אזהרת מסע

הבלוג מתרגש לברך את דיוויד בלאט בכניסתו לליגה הטובה בעולם, ומגדיר מטרות ריאליות ואת הדרך להשיג אותן.

פוסט זה נכתב באהבה והערכה אין קץ לדיוויד בלאט, אחד מאנשי הספורט שהכי הערכתי והכי הזדהתי עימם מעולם.

התפקיד של מאמן בליגת הכדורסל הטובה בעולם הוא תפקיד כמעט בלתי אפשרי, מהקשים ביותר מכל תפקידי האימון בספורט המקצועני.

בסוף עונת 2012-2013 פוטרו לא פחות מ-13 מאמנים, כמעט מחצית מכלל המאמנים בליגה. בסוף עונת 2013-2014 המצב היה מעט טוב יותר ו"רק" שבעה מאמנים סיימו את דרכם בקבוצותיהם.

מספר המאמנים שמאמנים בקבוצתם שתי עונות או יותר? 12. יותר מ-4 עונות? ארבעה: סקוט ברוקס (שלא ברור עוד כמה זמן ימשיך לאור הביקורות עליו), ריק קרלייל, אריק ספולסטרה וגרג פופוביץ'. זהו.

כמאמן באנ.בי.איי אתה עבד של כוכביך, אלא אם כן קוראים לך במקרה גרג פופוביץ' ואתה מביא רק שחקנים אילמים. לא תמיד אתה זה שקובע איך יתנהל התרגיל האחרון במשחק, אתה בוודאי ובוודאי לא קובע את הסגל שלך, אתה לא תמיד מחליט מי יהיו העוזרים שלך וכן הלאה.

מהבחינה האישית אתה צריך לאמן במשך 82 משחקים בעונה, כשאין לך למעשה בית אלא אתה נע בין בתי מלון שונים בלי תמיד לזכור כשאתה מתעורר באיזה עיר בדיוק אתה נמצא. אין למעשה אימונים תוך כדי העונה, והזמן היחיד שלך ללמד כדורסל, כמו שבלאט מאוד אוהב לעשות, הוא במחנה האימונים של תחילת העונה.

תוסיפו לכל זה את העובדה שקליבלנד היא קבוצת כדורסל שנמצאת כבר 4 שנים בבנייה ונמאס לה מזה לגמרי. מאז שלברון עזב הקבוצה ניצחה 19, 21, 24 ו-33 נצחונות. אומנם עלייה אבל ממש לא בקצב מספק. אז כן יש שם לא מעט כישרון עם ארווינג, דנג, וייטרס ותומפסון ויש כמובן את הבחירה הראשונה בדראפט אבל מדובר בקבוצה שצריכה ללמוד לנצח למעשה מאפס.

ולבסוף צריך להגיד גם שלמרות ההשתלבות של השחקנים הבינלאומיים האמריקאים עדיין מזלזלים למדי באירופאים בכלל ובכדורסל האירופאי בפרט. אומנם יש תקדים למאמן שגדל בכדורסל האירופאי, מייק דאנטוני ששיחק ואימן באיטליה לפני שהגיע לליגה הטובה בעולם, אבל אין ספק שלבלאט לא ינתן קרדיט גדול מדי עבור הישגיו בכדורסל האירופי, ההישגים האלה הביאו אותו עד הלום, אבל מכאן והלאה הוא יצטרך להסתדר עם אפס אשראי.

כל זה לא נועד להגיד שדיוויד בלאט עומד להיכשל, או חלילה שהוא עשה טעות, אלא להגדיר בצורה נכונה את הציפיות מעונתו הראשונה של ישראלי כמאמן בליגה הטובה בעולם, ומה דיוויד צריך לעשות כדי להשיג אותה.

