרים על כל היחסי אב-בן ומשפחות הרוסות בקהילה האפרו-אמריקנית בארה"ב. לא לחינם באחד מהנאומים השנתיים של אובמה לאומה האמריקאית, הוא דיבר על האומץ שדרוש להורים לגדל את ילדיהם וכיוון את דבריו בעיקר לקהילה הזו.

אז בואו נעזוב את זה ונתמקד בדרך שרייס עשה העונה, במכבי. אפשר להבין את גודל ההישג רק כשרואים שוב את שני התקצירים מהפיינל פור.

אני מודה שאני שמתי לב לזה רק באחד השידורים החוזרים, אבל הבן זונה הקטן הזה קלע 12 מתוך 15 נקודות הראשונות בהארכה, ו-2 נוספות היו ההאלי הופ שלו לטיוס. אלו, גבירותיי ורבותי, הביצים הכי גדולות ושעירות שיכולות להיות לגבר.

הסל הכי אמיץ היה השלשה הראשונה… רק כחצי דקה אחרי שהחטיא כמעט מאותה נקודה בדיוק זריקה שיכולה הייתה לנצח את המשחק, והוא קובר אותה בלי להניד עפעף.

מה שהכי מרשים לאורך כל התקצירים הללו אלו הפרצופים שלו. בשיחות עם שחקנים אחרים או המאמן, ביציאה מטיים-אווטים, כשהוא הכדור… הבן אדם מפוקס, נמצא במשימה. רק דבר אחד עומד לנגד עיניו… ניצחון. גביע. אותו הוא הביא לתל אביב.

עכשיו, אני מבקש מכולם לנסות ולהיזכר איפה הוא היה רק לפני שלושה חודשים.

מקום #4 – דווין סמית'

האמת שזה נראה הרבה פחות, אבל דווין סמית' יסיים השנה את עונתנו השלישית במכבי וישחק בקבוצה גם בעונה הבאה (כנראה אחרי שיעבור ניתוח בברך בקיץ הקרוב). אין לחשוב שזה מובן מאליו במכבי ת"א 2014, תקופה בה התלונה העיקרית כלפי הקבוצה היא המחסור בהמשכיות. זר משמעותי שסוגר שלוש עונות, בדרך לארבע, נחשב להישג.

למעשה, יחד עם שון ג'יימס, סמית' הוא הזר היחיד שסוגר שלוש עונות רצופות במכבי ת"א מאז הזרים בתור הזהב של מכבי ת"א (וויצ'יץ, פארקר, באסטון). סופו אמנם סוגר את עונתו השלישית, אבל לא ברצף. ובהנחה שג'יימס אכן יעזוב, כפי שכולם מדווחים, וויצ'יץ' וסמית' יהיו הזרים היחידים במילניום הנוכחי ששיחקו ארבע עונות רצופות במכבי (פארקר שיחק 5 לא רצופות). מרשים.

התחברנו אליו אך נותרנו ספקנים. שכן לדווין סמית' הייתה בעיה קלה, הוא נוטה להעלם במשחקים מכריעים. אם אתם לא מכירים את הדוגמאות בעל פה, הנה כמה מהם: כל הסדרה מול ריאל מדריד שנה שעברה (שאחרי הגמר, פתאום כואב הרבה הרבה פחות), הגמר ברוממה, הדרבי בבית מכבי.

זהו. זה נגמר. נמחק. פיינל פור 2014. יש גביע אירופה. ודווין סמית' היה שם. בהחלט היה שם.

זה נראה בהתחלה קצת מהוסס, כשלקח לו שני רבעים וחצי לקלוע סל שדה מול צסק"א, אבל לגמר הוא הופיע מההתחלה, בשני צידי המגרש. ההספק שלו היה 22 נקודות, 16 ריבאונדים וחסימה אחת בלתי נשכחת בתחילת הגמר, זו שהודיעה לספרדים שמכבי לא תתרפס בפני אף אחד.

היה מרגש לראות את השחקן הצנוע, השקט והיציב הזה מקבל גמול לכל העבודה הקשה שלו שהשקיע השנה הזו (כמו גם בשנתיים הקודמות), כשהוא מנסה להתגבר על פציעה טורדנית בברך. הדמעות שלו היוו סיום הולם לכל המסע הארוך הזה. איך נאמר בלשון המעטה, מגיע לו.

מקום #3 – סופוקליס שחורציאניטיס

מי שקורא אותי יודע שאני לא נמנה על חסידיו הגדולים ביותר, אבל אין אלא לשמוח בשביל השחקן הזה שסוף כל סוף הוא אלוף אירופה. לא רק בגלל שהוא עשה את זה במכבי ת"א, אלא בגלל שהוא הצליח לעשות את זה בכלל.

סופו נאלץ לספוג הרבה. לא קל להיות בן אדם בגודל הזה, כשכבר בשנים הראשונות לקריירה שלו הוא תויג כ"בייבי שאק". כולם הסתכלו עליו וציפו ממנו ששחקן בגודל שלו יכבוש את הכדורסל האירופאי, קצת כמו ששאק כבש את ה-NBA. בפועל, לא הפסקנו לשמוע עליו כאן בארץ בעיקר בהיבטים שליליים.

ואז הוא הגיע למכבי, כסוג של צ'אנס אחרון. כי בואו נודה בזה, אם זה לא הייתה החתמה מהסוג הזה, למכבי לא היה את הכסף בשבילו. סופו היה חלק מאותה קבוצה קסומה שהגיעה עד לבאר בברצלונה ולא הצליחה לשתות ממנה. הוא שוב נפל לפנאתינייקוס, יריבתו הנצחית בעשור הקודם.

ואז עבר עונה לא טובה רווית פציעות שבסופה עזב את מכבי, לא לפני ששוב נפל לפאו, הפעם בחמישה משחקים. ואז הוא עזב לאותה פאו, וסופסוף זכה באליפות מקומית ביוון. והעונה הוא חזר, בהחתמה שנראתה קצת תמוהה. בלאט, מי אם לא הוא, גרם לזה לעבוד.

כמעט הזוי להסתכל על גילו. סופו רק בן 28, הגיל שבו כדורסלנים נכנסים לשיא שלהם. אבל בניגוד לאחרים, הענק היווני מסיים את עונתו המקצוענית ה-14 במספר. הקריירה שלו ב-28, מקבילה לזו של כדורסלן בין 32-34. ועם הכובד הזה, הברכיים שלו כנראה מקבילות לאלה של כדורסלן מבוגר עוד יותר.

אני לא רואה אותו סוחב עוד הרבה, אבל מהשבוע, סופו סופסוף גם אלוף אירופה.

מקום #2 – גיא פניני

כשמסתכלים על התמונה הגדולה, אי אפשר שלא לחשוב שהייתה איזו שהיא יד מכוונת, מישהו או משהו למעלה, שרצו לתקן את הדברים בשביל גיא פניני. שאיזו שהיא ישות אמרה: "די, הוא נענש מספיק, עכשיו הגיע הזמן לתקן את העוול שנגרם לו".

פניני לא היה אמור להיות זה שיניף את הגביע. הרי סרט הקפטן נשלל ממנו, למה שנראה כמו החלטה שתהיה תקפה לתמיד. לא הייתה סיבה שהתפקיד יחזור אליו, הטייטל הועבר הלאה וגיא כבר לא יזכה להרגשה המדהימה הזו של הנפת גביע אירופה.

אבל אז ליאור אליהו החליט לפתוח דף חדש ולסרב לחוזה המחודש של מכבי ת"א (החלטה נבונה בהחלט, אה?). ואז, שון ג'יימס נפצע בצורה כזו שהוא גמר את העונה. ויוגב אוחיון, הצבר השני, הלך הרגיז את ההנהלה שעדיין לא הייתה מוכנה לסלוח לו לגמרי על אותו קיץ.

אז סרט הקפטן חזר אליו, לשמחתי. יש דמויות שאצל הישראלים אין בשבילם מחילה (קוראים לדמויות הללו "שחקני מכבי ת"א"). השעיות, עבודות שירות, 50,000₪ ושלילת סרט הקפטן לא הספיקו להם. אז לא הספיקו.

ישנו משפט נהדר שאני חי לפיו: "בזמן שאתה נוטר טינה, הבן אדם השני נהנה מהחיים". אז אנשים נטרו טינה, המשיכו להיות כועסים ומתוסכלים, ופניני…? הוא הניף השבוע גביע אירופה. אז עכשיו שהנוטרים טינה יאכלו את הלב שלכם כשהם צופים בו מניף מעל ראשו את התואר הגדול ביותר שכדורסלן ישראלי יכול לאחל לעצמו.

ההנפה של פניני הייתה ענקית. היא הייתה סגירת מעגל. אחרי כל מה שהאכילו אותו, היא הייתה מרגשת. היא הייתה… צ-ד-ק.

מקום #1 – דיוויד בלו

אני יודע מה תאמרו… "דייויד בלו כבר זכה באליפות אירופה אחת, זו אפילו לא הראשונה שלו". אבל בואו ואומר לכם מדוע הזכייה של דיוויד בלו היא המרגשת ביותר מבחינתי. זה לא השלשות, זה לא הקאמבק (אוקיי גם) ולא החיוך העצום הזה שלו (אוקיי, גם זה). זו העובדה שדיוויד בלו הוא הספורטאי הכי אמיתי שאנחנו רואים מולנו.

ב-95% מהזמן שאנחנו עוקבים אחרי ספורט, אנחנו מקבלים את הספורטאי ולא את הבן אדם. עם המצב כיום, שבו עשרות אמצעי מדיה רק מנסים למצוא את הכותרת הסנסציונית הבאה, כל הדמויות המסוקרות (מאמנים, חברי הנהלה והספורטאים עצמם) משחקות הגנה כנגד הצד השני.

