כסף כבר לא מספיק להם

הם גם רוצים שיתנהגו אליהם כמו שצריך

״הוא מקבל 20 מיליון דולר בשביל כדורשקרכלשהו. שישתוק וישחק!״

המשפט הזה, פחות או יותר, מתמצת את הנימה עימה רוב אוהדי הספורט עוקבים אחרי הספורטאים והקבוצות שלהם. אנחנו מעריצים את יחידי הסגולה שהצליחו הגיע לטופ של הטופ של הענף, מאדירים את הכישרוניים ביותר מבין הכישרוניים ביותר (מבין הכשרוניים ביותר), עוקבים אחרי כל מהלך ומייחלים להצלחתם, זאת כל עוד הם מתיישרים כמובן עם הערכים, דעות ורצונות שלנו. כשזה לא המצב, אנחנו נשמע פתאום גרסא של הציטוט מעלה.

ההנחה שלנו כפשוטי-עם היא שהחל משכורת מסויימת, בן אדם אמור להפוך לסוג של זומבי. כלומר, אם אתה מרוויח כסף (ממש ממש) טוב, אסור שיכאב לך ואתה לא יכול להיות עצוב, מדוכא, מתוסכל או כועס על העולם, כי הרי ״אתה מסודר״. בנוסף, אם אתה ספורטאי, אסור שיהיו לך רצונות, משאלות או שאיפות מחוץ לספורט שאתה מצטיין בו, אתה חייב לאהוב את העבודה שלך, והכי חשוב, אסור לך להרגיש לא מוערך או נבגד.

״איך נבגד איך?! הוא מרוויח 20 מיליון דולר לעונה. תנו לי ת׳כסף הזה ותבגדו בי כל היום״

ג׳ימי באטלר לא רוצה להיות במינסוטה והוא מנסה להימלט משם. הוא משתמש בכוח שיש לו (על זה גם בהמשך) כדי לאלץ את הקבוצה שלו להעביר אותו בטרייד לקבוצה שהוא כן רוצה לשחק בה. הכיוון כרגע הוא מיאמי, אבל זה משתנה כל יום.

למה הוא רוצה לעבור אחרי עונה אחת בלבד בקבוצה שנראה שיש לה עתיד די ורוד? אני מניח שיש גרסאות שונות, כשכל אחת מהן תבוא מגורם שונה. לאוהדים יהיה את הגרסא שלהם, לקבוצה גרסא משלה (אולי אפילו כמה, יש שם גורמים שונים), התקשורת שמסקרת את הפרשה תציג את הגרסאות של המקורבים ו\או פרשנים, ואז יש את הגרסא של השחקן.

הציוץ שמצורף מטה כולל ראיון של 9 דקות שערכה רייצ׳ל ניקלס עם באטלר עצמו. כפי שהיא בעצמה אומרת, הוא לא יכול לומר מפורשות שהוא רוצה\ביקש טרייד (בגלל החוקים), אבל הוא כן מסביר, כמה וכמה פעמים, את הגרסא שלו ולמה לא טוב לו במינסוטה.

https://twitter.com/rachel__nichols/status/1050529419683459072

אז, למה ג׳ימי באטלר רוצה החוצה מהטימברוולבס? די פשוט למען האמת, כשכיר בעצמי, מאד קל לי להבין ולהזדהות איתו. הוא פשוט לא מרגיש מוערך על ידי הבוס שלו, הוא לא מרגיש שהממונים עליו כנים איתו מספיק, והוא לא מרגיש רצוי.

נכון, הוא מולטי מיליונר. כן, הוא מרוויח בשנה מהקפצת כדור את מה שרובנו לא נרוויח בחיים. אבל בפנים, הוא לא שונה מאף אחד אחר שעובד עבור מישהו. הנה זה בצורה הישירה ביותר שלו: ״אני רוצה רוצה להיות מוערך. זה הכל

באטלר אומר בראיון שהוא נותן את כולו, ״תשוקה ולב״, והוא מצפה להדדיות. לחלק זה אולי יישמע כמו קלישאות שחוקות של ספורטאי, אבל אני שומע כנות. הוא מספר לרייצ׳ל שהוא רוצה לשמוע חזרה מהקבוצה את המסר ״אנחנו רוצים אותך, אנחנו צריכים אותך כאן, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בלעדיך״ (הוא ממשיך ואומר שהוא שומע את זה הדברים, אבל המעשים של הקבוצה לא מגבים את הדיבורים). אפשר להרגיש את הכאב שלו כשהוא מספר ש״אולי אני לא כל כך חשוב לארגון״.