אם בלאט יצליח להחזיק במשרתו במשך שתי עונות זה יהיה הישג מדהים, הישג שכאמור רק 12 מאמנים בליגה הטובה בעולם מחזיקים בו כיום, זה הופך את ההישג הזה להיות שווה ערך פחות או יותר להעפלה של נבחרת קוסטה ריקה לרבע גמר המונדיאל. כדי שזה יקרה לא תספיק לבלאט "רק" העפלה לפלייאוף בעונתו הראשונה, ומגמת שיפור מעונה לעונה. התכונה שהכי חשובה למאמן באנ בי איי היא היכולת "להסתדר". להסתדר עם כולם.

אם פעם היו מדברים על מג'יק וג'ורדן שבוחרים ומפטרים מאמנים, הרי שהיום לא מספיק להסתדר רק עם הכוכבים שלך. אתה צריך להסתדר כמובן עם הבעלים ואם נדמה לבלאט שהילדים לבית רקנאטי ופדרמן היו צרה חכו שהוא יגיע לליגה של הגדולים. אתה צריך להסתדר עם השחקנים בוודאי, אבל גם עם הסגל המקצועי שלך, להראות שאתה מנהל אותו בצורה מסודרת ולא מייצר רעשים מיותרים. תראו את מארק ג'קסון שקידם מאוד את גולדן סטייט, היה אהוב ומוערך ע"י שחקניו, אבל פוטר, ככל הנראה, על רקע סכסוכים עם עוזרי המאמן ובלגאן בסגל המקצועי. צריך גם להסתדר עם התקשורת, ועם האוהדים ועם מי לא.

יותר מכל דבר אחר העונה האחרונה מהווה אינדיקציה טובה ליכולת של בלאט לעשות את זה בליגה של הגדולים, לא בגלל ההישגים המקצועיים (המזהירים), ולא בגלל ריבוי השחקנים האמריקאים בסגל, אלא בגלל שבלאט בתהליך מדהים שעבר בעשור האחרון גילה גמישות מרשימה. מול השחקנים, מול ההנהלה, מול התקשורת, ביכולת שלו לספוג יריקות ולהעמיד פנים שמדובר בגשם, ביכולת ובנכונות להכיר בטעות ולעשות התאמות תוך כדי תנועה.

אלה בדיוק הכישורים שבלאט יצטרך כדי להצליח בליגה הטובה בעולם, כדורסל הוא יודע.

כמה אני רוצה שהוא יצליח.

יומן אליפות בלגיה (2) - הניצחון על אלג'יריה
יומן אליפות בלגיה (3) 10 דקות של האזרד

תגובות

  • גיל שלי

    דור לבלאט אין פחות כלים להצלחה בהשוואה למאמן קולג בכיר. הוא קיבל חוזה מובטח לשלוש שנים בדיוק כדי שהשחקנים ידעו שלא מדובר במאמן זמני. הוא מגיע לקבוצה שהיתה כישלון טוטאלי בשנים האחרונות כך שאין שם אף שחקן במעמד על, אפילו לא קיירי שאף אחד לא הבטיח לו חוזה מקס. שים לב שאחד הדברים החשובים שגריפין ציין בלאט הוא היכולת לתקשר עם שחקנים. אני חושב שהוא מגיע דווקא בסיטואציה אידיאלית מבחינתו

    • דור בלוך

      אתה בדיוק מרים לי להנחתה, כמה מכישלונות האימון המהדהדים בתולדות הליגה (פי ג'יי קרליסימו, ריק פיטינו וכד'), הגיעו מהקולג'ים ולא הצליחו לעשות את ההתאמות הנדרשות, החשש הכי גדול הוא שבלאט יסבול מאותה תופעה.

