יומן דאבל פרק ה' – האחראי

מי ידע שג'ורדי קרויף הוא גם כוריאוגרף מחונן

jordi

הפודקאסט של מכביבול נמצא למטה בסוף הפוסט. תיהנו מהפרק של היומן ומהפוד. ותודה למכביבול על התמונה הנהדרת מעלה

*

כדי לתאר לכם כיצד הרגשתי בשבוע האחרון, כל מה שאני צריך לעשות זה לתת לכם את ההנחיות הבאות: תארו איך מכבי ת"א נראתה בשבוע האחרון על הדשא מול אשדוד ועכו, עכשיו נסו לתאר את ההפך הגמור מכך. לסיום, קחו את ההפך הזה ותשליכו אותו על הבריאות שלי.

ממיטת החולי שלי (אני נשבע לכם שגססתי עם 39.3 מעלות חום), מכבי ת"א הצליחה לשמח אותי פעם אחר פעם בשבוע האחרון, ואני לא מדבר רק על קבוצת הכדורגל. ארבע מפאקינג ארבע. הפועל עכו, עירוני נהריה, מ.ס. אשדוד ואלבה ברלין. בום בום בום בום. כמו ברווזים במטווח, 20 הפרש אחרי 20 הפרש אחרי 20 הפרש (שלושה שערים בכדורגל זה בערך 20 הפרש, לא?).

אז בואו נחזור אחורה שבוע, ומכיוון שאנחנו בכל זאת ביומן דאבל של קבוצת הכדורגל (מחלקת הכדורסל אוכלת דאבלים לארוחת בוקר), נתמקד בעיקר בקבוצה של מיטש גולדהאר.

*

כמה שעות לפני שהמשחק מול הפועל עכו החל, מנהלת הליגה העלתה פרומו לקראת ההתמודדות. במלוא הרצינות, קשה לחשוב שהיא הייתה יכולה לעשות כאן עבודה טובה יותר. לא באיכות ההפקה של הסרטון, שבהחלט יש מקום לשיפור, אלא במסר שהוא העביר, בעיקר לאוהדי מכבי ת"א.

קחו 67 שניות וצפו בו (ואם כבר צפיתם בו, עשו זאת שוב)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הפרומו נפתח בלירן שטראובר *צמרמורת*, ואז בנשיפה ארוכה ומוכרת של יוסי מזרחי *ברררר*, שני אלה שווים שתי שלישיות שהפועל עכו הבקיעו מולנו. זוכרים? כי אני ניסיתי להדחיק. איזו אימפוטנטיות ועליבות. קשה לי לתאר באיזה מהירות הבטן שלי מתהפכת כשהיא רואה תקצירים שמחזירים אותי אחורה לתקופה הזו.

ואז, מגיע 2013. ופתאום רואים את הפרצוף של אוסקר *אנחת רווחה* עם חפינת האוזן הנפלאה של אלירן עטר *חיוך של ילדה מאוהבת* (באמת שמתגעגע ל-move הזה שלו לקהל). אחר כך הפרצוף של פאולו יחד עם ההכרעה המהירה של משחקים, סימן הכר של הפורטוגלי *מטה ראשי מגעגוע*.

מדהים מה אנחנו עוברים כאן בדקה אחת בלבד, כשקשה לתאר ניגוד גדול יותר. זה נפתח באגרוף בבטן, כזה שגורם לך בחילה, ומיד מישהו מתחיל ללטף את מקום הפגיעה עם כדור רך מפרווה.

המסר העיקרי (שאולי בכלל היוצר הגיע אליו בטעות) מועבר בצורה מצוינת ועושה שירות לאוהדים הצהובים. אל תשכחו לרגע מה היה כאן רק לפני זמן קצר, תעריכו כל שנייה מהגן עדן שאנחנו נמצאים בו בימים אלה. לעולם אי אפשר לדעת מתי ואיך (או אם) זה יסתיים.

לצערי, יוצר הפרומואים של המנהלת בכל זאת "הפיל את הכדור" בקטנה ופספס כאן פריים אחד קצרצר, כשלא הכליל בסרטון דמות אחת מרכזית בסיפור הצהוב.

*

המחצית הראשונה של מכבי ת"א מול עכו, אותה ראיתי ממיטתי, נתנה לי הרגשה כאילו אני צופה במופע מחול מוקפד ולא במשחק כדורגל מהליגה הישראלית. שחקני מכבי ת"א היו תאווה לעיניים, כאשר כל אחד ידע את מקומו על הבמה וזז בחינניות מופלאה, מבצע את התנועות הקטנות האלה שתורמות לטובת הכלל.

ברקע הפסקול הנהדר של המופע, שהותאם במיוחד לריקודים על הדשא. שירה אדירה של 6,000 אוהדים שלא פסקה אף לא לשנייה אחת. האקוסטיקה בנתניה עוברת בצורה אדירה דרך השידור, כשגם אחד כמוני, אוהד שכבר ראה ושמע הכל (או לפחות ככה הוא חושב), מצא עצמו חושב פעם אחר פעם, "וואו, האוהדים היום פשוט נפלאים".

אחרי הגול השלישי, עם השריקה למחצית, כל מה שרציתי לעשות זה לקום על הרגליים, להריע ולצעוק "בראבו" לכוריאוגרף הראשי של המופע ואולי גם לזרוק לכיוון הטלוויזיה ורדים. עבדו תחתיו אוסקר, פאולו ועכשיו פאקו, אבל כשראיתי את מכבי ת"א על הדשא, הוא הפרצוף העיקרי שצץ לי העיניים שלי שוב ושוב.

תנו לו, כי מגיע לו לשמוע אתכם, ג'ורדי קרויף.

זהבי, בדש, עמב"ה, חואן פבלו, טל בן חיים, מיטרוביץ' ואחרים, כולם היו בניו. גם אלה שבינתיים על הספסל, כמו פריצה ובן בסט, וגם אלה שקיבל בירושה והשאיר במועדון. אפילו השחקנים שלא התלבשו וישבו ביציע. הוא אחראי לכל אחד ואחד מהם במכבי ת"א.

המופע מהמחצית הראשונה מול הפועל עכו המשיך במחצית הראשונה מול מ.ס. אשדוד בבלומפילד, כשהשחקנים בצהוב המשיכו לרקוד להנאת הקהל באצטדיון ובבית.

נכון, אשדוד ועכו אלו לא היריבות הקשות ביותר בעולם. או בארץ. או אפילו באזור החיוג שלהן. אבל אפשר היה להראות מולם הרבה יותר גרוע (ע"ע הפועל באר שבע אתמול). מכבי ת"א של פאקו-ג'ורדי-מיטש-זהבי היא זו שעשתה את המשחקים האלה לקלים וגמרה אותם ב-45 דקות.

אין אלא להסתכל בהערכה עצומה על מה שג'ורדי עשה וממשיך לעשות עם הקבוצה הזו. אל תפטרו את עבודתו רק בגלל שיש לו בכיס האחורי של המכנס ערימה של צ'קים חתומים מאיזה שהוא בנק גדול בקנדה.

אין ספק שהארנק של מיטש הוא רכיב מרכזי בלהקה המפזזת, אבל כבר ראינו בעבר שכסף זה לא הכל. בלי האיש הזה שיידע לבזבז את התקציב על השחקנים והמאמנים הנכונים, הארנק המלא הזה יכול היה להיות גם ריק וזה לא ישנה דבר.

כמו כן, ברור לי שקרויף לא היה יכול ליצור את הסביבה המקצועית ותרבות הכדורגל הבריאה של המועדון בלי הסביבה המנהלתית ותרבות הניהול התקינה שאנגלידיס הניח את היסודות בשבילן עוד לפני שזה הגיע למועדון בקיץ 2012.

המציאות היא שג׳נרל מנג'ר אף פעם לא עושה זאת לבדו, זו עבודת צוות. אבל הכדורגל שאנחנו רואים על הדשא, שייך קודם כל לו. בטח ובטח כאשר יש "משחק כיסאות" כל קיץ בעמדת המאמן.

