ובינתיים באפריקה – דור בלוך

טוב, פלה כבר טעה יותר מפעם אחת, אבל אסור לאבד תקווה

tprhev

 

ב- 16 בספטמבר תיערך הגרלת השלב האחרון במוקדמות גביע העולם עבור נציגות מיבשת אפריקה, הגרלה שתיערך במטה התאחדות הכדורגל האפריקאי בקהיר.

עשר הראשונות בשלב בתים מטורף, מלא הפתעות ורחוק רחוק מתשומת הלב המערבית, יוגרלו ל-5 מפגשים שיכריעו מי יהיו חמש הנציגות של אפריקה בגביע העולם בברזיל בסוף העונה.

בעולות נכללות נבחרות מוכרות ומצליחות משני העשורים האחרונים ובהן חוף השנהב האיכותית, ניגריה, קמרון, סנגל וגאנה, לצד נבחרות איכותיות, אך כאלה שזכו להצלחה פחותה במוקדמות גביע העולם ובגביע העולם עצמו כמו מצרים ואלג'יריה.

אל שבע הנבחרות האלו מצטרפות שלוש נבחרת שעצם נוכחותן בשלב הזה מהווה הישג ובהן נבחרת אתיופיה המפתיעה שגברה על דרום אפריקה בדרך למקום הראשון בבית א'. נבחרת רפובליקת כף ורדה, שעם אוכלוסייה של כ-500,000 תושבים הצמיחה עבור נבחרות אחרות שחקני על כמו הנריק לארסן, פטריק ויארה ונאני, ומקבלת את ההזדמנות לעלות לראשונה בתולדותיה לגביע העולם. ונבחרת בורקינה פאסו שגם כן מעולם לא העפילה לגביע העולם, אך שיחקה בגמר גביע אפריקה לנבחרות ב-2013.

*

זהו זמן טוב להכיר מעט יותר את הכדורגל האפריקאי, ואת המסע המרתק שהוא עבר מאז שפלה קבע ב-1977 שעד שנת 2000 נבחרת אפריקאית תזכה בגביע העולם (מומלץ, אגב, לחפש את הדף: עשר קביעות שגויות זה של פלה, זה משעשע).

כן, הכדורגל הגיע לאפריקה מאוחר. התאחדות הכדורגל האפריקאית הוקמה רק ב-1957, למרות שעוד קודם לכן השתתפו מדינות מצפון אפריקה בטורניר האולימפי ובגביע העולם (בשנות ה-20 וה-30 לראשונה), נבחרות אפריקאיות התחילו להשתתף בטורניר גביע העולם באופן קבוע רק החל מ-1970.

אבל מאז שנות ה-70 היה הכדורגל האפריקאי בהתקדמות מתמדת ומרשימה. ב-1978 הייתה תוניסיה הנבחרת האפריקאית הראשונה שניצחה משחק במסגרת טורניר גביע העולם. ב-1986 הייתה זאת מרוקו שהייתה הנבחרת האפריקאית הראשונה לעבור שלב בטורניר. ב-1990 הגיעה קמרון לרבע הגמר, ואף הייתה קרובה להדיח את נבחרת אנגליה, אך נכנעה לגארי ליניקר וחבריו במשחק בו היו האריות מאפריקה טובים יותר בחלקו הגדול. ניגריה וקמרון זכו באולימפיאדה בשנים 1996 ו-2000 והדגימו איך עתיד הכדורגל האפריקאי יכול להיראות.

במקביל, הנוכחות של שחקנים אפריקאים במועדונים הבכירים הפכה לבולטת יותר ויותר, תופעה שבוודאי סייעה להתפתחות הכדורגל האפריקאי גם ברמת הנבחרות. בשנת 1995 אף נבחר ג'ורג' וואה לשחקן השנה של פיפ"א, הישג שאף שחקן מאסיה או מצפון אמריקה לא יכול להתגאות בו עד היום.

*

אך נדמה שמאז אותו הישג שיא של קמרון, שלא נשבר מאז, נמצא הכדורגל האפריקאי בסטגנציה מסוימת. מעבר לעובדה שאף נבחרת אפריקאי לא הצליחה לעבור את ההישג של קמרון, על אף שמאז אותו טורניר אפריקה מיוצגת ע"י חמש והחל משנת 2010, שש נבחרות, באף טורניר לא העפילה יותר מנבחרת אחת מאפריקה לשלב שמינית הגמר. כן, גאנה הייתה רחוקה זינוק וירטואוזי ולא חוקי אחד של סוארז מחצי הגמר, אבל חוסר העומק בהישגים של נבחרות אפריקה, לעומת העומק האדיר בכישרון באפריקה, הוא בהחלט מטריד.

הסיבות מוכרות באופן מדכא מתחומי חיים אחרים במדינות עולם שלישי. שחיתות, חוסר מקצועיות, חוסר אמון (מספיק לראות את היחס של סמואל אטו לחבריו לנבחרת), היעדר חשיבה והשקעה לטווח ארוך מובילות לשחקנים שאלא אם אותרו בגיל צעיר באקדמיות האירופאיות באפריקה או שעברו לשחק באירופה, הם חסרים ביסודות, ולנבחרות שפשוט אינן משחקות יחד כנבחרת, בלי שיטה סדורה, בלי שיתוף פעולה ובלי תיאום. הכדורגל באליפות אפריקה הוא לרוב כדורגל מהנה עבור מי שנהנה לצפות בכישורים אתלטיים מרשימים והרבה בלגאן, אבל מהנה פחות למי שמחפש לראות את הכישרון האישי מתורגם למסגרת קבוצתית קוהרנטית.

*

השחיתות וההתערבות הפוליטית שמובילות באופן בלתי נמנע לבחירת בעלי תפקידים לא מקצועיים ולחוסר סדר מובילה לעיתים לכישלונות קומיים ממש, כמו המקרה של דרום אפריקה ששיחקה על תיקו במקום לנסות לנצח את סיירה ליאון בגלל שלא הבינה נכון את חוקי הפרש השערים בבית מוקדמות גביע אפריקה לאומות או גבון שחגגה העפלה לשלב הבא במוקדמות גביע העולם 2010, כאשר בפועל היא סיימה במקום השלישי המוביל להדחה.

הבעיות הפוליטיות לא מסתיימות כמובן בשחיתות והתערבות פוליטיקאים בנעשה בהתאחדויות הכדורגל. המקרה של הירי על אוטובוס נבחרת הכדורגל של טוגו הזכיר לכל שלמרות הניסיונות לנתק את הכדורגל מהפוליטיקה, לפעמים הנסיבות החיצוניות מפעפעות פנימה. גם חוסר היציבות והמהומות האלימות בצפון אפריקה צפויות להקשות על נבחרות כמו מצריים.

כן, גם למדינות המערב, ובמקרה הספציפי הזה, המדינות האירופאיות יש חלק בכישלון המתמשך של יבשת אפריקה ליצור ענף כדורגל איכותי ותחרותי. החלק הזה קשור בשתי תופעות מוכרות בכדורגל העולמי. הראשון הוא הידיעה של שחקן הכדורגל האפריקאי שכדאי להשתדרג כלכלית הוא חייב לעבור לאירופה, כתוצאה מכך עוברים שחקנים מאפריקה לאירופה עוד לפני שהם עולים לבוגרים ולכן הכדורגל האפריקאי לא נהנה מכך כלכלית, או לכל היותר בתמורה לנזיד עדשים.

*

התופעה השנייה היא של שחקני כדורגל ממוצא אפריקני שבוחרים לשחק עבור נבחרות אירופאיות בתקווה ליהנות משדרוג מקצועי. קל לדמיין כמה הסיכוי של נבחרת אפריקאית לזכות בגביע העולם היה עולה אם כל אותם כישרונות מהסוג של פטריק ויירה היו משחקים עבור נבחרות ארץ מוצאם באפריקה.

הנראטיב שאני מציע לסיפור של אפריקה ב-20 שנה האחרונות, הוא שכשרון אתלטי ובסיס רחב של פופולריות למשחק במדינות אפריקה, הוביל מדינות אירופאיות רבות להקים אקדמיות ביבשת ולגדל שחקנים ביבשת או מחוץ לה, וכתוצאה מכך גדל מאוד הכישרון האפריקאי והגיע לשיא. אבל הכישרון הזה לא מתרגם לשיפור רמת הכדורגל, בוודאי לא ברמת הקבוצות, וגם לא ברמת הנבחרות בגלל שחיתות, התערבות פוליטית, קשיים חברתיים, תרבותיים ומדיניים וניצול אירופאי כמיטב המסורת הקולוניאליסטית.

אם מקבלים את הנראטיב הזה, הרי שיש לא מעט מה ללמוד ממנו. במיוחד אם מסתכלים במקביל על התפתחות הכדורגל האסיאתי שלטענת חלק מהמומחים הכדורגל האסיאתית השתווה או למעשה עקף כבר את הכדורגל האפריקאי כאשר ב-2002 דרום קוריאה הגיעה לחצי הגמר, וב-2010 שתי מדינות אסייתיות הגיעו לשמינית הגמר לעומת אחת בלבד מאפריקה.

*

כמובן שמדובר בשתי מדינות בלבד, אבל אם מצרפים לכך את אוזבקיסטן המשתפרת, איראן שהוכיחה את איכותה בטורניר גביע העולם בעבר, ואם מניחים שההשקעה הכספית המטורפת של נסיכויות המפרץ עשויה להוביל את קטאר ואיחוד האמירויות לאתגר את הדומיננטיות של יפן ודרום קוריאה, הרי שההישגים הנקודתיים של אסיה על פני אפריקה עשויים להפוך לעליונות קבועה.

נבחרות אסיה לא נהנות משום יתרון פיסיולוגי מולד על פני נבחרות אפריקה, הם בנו את הנבחרות שלהם החל משנות ה-90 בהשקעה אדירה, יבוא מקצוענים כמו ארסן ונגר מחו"ל, משמעת אסייתית והם הגיעו למקומות שנבחרת ישראל יכולה רק לחלום עליהם. האמירה השגורה לפיה אם עדיין היינו משחקים באסיה היינו מגיעים באופן קבוע לגביע העולם כבר מזמן לא עדכנית.

מה שניתן ללמוד מכל זה, הוא שעליונות גופנית מולדת היא לא ארובה להצלחה בענף ספורט קבוצתי, ושבסופו של יום רצינות, מקצועיות ועקביות עם כישרון מול נחות יגברו, ברמה הקבוצתית, על כשרון שלא מקבל מעטפת מקצועית נאותה.

זהו מסר חינוכי חיובי, אם נלמד אותו, אולי נשכיל לבנות תשתית לכדורגל הישראלי שתוך 10-15 שנים תוביל למיצוי הפוטנציאל שלו.

אשמנו בגדנו - אלעד לוי
20 שנה לאוסלו

9 Comments

יוחאי שטנצלר 12 בספטמבר 2013

השיטה הנוכחית מאוד בעייתית ורק תפגע האפריקאיות במונדיאל. בעבר הפלייאוף נערך לפני הבתים ואז ראשי הבתים היו עולים למונדיאל. בשיטה הנוכחית אנחנו עשויים לקבל פלייאוף בין למשל חוף השנהב לגאנה (2 האפריקאיות הבולטות בשני המונדיאל עם האחרונים) וכך למעשה יווצר מצב שלא הטובות ביותר יעפילו לטורניר.

יריב 12 בספטמבר 2013

הפלייאוף יוגרל לפי דירוג (5 מדורגות/ 5 לא מדורגות), בהתאם לדירוג פיפ"א שיפורסם היום. אם הדירוג לא ישתנה (לעומת החודש שעבר), תנאי ההגרלה יהיו:
מדורגות: חוף השנהב, גאנה, אלג'יריה, ניגריה וכף ורדה.
לא מדורגות: בורקינה פאסו, קמרון, מצרים, סנגל ואתיופיה.