      • גיל שלי

        אף אחד לא בא לטעון פה שבטוח שבלאט יצליח. אבל כמו שציינת כשלונות יש בצד השני הצלחות, וקליבלנד רצו למשל לתת עוד צ'אנס לקאליפרי.
        בכל מקרה אני חושב שנדרשות פחות התאמות להגיע ממכבי לקליבלנד מאשר להגיע מקנטקי לקליבלנד

  • MOBY

    אין ספק אתגר גדול. וסיכויי הצלחה בינוניים. אבל לבלאט יש רזומה שעולה עלמרבית מאמני הנבא כיום.
    חוץ מזה בליגה לבנטינית במזרח התיכון יש תחלופת מאמנים גבוהה יותר ומקום 1-4 לא מהווה מדד להצלחה.....

  • סלו-מו

    לפי מה שלואל דנג אמר על קליבלנד אחרי שעבר אליהם באמצע העונה, גם פיל ג'קסון לא ינצח שם 45 בעונה. זה פרנצ'ייז מהסוג שכולם מחכים לעזוב אותו (אפילו יליד אוהיו שכבר נבחר על ידם והיה אל במדינה), כמו מינסוטה או מילווקי כזה, וליצור מזה קבוצה זה די בלתי אפשרי לדעתי. אם יתנו לו להמשיך גם אחרי שקיירי יעזוב (אם וכאשר) זה כבר יכול להיות סיפור אחר. בטווח השנה שנתיים לצערי אין שם חומר לקבוצת פלייאוף...

    • בר שושני

      עם כל הכבוד לאבחנות המלומדות של ל. דנג, בקליבלנד כבר היו קבוצות כדורסל לא רעות, ולא רק כשלברון היה שם. אז נכון שלא כיף בקליבלנד, אבל גם לא כיף בדטרויט, ולא כיף בדנבר, בסיאטל (כשהיתה שם קבוצה) כל הזמן יורד גשם וקר וכו' וכו' וכו'.

      אפשר לבנות שם קבוצה, אפשר לבנות שם קבוצה לא רעה שתרוץ יפה. זה לא מבטיח שאפשר לקחת אליפות, אבל מה כן?

      מנסיוני, כמות הבעלים שחושבת שהיא מבינה בכדורסל באן.בי.איי לא גבוהה. בעלים כמו קיובן או הבחור מג"ס הם היוצא מהכלל. זה נאמר לטובה - הבעלים לא מתערבים למאמן בדרך כלל בשאלה את מי הוא משתף, ולרעה - לך תסביר לבעלים שרוצה פלייאוף שיש גרף שיפור רציף ושאתה מנסה להנחיל שיטה וכו' וכו'.

      הקאבס בסיטואציה לא קלה אבל המצב שם ממש לא איום ונורא. צריך להחליט אם בונים על השלד הקיים (ומתחייבים לחוזה גדול לקיירי ואולי גם לדנג) או שמחליטים לבנות מחדש שוב (לדעתי ההחלטה הנכונה), ואז:

      1. עושים טרייד של הבחירה הראשונה לפילי בשביל הבחירה ה-3 ועוד משהו (כסף, בחירות).
      2. בוחרים במקום ה-3 את ג'ואל אמביד (פילי לא רוצה את אמביד - יש לה כבר סנטר פצוע אחד, היא רוצה את וויגינס או פארקר; מילווקי רוצה מאוד מאוד מאוד את פארקר ואחר כך את וויגינס - היא לא צריכה סנטר).
      3. אמביד פצוע ארבעה חודשים וחוזר רק לקראת אמצע השנה - אחלה סיטואציה חסרת לחץ שבה אפשר להמשיך לשחק עם טריידים, לתת לבחירת הדראפט מהשנה שעברה קצת ביטחון ולזכות בעוד בחירה גבוהה בדראפט הקרוב.

      בעוד שנה יש לך (אם שיחקת את הקלפים נכון) רוקי מבטיח, סנטר נהדר ב-אמביד (בתקווה שהוא לא גרג אודן), והמון מקום פנוי.

      • סלו-מו

        בר, באמת שזה תסריט יפה והגיוני, אבל לך תסביר לאוהדים של הקבוצה היחידה בליגה שלא עברה 100 נצחונות בארבע העונות האחרונות (!) שאחרי 3 בחירות ראשונות בדראפט בארבע שנים אתה מפרק הכל ובונה מחדש...

