קוואי לנארד נותר מושלם

לא נותר לטורונטו מה לבקש. אז הוא עזב

באיזה שהוא מקום, אני קצת שמח שקוואי לנארד החליט לעזוב את טורונטו. רגע, שנייה. אם תפסיקו לצחוק, אני מבטיח שאסביר את עצמי. הרי, ברור שהייתי מעדיף שהוא יישאר ואם הייתם שואלים אותי ביום שישי האחרון מה אני מקווה שיקרה, הייתי עונה שאני מקווה שהסופרסטאר המוזר הזה יסיים את הקריירה שלו בקבוצה שלי. אבל עדיין, לאורך כל התקופה האחרונה, היה בי גם רצון קטנטן שזה יסתיים ככה.

המקום הזה אצלי שאני מדבר עליו אמנם מוחבא, קצת צפוף, טחוב וחשוך, אבל הוא שם. וזה המקום שידעתי להעריך את השלמות של הסיפור של קוואי בטורונטו אם הוא מגיע אל קיצו בצורה הזאת. המקום שבו לא רציתי לראות את הכל מתקלקל או נגמר בצורה שלילית. כי העובדה היא, עכשיו שקוואי עזב, שמעתה ועד עולם קוואי יישאר בעיני טורונטו וקנדה כולה, מושלם.

לעד, בדברי הימים של העיר הקנדית המופלאה הזו, קוואי והראפטורס שלו יהיו 1 מ-1, 100% הצלחה. הוא הגיע בקיץ, שיחק בחורף, לקח א-ל-י-פ-ו-ת באביב, ועזב בקיץ שאחרי. מעגל של שלמות. אנחנו לעולם לא נאלץ לראות את הקבוצה הזו שלו מפסידה סדרת פלייאוף, לא נרגיש את הכאב שמתלווה להדחה, ולא נתאכזב ממנו. כל הזיכרונות שיישארו מקוואי בגופיה מספר 2 באדום, על מגרש הכדורסל, יהיו שמחים. וזה מיוחד. 

הדיווחים מהחגיגות בתוך המועדון, מהשחקנים ועד ההנהלה, בישרו על הרגשה עילאית דומה. אמרו שאפשר היה לזהות אצל הראפטורס שמחה שלא כוללת את הנימה הזו של ״מה הלאה״ או ״עכשיו יהיה קשה לשחזר את זה ולהישאר בפסגה״. מדובר היה בשמחה נטולת מטענים או חששות לגבי ההמשך והעתיד, כי כנראה שלא יהיה כזה. שחרור אמתי.

נדמה שזה נדיר עד בלתי אפשרי לסיים פרק בצורה כזו. בעצם, המקרה של קוואי זה הכי קרוב שיש, שכן זה מעולם לא קרה. במהלך החודש האחרון, כשפרשנים ניסו לנבא מה קוואי לנארד יעשה, הם אמרו שוב ושוב שלא היה כוכב שעזב אלופה בפרי-אייג'נסי. זה למעשה היה שביב התקווה הקטן עבור הקנדים שאולי, רק אולי, הוא יישאר בסוף. ובכן, קוואי הוא הראשון.

זה כמובן לא צריך להפתיע אותנו, מדובר בחייזר. או הדבר הכי קרוב שיש ל-NBA להציע בכיוון הזה. ובשנה המושלמת האחרונה הזו, כל הקבוצה סביבו נדבקה בגישה השונה (והמשונה) שהוא משדר.

כל כך הרבה פעמים שאנחנו טובעים למוות בקלישאות משעממות שספורטאים יודעים לדקלם בראיונות כדי לא להסתבך ולהצית איזו "פרשה" חדשה. הנה, אתם בטח מכירים את הביטוי הבא יותר מדי טוב:

Don’t get too high don’t get too low. Just stay focused and stay in the moment.

ובכן, הקלישאה הזו מעולם לא הרגישה לי יותר נכונה ואמתית כאשר הסתכלתי על הראפטורס של העונה האחרונה. קוואי סירב להראות כמעט כל פיסה של אישיות אנושית עד שלא קיבל את אותו לארי OB מאדם סילבר. 

הסרטון הבא כל כך מטומטם ומדהים בו זמנית. כל כך מפוקס שהבן אדם לא רוצה לתת לחבר שלו לקבוצה פיסט-באמפ. פיסט באמפ!

עזוב אותי ממחוות רדודות בין ספורטאים. יש לנו משחק, צריך ניצחון. יש אליפות לקחת.

הוא לא שמח בהצלחות (עד האחרונה כמובן), ולא נבהל בירידות. בפעם הראשונה בחיי, אני מאמין שראיתי שחקן שלא מעניין אותו (כמעט) שום דבר מחוץ לזכייה בתואר. וכך גם הקבוצה סביבו. הוא הדביק את כל הסגל בדבקות הזו במטרה שלו. 

הם לא התלהבו בניצחונות, לא שקעו בהפסדים. המטרה נשארה אחת. כנראה שהיה צריך את הבן אדם היוצא דופן הזה שיחדיר בהם את הפוקוס הקיצוני שלו, מבלי להסתכל לצדדים, לפקפק בעצמך או, חס וחלילה, להיות מרוצה. 

ודווקא אחרי הזכייה והחגיגות, קוואי הפך למדהים עוד יותר בעיני. כי פתאום גילינו בן אדם. או סוג של. רק אחרי שראינו אותו משיג את המטרה הזו, הוא חשף אישיות. רק כאשר זיהינו חיוכים, ראינו ריקודים וזיהינו חוש הומור, אפשר להבין כמה הוא חדור מטרה הוא היה לאורך העונה, שהוא לא מתיר לשום דבר מזה לצאת החוצה, אף לא לשנייה אחת. 

דווקא אחרי הזכייה והחגיגות, נתווכחנו שזה אמתי.

כולם כל כך התאהבו ונהנו מהדמות הזו של קוואי (חוץ מאולי כמה אוהדי פילי וגולדן סטייט), שהגענו לשלב שאנחנו כבר מקווים שכל הסיפורים הנפלאים האלה עליו אכן נכונים. בראשיתם הסיפור המופלא הזה:

לא אכפת לי כמה זה מופרך שהוא מוציא שקית תפוחים באמצע מסעדה כשכל הקבוצה סביבו, אומר לגרג פופוביץ' ״אפל טיים, אפל טיים״, ואז אוכל 12 תפוחים בסכין ומזלג. אני רוצה שזה יהיה אמתי. אני צריך שזה יהיה אמתי. האגדה הזו שלו צריכה לגדול.

העזיבה שלו צורבת, אין ספק. אבל צריבה קטנה שלא תשאיר צלקת. ככה זה עם טבעות אליפות, יש להם כוח מאגי למחוק דברים כאלה. כל מה שיישאר אלה הזיכרונות של החגיגות באוקלנד, תהלוכת אליפות לפנתיאון וצחוק אחד יוצא דופן שיהדהד ברחובות טורונטו לזמן רב.

הוא בא לקנדה, נתן את כל מה שהוא יכול היה לתת, והשאיר לנו את הפרס האולטימטיבי. לא נותר מה לבקש. אז שיהיה לו בהצלחה בלוס אנג׳לס. אני חושב שאני יכול להניח בבטחה שלעולם לא נראה עוד אוהדים שיהיו אסירי תודה כלפיו כמונו.

 

קנדה אלופה
תפקיד נולד: הכירו את ה-GM-שחקן

תגובות

  • אריק האדום

    היה אחד מפוקס כמוהו...

    הגב
  • S&M

    אפשר לדמיין את הסטנדינג כשהקליפרס יגיעו לטורונטו

    הגב
  • עידן.

    באמת צריך להעריך את קוואי. ברור היה לכולם שהטרייד שהעביר אותו לטורונטו היה בניגוד לרצונו.

    יש לא מעט כוכבים בליגה הזאת שבמצב כזה היו משחקים את העונה בהילוך שני ו"נזהרים על הרגלים" לפני החוזה הגדול, בטח לשחקן שעבר פציעות לא פשוטות בשנים האחרונות.

    לנארד בא ובלי קשר לשאלה אם הוא רוצה או מתכוון להישאר, נתן כל מה שהיה לו ויצא גדול (וצריך גם לתת קרדיט לטורונטו שבמהלך העונה שמרו עליו בריא).

    הגב
  • שי

    מעולה

    הגב
  • מקורא לצופה בלי אוזן

    נהנתי לקורא תודה. השחקן הכי מרגש בתקופה שמאדירה ריגושים רקים מתוכן

    הגב
  • צבי

    אין ספק שקוואי חי בעולם משלו, רחוק רחוק מכולם.
    ואם יום אחד יתגלה שיש לו אספרגר או שהוא אוטיסט סוואנט, זה ממש לא יפיל אותי מהכיסא.

    הגב
  • 7even

    קאוואי היה ונשאר שחקן אדיר ובן אדם אדיר . והיום כולם מבינים עם כל הפציעות שקרו כמה זה קריטי לשמור את הכוכב שלך בריא לאורך העונה .
    המטרה היחידה של העונה הרגילה הפנטזי ותו לא. וכמובן לשבור איזה שיא פה ושם טו טופ טן בכל מיני דברים שכאלה.
    בפלייאוף זה הדבר האמיתי והלוואי והיו מאשרים לשחק פיזי בעונה הרגילה כמו שמאפשרים בפלייאוף כי השנה ספציפית זה היה תענוג רציני

    הגב
  • צור שפי

    מצויין, מבין אותך לגמרי ולהבדיל הנה סיפור אישי: אני מסיים עכשיו שנת עבודה כמושאל מחוץ לארגון האם שלי. יכולתי להמשיך לשנה שניה אבל החלטתי שלא. להחלטה הזו היו כל מיני מניעים, ביניהם שלא לקלקל את הטעם הטוב מהשנה האחת הזו.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    הוא גם מצטייר כאדם סופר חכם. מנהל את הפרנצ'ייז הקרוי ק לנארד באופן עילאי

    הגב
  • Kirma der faux

    הצרחה הזאת כשהכדור מקפץ פעם אחרונה על הטבעת אחרי שהזמן נגמר בסדרה מול פילי...

    הגב
  • Oded

    אני חושב שאני יכול להניח בבטחה שלעולם לא נראה עוד אוהדים שיהיו אסירי תודה כלפיו כמונו - אני חושב שאם ייקח אליפות בקליפרס האוהדים שלהם יהיו די אסירי תודה :)

    הגב
  • ק.

    יפה מאוד. נהניתי לקרוא

    הגב
  • ברלה

    טור מצוין. הסיפור עם התפוחים כל כך הצחיק אותי שחיפשתי אותו בגוגל, אז צר לי לאכזב אבל מסתבר שהיה טרנד של להמציא סיפורים מופרכים על קוואי..
    אבל הדבר הבאמת מצחיק זה שהם אשכרה נשמעים אמיתיים, הוא באמת בחור מוזר :)

    הגב
  • אריה לייב טרוצקי

    קוואי יותר מעניין ממדהים, מבחן האישיות שלו יהיה בקבוצה מלאת הייפ וחשיפה אחרי שהיה במסגרות דומיננטיות או חשופות פחות

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *