לנו יש בירה ולכם אין (סיכום שבוע של מכבי ת"א)

סיכום השבוע האחרון של מכבי ת"א, שנראה כמו שנה.

maccabi-beer

 

בשעות הצהריים של יום שני האחרון יצאה ההודעה הדרמטית. הרגשנו שמשהו קורה, היו לכך רמזים וזה סופסוף הפך לרשמי עם ההודעה של הקבוצה. מועדון הכדורגל של מכבי ת"א משיק מותג בירה עצמאי בשם וצבעי הקבוצה.

הסקרנות שבי לקחה שליטה. נכנסתי ללינק באתר הרשמי כדי לעבור על רשימת החנויות שכבר מוכרות את הבירה וראיתי שיש חנות כ-300 מטר מביתי הצנוע והצהוב. ההחלטה ללכת ולקנות לי כמה בקבוקים אחרי העבודה כבר נתקבלה ברוב קולות של 1-0.

לא אשקר, למרות שזה נראה מטופש, הייתה אצלי התרגשות קלה כשקניתי לי את הרביעייה הראשונה. אם אמשיך להיות כנה, אודה שזה כנראה בגלל שלא היה לנו משהו אחר להתלהב ממנו. מכבי ת"א הייתה אמורה לשחק באצטדיון המושבה ביום ראשון, רק ערב קודם לכן, כשהמחזור הראשון של ליגת העל נדחה עד שיהיה שלום במזרח התיכון.

או שאולי נסתפק בהפסקת אש בלתי מוגבלת. קצת יותר ריאלי.

אני נזכר בעצמי ביום שני בערב ומחייך הבוקר מהתמימות ששררה בתוכי באותן שעות. מהתמימות של כולנו. כמה מעט ידענו על המתרחש במכבי ת"א באותם רגעים. שלמעשה אוסקר גרסיה כבר רגל וחצי מחוץ לקבוצה ופאקו אייסטאראן בדרך לחתימה (אל תתרשמו יותר מדי. עשיתי קופי פייסט לשם המשפחה של המאמן החדש. לא מאמין שאלמד איך לכתוב אותו לבד בזמן הקרוב).

הערה הכרחית: אם צריך לשפוט את המצב לפי הדרך שבה התנהלו הדברים, ההנחה שלי מהרגע הראשון הייתה שאוסקר קיבל את החלטתו (וגם הודיע עליה לממונים עליו) שבוע-שבועיים לפני כן, כשהוא סיכם עם אותם הממונים שהוא יישאר עם הקבוצה עד שזו תחתים מאמן אחר. וברגע שזה קורה… ובכן, אתם מכירים איך דמויות אנימציה מסתלקות כל כך מהר שהן משאירות חור בצורה של הגוף שלהן בדלת? אז ככה עם אוסקר גרסיה.

פאקו כבר פרסם בטוויטר ביום ראשון בבוקר, לפי שעון בישראל, שהוא עוזב את קבוצתו הנוכחית במקסיקו. הוא כבר ידע לאן הוא הולך. גם אוסקר ידע שהוא בעצמו עוד מעט הולך. ורק אנחנו לא ידענו עדיין כלום.

בחזרה לבירה ביום שני. אחרי שקניתי את הבקבוקים, אני ואהבת חיי קבענו דייט לוהט על הספה והתחלנו להשתכר. אפילו אשתי הצטרפה. למען האמת, לא היה מתאים מכך. היה משהו כיפי להחזיק בקבוק צהוב-כחול ביד ולתת לבירה המתקתקה לעזור לי לשכוח, ולו רק לכמה שעות, את המשחק הראשון מול אסטרס, את ביטול המחזור הראשון ואת המלחמה שלא נגמרת.

אם תרצו לשמוע ביקורת בירה רצינית ממישהו שלא מבין מהחיים שלו בנושא הזה, אז די אהבתי אותה. בירה בהירה, מתקתקה ומהנה לשתייה. וגם האישה נהנתה ממנה. הנה, אחרי שנים אינספור, סופסוף אנחנו יכולים לחלוק את האהבה שלי לצהוב-כחול.

שמח ומרוצה, הלכתי לישון ביום שני בערב בראש טוב עם תקווה קטנה בלבי שמחר בבוקר אקום להכרזה על הפסקת אש ארוכה (לרקורד: לא היה זה שונה מכל ערב אחר בחודש וחצי האחרונים בעניין הזה).

*

שלישי, 6:30 בבוקר. אזעקה בגוש דן. אשתי מעירה אותי ואנחנו נכנסים לחדר של הילדה שהוא גם המרחב המוגן שלנו, מקווים שלא להעיר אותה וליהנות עוד קצת מהבוקר הנדיר הזה שהיא עדיין ישנה בשעה הזו. אנחנו עומדים בחדרה בשקט, שומעים במעומעם את הבומים של היירוטיםנפילות בחוץ ויוצאים כמה שניות אחר כך לסלון.

אני מתיישב ליד השולחן במטבח, אשתי מגישה לי קפה ופרוסת עוגה ואני פותח את עיתון הבוקר ומתחיל עם הכותרות…

סתם, אנחנו לא ב-1979. אני מתרווח על הספה, האייפון כבר ביד, הטלוויזיה פתוחה והקפה לידי על שולחן קטן. אני כמובן פותח דבר ראשון את הטוויטר כדי להתעדכן בבדיחות הציניות העדכניות על האזעקה, ומיד מקבל שם את החדשות הרעות.

חבורת אוסקר גרסיה סיימה את עבודתה בישראל ועוזבת את מכבי ת"א.