        • בר שושני

          אין פה מה להסביר. אלה לא בחירות דמוקרטיות - לא צריך לשכנע אף אחד, ואין לבעלים מה להסביר לקהל. הקהל יבוא כשהקבוצה תהיה טובה. המטרה היחידה של הבעלים היא ליצור מצב שבו הקבוצה תהיה (א) טובה ו-(ב) לא יקרה כך שאפשר יהיה להרוויח.

          במצב שבו אתה משאיר את אירווינג וגם את דנג, הקבוצה אולי תהיה טובה (סביר שממש לא), אבל בוודאי שלא רווחית (שניהם יבקשו חוזה מקס או קרוב).

          • סלו-מו

            בטח שיש מה להסביר. כשאתה הולך לטנקינג אתה מוותר על אחוז יפה מההכנסות להמשך העונה כי אף אחד לא יבוא לראות אותך מפסיד את השביעי/עשירי/עשרים ברצף אם אין לו מנוי או כרטיס בחינם מאיפשהו, או שהוא בכלל בא לראות את היריבה. כבעלים שמנסה לעשות כסף תרצה להימנע מהמצב הזה כמה שאפשר גם אם זה אומר לרוץ עם קבוצה שלא כתוב עליה גמר אזורי. תאר לך שבתסריט שלך קליבלנד עושה הכל נכון ואז בוחרת עוד אנתוני בנט אחד. איך ירגישו האוהדים כשיראו את קיירי אירווינג מגיע לעיר עם דאלאס נניח ומפרק את הקבוצה שלהם בדרך לעוד עונה בתחתית. כמה אפשר?

          • מאור

            אחרי מה שהם עברו עם הבחירה הראשונה בשנה שעברה סביר בעיניי שהם ייקחו משהו בטוח ככל האפשר ולא יסתכנו בלבטן את המעמד שלהם (מהשנים האחרונות) בלהוציא מינימום מבחירה ראשונה בדראפט.

  • nivos

    תוסיף לרשימת המאמנים המכובדת ששרדו יותר מ-3 עונות את ת'יבודו.
    זה מצב טריקי וקליבלנד לקחו פה סיכון עצום- הם פיטרו את מייק בראון אחרי שנה אחת בחוזה של 5 שנים וישלמו לו הרבה כסף כדי לשבת בבית, הם לא ירצו לעשות את זה עם עוד מאמן.
    מצד שני הם באמת רוצים ניצחונות עכשיו, הצליחו ליצור הייפ יפה מאוד על בלאט כ-"ווינר" וזה מה שהקבוצה הזו צריכה יותר מהכל- גישה של ווינריות. אבל זה אומר שאין לבלאט זמן לבנות קבוצה בצלמו, הוא צריך לבנות תוך כדי תנועה (מה שהוא מצויין בו)ולעלות לפלייאוף כבר העונה.
    שני הצדדים לקחו פה סיכון גדול מאוד, ואני מקווה (ואפילו בטוח) שהוא ישתלם

  • omer

    לפי הנתונים שהבאת, 40% מהמאמנים בNBA השלימו שנתיים בקבוצותיהם.

    לא בדקתי, אבל אני כמעט בטוח שאם תיקח כל ליגה רצינית באירופה, יורוליג, ליגה ספרדית ואפילו את הליגה הישראלית, לא תגיע לאחוז דומה. כנ"ל בכדורגל. כלומר, משרה בNBA "בטוחה יותר" ממשרה בכדורגל/סל אירופי. עם זאת, אני חושב שבעבר מעמדו של המאמן בNBA היה טוב יותר.