וזו בדיוק הסיבה שהפרומו של המנהלת הרגיש לי מעט חסר. הפרצוף של ג'ורדי קרויף היה אמור להיות הגשר שמחבר בין האגרוף לכדור פרווה, בין השלישיות של עכו לפרצוף של אוסקר. אולי עם כיתוב למטה שאומר "ואז הוא הגיע".

*

החשיבות והעבודה של ג׳ורדי בולטת עוד יותר בימים אלה, על רקע הסחרור של האחות הקטנה והירוקה מהצפון. השאלה שנשאלת פעם אחר פעם היא האם מכבי חיפה הייתה חייבת להביא בקיץ גם מנג׳ר?

ובכן, מול כל אלה שטוענים שיעקב שחר היה חייב לאמץ את המודל המלא של מכבי ת"א, עומדים אלה שצועקים ש"לקחו כאן אליפויות לפני מכבי ת"א וג'ורדי קרויף". עכשיו, בדקתי, ולמרות שלא רציתי להודות בכך, זה אכן נכון, קבוצות אחרות לקחו כאן אליפויות לפנינו.

העניין הוא שאנחנו כבר לא בשנות ה-90 של המאה הקודמת והמציאות הספורטיבית משתנה מעת לעת. קבוצות גדולות (ואני חושב שחיפה מגדירה עצמה ככזו), אינן יכולה להתנהל יותר כמועדונים קטנים. יש יותר סמכויות ויותר תפקידים. יש יותר תקשורת ויש יותר לחץ. בעצם, יש יותר מהכל. ומי שלא מפנים זאת, נשאר מאחור בסופו של דבר. אתה חייב תתפתח, או… אתם יודעים את ההמשך.

אחרי מה שנראה כמו שלוש שנים באזור הדמדומים, ייתכן שהגיע הזמן של שחר להודות בכך שהוא כבר לא יכול להשתלט על הכל והוא צריך עזרה, רצוי מאיש מקצוע רציני.

ובחזרה אלינו. בעוד שנים מספר, כאשר נסתכל אחורה על התקופה הנוכחית, הפרצוף של קרויף יהיה הראשון מבין אלה שיסמל את המהפך שהמועדון עבר בעשור הנוכחי. אין כאן ניסיון לגמד את כל האחרים, זה לקח מערכת שלמה כדי לגאול את מכבי ת"א ממעמקי הגיהינום, אבל הוא היה אחד מהמובילים של גל השפיות.

ולמרות כל מה שנכתב עד עכשיו, חשוב לי לציין שאני לא רואה בג'ורדי קרויף אחד שאין לו תחליף, דמות שאם וכאשר יעזוב, הכל יתמוטט כמו מגדל קלפים.

מי שמבקר כאן באופן קבוע יודע שאני חושב שלכולם יש תחליף (או כמעט כולם), וגם קרויף נמצא בקטגוריה הזו. היחיד במכבי ת"א שקרוב להיות חסר תחליף הוא מיטש גולדהאר, כי בינינו, לא נראה לי שכל כך קל למצוא עוד מיליארדר, סביב המקום ה-1000 מבין עשירי העולם, שיהיה מעוניין לפנק את מכבי ת"א ואותנו.

אם (וכאשר) קרויף ילך, יגיע הג'נרל המנג'ר החדש שגולדהאר או המנכ"ל ביין ימנו לתפקיד והוא יצטרך להמשיך מאותה הנקודה, באותו האופן של תחלופת המאמנים בקבוצה. כאשר המערכת מתפקדת כפי שהיא מתפקדת, המעבר אמור לעבור באופן די חלק. או ככה לפחות אחד כמוני יכול לקוות.

וזו אולי הנקודה שאני אעבור לאנגלית ואכתוב לג'ורדי מסר אישי ומרגש: PLEASE DON'T GOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOO

*

בינתיים, כשהוא עדיין כאן, המופע של ההולנדי מגיע לדרבי, וקשה היה למצוא בימים אלה מישהו שלא יאמר "וואה וואה מה מכבי תעשה להפועל" או "לא כוחות"או משהו מזלזל אחר, כשהם מתעלמים לגמרי מהעובדה הפשוטה שמשחקי דרבי הם אף פעם לא משחקים קלים.