אני לא חושב שהוא צריך להשתנות, לפחות לא במידה שתשנה את החלוקה הזו.

מתן גילור 12 בספטמבר 2013

תודה על המשך העדכונים מרחבי העולם :)
מהפוסט עולה (ואולי פשוט לא הבנתי נכון) שמה שמונע מהנבחרות האפריקאיות להגיע לשלבים המתקדמים בגביע העולם הוא המעבר בין האינדבידואל לנבחרת. אני לא בטוח שאני מסכים עם זה.
מכל אפריקה ביחד, כמה שחקנים היית לוקח להרכב של נבחרת גרמניה? וספרד? וברזיל?

דור בלוך 12 בספטמבר 2013

:)

המאמר מדבר על כמה סיבות לחוסר ההצלחה היחסי של הנבחרות מאפריקה בגביע העולם – חוסר השקעה מספקת במתקנים, והיעדר תשתית מקצועית, מעבר של שחקנים ממוצא אפריקאי לנבחרות אירופאיות וכן גם כשל בתרגום הכישרון האינדיבידואלי לנבחרת.

אם תסתכל על השחקנים האפריקאים הטובים ביותר בעולם היום ועושה מהם נבחרת, אני חושב שהיא הייתה מועמדת לגיטימית לחצי גמר מונדיאל בוודאי (אם כי שים לב שהביקורת לא מתייחסת לאי הגעה לחצי הגמר דווקא, אלא לכך שמתוך 6 נציגות במפעל רק אחת מצליחה להגיע לשמינית גמר במונדיאלים האחרונים).

נבחרת כזאת יכולה לכלול:

בשער קמאני/אגאסה

בהגנה: סאנה, דיאגנה, נקולולו.

בקישור: מיקל, אסמואה, יאיא טורה, דיאמה

בהתקפה: בה, אטו ודרוגבה.

סתם לצורך הדוגמא

שי 12 בספטמבר 2013

פטריק ויירה הוא סנגלי במקור ולא נולד בכף ורדה או בעל קשר כלשהו לשם.
אם איני טועה, קראתי היום שכף ורדה לא תהיה בפלייאוף עקב שיתוף שחקן שלא כחוק והפסידו טכנית ונבחרת אחרת תחליף אותם.
הנריק לארסון חצי שבדי בכל מקרה, אז זה לא ממש רלוונטי לגביו.

דור בלוך 12 בספטמבר 2013

תודה על התיקון.

לעניין כף ורדה, וזה מתחבר יפה לחלקים שדיברו על חוסר מקצוענות בענף באפריקה.

יריב 12 בספטמבר 2013

טוניסיה החליפו אותם.

גיל 12 בספטמבר 2013

גם מרכז וצפון אמריקה שמים אותם בכיס הקטן. ארה"ב ומקסיקו עולים באופן קבוע לשלבי הנוק אאוט בגביע העולם.

אמיר 13 בספטמבר 2013

לעניין האסייתיות – אני חושב שכבר כיום יפן ודרום קוריאה קרובות לרמת המשחק בליגה הרוסית, ושאר הנבחרות מהטופ האסייתי עקפו מזמן את כל מזרח אירופה, למעט רוסיה ופולין, מדובר על נבחרות כמו אוסטרליה, עיראק, איראן, אוזבקיסטן, סעודיה, צפון קוריאה, עומאן וסין.
לעניין הצפון אמריקאיות – כבר כיום ה-MLS משתווה ברמתה לליגות הצרפתית והאיטלקית, והליגה המקסיקנית מתקרבת לרמה בליגה הפורטוגזית. הקנדים גם מצמצמים פערים באופן משמעותי. היום לישראל יותר קל להעפיל מאירופה מאשר מאסיה (4 מקומות) שכבר שלוש הראשונות תפוסות בידי יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה או מצפון אמריקה (3 מקומות) ששתי הראשונות כמעט בוודאות יהיו ארה"ב ומקסיקו, כשאליהן מצטרפות הונדורס וקוסטה ריקה שהכושר והאתלטיות שלהן יותר טוב משלנו.

Comments closed