רק באופן נדיר אתם תצליחו לתפוס אותם כנים, ללא מגננות, כשהם לא יורים קלישאה אחרי קלישאה אחרי קלישאה. אם זה אחרי משחק או לפני משחק, בראיון ברדיו, באולפן טלוויזיה או לעיתון, זה תמיד אותו דבר. "אנחנו מכבדים כל יריב", "אנחנו באים לתת פייט", "אני מאמין בקבוצה הזו", "אני גאה בשחקנים", "אני מקבל כל החלטה של מאמן"… בלה בלה בלה.

דיוויד בלו הוא היוצא מן הכלל, השחקן שכנה עד כאב מול המצלמה, זה שאומר בדיוק מה הוא חושב. כבר כמה שנים שאני חושב שהוא הראיון הכי טוב במכבי ת"א, עוד לפני שפרש וחזר. תנו לי דקת טלוויזיה שלו מאשר חמש דקות עם כל שחקן או מאמן אחר בספורט הישראלי.

ובגלל שהוא כנה בצורה הזו, אני מרגיש שאני מכיר אותו, שאני קרוב אליו. לא מדובר בעוד רובוט שיורה קלישאות ספורטיביות שחוקות, הוא זה שאומר כל שנה, כל השנה, שהמטרה שלו היא לזכות בגביע אירופה. הוא פשוט לא יודע איך להיות פוליטיקאי ולהנמיך ציפיות.

הוא זה שאומר שכדורסל זה לא הכל. כן, הפסד זה ממש מבאס, אבל זה רק כדורסל. כמה שזה אולי יכול להיות מעצבן לשמוע. הוא זה שמחייך על המגרש, כי כפי שכולנו יודעים, כדורסל זה כיף.

היה פשוט נהדר לראות אותו מגניב חיוכים במהלך המשחקים מול ריאל וצסק"א. הנה לכם ספורטאי שידע להעריך את הרגע וליהנות ממנו.

הוא הכי מרגש אותי כי אני הכי קרוב אליו. אני מרגיש שהוא מעולם לא ניסה לעבוד עלי. אני מת על דיוויד בלו והכי שמח בשבילו, כי אני חושב שאני יודע בדיוק כמה הוא רצה את זה וציפה לזה.

וכן, גם כי הוא חזר משנת פרישה והוא בן 34 והוא אחד מהמכביסטים הגדולים שידענו.

על פודיום משלו: דיוויד בלאט

מכיוון שאליפות אירופה מוכרעת כיום במשחק אחד (ללא כל שינוי באופק), אתה אף לא יודע אם מישהו שממש מגיע לו, אי פעם יזכה בתואר הזה. גם אם אתה חלק מקבוצה שבבירור יותר טובה מהשאר, הכל יכול לקרות במשחק אחד (היי פבלו לאסו).

כולנו ידענו כבר שדיוויד בלאט ענק. חלקנו קוראים להנהלת מכבי ת"א להחתים את בלאט לעוד עשור, הרבה לפני ההעפלה לפיינל פור האחרון, שלא לדבר על הזכייה בו. אף אחד מאיתנו לא ממש היה צריך את התואר הזה, את השני משחקים הללו, מבין האלפים שהוא אימן, כדי להוכיח לנו שהוא מאמן גדול.

מדליה אולימפית אדירה עם נבחרת רוסיה, אליפות אירופה עם נבחרת רוסיה, הישגים נהדרים כעוזר מאמן של פיני גרשון, ועד לגמר ברוממה שנה שעברה, לא רק שדיוויד בלאט לא הפסיד תואר בישראל בחמש שנותיו כמאמן מכבי ת"א, הוא גם לא הפסיד משחק פלייאוף.

ובכל זאת, אנחנו חברה שצריכים לראות את התואר, "מבחן התוצאה". ולכן רצינו את גביע אירופה בשבילו, בשביל החותמת הסופית. שלא יהיה ספק, ולו המיקרוסקופי ביותר. אבל כשהסתכלנו על מכבי ת"א הנוכחית, תהינו האם זה באמת אי פעם יגיע.

ובכן, זה הגיע. ובענק. בצורה שלא הותירה ספק לגבי טביעת היד של המאמן על התואר הזה. קבוצה נחותה באופן משמעותי מיריבותיה, שהתחברה תודות לתכנית המשחק והמערכת שבנה השנה המאמן, והשכילה לסחוף את מכבי לניצחון על קבוצות עשירות וטובות ממכבי בצורה מעוררת השתאות.

ועכשיו, הוא שייך לקבוצה אקסקלוסיבית של שישה מאמנים בלבד שלקחו מדליה אולימפית, גביע אירופה לנבחרות וגביע אירופה למועדונים. זהו, רק הוא ועוד חמישה מאמנים בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי.

הוא עשה זאת למרות שחטף מכל עבר. ההנהלה בצד אחד, התקשורת מצד שני ("בלאט לא גבר העונה על קבוצה עדיפה" טענו כנגדו כמוצא אחרון לביקורת), ואוהדים הזויים מצד שלישי (היי אילן השועל).

גביע אירופה האחרון כבר פתח דיונים מי הגדול מכולם, רלף, פיני או דיוויד. בשבילי, מדובר בויכוח מיותר. כל אחד מהם מאמן ענק. ההשוואה מיותרת.

אז זהו. כל זה מאחוריו מהיום והלאה. כמו עם שאר השחקנים, הסופ"ש האחרון שינה את חייו לעד. לא משנה מה יקרה מעתה והלאה, הוא תמיד יהיה אלוף אירופה. ואין בן אדם שזה מתאים ומגיע לו יותר.

אוהבים ומעריצים אותך דיוויד. תישאר תישאר תישאר!

עונת המלפפונים 39: על זבובים טורדניים שעולים על רבם
משחקי הכסאמאמק

57 Comments

יוספיהו 24 במאי 2014

פוסט נהדר.

לגבי אינגלס- אולי הוא יהיה בNBA בשנה הבאה(אם כן, הסוכן שלו זה פיני זהבי בוודאות), אבל עם הרגליים שלו שלא זזות בהגנה- הוא יוכל להמשיך לנופף במגבות על הספסל במשך 82 משחקים.

אלון רייכמן 24 במאי 2014

מקסים.
אני עדיין על ענני האופוריה עוד מיום ראשון שעבר, כך שאני לא מתעייף מלקרוא עוד ועוד ועוד ועוד קצת על כל מה שקשור לפיינל פור הזה…

יוסי 25 במאי 2014

ומה עם לכתוב משהו ;)
מחכים…

טל 12 24 במאי 2014

היתה זכייה מרגשת ביותר. בשלב מסוים העונה מכבי החלה לשחק כדורסל טוב וגם הפגינה יציבות במסגרת היורוליג ואני יודע כמה זה חשוב לקראת סוג של פלייאוף – הסדרה נגד מילאנו. ועדיין לא דמיינתי שמכבי של העונה יכולה ללכת עף הסוף,לכן הזכייה הפעם כאנדרדוג זה לגמרי אחרת מזכייה שאתה מצפה לזכות. זו הרגשה נהדרת ומיוחדת.

שלומי 24 במאי 2014

נהדר.
זכייה מרגשת במיוחד שמגיעה בדיוק עשור אחרי הזכייה ביד אליהו. נפלא.

אחד 24 במאי 2014

גיא פניני? הוא בערך האחרון בקבוצה שמגיע לו. לא רק בגלל שהוא דמות דוחה במיוחד (זוכר את שנת השבתון שלו?) אלא גם בגלל תרומותו הדלה בפיינל פור עצמו

אבי ח 24 במאי 2014

לא מצליח להבין אותך..
ההגיון אומר,שאם אתה בעל טור,אז כנראה אתה אינטלגינט..
מצליח להתחבר לרוב הכתוב. אבל נראה לי שהשמחה שלך " טו מאץ…" כמו בת 15 שפוגשת את גסטין ביבר.. וזה עוד אני יכול לעכל.. אבל פניני במקום השני??? אני לא נוטר לו,אני מתבייש בו,אני מתבייש בשבילו,ואני מתבייש בשבילי,כיושב בהיכל,שזה הקפטן של הקבוצה שלי.. ואם על זה אתה סלחת,אז בוא נדבר על כדורסל.. בחייאת,תגיד גוף,לוקח ריבאנד,אבל השורה של הכדורסל היא מביכה 0( אפס) נקודות בשני המשחקים! הוא לפני סופו?? לפני סמית?? לפני רייס וטיוס שבאמת חטפו על הראש השנה,אבל מקצועית..והאמינו בעצמם,המשיכו להתאמן ולחכות שדיוויד יקרא להם( או שגימס ואו אוחיון יפצעו,ויצטרכו אותם) אבל הם היו יכולים בקלות להישבר מקצועית,ולהמשיך בדרכם…אבל פניני?? לאן הוא ילך?? חזרה לקפריסין? ירושלים? עזוב,בגלל תגובות כשלך,הוא מקבל ליגיטמציה לפעם הבאה..ואל תתבלבל,תבוא הפעם הבאה..זה אופי,הוא לא שולט בפה,בידיים,בפאולים מגעילים על גבול אלימים..אל תיתן לו ציון כזה,לא מגיע למועדון המפואר הזה,שעשה הישג ספורטיבי אדיר,עטוף בסיפור סינדרלות ואגדות,קפטן כמו שיש לקבוצה הזאת…ועדיין..רלף הגדול מכולם. דיוייד שני לו.

טל בן יהודה 24 במאי 2014

היי אבי,

שמח שנענת להזמנתי להוסיףלהתווכח…
מקבל את דעתך ומבין לגמרי שדעתי על פניני אינה מייצגת.

מכיוון שכל מה שאכתוב עליו יהיה למעשה קופי-פייסט מטורים שכבר כתבתי עליו, אתה מוזמן לגשת ולחפש אותם כאן: http://debuzzer.com/benyehuda/

אבי ח 24 במאי 2014

יכול להתווכח על זה שעות….אבל אקבל את דעתך שלך כמו שאתה את שלי..ואם תקשיב טוב בפעם הבאה בהיכל,מבעד למחיאות הכפיים שמזמינות " את הקפטן.." תשמע גם שריקה רמה..זה אני,והשריקה לא מעודדת..אוהב את הוויכוחים המעניינים שזה גורם. חייב לומר לך שבשער שלוש באולם,הרוב השפוי חושב כמוני..
לםחות אנחנו מסכימים על בלו. אכן,יש בו הכל..את הווינריות של מיקי,את התשוקה למשחק כמו אנקראם,את קילנג כמו שאראס, ויד כמו ל…בלו..זה שחקן שאף פעם לא תרצה לראות מולך..

רועי 24 במאי 2014

יפה שהחלטת שאתם הרוב השפוי.

אבי ח 24 במאי 2014

זאת היתה החלטה קלה…אין אופציה אחרת..הוויכוח הוא על היותו קפטן שמתראיין ומייצג אותי כאוהד מכבי,כאוהד ספורט בכלל…אני לא אומר שמגיע לו להיענש לנצח..לא אומר שלא מגיע לו להיות בנבחרת…אומר ובמפורש שלא (!!!) מגיע לו להיות קפטן..ותעשה דיון עם אנשים שמחוץ לפנטיות,תגלה שזה הרוב בשפוי.

רועי 24 במאי 2014

האם אתה מגדיר גם את טל כפנאט ?

אבי ח 24 במאי 2014

אני לא מגדיר אותו…הוא מגדיר את עצמו ברגע שהוא שם את פניני כמספר 2 רק לבלו…
לא היית מעדיף קפטן שיהיה דמות חיקוי לילדים שלך?

רועי 24 במאי 2014

לא אבי,
דמות חיקוי וחינוך לילדים שלי אלה ההורים שלהם.
כדורסלן הוא לא מורה ולא מחנך, הוא ספורטאי.
ואני מאוד מעריך את פניני כספורטאי.

רועי 24 במאי 2014

ואני אגיד לך עוד משהו,
נכון, פניני רחוק מלהיות מושלם.
הוא לא נדב הנפלד. אבל בינינו, כמה אנשים כמו הנפלד יש בנוף הספורטיבי שלנו כיום ?
לא מגיע לו היחס שהוא סופג מאנשים כמוך בשנה וחצי האחרונות.

יואב 24 במאי 2014

כל כך מזדהה עם הכתוב על בלו. וואט א מאן.

איציק 24 במאי 2014

טל, אני מאוכזב שלא נתת קרדיט למשהו שמגיע אפילו יותר מכל אלו שציינת
הפוסט אינו שלם בלי הכוכב האמיתי והמרגש ביותר, דנילה פדרמן. השינוי שהוא עבר וההארה שהגיעה אליו מרגשת במיוחד. קראתי שבשישי הוא אפילו הציע לבלאט חוזה ארוך טווח. אני חושב שלאחד כזה מגיע הכי הרבה. דמעות ירדו לי כשראיתי אותו איך הוא מתרגש ואיך הוא ואביב חושבים שכל המערכת עבדה נפלא כדי להגיע להישג זה. דמעות…

טל בן יהודה 24 במאי 2014

מצחיק.

עירן 25 במאי 2014

טל,

האמת שכבר כתבתי לך את זה כמה פעמים העונה.

יש כבוד לדני פדרמן – האיש הצליח לגייס לשורותיכם, למחנה הללו שתומכים בכל מאודם במכבי ת"א אפילו בליגה הישראלית, לא מעט אוהדים, כמוני למשל, שרק רצו מאד שבלאט ינצח כדי להוסיף לו כח מול ההתנהלות חסרת התקדים הזו של הנהלה מול מאמן מצליח ומעוטר כמו בלאט.
פדרמן החזיק "עיתונאית" חצר מטעמו וההדלפות היו כל-כך מכוערות במהלך העונה (עם "השחקנים צועקים הצילו" ו"לא יכול יותר לראות את בלאט" הזכורים לרע מככבים בראש הרשימה) שההתרגשות, שלי לפחות, מהנצחון היתה בעיקר בגלל בלאט (טוב, וגם השחקן הראשון ברשימה שלך) ונצחונו הכביר על ההתנהלות הנפסדת הזו. היא חזרה, אגב, אפילו במהלך שמחת ההעפלה לפיינל פור וגם אחרי חצי הגמר.
עבור חלקו בגיוס אוהדים נוספים לקבוצה, איפוא, מגיע לדני פדרמן פרס.

