בעיני המתבונן

4587986498_73e01a631e_z

"זה היה ככל הנראה המשחק המכוער ביותר של הפלייאוף עד כה, אבל זה סגנון המשחק שלנו, מה שאנחנו עושים זה לשחק הגנה".

זה מה שאמר פול ג'ורג', אחרי משחק מספר שלוש בסידרת הפלייאוף בין אינדיאנה לוושינגטון שבו קלעה וושינגטון 63 נקודות בלבד, בדרך ליתרון 1-2 לאינדיאנה בסידרה, והשבת יתרון הביתיות לפייסרס, שעל גבו של רוי היברט שמאז שחרורו של ביינום חזר לשחק כדורסל, חוזרת אט אט להיות הקבוצה המאיימת שהייתה עד פגרת הפלייאוף.

מבלי לדעת, פול ג'ורג' מוסיף נדבך נוסף לדיון שמתנהל באינטנסיביות גוברת ככל שהעונה הזאת מתגברת – מה הוא יופי בספורט, והאם זה בכלל חשוב?

הדיון הזה נסב עד כה בעיקר סביב אחד, מוריניו, שנודע כמי שמקדש את מבחן התוצאה, ואין לו בעיה להעמיד אוטובוס או שניים כדי להגיע לתוצאה הרצויה במפגש אחד או שניים. לדעת רבים סגנון המשחק הזה, שמתבסס על התגוננות לשם השגת תוצאה הוא מכוער.

נדבך נוסף הוא הדיאלוג שמתנהל ב-5 השנים האחרונות בין סגנון הטיקי טאקה של ברצלונה-נבחרת ספרד-באיירן מינכן של פפ, לבין הסגנון הישיר של ריאל מדריד-באיירן מינכן של השנה שעברה, כשבשנתיים האחרונות נראה שידם של האחרונים על העליונה. אבל מה יותר יפה?

חסידי הטיקי טאקה (ואני ביניהם), יגידו שמשחק המסירות של ברצלונה, היכולת להעביר את הכדור מרגל לרגל, מול הגנה לוחצת, עד למציאת הפירצה בתיאום מושלם ותוך הפגנת יכולת טכנית עילאית של דיוק במסירה והשתלטות על כדור היא הכדורגל היפה מכולם. חובבי המשחק הישיר יגידו שהמשחק של ברצלונה משעמם למוות, ושער המתפרצת של ריאל מול באיירן, עם שלוש מסירות שבסופן שחקן מול עומד מול שער ריק, תוך פחות מ-10 שניות הוא האסתטיקה בהתגלמותה.

פול ג'ורג' אומר שהמשחק של אינדיאנה היה מכוער, אבל אחרים יגידו שמשחק הגנה מופתי עם חיפוי הדדי, מעבר על כל חסימה, סגירת הצבע ויציאה מהירה ומתואמת לקלעים היא יפה לא פחות ממשחק הנעת הכדור של סן אנטוניו.

כשנגיע לגמר המערב שיפגיש להערכתי את סן אנטוניו ואוקלהומה בוודאי ניכנס לדיון שלם על מה יותר יפה, משחק ההתקפה המתואם ונטול הכוכבים (יחסית) של סן אנטוניו, או המשחק הסוליסטי יותר של ווסטברוק את דוראנט, שמביא את היכולות האישיות והאתלטיות המרשימות ביותר בעולם הכדורסל.

אני אישית חושב שהיופי בספורט בא לידי ביטוי בהוצאה מושלמת אל הפועל של שיטה שמוציאה את המקסימום מהרכב שחקנים נתון. כן, גם בבונקר של מוריניו כשקווי ההתקפה מסודרים בצורה מופתית והשחקנים המהירים והטכניים בעולם לא מצליחים לשבור את קו הנבדל או למצוא מסירה זה יפה בעיני.

האם זה חשוב? בוודאי שזה חשוב.

אחת האמירות השגויות אך השגורות בשיח הספורט הוא שבסוף זוכרים רק את המנצחים. זה נכון במלחמות, זה לא נכון בספורט. כן, אף אחד לא שוכח את הולנד של קרויף למרות שהיא לא זכתה במונדיאל, וגם לא את הונגריה של פושקאש למרות שהיא לא זכתה בדבר. ברצלונה של מסי תיזכר הרבה יותר מסך תאריה, וכך גם ברזיל של 82.

כי בסוף הכדורגל הוא בידור, ואנחנו זוכרים, ומזכירים את מי שבידר אותנו, גם אם הוא לא תמיד שימח אותנו בנצחונות, ואולי אפילו תסכל אותנו, כך שכן, היופי הוא חשוב, הוא פשוט בעיני המתבונן.