    "כמאמן בNBA אתה עבד של כוכביך"- זאת לא תופעה ייחודית בNBA. גרינברג הועזב אחרי אליפות בעיקר בגלל שהסתכסך עם דונטה, ותהיה בטוח שאם מסי/רונאלדו/סוארז וכו' מסתכסכים עם המאמן, לא הם יפוטרו. כדי שמאמן ישרוד סכסוך עם כוכב ענק או בעלים הוא צריך להיות במעמד על (פרגסון או וונגר למשל) וזה נדיר בספורט העולמי כיום. מאמנים עצומים כמו ואן חאל או מוריניו הועזבו בגלל סכסוכים כאלו ולאו דווקא מסיבות מקצועיות.

    יש סיבות אובייקטיביות מדוע היד כ"כ קלה על ההדק כשזה נוגע למאמנים. קל יותר לבעלים לוותר על מאמן, מבחינה כלכלית ותדמיתית מאשר על כוכב. מאמן, מוצלח ככל שיהיה, כמעט תמיד בעל ערך נמוך יותר לקבוצה מאשר הכוכב.
    קח את המאמנים הגדולים בכל הזמנים בליגה- ג'קסון, אאורבך ופופוביץ' מול ג'ורדן, ראסל ודאנקן ותגלה שבכל אחד מהמקרים, השחקן הוא בעל הערך הרב ביותר לפרנצ'ייז, על אף שג'ורדן לא הצליח לקחת אליפות בלי ג'קסון, אאורבך בנה את השושלת הכי דומיננטית בהסיטוריה ופופביץ' (עם ביופורד) בנה שיטה מושלמת לניהול קבוצת כדורסל.

    אז מצד אחד, משרת המאמן היא משרה כפוית טובה. בניגוד לשחקנים, מספיקה עונה אחת לא טובה בשביל להפוך ממאמן מצליח לכושל (ע"ע מויס). מצד שני, 20 מיליון דולר מחפים על כפיות טובה וחוסר הערכה.

  • איציק

    לבלאט יש מספר ביטחונות:
    1. חוזה ארוך טווח. זה לא מבטיח הרבה אך בכול זאת השחקנים יודעים שהגיע משהו שא כדי לסתום חור, כי אם כדי להשאר.
    2. חוזה לא קטן, משהו כמו 5 מיליון לשנה. זה לא בטופ השכר בטח בהשוואה לשכר השחקנים, אך בכול זאת כזה שהשחקנים מכבדים.
    3. תמיד יש לו את האופציה שאין לרוב למאמן אמריקאי, וזה לחזור לאירופה ולקבל קבוצה בכירה. המאמן האמריקאי לא רואה באירופה אופציה, אז הוא יושב בבית או באולפן שידור וממתין שיקראו לו. אצל בלאט יש אופציות אימון נוספות.
    4. סגל צעיר יחסית זו בטוחה גדולה, כיוון שלרובם האף עדיין לא גבוה כל-כך, ובטח לא אחרי 35 נצחונות בעונה האחרונה (לא שהקודמות היו טובות יותר).

  • Rocky1

    שמת לב שהמאמנים היחידים שנמצאים בתפקידם יותר מארבע שנים הם ארבעת המאמנים היחידים שהגיעו לגמר ה-NBA בארבע השנים האחרונות?

  • duncan

    המזרח חלש מאי פעם.
    אין אפילו קבוצה אחת team to beat.
    מיאמי תתפרק כנראה. יש מצב שלברון עובר למערב.
    אינדיאנה חלשה.
    כל השאר סתם.
    גם הקאבס כרגע סתם
    אבל בחירה טובה בדראפט עם מאמן טוב שאולי יוציא משהו מרכז שחושב רק קליעה ויש מצב לפלייאןף טוב שלהם.

    • ערן

      לא רואה את לברון עובר מערב. זה יהיה ממש מטופש מצידו

  • גיל

    לדעתי אלא אם הוא יהיה ממש קטסרופלי הוא ישאר שם לפחות שנתיים. זה הישג ענק שלא קיים כמעט בהיסטוריה של הספורט הישראלי. להתמנה מתוך הכרה במקצועיות שלך כאחד מ30 המאמנים בליגה הכי טובה בעולם זה משהו עצום.

  • martzianno

    במילה אחת: מלך!!!!
    בשתי מילים: מ-לך!!!!!!!!!!!!!

  • מאור

    לדעתי גם העובדה שהוא מאמן כל כך מנוסה, מול ליגה משופעת יחסית מאמנים בשנת האימון הראשונה שלהם, זה יתרון יחסי עצום שלו.
    יחד עם המזרח החלש, וכל מה שצויין בפוסט, אני חושב שהסיטואציה דווקא לא רעה עבור דיוויד.
    מחכה כבר לראות משחקים של קליבלנד!

  • ערן

    לדעתי, זו כמעט הסיטואציה האידאלית שבלאט יכל לבקש לעצמו.

    במזרח הנוכחי, קליבלנד שווה מאבק על מקום בפלייאוף גם בלי מאמן.

    אם הוא "רק" ידע לתמרן בין האגואים בחדר הלבשה הוא יחשב להצלחה. בפלייאוף עצמו, יש לו כבר יתרון כי להרבה מאמנים ב NBA אין יותר מדי ניסיון בהתמודדות על תארים, מה שלדיוויד יש בשפע.

    מבחינתי יש לו 3 מטרות, בהנחה שהרוסטר נשאר כמו שהוא כרגע:

    1. להוציא משהו מבנט, אפילו אם זה יהיה חד-ממדי בתור התחלה.
    הקריירה של בלאט מראה שיש סיכוי לא רע שזה יקרה, והאמת שזה יכול לקרות גם בלי קשר אליו ועדיין הוא יהנה מההערכה.

    2. לשכנע את קיירי לעשות לפחות קצת הגנה. בהצלחה!

    3. לשלב בצורה סבירה ומעלה את הבחירה בדראפט.

  • ערן

    מבחינתי, זו כמעט הסיטואציה האידאלית שבלאט יכל לבקש לעצמו.

    במזרח הנוכחי, קליבלנד שווה מאבק על מקום בפלייאוף גם בלי מאמן.

    אם הוא "רק" ידע לתמרן בין האגואים בחדר הלבשה הוא יחשב להצלחה. בפלייאוף עצמו, יש לו כבר יתרון כי להרבה מאמנים ב NBA אין יותר מדי ניסיון בהתמודדות על תארים, מה שלדיוויד יש בשפע.

    לדעתי יש לו 3 מטרות, בהנחה שהרוסטר נשאר כמו שהוא כרגע:

    1. להוציא משהו מבנט, אפילו אם זה יהיה חד-ממדי בתור התחלה.
    הקריירה של בלאט מראה שיש סיכוי לא רע שזה יקרה, והאמת שזה יכול לקרות גם בלי קשר אליו ועדיין הוא יהנה מההערכה.

    2. לשכנע את קיירי לעשות לפחות קצת הגנה. בהצלחה!

    3. לשלב בצורה סבירה ומעלה את הבחירה בדראפט.

  • עומרי

    הג'וקר הגדול הוא היכולת של וויגינס/פרקר. אם קליבלנד נופלת על סופרסטאר של פעם ב-5 שנים הדרך של בלאט תהיה הרבה יותר קלה.
    הדטרמניזם במקרה כזה הוא שיפור כמעט ודאי במאזן כבר בעונה הראשונה, אולי אפילו השתחלות לפלייאוף במזרח החלש, ויתור על קיירי בקיץ הבא וכמה שנים שקטות למאמן (ברוקס הובא לפרויקט דוראנט/ווסטברוק ורק אחרי 4 שנים נזכרים שאולי הוא לא מתאים על מנת לקחת אותם לשלב האחרון בסולם)

    זו הזדמנות מטורפת לבלאט. חלום של כל מאמן, גם בNBA.

Comments are closed.