B. Goren 24 במאי 2014

התרגשתי לקרוא. בעיקר על גיא פניני, בלו & בלאט.
טל, שבוע טוב ושנזכה לשמחות.

ולא אכתוב שאני כבר מוכן לגמר הצ'מפיונס כדי לא לערבב שמחה בשמחה…

שיר 24 במאי 2014

מרגש ומדהים, אני מגיל 8 בהיכל עוקב אחרי מכבי כל משחק..
לצערי לא טסתי לפיינל פור ורציתי להיות ים השחקנים ברגע האדיר של התקווה עם הדגל אלופי אירופה עולה לגג !
ולאבי, אפשר להתווכח על פניני לא רק שעות, כמו שאנחנו רואים אפילו שנים !
לא הייתי אומר שהרוב, כי אף אחד לא יודע באמת את דעת האחר..
אתה יכול להגיד לדעתי הוא לא ראוי..
אני חושב שכן, וזה שהוא הניף את גביע אירופה זה סגירת מעגל..
שני המכביסטים הגדולים בשמים האחרונות ואלו מייצגים המשכיות ( בלו למרות השנה ב la חזר בכושר כאילו לא עזב ) הם שהניפו את הגביע של המאמן שלדבריו ״ מדמם צהוב ״ לא היה מאושר ממני

שיר 24 במאי 2014

בשמים = בשנים

MOBY 24 במאי 2014

מה עם סרטי האוהדים כמו ג'וני למשל…
בכל מקרה הסרט שלך עם פניני מבחינתי הוא סרט אימה. רשע וטוב לו.
לגבי ג'יימס הייתי שם אותו גבוה יותר האיש שנסע את הרכבת על כתפיו ובירכיו הרזות , נשבר, ונזרק מהעגלה. העגלה נוסעת אין עצור. פרקינס גרסת הסנטר. סרט סוחט דמעות זוכה פרס הדוקו הריאליזם.

MOBY 24 במאי 2014

שנשא את הרכבת.
התיקונים האוטומטיים הורגים אותי.

טל בן יהודה 24 במאי 2014

אהבתי ת׳סרט על ג׳יימס.
לכבי ג׳וני, עדיין מחכים לו… הוא נעדר מאז יום ראשון.

כרגע, נראה שהסיכוי היחיד שנראה אותו שוב זה אם הקבוצה שלך תגבר עלינו בשני משחקי הגמר.

איציק 24 במאי 2014

ג'וני כבר כתב שבלאט לא עשה כלום, כיוון שגם העונה למרות תוארו הרשמי כמאמן, תפקד כעוזר מאמן בפועל ולא באמת טרם לקבותה. אם הוא רוצה להראות שהוא שווה, שיצליח עם הגליל או נתניה (לא זוכר האם הוא הגדיר הצלחה כאליפות בארץ או זכיה ביורוליג). בקיצור, הוא כבר נתן את דעתו לעיניין, וזכה לתגובות נלהבות מצד הזויי כל העולם התאחדו…

רועי 24 במאי 2014

לאן בדיוק הוא נזרק וע"י מי ?

יוסי 25 במאי 2014

לשולחן הניתוחים, ע"י פריצת דיסק.

משה ו 24 במאי 2014

שוב, אני עייף כבר מלתקן.
בפעם האלף:
מכבי ת"א היא לא אלופת אירופה (European Champion),
אלא אלופת היורוליג (Euroleague Champion).

אני מזכיר שוב שלחלק מהאלופות של המדינות באירופה (כמו למשל, ישראל) לא התירו לשחק במפעל הזה…

רועי 24 במאי 2014

ממש לא נראה שאתה עייף.
תמשיך עוד קצת.
אלופת אירופה. אלופת אירופה. אלופת אירופה.

עומר 25 במאי 2014

+1

פאקו 24 במאי 2014

בסדר. בתנאי שתקרא לאחת המדרידיות שתזכה היום בכדורגל "מחזיקת גביע ליגת האלופות" ולא אלופת אירופה.

משה 25 במאי 2014

לא. ריאל מדריד היא בפירוש אלופת אירופה.
אלופת ספרד (ברצלונה) השתתפה במפעל והפסידה.
ריאל מדריד השתתפה בהיותה הסגנית בספרד ב 2013.

מכבי חיפה אלופת ישראל בכדורסל לא השתתפה כלל (ויתרה על מוקדמות).
מכבי ת"א השתתפה לא בגלל השגיה בארץ (סגנות), אלא בגלל חוזה מובטח ביורוליג. אז די לטייח…

לרועי: אתה גם יכול לשיר "אלופת העולם. אלופת העולם" אם בא לך…

רועי 25 במאי 2014

אז מי היא אלופת אירופה בכדורסל מר משה ?