אנשים מדברים על רביעיות, חמישיות ואפילו מעבר לכך כאילו שהיריבה שלנו היא איזו קבוצה ללא קהל, מסורת או היסטוריה (בערך כמו השתיים האחרונות שפגשנו בשבוע האחרון). מי שחושב שהאדומים פשוט יתנו למכבי ת"א, קבוצה שמסמלת עבור הצד השני את כל הרע שבעולם, פשוט לרמוס אותה, טועה.

אין פה שום עניין של ניחוס הפוך או משהו בסגנון, רק לכתוב את דעתי הכנה על סמך ניסיון העבר. ברור לכל שמכבי ת"א פייבוריטית ענקית, אבל לדבר על שחיטה זה לזלזל בהיסטוריה של ההתמודדות הגדולה ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע.

אני כאן כדי לומר למלהיבים ומסיתים, הס. תנו לקבוצות לדבר על הדשא, יהיה צמוד יותר ממה שאתם חושבים. ובסופו של דבר מכבי כן תנצח. ביצ'ס.

*

והנה הפודקאסט ה-16 של מכביבול שמסכם את השבוע הנהדר של האומה הצהובה, פלוס הכנה לדרבי עם כמה אובר-אנדרים:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הרושם הראשוני הסתיים בתיקו
ליגת שוקי ההון - אני חוסך בבנק אמזון

14 Comments

טרנטה 2 בנובמבר 2014

פוסט נהדר. אני מבין שהחלמת. נגיד שהמחלה היא תירוץ מספיק להחסיר פרק ביומן.
במשחק מול עכו מכבי באמת שיחקה היטב (במחצית הראשונה). מול אשדוד ממש לא. השערים היו פשוט קלים מאד ובזכות הרכות של אשדוד. היו כמה דקות טובות במחצית השניה שהיו בעיקר נסיונות של זהבי לשואו טיים והסתיימו דווקא בשערים מטופשים של אשדוד.
מסכים במיוחד לגבי החלק על הדרבי. יהיה קשה כמו תמיד. גם חורף הגיע וכו'. אני חושש…

חיים הצהוב 2 בנובמבר 2014

לצערי גורדי לא יישאר במכבי ולא בגלל סיבות מקצועיות (או ביטחוניות)

אזי 2 בנובמבר 2014

מעולה.
גם הפרומו של המנהלת לא רע.
נכון, האיכות הטכנית לא בשמיים וגם לא העריכה.
אבל צריך מעט מאוד כדי לגרום לאוהד כדורגל להתרגש והם פגעו בול.

במבט היום על מכבי חיפה, אני תוהה אם מכבי היתה מצליחה כמו שהיא מצליחה אם אוסקר לא היה המאמן הראשון שהגיע מתוך השלושה.
אני לא יודע אם פאקו או סוזה היו מגיעים אז, אם ההצלחה היתה דומה.
מה שאוסקר עשה יותר מהכל, זה להנחיל יסודות. וזה עבד כי שיטת המשחק של אוסקר בנויה מיסודות.
איך אמר ארביטמן "פאס פאס איטס א קאם"
אוסקר האמין בהגנה חזקה ומלא מלא מסירות רגועות ובטוחות עד שמגיעים למצב הבקעה. זה בדיוק מה שנראה לי שחסר למכבי חיפה (אבל שששש.. אל תגלו להם).
רק אחר כך יכלו להגיע סוזה ופאקו שהאמינו במשחקים יותר הרפתקניים.
זה לא היה עובד בצורה דומה בלי העונה ההיא של אוסקר.

אם כבר אתה בענייני תודות, למרות השקט היחסי ממנו, אני בטוח שאנגלידיס עשה עבודה עצומה במועדון בנושא הנחלת השקט התעשייתי ושדרוג הקבוצה למותג של ממש.
מעניין לראות אם ביין יהיה שדרוג בנושא מנכ"ל הקבוצה.
לא על הג'ורדי לבדו.