המילים האחרונות בראיון אגב, מסכמות את כל הסיפור: ״רק רציתי להרגיש רצוי״.

כן, המשכורת שאנחנו מקבלים מהווה פקטור (משמעותי?) במידת הסיפוק שאנו חשים במקום העבודה, ובמובן הזה, המשכורת של ג׳ימי באטלר של 19.8 מיליון לעונה הקרובה, אכן צריכה לעזור. אבל כאשר מתקדמים הלאה מהמשכורת וחושבים על זה לרגע, מי לעזאזל רוצה לעבוד עבור מישהו שלא רוצה אותך, שגורם לך להרגיש לא רצוי, מוערך, או אהוב. למה שג׳ימי באטלר ירגיש משהו שונה מהשכיר שיושב לידכם באופן-ספייס? הדברים האלה נכונים אם אתם מרוויח עשרת אלפים שקל בחודש או מיליון דולר.

כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לאותה ההערכה, כולנו רוצים להרגיש מיוחדים. תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: האם אתם מוכנים שידפקו אתכם במקום העבודה או יתייחסו אליכם בצורה מחורבנת, רק בגלל שאתם מקבלים אחלה משכורת?

כאן אפשר גם לקפוץ למקרה של קוואי לנארד בסן אנטוניו. הוא כבר לא סמך על הממונים עליו, לא חשב שטובתו האישית עומדת לנגד עיניהם, ולא הבין למה ״הקבוצה מרחיקה אותו ממנה כשהיא גורמת לו להראות רע בפומבי״ (ציטוט של מקורב אליו) כשהם מדליפים ידיעות לגבי חומרת הפציעה שלו. מי היה מאמין אה? לנסות ולהציג את השחקן שלך באור שלילי בעיני הציבור, דרך ציטוטים מגורמים אנונימיים, תיצור פערים בין השחקן לקבוצה ולא תקרב בין השניים. מפתיע.

אז נניח ואתם טובים בעבודה, מעולים אפילו, ואז המנהל שלכם מפקפק ביושרה האישית שלכם במייל שנשלח לתפוצה רחבה, אולי אפילו מעבר לכך, הייתם רוצים להמשיך לעבוד עבורו? על מי אתם עובדים, הרי אני שומע כל יום את התלונות שלכם על זה שהמנהל עשה לכם פרצוף בפעם ההיא שלא באתם לעבודה עם 38 חום או העיר לכם על הפסקת סיגריה ארוכה מדי.

כנראה שיש לכם פחות ברירה בנושא בחירת מקום העבודה שלכם משחקני NBA, וזה גם מה שהשתנה מפעם.

ייתכן שבעבר קבוצות יכלו להתנהג לשחקנים בגישה של ״אני משלם לשחקן מיליוני דולרים, הוא ישחק כדורסל איך שאני רוצה ויהיה שמח מכך״, אבל המציאות הזו השתנתה, מאזן ההכוחות בין השחקנים והבעלים השתנה, כאשר לשחקנים יש הרבה יותר כוח מפעם. ואתם, בעלי הקבוצות ומקבלי ההחלטות, לא רק שתשלמו להם מלא כסף, אתם גם תתייחסו אליהם בהתאם, בצורה אנושית. ואם לא, ביוש.

הגדרה אחת של כוח אומרת ״היכולת של א׳ לגרום ל-ב׳ לעשות משהו״. כשיותר ויותר כוח עובר לשחקנים, צורת החשיבה שלהם פשוטה, ״אני עושה משהו בצורה שאף אחד אחר בעולם לא עושה, יש עוד 29 קבוצות, אם אתם לא בסדר איתי, אז קבוצה אחרת תהיה״. נכון שהשחקן של היום מקבל 20 מיליון דולר, אבל הוא לא ״ישתוק וישחק״ כי זה כבר לא מספיק. השחקן של היום רוצה גם את ה-20 מיליון דולר וגם יחס נאות ממקום העבודה.

