לזכור את הלקח – דור בלוך

ריצ'ארד נילסן הלך לעולמו. אם לא נלמד את הלקח שהשאיר אחריו, נישאר עם שלמה שרף.

nukr

 

אתמול נפטר ריצ'רד מולר נילסן, אלוף אירופה עם נבחרת הפלא הדנית של 1992, ומאמן נבחרת ישראל לשעבר. אנחנו שומעים היום הרבה מחמאות על נילסן מצד חניכיו לשעבר ועמיתים, אבל חשוב להזכיר את האמת כי יש פה לקח משמעותי.

במשך שנתיים שתו לריצ'רד מולר נילסן את הדם. המבקר הבולט ביותר היה כמובן, האיש שבזבז את הדור המוכשר ביותר של הכדורגל הישראלי אי פעם, שלמה שרף.

הנה ציטוט של שרף מהיום שבו נילסן התפטר:

שרף: "כנראה שנילסן איבד את האמון בכדורגל הישראלי"

שלמה שרף, מאמנה לשעבר של הנבחרת, התייחס להודעתו של נילסן. "כנראה שנילסן איבד את האמון בכדורגל הישראלי", אמר שרף. "הוא הבין שהוא לא יכול להוביל את הכדורגל הישראלי להישגים". לגבי הביקורת הקשה שהטיח בנילסן בשבועות האחרונים, אמר שרף: "לא היה לי מעולם שום דבר נגד נילסן באופן אישי, אלא רק נגד הדרך, או יותר נכון חוסר הדרך, בה הלך מבחינה מקצועית. אני לא שמח לאידו עכשיו". עוד אמר שרף, כי הוא לא רואה עצמו מועמד לחזור למשרת המאמן. "קשטן בהחלט מועמד ראוי, יש לו דרך, קו מאפיין, ניסיון והיכרות עם המנטליות הישראלית, אך לא הייתי פוסל כרגע גם מועמדים נוספים".

נילסן למי ששכח, הוביל את נבחרת ישראל מרחקת סגירת רגליים בבעיטה חופשית מעלייה לפלייאוף המוקדמות למונדיאל 2002. הוא סיים בתיקו והפסיד לספרד, ניצח וסיים בתיקו עם בוסניה, הפסיד וסיים בתיקו עם אוסטריה וניצח פעמיים את ליכטנשטיין. מיותר לציין שמאז לא הגענו אפילו קרוב להישג כזה (למעט קמפיין התיקו של גרנט ב-2006). אבל זה לא עזר לו מול הביקורות של פרשנים, מאמנים ושחקנים שלא זומנו לנבחרת.

לכשעצמו, למי איכפת? מאמן מגיע לשנתיים עושה תוצאות סבירות, לא יותר מכך, לא משיג את המטרה שהוגדרה לו על-ידי הבוסים שלו, לוקח אחריות ועוזב. אבל קחו את הסיפור של נילסן ותיזכרו בחודשים הראשונה של גארסיה וקרויף בארץ עם מכבי תל אביב.

כל מעידה של מכבי ת"א לוותה במבול של פרשנים שטוענים שמאמן זר לא יכול להצליח כאן, ושצריך להתבסס על מאמנים מקומיים. כמה נלעג.

אפילו אחרי שגרסיה הצליח היכן ששלל המאמנים הישראלים נכשלו, עם יתרון תקציבי דומה אגב, גם סוזה סבל מטיפול דומה, כאשר אחרי ההדחה מול באזל, וקשה להאמין, אחרי ההדחה מול אשדוד בגביע, כשמכבי ת"א מובילה את הטבלה, ואחרי שהעפילה משלב הבתים בליגה האירופית, נשמעות אמירות שמטילות ספק בהתאמתו של סוזה לתפקיד.

