אותה מנגינה משעממת

"ההחלטה" זה רק תירוץ. אנשים היו תוקפים את לברון בכל מקרה

lbj-be

כל אחד מאיתנו אוהב לחשוב שהוא מיוחד, שיש סיבה ספציפית וייחודית לכל דבר שהוא עושה. אף אחד לא אוהב לחשוב שכל מה שהוא עשה כבר נעשה בעבר וכולנו חושבים ופועלים בצורה די דומה.

גם הביקורות הקוטלות על לברון ג'יימס, השחקן הטוב בעולם, אחרי המשחק הראשון בסדרת הגמר לא היו מיוחדות. כפי שציינתי, ראינו כבר הכל בעבר.

לברון ג'יימס, פעמיים אלוף, ארבע פעמים MVP. השחקן הכי טוב בעולם בפער כל כך ניכר ש… למעשה, הפער בין לברון ג'יימס לשחקן השני הטוב בעולם, הוא עוד לברון ג'יימס. ועדיין, אנשים חובטים בו כאילו הוא אחד שעוד לא הוכיח עצמו.

"טיפוסי ללברון", "לא קשוח מספיק", "מאכזב", "זה לא היה קורה למייקל ג'ורדן", הם רק חלק מהדברים שנתקלתי בהם בשתי השפות, עברית ואנגלית.

כשמתעמתים עם המבקרים, הם משוכנעים שיש להם סיבה טובה להתנהגות הזו, כשהכל כמובן חוזר ל"החלטה". הוא היה יהיר, ולכן אנחנו לא אוהבים אותו. הוא הלך לקבוצה עם כוכבים, ולכן אנחנו רודפים אותו.

אני אוהב תירוצים, אבל העובדה היא שאנשים תמיד יחפשו "להוריד" את המוצלח ביותר, את הבולט ביותר, את המוחצן ביותר, וזאת כדי להרגיש טוב עם עצמם. כפי שכבר ציינתי, ראינו את הכל כבר בעבר.

לפני 30 שנה בדיוק, מג'יק ג'ונסון הגיע לסדרת הגמר השלישית שלו בארבע שנים, הראשונה שלו מול בוסטון. גם לו היו כבר שתי טבעות אליפות.

מג'יק לא היה אחרי "החלטה", הוא לא היה יהיר, יומרני או לא נחמד. הוא היה אהוב. למעשה, החיוך שלו היה אחד הדברים הכי כובשים בספורט האמריקאי.

ולמרות זאת, אחרי ההפסד בסדרת הגמר לסלטיקס בשבעה משחקים הכינוי שלו הפך למושא ללעג כשכינו אותו "Tragic" והקבוצה שלו זכתה לכינוי "LA Fakers".

פתאום אמרו עליו שהוא "לא קשוח מספיק", "מאכזב", "הוא אמנם לקח אליפויות מול פילדלפיה, אבל לא מול בוסטון החזקים". האמינו לי שלו היו רשתות חברתיות לפני 30 שנה, הממים על מג'יק היו די דומים למה שראינו ביומיים האחרונים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

האם זה שינה למישהו שמג'יק כבר אלוף? פעמיים?? פחחחחחח. נא לא להפריע בזמן שמוחצים את הסופרסטאר, אנחנו רוצים להרגיש טוב עם עצמנו.

הנה מ-"Sports Illustrated", ציטוט מכתבה שפורסמה ב-1985 שממחישה מה אנשים חשבו עליו אחרי הגמר: "אחרי ההפסד לסלטיקס בגמר ב-7 משחקים, המוניטין של ג'ונסון היה במצב כל כך חמור, שאוהדי הלייקרס דנו באפשרות של "קאמבק" שלו בעונה שלאחריה(הציטוט בשפת מקור נמצא כאן בכתבה המלאה).

"קאמבק". קאמבק?!?!

כפי שאני רואה את הדברים, ההבדל העיקרי בין השניים הוא שמג'יק זכה לביקורות כאלו אחרי שהפסיד סדרת גמר, לברון הפסיד רק משחק אחד.

*

ברור שלג'ורדן זה לא היה קורה. מייקל ג'ורדן היה אלוהים. חוץ מאותו הפעם שזה קרה כמובן.

משחק מס' 4 בגמר 1997, ג'ורדן סבל מהתכווצויות בבטן וסיים את המשחק עם 22 נקודות (11 מ-28 מהשדה) ואפס זריקות עונשין. שיקאגו הפסידה ליוטה באותו משחק 78-73 כשאלוהים אף ביקש לרדת לספסל לכמה דקות בחלקים קריטיים של המשחק.

טוב נו, הלכה התיאוריה הזו. העיקר שג'ורדן לא חטף ביקורות כאלה, חוץ מהשנים האלה שכן, עד זכה באליפות. "ג'ורדן אנוכי", "ג'ורדן לא קשוח מספיק בשביל הכדורסל של הפיסטונס", "שיקגו לעולם לא תזכה באליפות איתו".

זוכרים את הפעם ההיא שג'ורדן ישב מול ג'ים גריי ושידר מחוף לחוף את "ההחלטה"? אה, לא?

אנחנו אוהבים לשכתב את ההיסטוריה, אבל אותו ג'ורדן, שלברון לא כמוהו, ספג את אותם הביקורות שלברון סופג, רק לפני שזכה באליפויות.

*

לפני הסדרה הזו בחרתי את הספרס, בעיקר כי המיאמי היט פחות טובים משנה שעברה, הספרס קצת יותר טובים וקשה מאד להגיע לת'ריפיט. אבל גם בגלל שרציתי שהספרס ינצחו, אליפות שלהם תהווה סוף אדיר לסיפור שלהם.

ועכשיו, אני לעולם לא אסלח לאנשים שהפכו אותי לאוהד של לברון. עכשיו אני רוצה שהוא יקלע 50 נק' בממוצע למשחק בשאר הסדרה, וייתן את אחת מההופעות הגדולות בהיסטוריה של סדרות הגמר.

כולי תקווה שהרגיזו אותו מספיק. זה יהיה פשוט נהדר לראות את כולם פתאום הופכים לאילמים, מנסים למצוא מקום חשוך כדי להתחבא בו כשלברון יוסיף לעצמו עוד טבעת.

אבל גם אחרי שזה יקרה, אני יודע שהשקט הזה יישמר עד למשחק הרע הבא שלו כשכל העכברים ייצאו מהחורים. כאמור, אנשים לא משתנים.

ליגת שוקי ההון - התאמות נדרשות
היכונו לביאת האלופה

37 Comments

אלון רייכמן 8 ביוני 2014

עזוב טל, זה מאוד פשוט.
הרבה אנשים שונאים את לברון ומחכים לו בפינה. הסיבות לכך מגוונות.
לא משנה כמה תארים הוא ייקח, ברגע שהוא ימעד, הם יהיו שם עם הביקורת.
באמת שאין טעם להתרגש מזה יותר מדי.

איציק 8 ביוני 2014

מסקנה: אתה בשקט יכול להמשיך לאהוד את SA :-)

גל ד 8 ביוני 2014

הכל נכון. זה לא מספיק בשביל לגרום לי לרצות בניצחון של ההיט, אבל הכל נכון.

מצד שני, אתה מעניק משקל יתר לדעות של אידיוטים. רוב האנשים שאת דעותיהם יצא לי לקרוא חושבים כמוני וכמוך.

איתן 8 ביוני 2014

גל, אתה שוכח מה כתבו פה באתר, לא רק המגיבים אלא בעיקר אברהמי על לברון מהמשחק החמישי בפיינלס נגד הסלחטיקס בו היה גרוע בדקות האחרונות ובמשך שנתיים עד שזכה באליפות הראשונה.

גיל שלי 8 ביוני 2014

מי שביקר אותו על הלב שלו אדיוט. להיפך, הוא התכווץ בגלל שהוא עדין לא קולט שהוא כבר לא ילד. הוא לא הבין שאין לו את היכולת לשחק בפול גז 48 דקות, להכנס לסל בכל הזמנות בשיא הכח, ולשרוד משחק שלם בחום שהיה.
חלק מההתבגרות שלו יהיה לשמור על עצמו

אלון רייכמן 8 ביוני 2014

+1

אלעד 8 ביוני 2014

אני חייב להודות שלא יצא לי להיתקל בטורי ביקורת על לברון אחרי ההתכווצויות. אולי אני לא קורא את הטורים הנכונים.
נראה לי כמו תופעת אינטרנט – "נדמה לנו שיתחילו לבקר אותו על מה שקרה, אז נקדים תרופה למכה ונבקר את המבקרים".
ברור שאין מקום להעביר עליו ביקורת בגין מה שקרה. מעבר לכך, לדעתי לברון כבר עבר את שלב ההוכחות בקררירה שלו.

וחוץ מזה, נחמד לקרוא טור שלך שלא עוסק בהתלקקות עצמית מכביסטית.

הבן של שורה 8 ביוני 2014

ראה את הגאון מתחתיך

אלעד 8 ביוני 2014

לא חושב שהבנתי.
בכל מקרה, כשאני אומר שלא נתקלתי בטורי ביקורת על לברון, אני מדבר על עיתונאים וכותבים רציניים ובעלי אוטוריטה.

יונתן 8 ביוני 2014

כלומר מהרגע שאתה הטוב בעולם אין לאף אחד זכות לבקר אותך. הגיוני. היישר מבית המדרש ״ מי שלא אוהד אותנו באירופה בוגד בעמו ישראל״ על שם שמעון הקדוש.

עופר (השני) 8 ביוני 2014

יונתן, טל לא לא אמר שאי אפשר לבקר את לברון כי הכי טוב בעולם, הוא מבקר את הביקורת הלא עניינית והמנותקת מהמציאות שמעבירים על לברון, כאילו הוא שחקן שחייב להוכיח את עצמו ולא שחקן שהוכיח. נראה לך שעל שחקן שכבר זכה באליפויות ותארי MVP יש בכלל מקום להגיד "טיפוסי ללברון" אחרי הפסד במשחק אחד?!

נ.ב- מסכים אתך שזה בא מאותו בית מדרש, אבל הדעה שלחה הפכה להתשלחות אישית בכתב ברגע שהערת הערה זו וחבל.

עופר (השני) 8 ביוני 2014

שלחה=שלך

יונתן 8 ביוני 2014

אין מה לעשות. כשאתה בטופ הציפיות לגביך הן בהתאם והתמודדות עם הביקורות (מוצדקות או לא) היא חלק מלהיות הטוב בעולם. למלמל באמצע המשחק "מנסים לחנוק אותנו פה" כשלידו שחקנים בני 40 שנותנים מאמץ עילאי ולא מתלוננים מוציא אותו קצת קטן.

לגבי כותב הפוסט: מבחינתי הוא מייצג את כל מה שדוחה במכביזם הדורסני. הוא גם גאה על כך. הוא הרוויח את הביקורת עליו ביושר.

מאור 9 ביוני 2014

נהדר, טוב לנו ככה.
מקווה שגם אתם מאושרים.

לא מתאים לך, אתה לא חייב לקרוא (וכנראה שאתה בכל זאת תקרא)..

אריק 8 ביוני 2014

כלום לא ישנה את רצוני באליפות של הספרס מעבר לזה חותם על כל מילה. אנשים מבקרים אותו על שלא זכה עם קליבלנד באליפות. עם קליבלנד!!!!
איפה הם היום? איך ההיט נראו בלעדיו שלשום. שחקן היסטורי.

childish 8 ביוני 2014

לקחת ברצינות ביקורת של משתמשי פייסוק וטוויטר זה כמו לקחת ברצינות טוקבסטים, אין כמעט כתבים רצניים שהעבירו ביקורת עליו.

טל בן יהודה 8 ביוני 2014

אכן יש, לא כולם בארץ.
ב-ESPN למשל היו לא מעט…

childish 8 ביוני 2014

עברתי די הרבה על ESPN ומלבד סקיפ בילייס שהוא סוג של טרול אינטרנט כמעט ולא מצאתי אנשים שביקרו את לברון,
רוב הביקורת הייתה על זה שהוא היה צריך לנסות לשמור על עצמו יותר

טל בן יהודה 8 ביוני 2014

מסכים לגבי בייליס, אבל אחרים לוקחים אותו ברצינות.
קצת כמו אצלנו שיש פרשנים שהם טרולים, אך מופיעים על בסיס קבוע בפריים טיים.

בהמשך למה שאמרת לפני כן, בין משתמשי פייסבוק וטוויטר עם 221 או 214 עוקבים, ישנם עיתונאים ומובילי דעה רציניים עם מיליונים שמביעים שם את דעתם.

עופר (השני) 8 ביוני 2014

כאחד שנדחה מ-NBA, טור שממש נהינתי לקרוא.
אבל, אני מרגיש צורך להעיר הערה והיא לא רק לך טל:
נדמה שדה באזר כבר כל השנה האחרונה מתעסק בתקשורת יותר מדי, וזה בא על חשבון טורים עניינים יותר.
הירידה על התקשורת בדה באזר כבר הפכה לפופוליזם שדה באזר כל כך מתנגד לו. חבל שכך.

קפטן קוקי 8 ביוני 2014

אני לא מסכים איתך.
אחד הדברים היפים בספורט, בעיני, הוא היותו של הספורט ארטיפקט תרבותי. תוצר של החברה שמשפיע ומושפע ובעיקר מעיד על התרבות ממנה הוא מגיע.
הרבה אנשים מנסים לצמצם את הספורט לתחרות נוצצת, ומצדדים בגישה של "למה לחפור יותר מדי". מבחינתי זה די מתחבר לגישה של "22 (או 10) משוגעים שרצים אחרי כדור", גם אם זה בא מאהבה וזה מזלזול נטו.
העיסוק בספורט ובמה שהוא מלמד אותנו על החברה שאנחנו חיים בה (המקומית והגלובלית), ובתוך זה גם התקשורת הממוסדת והלא ממוסדת סביבו הוא לא רק מרתק (בעיני), אלא גם חשוב מאוד.

ירושלמי 8 ביוני 2014

הייתי שמח לשמוע איזה קבוצה דחתה אותך ואיך לא שמענו עליך עד עכשיו.
ומה היית מייעץ לשחקנים צעירים כדי שלא יידחו גם הם בעתיד.

אלעד 8 ביוני 2014

גם אני נדחיתי על ידי ה-נ.ב.א.
הם אפילו לא התקשרו להסביר למה. פשוט לא הגיבו לפתק ששמתי בכותל בגיל 8.

ירושלמי 8 ביוני 2014

גם לך הם עשו את זה???
זה נראה לי בקטע מגמתי

איציק 8 ביוני 2014

הוא לבן, לפחות יחסית, לפחות כך נדמה לי.

מאור 9 ביוני 2014

:)

childish 8 ביוני 2014

ואיך לא מדברים על החאפרים האלה זרקור בסופרבול מזגן בסדרת גמר ה-NBA
בארצות הברית או באירופה זה בחיים לא היה קורה

עומרי 8 ביוני 2014

+1

קפטן קוקי 8 ביוני 2014

מזכיר לי את השורה המופלאה בשיר של מיכה שטרית –
נדפוק במלך, נדפוק לו בראש, אחת שתיים שלוש.
כמו ברומא, כמו בפריז, כמו באמריקה.

ניינר 8 ביוני 2014

הוא פשוט לא אהוב, זה הכל. לכן רבים, כולל אני, מייחלים למפלתו. למה הוא לא אהוב?כאן הסיבות כבר רבות ומגוונות והוא הרויח את חוסר האהבה כלפיו ביושר

איציק 8 ביוני 2014

ראיתי את הסדרה בזמנו, אך לא זכרתי שמג'יק הוא כזה לוזר… כזה… לא שווה שיזכרו אותו עם הגדולים באמת… בטח מתחת ליואינג ומלון…
פו

אלעד 8 ביוני 2014

זה מדהים לחזור אחורה ולראות את הסדרות מהתקופות האלו. למג'יק למשל היו משחקים שהוא ממש פישל בדקות הסיום והביא להפסד קבוצתו. דומה קצת לאיך שכריס פול איבד את הראש מול אוקלהומה לפני כשבועיים.
הסיבה העיקרית (לדעתי) להבדל בין ה-נ.ב.א של פעם לזה של היום, הוא התפתחות והתפרשות התקשורת. פעם היינו רואים משחק פעם בחודש, בדיליי של שבועיים. היינו חיים על כתבות פנטזיה של מנחם לס שהיה מאוד כיף לקרוא, אבל בדיעבד ברור שההגזמה שלטה בהן. ובאמת היינו תחת הרושם שהשחקנים הגדולים של פעם לא טעו מעולם. בגלל זה האכזבה כיום גדולה שבעתיים כששחקן גדול מפשל.

אלון 8 ביוני 2014

אנשים זוכרים את השלשה של ריי אלן שהצילה אותו.
אבל שוכחים מה הביא למצב הזה.

מיאמי נכנסה לרבע האחרון בפיגור 75-65 וסן אנטוניו נראו בלתי עצירים, ואז במשך 6 דקות עם המחליפים(צ'אלמרס, באטייה אנדרסון) הוא עשה הכל! קלע איזה 10 נקודות, מסר איזה 4 אסיסטים לשלשות שמר על טוני פארקר והגיע בזמן כדי לחסום את דאנקן.
הוא עשה הכל.

הנקודה היא שאנשים אף פעם לא יכבדו את ג'יימס כמו שמגיע לו, כנראה רק עוד איזה 7-8 שנים יבינו כמה גדול הוא.

שי ס. 8 ביוני 2014

אלון אני מציע שתבדוק מה קרה אחרי הדקות הבאמת מדהימות האלה, רמז הוא עשה ממש אבל ממש כל שביכולתו לתת לספרס תמשחק

איציק 8 ביוני 2014

זה פלגיאט ;)

אלון 9 ביוני 2014

ראיתי את הקטעים האלה כמה פעמים.

הוא איבד כדור אחד, והחטיא כמה זריקות, את הכדור הקריטי השני איבד צ'למרס(שבכלל לא היה צריך להחזיק אותו).
הוא גם קלע את השלשה שהורידה ל2 הפרש לפני השלשה של ריי אלן.
בהארכה אגב הוא קלע סל קריטי, מסר אסיסטים גדולים לבוש ולוויד והמשיך לרדוף אחרי פארקר.

אני לא איזה גרופית של לברון, אבל בגלל כל הבאז השלילי סביבו(שהרבה מזה הוא אחראי עליו בזמן שהוא היה צעיר ועשה טעויות) אנשים באמת לוקחים אותו כמטרה הקלה ביותר בספורט כמו שהוא אומר. וכמו הדוגמאות שטל נתן פה על מייקל ומג'יק, תמיד יהיו אנשים שיחכו לגדולים בפינה וישכחו מה הם עושים במשך 95% מהזמן.

הארכיון 9 ביוני 2014

לברון במשחק שש היה עצום.
מיאמי היו במינוס עשר ברבע האחרון ולכל הקבוצה שלו רעדו הביצים מלזרוק לסל.
אז הוא ניסה וניסה והצליח ואחרי זה באו גם החטאות כי אף אחד לא היה מוכן לקחת אחריות.
גם לגדולים ביותר לא תמיד מספיק משחק מדהים בלי עזרה מהקבוצה.

Comments closed