אז הטריידים לא נעלמו מהעולם, ועדיין יש לעתים הרגשה שמדובר בשוק בשר, אבל ככל שיתקדם הזמן והשחקנים יצברו יותר ויותר כוח, ככה מרחב התמרון של קבוצות ילך ויקטן, והן יצטרכו להתנהג לשחקנים שלהם, שומו שמיים, כמו בני אדם.

אם לא תביאו הצלבה אתם מתים

תגובות

  • שלי

    מעולה, כל מילה

    הגב
  • אמיתי

    אתה לא בעניין של לכבד חוזים ולקחת אחריות על ההחלטות שלך?

    הגב
    • בן יהודה

      מאד, אבל שני דברים:
      1. זה דו כיווני. גם קבוצות מנסות שלא לכבד חוזים.

      2. וזה יותר מתקשר לנימה של הטור... חוזה עם שחקן לא מפאשר לך להתנהג אליו איך שאתה רוצה. אני שוב חוזר לשאלות ההיפוטתיות שהצבתי לקוראים. אם אתה חתום על חוזה, ומרוויח טוב, זה מקנה למקום העבודה שלך את הזכות להתנהג אליך כמו זבל? (בכוונה מקצין).

      הגב
      • אמיתי

        א. ברור. אבל זה לא מצדיק כלום.
        ב. ״לא מוערך״ זו לא עילה להפרת חוזה.
        לשחקנים יש כוח. וטוב שכך. אבל אין זה אומר שהם פרי אייג׳נטס בהגדרה.
        חוזה לא מאפשר לשחקן להתייחס לקבוצה שלו כמו זבל. אם אין טיעון ענייני (אובייקטיבי) אז פונים ליחצנים במקום לעורכי דין. אישית תמיד מעדיף לשחרר שחקן שרוצה לעזוב מהקבוצות שאני אוהד (ע״ע פוגבה). אבל אני אוהד- לא מנהל. כמוך

        הגב
  • ארז

    נראה לי שאתה קצת מפשט את זה, שלא לומר מטה את התמונה.
    בחלק מהמקרים הטענה שלך רלוונטית, בחלק גדול מהם - לא.
    לברון לא קיבל יחס טוב? עד היום הלשונות של ה-GMs, בעלים ומאמנים בכל הקבוצות האחרונות שלו לא חולצו מהישבן שלו.
    נוצר מצב שהקבוצות עובדות אצל הכוכבים ולא להפך, והציפיה שלהם היא להרבה יותר מ"יחס מכבד" או "להרגיש מוערך".
    זה יותר ירי לכיוון הרגליים וצעקות "תרקדו".

    הגב
    • בן יהודה

      למעט אותו מכתב של דן גילברט, עם נימה של "בעל עבדים" מדבר אל הני*רים שלו לפני 150 שנה... לברון לרוב קיבל יחס טוב.

      ובצדק. לברון צריך לקבל יחס טוב. למעשה, לברון צריך לקבל את היחס הכי טוב בעולם. אני לא חושב שבכל העולם יש מישהו שעושה את העבודה שלו יותר טוב ממה שהוא משחק כדורסל. אם הוא לא יצפה לקבל את היחס הכי טוב שיש, אז מי כן?

      תזכור שלברון עובד בליגה סוציאליסטית, לא קפיטליסטית. בליגה ללא תקרת שכר, הוא היה צריך לקבל פי 2, 3 או 4 מהמשכורת שהוא מקבל מהליגה. העובדה ש-30 הבעלים יכולים להחתים אותו בשבריר ממה שהוא שווה להם, זה זכות שהם צריכים להודות לאלוהים שיש להם.

      הגב
      • ארז

        טל, הוא מקרה הקיצון.
        השתמשתי בו כדוגמא לכך שדרישת היחס היא רק תירוץ לעשות מה שבא לך מתי שבא לך.
        בניגוד לעובדות, עם תחושות אי אפשר להתווכח, ולכן במקרה הזה התחושות הן מפלטו של הנבל.
        מתחבר בהקשר הזה למה שאמר אמיתי.
        אני מסכים שבמקרה של יחס פוגעני (+סביבת עבודה עוינת) יש מקום לטענה הזאת שיכולה להיחשב כנימוק ראוי לעזיבה, אבל בעיניי זה סתם שם קוד לשחקנים שעושים מה שבפין שלהם.

        הגב
        • אלכס

          מסכים במאה אחוז, ארז, ולגבי קוואי, בכל יום בשבוע ופעמיים בסוף השבוע, אקח את המילה של הספארס על פני זו של לנארד. אין לי ספק מי האחראי למצב שנוצר שם...למעט חלקו של זאזה פאצ'וליה כמובן.

          הגב
  • Yavor

    תודה טל.
    לדעתי ה"משקפיים שלנו" רואות רק את הסכום העצום, ואז נאמר לעצמנו: "אם אני ארוויח ככה, אין סיכוי שלא אהיה מרוצה. זה טו גוד טו בי טרו".
    אבל בעצם, כפי שכתבת באמת, באטלר הוא לא איזה מתכנת שפתאום מקבל מיליון דולר בחודש במקום 20000 שקל. עבורו - כל קבוצה תשלם לו את המיליון הזה, לא רק המעסיק הנוכחי. זה מה ש (לדעתי) גורם להבדל בתפיסה בין אוהד לשחקן.

    הגב
    • אמיתי

      תראו (אתה וטל). מי שמשאיר את באטלר במינסוטה זה לא האוהדים. שימו משקפי מנהלים- לא משחררים כל אחד לפי ההרגשה. זה לא רציני. אני מניח שגם אוהדי הטימברוולפס לא רוצים בקבוצה שחקן ממורמר (אני טועה?)

      הגב
  • AdamB

    בקשר לבאטלר. ככל שאני מבין התסכול שלו הוא לא כי הבוס לא מעריך את העבודה הקשה שלו,
    אלא כי הבוס נותן לשני הילדים המפונקים טאונס וויגינס חוזי ענק למרות שבבירור אין להם דרייב להשתפר
    ולהתחרות.

    הגב
  • יניר

    הנעת עובדים- איזה תחום טריקי.
    זה משתנה כמובן בין עובד לעובד ומשתנה אצל העובד עם הותק שלו, אבל ברור שכסף גדול ככל שיהיה לא מספיק.
    אתה צריך להעריך את הבוס שלך , את מקום העבודה שלך , להרגיש מוערך וגם להנות מהעבודה ( כסף, כיף ,כבוד וכח).
    זה עובד גם הפוך. אם טוב לך ,אתה מעריך את הבוס שלך ואת מקום העבודה שלך ומרגיש שאתה לומד ומתקדם, תסתפק גם בשכר נמוך יותר. ויש מקומות עבודה שודעים לענין ומנצלים את זה לשכר קצת נמוך מהמקובל

    הגב
  • אריאל

    בעיקרון זכותו לעשות מה שבא לו לצורך העניין גם אם אם הוא רוצה לעזוב לקבוצת פלייאוף ומעלה או לכסף גדול (יותר) זה לגיטימי.
    אבל לדעתי אתה נופל פה בפח בהשוואה לסיטואציה מעולם העבודה שלנו.
    הוא בעצמו טוען שאומרים לו שהוא מוערך אבל לא מגבים את זה במעשים. עד כמה שאני יודע הבחור מקבל משכורת, לא מתייבש על הספסל אלא בורג חשוב ובנוסף גם אומרים לו שהוא חשוב. זה נשמע לי שמעשית ומילולית יש אליו הערכה.
    מה שכן כנראה שהוא לא הכי שרוף על וויגנס וטאונס. אז לתחושתי כל הסיפורים האלה על הערכה הם יותר תירוץ.
    וכן בסופו של דבר עם כסף כזה שיסתום. או שידבר אבל ייתן לנו לפרוק קצת תסכולים עליו (בכסף הזה מגיע לנו)