בנושא המקצועי, נראה שפאקו הוא ההפך המוחלט מאוסקר.
במשחק נגד אשדוד כמעט ולא ראיתי מרכז מגרש במכבי תל אביב.
הרגיש לי שמכבי מתקשה להעביר את הכדור מההגנה להתקפה.
זהבי שיחק בעיקר בצד שמאל וזה עיקר את המסירות של מיטרוביץ'. בן חיים שיחק בצד ימין והוא הרבה פחות טוב שם (גם בגללו וגם שיתוף הפעולה עם ייני פחות טוב) וגם נוסא לא הראה ניצוצות של קשר מרכז מגרש.
אבל כשמכבי העבירה את הכדור להתקפה קורה שם דבר מדהים.
השחקנים פשוט עפים מצד ימין לצד שמאל, מלמעלה למטה ומימין לשמאל.
מסירות קצרות בתוך ומסביב לרחבה.
זה הצד הבאמת חזק של פאקו.
ההתקפה בשליש של היריב.
פאקו גם קצת החליט לוותר על קשר בצד שמאל כדי להפוך את בן הרוש לשחקן יותר התקפי מה שמראה שפאקו מאמין לחלוטין בפילוסופיה של ברצלונה הגדולה של פפ (או מכבי של פיני כמו שאמרת בפודקאסט) – לא משנה כמה נספוג – אנחנו נכבוש יותר.
אני חושב שמכבי של השנה הולכת להיות הקבוצה שהכי כיף לראות בכדורגל הישראלי לפחות מאז מכבי תל אביב וחיפה של אמצע שנות ה 90.

B. Goren 2 בנובמבר 2014

תודה טל. ביג לייק.

ערן (המקורי) 2 בנובמבר 2014

אחלה פוסט.
היהירות של חלק מהאוהדים לקראת הדרבי לא במקום. למעשה, גם בשנה שעברה היינו פייבוריטים (ובצדק) והם לא, אך הדרבים היו שקולים וחלקם בעדיפות של הפועל, ולא מעט מזל של מכבי. כל ניצחון יספק אותי מחר.

״האחות הקטנה והירוקה״ – נחמד

מעיין אוהד מכבי 2 בנובמבר 2014

בתור "נציג האגודה" מטעם המגיבים (גם ממקום מושבי הזמני בארצות הברית): פספסת גם מאזן מושלם של מכבי כדורעף, שחזרה למקום הראשון לראשונה אחרי שנתיים.

לעניין הטור – מדויק, נפלא, קולע בול. אני לא בטוח שיהיה קל כל כך להחליף את יורדי אבל היסודות כאן. ניהול מקצועי ושפוי. סטנדרט אירופי. אנחנו לא הנרקיס בביצה, אנחנו מחוץ לביצה, ואיזה כיף לא להתפלש בבוץ, וכמה חשוב לזכור שעד לא מזמן התפלשנו עמוק בבוץ.

הרצל 2 בנובמבר 2014

בום! 30 הפרש.

טלקה 2 בנובמבר 2014

יותר נכון בום טראח

רן 2 בנובמבר 2014

וואווו, יהייה מעניין אם ההפרש מחר יהייה גבוה מהיום :-)

אריק 3 בנובמבר 2014

כן, דונטה זה כל הקסם.

יוני ק. 3 בנובמבר 2014

אני שולח לך טיפול נמרץ הביתה שלא תמות עכשיו אחרי שספגתם שישיה (30 הפרש זה כמו שישיה לא?) מהפועל ירושלים בארנה…

רועי 3 בנובמבר 2014

לחבורה העליזה והפאטתית שמעלי – שוב אתם יוצאים מהחורים ? לא למדתם כלום משנה שעברה ?

יואב מקטמון 3 בנובמבר 2014

אייך טלבי? אנחנו זקוקים לך, דווקא עכשיו. אני מחכה למנת הרולקסים והפרוות…

טל בן יהודה 3 בנובמבר 2014

קיבלת… מוזמן לפרוק בפוסט החדש

Comments closed