*

יותר מאוחר באותו היום ישאלו אותי בשידור של "מגרש פתוח" האם העזיבה היוותה הפתעה בשביל האוהדים.

ובכן, גם אם אשב מול המסך הזה לעוד כמה שעות, אתקשה לחשוב על דברים פחות מפתיעים שנתקלתי בהם במהלך חיי. העזיבה הזו הייתה צפויה כמו הלחות התל אביבית בחודש אוגוסט.

יום קודם לכם, אי שם בין הבירות, התחלתי לכתוב טור שהיה אמור להתפרסם ביום שישי האחרון. המשפט הבא נכתב איפה שהוא באמצע: "בשלב זה, כל יום שהצוות הספרדי עדיין לא ברח למכבי ת"א מהארץ מהווה עוד נס קטן".

(האירוניה, כפי שכבר נכתב מעלה, היא שהנסים נגמרו למעשה ממזמן רק שכמו בכל דבר עם מכבי ת"א הנוכחית, ייקח לכל השאר עוד קצת זמן כדי לגלות את האמת. הרי אף אחד לא מצליח למצוא מאמן מחליף זר בתוך 24 שעות במציאות הישראלית הנוכחית. גם לא קרויף.)

בן אדם שהזכיר את הטילים בישראל בכל ראיון כשהוא אימן באנגליה, כמעט באופן אובססיבי, לא מפתיע אותך כשהוא מחליט לעזוב כשהוא חי כבר למעלה מחודש וחצי תחת איום מחודש של אותם הטילים.

בן אדם שכבר עזב כאן פעם אחת בגלל המלחמה בעזה והטילים על תל אביב, לא מפתיע אותך כשהוא עושה את אותו הדבר שוב. בטח ובטח כשהפעם השנייה היא יותר ארוכה, מתישה וטראומטית מקודמתה.

הבירה החגיגית מאמש יחד עם התחושות שהפסקת האש נראית באופק נראות פתאום כל כך רחוקות. עכשיו ב-6:45 ביום שלישי בבוקר, המוח שלי דוהר. כל כך הרבה כעס ותסכול. כמובן שכאשר טילים עדיין נוחתים על תושבי המדינה הכל צריך להילקח בפרופורציות הראויות, אבל אתה עדיין מרגיש חוסר אונים כשהקבוצה שלך נפגעת בצורה כזו.

באותם הרגעים, כשהכל יוצא החוצה ואט-אט מתפרסם, הטפטוף מתחיל באינטרנט וכמו תמיד, מרתק לראות כיצד נראות הטיפות ראשונות של מה שעתיד להפוך למבול. מבחינתי, המוטיב המעניין ביותר של אותו היום היה "אנחנו יודעים למה הוא באמת עזב".

*

אחד הביטויים שנדבקו אלינו, העם היהודי, הינו "עם סגולה". בפירושו הבסיסי, הביטוי הזה אומר שאנחנו העם שנבחר על ידי אלוהים. בצורה קצת יותר נרחבת, הוא אומר שאנחנו העם המיוחד ששונה מכל שאר העמים. זה שצריך להוות דוגמא.

פחחחחחחחחחחח.

הנה האמת. אנחנו עם של חכמים גדולים, זה שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם. כן כן, אנחנו יודעים הכל לגבי כל אדם ואדם. אנחנו יודעים מה המחשבות שלהם, מה המניעים שלהם, מה הפחדים שלהם, מה האהבות שלהם, מה הרצונות שלהם, מה השיקולים שלהם, מה הדאגות שלהם, מה מושאי הקנאה שלהם ומה דפוסי ההתנהגות שלהם. זאת בעצם מבלי שיאמרו לנו בעצם מילה.

זה מה שעושה אותנו לישראלים. אנחנו לא פראיירים של אף אחד. אף אחד לא יערבב אותנו עם האמת שלו. אנחנו יודעים הכי טוב. אוסקר גרסיה עזב את ישראל, וכולנו יודעים למה.

טילים? אזעקות? ריצות למרחבים מוגנים? כן בטח… כאילו שזה יגרום למישהו לעזוב. אלו דברים קטנים שלא צריך להתייחס אליהם ברצינות. מדובר בחוויה ישראלית במיטבה. הרי איזה אדם משוגע לא ייהנה מכזה קיץ מרענן. מדובר במציאות מיוחדת, בטח לא כזו שתגרום למישהו לפחד או לעזוב את הארץ.

הרי כל כך כיף כאן בקיץ. לו הייתי שר התיירות, אני הייתי מורה לעובדים שתחתיי לבנות קמפיין שיהיה מוכן לשלוף מהמגירה במלחמה הבאה. "Come to the Holy Land and Experience War" ("בואו לארץ הקודש ותחוו מלחמה"). מי לא ירוץ במיידי לסוכן הנסיעות הקרוב לביתו ויבטיח את מקומו כאן בישראל?!

שמישהו יעזוב בגלל דברים כאלה זניחים? עצם הרעיון שיהיה מישהו שייקח את כל החודש האחרון בצורה כל כך קשה עד שירצה לעזוב את העבודה שלו ואת המדינה הזו כאן הוא לא נורמלי. פשוט מטורף ובלתי נתפס.

או ש…

אולי המציאות הזו היא זו שלא נורמלית.

כן. אולי, רק אולי, יותר הגיוני להסתכל על הדברים בצורה הזו.