    הגב
  • אלון

    זה לגיטימי להיות ממורמר ולבקש לעבור בטרייד אבל ההתנהגות שלו לא מקובלת וזה לא משנה אם אתה מרוויח מיליון בחודש או 10,000 בחודש. אם אני בתור שכיר לא מרוצה מתחיל ללכלך על האירגון שבו אני עובד ועל העמיתים שלי לעבודה אז אני מקבל בעיטה החוצה וזה גם יקשה עליי למצוא עבודה חדשה בתחום. חוץ ממשכורת הרבה יותר גבוהה משלנו לשחקני נבא יש גם אפשרות ללכלך על מקום העבודה שלהם, על העמיתים שלהם ועדיין לקבל משכורת.
    ההבדל בינו ללביאן בל זה שבל מוכן לוותר על כסף גדול כי לא מתאים לו מה שמציאים לו בפיטסבורג. נראה את באטלר, העובד ממורמר יושב שנה בחוץ בלי משכורת בשביל עקרונות.

    הגב
  • שחר ש

    לשחקני אנ.בי.איי יש ועד עובדים חזק שחתם על הסכם העסקה שמבטיח שאחרי ששחקן חותם על חוזה הוא יכול לעשות מה שבא לו. הוא יכול לא להתאמץ, להרעיל את חדר ההלבשה ולזייף פציעות ועדיין לקבל את המשכורת. הם יכולים לחתום על חוזה גבוה בקבוצה משוק קטן עם מזג אוויר נוראי (שמשלמת פרמיה על הדברים האלה) ואז להודיע שבא להם לשחק במקום עם מזג אוויר טוב יותר, בקבוצה שתיתן להם חשיפה גבוהה יותר או עם חברים שלהם כשהארגון (אנ.בי.איי) מחוייב לתנאי החוזה.
    זה לא הכסף שמפריע אלא זה אנשים שיודעים שיש להם כל כך הרבה כוח שאין להם בעיה לחתום על חוזה עם קבוצה תוך ידיעה שהם יפרו אותו אם בא להם ואין לקבוצה מה לעשות עם זה. והם לא מנסים להסתיר את זה אלא מרשים לעצמם להשתין מהמקפצה. מה קיירי ארווין אמר? לא טוב לקריירה שלי להיות פה. תעבירו אותי כי לא אשחק פה, למרות שיש לי חוזה ולמרות שזה מפרק קבוצה שלקחה אליפות לפני שנתיים. יש איזשהו תחום בו עובד או חברה חותמים על חוזה עם חברה מסויימת על מתן שירותים לתקופה מסויימת ואז מודיעים לה שבעצם לא מתאים כי ואנחנו חושבים שזה בסדר? הזוי.
    אני מאמין שבשלב מסוים הם יבינו שהם פוגעים בעצמם כי א. הם חלק חשוב בארגון והם פוגעים בליגה, והליגה זה מה שמכניס להם כסף וב. כי באופן כללי אנשים לא אוהבים כאלה שמשתינים מהמקפצה. זה יפגע בכיס שלהם כי פתאום אנשים לא יקנו את החולצות שלהם ואת הקורנפלקס שהם מפרסמים.

    הגב
    • אלכס

      מאה אחוז שחר, הוצאת בצדק את הרעל החבוי מאחורי הפוליטיקלי קורקט של הפוסט.

      הגב
  • אריק האדום

    זה הרבה יותר פשוט...
    שחקני ה nba והכדורגל האירופאי הבינו מה ששכירים בעולם עוד לא הבינו...
    שהכוח נמצא גם בידיים שלהם.
    נכון... אנחנו צריכים את המעסיק שלנו.
    אבל הוא צריך אותנו גם, ואת חלקנו אפילו יותר.

    הגב
  • איציק

    מזה לא מוערך? הוא מוערך בפאקינג 20 מיליון דולר לעונה, ולא סתם, הבעלים רוצה להמשיך ולשלם לו את הסכום הזה. זו חתיכת הערכה. להבנתי הוא פריק של עבודה ושתי הפרימדונות בקבוצה שלו לא משקיעים כפי שהוא מצפה ולא טוב לו בעין להתאמן ולשחק עם שחקנים בעלי גישה זו. זו גישה לגיטימית ודרישה לגיטימית מהמערכת לישר שחקנים שלא מתאמצים מספיק. זה עדיין לא אומר שהוא לא מוערך או לא רצוי. ההנהלה לא חייבת לקבל את גישתו, ויכולה להסכים לצחוקים ודאחקות על חשבון מאמץ. זה לא נותן לו שום זכות להפר חוזה (או סוג של שביתה איטלקית). הקבוצה מעריכה אותו והוא צריך לתת את התמורה.
    ולגבי נושא הכח. נכון שאי אפשר לאפר השפלת שחקן רק בגלל שמשלמים לו טוב. מצד שני, גם לו ניתן לחרבן על הבוס רק בגלל שאתה יכול.

    הגב
  • 7even

    שמע אם אני מביא לך 20 מיליון דולר. אפילו 19... מבטיח לך שאתה תתמודד עם כל הסתה של מקום העבודה נגדך.
    תיקח 70 מיליון שקל. ואחרי שנה אחת תפסיק להגיע לעבודה. או שתיצור לך מקום עבודה משלך.
    יש דברים שכסף כן פותר.

    פשוט שחקנים מקצוענים הפכו לגרידיים. הבכירים ביניהם חייבים אחוזה...וחייבים 4 פרארי ליד הבית...וחייבים עוזרות ומשרתים ונושאי כלים וכו.
    לא מספיק בית 5 חדרים...2 רכבים...ובלי בריכה 8 על 8. רוצים עוד ועוד ועוד.

    נ.ב - אם היו שואלים אותך איפה תעדיף לגור: מיאמי או מינסוטה?
    ככה בשלוף, מה היית עונה?
    נראה לי אני יודע ת'תשובה.

    הגב
  • קלבדוס

    ג'ימי באטלר מקבל קרוב למיליון שקל למשחק.
    אין דמיון בינו לבין שכיר שמקבל 10 אלפים או עצמאי עם 50 אלף, בחודש, שגם "לא זוכה להערכה".
    כי החברה האמריקאית, במיוחד, קבעה כבר מזמן שאתה = מה שיש לך בבנק. הערך היחיד שנותר.
    לכן ג'ימי באטלר מקבל הערכה כמו בן של מלך, לפחות.

    הגב
  • רטקסס

    אני מסכים איתך על עיקרי הדברים. ויותר מכך, אני רוצה להדגיש נקודה שלדעתי מתפספסת בתגובות : מדובר כאן על מעמד כוחות.
    נכון, מדובר בשכיר בשכבה של מקבלי השכר הגבוהים ביותר בעולם. יש אולי כמה אלפי שכירים כאלו בעולם (ובטח בגיל צעיר כמו שלו).
    אבל, וזה בדיוק ההבדל, מדובר כאן על הבדלים במעמד. הוא שחקן, שמעליו יש מאמן, ומנג'ר, ומנכ"ל ובעלים. כולם אומרים לו מה לעשות וכולם מבקרים אותו ויכולים להעביר אותו בטרייד מהיום למחר, לעשות לו סדרת חינוך על הספסל, ללכלך עליו בתקשורת ומה לא. הוא שכיר חריג בעושרו אך המעמד שלו בארגון שהוא עובד בו הוא נמוך - הוא כמו מתמחה למשפטים, סטודנט זמני, עובד קבלן...

    הכסף לא צריך "לנחם" אותו כי זו המציאות שהוא מכיר - הוא עבד קשה מאוד והגיע לטופ של המקצוע שלו.
    אבל כשאתה מגיע לטופ של המקצוע בתחום אחר - אתה הופך להיות מנהל בנק, שותף בכיר, מנהל קרן השקעות, יזם סטארט-אפ וכדומה. הוא בטופ המקצועי שלו והוא עדיין בתחתית המדרגה ואין לו כח לכלום.
    נסו לחשוב כמה מתסכל זה שאתה רוצה לתרום לארגון, משתדל, מתאמץ, מביא רעיונות חדשים, מדרבן אנשים... אבל אף אחד לא שם עליך.
    כשכל הדברים האלו קורים - אתה לא חושב על כסף.