יומן אליפות של הניינרס (הדראפט). בוחרים הגנתי, קונים התקפי
ליגת שוקי ההון - פיליפ מוריס נגד אורוגוואי

22 Comments

אלון 10 במאי 2014

אפשר להוסיף לדוגמאות של קבוצות שלא זכו אבל לא ישכחו בקלות את פיניקס של סטיב נאש והסגנון המהפכני, יוטה ג'אז של סטוקטון ומאלון.
באמת לא תמיד חייבים לזכות בשביל להזכר(למרות שזה לא מזיק)

Yair 10 במאי 2014

אני חושב שלפחות עבור חלק מהאוהדים כדורגל הוא לא תמיד בידור. כאוהד מנצ׳סטר יונייטד (בוא לא נכנס כרגע להגדרות של אוהד מחו״ל לעומת מקומי וכו׳) אם תשאל אותי כגישה כללית – ברור שאני מעדיף שהקבוצה תשחק כדורגל ״מבדר״, התקפי וכדומה. אם תשים אותי עכשיו בחצי/גמר ליגת האלופות, משחק מכריע אחר כלשהוא, שיעוף הבידור מהחלון, תן לי לנצח.

דוד 10 במאי 2014

אתה מהבודדים מחסידי הטיקי טאקה שמוכנים להודות שאין דבר כזה יופי אובייקטיבי ושאפשר למצוא יופי אצל מוריניו.
תמיד חשבתי שאין מה לדבר איתכם…

סלים שיידי 11 במאי 2014

בוא תכליל יותר

אנדר 11 במאי 2014

לא נכון. אני גם ממצדדי הטיקיטקה כשהיא נעשית באופן המדוייק והתכליתי, ואין לי שום בעיה עם המשחק של מוריניו. זו בעיה של הקבוצה שלי ולא שלו. משחק הגנה וטקטיקה שמיושמת במדויק מעוררת תחושה נהדרת כשצופים. גם בשבילי. אתלטיקו למשל

אופיר 10 במאי 2014

על טעם וריח וכו', ובכל זאת: להיות היוזם תמיד קשה, מאתגר וכן – הירואי יותר, מאשר להיות זה שמגיב או הורס. במקרה של מוריניו זה עוד יותר בוטה, מפני שהוא עושה זאת עם מועדונים בעלי תקציב של מדינות קטנות.

הרמן וולף 10 במאי 2014

+1
אבל רק אוסיף שלטעמי ניתן למצוא את האיזון בין הכדורגל היוזם לבין הכדורגל הריאקטיבי, איזון שלמעשה הובא לידי מציאות עונה שעברה על ידי באיירן מינכן, בחיים לא ראיתי קבוצה שגם אוהדי ברצלונה וגם אוהדי ריאל מדברים על יופיה ועל האיכות שלה.

חבל

no propaganda 11 במאי 2014

סתם קלישאה. מה זה אומר ליצור?
ליצור זה ליצור שערים או לכל הפחות הזדמנויות, כל השאר לא יכול להחשב כיצירה של כלום. אם קבוצה אחת הבקיעה 4 שערים והשנייה בקושי הגיעה להזדמנות אחת, אז זאת עם השערים היא היוצרת ולא זאת עם החזקת הכדור.

אופיר 11 במאי 2014

זה כמו ההבדל בין שף למבקר מסעדות: אחד עושה משהו, השני רק טועם ונותן ביקורת. אין עוררין על החשיבות של זה, אבל לכולם (אמור להיות) ברור מה דורש יותר מעוף ותעוזה.

no propaganda 11 במאי 2014

ממש לא מסכים עם ההקבלה.
לעשות משהו זה לבעוט לשער, להגיע להזדמנויות, כל דבר אחר זה רק עזרים. אם אתה רוצה הקבלה לעולם הקולינריה אז הטיקי טאקה דומה לשטיפת ירקות ועוד כל מיני הכנות לבישול בלי לבשל בסוף והסגנון הישיר, דומה יותר לבישול הירקו בלי לשטוף, זה אמנם לא הכי בריא אבל זה עדיף על לא לבשל בכלל.

אופיר 11 במאי 2014

אני לגמרי בעד סגנון ישיר, ואין לי אפילו טיפת סבלנות לטיקי טאקה. מה שהקבוצות של מוריניו משחקות זה לא סגנון ישיר, אלא סגנון שמאפיין קבוצות תחתית כשהן משחקות נגד קבוצות צמרת.

MOBY 10 במאי 2014

הבד בויז היו שירה בתנועה.
שיקגו של מייקל פיפן ורודמן היו כיף גדול. אפילו ניו יורק כששיחקו הגנה היו חוויה נפלאה.

bob 10 במאי 2014

להגיד הסגנון הישיר של ריאל באיירן זה עוול לקלופ ודורטמונד שדי המציאו ופיתחו את השיטה.

no propaganda 11 במאי 2014

1+

חכם בלילה 11 במאי 2014

אי אפשר להשוות בין כדורסל וכדורגל בהקשר של הגנה. בכדורסל אתה לא יכול להתגונן 40 או 48 דקות וגם קבוצת ההתקפה הכי טובה משחקת חצי מהמשחק בהגנה. בכדורסל אין את כל העניין הזה של לפתח את המשחק ולהגיע למצבים, המשחק עובר מהגנה להתקפה באופן מיידי, לכן גם קבוצת הגנה קטלנית כמו דטרויט של הבד בויז לא משנה את זרימת המשחק ולא מונעת מהקבוצה היריבה להגיע למצבים כפי שאפשר לעשות בכדורגל. היא כן יכולה למנוע זריקות טובות ובמקרים נדירים למנוע זריקה בכלל בהתקפה מסויימת, אבל האופי של משחק הכדורסל מוטה כל כך לטובת ההתקפה (קרוב ל-50% מההתקפות נגמרות בסל, לעומת כמה בכדורגל?) שתצוגת הגנה טובה היא לרוב מלהיבה לא פחות מתצוגת התקפה טובה.

אדם 11 במאי 2014

דור, כתבת "אני אישית חושב שהיופי בספורט בא לידי ביטוי בהוצאה מושלמת אל הפועל של שיטה שמוציאה את המקסימום מהרכב שחקנים נתון", אם כן, מה זה המקסימום הזה? תוצאות או סגנון? זה לא עונה על שאלת הדיון.
אבל אם ננסה להתבונן בקיים אני חושב שנוכל להסכים שהסגנון הישיר של באיירן שנה שעברה הוציא הרבה יותר מחומר השחקנים שם מאשר השנה, ואני לא מדבר על תוצאות. בכלל הסגנון של פפ לדעתי טוב רק כאשר יש לקבוצה שלו עליונות מוחלטת כמו באיירן מול הליגה הגרמנית וברצלונה בשיאה מול שאר העולם. כאשר הקבוצות שוות יותר הסגנון הזה גם משעמם וגם לא יעיל.
עכשיו נשאלת השאלה האם "להחנות אוטובוס" זה סגנון אשר ממקסם את היכולת. אני חושב שכולנו יכולים להסכים שלא והדבר היחידי שהוא אולי ממקסם זה את התוצאות. אם כן, מדוע סגנון שכזה נחשב אטראקטיבי?
לדעתי, הדבר המשותף לשני הסגנונות ומה שבעצם מונע ממני להינות מהם (ובגלל זה אני כנראה חובב הליגה האנגלית) הוא שהן מסרסות את מטרת המשחק, להבקיע שער. כל אחת בדרכה שלה מקדשת משהו אחר שאינו הבקעת שער ולכן לדעתי הן אינן אסטיות (ושוב אסתייג ואומר שברצלונה בשיאה הייתה יוצאת דופן וכנראה הקבוצה היחידה שיכולה להביא לעונג מהסגנון הזה).

משה 11 במאי 2014

יש הבדל אדיר בין הגנה האסתטיקה של הגנה בכדורסל (אינדיאנה) לבונקר ציני בכדורגל (מוריניו). בכדורסל אין חלוקה של מגינים ותוקפים, יש 5 מול 5 שיש להם 2 ברירות, תיאום מופלא ועבודה אחד על אחד שמקטינה את הזדמנויות הזריקה לסל או מאלצת זריקה באחוזים נמוכים או נמנום הגנתי (מישהו אמר הארדן) שנותן ליריבים אפשרות לסל קל. בכדורגל קבוצות עושות הגנה על חשבון התקפה, דהיינו מורידות חלוצים או קשרים תוקפים לכיוון הרחבה. משחק כזה מעקר את היעילות גם של התוקף וגם של המגן והופך את זה לחוסר אסתטיקה מתמשך.
הווה אומר, אינדיאנה יכולה להתגאות בהגנה שלה, כמו דטרויט ואחרות לפניה. מורניו לוקח את הכדורגל חזרה לאיטליה 90 ועוד עם קבוצה מוכשרת מיריבותיה וזה בטח לא אסתטי.

חכם בלילה 12 במאי 2014

+1

אודי 11 במאי 2014

תמיד מעניין אותי – השחקנים שבתוך המשחק, בין אם זה כדורסל או כדורגל, יודעים שהם כרגע משחקים "מכוער" או שזה רק בעיני המתבונן?

אופיר 11 במאי 2014

אדן הזאר יודע.

עובר אורח 11 במאי 2014

אחרי שהתוודית על אהדה לטיקיטקה, מעניין אותי לשמוע ממך –
איזה כדורגל לדעתך היה המקסום של השיטה – ברצלומה הדורסת של 2009 או זה של השנה שאחריה?
אני יודע שבמבחן ההישגים אין שאלה, אבל מהזכרון שלי אני מרגיש שזו של 2010 היתה חזקה ויציבה יותר. אני זוכר שגם פפ אמר באותה שנה שהקבוצה הנוכחית טובה יותר מזו של השמה הקודמת

דורפן 12 במאי 2014

הונגריה של פושקש זכתה הן במשחקים האולימפיים והן באליפות אירופה שהייתה קיימת לפני היורו – בשיטת ליגה בין הנבחרות. היא זכתה בהרבה מאד – כולל שיא הניצחונות הרצופים שקבעה.

Comments closed