נקודת המבט של הנבל

בספורט כמו בחיים, אנשים אוהבים מאוד לעצב נראטיב ולדבוק בו. הטובים מול הרעים, ההגנתיים מול ההתקפיים, הקשוחים מול הרכים, השמאלנים […]

בספורט כמו בחיים, אנשים אוהבים מאוד לעצב נראטיב ולדבוק בו.

הטובים מול הרעים, ההגנתיים מול ההתקפיים, הקשוחים מול הרכים, השמאלנים מול הימנים, הליברלים מול השמרנים.

*

אבל בעידן שאנחנו חיים בו, יותר ויותר אנשים ויותר ויותר אומנים יוצאים נגד האקסיומות האלה, נגד המחשבה שאפשר לחלק את העולם לשחור ולבן.

הסרט "בחורים רעים" שעוסק בדטרויט פיסטונס של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, מתוך סידרת המופת של ESPN שלושים על שלושים, היא דוגמא טובה לאיך לוקחים גוף שהדימוי שלו הוא שלילי באופן מוחלט ומראים צד אחר שלו.

הוא עושה את זה בדרך היחידה שאפשר לעשות את זה – הוא מכניס את הדברים להקשר.

*

קודם כל יש את העיר דטרויט, עיר שנפלה מגדולתה והפכה להיות אחת הערים העניות והמדכאות בארה"ב, וקבוצת הכדורסל שלה שמעולם לא נתנה לה גאווה.

הרקע הקשה של שחקנים כמו אייזיה תומאס, והמקום האנדרדוגי שדניס רודמן הגיע ממנו.

התקופות של ההפסדים והביקורת שהקבוצה הזאת קיבלה מכל עבר.

*

ועכשיו אתה כבר יותר מוכן לקבל את האלימות של שחקני דטרויט כלפי לארי בירד כלפי בוסטון, כי היי, הם האנדרדוגים שנלחמו נגד האליטה ואלה הכלים שיש לאנדרדוגים, ואחרי הכל הם עשו את כל מה שאפשר במסגרת החוק כדי לנצח.

וכשאייזיה אומר שבמשך שנים הם ניסו להילחם בסטיגמה של הקבוצה ההגנתית והאלימה שלטענתו הגיע להם שלא בצדק, ובאיזשהו שלב הם החליטו שמספיק הם פשוט יהיו מה שהם יהיו אתה מבין אותו.

ואז יש את הציטוט הבלתי נסלח של רודמן ואייזיה על כך שאם בירד היה שחור הוא היה סתם עוד שחקן, אבל בעצם רודמן הוא בסה"כ ילד לא דיפלומטי שלא ידע מה הוא אומר, ותומאס רק יצא להגנת חברו לקבוצה, מה שהפך אותם לקבוצה מגובשת יותר.

*

הפוקוס על ההפסדים – איבוד הכדור של אייזיה 5 שניות לסוף שחרץ את גורלם מול בוסטון.

וכשהם כבר השאירו את השד הירוק מאחור באו הלייקרס, עם משחק ה-25 נקודות על קרסול אחת של תומאס, וההפסד מעבירה שאולי הייתה ואולי לא הייתה על קארים.

ובשלב הזה שכששיקאגו של בולס כבר מתחילה להתגנב מאחוריהם ולאיים על האפשרות שהקבוצה הזאת בכלל תזכה באליפות אי פעם, אתה אפילו קצת מקווה שהם יקבלו אחת, כי אולי מגיע להם.

*

ואז האליפות, והאושר האדיר שזה הביא לעיר דטרויט, שאתה כבר מזדהה איתה בשלב הזה של הסרט, עם הקשיים שלה, והעוני, והסמים והעליבות.

והצורך להיפרד משחקן אחד בגלל דראפט ההרחבה והעזיבה קורעת הלב של ריק מהורן שאמר: "הטובים מסיימים אחרונים, הנבלים מנצחים, ולפעמים דיי כיף להיות הנבל".

והדרך האצילית שבה אגייר אומר תורידו אותי לספסל תנו לדניס לפתוח, והאליפות השנייה כששוב הם משאירים את ג'ורדן מאחור, בפעם האחרונה ממש.

*

וקטע הסיום הארוך שנועד להצדיק לך את הבלתי ניתן להצדקה – איך אחרי ההפסד לשיקאגו דטרויט יורדת מהמגרש בלי ללחוץ ידיים, בלי להיפרד מהקהל, עוד לפני הסיום, עם המגבות על הראשים.

ואתה מסוגל להבין את זה, כי רגע לפני אתה רואה את הציטוטים של ג'ורדן על כך שדטרויט היא אלופה לא ראויה וכל הליגה תשמח לראות אותה נופלת, ואתה נזכר בדברים האחרים שג'ורדן עשה לאורך השנים.

ואולי בעצם התיוג של ג'ורדן כאיש הטוב ודטרויט כרעים לא היה מוצדק כל אותן שנים?

*

ורק את ביל למבייר אי אפשר להצדיק,בן טובים, בלי רקע בעייתי במיוחד, שפשוט משתמש בשיטות המלוכלכות ביותר האפשריות שאפשר כדי לנצח.

הסרט פותר את העניין בסצנה אחת מדהימה שבה למבייר מתיישב מול המצלמה עם כובע שחור – ואומר "מישהו צריך ללבוש את הכובע השחור".

*

באמת, הספורט הוא המקום, בניגוד לפוליטיקה או לחיים האישיים, שבו לגיטימי שיהיו טובים ורעים, ואנחנו והם, אבל אולי זה גם המקום שבו נלמד עד כמה הכל הוא בסוף עניין של נראטיב.

אחרי הכל, תסתכלו על דטרויט פיסטונס, הבחורים הרעים.

 

 

פופוביץ' ומסינה
אחרי קורדובה - עדיין בעיית היררכיה, אבל פחות

תגובות

  • גיל שלי

    לא יודע על מה אתה מדבר, הבד בויס של דטרויט היו אחת הקבוצות שהכי אהבתי בחיים שלי

  • יוספיהו

    הסרט היה נפלא, ו"השלים" לי את אמצע שנות השמונים של דטרויט בהן עדיין הייתי קטן מדי בכדי להבין ולזכור מה אני רואה.

    אותי הסרט הוביל לחשיבה הלא מקורית אך הבלתי נמנעת שבNBA עברו מקיצוניות אחת לשנייה מבחינת אגרסיביות.

    היום כדי לשחק בNBA אתה צריך ללפני המשחק גם לגזור ציפורניים כדי שחס וחלילה לא תשרוט מישהו. אולי השלב הבא זה חובת ריפוד על המרפק כדי שהוא לא יכאב כשהוא ננעץ בצלעות של היריב במאבק על מיקום בצבע.

    מפריע לי שהיום כמעט כל תגובה רגשית במהלך המשחק מזכה את השחקן בעבירה טכנית (כולל stare down!!!).

  • אדם בן דוד

    ג'ורדן הכי גדול בכל הזמנים וכנראה אחד האנשים המגעילים שיש
    זה שבגללו (כנראה לפי מה שאומרים) זיק לא היה ב92 זה גועל נפש ברמה הכי גבוה שיש
    הרי גם אם הסכסוך התחיל באולסטאר הראשון- אייזה לא היה היחיד שעשה למייקל זובור.
    הפיסטונס של אז היו הכי קבוצה עד הפיסטונס של הוואלסים.
    אני חושב שהנחת היסוד שהם לא היו קבוצה אהודה ושצריך להצדיק את הדרך שלהם מוטעת.
    הניקס של יואניג וסטארקס היו הקבוצה האוהבה עליי בכל הזמנים.
    הם היו מרחק ליי אפ מלהעיף את הקבוצה הגדולה של שיקגאו
    והם עשו את זה באותו האופן- עם השיניים והציפורניים.
    זה סגנון משחק מאוד לגיטמי ודרך נפלאה להוציא מים מהסלע

  • אדם בן דוד

    ג'ורדן הכי גדול בכל הזמנים וכנראה אחד האנשים המגעילים שיש
    זה שבגללו (כנראה לפי מה שאומרים) זיק לא היה ב92 זה גועל נפש ברמה הכי גבוה שיש
    הרי גם אם הסכסוך התחיל באולסטאר הראשון- אייזה לא היה היחיד שעשה למייקל זובור.
    הפיסטונס של אז היו הכי קבוצה עד הפיסטונס של הוואלסים.
    אני חושב שהנחת היסוד שהם לא היו קבוצה אהודה ושצריך להצדיק את הדרך שלהם מוטעת.
    הניקס של יואניג וסטארקס היו הקבוצה האוהבה עליי בכל הזמנים.
    הם היו מרחק ליי אפ מלהעיף את הקבוצה הגדולה של שיקגאו
    והם עשו את זה באותו האופן- עם השיניים והציפורניים.
    זה סגנון משחק מאוד לגיטמי ודרך נפלאה להוציא מים מהסלע

    • גיל שלי

      אני איתך אדם, בכל מילה.

    • גיל

      אני לא חושב שהוא כזה מגעיל. הוא עושה מה שטוב למייקל ג'ורדן ודורס כל מה שבדרך. אם אתה מסתכל על הכל מתוך יצר תחרותיות שלא ברא השטן אז דברים מקבלים פרופורציה אחרת. הוא לא היה שחקן מלוכלך, הוא לא הרביץ לאף אחד, לא היה מעורב בשערוריות שפגעו באנשים אחרים. הכל או קשור אליו כמו הימורים שזה עניינו הפרטי או לכדורסל.

    • רועי ויינברג

      ג'ורדן היה חרא של בן אדם. זה מה שהפך אותו לשחקן כל כך טוב. גם בראיינט ככה, וחלק גדול מהשחקנים הגדולים היו כאלה, או שהשתמשו בכדורסל כדרך לתקשר עם העולם החיצוני (קארים, בירד)

  • אדם בן דוד

    מגיבים 3-8 צודקים :)
    סליחה- אין לי מושג איך זה קרה
    אבל אני מניח שמישהו היה צריך לצאת מנוול בתגובות פה...

  • Idan

    לדעתי ג'ורדן הכי גדול בכל הזמנים וכנראה אחד האנשים המגעילים שיש.

  • אריאל גרייזס

    בתור אוהד סלטיקס שנאתי את דטרויט אז אבל עם הזמן למדתי להעריץ אותם. איזייה לטעמי הוא עדיין הרכז הגדול בהיסטוריה (מג'יק הוא לא רכז, הוא משהו אחר, על זמני) ואת לאמבייר אני מעריץ כי הוא ידע להוציא את המקסימום ממה שנתנו לו.
    כל יום שאני מסתכל על הNBA של היום אני מתגעגע לבד בויז ולכדורסל של פעם

    • גיל שלי

      גם אני חושב שאיזייה הוא הרכז הגדול ביותר שהיה, משום מה רבים נוטים לגמד את הכדורסל שלו, אולי בגלל התקפה שבה כיהן כג'נרל מנג'ר למשל, או בגלל שהוא טיפוס עוד יותר מגעיל מהאחרים, אבל איזה כדורסל הוא שיחק.

      • אריאל גרייזס

        בעיקר כי הפריים שלו היה מאוד מאוד קצר. אבל בשיאו הוא היה הכי גדול שיש. זה לטעמי החטא הכי גדול של איזייה - העובדה שקריירת האימון/ניהול שלו מכתימה את המורשת העצומה שלו ככדורסלן

        • asaf

          לגמרי נכון אריאל, אבל היי לארי בירד יש רק אחד מהבחינה הזו (שחקן עצום שאיכשהו הצליח גם להיות מאמן ומנהל נפלא בחלק לא קטן מפרק ב' של חיי הכדורסל שלו)

        • גיל

          הוא לא היה כל כך קצר. הוא נתן עשור שלם של כדורסל עילאי. לא היה לו חומר לאליפות עד הבד בויז אבל הוא היה מצוין גם כשהם היו פחות טובים.

    • איציק

      דטרויט קבוצה נפלאה שהוציאה מעצמה את המקסימום, לפי החוקים של אז. היום לא היו מרשים להרביץ ככה, וגם 5-10 שנים לפני. וחוץ מהקשיחות שוכחים את השחקנים הנפלאים ששיחקו ועושים להם עוול של מרביצים מקצועיים ושוכחים את יכולת המשחק שלהם.
      אני לא בטוח שאיזיה הוא הרכז הכי טוב בכול הזמנים (מג'יק רכז גדול יותר, אך היה יכול להתברג גם אחד הפאוור פורוורדים והסנטרים הגדולים אם היה רוצה, ואולי גם הסמול פורוורדים), אך הוא היה רכז אדיר בשני צידי המשחק, מנהיג ווינר גדול. והיה לידו אחד, דומארס שהשלים אותו בצורה נפלאה.

    • גיל

      לדעתי ג'ון סטוקטון גדול יותר. למרות קבוצה מוגבלת הרבה יותר מזו של אייזיה עם רק האל אוף פיימר אחד נוסף הוא השיג מבחינה אישית יותר. לדעתי הוא אחד האנדרייטד הגדולים של המשחק שמאלון במובנים מסוימים דפק אותו.

      • אריק האדום

        לגמרי מאלון רכב לו על הגב

  • אודי

    לארי בירד אמר על ליימביר שהוא באמת היה שחקן מלוכלך, שם אותו ברמה אחת מעל שאר השחקנים של הפיסטונס, בגלל שהוא באמת היה מנסה לפצוע שחקנים, הרבה מעבר לסתם קשיחות.

  • ריצ'י מקאו

    נפלא. הקבוצה האהובה עליי (תירוץ: אמא שלי מדטרויט, מציאות: לא אוהד את הליונס).
    כתבת מאוד יפה ועכשיו אני חייב לראות את הסרט.
    ללא ספק הכל נראטיב בספורט. זה שאנחנו מייצרים לעצמנו וזה שהסביבה בונה כנגד זה שלנו.

  • אריאל גרייזס

    יש את הסרט ביו-טיוב או מקום אחר זמין?

  • כסיפוביץ

    נפלא!
    כילד הייתי היחידי עם החולצה של אייזה בין כל הצהובים עם מג'יק.

    אין על הבאד בויס!

  • ניינר

    כמה שנאתי את הקבוצה הזו בזמן אמת אבל במבט לאחור יש לי המון רספקט אליהם ובמיוחד לצ'אק דיילי

  • רוג'רס אהרון

    דניס רודמן ראוי לסרט משלו.

    • רועי ויינברג

      בסוף עוד יגלו שהוא סוכן CIA

      • איציק

        הרי כבר ידוע שהוא שהוא מכוכב אחר, לא ראית גברים בשחור ;)

  • יוסי מהאבטיחים

    משחק ה 25 של איזייאה ב 88 היה משחק ה nba הראשון שראיתי. שיגעתי את ההורים עד שמצאו איזה דוד של גיס של הכלב מארה''ב שישלח לי כובע של הפיסטונס, ואני זוכר את הרגע בו שיכנעתי אותם לנסוע לירושלים בלילה שלפני הטיול השנתי רק כדי להביא אותו כדי שיהיה לי להשוויץ.

    בכיתי בגמר המזרח של 90. שונא את מייקל מאז.

    היו יותר טובים מהם, אבל לא היו כמוהם. כל אחד היה שווה את משקלו בזהב עבור הקבוצה הזו.

    ואין דמות בעולם שהייתי רוצה להזמין לבירה יותר מליימביר. במיוחד בשביל הבאר פייט של אחר כך...

    • אודי

      91

  • red sox

    רגע השיא של התקופה הזו בכלל צולם וכמובן לא מופיע בסרט.
    אימון של הפיסטונס. איזיאה וליימביר רבים. אייזיאה מחליט שזה יהיה רעיון טוב לתת לליימביר אגרוף לראש. אייזיאה נוסע לבית חולים עם יד שבורה.
    זוכר את הידיעה בעיתון כאילו זה קרה אתמול.

    • דור בלוך

      דיברו על זה בסרט אבל, בסוף.

  • אורן

    מדהים לראות איך אוהדי מכבי לא מצדיקים את ליימביר ,ומצד שני מעריצים את פניני.

    • אורן

      וסרט ענק

  • אדם בן דוד

    http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=180417&lang=he

    רב"ש- אתה פה????

    תחת איזה שם אתה מגיב???

Comments are closed.