עידן. 25 במאי 2014

אבל אלפות לוכסמבורג לא השתתפה בליגת האלופות בכודרגל, אז איך אפשר לקרוא לזה אלופת אירופה? האמת גם מכבי ת"א בכדורגל לא השתתפה (הייתה במוקדמות כמו שמכבי חיפה כדורסל הייתה יכולה להיות במוקדמות).

אז מה ההבדל?

משה 25 במאי 2014

אדון עידן, הטיעון שלך די טיפשי.
אלופת לוקסמבורג בהחלט השתתפה בליגת האלופות בשלב המוקדמות.
היתה זו פולה שהפסידה בצמד מפגשים לדינאמו זאגרב הקרואטית 0-5 ו- 0-1 בסיבוב השני בחודש יולי 2014.

מכבי חיפה לא רצתה להשתתף וזה עניינה, אבל מכבי ת"א השתתפה בתוקף חוזה מובטח ולחלוטין לא בגלל מיקומה בטבלה.
שוב, (תשובה גם לרועי): מפעל אליפות אירופה בכדורסל לא קיים.
הקבוצות "עם השם" רצו להבטיח לעצמם השתתפות בכל מקרה, גם אם הן נפלו לשנה לא טובה בארצם, ולכן הוקם היורוליג על חורבות אליפות אירופה.

קצת דיוק לא יזיק לכם חברה.

עידן. 25 במאי 2014

התחלתי לכתוב תשובה ואז, ברגע של השראה, נזכרתי במילותיו החכמות של הרמב"ם:

"נא לא להאכיל את הטרול" (תשובות הרמב"ם כרך ג, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים).

איציק 24 במאי 2014

נמצא ג'וני בגרסת נודניק 2.1011

דניאל 24 במאי 2014

מה שממש מרגש זו כמות האוהדים שמכבי הצליחה להביא למשחק בית (!) בחצי גמר הפלייאוף (!) – האולם כמעט היה חצי מלא! איזה מרגש לראות אוהדים שמלווים את הקבוצה בכל מקום. אחרי תצוגת הכח במילאנו, לראות שבערך מחצית מהם גם הצליחו להגיע לשכונת יד אליהו בתל אביב, מרגש!

איציק 24 במאי 2014

המחירים, המחירים, נגמר הכסף… תמתין למשחק הביתי של הגמר לכשיגיע ואז נדבר.

רועי 24 במאי 2014

עוד קשקשן.
במשחק נגד אילת היו לפחות 9000 צופים.

יוסי 25 במאי 2014

8500. אבל מה זה משנה?
לא נשארו כרטיסים, כלומר כל מי שלא הגיע אלה מנויים, שקונים את המנויים באלפי שקלים. אין משהו רע להגיד עליהם.

רועי 24 במאי 2014

ואפילו יש לך כאן בפוסט תמונה שרואים את הקהל.
או שהשנאה פשוט מעוורת.
תנחומי.

רועי 24 במאי 2014

תגובה ל 15. דניאל.

זיו 24 במאי 2014

שאלה – מי הם 5 המאמנים האחרים שזכו בגביע, מדליה, אליפות אירופה

איציק 24 במאי 2014

קאזלאוסקס
גומלסקי
סאנדרו גמבה
היתי מהמר גם על לולו סאינז
לחמישי אין לי ניחוש, אולי עוד יוגוסלבי אחד…

טל בן יהודה 25 במאי 2014

הרשימה המלאה:
סנדרו גמבה, אלכסנדר גומלסקי, מילקו נובוסל, דושקו איבקוביץ' וז'ליקו אוברדוביץ'

ודיוויד בלאט…

איציק 25 במאי 2014

דושאן איבקוביץ' או דושקו איבאנוביץ???
הכוונה שלך היתה לדושאן איבקוביץ' :-)

מאשקה 25 במאי 2014

למי שהיה מגיע להיות קפטן מכבי ת"א העונה אחרי פציעתו של שון ג'יימס, זה לאחד והיחיד – דיוויד בלו. הוא סמל של מכבי ת"א, הוא סמל ודוגמא שמכבי ת"א יכולה להיות גאה בו על השנים ששיחק במכבי ת"א, ומה שהוא הביא לה ולא שיחק בשום קבוצה אחרת בארץ.
גיא פניני כקפטן מכבי ת"א – שגיאה.
לא מגיע למועדון מפואר כמו מכבי ת"א שגיא פניני יהיה הקפטן שלה.
( ריאל מדריד אלופת אירופה בכדורגל ברגע זה , מכבי ת"א אלופת היורוליג )

