להתבגר עם ה-NBA – מחשבות לקראת גיל 30

יש משהו ב-NBA, אולי זה הריחוק והשוני בשעות או העובדה שקבוצות עוברות ערים ושמות ושחקנים מתחלפים בתדירות שהיא חריגה אפילו […]

יש משהו ב-NBA, אולי זה הריחוק והשוני בשעות או העובדה שקבוצות עוברות ערים ושמות ושחקנים מתחלפים בתדירות שהיא חריגה אפילו ביחס לענפי ספורט אחרים, שמשחררת לא מעט אנשים כולל אותי, מהצורך לאהוד קבוצה אחת מסויימת וכך יוצא שהאהדה שלי באנ בי איי מתפתחת יחד איתי ממש.

*

אז אתה בן 10, אולי 11, ואתה רואה NBA לראשונה, ויש שם שחקן אחד עם המספר 23 וחולצה אדומה, והוא עף, ממש עף, והוא נראה גדול מהחיים ונשמע גדול מהחיים, והוא מתגבר על קשיים פיזיים פעם אחר פעם כדי להגיע לפיסגה, והוא תמיד מנצח בסוף, גם כשהוא מפסיד, ברור לך שזה רק זמני, והכל מרגיש כמו סיפור של גיבור על, והוא גם משחק בסרט עם באגס באני אז אתה אוהד את שיקאגו בולס.

*

ואז אתה בן עשרה, בן 15 או 16 והמרד של לטרל ספריוול ואלן אייברסון מדבר אליך, וכשספריוול חונק את פי ג'יי קרליסימו אתה בתכל'ס בעדו, הוא מסוכן הבחור הזה, ופתאום הניקס, מהארלם, או כך נדמה לך, נראים כמעט כמו הבחורים הרעים מדטרויט, הם מרביצים לנחנחים מאינדיאנה ומגרדים ניצחון הרואי אחד אחרי השני בדרך לגמר, ופחות מעניין אותך השריקות המופרכות בעדם והרצון של הליגה לראות קבוצה משוק גדול בגמר. יואינג נפצע והקבוצה מתחילה משחק של ראן אנד בלגאן שתואם את תדמית הילד הרע של ספריוול, והם עולים לגמר מול סן אנטניו ספרס שלובשים שחור-אפור, כולם שם נראים כאלה מהוגנים ונחמדים, הכדורסל שלהם כמעט מכני עם עוד כדור פנימה לדנקאן שאף אחד לא מסוגל לעצור, והם דורסים את הניקס בדרך לאליפות ואתה שונא אותם ובעד הניקס.

*

בצבא למי יש ראש בכלל למשחקים בשעות האלה ועזוב אותך אני עולה לשמירה עוד שעתיים, ואז אתה באוניברסיטה ולראשונה בחייך, אולי, אינטליגנציה מדברת אליך, מעניינת אותך, מושכת אותך, מסקרנת אותך. אז המאבק בין הסלטיקס עם ריי אלן, אחד השחקנים האינטיליגנטיטם בליגה, ודוק ריברס כמאמן כשרונדו מנהל את העסק ללייקרס של פיל ג'קסון הפילוסוף, הגורו, מצית את דמיונך.

*

ולפתע פתאום אתה כמעט בן שלושים, ואתה רואה את סן אנטוניו שהתבגרה גם היא באור אחר, פתאום היכולת של טים דנקאן בגיל 38 לקלוע 30 נקודות ב-30 דקות היא לא רק מפליאה וראויה להערכה בעיניך, היא גם סימן שגם בגיל 38, על אחת כמה וכמה בגיל 30 אפשר לעשות דברים יוצאים מן הכלל. כשאתה הולך ומתרחק מהתקופות הסוערות של חייך, ומתקרב לתקופה המיושבת של חייך, הסן אנטוניו ספרס, הפרברים של ליגת ה-NBA, גורמת לך להזדהות. תסתכלו עליהם. חצי מהם מעל גיל 30. כולם נראים מיושבים ורציניים, אולי חוץ ממאנו שהוא הדוד שעושה שטויות. הם באים לעבודה כל ערב, דופקים שעון מ-9 עד 5 וחוזרים הביתה (אלא אם יש הארכה, ואתה ממש יכול לדמיין את דנקאן יורד לספסל כדי להתקשר לאשתו להגיד לה: "היי מותק, אני אאחר היום תדליקי לי את הבוילר"), ואם החיים האלה נראים כל כך טוב ב-NBA, אז וואללה, אולי זה באמת לא כל כך נורא להיות בן 30.

אין אחריות בלי סמכות
הסיוט הדרומי של ה-NBA

תגובות

  • אורן השני

    גדול

  • איציק

    30 זה ממש לא נורא, אבל זה הולך ומחמיר...

  • Oded

    הפסקה האחרונה היא מאסטר פיס

  • אסף

    דאנקן התגרש בשנה שעברה, כבר אין לו למי להתקשר...

    • דור בלוך

      זה כבר יהיה בכתבה על משבר גיל ה-40... דנקן כנראה עד'יין ידפוק דאבל דאבל מדי ערב

  • עמית זילברבוש

    יפה מאד.
    על אף שאני במהלך השנים, עם תנודות פה ושם, כן ניסיתי להשאר עם הקבוצה ש-23 הכתיב לי בתור ילד, אני מאד מבין מזדהה עם שלך.

    • מעיין אוהד מכבי

      +1

    • אדם

      גם אני אבל האמת זה היה די קל כשרוז ונואה הגיעו.

  • א ח

    ועכשיו... ממש לפני גיל 50 זה הכי כיף..
    כי יש את הקבוצה של דיוויד . דיוויד בלאט...
    ועדיין דאנקן פה..
    ועכשיו ריי אלן( שבקורות החיים שלי כתוב שלחצנו ידיים וזרקנו יחד מהעונשין בקוניטיקט,שבחור מרמת אפעל היה מוצא אותו חופשי לשלשה...)

    הכי כיף בגיל 50...

  • צור שפי

    נו, ואני אוטוטו שישים ותקוע עם הניקס מאז 1973. בטוח שלא חיים פעמיים?

    • איציק

      אם חיים פעם אחת, אז גם אותם אתה מפספס על הניקס... תשתחרר, מספיק הפועל תל-אביב על הראש...
      להיות אוהד הניקס והפועל תל-אביב גרוע מלהיות גם שחור וגם יהודי (לפחות לפי הסיפורים של וילי סימס, זה גרוע) ;)

  • Ivan Pedroso

    ענק!! (בן 28 ומזדהה ממש)

  • שמעון

    מעולה דור! תודה.

  • פולדש

    צעיר ממך בשנה, אבל מזדהה לחלוטין עם כל מילה. אולי חוצמזה שגם בתקופת ג'ורדן הייתי בטירוף על גולדן סטייט (בגלל כריס מאלין...).

  • אלכס דוקורסקי

    דור, מצוין!
    אהדתי את הספרס כבר בשנה הראשונה בתיכון, עם טימי הסופמור, האדמירל והעונה המקוצרת. כבר אז הייתי אפור.

  • רטקסס

    מעולה!
    רק שאני נתקעתי עם הניקס מאז תקופת ספירוול וצ'רלי וורד הקווטרבק.

    בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי נמשך יותר לממפיס - איכשהו אני מתחיל לאהוב את הסיפורים שמאחורי הקבוצות, והעיר ממפיס היא אחת האהובות עלי. זה לא מזיק שהם משחקים מחושב והם חבורה של stone cold killers (מקום 3 בליגה בנצחונות בהפרש נמוך )

  • סימנטוב

    נפלא,
    ספריוול בסוף נחנק, אייברסון לא הפסיק להתמרד רק כשאתה מרביץ גם בבית זה סיפור אחר, ודנקאן? כמו 23 הוא כבר אגדה.

  • shohat

    מאד אהבתי את הטור. אני באופן כללי לא אוהד הדוק של קבוצות אלא נהנה מהספורט ומקבוצות לפי השחקנים והנסיבות (דברי כפירה בדה באזר). השנה גם לפי המאמן.

    דבר אחד רק. סן אנטוניו העיר השביעית בגודלה בארה"ב והשנייה בטקסס לפי גודל אוכלוסיה. והעיר הגדולה ביותר עם קבוצת מייג'ורס אחת בלבד.

    • shohat

      אדוק. מה הדוק.

    • red sox

      זה נכון מספרית אבל לסן אנטוניו, בניגוד לרוב הערים הגדולות באמריקה, אין מטרופולין משמעותי של ערי לוויין ולכן הספרס נחשבים לקבוצה משוק קטן.

      • duncan

        ברור שיש ערי לווין לסן אנטוניו.
        טימי גרוש וגרושתו היא כלבה.
        אין פה באמריקה להדליק את הדוד

      • אייל הצפון

        סאן אנטוניו היא עיר קטנה במונחי אמריקה. רק הרביעית בטקסס מבחינת מספר התושבים. מה שכן, עם מזג האוויר שם לא צריך לא צריך להדליק דוד ברוב ימות השנה.

        • red sox

          התווכחתם אז הרגשתי חובה לבדוק.
          מבחינת האוכלוסיה זו העיר השביעית באמריקה, אבל המטרופולין ה25.
          בדיוק כמו שאמרתי - עיר גדולה, שוק קטן.

        • Duncan

          אין דבר כזה דוד בארה"ב. החשמל זול והטנק של המים תמיד מחומם. ישראל זה עולם שלישי אז חוסכים חשמל

  • Zak

    כתוב מצוין דור! רק דבר אחד - "הנחנחים מאינדיאנה"? אני רוצה לראות אותך קורא נחנח לרג'י או לאחד מהדייוויסים אפילו כיום :)

  • רפאל

    ה NBA של אחרי ג'ורדן הוא לא אותו דבר.
    אני רואה יותר משחקים בשידור חוזר ברשת, עם הפתיח והאווירה ממה שאני רואה בשידור ישיר.
    זו עדיין הליגה הטובה בעולם בהפרשים אדירים, אבל מי שגדל באייטיז והניינטיז יודע שזה פשוט לא זה.

  • מנחם לס

    וכשאתה מתקרב לגיל 78 אתה נשאר אחד הדפוקים הבודדים בעולם שה-NBA עדיין מעניינת אותו יותר ממיניסקוס, דיסקוס, ואקסנשוס.

    • asaf

      הלוואי על כולנו מנחם....
      אני נתקעתי עם הלייקרס אי שם בתחילת שנות התשעים בסוף עידן קארים-מג'יק-ריילי טרום עידן קובי-שאק-ג'קסון שהייתה עם שחקנים כמו וורתי,גרין וסקוט מהקבוצה ההיא והרבה שחקנים בינוניים שאז נראו לי אלמותיים כמו אלדן קמפבל, סדיל תריט' וכמובן סם פרקינס האלמותי...

    • Dice

      היי מל, טוב לראות אתה עדיין מכור.
      מת אתה מגיע שוב להוד השרון?

  • א

    +1

  • קובי (מכביסט)

    סתם אנקדוטה מעניינת...

    לאחרונה קנדריק פרקינס הגיע לקליבלנד ובכל האתרים קראו לו "הסנטר המזדקן" בן השלושים. לפי זה גם לברון ג'יימס צריך להיות "הכוכב המזדקן של בלאט" גם הוא חגג שלושים לאחרונה!

    אגב לדעתי פרקינס הוא החתמה בול במקום כי מעבר לדלילות בעמדות הפנים של הקאבס (3 בלבד!). אוקלהומה פשוט השתמשה בפרקינס רק כחוסם לחדירות של ווסטבורק ודוראנט. אבל אף פעם לא ניסתה להפעיל אותו כשחקן מטרה בצבע. בטח לא עם ווסטבורק שאין לו מושג במסירות לשחקני פנים (כל האסיסטים שלו אקראים בעיקר במגרש הפתוח ומשלשות למרות שיש לו הרבה!). לעומת זאת בלאט במיוחד אחרי סופו במכבי. כבר מומחה בהפעלת שחקני פנים וביחד עם לברון זה אמור להיות קל מאוד!

Comments are closed.