*

לישראלים קשה לפעמים לקבל את העובדה שלא כולם יכולים או אף מוכנים לחיות כמוהם. אפילו אנשים ללא שום זיקה למדינה הזו. העובדה היא שרק לנו מותר לצחוק ולהיות ציניים ולומר שהמדינה שלנו לא נורמלית. אבל שמישהו מחו"ל יאמר כזה דבר?! נראה לכם?!?!

אז לא. המציאות הישראלית היא לא נורמלית. בין אם אנחנו נאמר זאת או שאוסקר גרסיה יאמר זאת. לחיות ללא אזעקות – זה נורמלי. להיכנס לחניון תת קרקעי מבלי שיבדקו לך את הבגאז' – זה נורמלי. לעבור יום אחד מבלי שישאלו אותך "יש לך נשק" בכניסה למקום ציבורי – זה נורמלי.

מתחילים להבין את ההבדלים?

אוסקר גרסיה חשב שהוא חותם במועדון כדורגל נורמלי. וזה אולי נכון. אבל הטרגדיה של מכבי ת"א (ומכבי חיפה לדוגמא), היא שמדובר במועדוני כדורגל נורמליים הממוקמים במקום לא נורמלי. וכל עוד לא נמצאה הנוסחה שתפריד בין המועדונים לבין המיקום הגאוגרפי שלהם, הם נמצאים בבעיה, כפי שראינו בחודשיים האחרונים.

באמת ייתכן שאם מכבי הייתה עוברת את מאריבור, אוסקר היה מנסה לעשות את המאמץ להישאר כאן. ויכול להיות שאם אנגלידיס היה עדיין בקבוצה, גם אוסקר עדיין היה. ויכול גם להיות שאם הרכש של ג'ורדי היה טוב יותר, הוא היה חושב על הכל עוד פעם. אולי. ייתכן.

אבל כל ה"אולי"-ים האלה לא צריכים לערפל לרגע את המניע העיקרי לעזיבתו. ישראלים נוטים להתבלבל לגבי השאלות שהם שואלים. השאלה היא לא "האם אוסקר עדיין היה כאן אם מכבי ת"א עדיין הייתה בתמונה של ליגת האלופות", אלא "האם אוסקר היה עוזב אם לא הייתה כאן מלחמה".

נוח לנו לומר שזה בגלל כל הסיבות האחרות, בעיקר כי איננו אוהבים כשמישהו אחר מטיף לנו. זה דבר אחד להתבדח על זה בעצמך בפייסבוק, זה דבר אחר לגמרי כשמישהו אומר לך את האמת בזמן שהוא בורח ממך כל עוד נפשו בו.

אנשים בישראל תייגו את אוסקר כ"פחדן" כאילו שהם לא חשים את אותו האגרוף בבטן בכל פעם שהם שומעים את תחילת האזעקה והאדרנלין שלהם מזנק בטירוף.

*

כמה נוח לישראלים האלה עם הזיכרון הקצר והסלקטיבי שלהם. שלא נאמר הזיכרון הצבוע שלהם.

במרץ 2004, עשרה מטעני נפץ התפוצצו בעיר מדריד. 191 אנשים נהרגו ו-1500 נפצעו. ארגון אסלאמי לקח אחריות והודיע שזה בעקבות המעורבות של ספרד באפגניסטן.

אבא שלי, בעל סוכנות נסיעות בתל אביב, נזכר השבוע בטלפונים ובביטולים שהוא חווה מלקוחות ישראלים מיד אחרי הפיגועים הללו. כן כן, גבירותיי ורבותיי. עשרות ישראלים, באמצע האינתיפאדה כאן בישראל להזכירכם, ביקשו לבטל דרכו טיולים וטיסות למדריד כי "מסוכן שם".

אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב. בעצם, זה שניהם. גם עשור אחר כך. אכן, אחד הדברים שהכי קשה לאדם להסתדר איתו זה מראה, ולכן אנחנו פשוט מנפצים אותן לחלקיקים קטנים כדי שלא נצטרך לעשות זאת.

אוסקר הלך ומי שנפטר מהמראה שלו האשים את הכל חוץ מהמציאות שבה הוא חי.

*

היו רגעים במהלך הימים האחרונים שמצאתי עצמי חוזר לתחילת הקיץ, ונזכר כמה שמחנו כשהודיעו שהוא חוזר. ועכשיו… פוף זה נגמר.

רק שעכשיו, בניגוד לפעם הקודמת, זה באמת נגמר. אוסקר כבר לא יחזור לישראל. לא רק בגלל שהוא עלול לסרב בכל מקרה, אלא גם אנחנו כבר לא נציע. תם הרומן.

איני מאשים אותו לרגע, אבל העובדה היא שזו פעם שנייה בתוך 15 חודשים שאוסקר גרסיה עוזב את הקבוצה בעקבות המצב הביטחוני. לא סביר שניתן לו הזדמנות לבצע כאן טריפל.

*

על הקרקס שהתנהל ביום העזיבה של אוסקרמינוי של פאקו כבר נכתב ודובר מספיק. אבל אני עדיין הייתי רוצה רק להוסיף כמה משפטים. ברשותכם כמובן.

אני תמיד רוצה לחשוב שאם בן אדם, או קבוצה, או גוף, טעו כבר פעם אחת בעבר, הם לא יחזרו על הטעות הזו שוב, שכן הם בעיקר מביכים את עצמם אם וכאשר זה קורה. אבל משום מה לא נראה שזה המקרה בנוגע למכבי ת"א ומאמניה בשנים האחרונות.

