המנהיגות של ג'יימס

הדברים האלה נכתבים לאחר שג'יימס קולע 8 נקודות רצופות על הראש של אוקלהומה במשחק באינטנסיביות של פלייאוף בליגה הסדירה ב-NBA. […]

הדברים האלה נכתבים לאחר שג'יימס קולע 8 נקודות רצופות על הראש של אוקלהומה במשחק באינטנסיביות של פלייאוף בליגה הסדירה ב-NBA.

כשאתה מסתכל על המשחק הזה, והוא לא שונה ממשחקים אחרים, אתה רואה את אותו הדבר פעם אחר פעם: ג'יימס עומד בטופ אוף דה קי, מוסר את הכדור לשחקן אחר, לא עושה תנועה, כמובן שלא חוסם לאותו שחקן, הוא פשוט מחכה. באופן בלתי נמנע הכדור חוזר אליו כמעט מייד, הוא מתחיל מהלך מסמן לשחקן אחר לבוא לחסימה הוא מקבל את החסימה, ואז מחליט האם ללכת לסל, למסור לשחקן אחר שלו אין ברירה אלא לזרוק, או לזרוק בעצמו מבחוץ.

ג'יימס הוא שחקן כדורסל אדיר, היתרונות הפיזיים שלו וכישרון הקליעה שלו גורמים לכך שהמהלכים האלה נגמרים במקרים רבים בטוב, אבל יש בהם משהו הרבה יותר מעניין בעיני מאשר השאלה כמה נקודות ג'יימס קולע במשחק או עם כמה נצחונת יגיעו הקאבס לפגרת האולסטאר.

השאלה הזאת היא שאלת המנהיגות של לברון ג'יימס.

אני חושב שג'יימס באמת חושב שהוא מנהיג את קליבלנד כמו שהוא באמת חשב שהוא מנהיג את מיאמי.

תמונה אחת סיכמה עבורי יותר מכל את התקופה של לברון במדי ההיט. במשחק השביעי של הגמר הראשון מול סן אנטוניו וייד הקפיץ את הכדור לכיוון חצי המגרש לאחר סל של הספרס, לברון ניגש אליו וביקש את הכדור וייד נתן עליו שאגה וג'יימס מייד פינה את הדרך. זה מקרה בודד, אבל זה מסמל את מה שכולם דיברו עליו – שבסופו של דבר גם כשלברון היה השחקן הטוב בקבוצה, זאת הייתה הקבוצה של וייד. אבל היה בזה יתרון חבוי לג'יימס. כל עוד היה לידו מנהיג אמיתי ג'יימס יכל לעשות את הפוזות הקטנות והילדותיות שלו, הוא לא היה צריך להפוך את השחקנים שלידו לטובים יותר, הוא לא היה צריך להנהיג באמת. רק להיראות כאילו.

וכשהקריירה של ג'יימס הולכת ועוברת את השלב השיא שלה, כשהוא כבר בן 30, הולכת ומתבהרת התמונה – ג'יימס הוא פשוט לא מנהיג, אין לו את זה.

התובנה הזאת גם מלמדת שההשוואה הנכונה לגבי לברון הוא לא ג'ורדן אלא קובי.

יש סוגים שונים של מנהיגים. ג'ורדן היה מנהיג מהסוג המאיים, השחקנים היו פשוט מפחדים פחד מוות לאכזב אותו, גם בגלל היכולת האדירה שלו אבל בעיקר בגלל שהוא פשוט היה אוכל אותם בחיים.

טים דנקן הוא מנהיג מהסוג השקט. הוא ייתן את הלטיפה כשצריך, את הלחישה באוזן וזה הכל, הוא לא צריך לצעוק והוא גם לא יעשה זאת. מספיק לו מבט אחד וכל שחקן בקבוצה שלו יתיישר מייד.

קובי ולברון הם לא מנהיגים, ויש משהו מאוד מטריד בלראות אותם מנסים לחקות מנהיגים. אין ספק שלברון מנסה להנהיג את קליבלנד, אבל מה שהוא עושה בפועל זה פשוט להשתלט על המשחק ולגמד את כל מי שמסביבו. תסתכלו על וייטרס והפריחה שלו באוקלהומה עד עכשיו. תסתכלו על לאב.

זה אם תרצו האתגר הגדול ביותר של בלאט, ללמד את ג'יימס להנהיג או להזיז אותו בעדינות מהניסיון לעשות זאת.

אחרת העונה של קליבלנד לא תסתיים בטוב.

 

[interaction id="54c570facd7e120f0d08d172"]
אחרי קורדובה - עדיין בעיית היררכיה, אבל פחות
הפחד

תגובות

  • אלון

    הפריחה של וויטרס? אם 10 נקודות למשחק זה פריחה אז לא הייתי רוצה לראות אותו שהוא נובל.
    אתה מנסה לגמד את השנים של לברון במיאמי וזה לא עובד לך טוב. תראה איך הם נראים בלעדיו ועם המנהיג וויד.

    • איציק

      זו טענה לא הוגנת. מיאמי של וויד היום היא קבוצה די מפורקת. וויד זה לא וויד מלפני 4-5 שנים. הוא אחרי פרוק והרכבה ולא מסוגל לסחוב קבוצה. לברון היה שחקן אדיר (לא חשוב אם היה גם מנהיג או לא, אבל תוספת ענקית). כל השאר הם שאריות באופן יחסי. לקליבלנד למשל, עם כל העונה הבינונית בינתים, יש הרבה יותר כלים מלמיאמי.

      • עומרי

        ובכן, תראה את מיאמי עם וייד בשיאו טרם הגעת לברון. לא איום פלייאוף ווטסואבר.

        • גיל

          וייד בשיאו הוביל אותם לאליפות.

          • עומרי

            עכשיו, שם זו כן הייתה קבוצה של מישהו אחר…

            • גיל

              וייד נתן בגמר הופעה ג'ורדנית (עם עזרה של השופטים). שאקיל עזר מאוד כמובן בעיקר בהגנה אבל זו הייתה הקבוצה של וייד.

            • ירושלמי

              נכון אבל זו הייתה הבלחה חד פעמית של מיאמי.
              לאורך זמן המנהיגות של וויד לבדה לא הצליחה להרים את מיאמי ליותר מידיי הישגים.
              מנגד, לברון היה השחקן המרכזי בשתי הזכיות של מיאמי והנהיג את הקאבס לעונות עם הישגים חסרי תקדים מבחינת המועדון.

              בנוסף, שמעתי לא מעט אנשים ששאלו איפה היה לברון בגמרים כשמיאמי הפסידה את האליפויות לדאלאס וס"א?
              משום מה לא שמעתי שאותה השאלה נשאלת באותה האינטנסיביות לגבי וויד.
              זה אומר משהו על הציפייה משחקן כמו וויד ועל המנהיגות שלו כמנהיג טפלון.

              יחד עם זאת אין על טימי.

            • אסף

              ווייד לקח אליפות כשלידו הסנטר הטוב בליגה, חד וחלק. שאק היה קצת אחרי השיא, אבל עדיין נבחר לחמישיית השנה. וויד היה בלי ספק הטוב בקבוצה בפלייאוף, אבל זה לא מקרה של אולג׳ואן או נוביצקי שלקחו אליפות ככוכבים יחידים.
              אגב, בארבע השנים בין האליפות של 2006 להגעה של ג׳יימס, מיאמי בהנהגת ווייד לא עברה סיבוב פלייאוף אחד.

            • גיל

              ברור ששאק היה משמעותי אבל בגמר היה שחקן משני לוייד.

            • גיל

              מה זה בדיוק מנהיגות? אתה יכול להיות מנהיג הכי טוב בעולם אבל אם אין לך עם מי לשחק אז לא יעזור לך כלום. ברור שהיה צריך שחקן על אחר לידו קרוב לשיאו אבל הוא היה השחקן הטוב בקבוצה באותו הזמן. אחרי זה פשוט לא היה לו אף אחד לשחק איתו.

            • איציק

              יש לי הרגשה שמבלבלים פה מושגים של מנהיגות, איכות של שחקן, איכות של קבוצה. מנהיג לא חייב להיות השחקן הכי איכותי, זה לא רע אך לא מחייב; מנהיג יכול להיות בקבוצה שאין לה איכות להיות אלופה; ווויד היה ועודנו המנהיג של מיאמי, אך לא תמיד השחקן הכי טוב בה, ולא תמיד הקבוצה שלו המועמדת. לברון בכל קבוצה הוא השחקן הטוב ביותר, אך זה לא אומר שהוא גם המנהיג של הקבוצה. בקבוצה הנוכחית של קליבלנד אני לא בטוח מי המנהיג, אך אני בטוח שלברון חושב שזה הוא.

            • פורד פרפקט

              1 + איציק

            • אשר

              לא ציפו מוויד את אותו הדבר שציפו מלברון כי לברון היה בפריים של הקריירה שלו בגיל 26-29 ווויד היה אחרי מספר פציעות בברכים ומזמן אחרי השיא שלו שהיה באזור האליפות עם שאק. וויד מבוגר מלברון בשלוש שנים אם אני לא טועה. הם מאותו מחזור דראפט אבל וויד היה כמה שנים במרקוואט

      • אלון

        וויד פיספס פלייאופים לפני לברון והיה בירידה מאז שלברון הגיע. אתם יכולים לכתוב כמה שאתם רוצים שוויד המנהיג ולברון לא אבל התרומה של לברון היא פי כמה משל וויד בארבע השנים האחרונות וזה מה שחשוב.
        בכלל המקום היחיד שאני קורא שטויות כאלה זה פה.

        • ד"ר רזי הופמן

          מסכים

          עד כה הטרייד שזרק את וויטרס והביא את סמית מוכיח את עצמו בגדול!
          וויטרס אולי עוד יתפתח אבל הקבס צריכים עכשיו ולא אחר כך!

  • איציק

    אני ממש לא בטוח שהשחקן הטוב ביותר צריך להיות גם המנהיג (לפעמים האגו דופק את הסיטואציה, ראה קובי, אבל לא הכרחי). בפילדלפיה הגדולה, הד"ר היה השחקן הטוב ביותר, אך לדעתי מוריס צ'יקס היה המנהיג האמיתי. בדטרויט, כולם אומרים שאיזיה היה המנהיג ב-'ה' הידיעה. אני חושב שדומארס ואפילו למביר היו מנהיגים, ודומארס לא פחות מאיזיה. לכן אני חושב שהסיכום שלך הוא הכי נכון. צריך לשחרר שללברון את האגו קצת ולתת למישהו אחר להיות מנהיג. השאלה מי בקליבלנד מסוגל, מי הוויד של קליבלנד...

    • Yavor

      דומארס לא היה המנהיג שם. זו היתה הקבוצה של איזייה וליימביר. תראה את הסרט של ESPN עליהם ותבין מי נתנו את הטון בקבוצה הגדולה ההיא.

      • משה

        1+
        דומארס היה שם הילד הצעיר שעובר חניכה ע"י המבוגרים סביבו.

    • אדם בן דוד

      אייברי ג'ונסון היה המנהיג באליפות הראשונה ובהחלט לא השחקן הכי טוב.
      זה עוזר כשהמנהיג הוא גם השחקן המרכזי אבל לא הכרחי.

  • עומרי

    אני לא כל כך מבין את דרך הסקת המסקנות שלך פה. התחלת במהלך כדורסל שגוי או בעייתי לטעמך. אבל מנהיגות היא הרי מעבר ליכולות כדורסל ואלו כידוע לא חסרות ללברון, גם במדור הבנת משחק וראיית משחק, לא חושב שיש ויכוח אמיתי על העניין הזה בנקודת הזמן הנוכחית בקריירה.
    הטענות שמעבר לכדורסל בעייתיות. לברון הגיע בזמנו למועדון של וייד כאשר 95 מתןך 100 מומחים יגידו לך שלברון שחקן טוב יותר. לשניהם לא חסר אגו ולמרות זאת לא היו בכלל מאבקי אגו במיאמי. אפס.
    זו מנהיגות בעיני, היכולת To embrace שחקן גדול בסיטואציה קצת מוזרה בקריירה ולהשאיר לו מספיק מקום להתבטא מבחינה מקצועית ומנהיגותית.
    זה רחוק שנות אור מקובי ברייאנט.
    ללברון היו רגעים, משחקים, סדרות רבים של מנהיגות במיאמי. הוא הפך מגוון שחקנים לטובים יותר כולל את בוש (וצ'אלמרס בראש). הוא השתלט על הקבוצה טוטאלית ברגע הכי קריטי שלה (מול בוסטון ב2012).

    עכשיו אתה בא ומבקר אותו על בסיס כישלון עם באד ניוז כמו דיון וייטרס? (שכבר התלונן שהכדור לא מגיע אליו באוק' כמדומני)
    גם קווין לאב מעולם לא הדגים שהוא מתאים לרמת האינטנסיביות של קבוצה כמו הקאבס. לברון בחר באסטרטגיה שעוד צריכה להיבחן עם הסיטואציה בקליבלנד, לפיה שחקנים שטרם חוו תחרותיות אמיתית בליגה חייבים לפתור דברים בעצמם ולהתחשל לקראת מה שעוד צפוי. זה מאוד סביר לדעתי שהוא לא שיחק עם רעל בעיניים כבר בהתחלה.

    • ד"ר רזי הופמן

      עומרי, לדעתי אתה צודק.

      לברון כן מנהיג את קליבלנד ויש כל מיני סוגים של מנהיגים.
      החזרה שלו מהפציעה והטרייד שזרק את וויטרס והביא 3 שחקנים טובים (למרות שסמית לא היה טוב הערב) שמוציאים את קליבלנד לדרך חדשה שנראית מוצלחת למדי הם לדעתי התחלת הדרך למקום השני במזרח. נחייה ונראה.
      אני לא צופה אבל מקווה שהקבס יגיעו לגמר המזרח.

  • ד"ר רזי הופמן

    נצל"ש

    היות שאין פה באתר דיון יומי במשחקי הלילה רציתי לנצל פוסט זה לדיון קצר בתצוגת שיפוט במשחק בוסטון בגולדן סטייט.
    אני גם רואה את זה במשחקים אחרים, גולדן סטייט מקבלת יחס מיוחד מהשופטים ששורקים עבירות שלא היו ולא נבראו לטובתם.
    לא אגיד שיש פה מגמה כי הכל מתיישר בסוף אבל גם עם אין מגמה הריפליי מראה שקרי וטומפסון יודעים לעבוד טוב (כשצריך!) על השופטים.

    • Kilay

      רזי חזור להופס, אתה חסר שם .
      דוקטור מנחם משאר הדוקטור היחיד באתר

  • אלעד

    במשחק אתמול, שדווקא הסתיים בניצחון נאה, קפצו לעיני 2 דברים:
    - צורת המשחק של קליבלנד הנוכחית זהה לקליבלנד הקודמת של ג'יימס, מינוס ההגנה הטובה, וזאת למרות שהיא כביכול יותר מוכשרת. כל שחקן על המגרש מחפש בכל רגע נתון את ג'יימס וממתין לראות מה יקרה. בליגה של ס"א, אטלנטה וג"ס זה קצת צורם לעין. הסגנון הזה ייתקע מול קבוצות יותר טובות.
    - קווין לאב אבוד לגמרי. לא רואים את זה בסטטיסטיקה, אבל מי שאמור להיות אחד הפאוור-פורוורדים הטובים בליגה, זורק טונה שלשות (בכלל הם זורקים הרבה שלשות) ולא מופעל בכלל מתחת לסל. זה על בלאט. תמצא דרך להפעיל את הבנאדם.

    שורה תחתונה, לא קבוצה לאליפות במתכונת הנוכחית.

  • גיל

    אני לא יודע למה אתה ואחרים חושבים שלברון מעבר לשיאו. רבאק, הוא רק בן 30, אתה יודע מה ג'ורדן עשה בגיל הזה?

    לא ממש הבנתי למה צריך לבקש ממנו להנהיג ומה זה בכלל אומר. זה שהוא לוחש למישהו או מזיז מישהו בזמן משחק משנה משהו. ללברון יש כישרון על שהוא צריך לנצל אותו. נראה שסוף סוף אחרי תחילת העונה לברון החליט שהוא בא לשחק במקום לשים זין ולהתעסק בכל מה שמסביב. קליבלנד בלעדיו היא קבוצה חביבה שמגרדת את הפלייאוף במזרח ולכן לא היה הוגן לשפוט את בלאט כשהוא לא שיחק. אם הוא יהיה מרוכז וישחק כמו MVP אז שחקנים יתיישרו לפניו והכל יהיה טוב בין אם הוא יגלה תכונות מנהיגות או לא. אפילו בלי מנהיגות כביכול שלו הוא הגיע לגמר לבד. רק שיתרכז בכדורסל.

    • אסף

      אתה צודק.
      ואם בכל זאת נסתכל על המאזן של קליבלנד איתו ובלעדיו:
      עם לברון 24-12, 66.7 אחוז הצלחה, שווה למקום שני במזרח.
      בלעדיו 1-8, 11.1 אחוז הצלחה, שווה למקום אחרון בליגה. כן, אפילו פחות טוב מהניקס.
      נכון שלא הוגן להסתכל על זה ככה, אבל זה נותן קנה מידה לתרומה האדירה שלו לקבוצה.

      אגב, מיאמי, שלקחה איתו את המזרח די בהליכה, היא עכשיו מקום 7, כשלברון הוחלף בדנג - בערך שחקן ממוצע בליגה לתפקיד.

  • ניינר

    צפיתי במשחק והגעתי למסקנות פחות או יותר דומות. בצורת המשחק הזו קליבלנד לא יגיעו לשום מקום, מעבר לעובדה שזהו כדורסל פרימיטיבי ומשעמם. ככל שאני רואה עוד ועוד משחקים של הקאבס ברור לחלוטין שלברון הוא לא השחקן הכי טוב בליגה ומה לעשות-הוא אוברייטד ומנהיג הוא בטח לא

    • גיל

      הוא אוברייטד היסטורי אבל לא בן זמנו. מי כבר עדיף עליו שהיית לוקח לקבוצה? דוראנט?

      • אהד

        למה, כי דוראנט כן מנהיג? הייתי לוקח את ווסטברוק על פניו בלי לחשוב פעמיים.

        • ניינר

          ואני לוקח את סטף קרי לפני כולם

        • גיל

          עזוב מנהיג, לא יודע מה נתפסתם למושג הזה. מבחינת יכולת או שחקן לבנות סביבו קבוצה זה הוא או דוראנט. סטף קארי כרגע בכושר הטוב בקריירה שלו אבל סביב שחקנים כמוהו בונים קבוצה.

  • רטקסס

    אני חושב שלברון ג'יימס נבחן בפינצטה יותר מכל ספורטאי אחר בזמננו ואולי גם בכל הזמנים.
    כל צעד שהאיש עושה מגיל 15 מנותח מאלפי כיוונים - כל בדיחה במסיבת עיתונאים, כל רכישת בית, כל עימות עם חבר לקבוצה, וחס וחלילה שירצה לעבור קבוצה - זה כבר מיד סיבה למסיבה.
    חרף כל זאת אני חושב שהוא עומד בכבוד וממשיך להצטיין ולהיות לפחות אחד מ2-3 השחקנים הכי טובים בNBA כבר 8 שנים.
    מנהיגות זה גם state of mind. כשכל שחקן בעולם, בין אם הוא סופרסטאר או רוקי, יודע שלברון ג'יימס איתך בקבוצה - אתה מידית נותן לו כבוד. משחק בשבילו. מקשיב למה שהוא אומר. איך אפשר שלא להקשיב? הוא השחקן הכי טוב בעולם. הוא בטוח יודע מה הוא אומר, גם אם הוא טועה. אני לא מתרשם יותר מדי מניתוח התנהגות על שדה המגרש. אותי מה שמרשים זה הישגים, וכמו שאמרתי - מצב תודעתי.

  • shohat

    A leader is one who knows the way, goes the way and shows the way.

    • איציק

      רק לפעמים יודעים את הדרך ואין עם מי ללכת... האם גם אז הוא מנהיג, שפשוט לא נתנו לו חיילים מספיק טובים להנהיג???

      • נחשון שוחט

        It has been said that every maxim is either a half truth or a platitude.

        בכדורסל זה די פשוט. כשיש שחקן שהרמה שלו היא ראש וכתפיים מעל לשאר, יש לך השפעה גדולה משמעותית משל כל האחרים והקבוצה תלויה בך (ב - NBA אלו לברון, דוראנט, קובי ועוד מעטים, אבל התופעה תהיה קיימת בכל רמה) - אז הקבוצה תתיישר לפיהם. אני מסופק אם דיבורים במונחים מקובלים של "מנהיגות" רלוונטיים במקומות שבהם היכולת הפיסית והכשרון בעלי משמעות דרמטית כל כך, ונדמה לי שהניתוחים האלו מוגזמים.

        ה"מנהיגות" של לברון היא בדיוק הציטוט שהבאתי. כשהוא שיחק פושר ובחצי מאמץ (גם בחשק, אולי גם בגלל פציעה) - הקבוצה נראתה רע. במשחקים מאז חזר ואיך שהוא משחק (בהשקעה, במיקוד, ביכולת) - הדוגמה הזו סוחפת את הקבוצה כולה. זו לדעתי התמצית של "מנהיגות" בכדורסל- הדוגמה שהכוכב נותן.

        אחד הסיפורים האהובים עליי בהקשר הזה - שחקן חדש שהגיע לשיקגו בולס (לא זוכר מי השחקן שסיפר את זה) ובאימון הראשון נדהם לראות את ג'ורדן ופיפן מתרגלים מסירות חזה.

        • איציק

          הבנתי אך לא הסכמתי. ג'ונסי בילאפס היה מנהיג בכול קבוצה שהייה. לא בטוח שהייה השחקן הכי טוב בקבוצה כלשהי, אפילו לא בדטרויט, בטח לא בקבוצה של כרמלו, או בקליפרס לקראת סוף קריירה. מנהיג זה השחקן שידבר ושיקשיבו לו בחדר ההלבשה, הוא זה שיתן מילה טובה/גארה בזמן נשחק וזה לא יתקבל כ"מה הוא מתערב" או יאסוף את כולם לשיחה לפני זריקות עונשין. אני לא מבין למה אתה מקשר תכונה של מנהיגות ליכולת משחק.

          • נחשון שוחט

            לא חושב שזה סותר. כלומר, דמויות כפי שתיארת יכולות מאד לעזור להצלחה קבוצתית.

            אני מתייחס לכל הדיון על לברון כ"מנהיג". ההשפעה - ולכן גם המעמד שלו - אדירים, וזה קשור ליכולות שלו על המגרש הרבה יותר מאשר לתכונות שאנחנו נוטים בדרך כלל לקשר ל"מנהיגות".

            • איציק

              ההשפעה של לברון גדולה מאוד לא מעצם היותו מנהיג כי אם מיכולותיו הגבוהות מאוד הן אישיון והן קבוצתיות. זה עדיין לא אומר שהוא המנהיג של הקבוצה. יתכן וכן, אך יתכן ולא. אני עדיין לא בטוח שהוא כן בקליבלנד (ובטח שלא במיאמי).

            • Oded

              אני חושב שיש הרבה סוגים של מנהיגים, חלקם קל לזהות וחלק קצת יותר קשה
              הרוב יסכימו שצרציל ורוזוולט היו מנהיגים בולטים בתקופת מלחמת העולם השניה. עם זאת נראה לי שסגנון המנהיגות שלהם שונה בתכלית.
              הייתי מהסס לקבוע מסמרות על בסיס התפיסה הסובייקטיבית של כל אחד את תכונות המנהיג

            • איציק

              אז לא הבנתי, האם אתה כמוני לא בטוח, או שאתה בטוח במנהיגות/חוסר מנהיגות של לברון?

  • 7even

    ואוו....לדעתי טור לא משהו בכלל שמסיק פה מסקנות מכלום.

    - לקחת שחקן שולי, ולדעתי גרוע(דיון ווייטרס) שההישג הכי גדול שלו עד היום הוא תחרות שלשות במהלך משחק האולסטאר של הרוקיס,
    ועשית הכללה מטורפת על לברון ג'יימס על בסיס השחקן הזוטר הזה? סליחה, אבל לא מקצועי.

    - דוויין ווייד היה הפנים של מיאמי עד הגעת לברון. הוא לקח אליפות כמעט לבד ב 2006, במה שנבחר להופעה הטובה ביותר אי פעם בגמר הפלייאוף(כולל ג'ורדן). פסיכולוגית, מה שהוא עשה כשהגיע לברון הרבה יותר קשה מכל מה שראיתי משחקן אחר ב NBA עד היום.
    להוריד מהאגו שלך בשביל שחקן אחר? נדיר מאד ב NBA וזה מה שנתן למיאמי את 4 השנים הקבומות ההן.

    - לברון התעלה בהרבה מאד מקרים במיאמי, חבל לפרט אותם. הם ידועים.

    - כ"כ הרבה שחקנים הפכו קריירה כמעט גמורה ליכולת מצויינת בתקופת הזוהר במיאמי - בוש, צ'אלמרס, נוריס קול, כריס אנדרסן, מייק מילר, ריי אלן, שיין באטייה, אפילו קרלוס ארויו שיחקן שם

  • נתן

    דור אל תיפגע אך לא כל מה שעולה בראש צריך לפרסם,ולעצמי אני אומר זה שאני חולה נבא לא מחייב אותי לקרוא עד הסוף.

  • יהודה

    אין ספק שהסגנון משחק של לברון מאז ומעולם תקע את הרצף של ההתקפה הוא חייב את הכדור ביד כמעט תמיד הוא סוג של רכז ולא משנה מי איתו בקבוצה שים לו את כריס פול איתו והוא עדיין יהיה חייב את הכדור בתחילת כל מהלך אבל זה לפחות עובד בינתיים

  • ד"ר פיל

    המהלך שכתבת עליו בתחילת הפוסט היה צריך לשמש כדוגמא בדיון אחר - הקבוצתיות של ג'יימס. המנהיגות של לברון תמיד הייתה נתונה למחלוקת, אבל תמיד היה קונצנזוס על זה שהוא שחקן קבוצתי. המשחק של אתמול היה ייצוג מצויין לאשליית הקבוצתיות של לברון. שחקן קבוצתי זה שחקן שמשחק בשטף של המשחק. קווין דוראנט נחשב לפחות קבוצתי מלברון. אתמול הוא סיים עם כמות נקודות דומה, אבל הוא קלע אותם תוך כדי משחק שוטף. אצל לברון, גם הנקודות וגם האסיסטים שלו קרו בפוזשנים שהיו בשליטתו המוחלטת, לרוב כשהוא מקבל את הכדור ומזיז את כולם הצידה. אתמול זה עבד טוב, בעיקר כי קווין לאב הצליח לנצל את רוב הפרורים שנזרקו לעברו, והשלשות שלו הוציאו את האוויר מנסיונות החזרה של הת'אנדר. לא סתם בלאט אמר שהוא היה המםפתח לניצחון

    • אלון

      אהבתי את המשפט "אתמול זה עבד" כאילו זה המשחק הראשון שלברון מתפקד מאז שהוא הגיע לליגה.
      מאיפה הגעת להוא לא קבוצתי כי הוא מוסר בבידודים ולא בשטף של המשחק? מה ההבדל?

      • ד"ר פיל

        ההבדל הוא שאין באמת הנעת כדור, וכל ההתקפה תלויה ביכולת של לברון לייצר מהלכים. כרגע לברון נמצא בכושר שיא אבל בסופו של דבר זה יהיה בעוכריהם. בגולדן סטייט יש לך שניים מחמשת הסקוררים הכי טובים בליגה, שמסוגלים להשתלט על כל פוזשן וליצור מהלכים בעצמם (במחיוחד קארי שהוא גם בעל שליטה אבסולוטית וגם מוסר מחונן), אבל עדין יש שם הרבה יותר הנעת כדור ומשחק קבוצתי

  • אסף

    הפריחה של ווייטרס? דווקא באוקלהומה הוא קולע פחות נקודות לדקה ומוסר פחות מאשר בקליבלנד.
    ג׳יי.אר. סמית, לעומת זאת, עלה מ 11 נקודות בניקס ל 15 נקודות בקליבלנד.

    תמיד כשאומרים שלברון לא הופך את השחקנים לידו ליותר טובים אני צוחק קצת בלב ונזכר במו וויליאמס, אול סטאר בקליבלנד ליד לברון ואחרי שנה שחקן ספסל בקליפרס.

  • תiמר

    למי לעזאזל אכפת אם וויטרס פורח או לא??
    השאלה היחידה היא מתי אוקלהומה תסיים את העונה ומתי קליבלנד.
    וכולם בקליבלנד חותמים על ארבע שנים רצוף בגמר ועל הזין שלהם אם לברון מנהיג או לא

  • אתה כנראה צודק

    וואלה זה פעם ראשונה שאני שומע מישהו שאומר שקובי לא מנהיג.
    אפשר להגיד עליו הרבה דברים,אגואיסט הנפוץ ביותר,אבל לא חושב שיש מישהו שיתווכח לגביי מידת המנהיגות שלו.
    לא יודע איך חיברת בין אנוכיות למנהיגות.

  • ד״ר א.

    ובינתיים, מפה לשם, קליבלנד עם רצף 6 נצחונות, השני הכי ארוך בליגא.

  • duncan

    בלי להעליב, אתה כותב מלא מלא שטויות בכל טור.
    ווייטרס פורח כמו צנצנת.
    האיש ב4 האחרונים עומד על 29%.

Comments are closed.