איציק 25 במאי 2014

מאשקה, אני לא אחלוק עליך לא לגבי פניני ולא לגבי היותו של בלו ראוי להיות הקפטן (למרות שבאופיו לא נראה לי שהוא מישהו שמתאים להחזיק חדר הלבשה), אך תזכרי איך הוא היה בשנים הראשונות. בלו היה מנוקר, חי בעולם משלו ולא מתקשר עם השחקנים האחרים כל-כך. הוא מספר פעמים התבטא שמכבי בשבילו זה מקום עבודה בלבד. נכון שהוא עבר שינוי ושינוי יפה, ממשהו זר למשהו שקל להתחבר אליו, אבל זה לא משהו מובן מאליו, ולא משהו שעושה אותו מתאים (להבדיל מראוי) להיות קפטן. קפטן זה תפקיד ביצועי ולא תפקיד סמלי בלבד. פניני היה מחובר למכבי מהשנייה הראשונה שדרך על הפרקט וקל היה יותר להזדהות עם הצורה בה הוא מלהיב את הקהל ומתקשר עם כולם… ואז בא המקרה ההוא…

טל בן יהודה 25 במאי 2014

מעבר לכל זה…
אני חושב שעם קפטן מחפשים (גם) המשכיות.
כלומר, אם בלו היה חוזר לחוזה של שלוש שנים, ייתכן שהוא באמת היה מקבל את התפקיד.
אבל נראה לי שיש משהו בזה שהם לא רוצים למנות מישהו שיהיה קפטן לחודשיים-שלושה.
למרות שפניני לא סגור בקבוצה, כולם מצפים ממנו להמשיך והוא יוכל להמשיך להיות קפטן לעוד כמה שנים.

מאשקה 25 במאי 2014

גם ליאור אליהו שנבחר להיות קפטן מכבי ת"א ( אחרי תקרית פניני ), הוא אחד שלא מוציא שני משפטים רצוף בשיחה מול מישהו אחר, אבל היה סמל של מכבי להיות קפטן.
בחיי לא החלפתי מילה עם דיוויד בלו, לעומת זאת עם גיא פניני כן מתי שהיה בירושלים וגם אחרי זה.
אם מכבי ת"א מתהדר כמועדון כדורסל עם סמלים להזדהות איתם, יש ערך חינוכי לדורות הבאים לא למנות שחקן כמו פניני לקפטן, רק בגלל מה שהוא עשה ( התנצל ) + משיכת האשכים של שחקן הכוכב האדום בלגרד במשחקי היורוליג השנה.
אני שמחה באושרם של אוהדי מכבי ת"א כמו טל ואיציק, באמת ובתמים . סולדת מכל הטרמפיסטים שעלו על עגלת "עגל הזהב" של הגביע, אבל כנראה שככה זה דרכו של עולם, ומי אני הקטנה שאשנה עולם ממרומי גילי.

נולי 25 במאי 2014

את צודקת לגמרי! פניני הוא כתם במכבי (ובכדורסל הישראלי). חבל מאד בעיניי שהוא קיבל בחזרה את סרט הקפטן וזכה להניף את גביע אירופה, דבר שקצת קלקל לי את השמחה על ההופעה ההרואית של הקבוצה בפיינל פור (חוץ מפניני, שכמדומני לא תרם דבר על הפרקט…).

אד הורטון 25 במאי 2014

טעות קטנה (סתם)- בלו לא הגניב חיוך. האיש פשוט זרח במהלך המשחקים וזה היה מדהים לראות. בחצי הגמר אחרי אחד הסלים שלו, בשיא הלחץ, פשוט ראו אותו מחייך מאוזן לאוזן. כמה פעמים יוצא לראות כזה דבר? מדהים.

gilad 25 במאי 2014

בתור אחד שמקבל צרבת מהפסטיבל הצהוב הזה, הפוסט הזה ממש סימפטי ומראה על אהבה אמיתצית ובריאה [בניגוד לפוסט ה"נאאא באוזן" אחרי מילאנו].
החשד היחיד שלי בנוגע לסימפטיית פניני שלך הוא שזה תוצר של המכביזם הרע [להבדיל מזה ההישגי והטוב] – סוג של נאאא באוזן לכל מי שתקף אותו על הבהמיות שלו – "אתם מתבוססים בבוץ והוא עם גביע אירופה" – נכון? אפילו טיפה?

טל בן יהודה 25 במאי 2014

ראשית, שמח שהצרבת הייתה הפעם קלה יותר… אני חושב.
לגבי פניני, אין ספק שזה חלק מזה. כמה זה באחוזים? לא יודע בדיוק, אבל חלק קטן.
חלק גדול יותר זה הדעה הכנה שלי שאני באמת חושב שזה חרג מפרופורציה.
אני לא אכנס לאותו הויכוח שוב… אם מישהו שקורא תגובה זו (gilad או אחרים) מעוניין להדיין על פניני, אני מזמין אותם לגשת לפוסטים ישנים יותר שלי עליו… יש כמה וכמה כאלה. רק תגללו בארכיון כאן.

gilad 25 במאי 2014

בכלל – לא מומלץ לכתוב "סימפטיית פניני" יותר מידי פעמים. זה מזמין טעויות מביכות.

Comments closed