repeat

"אתה לא זוכה בכלום בדצמבר, רק מפסיד" זה נכון בפוליטיקה אמריקאית (בשינוי החודש), כמו שזה נכון בכדורגל האנגלי, וזה נכון […]

"אתה לא זוכה בכלום בדצמבר, רק מפסיד"

זה נכון בפוליטיקה אמריקאית (בשינוי החודש), כמו שזה נכון בכדורגל האנגלי, וזה נכון שבעתיים ב-NBA, היכן שיש 82 משחקים, וכל עוד אתה מגיע לפלייאוף תמיד יש לך סיכוי.

אבל התחושה סביב הסן אנטוניו ספרס היא תחושה לא טובה כרגע, ופופוביץ' סיכם את זה בצורה הכי טובה במחצית משחק ההפסד מול אוקלהומה כשאמר שהוא מחפש חמישה שחקנים שאיכפת להם כמו שלווסטברוק איכפת.

הסן אנטוניו ספרס של שנה שעברה שיחקה את הכדורסל היפה ביותר לעין מאז… אני לא בטוח מתי, הם היו קבוצה מענגת עם סיפור מושך (החזרה מהמתים אחרי ההפסד הטראגי להיט) והם לקחו אליפות משכנעת בצורה פנומנלית.

היריבות שלהם לא התחזקו בצורה משמעותית, אוקלהומה עדיין נאבקת עם פציעות, הקליפרס לא השתפרו, הסיפור של גולדן סטייט עוד ידעך לדעתי, וממפיס היא לא הבעיה שלהם כרגע, הם מפסידים לניו אורלינס ולאוקלהומה.

אז מה קרה השנה שהם פתאום מוצאים את עצמם קרוב למחצית העונה במקום ה-7 במערב, אחרי שני הפסדים רצופים?

*

התשובה היא שהספרס פגשו במשהו שאפשר להשוות אותו ל"קיר" בריצות הארוכות – תופעת העונה השנייה.

ביל סימונס מכנה את זה "המחלה של העוד", אחרי האליפות הראשונה בה כולם מגוייסים יחד למטרה, ורוב השחקנים כבודדים והקבוצה כקבוצה לא יודעים עד כמה הם טובים, אחרי אליפות אחת כולם פתאום רוצים עוד – עוד זריקות, עוד זמן על המגרש, עוד כסף, עוד פרסום, עוד תהילה. זה יכול לפרק קבוצה, וזה כבר פירק לא מעט קבוצות (פורטלנד של אחרי האליפות היא הדוגמא המפורסמת מכולן).

אבל ברור שזה לא המקרה של הספרס. השחקנים האלה ברובם כבר לקחו אליפות יחד, ותחת פופוביץ' אף אחד לא חולה במחלה של ה"עוד", ומי שחולה בה מוצא את עצמו מהר מאוד בבידוד, או גרוע מזה, בפילדלפיה או דטרויט.

אז מה יש לנו כאן בעצם?

בספורט, המרחק בין ניצחון להפסד הוא סנטימטרים בודדים, תמיד (וסליחה אם אני נשמע כמו פרסומת של ערוץ הספורט), המרחק בין דאון ראשון לאובדן הכדור הוא סנטימטרים, המרחק בין תיקול מוצלח לפנדל האו סנטימרים, המרחק בין סל ניצחון לחסימה הוא סנטימרים, זה פשוט המצב, וכשהמרחק בין הפסד לניצחון הוא כל כך קטן אז להבדל במוטיבציה יש חשיבות מכרעת. לספרס של השנה אין את האש שבערה בהם  אחרי אותו הפסד טראגי למיאמי.

*

תסתכלו על ליגות בכירות אחרות, אף קבוצה לא זכתה בצ'מפיונס פעמיים רצוף ב-25 השנים האחרונות, בפוטבול בעשור האחרון ובבייסבול ב-15 שנים האחרונות.

העונה הזאת של הספרס מכניסה לפרופורציה ונותנת את הקרדיט הראוי לקבוצות כמו הבולס של ג'ורדן, ברצלונה של פפ, מכבי של קרויף ויונייטד של פרגסון שהצליחו לעשות זאת שנה אחר שנה אחר שנה.

זה מסביר את הגדולה של מאמנים כמו ג'קסון ופרגוסון.

*

הספרס מעולם לא לקחו שתי אליפויות רצופות, והאתגר שעומד בפניהם העונה הוא לכן הגדול ביותר שעמד בפניהם עד כה, כן, אפילו יותר מלקום אחרי ההפסד למיאמי.

השאלה איך הם יעמדו בו הוא הסיפור הכי מעניין בעיני העונה ב-NBA.

נמשיך לעקוב.

המורשת של הספרס, משחק 7 הלילה

תגובות

  • לילארד

    הרבה אי דיוקים: פופ אמר את המשפט על אוקלהומה ולא על ווסטברוק: ואתה עקבת בכלל אחרי הספרס העונה ? פארקר וליאונרד- שניי שחקניה הטובים - בקושי שיחקו העונה , וזה בנוסף לפציעות והיעדרויות של שחקני רוטציה חשובים. בהתחשב בעובדה זו המאזן שלהם במערב הצפוף הוא די מרשים.

    • דור בלוך

      לאחר המשחק הוא דיבר על הת'אנדר בכלל, במחצית הוא דיבר ספציפית על ווסטברוק.

      לגבי ההערה השנייה, שים לב:

      בשנה שעברה פרקר שיחק 68 משחקים, לנארד שיחק 66, ולא מעט אחרים כמו בונר, גרין ואחרים שיחקו סביב ה-60, לא זה מה שהשתנה בהשוואה לשנה שעברה בה הספרס שלטו בליגה וסיימו במקום הראשון בקלות.

      למרות הצפיפות במערב ירידה מהמקום ה-1 ל-7 לא יכולה להיחשב כמרשימה בשום צורה.

      • גיל

        דור, הם לא סיימו במקום הראשון בקלות שנה שעברה אבל הדבר החשוב זו השיטה. שים לב שגם כשהם מפסידים פופ לא נכנס לפאניקה ועדיין נותן מנוחה לשחקנים כפי שמתוכנן מראש. הוא יודע שמה שחשוב זה הפלייאוף. ומקום שביעי במערב צפוף לא אומר הרבה. סדרה של משחקים טובים והם עולים בדירוג. אני (עדיין) לא ממש מודאג.

      • asaf

        דור מסכים איתך שכמות הדקות והנשחקים בהם משחקים הבכירים בקב' לא שונה בהרבה (חוץ מדאנקן שאיכשהו בגיל 38 רק עולה בדק'...וממשיך בתפוקה הגבוהה של דאבל-דאבל כל משחק ,רק שהוא יפרוש ילמדו להעריך את היכולות ואת האופי העצום שלו) העניין היותר קריטי אני חושב שקב' קצת יותר מנסות להתאים עצמם אל הסגנון של הספרס שלא לדבר על זה שזה נהיה הסגנון משחק הכי מבוקש בליגה,
        ובעיקר המערב מאוד התחזק... יוסטון התחזקה מאוד (מעניין האם גם אותם האופי המחורבן של ג'וש סמית יפרק...), פורטלנד מתבגרת ומשתפרת כל עונה ,ממפיס ודאלאס הביאו תוספות במקומות שהיה חסר להם ,גולדן סטייט בכלל פתחה עונה מטורפת ואפילו קב' הביניים כמו ניו אורלינס ופיניקס לא הלכו אחורה (רחמנא ליצלן אפילו סקרמנטו במגמת התקדמות מסוימת) ועדין איכשהו מרגיש לי שהספרס יכולים גם לגמור מק' 4-6 במערב ועדיין להיות הקב' הזו שאף אחד לא ירצה לפגוש בפלייאוף -מזכיר משהו את יוסטון של עונת האליפות השנייה,ההיא ב-1995.

  • איציק

    איך הרופא של סבתא שלי ז"ל היה אומר כהיא היתה באה אליו עם מיחושים... תסתכלי בתעודת הזהות שלך, זה בסדר. גם הספרס מסתכלים יותר ויותר בתעודות הזהות שלהם וזה יותר ויותר קשה. ראו כמה משחקים כמה שחקנים מפספסים, פלוס פספוסים של לאונארד, ותראה שפשות אין להם בינתיים (ואולי כבר) את הכח להמשיך.

  • גורביץ'

    דור, פוסט יפה.
    אבל רק אלוהים יודע איך הצלחת לדחוף את מכבי של קרויף והליגה הישראלית לפוסט על ה-נ.ב.א עם נגיעות של צ'מפיונס ופוטבול

    • דור בלוך

      לא יכולתי להתאפק :)

      • יניב פרנקו

        מכבי של קרויף ויונייטד של פרגוסון ....

  • גיל

    אני חושב שאתה מגזים. אני לא יודע אם הסתכלת במשחקים שלהם העונה אבל כמו שכתבת, ברבים מהם הם היו קרובים מאוד לנצח והפסידו בגלל זריקות משוגעות לשלוש או סתם חוסר מזל וחוסר יכולת לסיים טוב את המשחק. מעבר לזה שיש להם שחקנים משמעותיים פצועים, הלו"ז שלהם עד עכשיו הוא קטלני ואני לא מסכים איתך שהמערב לא התחזק. גולדן סטייט, דאלאס ויוסטון יותר חזקות וגם ממפיס לא קוטלת קנים וניו אורלינס משתדרגת. העובדה שהם אלופה וכולם באים לשחק נגדם כדי להוכיח משהו מסבירה את החוסר הצלחה היחסי שלהם. יש להם כמה הפסדים יותר מהרגיל לשלב הזה של העונה אבל הם דווקא משחקים לא רע ופשוט לא מסיימים משחקים טוב מספיק. זה שהם אלופים הופך את זה לסיפור גדול יותר אבל מה שחשוב זה הפלייאוף. בהנחה שהם מגיעים לשם ומשחזרים את היכולת משנה שעברה זו קבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש. ועדיין, קשה מאוד לשחזר אליפות בנבא אם אתה אלופת המערב כי הסדרות פשוט קשות מאוד בדרך לגמר. למיאמי היה הרבה יותר קל מהבחינה הזו.

  • גיל שלי

    אך אחד לא רוצה לגמור במקום הראשון או השני במערב בגלל שזה אומר סדרה בסיבוב הראשון מול אוקלהומה

  • ניצן נ.

    האמת, זה משהו שאני חושב עליו הרבה בעבודה שלי. אני השנה מחנך כיתה י"ב ואני איתם כבר שלוש שנים. המחשבה ששנה הבאה אתחיל לחנך כיתה חדשה בי' ואצטרך להשיג את כל מה שעם הנוכחית כבר השגתי, זה לא פשוט. צריך הרבה אנרגיות להתחיל מאפס, לא רק באן בי. איי.

    • Amir A

      הגעתי למסקנה שלהיות מחנך לילדים בגילאי 16-18 זו העבודה הקשה ביותר שאפשר לדמיין. תן לי להיות כורה פחם ולא להתמודד עם קבוצה גדולה של ילדים בגיל ההתבגרות.

      • יוני ק

        100+

      • ניצן נ.

        לא כזה נורא לחנך תיכוניסטים - אני מסתלבט עליהם, הם לא מבינים. הם מסתלבטים עלי. אני לא מבין. יש בינינו הבנה.

    • א

      מסכים לגמרי

  • נמרוד איתן

    פוסט יפה מאוד ונכון מאוד לדעתי.
    מה שמפתיע הוא שדווקא דאנקן נראה בעונת שיא ביחסית לעונות האחרונות. אני לא יודע אם גם לפי הסטטיסטיקות אבל הוא נותן מספרים נהדרים ומשחק המון דקות.

    מה שמפריע לי ביחס של הפרשנים כלפי הספרס השנה או שכולם אומרים כמה פופ נותן מנוחה לכוכבים שלו כי הוא יודע שלא חייבים יתרון ביתיות כדי לקחת אליפות ו בפלייאוף אפשר לנצח גם בחוץ. אבל בעונה שעברה אמרו שהם נלחמו כדי לקחת את הביתיות עם המאזן הטוב בליגה בגלל ההפסד בחוץ למיאמי.
    עוד דוגמה לזכרון קצר של פרשנים

    • גיל

      אבל בפועל לא היו צריכים אותו. הם בעצמם לא ידעו איזה כדורסל הם ישחקו ואיך יתרון הביתיות לא ישחק תפקיד כזה חשוב. בוא נגיד שטוב שיהיה לך יתרון ביתיות אבל זה לא כזה קריטי ולא כדאי לעשות דברים שיפגעו בקבוצה בטווח הארוך.

  • duncan

    הפציעה של לנארד משמעותית כי הזקנים התבגרו והחשיבות שלו רק עולה.
    המערב לדעתי דווקא כן השתפר עם ממפיס וגולדן סטייט שיותר טובות. דווקא אותן הספרס ניצחו.
    הספרס נופלים כעת במשחקים יותר קלים. מול הלייקרס החלשים, מול אוקלמהומה חסרת דורנט. אשתקד הם הפסידו מלא מול הטובות.

    עוד מוקדם לדבר. יש כמה שחקנים שם בכושר די חלש העונה.

  • ניינר

    עוד מוקדם לדבר אבל אינשאללה זו השנה של גולדן סטייט שלי-הקבוצה הכי מלהיבה בליגה

  • איתמר המנומר

    דאנקן משחק שלוש דקות יותר למשחק (כ10% יותר) אבל גם שנה שעברה כשפארקר היה חסר הוא העלה תפוקת דקות ואני בטוח שזה יחזור וירד.
    מה שפופ עושה זה מדהים, נראה כאילו הוא מלמד אותם לנצח, כל פעם מחדש, בואריציות והרכבים שונים, עד אחרון המחליפים ובונה חוסן מנטאלי שאין שני לו. השאלה אם זה יספיק כי הרעב במערב גדול ורב ובגמר תחכה כנראה שיקגו מגובשת, בריאה ומאומנת למופת.

    • גיל

      גם שנה שעברה המערב היה אמור להתיש אותם ומיאמי הבריאים ועם דרך קלה לגמר היו צריכים להיות יריב קשה ובסוף היו אולי היריב הכי קל. לעבור את המערב יהיה קשה כמובן אבל יש עוד זמן לכל זה וזה מאוד תלוי ביריבות ובמאצ'אפים הספציפיים. מכולם אני הכי חושש דווקא מדאלאס שהם בדיוק יודעים איך לשחק נגד הספרס.

Comments are closed.