פנטזיה בשלוש מערכות – דור בלוך

"אני אלחץ על הכפתור הזה, וקובי בריאנט ייצא מהמיכל, כמו חדש" הבטיח ד"ר צ'ו

pbyz

 

מערכה ראשונה– 12 באפריל, לוס אנג'לס, לוס אנג'לס לייקרס – גולדן סטייט ווריורס, רבע רביעי:

התוצאה הייתה 107-107, אחרי שקובי ברייאנט קבר שלשה גדולה על הראש של השחקן שלו כדי להשוות את התוצאה. כן, הלייקרס היו צריכים את הניצחון הזה. הם היו צריכים אותו כמו שהם היו צריכים אותו ב-7 המשחקים האחרונים בהם קובי שיחק 40 דקות או יותר.

הוא ידע שהוא צריך להגיע לפלייאוף השנה, הוא צריך את המשחקים הנוספים. הוא היה במרוץ מטורף לגאולה. עוד שתי נקודות, עוד תואר MVP, עוד ריבאונד ועוד חטיפה כדי להתקדם עוד מקום ברשימת הגדולים מכולם. עמוק בתוך ראשו הוא ידע שהוא כבר לא יעבור את מספר 23 ברשימה הווירטואלית הזאת, אבל הוא לא היה מוכן להפסיד לאף אחד אחר, אף אחד אחר מלבדו.

אז הוא שיחק, ושיחק ושיחק, עד שגיד אכילס שלו לא יכל עוד. מסתבר שהאופי והלב שלך יכולים לקחת אותך רחוק, אבל לא יותר רחוק ממה שהגוף שלך יכול, אפילו אם הגוף הזה הוא הגוף המתוחזק ברמה הגבוהה ביותר בספורט העולמי.

הוא צלע החוצה מהמגרש, לא יכול להסתיר את הכאב, וכבר יודע שהעונה שלו ושל הלייקרס נגמרה.

הוא חיכה בחדר צדדי בחדר ההלבשה של הפורום ל-GM של הלייקרס מיץ' קופצ'ק, הוא לא רצה לדבר עם אף אחד אחר.

מיץ' נכנס לחדר, הוא אפילו לא טרח לעדכן את הכוכב שלו שהלייקרס ניצחו את המשחק בסופו של דבר.

"אתה רוצה לשתות משהו?" שאל מיץ' את בריאנט שעוד לבש את גופיית המשחק.

"אני רוצה לחזור לשחק כדורסל הכי מהר שאני יכול" אנא בריאנט ואז תיקן: "אני צריך לחזור".

"תן לי 24 שעות" סיים קופצ'ק ויצא מהחדר.

*

מערכה שנייה –13 באפריל, קמפוס UCLA, לוס אנג'לס:

"תעשה את זה דוקטור" אמר קובי ברייאנט בלי להסס.

זה היה לאחר שדוקטור צ'ו מאוניברסיטת UCLA, הסביר לברייאנט את הסיכונים באופרציה שהוא מבקש לבצע.

אבל לקובי לא היה ספק. קודם כל הוא סמך על מיץ' בעיניים עצומות. אחרי הכל מדובר על מיץ' קופצ'ק, תלמידו של ג'רי ווסט. אותו ווסט שגרם לשארלוט להעביר את ברייאנט תמורת דיואץ', בדרכים שהשתיקה יפה להן.

קובי ידע שאת אותן דרכים ממש קופצ'ק הפעיל על ממפיס כדי לאפשר את הטרייד המגוחך של גאסול תמורת קוואמי בראון, זכויות לאחיו הצעיר וחופן חרוזים. הטרייד שאפשר לקובי עוד ריצה אחת. אם הוא היה יכול בשלב הזה הוא היה מקעקע את שמו של קופצ'ק על זרועו. ווסט כמובן עזב את ממפיס מספר חודשים קודם לכן.

עם השופטים בסדרה נגד סקרמנטו קופצ'ק השאיר לזוטרים ממנו בהיררכיה של המועדון, שוחד פשוט היה קטן עליו.

