תפקיד נולד: הכירו את ה-GM-שחקן

תגידו ל-NBA מזל טוב

אני מוכן להיות הטרחן הזקן הזה שאומר שגדל כאן דור שלם של אוהדי ספורט שהמונח "מאמן-שחקן״ זר לחלוטין בשבילם, וזה מעציב אותי. אני יכול רק להניח שהתגובה הראשונה של אוהד (או אוהדת) ספורט מתבגר לרעיון הזה תהיה משהו כמו "רגע מה? איך שחקן יכול גם לאמן באותו זמן?", וזה די חבל כי אני זוכר שכילד זה היה אחד הקונספטים שהכי הגניבו אותי בספורט.

זה לא היה כל כך שכיח, אבל גם לא עד כדי כך נדיר (בעיקר למי שגם עקב אחרי ענפי הספורט האמריקאיים). כחובב ספורט צעיר, היה כיפי להיתקל בתופעה בעיקר כי זה היה משהו שונה ומרענן. תחשבו על המחזה של מישהו במדי משחק מעביר פסקי זמן, או ראיון אחרי משחק עם מאמן שמזיע ומתנשף אחרי שסיים להתאמץ על המגרש. השאלות שעלו אצלי היו מרתקות. איך השחקנים האחרים מתנהגים למאמן-שחקן, האם מותר להם לריב או להתווכח איתו, עד איפה אפשר למתוח את הגבול, מה עם הבעלים לא מרוצה מהמאמן, אבל כן מהשחקן. והלאה והלאה והלאה. 

אפשר רק לדמיין איך כיום, ב-2019, שכל נפיחה קטנה על הספסל הופכת לשערורייה תורנית ברשתות החברתיות, היה יכול להיות לנו כל כך הרבה כיף עם הקונספט הזה. 

לא אתאמץ לתרגם לכם את עמוד הוויקיפדיה של המונח, אבל אם תעקבו אחרי הלינק תוכלו לראות דוגמאות לשחקנים-מאמנים בענפי הספורט והליגות השונות. קריקט, בייסבול, וגם כדורגל, עם המון שמות שמוכרים לכולם מהפרימייר ליג (או הליגה הסקוטית) כמו קני דאגליש, גראם סונס וגלן הודל.

גם אצלנו זה היה חלק מהנוף. לפעמים. השם הכי גדול שאפשר לתת כדוגמה הוא כנראה דיוויד בלאט שכיהן כמאמן-שחקן לזמן קצר באליצור נתניה ב-1988. רק כדי לסבר את האוזן, המאמן-שחקן כדורסל הנודע בהיסטוריה של הספורט היה ביל ראסל, שכיהן בתפקיד הכפול שלוש עונות (1966-69) וזכה עם הסלטיקס בשתי אליפות. לני ווילקינס גם כן כיהן בתפקיד הזה ארבע עונות אי שם בשנות השבעים. כיום, לצערנו, ישנו איסור להעסיק מאמנים-שחקנים שמעוגן בהסכמים בין הליגה לשחקנים, וזאת כדי למנוע הפרות של חוקי שכר.

כל ההקדמה הזאת כדי לומר שזה לגמרי אפשרי ותקין לכהן בשני תפקידים בו זמנית, ואף לעשות זאת בהצלחה (חלקית או יתרה). ולמרות שהצד העסקי הרס לנו את הכיף של מאמן-שחקן, אל לנו להתאכזב ולתהות על מה שיכול היה להיות, כי בימים אלה מתפתח תפקיד דואלי חדש בליגת הכדורסל הטובה בעולם. ונראה שזה יוצר בשבילנו כיף מסוג קצת אחר, מרתק לא פחות. אני מדבר על השילוב והתפקיד החדש של GM-שחקן. ג'נרל מנג'ר-שחקן.

