לנצח נאכל חרב

המחשבה שאפשר לפתח בספורט שלנו משהו אמיתי היא לא יותר מאשר אשליה גרנדיוזית

es

*

באותה הדרך שג'ק ניקולסון והכלב של השכן דילגו באלגנטיות מעל הסדקים במדרכה ב"הכי טוב שיש", אני מתכוון לדלג מעל כל המלכודות והמהמורות הפוליטיות שאני עלול להיתקל בהן כאן.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אין לי שום כוונה לטעון בטור שלפניכם שהדעות של מישהו הן צודקות או שגויות, הגיוניות או בדיוניות, אלא רק לנסות ולהביע איזה שהוא ייאוש אובייקטיבי מהמצב המחורבן הנוכחי בספורט הישראלי.

*

בימים הראשונים של שנת 2006, אחרי שאריאל שרון שקע בתרדמת שלא יצא ממנה, אני ועוד חבר לתואר הראשון ניהלנו שיחה קצרה על המאורעות האחרונים, כשהוא אמר לי את המשפט הבא "אבא שלי תמיד אומר, לנצח נאכל חרב".

הכוונה של אביו הייתה שלאחר שראש הממשלה פינה את היישובים היהודיים מרצועת עזה, הייתה מחשבה שהוא יעשה את אותו הדבר עם (כלרובחלק) מהיישובים היהודיים ביהודה ושומרון, בדרך הרגילה שלו, כמו בולדוזר.

התקווה של חלק מהאנשים במדינה הייתה שזה היה אמור להוביל לעתיד טוב יותר, או לפחות לספק סוג של אופק כזה, ועכשיו ששרון היה שרוי בתרדמת, די ברור שייקח זמן עד שנגיע לעוד ראש ממשלה עם כזו נחישות והחלטיות לבצע מהלכים מן הסוג הזה, ימניים או שמאלניים.

לראיה, שמונה וחצי שנים אחר כך ועדיין לא נתקלנו באחד כזה, כשאנחנו תקועים עם אישיים הססניים (כפי שאיציק אלפסי היטיב לתאר זאת לטעמי בטורו המרחם על אכזרים וגו').

לנצח נאכל חרב. החלק הזה של המשפט שנאמר לי הוא עריכה של המקור: "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב", משפט שאבנר אמר ליואב בספר שמואל ב' פרק ב' פסוק כו', במהלך מלחמת אחים בין ממלכת דויד ששלט על יהודה לבין ממלכת איש-בושת (אשבעל) ששלט על שאר שבטי ישראל. בפירושו הבסיסי ביותר, המשפט הזה שואל "האם המלחמה תימשך לנצח?"

ולמרות שזה אינו המקרה הראשון או האחרון שבו מישהו השתמש במשפט הזה בהקשר הישראלי-פלסטיני, הדוגמה הזו נשארה עמי מאותו היום. לא כשאלה, אלא כמעין עובדה מייאשת.

*

בדרך לעבודה ביום ראשון בבוקר, קיבלתי עיתון בתחנת הדלק כשמילאתי את המיכל. אחרי שזרקתי את שאר העיתון על הרצפה לידי, הסתכלתי במהלך הפקקים על השער של מדור הספורט.

על רוב עמוד השער הייתה פרוסה תמונה ענקית של אדלשטיין וכספי, מתלחששים לקראת המשחק הראשון של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה 2015. המשחק עצמו לא יתקיים בארץ, אלא בקפריסין, וכולנו יודעים למה (ישראל אגב הפסידה אמש 100-97 בהארכה).

בקטן, מתחת לתמונה הגדולה, נמצאת עוד כותרת' "מחוץ לארץ", ומתחתיה טקסט קצר שמבשר על כך שהסיכויים גוברים שנבחרת ישראל בכדורגל תארח את בלגיה בקפריסין, כמו גם מכבי ת"א כדורגל, שתארח שם את אסטרס היוונית.

paper

אני משחרר אנחה. המתכון שלה הוא מגוון וכולל כעס, תסכול, ייאוש, עצבים, הבנה וקבלה. כן, אנחה די מורכבת, אני מודה. אני רוצה לקלל מיד אחר כך, לשחרר את הכל, אבל מבין שאין טעם. זה לא ישנה או יעזור במשהו.

*

אני שונא את אלה שאומרים שהחיים הם מעגל, בייחוד כאשר בסופו של דבר הם צודקים. הרי היינו כאן כבר. לפני עשר שנים. או שאולי זה היה חמש? או 15? מי יודע. אולי כולם ביחד. אין לי כוח ללכת ולבדוק את זה, אתם גם ככה יודעים בדיוק על מה אני מדבר.

מכבי חיפה שיחקה קמפיין אירופאי שלם בקפריסין. הפועל ת"א שיחקה תחת האיומים של קבוצות שלא יגיעו באופן קבוע, וכשכן הגיעו, זה היה בהרכבים חסרים. מכבי ת"א סל קפצה דרך לולאות בוערות כדי להשאיר כאן את הפיינל פור של 2004.

אני זוכר שבמשך שבועות חיינו במתח מזה שנבחרת אוסטריה לא תגיע לארץ למשחק המכריע מול הנבחרת של נילסן ונאלץ לארח אותם בחו"ל, כשאוטו באריץ' הפך לאויב האומה. בסוף הוא מרח לנו את זה בפרצוף כשהם יצאו מכאן עם תיקו (אני עדיין עצבני מזה).

היו עוד. כנראה. אני מניח זאת כי היו עוד מלחמות. או מבצעים. לבנון 2, אינתיפאדה, עופרת יצוקה, עמוד ענן, כולנו מכירים את השמות, אנחנו ישראלים. היו איומים, דחיות וגם ביטולים. לפעמים זה היה רק בצפון, לפעמים רק בדרום, הייתה תקופה שטילים לא הגיעו לתל אביב, לפעמים זה היה קצר ולפעמים זה היה בעיתוי "נוח" יותר מבחינת לוח השנה הספורטיבי.

הפעם המלחמה הייתה ארוכה, ובעיתוי בלא נכון. האם הפועל ת"א, עירוני קריית שמונה ומכבי ת"א היו משיגות תוצאות אחרות אם משחקיהן היו נערכים בארץ? אולי. אולי לא.

בעוד חודש נוכל גם לשאול האם הקמפיין של נבחרת הכדורסל היה נראה אחרת, כשכבר עכשיו אפשר לשאול האם התוצאה של אתמול מול מונטנגרו הייתה אחרת אם המשחק היה בישראל. אולי גם בעוד שנתיים נוכל לשאול האם אי העפלה לאליפות אירופה 2016 היא כתוצאה מההפסד לבלגיה בספטמבר 2014, וגוטמן ינסה להסביר לנו ש"אולי אם משחק הפתיחה היה נערך בישראל, הכל היה שונה".

*

אתם בטח לא שמתם לב, אבל לפני כמה שניות חלפתם על פני משפט שקרי שלי. רוצים לנחש מהו ואיפה הוא? לכו על זה. אני אמתין. בינתיים, אכתוב את המשפט בפסקה הבאה.

ובכן, המשפט הוא "ובעיתוי לא נכון", לפני שלוש פסקאות. שהרי מדובר באשליה, שקר שאנחנו מספרים לעצמנו. או שזה אולי רק שקר שאני מספר לעצמי. כי אין "עיתוי לא נכון" מבחינתנו, ואם אנחנו חושבים שכן, אנחנו מבלפים. זוהי המציאות שלנו. אלו החיים שלנו.

בשביל האומה הצהובה, השנתיים האחרונות היוו אשליה אחת גדולה ומרהיבה. שקר יפיפה מאין כמוהו. מיץ' גולדהאר השתמש בכל המשאבים שיש לו כדי ליצור אחיזת עיניים גרנדיוזית וגרם לנו להאמין שאנחנו משהו שאנחנו לא. ועל כך, אולי אנחנו בכלל צריכים להודות לו.

גודלהאר, קרויף, אוסקר, סוזה, אנגלידיס, זהבי, פריצה, אניימה, עטר, טיבי, גרסיה ואחרים, רבים וטובים (וסליחה אם אתם חושבים שהייתי צריך להזכיר במיוחד עוד מישהו). כל אלה נתנו לנו הצגה אדירה והביאו עלינו את האשליה שאנחנו חלק ממשפחת העמים הנורמליים. נהנינו לחשוב שאנחנו א-י-ר-ו-פ-ה.

בשנה הראשונה, אירופה הגיעו אלינו בדמות הולנדים, ספרדים, שוודים ויוונים. אחר כך, אנחנו הגענו אליהם. הגענו לבאזל, פרנקפורט ובורדו. ולא ביישנו את הפירמה, הסתכלנו להם בעיניים ולא פזלנו. הרגשנו חלק מהם, היינו חלק מהם.

אבל זה היה לא יותר מהרצון שלנו לשקר לעצמנו. אנחנו לא חלק מהם. אפילו אם הוחלט על ידי פיפ"א שאנחנו כן חלק מאירופה, אנחנו לא. לעולם לא היינו, וכנראה שגם לא לעולם לא נהיה. אנחנו יכולים לחשוב שכן, אבל זה רק לזמן שאול.

פרנקפורט היא בריחה מהאמת, עזה היא האמת. בורדו היא אחיזת עיניים, דרום לבנון היא המציאות. סוזה, אוסקר וקרויף הם אורחים, הרשות הפלשתינית, חמאס, חיזבאללה ואחרים, הם השכנים הקבועים.

אנחנו עם שלנצח יאכל חרב, כזה שרגיל בו זמנית לנהל מלחמות בחזיתות שונות. אחת? שתיים? שלוש? אה, מי סופר. העיקר הוא שהחרב הזו ממשיכה להיות תקועה לנו בגרון.

כל הגולדהארים והיעקב שחרים לא ישנו את המציאות, והיא שאנחנו שונים מהם. אנחנו לא באמת מתקדמים. חוץ מאולי בטבלת הדירוג ההיא של אופ"א שבה אנחנו זזים מעלה ומטה, תלוי בתוצאות. אבל לא יותר מזה.

אנחנו תקועים כאן, במזרח התיכון, וזה אומר שיש לקחת כל התפתחות חיובית בספורט הישראלי בעירבון מוגבל. כי זה לא צפוי להימשך לזמן רב.

*

אני מתייחס קודם למכבי ת"א כי מכביסט מגעיל אנוכי. אבל העובדה שנבחרת הכדורסל אירחה אתמול את נבחרת מונטנגרו בקפריסין מתסכלת ואו מכעיסה לא פחות. מכבי ת"א היא אלופת אירופה המכהנת, אבל הנבחרת, שבה שחקני הסגל שלה משחקים, לא יכולה לארח בביתה.

גם העובדה שנבחרת הכדורגל שריינה כבר את אצטדיון הבית שלנו בקפריסין, ה-GSP, לקראת בלגיה מתסכלת ומכעיסה. אה, וגם העובדה שכבר עכשיו, חודש מראש, איגוד הטניס הבינלאומי קבע שישראל לא תוכל לארח את המפגש הקרוב מול ארגנטינה בישראל.

באשמת מי כל אלה? לא יודע. ייתכן שיש לכם תשובות מנומקות וטובות, לי בטח שאין. באשמת הממשלות שלנו, באשמת האויבים שלנו, באשמתנו או באשמת מנהלי איגודי הספורט שלנו. אף תשובה לא נכונה או אולי כל התשובות נכונות.

ספורט מבוסס על עיקרון של הוגנות ושוויוניות (ותחסכו ממני את ההערות הצדקניות שלכם על מכבי סל) וברגע שזה נלקח, יש טעם נפגם בתוצאות. האמת היא שאיני יודע אם תוצאה של אחד מחמשת המשחקים ששוחקו עד עתה בחו"ל במקום בישראל הייתה משתנה אם הקבוצות היו מארחות בישראל. אבל זה בדיוק העניין, לעולם לא נדע.

*

אנחנו, אוהדי הספורט, כמו גם עולם הספורט הישראלי, שבויים של המציאות של המדינה הזו. הרי ספורט מקצועני הוא לא יותר מתחביב, ענף אחד על העץ של עולם הבידור, משהו שאנחנו מתעסקים בו כ"העשרה" או מפלט.

ואולי דווקא בגלל זה כל העניין מתסכל עוד יותר. כי בימים כאלה, בהם אנחנו זקוקים לדברים מן הסוג הזה יותר מכל, המפלט המסוים הזה מהווה רק עוד תחום שנפגע מהמצב הביטחוני (כנראה שאחד הפחות חשובים). בואו ונוסיף אותו לרשימה הארוכה.

האם לנצח נאכל חרב? אני מקווה שלא. הלוואי והילדים שלי יסתכלו עלי יום אחד בתדהמה, בלבול וחוסר אמונה כאשר אספר להם שקבוצות ישראליות אירחו את המשחקים שלהם בקפריסין כי היה כאן מסוכן מדי.

התשובה הקצרה לכל הסוגיה הזו היא שאין תשובה. הלוואי ויכולתי לחשוב על דרך למנוע את המצבים מתסכלים האלו, איזה שהוא מענה קסם שיסדר את הכל בשביל כולם, אבל אין לי.

כל מה שנותר לנו זה לנשוך שפתיים ולחכות שיעבור הזעם ונשוב לארח את המשחקים הרלוונטיים בארץ, כדי שנקבל חזרה את היתרון ביתיות שמגיע לנו. זאת עד הפעם הבאה, שבה האשליה שנשוב ונטפח תתפוגג פעם נוספת.

מגן אחד לאוסף (שאין להפריז בחשיבותו)
המלחמה של השלום

33 Comments

ויקטור מורוז 11 באוגוסט 2014

ישראל מתקרבת לאירופה. יותר נכון לומר, אירופה מתקרבת לישראל. האיסלאם מכרסם באירופה, וחזק.הבעיות שאנחנו סובלים מהן שנים, בקרוב יגיעו גם אליהם.

ניר 11 באוגוסט 2014

מסכים

אסף THE KOP 11 באוגוסט 2014

עוד 10 שנים בלגיה תארח משחקים בישראל.

אלעד אחר 11 באוגוסט 2014

גדול! D-:

סימנטוב 12 באוגוסט 2014

:-)

היסטוריון של ספורט 11 באוגוסט 2014

+100

the bird 11 באוגוסט 2014

צודק לגמרי ויקטור (:

אלכס 12 באוגוסט 2014

+ 70000 ויקטור

גיסנו 12 באוגוסט 2014

+100

כנראה יתעוררו כשמטוס שדעאש "כבשו" מהצבא הסורי או העיראקי יפציץ באמצע בריסל.

the bird 11 באוגוסט 2014

יש לי ויכוח לגבי הגדרות היסוד שלך
עם שרון שאני לא מתכוון לפתוח פה.
לגביי החרמות האלו
סתם סרטון מערוץ 2 לפני כ4 שנים
שמסביר תופעה שאם נלחם בה (בצורה חוקית כמובן)
אולי זה קצת יעזור לטפל בבעיה,
בוודאי שלא יבטל אותה אבל קצת יעזור

https://www.youtube.com/watch?v=I2l4KJrQJjo

oded 11 באוגוסט 2014

נכון ומייאש

אריק האחר 11 באוגוסט 2014

היצוא הערבי בעיקרו מצטיין בטרור הרג ואכזריות מטורפת.
בשלב הזה אירופה מייבאת אותו כמעט בלי בעיות.
לא נורא עוד כמה שנים הם יבינו.
ברוב מדינות ערב המוצר הנמכר הוא בערות רצח ועוד
מוצרי שנאה למיניהם .
העיקר שימשכו להחרים את ישראל.
מאז ומתמיד גירשו יהודים.
כעת מפסיקים לייבא מישראל.
אותם שונאי ישראל יהודים שמטיפים נגד ישראל יהיו הראשונים
שיחטפו , דוגמאות מהעבר היהודי לא חסרות.
רק בריאות .

דן מדען 11 באוגוסט 2014

אם מדברים על יאוש ונבחרת-סל באותו טקסט. לשמוע את הכרוז אתמול מתחנן ממעט הצופים שיעשו קצת רעש "כי זה משחק חשוב" היה פשוט מייאש.
וכן, אני חושב שאם המשחק היה בארץ הוא היה מתפתח אחרת לגמרי. רוב הבעיות של הנבחרת היו "בעיות של משחק חוץ" – הגנה בלי רעל, ריבאונד הגנה אחוזים נמוכים מהעונשין ומטווח שלשות.

kush 11 באוגוסט 2014

כמה קל להאשים את השמאל. מזל שעוד נשאר ממנו משהו. אחרת אולי עוד נצטרך לעשות בדק בית והערכת מצב מחדש.

אין לנו ממש סבות לשמוח לאחרונה. מזל שלפחות לא לקחו מאיתנו את השמחה לאיד.

גיסנו 12 באוגוסט 2014

יש שמאל ציוני שפוי והגיוני שגם אם לא מסכימים עם דעתו אפשר לקבל אותה. ויש שמאל קיצוני והזוי כגון זה שמוצג בסרטון כמה תגובות למעלה יותר, שהוא ככל הנראה הגרוע ביותר כי הוא נותן למצדדים בו מחו"ל (שרובם דוגלים בהשמדת המדינה) לגיטימציה לקרוא לחיסולנו, והצגת אותו מיעוט שמאל הזוי כציבור הישראלי האמיתי.

באותה מידה יש ימין ציוני שפוי והגיוני שגם אם לא מסכימים איתו אפשר לקבל את דעתו. ויש ימין קיצוני משיחי והזוי שהוא כנראה עדיין מיעוט. גם את התגובות של אלה לוקחים שונאינו מעבר לים (או סתם מעבר לגבול) ומציגים אותן כפנים האמיתיות של הציבור הישראלי כלגיטימציה לקרוא להשמדתנו.

הקיצון הימני והקיצון השמאלי זהים במהותם ובפעולתם, פשוט כל אחד פועל למען צד אחר. ה"יתרון" היחיד של הימין הקיצוני הוא שרובו לא מנסה להכחיש מהו ולא מנסה להתעטף באיצטלות מוסריות מנותקות כאלו ואחרות.

אלה נזק עצום ואלה נזק עצום, והבעיה הכי קשה היא אלו מהחלק השפוי גם בימין וגם בשמאל שמאחדים את כל הצד הנגדי להם תחת אותה כותרת.

פו 12 באוגוסט 2014

+100 גיסנו

איתמר 11 באוגוסט 2014

גם בצד השני הספורט משמש כמפלט לחיים האומללים.
כאשר השב״כ מנע מכמה שחקנים בנבחרת פלסטין בכדורגל לצאת מהגדה לירדן על מנת להשתתף בטורניר מוקדמות הגביע העולמי ואסר על יציאתו של נאדר מצרי (שייצג את פלסטין באולימפיאדת בייג'ין בריצת 5000) מרצועת עזה על מנת להשתתף במרתון בית לחם, התקשורת הישראלית לא התעניינה בכך.
אגב, רק צ׳לסי הגיעה לישראל בהרכב חסר בגלל ״המצב״ והפועל ניצחה את מילאן בקפריסין.

the bird 14 באוגוסט 2014

ממש רחמים
השב"כ הזה מחפש ספורטאים תמימים כדיי לעשות להם עוול
פויה שב"כ!

Zofo 11 באוגוסט 2014

טל
אחלה פוסט. בלי להתמרח בחרא פוליטי.
פשוט מייאש.

באבא ימים 11 באוגוסט 2014

יש פן אופטימי בקביעה שלנצח נאכל חרב. זה אומר שנהיה פה לנצח – גם זה משהו.

צרפתי 11 באוגוסט 2014

1)״הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב״? הינה שאלה ׳רטורית – פעילה׳ הנשאל יכול להשפיע על התשובה

צרפתי 11 באוגוסט 2014

להבדיל מפרושך הפסיבי (האם המלחמה תיגמר).
2) אירופה (צרפת לפחות) מתחילה להתעורר.
3) אם זה מנחם מישהו אזי75% מהצרפתים, למרות שטיפת המוח, לא תומכים באף צד בסכסוך הישראלי / פלסטיני (לפי הסקרים האחרונים). אם נחסיר 5% יהודים אז 20% ערבים ושמאל קיצוני הם שמייצרים את הרעש ומהם, ׳האיש ברחוב׳ מתחיל יותר ויותר לחשוש.

גיסנו 12 באוגוסט 2014

מהיכרותי עם הצרפתים, אני לא אתפלא אם ה 75% האלה הם אלו שלא גרים בפריס או מארסיי. לצרפתי הממוצע שלא בא יותר מדי באינטראקציה עם מהגרים (מכאן או מכאן) הרבה יותר אכפת ממדיניות פנים של המחוז שלו מאשר ממה שקורה באיזה מדבר כמה אלפי קילומטרים ממנו.

אם זה סימן טוב או לא, אני לא יודע.

ועם כמה שאנחנו שומעים ורואים כל הזמן מה קורה בפרחובות פריז, אני חושב שהמצב בלונדון ובבריסל הרבה יותר קשה מבחינת השתלטות האיסלאם הקיצוני.

כריסטי ברטו 12 באוגוסט 2014

כנראה שבעצם המיקום שלנו בלב המזרח התיכון, לנצח נאכל חרב. תמיד תהיה איזו קבוצה שתחשוב שלסלק מפה את היהודים יפתור לה את כל הבעיות. השאלה מה גודל הקבוצה הזו, מה עומק הטירוף שלה, ואיך ההתנהלות שלנו יכולה להשפיע על המשתנים האלו. הטקטיקה הקלאסית כמו תמיד היא מקל וגזר. המקל כמובן הוא הכוח הצבאי שלנצח נהיה חייבים לטפח, אבל הגזר הוא הסכמי השלום. תמורת ויתור על שני שליש מהשטח שבשליטת מדינת ישראל הסכימה מצרים להפסיק לשלוח צבא נגדנו, וכבר 36 שנה שההסכם הזה מחזיק מעמד. אפילו כשהאחים המוסלמים עלו שם לשלטון ההסכם לא בוטל. הסכם השלום עם ירדן גם הוא מחזיק מעמד יפה כבר עשרים שנה. אז יכול להיות מאד שהמצרי או הירדני הממוצע מתעבים אותנו, אבל הם לא עולים על טנק ומנסים להגיע לתל אביב.

אם אנחנו רוצים לאכול פחות חרב אין לנו ברירה אלא להגיע להסכם שלום דומה עם הפלסטינאים, הסכם ששני הצדדים יכולים לחיות איתו בשלום. לא אנחנו ולא הם נמצאים בנקודה הזו עדיין, נדמה שהמיינסטרים בשני הצדדים עדיין משוכנע שיש כאן משחק סכום אפס שבו קבוצה אחת בסוף תפסיד ותלך קיבינמט. אני אופטימי, בסוף תנצח עייפות החומר ונבין שגם לנו וגם להם יש זכויות בארץ הזו, ואנחנו נוותר סוף סוף על השליטה בעם אחר, והם יוותרו סוף סוף על זכות השיבה ועל הפנטזיה לזרוק אותנו לים.

כנראה שתישאר שם האופוזיציה הדתית שרוצה לחסל אותנו, כמו שגם אצלנו הימין הדתי יעשה כל מה שהוא יכול על מנת לעצור את הויתורים הטריטוריאלים. נכון שלהתפוצץ באוטובוס ולעומת זאת לבנות עוד מאחז על גבעה זה לא אותו עוול מוסרי, אבל הכוונה הפוליטית היא זהה- לעצור את תהליך הפשרה ולהשאיר את המשחק כסכום אפס. השלום יגיע והחרב שנצטרך לאכול תקטן כשהקבוצות הללו יתמעטו ויהפכו לחסרות חשיבות, השאלה היחידה היא לאיזה גובה תגיע ערימת הגופות עד שזה ייקרה.

אדם בן דוד 12 באוגוסט 2014

חרא. המצב חרא. כל בועה שמצליחים לגרד מתפוצצת.
כל בני צוריה, ובראשם יואב, רצו גם רצו לאכול חרב כל ימיהם. הם נהנו מזה. הם צברו כוח מזה. תמיד יהיו בני צוריה. מספיק 5% של בני צוריה מכל צד כדי שכולם יאכלו חרא.

wazza 12 באוגוסט 2014

צרויה, צרויה

the bird 14 באוגוסט 2014

אוי ההשוואות הנלוזות האלו לא נפסקות…

אריק האחר 12 באוגוסט 2014

יופי
יש ימין דתי וימין חילוני.
הימין הדתי הוא האשם.
בהתחלה זה היה רק המתנחלים
כעת זה הימין הדתי.
יפה עשיתה שהבחנתה בין הימין הישראלי
לבין הטרוריסטים באמת יפה.
נדמה לי שכל הצרות באים במדינה הזאת
מהדתיים
החרדים פרזטיים ומוצצי דם והימין דתי.
אולי נגלה אותם או שמא נגרש אותם
ובא לציון גואל.

כריסטי ברטו 12 באוגוסט 2014

אריק, אני מניח שהגבת אלי אז אענה לך.
"הימין" בישראל הוא לא קבוצה הומגנית, והוא מתחלק לכמה קבוצות עם מניעים ואידאולוגיות שונות, בדיוק כמו "השמאל", וכמו "הערבים".
מתוך הציבור שמצביע למפלגות הימין, הקבוצה הבולטת והמשפיעה ביותר היא אלו עם הכיפות הסרוגות. הם אלו שמתיישבים על הגבעות, הם אלו שמתנדבים ליחידות המובחרות ביותר, ומתוכם גם באים הרוב המוחלט של כל מי שלקח נשק ליד והלך לרצוח ערבים עבור ארץ ישראל. אני מדבר מידע אישי, גם אני רקדתי איתם פעם על הגבעות ולמדתי את תורת הרב קוק האבא ובעיקר הבן. המסר האידאולוגי הוא ברור ומוחלט- אלוהים הבטיח לנו את הארץ, אין לנו רשות להתפשר על מילימטר מתוכה, אם נמשיך ככה נביא את הגאולה והמשיח.

האמת הכואבת שגורמת לך לקלל ולזעום ולהאשים אותי בשנאת חרדים ומתנחלים היא שאלו בדיוק הטיעונים של הצד השני. אלו וגם אלו משוכנעים שכל פשרה אסורה מלמעלה, הרי ככה כתוב בכתבים הקדושים שלנו. ההבדל הוא בטקטיקה, לנו יש טנקים ו-F16 ולהם מחבלים מתאבדים, הם הורגים אזרחים חפים מפשע בכוונה תחילה ואנחנו הורגים אותם בטעות. אבל ברמה האסטרטגית המטרה של יושבי המאחזים ושל מוחמד דף וחבריו היא זהה- לא לוותר על הסכסוך, לא להתפשר, לא לעצור עד שננצח או נמות. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, וערימת הגופות כאמור רק הולכת וגדלה.

עכשיו אתה יכול להמשיך ולהאשים אותי בדברים שלא אמרתי, כמו חרדים פרזיטים ומתנחלים שצריך להגלות. האמת שאתה מסרב לראות עדיין עומדת ותקפה- הסכסוך הזה יכול להיפתר מחר בבוקר אם שני העמים יבחרו לשנות את הדיסקט ולהתפשר, וכרגע המניע העיקרי שמונע כל אפשרות לפשרה הוא דתי-לאומני.

the bird 14 באוגוסט 2014

כן כן שמענו על המנטרות השמאליות האלו
חבל שאין להם קשר למציאות….
ברק ב2000 קיבל בומבות לפרצוף
על חשבוננו עם ההצעות שלו
שרון מכר את המדינה והצליח למען המשפטים שלו,ואנחנו הפסדנו.
ואולמרט ב2008 כבר ניסה למכור את המדינה למען המשפטים שלו ולא עזר לו ולא עזר לנו…
אבל תמיד אנחנו אשמים הצד השני,
ילד תמים עם עיני תכלת ושיער בלונדני מתנופף ברוח….
(סתם אשליית תמימות שמלאנית )

אריק האחר 12 באוגוסט 2014

אפרופו
למגינת ליבך אלה שאתה מכנה ימין דתי לא יתמעטו.
הריבוי הטבעי אצלם כפול מכל קבוצה בארץ והם בניגוד לקבוצות אחרות נשארים בארץ ומשפיעים מבתוכו.
"ערמת הגופות" לא מתרבה בגללם !!!
לצערי הרב חלקם היחסי רב בערמת הגופות הן בצבא והן באזרחי יותר מכל אוכלסיה אחרת במדינה.

כריסטי ברטו 12 באוגוסט 2014

הגבתי למעלה אבל שתי טעויות בולטות יש לך כאן:
1) הריבוי הטבעי הגדול ביותר נמצא אצל החרדים ואצל הבדואים, והחרדים הם לא הימין הדתי שעליו דיברתי, ראה למעלה.
2) החלק היחסי הגדול ביותר של קורבנות הסכסוך הזה הם בוודאי לא מתנחלים, לא אנשי ימין, ואפילו לא יהודים. על כל ישראלי שמת במבצע "צוק איתן" נהרגו בערך 31 פלסטינאים. באינתיפאדה השנייה היחס הזה היה אחד לשלוש. אז חלקם הגדול של המתים בצד הערבי היו מעורבים בלחימה, וחלקם לא, אבל זה ממש לא משנה את הטיעון שלי. בדיוק כמו שאצלנו זה לא משנה אם הרוג מפיגוע היה חייל או אזרח.

אריק האחר 12 באוגוסט 2014

כריסטי .
בוא נעשה סדר.
איפה קיללתי בדיוק אותך או בכלל??
מאיפה אתה בדיוק ממציא דברים!!!!!
הריבוי הטבעי הרב ביותר במחנה הימין ועל זה מדובר
בא מבין הכיפות הסרוגות
לא דיברתי על ערבים וחרדים שם כידוע לך לא כולם אנשי ימין.
( ויש אפילו מיעוט שמשתייך לשמאל ולמרכז מבין חובשי הכיפות הסרוגות)
היחס בין נרצחי ההורגים הישראלים לבין הרוגי הטרוריסטים והערבים הוא
ללא פרופורציה וטוב שכך
המרים ידו והרוצח בפראות שלא יצפה ויגלגל עיניו על חוסר מידתיות.
המניע העיקרי בסיכסוך הוא לא המניע הדתי בקרב תושבי ישראל השפוים.
בכל מלחמות ישראל מאז קום המדינה הערבים רצו את היהודים בים ובאמת לא
מענין אותי מה היה המניע שלהם.
להזכירך מלחמות הערבים ביהודים התחילה הרבה מאד זמן לפני מתנחלים או ד
הימין הדתי.
הטרוריסט הערבי יכול להיות דתי או לא זה לא כל כך מענין אותי למה הוא רוצה
להשמיד אותנו.
במדינה שאני חי הרוב השפוי והקובע הוא לא הימין הדתי .
את

Comments closed