הזלזול בפאקו היה תמוה במקרה הטוב ותופעה מרתקת של סניליות קולקטיבית במקרה הרע, כשהדבר הראשון שקטלו היה הניסיון הדל שלו והדלות הכללית בהישגים שבקריירה של המאמן הספרדי החדש.

הם כבר הספיקו לשכוח שאוסקר גרסיה הגיע לאמן את מכבי ת"א כשזו הייתה משרת האימון הראשונה שלו כמאמן ראשי בוגרים, ללא ניסיון קודם. הם גם הספיקו לשכוח את קריירת האימון הפושרת למדי איתה הגיע פאולו סוזה לארץ. האליפות של סוזה בישראל עם מכבי ת"א הייתה למעשה הראשונה שבה זכה בקריירת האימון שלו.

שני מאמנים, עונה ראשונה במכבי ת"א, אליפות במכבי ת"א (הראשונה שלהם). אז עכשיו אתם מתכוונים לזלזל במאמן הספרדי הבא שמגיע לכאן תחת קרויף? באמת?

*

יומיים אחר כך, הקולות קצת דעכו והגיע המשחק מול אסטרס. עם 14,000 אוהדים שמעודדים את הקבוצה ודוחפים אותה באצטדיון הנהדר של בלומפילד, פיגור של שני שערים נראה מחיק. עם קצת לחץ מסביב, גם היוונים יישברו.

אה, נכון…

היי מדינת ישראל, בשם האומה הצהובה אני שוב מודה לך מקרב לב על המציאות המפנקת שאת מספקת לנו פעם אחר פעם. מתוקונת שכמותך. חיבוק.

אז עם מאמן ראשי חדש ביציע הגענו לקפריסין לנסות ולהעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופאית. מראש הקהל הצהוב הרחב היה די פסימי. גם אם נעזוב את העובדה שרק קבוצה ישראלית אחת עברה שלב הכולל שני משחקים לאחר שפיגרה בשני שערים לאחר המפגש הראשון (ותודה למתן גילור על התיקון בתגובות), כל מה שעבר עלינו השבוע (או החודש. או הקיץ.) לא ממש עזר למצב רוח.

את המשחק אני פתחתי עם עוד בירה צהובה-כחולה. אציין ללא ציניות שאני חושב שמכבי עלתה על משהו כאן. יש משהו מאד מהנה בלראות את הקבוצה שלך משחקת כשאתה אוחז בבירה שלה. אתה מרגיש בתוך המשחק, חלק מהחוויה. אוהד.

*

אחרי שצחקנו על הסיטואציה, אחרי שניסינו להיות אדישים, אחרי שהיינו ציניים, אחרי שקיללנו את האחראיים לשער שקיבלנו, אחרי שהטחנו בתסכול "זבל" בשחקני שדה מסוימים, אנחנו שוב חזרה במשחק. בדש, זהבי, פריצה.

הא? פריצה? ועוד באירופה? הוא עדיין משחק? חשבתי שכבר ביצענו על קריירת הכדורגל שלו המתת חסד. מי ידע שהחוקים של אופ"א מאפשרים שיתוף סוסים שבדים מתים.

בואו נקפוץ קדימה לדקה 75. מכבי כובשת את השלישייה שהיא נזקקה לו, אך בעקבות ספיגת השער שגרם לעוד חלקים נרחבים משערותיי להאפיר, אנחנו צריכים עוד אחד. יש סיכוי. יש תקווה. יש אופטימיות.

אבל אין גול. מהערבים האלה שכשהם מסתיימים, אתה תוהה למה אתה בכלל אוהד ספורט. מיליוני אנשים מסביב לעולם הולכים לישון ללא שום מועקה, עצבים, שיברון לב, דיכאון, תסכול וטופינים מפנקים אחרים, ורק אתה בחרת להתחבר לקבוצה מקצוענית כלשהי. באותם רגעים, כל הטוב שעברת איתה נראה די רחוק.

כל כך מייאש. היינו רחוקים כמה סנטימטרים בהדיפה של השוער לקורה בבעיטה של זהבי. אם זה רק היה נכנס, אז אלפי יוונים היו חשים את כל הרגשות הללו במקומנו. אכזרי.

קראתי וראיתי שהמון אוהדים היו ברגשות מעורבים. מצד אחד גאים בקבוצה ובמאמץ שנתנו על המגרש ומצד שני מאוכזבים, באופן טבעי. באמת שרציתי להיות כמוהם, אבל אני פשוט לא יכול.

הפסד שכזה הוא לא רק מאכזב, הוא גם מכאיב לך. בבטן. כי זה היה שם, כל כך קרוב. ועכשיו נותר לך לחיות שנה שלמה, אולי אף יותר, עם הפספוס הזה. למרות שיש כאלה בסרטים, במציאות אין לך את האופציה ללחוץ על כפתור ולמחוק משהו מהמוח שלך. השורה התחתונה היא שלא עלינו לשלב בתים באירופה, ועם זה נצטרך לחיות מעתה והלאה.

*

כשאני מסתכל אחורה על הצפייה במשחק, היה משהו שהרגיש לי מאד מוכר. החל מהמשחק עצמו ועד לתגובות שאחר כך.

זה היה יום חמישי בערב. לקראת 21:00. המשחק היה במסגרת אירופאית. רק קבוצה אחת ישראלית שיחקה באותו הערב. לקבוצה הזאת קוראים מכבי ת"א. כולם עקבו אחרי המשחק, גם שונאיה שישבו לעודד את היריבה וקיוו שהצהובים-כחולים יפסידו.

כן חברים, לרגעים זה הרגיש כאילו אנחנו כבר בחורף ואוטוטו יראו בטלוויזיה את דון מזרחי מדבר אל הקמע שלו (או מחטט באף).

היו שתי תגובות עיקריות שכולם התקבצו סביבן כמו מדורות בל״ג בעומר. הראשונה הייתה שמדובר בכישלון והשנייה הייתה שהעובדה שמכבי ת"א לא אירחה אף משחק בישראל לא מהווה תירוץ לכישלון הזה.

ראשית, כאוהד כבר ציינתי שהמטרה הייתה מבחינתי שלב בתים כלשהו ולא בהכרח ליגת האלופות. המטרה הראשונה של מכבי ת"א צריכה ליצור המשכיות באירופה, בכל רמה שאפשר. זה לא קרה וחבל.

נראה שאנחנו חיים ב-2014 בעולם קוטבי. אין הרבה אמצע. או שאתה הצלחה או שאתה כישלון. ואם מכבי ת"א לא "הצליחה" לעלות לשלב בתים, היא "נכשלה" ושום דבר למעט השורה התחתונה לא משנה את זה. כבר כתבתי כאן לא פעם שאני פחות אוהב את השימוש במילה הזו כדי לתאר כל משימה שלא מולאה כראוי וחושב שברגע שמשתמשים בה כדי לתאר כל מקרה ומקרה, היא מאבדת ממשמעותה.

אבל אם זו המציאות כיום, וזה אכן נראה כך, אני לא אלחם בה. מה שכן הצחיק אותי זה איך כולם מסביב מרגישים את הצורך לציין זאת, פן מכבי "תברח" חס וחלילה מההאשמה הזו.

אין לי שום בעיה עם שמחה לאיד. ההפך הוא הנכון, אני מעודד זאת. אבל יש משהו מאד "מתיימר" במישהו חיצוני מנסה לומר לך "כישלון" פעם אחר פעם. הוא כבר לא רק צוחק ושמח לאיד, הוא גם מנסה לחנך, לשפוט, להעריך.

במלוא הכנות, אני לא חושב שמתפקידי לקבוע האם הפועל ת"א "נכשלה" כשהיא לא העפילה לשלב הבא, מה הגזר דין לגבי הדחה של קריית שמונה או מה תהיה הקביעה לגבי העונה הקרובה של מכבי חיפה. אני רק שמח לאידם שהם מפסידים ובניגוד לאנשים אחרים אני לא מנסה להתחפש למורה בבית ספר שמחלק תעודות בגלל איזה שהוא חסך בציונים טובים מגיל צעיר. אם זה מה שעושה לאנשים טוב, אני בעד שימשיכו עם זה כל עוד זה נמשך.

ואחרי הקריאות היומרניות "כישלון", הגיעו גם הקריאות הקשורות לכך שמכבי ת"א לא אירחה את המשחקים בבלומפילד, כשהיו לא מעט אנשים שמיד קפצו עם המשפט "העובדה שמכבי לא אירחה בישראל אינו מהווה תירוץ. קבוצות ישראליות אחרות אירחו את משחקי הבית שלהן בחו"ל בעבר ועשו קמפיינים יפים".

למרות שאני עלול לאכזב חלק מכם, אני לא מתכוון להתווכח על הנקודה הזו. אני גם לא אשתמש בתירוץ שאומר שמכבי שיחקה כדורגל כשהמדינה שהותירה מאחוריה נמצאת במלחמה, או למשל שצוות האימון שלה היה שרוי בהלם קרב כמעט מהרגע הראשון.

הנה מה שאני כן רוצה לומר. הפעם האחרונה שמכבי ת"א הפסידה בבלומפילד היה ב-20.5.13 לבני יהודה במחזור האחרון לפני שתי עונות. המשחק לא קבע שום דבר לאף קבוצה כאשר האליפות הובטחה ארבעה מחזורים קודם לכן. לראיה: תומר חנצ'ינסקי עמד בשער.

אם אתם רוצים לחזור להפסד בבלומפילד במשחק שכן קבע משהו, נצטרך לחזור עוד יותר אחורה ל-27.2.13, אז מכבי ת"א הפסידה לבית"ר י-ם בשמינית גמר גביע המדינה. די הרבה זמן (וכדי למצוא הפסד בית בליגה במשחק שקבע משהו נצטרך לחזור אחורה עוד יותר לנובמבר 2012 מול בני יהודה, במשחק שנערך כשעה לאחר שהושמעה אזעקה בתל אביב, במהלך מבצע "עמוד ענן").

נציין גם כן שהרצף הזה ללא הפסדים בבלומפילד כולל את שלב הבתים של הליגה האירופאית וגם שני מפגשים מול באזל החזקה (פעם במוקדמות הצ'מפיונס ופעם ב-32 האחרונות של הליגה האירופאית).

מכבי ת"א של ג'ורדי קרויף הפכה בשנים האחרונות את בלומפילד למבצר שמעטות הקבוצות שהצליחו לאיים עליו, כשהביתיות הפכה לדבר חשוב למועדון. אם יש מישהו שרוצה לחשוב שאיבוד הביתיות לא השפיע או שינה משהו הקיץ, אני מזמין אותו להמשיך לחשוב כך.

רק אסיים עם העובדה המקרית כמובן שמדובר בפעם הראשונה מאז עונת 2008/09 שאף נציגה ישראלית לא המשיכה לשלב בתים כלשהו. כלומר זה לא משהו כל כך תדיר. ייתכן שיש לזה (גם) קשר לכך שאף קבוצה ישראלית לא אירחה הקיץ את המשחקים שלה בארץ, ייתכן שלא. תחליטו אתם.

*

אני מסתכל אחורה על יום ראשון שלפני שבוע, שבו היינו אמורים להיות במושבה במחזור הראשון, וזה נראה כאילו מדובר בפתיחת העונה של 2013/14, לפני שנה. כל כך הרבה דברים קרו מאז.

אם בכל זאת אני צריך לקחת מהשבוע האחרון משהו חיובי, כי אני חייב, אז הנה זה. אין לנו יותר יריבות אירופאיות על הראש ואנחנו חופשיים עכשיו לשים רגל על רגל, לקחת את הבירה של מכבי ת"א ביד, לשתות לגימה צהובה ענקית, ולהתמקד בליגת העל ובגביע המדינה.

היזהרו לכן מתחרות יקרות, אנחנו באים לקחת דאבל. ונראה לי שזה מצריך יומן ;)

*

*

אגב, אם יש אנשים שעדיין לא מילאו את האובר-אנדר שלהם לקראת העונה הקרובה של מכבי ת"א, עשו זאת כאן ועכשיו. בהצלחה.

אמרתי, כי ככה
ליגת שוקי ההון - קרב משרד האוצר בבנק ישראל

36 Comments

יוסי 31 באוגוסט 2014

יומן דאבל בכדורגל ויומן טרבל בכדורסל.
הסיכוי לשחזר את הטרבל- מצומק.
הסיכוי לעבור שלבים בגביע המדינה (כדורגל)- מייאש.
אבל בדיוק בשביל זה עושים יומן, לא?

נולי 31 באוגוסט 2014

ביום חמישי מכבי נראתה סוף סוף כמו קבוצה והזכירה את הקבוצה של השנתיים האחרונות. נקווה שזה סימן לבאות ושבסוף העונה נחגוג עם דאבל. קדימה מכבי!

אזי 31 באוגוסט 2014

לא יכול להגיד שהופתעתי מהעזיבה של אוסקר.
אני לא יודע להגיד אם רציתי את זה או חשבתי על זה, אבל לא הופתעתי וגם לא התאכזבתי מאוד.
תחילת העונה היתה קשה. כן האמנתי שבמהלך הליגה אוסקר יצליח לחבר את הקבוצה אבל זה היה נראה כאילו הוא לא יהיה מוכן בזמן לאירופה.
אחרי ההפסד במשחק הראשון לא חשבתי שיש טעם אפילו לראות את המשחק השני. אחרי שאוסקר עזב, חשבתי שזה הדבר היחיד שיכל לקרות שיכול לעזור למכבי לעבור שלב.
המשחק עצמו היה מדהים. שלב נוקאאוט לפי הספר.
התחלה מהוססת, השתלטות בהמשך, ורבע שעה אחרונה של הייל מארי עם 11 שחקני שדה וללא שוער.
דקות אחרונות שאני לא זוכר מהם כלום חוץ מזה שאני דיי בטוח שלא נשמתי.
כן, הפסדנו, אבל נהנתי כל כך לראות את המשחק הזה.
מכבי שוב לחצה, שוב רצתה, שוב נלחמה. לא התמסרויות לשם המסירה. הכל היה עם תכלית.
בתוספת הזמן הקבוצה כבר איבדה שליטה והעיפה כדורים לאיפה שיש, אבל זה הגיוני.
הסטטיסטיקה על המשחקים בבלומפילד בלתי אפשרית. מדהים.
אני מרגיש כאילו העונה שעברה נגמרה לפני 5 שנים.
יאללה כבר! יאללה מכבי!!

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

טוב, כמה הערות, חלקן נדרשות וחלקן כי ממש בא לי :)
קצת ארוך…

1. "הייתה אצלי התרגשות קלה כשקניתי לי את הרביעייה הראשונה" – מאמין שאצלי תהיה את אותה ההתרגשות שתקבל את הרביעייה הראשונה ;)
2. "גם אם נעזוב את העובדה שקבוצה ישראלית לא עברה שלב הכולל שני משחקים לאחר שפיגרה בשני שערים" – אלא אם מכבי פ"ת אינה קבוצה ישראלית, אז יש קבוצה שעשתה זאת. ואפילו פעמיים!
3. "ובניגוד לאנשים אחרים אני לא מנסה להתחפש למורה בבית ספר שמחלק תעודות" – אלא אם מדובר על הפועל ירושלים כדורסל.
4. "רק אסיים עם העובדה המקרית כמובן שמדובר בפעם הראשונה מאז עונת 2008/09" – זה אפילו יותר חמור, כי זו פעם ראשונה מאז ששונתה השיטה (שני מסלולים באלופות ופתיחת הליגה האירופאית שכוללת שלב בתים כבר בתחילת המפעל ולא רק בסיבוב השני כפי שהיה בגביע אופ"א). רוצה לומר שאם השיטה היתה שונה לפני, יש סיכוי שהיה מדובר על טווח שנים גדול יותר.
5. ובהמשך לסעיף 4 לעיל, אבל!!! כל התירוצים (אירוח בחו"ל, מלחמה, שער מקרי בדקה ה-95, יו-ניים-איט) לא מספיקים כדי להסביר שמדובר על העונה האירופאית הגרועה ביותר מאז הצטרפותה של ישראל למפעלים האירופאים (מבחינת צבירת נקודות דירוג).
אם את הפועל ת"א עוד ניתן לתרץ במצבה, הרי שלת"א, ב"ש וק"ש אין יכולת להשתמש בתירוץ הזה.
צריך לעצום עיניים ממש חזק כדי לא לראות שהליגה שלנו (לרבות מכבי ת"א) במקום פחות טוב מהעבר והעדר התחרות פוגע בה.
העדר תחרות (בכדורגל! במפעל פתוח לכל!) מסייע לפסגה בהתחלה (אפשר לחלק כוחות, קל לקחת שחקנים טובים מכל הליגה) ואז מרסק אותך באירופה. אפשר לראות זאת אצל סלטיק אחרי פירוק רינג'רס או אצל רוזנבורג עשות אחורה.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

ד"א, זה היתרון במאמן סרבי. הוא אוכל 2 גראדים ו-3 ילדים מוסלמים לארוחת בוקר.