לפני שבוע קוואי לנארד הראה לנו את ההתפתחות האחרונה בתפקיד החדש. הנה סיכום זריז של הדברים: קוואי רצה לעזוב את טורונטו ונראה שלא הייתה לו כוונה להישאר שם אף לא לשנייה אחת מעבר למה שהיה צריך, אליפות או לא. הוא היה נחוש לחזור הביתה לדרום קליפורניה שם מחכה לו מזג אוויר שמשי ונעים. וכאחד שהמחשבה על החורף הקנדי מעבירה בו צמרמורות, אני לגמרי יכול להבין אותו.

אבל, וזה "אבל" גדול בעיני, כל הסיפורים עליו שהוא יוכל וירצה לשחק לבדו, ושהוא לא כמו שאר הכוכבים שמתאחדים ורוצים לשחק ביחד, התגלו כבדיות פרועות. קוואי ידע שהוא צריך עזרה ולרגע לא הייתה לו כוונה להגיע לקליפרס ולשחק שם לבד בלי עוד סופרסטאר.

לשמחתו של קוואי, ב-NBA של 2019 כבר לא צריך להיות תלוי בחסדיהם של בעלים או מנג׳רים כדי לארגן לך סופרסטאר לשחק לצידך, אפשר פשוט לתמרן ולארגן מהלכים כאלה בעצמך. וקוואי, ה-GM-שחקן החדש של הקליפרס ניסה קודם כל לגייס את דוראנט (עוד GM-שחקן שמיד נגיע אליו) כדי לחתום איתו שם. כשזה לא צלח, פנה גם לקיירי וג'ימי באטלר. ולבסוף, הוא העביר בטרייד את פול ג׳ורג׳ מאוקלהומה ללוס אנג׳לס והדרך הביתה נסללה גם עבורו.

(ברור שזה לא ב-ד-י-ו-ק מה שקרה, שהרי אוקלהומה הייתה צריכה בפועל להעביר את ג'ורג' לקליפרס. אבל ברגע שהשחקן ביקש זאת מהם, לא נראה שהייתה להם הרבה ברירה אלא לקבל את הגזירה ולנסות להשיג עבורו כמה שיותר).

המטרה של קוואי ה-GM-שחקן הייתה לשחק בלוס אנג'לס בדרך שתהיה נוחה עבורו, אז הוא זה החליט מי ישחק איתו שם, לא הם. לאוקלהומה מצד שני היה חוזה של ארבע שנים עם פול ג׳ורג׳, ובכל זאת נאלצה להעביר אותו קבוצה כשהיא נדרשה לכך.

מבלי ששמנו לב, קבוצות ב-NBA הפכו לגוף סטטי, הם עכשיו אמצעי, לא מטרה. השחקן משתמש במועדון כדי לשחק עם מי שהוא רוצה, במקום שנוח לו, ושם לנסות ולזכות באליפויות. הבעלים, הג'נרל מנג'ר, המאמן, כולם תלויים ברצון השחקן כמו גם במיקום הגאוגרפי שבו הם עובדים. הקליפרס זכו בקוואי כי הם בלוס אנג'לס. שימו את סטיב באלמר עם אותו מקום תחת תקרת השכר בשארלוט, ואת מייקל ג'ורדן עם אותה יכולת ניהולית מזעזעת בלוס אנג'לס, וקוואי משחק היום עבור אלוהים.

הנטס הם דוגמה נוספת לכך כשזכו בקווין דוראנט וקיירי אירווינג. בשביל דוראנט, GM-שחקן נוסף, נראה שהמטרה הייתה לשחק בניו יורק, אז הוא חבר לקיירי והם חתמו יחד בברוקלין (כי… חחחחח נובמת, הניקס?!). 

זה כבר מזמן לא רק סיטואציה שבה פרי-אייג'נטס מרכזיים מחליטים היכן יחתמו. מדובר בשחקנים חופשיים שעושים מהלכים כדי לסדר לעצמם את הקבוצה שבה הם רוצים לשחק. קצת כמו שחקן שחמט שמזיז את הכלים בלוח כדי ליצור לעצמו סיטואציה נוחה יותר לתקוף. הם פשוט לקחו על עצמם את התפקיד של המנהל המקצועי, כי הם יכולים.

והבן אדם ששינה את הכל? הלא הוא ה-GM-שחקן המקורי, הראשון לשמו, לברון ג'יימס. בן אדם שהפך את כל הליגה הזאת על פניה בתוך (כמעט) עשור. רק השבוע ציינו 9 שנים למהלך הסמלי הזה שלו ששינה כל כך הרבה:

בלי התכנית השערורייתית ההיא שהכעיסה כל כך הרבה אנשים (וגם גייסה 6 מיליון דולר שהלכו למטרות צדקה שונות, אבל בקטנה) דוראנט לא עוזב את אוקלהומה סיטי לגולדן סטייט ב-2016. בלי התכנית ההיא, קיירי לא עוזב נוטש את לברון וקליבלנד לבוסטון. בלי התכנית ההיא אנטוני דיוויס לא דוחף את עצמו החוצה מניו אורלינס. בלי התכנית ההיא ג'יאניס לא עוזב את מילווקי (עוד שנתיים). בלי התכנית ההיא, כל השבועיים האחרונים בכלל לא מתרחשים.

קחו שנייה ותחשבו מה דרוש ב-2019 כדי להפוך לחלוטין מודל שבו רוב הכוח נמצא אצל חבורה קטנה של בעלים לבנים ולא אצל החבורה שמהווה את הרוב, שהם השחקנים השחורים. נשמע כמעט בלתי אפשרי, אבל זו המציאות. (ולספקנים, אין ספק שזה חלק גדול מהעניין. החלפת המילה Owner ל-Governor מעתה והלאה בליגה זה עוד התייחסות קטנה לנושא הספציפי הזה שחשוב לשחקנים).

נכון שהיו הרבה צעדים קטנים בדרך, כאשר הכל החל במשחק האולסטאר 55 שנה אחורה, כשהשחקנים איימו לא לעלות למשחק הראשון שהיה אמור להיות משודר בשידור חי בטלוויזיה עד שהבעלים לא יכירו באיגוד השחקנים.

אבל העשור האחרון של לברון האיץ את הקדמה בחלוקת הכוח בליגה משנת 2010, כמו שהאייפון האיץ את הקדמה הטכנולוגית בחברה המערבית משנת 2007. לברון למעשה מתפקד כ-GM-שחקן מתחילת הקדנציה השנייה שלו בקליבלנד, כשהוא מחליף מאמנים, דוחף לטריידים והחתמת שחקנים, ולמעשה מתנהל כמו שותף (שקט?) בהנהלת הקבוצות בהן משחק.

בקיץ האחרון כאמור, כבר ראינו את הטרנד הזה מתרחב לשני הסופרסטארים האחרים בליגה ואין שום סיבה בעולם לחשוב שזה ייעצר כאן. ההפך הוא הנכון, סביר להניח שהמעגל רק ילך ויתרחב בשנים הקרובות, ואף יחלחל מטה.

בקיץ האחרון ההתמקדות הייתה בסופר-סטארים, אבל היו המון פרי-אייג'נטס קטנים יותר שחתמו על עסקאות משלהם. מה מונע מבעד אותו "דרג שני" של שחקנים, שקבוצות כן רוצות וצריכות, להתאגד יחד ולומר לקבוצות "אין בעיה, אני חותם אצלכם, אבל רק יחד עם…".

הורפורד רוצה לשחק עם כריס מידלטון? למה שלא יאחדו כוחות ויחליטו שהם ינהלו משא ומתן עם קבוצות שיש להן מספיק מקום תחת תקרת השכר להחתים את שניהם, כי… זה הדיל עכשיו. אה, ושניהם גם אוהבים לבלות עם טוביאס האריס, אז גם הוא מגיע. "זה שלושתנו או אף אחד מאיתנו". 

תאהבו או תשנאו את המגמה החדשה, נראה שהיא כאן כדי להישאר. קשה להחזיר את הכוח בחזרה לבקבוק של הבעלים. בסופו של דבר, נדמה שכל הצדדים יעבדו מעתה והלאה קשה יותר כדי לבנות קבוצות טובות. עכשיו כשהמנג'רים יודעים שהכוכבים שלהם יכולים לעזוב, הם יתאמצו כפליים כדי לבנות סגלים טובים וחזקים יותר סביבם. 

למילווקי יש שנה פלוס לשפר את הסגל סביב ג׳יאניס, ולניו אורלינס יש קצת יותר מזה כדי לבנות קבוצה ראויה סביב זאיון וויליאמסון. אחרת, האוהדים יכולים להתחיל להיפרד מהם כבר עכשיו. יא אללה איזה ליגה מופלאה זו. 

קוואי לנארד נותר מושלם

תגובות

  • אלעד כץ

    מצויין.
    שתי הערות ברשותך.
    א. קוואי בחר בקליפרס ודוראנט בנטס לא רק בגלל המיקום הגיאוגרפי, אלא כי שתי הקבוצות הראו שיש להם ניהול טוב ועתיד ואפשרות אמיתית ללכת עד הסוף. דוראנט לא היה חושב על הנטס של לפני 5 שנים, וקוואי לא ממצמץ לכיוון דונלד סטרלינג בכלל.
    אז כן, קבוצות משוק קטן שיראו יכולות ללכת עד הסוף יוכלו להחתים כוכבים. אני גם חושב שאם מילווקי יגיעו לגמר הנ.ב.א באחת משתי השנים הקרובות, יאניס ישאר שם.
    ב. שחקנים כמו מידלטון והאריס לא יוכלו לעשות שרירים. פשוט מהסיבה שיש מספיק כמוהם שאפשר להחתים במקומם. אין מידלטון? נחתים את ברוגדון. אין ברוגדון? נחתים את מקקולום. אין מקקולום? שיהיה ג׳יילן בראון. מי שיעשה שרירים יסתפק בפירורים.

    הגב
    • שחר ש

      סליחה אבל:
      א. קוואי עזב קבוצה עם ניהול יותר טוב משל הקליפרס, עם עתיד (סיאקם למשל) ושהוכיחה שהיא יכולה ללכת עד הסוף (אליפות, כן?). ולא דיברנו על זה שבסיס האוהדים שלה זו מדינה שלמה. אז להגיד שהמיקום הגיאוגרפי הוא לא הסיבה האמיתית, בטח עם הנימוקים שהראית זה קצת מצחיק. ולהציג את הנטס כקבוצה עם ניהול יותר טוב משל הווריורס? נו באמת...
      ב. שתי סיבות למה המצב מעולה לשחקנים משלימים טובים, בעיקר כאלה בלי אגו. קוואי ופול ג'ורג' לא יוכלו לקחת אליפות בלי צוות מסייע טוב. בפרט קוואי שהוא שחקן פציע ולא יכול לעמוד בעומס של עונה שלמה. לעונת האליפות שלו בטורונטו הוא הגיע אחרי שנה שלמה שנח, שיחק רק 60 משחקים ועדיין שיחק בפליאופ פצוע. גם לברון צריך לשמור על עצמו. אז אם קבוצות לא יבנו את עצמן נכון, וזה אומר קבוצה שיכולה לרוץ גם בלי הכוכבים שלו בפול גז (כמו הארדן בשנה שעברה) בעונה הרגילה הן לא יגיעו רחוק. סיבה שנייה היא שכיום ברור לקבוצה שבלי קשר לחוזים שהיא חתמה אם היא לא תהיה תחרותית היא תהפוך ממועמדת לאליפות שמכרה את העתיד שלה בשביל ההווה לקבוצה בלי הווה ובלי עתיד (כי השחקנים היום דורשים טרייד גם כשהם תחת חוזה). זה אומר שהקבוצות עם הכוכבים נמצאות במצב של עכשיו או לעולם לא. אז שחקן כמו מידלטון או מקקולום שווה הרבה יותר ממה שהיה שווה בליגה עד לפני 4-5 שנים.

      הגב
      • אלעד כץ

        א. קוורי אכן עזב קבוצה עם ניהול מצויין, אבל עבר לקבוצה עם ניהול מצויין גם כן, שהראתה שיש לה קבוצה חזקה שתתמודד איתו על האליפות. לפי השמועות הוא דרש טרייד על ג׳ורג׳ לטורונטו או הקליפרס והקליפרס היו מוכנים לתת יותר עבורו. סן פרנסיסקו גם שוק ענק. דוראנט רצה לעבור כדי להיות נמבר וואן. נראה לך הוא היה מגיע לקבוצה של בילי קינג?
        יכול להיות שבמצב שווה שחקנים יעדיפו קבוצות משוק גדול, אבל תנאי הבסיס הוא ניהול נכון וסיכוי לאליפות. ואני מאמין שבשלו השנים הקרובות תסכה באליפות לפחות קבוצה אחת משוק לא גדול.
        ב. יש להם יתרון גדול בחוזים שהם מקבלים. באיזה עולם מידלטון או האריס שווים מקסימום? העניין הוא הלברג׳ שיש עליהם ללחוץ על הקבוצות ולהציב תנאים "מופרכים".
        לדעתי אין להם.

        הגב
  • Amir A

    הכל, אבל הכל, זו שאלה של כסף והכנסות. ההתחלה של הסיפור הזה היא (לדעתי) לא עם לברון אלא עם מייקל ג'ורדן וקו הנעלים שלו. ברגע שההכנסות הכספיות החלו להיות צמודות לשחקן זה או אחר ולא למועדון, זו הייתה רק שאלה של זמן מתי זה יתורגם לשליטה מעשית בליגה. לבעלים, אגב, אני לא חושב שזה משנה משהו. בסופו של דבר, הם מרוויחים היום יותר מתמיד.

    הגב
    • 7even

      דעתי כדעתך.
      השחקנים שולטים בליגה עוד הרבה לפני ההחלטה של לברון.
      הם הפנים שלה מאז ומתמיד, למה נראה למישהו שלא הם קובעים את המהלכים.

      מספיק להסתכל על השביתה האחרונה ועל אחד כמו קווין דוראנט שמי שהיה קורא אותם, בלי להכיר את הנפשות הפועלות, היה בטוח שמדובר בעופר עיני או אבי נסנקורן.
      השחקנים יצאו עם זה עם תקרת שכר מטורפת והזויה ש(לדעתי) גרמה לחלקם חרב פיפיות.

      פתאום חוזים כמו שלווסטברוק וכריס פול הם עולה שנה אחרי שהם נחתמים.

      הגב
  • יוני (המקורי, מפעם)

    מצוין

    הגב
  • No one

    תהיו רגועים , בעלי הקבוצות לא יתנו לזה להיות אפשרי יותר מדי זמן.
    אדם סילבר כבר אמר שחוקי הפרי אייג'נסי ישתנו

    הגב
    • דור

      מה הם כבר יכולים לעשות בקשר לזה?

      הגב
      • NoOne

        הם יכולים לצאת מההסכם עם השחקנים ולשנות את החוקים בדיוק כמו שהם עשו בעבר .
        הם יכולים לאמר שלשחקנים יהיה אסור לעשות טמפרינג בדיוק כמו שאסור לקבוצות

        הגב
        • דור

          שינוי הסי בי איי צריך להיות מוסכם על שני הצדדים. כל צד ילחץ בכיוון שלו אבל יש דברים שכבר לא יחזרו להיות כמו באייטיז, וטמפרינג זה אחד מהם. לשחקנים אסור כבר היום, אגב. וגם הקבוצות מנסות לדבר עם שחקנים במהלך העונה, חלק מצליחות וחלק לא

          הגב
          • NoOne

            מה אסור? לשחקנים לא אסור כלום , קוואי ליאונרד ביקש באופן מפורש מפול ג'ורג' לבקש טרייד,
            לא יהיה סיכום אז יהיה שביתה, אני בדיעה שבשביתת עבודה בעלים תמיד ינצחו

            הגב
            • עופר

              אי אפשר למנוע טמפרינג ולראיה - חצי עולם חתם ביום הראשון של המורטוריום כלומר סגר את העסקה בזמן שהיה אסור לדבר. אז זה לא משנה אם יפעילו חוקי טמפרינג על השחקנים. שחקנים נמצאים לבד כל הזמן, מישהו יודע מה פול ג'ורג אומר לקוואי בשיחת טלפון פרטית?

            • טל בן יהודה

              קשה לי להאמין שהבעלים יצליחו להתקדם בנושא הטמפרינג.
              לשחקנים יש גאווה וכבוד ואני לא חושב שיסכימו להגביל את זכותם לדבר עם החברים שלהם. וכל עוד מותר להם לדבר, מותר יהיה להם להתעסק בנושאים שמוגדרים כ"טמפרינג". זה משהו שהבעלים יצטרכו לבלוע.

  • תום

    חכו עוד שנתיים כשקוואי יצטרף אליהם. מאז אותו לג-דרופ של האלק הוגן לא קיבלנו היל-טרן כמו שנקבל עם "שוגר-לנד" קוואי לנארד.

    הגב
  • פרנקו

    אתה כזה הייטר שאתה שוכח שהמנג׳ר שחקן הראשון היה משה סיני.

    הגב
    • איציק

      לפני ביל ראסל?

      הגב
    • גיא זהר

      אוהדי הפועל לא שוכחים. מאז שרוף במועדון.

      הגב
      • 7even

        סיני הוא כמו ג'ורדן (סליחה מייקל).
        ממש טוב בלשחק. חלש בשאר.

        הגב

        להגיב על 7even לבטל

        האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • איציק

    אני אישית נגד המגמה הזו ומקווה שסילבר יקצוץ את האפשרויות הללו. זה לא מאפשר לקבוצות באמת לתכנן ולבנות קבוצה. הרי זה היה נראה מוזר לכם אם היה קם עובד של אמזון, בא לגוגל ואומר שהוא מצטרף אליהם ודורש שגם יביאו חבר ממיקרוסופט ועוד אחד מפייסבוק, ועל הדרך שגם יחליפו את מנהל הפיתוח בחבר שלו שכרגע ללא עבודה בבית. זה בערך מה שלברון עשה בקליבלנד כולל המהלך עם בלאט. כמובן שלא בדיוק אבל זו רוח הדברים. הרי זה היה נראה לכם מגוחך במיוחד שהג'נראל שחקנים לא תמיד דורשים להביא את השחקנים הטובים איתם אלה גם לסדר חוזים כבדים לכמה חברים שממש לא שווים את החוזה (עיין ערך TT בליבלנד).

    הגב
    • ציון

      לברון והכוכבים האחרים הם לא עובד אלמוני באמזון, הם ג׳ף בזוס או צוקרברג. הם הכוכבים של המופע, אנשים באים לראות אותם, קונים חולצות שלהם ועוקבים אחריהם ולא אחרי באלמר, פלינקה או ג׳ורדן (המנהל). לפרנצ׳ייז יש משמעות (קהל, מתקנים, שוק, ניהול) אבל הכוכבים הם השחקנים.
      אני בעד המגמה כל עוד לא יווצרו קבוצות על ששולטות בליגה כמו גולדן סטייט של השנים האחרונות.

      הגב
      • איציק

        לא, בזוס וצוקרברג הם הבעלים!!!
        עם כל הכבוד, לברון הוא אפילו לא המנכ"ל של החברה. עובד בכיר מאד, אבל לא הכי בכיר.
        ובכיר כול שיהיה, הוא לא יכול לעשות בלגן בכול חברה שמגיע ולהשאיר הריסות בכול חברה שעוזב.
        אם זה היה המצב בהיי-טק החברות לא היו מסתכנות להעסיק עובד כזה מצטיין ככול שיהיה, כי אף אחת לא בונה את עצמה לשנתיים, שלוש או אפילו חמש שנים. האסטרטגיה היא לטווחים הרבה יותר ארוכים. אז היה דיון האם שווה להפקיר את העתיד לטובת סיכוי לטבעת. במידה רבה כן, קבוצה זה לא היי-טק, אבל כשזה הופך למשהו שלא מאפשר שום בנייה בכל הליגה, זה מצריך מחשבה מחדש.

        הגב
        • עופר

          הם לא עובדים מצטיינים, הם חלק מרכזי מהמוצר. ההקבלה לאמזון לא טובה, המצב שלהם מקביל לשחקני קולנוע, דוגמניות, מגישים ושאר טלנטים שאתה משלם כסף כדי לראות אותם. כמה יראה לך מוזר אם מייט דיימון יגיד שהוא מוכן לעשות סרט רק אם תיקח את החבר הטוב שלו בן אפלק?

          לגבי לבנות קבוצה - דווקא שתים משלוש המרוויחות הגדולות של הפרי אג'נסי הללו הן קבוצות שהגיעו אליהן שחקנים כי הן בנויות היטב ולא ליריבה העירונית הפחות בנויה שלהן. כלומר יש חשיבות למערכת.

          הגב
          • איציק

            ובנוסף לבן אפלק, לפטר את הבמאי, לשים במקומו אותי, ולצרף את סטיבן סיגל בשכר משוגע. נראה לך סביר?

            הגב
            • משה

              אם זה ריווחי והסרט ישבור קופות? מצידי שגם אמא שלו תשחק בו
              זה מה שקורה היום. הבעלים נהיים יותר עשירים והכל בסדר
              זה עסק בסך הכל. לא?

            • איציק

              לא ממש, תראה כמה סרטים יש שלא רווחיים.
              אל תשכח ש-TT חתום על כמה שנים על חוזה מפלצתי שסותם את תקרת השכח ולברון לקח כבר את הכישרון למקום הבא והם תקועים עם TT.
              נראה לך שאיזה אולפן היה מחתים בשביל מט דיימונד (ועזוב את דעתי על השחקן, נניח שהוא הטופ של הטופ) את סטיבן סיגל לחמישה סרטים כשמט עוזב בעוד סרט אחד?
              אנ שוב אומר, זה יכול להצליח לקבוצה אחת, פעם אחת וכולם יגידו שיצאו גדולים, אבל לאורך השדרה להרבה זמן זה לא יכול לעבוד. המוצר הזה הוא פגום, אך כמו הרבה פגמים, את התשלום אתה מקבל בעתיד ולא עכשיו. כשאתה אומר שכולם מרוויחים זה נשמע כמו "אכול ושתו כי מחר נמות" אז לפחות שעכשיו נהנה.

      • שחר אלוני

        אני לא בטוח שגולדן שלטה בליגה
        יוסטון איתגרו אותם שנתיים רצוף וכמעט הדיחו אותם
        קליבלנד ניצחה אותם שנה קודם, והובילה עליהם 2-1 עם בלאט שנה לפני זה (קיירי ולאב היו פצועים)
        העונה הזו בהרכב מלא הם עשו 4-1 עם הקליפרס החביבים ו 2-2 עם יוסטון שעוד הרגישה מקופחת (וכל זה לפני שדוראנט נפצע)

        הגב
        • שחר אלוני

          4-2 עם הקליפרס החביבים

          הגב
        • עופר

          חמישה גמרים רצופים אפילו לברון לא עשה. זה משהו שלא נעשה בתקופה המודרנית (אולי ג'ורדן היה יכול לעשות את זה אבל נעלמו לו האתגרים/רצה מנוחה מהלחץ/סיבה פסיכולוגית אחרת ולכן הוא עבר לבייסבול)

          הגב
          • אלעד כץ

            אהממ אהממ, לברון עשה 8 גמרים רצופים (בשתי קבוצות שונות).

            הגב
            • 7even

              אני חושב שעופר התכוון לפרנצ'ייז ולא לשחקן אחד.

  • שחר אלוני

    הלייקרס באייטיז עשו 9 גמרים ב 11 עונות, שאקובי עשו 4 גמרים ב 5 עונות, לברון עשה 4 ב 4 עונות (פעמיים), שיקגו 3 ב 3 עונות (פעמיים) עם ג'ורדן 6 ב6 עונות רצופת שלו
    ברור שגולדן היו דומיננטיים, אבל לא חושב שזה סגר את הליגה

    הגב

להגיב על 7even לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *