זאת שהופתעה וזאת שלא – דור בלוך

הפוסט הזה נכתב בזכות שלושה ס"מ. או בגללם

ckul

 

 

שתי קבוצות ניצבו למחזור השני בליגות שלהן אחרי ניצחונות מרשימים במשחק הראשון. שתיהן קבוצות על, עשירות ומצליחות. שתיהן מהוות את אחת משתי הקבוצות המוכשרות בליגות שלהן. שתיהן החליפו מאמנים השנה. שתיהן פגשו קבוצות שמבחינת חומר שחקנים נחותות מהן משמעותית, ושתיהן התקשו אתמול הרבה יותר מהצפוי. אבל ברצלונה שרדה את מלאגה עם שלוש נקודות (וכזכור לכולנו 3 נקודות הן 3 נקודות הן 3 נקודות), בעוד מנצ'סטר סיטי נותרה בלא כלום.

למה זה קרה? מה עשו ארבע הקבוצות שהשתתפו בשני המשחקים כדי להגיע לתוצאה הסופית? ומה אפשר ללמוד מכל זה להמשך העונה?

מלאגה – ברצלונה:

קודם כל צריך להבין את הרקע למשחק הזה. ברצלונה עלתה עם הרכב סופר חסר. בלי פויול ואלבס בהגנה, בוסקטס בקישור (אחד השחקנים החשובים בסגנון המשחק של ברצלונה, והחולשה של סונג מחליפו הייתה בולטת והשפיעה), ניימאר ומסי בהתקפה. במצב הזה היה צפוי שברצלונה תתקשה להפגין מחץ בחלק ההתקפי.

שנית, ברצלונה תשחק השנה מעט שונה מבשנים עברו. היא תשקיע יותר בלחץ על כל המגרש, היא לא תתבייש למסור יותר כדורים ארוכים ומהירים קדימה על חשבון הטיקי-טאקה המפורסם, היא תגביה יותר כדורים למרכז ותבעט יותר מרחוק במקום להיכנס עם הכדור לתוך השער. זה ייקח זמן עד שהקבוצה תתרגל לשינויים וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

לפני המשחק אמר מאמנה החדש של מלאגה שהוא מתכוון לשחק נגד ברצלונה "עם שני שוערים, אוטובוס ורכבת", והוא נותר נאמן למילתו. מלאגה שיחקה בונקר מארץ הבונקרים עם שני קווי הגנה מבוצרים של ארבעה כאשר אל שלושת שחקני הקישור מצטרף אחד מבין פבלובסקי שלפרקים נראה כמגן ימני של ממש או אולינגה, והשני מצטרף אל רוקה סנטה קרוז בלחץ על הכדור בשטחים קדמיים יותר, בעיקר על סונג וצ'אבי כאשר הכדור היה ברגלם.

בזכות הלחץ האפקטיבי של סנטה קרוז, ואולינגה במיוחד, הצליחה מלאגה לפרקים להפריע להנעת הכדור של ברצלונה, עיכבה את הגעת הכדור לשטחים המסוכנים שלה, והצליחה אף לסכן את השער של ברצלונה פעם או פעמיים במחצית הראשונה.

ברצלונה ניסתה להתגבר על המשחק ההגנתי של מלאגה ע"י שימוש בהגנה גבוהה מאוד ולחץ על היריב והנעת כדור מהירה ולעומק במקום לרוחב בשליש האחרון של המגרש. בדקות הלחץ של היריבה ברצלונה המשיכה לשחק באותו אופן, והחזקת הכדור שלה סייעה לה לצמצם את כמות המצבים של היריבה (בסה"כ מלאגה יצרה שניים שלושה מצבים מסוכנים בכל המשחק, למזלה של ברצלונה ולדז היה מרוכז).

בעוד את עשר הדקות הראשונות ברצלונה פתחה בניסיון להכריע את המשחק, עם לחץ שהוביל לחמש בעיטות לשער בעשר הדקות הראשונות של המחצית, לאחר מכן היא נטתה לקחת פחות סיכונים, החזיקה בכדור, והשתדלה להימנע מאיבודים בשטחים המסוכנים. התוצאה – בעיטה אחת נוספת בלבד עד הסיום.

דבר נוסף שברצלונה עשתה היטב הוא להימנע ממצבים נייחים מסוכנים ככל האפשר, למרות שמלאגה הצליחה להשיג בעיטה חופשית מסוכנת בכל מחצית, היא השיגה שתי קרנות בלבד. מצב נייח הוא נשקם של החלשים במובן זה שהוא מצמצם את פערי האיכות בין קבוצות גדולות לקטנות כפי שמנצ'סטר סיטי למדה על בשרה.

בסופו של דבר, ברצלונה שיחקה באופן שממקסם את החוזקות שלה, בהרכב שלא כלל את השחקנים החדים ביותר שלה, כשההגנה שלה יחסית פגיעה, היא הצליחה לייצר כמות נאה של מצבי הבקעה, לצד צמצום מצבים אלו של היריבה למינימום הכרחי. השורה התחתונה המשמעותית ביותר לא הייתה ה-74% החזקת כדור על 90% דיוק במסירות, אלא יתרון 11 למול 3 בבעיטות למסגרת עבור ברצלונה ששרדה משחק חוץ קשה בהצלחה.

קארדיף– מנצ'סטר סיטי:

גם קארדיף שיחקה בצורה הגנתית, עם שני קווי הגנה של ארבעה ושני שחקני התקפה שמטרידים את היריב, מול קבוצה שהחזיקה בכדור הרבה יותר ממנה, והרבתה להניע את הכדור מרגל לרגל.

אלא שלזכותה של קארדיף עמדו מספר יתרונות עיקריים אותם היא ידעה לנצל היטב. ראשית גארי מדאל עשה עבודה פנטסטית במרכז המגרש ויחד עם גונארסון, כובש השער הראשון, ובו קי יונג הם הקשו מאוד על הנעת הכדור של פרננדיניו ויאיא טורה, ויצרו פערים בין חוליית הקישור של הסיטי לחוליית ההתקפה. במצב הזה יכול להיות שהוספת קשר נוסף במקום דזקו ומשחק עם אגווארו כחלוץ מזויף היה יכול להועיל יותר.

שנית קמפבל וקרייג בלאמי הצליחו להטריד בצורה אפקטיבית את ההגנה של סיטי שללא וינסנט קומפאני נראתה חסרת אונים לא רק במצבים נייחים, וגרמה להרבה לחץ למאמן של התכולים.

שלישית, קארדיף נהנתה מיתרון גדול בכדורי הגובה, היתרון הזה בא לידי ביטוי בהתקפה מאחר והסיטי אפשרו לקארדיף מצבי הרמה נוחים (הן בקרנות והן במהלך המשחק) ובהגנה הקושי של הסיטי לחבר בין הקישור להתקפה הכריח אותה לשחק עם הרבה כדורים לגובה, ולראייה, מרבית החילוצים המוצלחים של קארדיף היו בכדורי גובה של הסיטי (22 מתוך 42 חילוצים בסה"כ).

מעבר לכל האמור קארדיף נהנתה ממשחק קטסטרופלי של הארט שהיה אשם בשניים מהגולים ושל זאבלטה שהיה אשם בשלושתם, אבל גם חולשה הגנתית כזאת צריך לדעת לנצל.

לסיכום, קארדיף ידעה לנצל את החולשות של הסיטי, היא השתמשה בלחץ אפקטיבי כדי להטריד את ההגנה החסרה של היריבה, וליצור פערים בין הקישור להתקפה של הסיטי, שחייבו אותה לשחק לגובה יותר ממה שהיה רצוי עבורה.

כשמסתכלים על הסגל של קארדיף ומשווים אותו לזה של מלאגה, אפשר בהחלט להוסיף עוד עדות לפערים שהולכים ונפערים בין הקבוצות שאינן ברצלונה וריאל בליגה הספרדית לבין הליגות הגרמנית והאנגלית שעולות עליהן ברמה כיום לדעתי.

הערה לסיום:

חוץ מכל האמור, צריך לזכור שאם הכדור של מלאגה שהלך לקורה היה הולך שלושה ס"מ הצידה, או אם הארט לא תופס יום מזעזע, המאמר הזה לא היה נכתב.

השורות האלה לא מורידות מהחשיבות של עמידה נכונה על המגרש, התאמת השיטה ליריבה, הכנה מנטלית וכד'. בסופו של דבר כל המערך האדיר שעוטף את הכדורגל – פסיכולוגים, מאמני כושר, מומחים טקטיים, מנתחי קטעי וידאו, סקאוטים ומנהלים מקצועיים – נועד לאפשר לשחקנים להגיע במצב הפיזי והמנטלי האופטימלי, למקסימום מצבים שבהם ביצוע נכון יוביל לניצחון. טקטיקה טובה לא תבטיח ניצחון, אבל היא תעזור להביא לכך שהחלוץ שלך יקבל את הכדור יותר פעמים בנקודה ממנה הוא יכול להבקיע.

מה שהחלוץ יעשה שם, כבר לא תלוי בטקטיקה.

רומן בהמשכים - עידו גבעון
הפחדן

4 Comments

גיל שלי 26 באוגוסט 2013

פוסט מעולה. תודה
בסופו של יום יש דברים שלא ניתן להסביר בסיבה ותוצאה והבהרת זאת יפה.

שי 26 באוגוסט 2013

ברצלונה עלתה בלי מסי וניימאר, אבל עם פברגאס ששיחק במחצית הראשונה כ"מסי מדומה" – מהלך שצפוי להיכשל מול בונקרים מסודרים כמו של מלאגה. במצבים כאלה, כל עוד אינייסטה לא ילמד איך להשתלב בשלישיה הקדמית בצורה אפקטיבית (נקודה חלשה אצלו; הבחור במשך שנים חשב רק מסירות וקבוצתיות), נראה לי שעדיף לאפשר לפדרו להיות מטרה סטטית יותר בהתקפה ולפנות את פברגאס ואינייסטה למשימות שהם יותר מבינים ואוהבים.

עידוס 26 באוגוסט 2013

כל הכבוד רמה גבוהה

קורא 27 באוגוסט 2013

יפה.
ההבדל בין סונג לבוסקטס השפיע על כל המשחק של ברסה. גם בדקות עקרות יותר משחק הלחץ עבד טוב. מסכים גם שהחלוץ המדומה זה לא התפקיד האידיאלי בשביל ססק (הדבר הנכון היחידי בערך שאוחנה אמר בשידור).
התרשמתי מאד ממסצ'רנו שהוא השחקן שדוחף הכי הרבה כדורים קדימה ולעומק (ולא מפחד ממסירות ארוכות) כל פעם שרק יכול.
במשחקים צפופים כאלה פדרו (שהיה חלש) ואלכסיס פחות אפקטיביים התקפית (למרות שטובים ללחץ) וראינו מה ניימאר עשה כל פעם שקיבל את הכדור. לדעתי גם טייו הוא פתרון טוב (זריזות וטכניקה עדיפים).

Comments closed