דגש 31 באוגוסט 2014

לדעתי התירוץ של המלחמה כן מסביר. זה לא קשור רק לאירוח משחקי בית, זה הרבה מעבר לזה. למרבה הצער הביטוי "הכדורגל מתגמד" קיבל משמעות נוספת, רמת הכדורגל גם התגמדה. במכבי זה חלחל קודם כל מהצוות שכנראה לא מסוגל להתמודד תחת אש (לגיטימי) וכשהמאמן לא בעניינים גם השחקנים. זה נראה לי מוקדם מדי לומר שמכבי תל אביב "במקום פחות טוב מהעבר" בגלל היעדר התחרות, כשעוד לא ציינו את יום השנה לרביעייה מול פרנקפורט.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

אז הוא מסביר בישראל בלבד.
יגוסלביה העפילה לאליפות אירופה של 8 נבחרות במצב טיפ-טיפה פחות סימפתי מהקיץ הת"א הנוכחי. ובכלל, לא נראה לי שדוד מנגה החמיץ כי מישהו סיפר לו שיורים על ב"ש.
ולגבי התגובה שלך למטה – מכבי חיפה לא שיחקה ולו משחק אחד במוקדמות גביע אופ"א בשנת 2006.

רועי 31 באוגוסט 2014

מוזר, חשבתי שהדיון הזה הוא על ישראל בלבד.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

אז אני מבין שאתה באמת חושב שסרבים אוכלים גראדים לארוחת הבוקר…מה הופך אותם חסינים למלחמות שאותנו לא?

רועי 31 באוגוסט 2014

מתן,
הדיון הזה מגוחך.
אם אתה חושב שלמצב לא היתה השפעה על הישראליות באירופה, אני לא אנסה לשכנע אותך.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

לא טענתי זאת לרגע! אני אומר שיש פה משהו יותר רחב. המלחמה באוקראינה יותר קשה וגובה הרבה יותר קרבנות והקבוצות האוקראיניות עושות חייל. חלק מהעניין הוא שהן פשוט קבוצות כדורגל טובות יותר מהישראליות. משפיע? כן. הגורם היחיד (או אפילו המרכזי)? לא חושב.

רועי 31 באוגוסט 2014

טוב, לא שיחקה משחק אחד במוקדמות גביע אופ"א, שיחקה במה שנקרא סיבוב ראשון שלאחריו מעפילים לשלב הבתים.
אחחח.. הקטנוניות.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

ברצינות? רוצה שאחזיר אותך לתגובות שלך אצל רייכמן?

רועי 31 באוגוסט 2014

לא הגורם היחיד, אבל בהחלט הגורם המרכזי.
כלומר, אם לא המצב הזה, אני מניח בסבירות גבוהה ביותר שמכבי ת"א היתה בשלב בתים כלשהו.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

ייתכן. לעולם לא נדע. מדגיש שוב – כן זה השפיע.

דגש 31 באוגוסט 2014

המלחמה עלולה לפגוע ביכולת. זאת עובדה. במכבי תל אביב היא פגעה ביכולת – זו דעתי. אי אפשר לטעון שיש ירידה ברמה כשמשווים את איך שהקבוצה שיחקה תחת אש לאיך שהיא שיחקה במצב תקין. אין לי עניין לתרץ תירוצים, אבל בסופו של דבר לכל דבר יש סיבה. אתה טוען שהסיבה לירידה ברמה היא הירידה בתחרותיות של הליגה, אני חושב שיש סיבות אחרות, המלחמה היא אחת מהן. האם יש כאלו שזה לא פוגע בהן? בוודאי. האם במכבי תל אביב זה פגע? בוודאי, כשהמשחקים מתקיימים כשהמאמן שוקל/החליט לעזוב זה בטח לא עוזר לקבוצה, וזה לא היה למכבי חיפה ואני לא יודע אם היה ליוגוסלביה.

לגבי גביע אופ"א סומך עליך שאתה צודק, ראיתי שזה היה המשחק הראשון והנחתי שהוא מוקדמות. אבל זה לא משנה. כאמור שם.

טל בן יהודה 31 באוגוסט 2014

צחקתי מהראשון.

אציין שהנתון ב-סעיף 4 כמובן הגיע כעזרה ממך מתן. תודה רבה על כך.

אבל לגבי סעיף 2… מקבל, ואתקן. מיד.

מכביסט טירון 31 באוגוסט 2014

בקשר לסעיף 2, אין לי שום דרך להוכיח זאת ואני בכלל לא זוכר את המשחק, אבל מחיפוש באינטרנט עולה שהסברה הרווחת היא שה5-2 מול פרטיזן בלגרד בחוץ היה מכור. כמובן שבתור מישהו שאולי כן זוכר את אתה מוזמן לומר לי שזה שטויות במיץ, אבל בכל מקרה משהו במשחק הזה נשמע לי מסריח.

מתן גילור 31 באוגוסט 2014

היה משחק של מכבי פ"ת שההימורים אליו נסגרו בגלל הימורים חריגים לטובת אחת הקבוצות, אבל זה לא היה המשחק הזה. אני לא מכיר את השמועות הללו, אבל הכל יכול להיות.
מה שכן כדאי לציין לעניין זה הוא שבמשחק הראשון עומר גולן החמיץ בעיטת עונשין ובמשחק השני סולי צמח כבש אחת והסרבים כשבו 1 מתוך 2 בעיטות שנשרקו לזכותם בתוך דקה וחצי!

מה שכן, בזמן אמת, לא זכור לי שחשבתי שהמשחק מכור.

אבל! מכבי פ"ת עשו זאת פעם נוספת, כך שגם אם תיקח את זה מהם הם עדיין היחידים.

B. Goren 31 באוגוסט 2014

נהדר טל. שיהיה לנו בהצלחה הערב.

רועי 31 באוגוסט 2014

זו הערה בכללי וגם למתן,
אני שומע הרבה את ההשוואה למקרה הקודם שישראליות לא אירחו בארץ.
צר לי, אבל אי אפשר להשוות בשום צורה את מה שהיה אז למצב של היום.
בזמנו הועברו המשחקים מהארץ עקב פיגועי טרור, ולחץ של קבוצות לא להגיע לישראל. בפועל, על התנהלות הקבוצות בארץ לא היתה טיפת השפעה של המצב, לא על האימונים, לא הליגה, לא על שיגרת החיים.
המצב שהיה הקיץ הוא שונה בתכלית, כל שגרת החיים והעבודה (אני יכול להעיד על עצמי שגם לי לא תמיד היה ראש לעבודה) נפגעה, זה לא רק העניין שמשחק בית הועבר לקפריסין, זה הרבה מעבר לזה.

עידוקוליס ליפשיץ 31 באוגוסט 2014

כן, קיץ 2006 היה שאנטי-באנטי. ערסלים על החוף וסקי בחרמון.
כן, מכבי חיפה הגיעה לשמינית הגמר באופ"א בקמפיין שלה ב20067.

רועי 31 באוגוסט 2014

כן, רק שכחת לציין את העובדה שמלבד במשחק הראשון שגם ככה היה באנפילד, אף משחק לא נערך הזמן המלחמה עצמה.
שוב, אין שום בסיס להשוואה, הקיץ הזה, המשחקים הקריטים של כל הקבוצות באירופה נערכו בעיצומה של המלחמה, ההשפעה של הנקודה הזו הרבה יותר משמעותית.
כמו שאמרתי, לא העברת המשחקים מהמגרשים הביתיים בלבד היתה מה שפגע בקבוצות, אלא כל המצב.

דגש 31 באוגוסט 2014

מלחמת לבנון השנייה הסתיימה ב-14 באוגוסט 2006. משחק המוקדמות הראשון של מכבי חיפה בגביע אופ"א היה ב-14 בספטמבר. חוץ מזה, זה לא מוכיח כלום. כל קבוצה מקבלת את זה אחרת. אני חושב שהצוות הזר של מכבי ת"א ב-2014 קיבל את זה הרבה יותר גרוע מצוות האימון של מכבי חיפה ב-2006.

יואב 31 באוגוסט 2014

(((((:

גיל שלי 31 באוגוסט 2014

טל – אני מאוד מאוכזב שלא קיבלתי רשמים מאיכותה של הבירה, האם לקנות אותה רק בגלל התווית או שהאיכות שלה מתקרבת לאיכות של הסמל עליה?

טל בן יהודה 31 באוגוסט 2014

זה מתחבא שם…
"בירה בהירה, מתקתקה ומהנה לשתייה."

אני הייתי ממליץ על לנסות כמה בקבוקים.
מאד נהניתי ממנה.

עדי אבני 31 באוגוסט 2014

ועוד תיקון לאסופה של מתן. בבלומפילד דווקא הפסדתם. ועוד להפועל. 3:1. בום.

רועי 31 באוגוסט 2014

לא במשחק בית. בום.

עדי אבני 31 באוגוסט 2014

קראתי שוב ולא טעיתי. הוא כתב הפסד בבלומפילד. כמה פעמים. בום כפול שלוש, כולם במחצית הראשונה.

רועי 31 באוגוסט 2014

יש דבר שולי כזה – הבנת הנקרא.
אז קראת בלומפילד, ולא הבנת שמדובר על משחקי בית.
לא נורא.

טל בן יהודה 31 באוגוסט 2014

בום.
עזבו אותי מדקויות… הכוונה היא להפסד ביתי.
זה מה שכולם מדברים עליו כשהם מדברים על הרצף.

תומאס נוימן 31 באוגוסט 2014

בכל מקרה זה היה בגארבאג' טיים. ומחצית ראשונה בלי זהבי. צריך לכתוב בום?

גיסנו 1 בספטמבר 2014

אייל ברקוביץ' המנהל המקצועי שלך.

בום.

MOBY 1 בספטמבר 2014

ארוך ארוך… לא שרדתי.
1. אכן המלחמה חירבשה לכם את העונה האירופית (וכנראה גם המאמן)
2. ברור שילך (המאמן) יש גבול.
3. לצערי, תיירות מלחמות היא תיירות גדולה מאוד, כיום אירופאים רבים נוהרים לטורקיה בואכה דאעש רק כדי לאנוס ולהרוג קצת באין מפריע. כנראה שהלגיון הצרפתי לא פשט את הרגל.

Comments closed