לכן כשקופצ'ק הציע לקובי, להיות מורדם באמבטיית חומרים משקמים למשך חצי שנה, כדי לחזור כמו חדש, ולאפשר ללייקרס עוד ריצה לפלייאוף, ולא פחות חשוב מכך, הזדמנות לעבור את מייקל ג'ורדן, קארל מלון וקרים עבדול ג'אבר בדרך להיות הקלע הגדול בכל הזמנים, הוא לא היסס אף לא לשנייה.

החלק האחרון בתכנית היה ליצור כפיל לקובי, זה לא היה מסובך מאוד בהתחשב בעובדה שכל מה שהוא היה צריך להגיד זה: "אני אחזור טוב מאי פעם", ו-"אני מחלים בזמן שיא".

וכשהוא הוכנס למיכל וזה התחיל לרדת אט אט בתוך השקע שהוכן מבעוד מועד באדמה כדי לשמר את הטמפרטורה הנמוכה הדרושה להרדמה, מיץ' עוד היה יכול לשמוע את המילים של קובי מהדהדות דרך הזכוכית:

"אני עוד אחזור".

*

מערכה שלישית, 17 לנובמבר, קמפוס UCLA, לוס אנג'לס

"הוא מוכן מיץ', אין שום ספק לגבי זה".

מיץ' קופצ'ק רצה להיות בטוח, הוא רצה לדעת שהכוכב שלו מוכן לחזור לאינטנסיביות הנדרשת כדי להגשים את החלומות שלו, זה מה שמיץ' הבטיח לו, ומיץ' תמיד מקיים את ההבטחות שלו.

"אני אלחץ על הכפתור הזה, וקובי בריאנט ייצא מהמיכל, כמו חדש" הבטיח ד"ר צ'ו.

אבל אז הבזיק רעיון אחר במוחו של קופצ'ק:

"לא ד"ר, תדאג לי בבקשה לרמקולים ולפטופ עם חיבור WIFI"

הד"ר צפה בפליאה במסך שנדלק ועליו הוקרן בתחילה קדימון לעונה בהשתתפות דווייט הווארד שמדבר על העזיבה של הווארד את הלייקרס, והווארד עצמו מדבר בו על כמה רע היה לו בלייקרס בכלל ועם קובי בפרט, וכמה הוא שמח להיות ביוסטון.

עין חדה יכלה להבחין ברטט קל שאחז במיכל בתוך השקע העמוק.

קופצ'ק ניגש למחשב, העביר לקישור שהכין מראש, ולקח מספר צעדים לאחור, כאשר קליפ במיטב הביצועים של לברון ג'יימס וראיונות עם כוכב מיאמי, לאחר הזכייה באליפות השנייה. כעת כבר נשמע רעש של ממש מכיוון המיכל בו שכב קובי ברייאנט בחצי שנה האחרונה.

ואז ממש לפני סוף הסרטון הופיעה דמותו של קליי תומפסון, שחקנה של גולדן סטייט שאמר: "לברון ג'יימס טוב יותר מקובי ברייאנט".

לא עברו יותר משניות ספורות וקובי ברייאנט הגיח מהמיכל כמו ביאטריס קידו בקיל ביל 2, מנפץ את הזכוכיות ונעמד מול קופצ'ק וד"ר צ'ו הנדהם. הוא עמד שם מספר שניות, נוטף מים, עצם את עיניו ופתח אותם שוב, ואז פתח את פיו כדי להגיד חמש מילים בלבד:

"אני מוכן, מיץ', בוא נזוז".

מפצחי המומנטום
מתי לחזור/אוהד מילכגרוב

4 Comments

גלעד 16 בנובמבר 2013

ענק! כן ירבו תסריטים חצי דמיוניים שכאלה

יוני (המקורי, מפעם) 16 בנובמבר 2013

אחלה רעיון לכתיבה.

עידו 20 בנובמבר 2013

מעולה!
קובי, כמו מעט מדי שחקנים בשנים האחרונות, הוא באמת הרבה יתר משחקן. אני לא אוהב אותו באופן מיוחד, אבל אי אפשר להישאר אדיש בפני הדרייב המטורף שיש לו.

Comments closed