חמש שנים למותו של מייקל ג'קסון

MJ1

זו בדרך כלל התקופה שבה אנחנו מתבשרים שספורטאים עוזבים אותנו ויוצאים לגמלאות. פורשים. קחו את דיוויד בלו למשל, ששוב ממהר לפצוח בקריירה מסעירה של תיווך, כי מי מאיתנו לא חשב לעצמו כשהוא שיחק כדורגל או כדורסל עם החברים, "המממ, ממש בא לי להיות עכשיו במשרד ולמכור דירות".

יניב קטן גם כן הודיע על פרישה מכדורגל לאחרונה, או סוג של פרישה. בדרך כלל שפורשים, הבוס לא ממשיך לשלם לך משכורת, אבל ניחא. אולי יש איזה וירוס שמסתובב לאחרונה בארץ, כי אפילו יגאל אנטבי פרש.

יש משהו מאד סופי בפרישה של ספורטאי. אם זה מישהו גדול ומוכשר בתחומו, כמו השלושה שכבר הוזכרו, לא מוגזם לומר שאנחנו מאד נתגעגע.

אנחנו נתגעגע לראות אותם, לקרוא עליהם ופשוט לעקוב אחריהם בצורה יומ-יומית. במשך תקופה מסוימת הספורטאי המסוים הזה נמצא בחיינו, ואז זה פחות או יותר נגמר.

אוהדי מכבי חיפה למשל עוד יראו כנראה את יניב קטן, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. זה יהיה בביגוד אזרחי, אולי כמאמן, אולי כסקאוט. אולי באולפן טלוויזיה או אולי ברחוב. אבל זה כבר לא יהיה פעם בשבוע על הדשא במדים ירוקים. התקופה הזו עברה ונגמרה ועכשיו ישנם כוכבים חדשים לעקוב אחריהם.

*

היום, ה-25 ליוני, עולם הבידור מציין חמש שנים למותו של מלך הפופ, מייקל ג'קסון. אתם יודעים מה, אולי ארשום את השם שלו כאן גם באנגלית, זה נראה הרבה יותר טוב. Michael Jackson. כן, עכשיו אני רגוע.

אני חושב שמותו של מייקל היה אחד מאותם רגעים שכל אחד זוכר איפה הוא היה כשהוא שמע את החדשות בפעם הראשונה (או לפחות כל אחד מעל גיל 25).

אני קיבלתי את המידע באמצע הלילה, כשביליתי באיזו מסיבה של "סמירנוף" בהאנגר 11 שבנמל ת"א. שני חברים שונים שידעו שאני ער באותה השעה, שלחו לי מסרונים עם החדשות המעציבות (עוד לא היה וואטסאפ). אחד מהם כותב מדי פעם באתר הזה ושם משפחתו מתחרז עם המילה "קרוסנר".

האמת היא שבאמצע המסיבה לא ממש נתתי לדברים לשקוע, וזה פגע יותר מאוחר בבית, כשפתחתי טלוויזיה במקום ללכת לישון. אבל היה בכל זאת רגע אחד שהמחיש בצורה טובה עד כמה העידן החדש של הטכנולוגיה והמידע החופשי, שבו אנו חיים, יכול להיות מדהים.

הדי ג'יי שניגן על העמדה, Sander Kleinenberg, קיבל גם כן את החדשות במהלך הערב, וכשעה אחרי שההודעה הרשמית יצאה, הוא סגר את הסט כשהעלה תמונה של מייקל ג'קסון למסכים הענקיים שהקיפו את הרחבה (תמונה מאותו הרגע נמצאת מעלה בטור), והשמיע ברקע את האקפלה של Underworld – Two Months Off

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

המילים המדהימות "You Bring Light In" הדהדו ברקע שוב ושוב לכבודו של הזמר שהיווה למעשה את הפסקול של חיי, מהרגע שאני זוכר את עצמי. אין לי צורך להכביר במילים ולומר איזה רגע מדהים ומרגש זה היה. השנה היא 2009 ותוך שעה וחצי מההכרזה על מותו בכלי התקשורת, הייתי עד להומאז' ראשון למלך הפופ.

*

בשבועות שהגיעו אחר כך, כמו אצל כל אגדה שהולכת לעולמה, ההומאז'ים החלו להיערם. ישנם המון מקרים שבהם אנחנו מרגישים צורך לומר ש"אם רק המנוח היה יודע כמה אוהבים אותו", אבל במקרה של MJ, אני חושב שהוא ידע.

ההומאז' הגדול והמרגש ביותר לטעמי, התרחש פחות משבועיים לאחר מותו בשטוקהולם. אני נהנה גם היום לצפות בוידאו המדהים הזה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

חמש שנים עברו, ועדיין קשה לי להאמין שהוא באמת איננו. לא כל כך בגלל הגעגועים כמו שישנה תחושה שבניגוד לספורטאי שפרש, לא הרבה השתנה מאז שבאמת עזב אותנו.

מעבר להופעות חיות ואלבומים חדשים, אנחנו חווים מוסיקאים ואומנים דרך המון צפיות והאזנות חוזרות בחומרים שלהם, אם זה שירים או סרטונים. אצל מייקל העובדה הזאת בולטת עוד יותר.

בעשור האחרון לחייו, מייקל ג'קסון חי אצל מיליוני מעריציו בעיקר דרך קטעי וידאו ישנים שלו, כשאצלי זה הגיע בגלים.

כל כמה חודשים, עברתי כשבועיים ימים שבו לא הפסקתי להקשיב ולצפות בקליפים שלו. בהתחלה אלה היו קלטות שהוכנסו למכשיר הוידאו, אחר כך דיסקים לתוך מכשיר ה-DVD, ובסוף פשוט פתחתי יוטיוב.

ישנם אינספור סרטונים שלו ברחבי הרשת, מכל הסוגים. קליפים, הופעות, אלתורים, שירים, ריקודים, ראיונות ומה לא. אבל אם תשאלו מה הקליפ שאני תמיד אוהב לחזור אליו, סרטון אחד מבין רבים שאהוב עלי במיוחד, אתם עלולים להיות מופתעים מהתשובה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מדובר באחד מהקליפים הכי Low-Tech שלו, בטח שאחד הזולים להפקה, אבל עדיין אחד הקסומים בעיני. אולי בגלל שיותר מכולם, הקליפ הזה נותן לנו הצצה די טובה וקצרה לתשובה לשאלה מי הוא או מה הוא מייקל ג'קסון.

בקליפ הזה אנחנו רואים את מייקל ג'קסון בשיאו. לא במובן שזו הייתה פסגת הקריירה שלו, כי אם מבחינת המקום שבו הוא זרח והתפוצץ. על הבמה.

אין הרבה אנשים על כדור הארץ הזה שאוהבים להיות (כמעט) לבד על במה מול 80,000 איש או יותר, אבל נראה שבשביל מייקל זה היה הבית.

תנו לו להיות לבד עם מראיין או עם מספר קטן של אנשים, והמצב הפך לא מעט פעמים למוזר ומביך. אבל כשהוא הגיע לעמוד מול עשרות אלפי אנשים, הוא מעולם לא נראה טבעי יותר.

מייקל שלט במספרים העצומים האלה עם הזרת שלו. הקליפ הזה מעביר כמה באמת נוח לו שם עם המוסיקה, עם הקצב, עם השיגעון והטירוף של האנשים שאוהבים אותו. הקליפ הזה מעביר כיף טהור.

*

אנחנו נתקלנו משחר ההיסטוריה בזמרים גדולים, נגנים גדולים, שחקנים גדולים ורקדנים גדולים, אבל השילוב ששמו מייקל ג'קסון היה מעל כולם.

אין כאן שום אובר-סטייטמנט מצידי כשאני טוען שמייקל ג'קסון הוא ה"פרפורמר" (Performer) הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות.

הפירוש של "פרפורמר" בעברית הוא "אומן המופיע על במה", ואכן, לא היה גדול ממנו בתחום הזה. הוא לא רק סחף אותך עם הקול הנדיר שלו, הוא היפנט אותך עם התנועה שלו.

הוא שלט בכל אספקט של המופע, של השואו. לא רק המוסיקה הייתה חשובה לו, אלא כל המדיום החזותי. איך הכל נראה מבחוץ, אם זה הריקודים המוקפדים, התפאורה על הבמה או התלבושות.

כל אלה הגיעו לשיא מפעים כשהוא היה מופיע על הבמה עם השיר בילי ג'ין. השיר עצמו לא הספיק למייקל, אפילו שהוא היה מבצע בו שתי "הליכות ירח". בסוף, הגיע קטע אחר, ויזואלי יותר, כזה שמשאיר אותך ללא מילים. אתה אפילו לא יכול להצטרף אליו בריקוד כי הוא פשוט מקפיא אותך במקום.

כשהשיר עצמו נגמר, הקצב היה ממשיך וכל הבמה הייתה הופכת פתאום שחור-לבן. הכל מצטמצם, מינימליסטיות. זה רק הוא, התופים, מכנסיים שחורות והגרביים הלבנות שמבצבצות מלמטה,  Moonwalk אחד ו… הכובע!

מספיק עם התיאורים שלי, לא נותר אלא להפיל את הלסת אל מול תצוגת התכלית שמתחילה ב-5:50 של הסרטון. אני כמובן ממליץ לראות הכל, כי כשהאורות נופלים, וזה רק הוא הספוט-לייט שלו, צמרמורת עוברת בי כל פעם מחדש:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

בגלל שאני לא מוגבל כאן במקום, הנה עוד דוגמה אדירה לשליטה שלו בויזואליות של המופע. חמש דקות מהפנטות שלו ושל צוות הרקדנים שאיתו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

אז כן, מייקל ג'קסון כבר איננו חמש שנים, אבל לא באמת. הוא ממשיך איתנו דרך הסרטונים הנצחיים האלו. דרך קליפים כמו Thriller או Smooth Criminal, שגם אחרי למעלה מ-15 או 30 שנה, עדיין כיפים לצפייה ולא מרגישים מיושנים לרגע.

הוא ממשיך איתנו דרך השירים ברדיו וגם דרך דור חדש של סופר-סטארים, כאלה שאפשר לראות את ההשפעה שלו בכל אספקט של המוסיקה וההופעות שלהם. זמרים כמו ג'סטין טימברלייק, אשר ובריטני ספירס.

הוא ממשיך איתנו כי הוא לא רק מהנה לאנשים כמוני, מעל גיל 30, אלא גם לילדים שגדלים ונחשפים בפעם הראשונה למוסיקה שלא מופקת בשביל ערוץ "הופ".

אין בי אושר גדול יותר כשאני בסלון עם הילדה שלי, ושנינו נהנים לראות ביחד קליפים שלו, כשהיא גם רוקדת ומנסה לחקות את ה-Moonwalk. אחר כך היא רצה לחדר שלה כדי למצוא כפפה ולשים על היד (אחת כמובן).

כן, טוב שיש לנו את יוטיוב, כי בלעדיו, הגעגועים כנראה היו עזים הרבה יותר. הוא הלך מוקדם מדי, אבל אני יכול רק להיות אסיר תודה על כך שנולדתי בתקופה הנכונה להיות עד לתופעת הטבע שקרויה מייקל ג'קסון.

ואיזו תופעת טבע זו הייתה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

האובר אנדרייטד - יוחאי שטנצלר
רק בישראל עוד לא מבינים, כדורגל זה ביזנס

23 Comments

ניינר 25 ביוני 2014

אנשים קצת שוכחים אבל OFF THE WALL ו- THRILLER הם אלבומי על. פופ ברמה הכי גבוהה שאפשר

martzianno 25 ביוני 2014

קווינסי מאדר פאקר ג'ונס!!!
גאון שאין שני לו.

שי 25 ביוני 2014

גם אני זוכר איפה הייתי…
מול הטלוויזיה רואה את הדראפט בו עומרי כספי נבחר.

יוספיהו 25 ביוני 2014

זה קרה בערך שעתיים לפני שעומרי כספי נבחר בדראפט 2009
לא נעים לומר, אבל החדשות האלו עזרו לי להעביר את הזמן עד תחילת הדראפט…

ג'רמייקל רוג'רס 25 ביוני 2014

dirty diana #1

ארז (דא יונג) 25 ביוני 2014

טור מעולה. תודה שהזכרת.

אני זוכר שתי מורות במקום בו לימדתי כשהייתי סטודנט בטייוואן שומעות את החדשות מהתלמידים שלהם ויוצאות החוצה לבכות.

אה, ויניב קטן? להתגעגע? הרי הוא פרש לפני לפחות 3 עונות….

Bob 25 ביוני 2014

אם כבר smooth criminal, הגרסה הטובה ביותר לשיר בחינתי (מוזיקלית) היא של להקה איזוטרית שנקראת alien ant farm, ממליץ בחום
https://www.youtube.com/watch?v=CDl9ZMfj6aE

cookie-monster 25 ביוני 2014

אין לי מושג איפה הייתי אבל 6:56 בסרטון בילי ג'ין זה בטח ההשראה לריקוד של סטארידג'

יואב 25 ביוני 2014

מייקל היה פנומן. פורץ דרך, כוכב הפופ האחרון.
מגיל 5 הוא בלימוזינות, איך לא ישתגע? למייקל לא היתה ילדות בכלל.
מותחן זה וואו.
אגדה שהיתה באמת.

ניינר 25 ביוני 2014

Fuck yeah!

ובנוסף לקווינסי, חבורה של מיטב נגני האולפן, טכנאי על כברוס סוודין וכותב עצום כרוד טמפרטון שתפר לג'קסון שירים נפלאים

בודירוגה 25 ביוני 2014

מכיביסט כותב מאסה משתפכת על פדופיל אהוב נפשו.

משום מה הבלבול המוסרי הזה לא מפתיע אותי.

ירוק 25 ביוני 2014

טל – יפה. אני שמעתי את המוות שלו בדרך חזרה מהחתונה שלי…

אז זה בעצם פוסט מיוחד ליום הנישואין של אשתי ושלי. לא היית צריך.

טל בן יהודה 25 ביוני 2014

יום נישואים שמח.

ירוק 25 ביוני 2014

תודה :)

וודר 25 ביוני 2014

בדיוק היום נסיתי להסביר לשתי בנות צעירות כמה גדול מייקל היה, כמה הוא השפיע על המוסיקה אז וגם היום…..
דרך אגב טל, מקווה שהציור עדין אצלך :)

טל בן יהודה 25 ביוני 2014

היי ״וודר״ (RK),
ברור שהוא עדיין אצלי.
ממסוגר ותלוי על הקיר…

תודה רבה.

עמית זילברבוש 25 ביוני 2014

יפה מאד – יש כאן קטעים שלא הכרתי.
ואם כבר בבלוג שרובו ספורט נזכיר את שיתוף הפעולה בין שני ה-MJs הגדולים בכל הזמנים
https://www.youtube.com/watch?v=JbHI1yI1Ndk

red sox 25 ביוני 2014

כמו שאני תמיד אומר, כשאתה לא כותה על מכבי אתה נהדר.
כתבת יפה על האיש שהמילה "סופרסטאר" הומצאה במיוחד בשבילו. הפרפורמר הגדול ביותר בכל הזמנים אחרי פרדי מרקיורי.

Matipool 25 ביוני 2014

קצת מופתע מהסופרלטיבים וההילולה בפוסט ובתגובות ( עם דגש על כמה מגיבים בעלי ידע מוסיקלי וטעם משובח ) .
מבחינתי , הוא הפך לקריקטורה מביכה בשלב מוקדם מאד יחסית .
לא זוכר שאצלנו בח׳ברה / בשכבה מישהו אהב או העריץ אותו אחרי גיל 16 ( ילידי 68׳ ) .
פיק עצום עם ״מותחן״ ( אלבום מעולה בסוגו ) וזהו בעצם .

red sox 26 ביוני 2014

רק לשם ההבהרה – מוסיקלית הוא רחוק מהטעם שלי מאוד מאוד. אבל לא ניתן להתווכח על שמדובר בחיית במה יחידה במינה.

עמית 26 ביוני 2014

לגמרי – דמות מביכה שרק ילדים התחברו אליה…

נתן 26 ביוני 2014

כתבה יפה,מרגשת ,אהבתי מאוד.

רועי 27 ביוני 2014

וואלה לא זוכר איפה הייתי,
אבל אם אני לא טועה אני כן זוכר איפה הייתי כאשר הודיעו לי שפטרו(ביץ נהרג בתאונת דרכים.

Comments closed