כעת תנסו לדמיין שנילסן היה מחזיק מעמד ונשאר עוד שנתיים, האם יכול להיות שהיינו מצליחים יותר במוקדמות 2004 בו להזכירכם סיימנו בתיקו עם מלטה, קפריסין וסלובניה בבית וסיימנו במקום ה-3 קרובים יותר לקפריסין שסיימה רביעית מאשר לסלובניה שסיימה שלישית?

וגם אם לא היינו משיגים יותר, האם יכול להיות שהיינו לומדים משהו מנילסן? האם לא היה לנו מה להרוויח מבחינת הבנת כדורגל והתפתחות מקצועית ממי שזכה באליפות אירופה עם נבחרת דנמרק? האם לא היה טבעי שלאור החיבור החזק של נילסן למדינת ישראל, לכל הפחות היו מציעים לו להישאר בתפקיד מקצועי כלשהו?

אני לא אשכח לעולם איך כל עולם הכדורגל צחק על האימונים של נילסן, שבהם לבשו השחקנים חולצות ללא שרוולים כדי ללמד אותם לא לשמור עם הידיים במצבים נייחים. יש מישהו שחושב שהכדורגל הישראלי לא צריך להשתפר בהגנה של כדורים נייחים? יש מישהו שלא חושב שהכדורגל הישראלי ישתפר אם שחקני הגנה ישראלים יתפסו פחות את יריביהם ברחבה?

עד שלא נפסיק לראות בשיטתיות וברצינות האירופאית משהו שמנוגד לאופי הישראל, משהו רכרוכי אולי, מרשים פחות מיכולת האלתור הישראלית המפוארת, אנחנו יכולים לשכוח ממיצוי הפוטנציאל שלנו, והדבר נכון לא רק לגבי ספורט.

יהי זכרו של ריצ'רד מולר נילסן ברוך, מקווה שנזכור לו רק אותו, אלא גם את הלקח שהוא משאיר אחריו.

נער המים גונב ת'הצגה
מכביבול - פודקאסט 001

15 Comments

ויכסלפיש 14 בפברואר 2014

נבחרת הפלא זה כינוי לאוסטריה של שנות ה-30 WUNDERTEAM שנחשבה חדשנית טקטית וזכתה באליפות מרכז אירופה חצי גמר מונדיאל 34'וגמר אולימפי, אז נא לא להיסחף…
דנמרק של 92' היא קוריוז שדומה לצ'כוסלובקיה 76' או יוון 2004. הנבחרת הזו לא הגיעה למונדיאלים ב-90' ו-94' ועפה בבושת פנים ביורו 96' עם נילסן.

לגופו של עניין, קשה לי לשפוט את נילסן כי הוא נעזר בצוות ישראלי, שמן הסתם הכתיב לו כל מיני תנאים, ולצערי הוא לא קיבל צ'אנס להמשיך בקמפיין הבא. אם מישהו יודע יותר על ה-1:7 בקייזרסלאוטרן אשמח לשמוע

חדש בשכונה 14 בפברואר 2014

נכון, זו הגזמה לקרוא לנבחרת הדנית נבחרת הפלא, אבל, הנבחרות הדניות, כשהן מתחברות ומצליחות לשחק על היתרונות שלהן הן לא פחות מנהדרות, ראה הנבחרת של 1998 עם המשחק הנפלא מול ברזיל, הנבחרת של 1986 במקסיקו עם הנצחון המדהים על אורוגוואי, הנבחרת של שנות השבעים עם סימונסן. תמיד, הכדורגל שלהם טכני ויפה ובמקרה של נילסן שילבו זאת עם רוח לחימה ויעילות כדי לגבור על ענקיות כגרמניה והולנד.
ולעניינו, האם פספסנו אותו? ככל הנראה, ובמבט לאחור עם הפרספקטיבה של ההצלחה של הצוותים הזרים במכבי תל אביב, אזי לא פספסנו אותו, אלא לא ניתן לו סיכוי כי מאמן, שיהיה האוטוריטה הכי גדולה, צריך סביבת עבודה ברמה מספיקה ולא מבודד וזה מה שיוצר קרויף במכבי. אם הוא היה מביא עימו בזמנו צוות משלו וממדר כתבי חצר, היה לו סיכוי. לפחות כאדם, כדורגלנינו ראו שיש גם אפשרות שמאמן יהיה בן אדם, דבר שיתכן שכבר לא האמינו בו אחרי קודמו בתפקיד. ועוד משהו, זכור לי שגברי לוי, שדווקא היה מאוד שנוי במחלוקת, בעניין נילסן תמיד נהג בו בכבוד רב וזה לזכותו.

אלכס דוקורסקי 14 בפברואר 2014

נבחרת צ'כוסלובקיה שזכתה ביורו 76 רחוקה למדי מלהיות קוריוז. יש לה מסורת ארוכה של הצלחות בין-לאומיות. סיימה שניה באליפויות העולם של 34 ו-62. מעבר לכך, השתתפה באליפויות אירופה רבות. צריך לזכור שיורו 76 היה הטורניר האחרון ששיחקו בו 4 נבחרות. אחר כך מספרן גדל פי שניים ומאוחר יותר, החל מיורו 96 ל-16 נבחרות. עצם ההעפלה לטורניר שמשתתפות ארבע נבחרות בסך הכול הוא הישג מאוד משמעותי. ביורו 80 צ'כוסלובקיה סיימה שלישית. ביורו 96 הגיעו לגמר ושמונה שנים אחר כך, בפורטוגל, שיחקו לטעמי את הכדורגל היפה ביותר באותו הטורניר אך הפסידו, למגינת ליבם של מרבית אוהדי הכדורגל, ליוון בחצי הגמר (שער הכסף – המצאה מוזרה למדי).
מובן שמדובר במדינה קטנה ופעמים רבות הם מפספסים טורנירים גדולים אבל הצלחותיה הרבות אינן תוצאה של מקריות.

על אותו המשקל, קשה לי מאוד להתייחס לזכיותיהן של דנמרק ויוון כאל מקריות (אם כי ההעפלה של הדנים לטורניר בשבדיה היתה בהחלט מקרית ובלתי צפויה). כאשר מצליחים להתקדם בטורניר ארוך (וצולחים את שלב הבתים שאמור לנטרל את המקריות), הרי שהדבר מעיד על כך שמדובר בנבחרת מאוד טובה.

לא זכיתי לצפות בנחרת אוסטריה של שנות ה-30, אך על פי המעט ששמעתי וקראתי, היא, תחת הדרכתו של הוגו מייזל הגדול, בהחלט הצדיקה את שמה. כך כמובן הדבר גם לגבי נבחרת הונגריה של שנות ה-50, שהפסדה לגרמניה המערבית בגמר אליפות העולם של 1954 ופלישת בריה"מ למדינה ב-56 סיימו את תקופת פריחתה הקצרה.

נסיים בשני שערים יחודיים ולא צפויים למדי של נבחרות צ'כוסלובקיה וצ'כיה, שהובקעו בהפרש 20 שנה האחד מהשני (צפיתי בשני, בהיותי בן 12.5 בשידור ישיר בטלוויזיה).
הראשון, שהובקע באצטדיון הכוכב האדום שבבלגרד על ידי אנטונין פננקה (ואופן הבעיטה זכתה להיקרא על שמו) והכריע את גמר הטורניר:
http://www.youtube.com/watch?v=Tp2HZNheCZ8
השער השני, שהובקע בוילה פארק על ידי קארל פובורסקי, הכריע (להפתעתם של רבים) את רבע הגמר בין צ'כיה לדור הזהב של פורטוגל: http://www.youtube.com/watch?v=imf2o6hA9fQ

שני שערים שבצורה מעט סמלית מדגישים את תרומת צ'כוסלובקיה ומאוחר יותר את זו הצ'כית לאליפויות אירופה…

יוני ג 19 בפברואר 2014

מה שאני זוכר מה-7:1 הוא שבמחצית נבחרת ישראל עוד הובילה 0:1 מכדור של עידן טל שניתז מהמשקוף, פגע בגב של אוליבר קאן, והתגלגל פנימה.

המחצית השנייה בלקאאוט. ובירהוף.

ג'וני 14 בפברואר 2014

רק מאמנים זרים צריכים לאמן את הנבחרת .
ניסינו מאמנים ישראלים וזה לא הלך
המאמנים הזרים אף פעם לא באמת קיבלו הזדמנות, נילסן היה באמת הכי קרוב להעפיל חוץ מהקמפיין של גרנט ב2006.
התקשורת הגזענית אף פעם לא נתנה למאמנים זרים לעבוד כי היא ערסית ושכונתית ורוצה להשאיר גם את הכדורגל לאותה רמה .

הכדורגל הישראלי יכול ללמוד קצת מהכדוריד שמנסה גם להתקדם באירופה ואין ספק שרואים התקדמות מצויינת מאז שמינו את המאמן הסרבי ג'וקיץ.

סוזה יכול להתאים בול לאימון הנבחרת אחרי הכישלון הצפוי הבא של גוטמן .

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 14 בפברואר 2014

יפה כמה מהר שוכחים את הפלייאוף שאשכרה העפלנו אליו ב-2000.

ג'וני 14 בפברואר 2014

הכישלון בפלייאוף מוכיח שהעפלה לשם הייתה מקרית בבית מוקדמות חלש עם הדור אולי הכי טוב של הענף .
מאמן זר היה מצליח הרבה יותר עם הדור הזה .

רועי מ 14 בפברואר 2014

הנבחרת הדנית מתאפיינת לרוב בשני קמפיינים טובים ואז מגיעים שניים לא טובים. ז פחות או יותר הגלגל ענק שלהם.
הנבחרת שהלם הייתה טובה מאוד. הם הודחו ע"י יוגוסלביה גדולה.
אני יודע שבדנמרק הוא לא היה הכי פופלארי אבל למי אכפת.
החונתה הישראלית של הכדורגל לא יכולה לראות שמישהו מראה את ערוותם הגדולה. נילסן עשה את זה.
העגלון הרי תוקפף כל אחד שהוא לא הוא.

B. Goren 14 בפברואר 2014

יפה כתבת בלוך.

איציק 14 בפברואר 2014

אין מחמאה גדולה יותר לנילסן מאשר העובדה ששרף הכפיש אותו על ימין ועל שמאל. זה רק אומר שהוא עשה משהו מאוד בסדר. יהי זיכרו ברוך

אלכס דוקורסקי 14 בפברואר 2014

בהחלט זכות גדולה לספורט הישראלי שאדם זה אימן את הנבחרת הלאומית בכדורגל.

יניר 15 בפברואר 2014

לא להאמין איזה נזק מצטבר גרם שלמה שרף לענף הכדורגל,לאחר שסיים לאמן והפך לאיש תקשורת. הכפשת מאמנים ושחקנים זרים, קידום חברים ואינטרסים ללא בושה,תרבות שיח ודיון מעוררת חלחלה, התנגדות גורפת לכל רעיון מתקדם ושונה ויצירת אוירה שבה אנשי עסקים לגיטימים חוששים להיות מזוהים עם הענף. אפילו התרבות הלוזונית הכוחנית והברוטלית היא במידה מסוימת פרי חלציו

חדש בשכונה 15 בפברואר 2014

יצא שאני מת על שרף, להיפך, אני סולד ממנו אבל הדבר היחיד שלא השאת אותו הוא רצח ארלוזורוב, במילים אחרות, הכדורגל שלנו היה שכונה גם לפניו, הוא רק ״קידם״ את השכונתיות והעלה אותה מדרגה….

חדש בשכונה 15 בפברואר 2014

יצא=לא

חדש בשכונה 15 בפברואר 2014

השאת=האשמת

Comments closed