    הגב
    • איציק

      יש הרבה מקומות בהם גם כשאתה מגיע לראש המדרג המקצועי, עדיין יש מעליך מספר רמות ניהוליות. אני לא רואה פרופ' מלא, מנתח בכיר (שלא רואים את עצמם בתפקידים ניהוליים, את זה יכולים לעשות גם חוקרים/מנתחים בינוניים) מתחילים לעשות צעקות ועיצומים על כל פיפס בגלל משחקי כבוד והמקום במדרג. כמובן שהם דורשים את ההערכה המגיעה להם בתוך תחום עיסוקם אבל מבינים היטב את ההיררכיה.
      שחקני כדורסל וכדורגל, במיוחד הבכירים, מזמן הפסיקו להבין זאת. הם יכולים לגרום לפיטורי מאמן, וכנראה ה-GM, ולא, לברון אינו הראשון שעשה זאת, וכנראה לא האחרון. הם כבר לא משתינים על כולם מהמקפצה, הם מחרבנים.

      הגב
      • רטקסס

        אז ברוכים הבאים לעולם הפוליטיקה הפנים ארגונית.
        ספציפית בדוגמא שלך: לרופאים בכירים יש המון דרכים להראות את המרמור שלהם. אני חושב ששאר ההודעה שלך היא בעיקר סטיגמות כי אתה מחובר רגשית. שחקני כדורסל עושים בלאגן על כל פיפס ומשחקי כבוד כמו כל אחד אחר. קורה בצבא, קורה במשרדי עורכי דין, קורה בבנקים, קורה בכל מקום.

        הגב
        • איציק

          אולי יש צדק חלקי במה שאתה אומר (שוב, חלקי) רק על הילדים המפונקים הללו שומעים הרבה יותר מסיבות ברורות.
          נכון, לרופאים בכירים יש דרכים להראות מרמור, אך לא כל כך להחליף ראש מחלקה, או מנכ"ל בית חולים. אותו הדבר עם עורכי הדין, שהבכירים שבהם לרוב בעלי משרדים ולא שכירים אז זה לא אקטואלי. חוקר בכיר לא זכור לי שהחליף ראש מחלקה/בית-ספר/פקולטה. יותר מזה, הסיכוי ששחקן בכיר יחליף מאמן או מנהל קבוצה אפילו בקבוצות יורוליג הוא אפסי. הכח שיש לשחקני NBA הוא חריג בכל קני מידה.

          הגב
      • אלכס

        מאה אחוז איציק

        הגב
  • Leon

    הפתגם הנושן "בעל המאה הוא בעל הדעה" עדיין תקף, אבל במקרה של סופרסטאר שמרוויח הון תועפות לא ברור כבר מיהו בעל המאה, קל וחומר עם חוזי עבודה מודרניים. אני חושב שיחסי עובד-מעביד היו מאז ומתמיד מורכבים, אבל עם הזמן המורכבויות, לפרטיהן, חילחלו לסעיפי החוזים ומומשו הלכה למעשה. לדעתי ביטויי הכוח הנוכחיים של השחקנים הם חלק מתנודתיות של מעבר הכוח בין בעלי הקבוצות לשחקנים, כשלאורך זמן הנטייה היא לכיוון התחזקות השחקנים (כמו סינוס שרוכב על עקומה עולה מונוטונית).

    הגב
  • תום

    אני לא זוכר בשלוף מי הבעלים של מינסוטה, אבל שהוא עשיר ומשוגע מספיק כדי לעשות מבאטלר מקרה יראו ויראו. אני הייתי שולח אותו לג׳י-ליג.

    הגב
  • Ollie Williams

    עושה רושם שמתחדדת איזושהי הבנה כללית שבסופו של דבר לספורטאים זו עבודה.
    ושוק העבודה משתנה בכל התחומים.
    גם בעולם התעסוקה הסטנדרטי, פעם אנשיםצהיו מעבירים עשור ויותר באותו מקום עבודה ואילו היום לא רק בהייטק מחליפים עבודות בתדירות גבוהה בהרבה.

    ולגבי השכר, שמעתי חברים שעובדים במערכת החינוך אומרים את אותן הטענות כלפי עובדי הייטק שמרוויחים פי כמה מהם - "אם היו משלמים לי ככה לא הייתי מתלונן לשניה". והפערים קטנים בהרבה. אבל גם זה חלק מעולם תעסוקה משתנה - כיום לא רק המספר שנכנס לבנק משחק תפקיד.

    קיצר, מי היה מאמין שספורטאים הם בני אדם?!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *