הסופרבול הרפובליקני

עונת הפוטבול עוד לא יצאה לדרך, עונת הכדורסל עוד רחוקה, הפלייאוף בבייסבול יתחיל רק באוקטובר וכך גם ההוקי. ועל כן […]

עונת הפוטבול עוד לא יצאה לדרך, עונת הכדורסל עוד רחוקה, הפלייאוף בבייסבול יתחיל רק באוקטובר וכך גם ההוקי.
ועל כן נשארו האמריקאים עם ענף ספורט אחד בולט – הבחירות הרפובליקניות.
*
למי שלא עוקב, ב-8 בנובמבר 2016 ייערכו הבחירות לנשיאות ארה"ב. אז מה קשור בחירות עכשיו שנה ושלושה חודשים לפני? ובכן על מנת לבחור את המועמדים לנשיאות, כל מפלגה עורכת בחירות מקדימות מפרכות שנמשכות על פני חודשים כאשר בכל פעם מדינה או מספר מדינות בוחרות את המועמד שלהן בבחירות רגילות או בשיטה של אסיפות. הבחירות המקדימות הראשונות ייערכו ב-1 בפברואר במדינת איוואה.

אוקיי, זה עדיין עוד חצי שנה למה אנחנו מדברים על זה עכשיו?

כי כבר עכשיו 17 המועמדים לנשיאות במפלגה הרפובליקנית שופכים מאות מליוני דולרים על מודעות פרסום, חורשים את הקרקע במדינות שמצביעות ראשונות בפריימריס, משתתפים בדיבייטים ובגדול, ובכן, רצים בבחירות.
אז למרות שהפתק הראשון יוטל לקלפי רק בעוד חצי שנה הבחירות כבר מתרגשות במלוא עוזן וזה זמן טוב להצטרף לחגיגה, כי הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית הן הבידור הכי טוב בעיר. אז כדי להכיר קצת יותר טוב את הקבוצו… כלומר מועמדים בואו נציג אותם עם הקבלות מאולצות יותר או פחות לעולם הספורט המוכר לנו טוב יותר.
*
ג'ב בוש – בוסטון סלטיקס:
נחשב למתון במפלגה הרפובליקנית המקצינה, בנו של הנשיא ג'ורג' בוש האב, ואחיו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, מושל פלורידה לשעבר.
בא משושלת מפוארת של הצלחות, אך מתקשה בינתיים לנסוק לגבהים של הדורות הקודמים. התחלה מגומגמת של העונה יחד עם הופעות מרשימות של הכוחות החדשים בליגה דירדרו אותו אבל עם סיומת חזקה הוא עדיין עשוי למצוא את עצמו בפלייאוף (כלומר לשרוד את הבחירות המקדימות באיוואה וניו המפשייר ולהמשיך הלאה לבחירות המכריעות מבחינתו בפלורידה).

בן קרסון – מילווקי באקס:
מנתח מוח עם אפס ניסיון פוליטי, שזכה לתמיכה עממית מסויימת במפלגה הרפובלקינית הודות להופעות בפוקס ניוז (ערוץ הבית של המפלגה), ונאומים נלהבים נגד רפורמת הבריאות של אובמה.
עוף מוזר ושונה מאוד בנוף של הליגה, לראות את קרסון בדיבייט של המפלגה הרפובליקנית זה קצת כמו לראות את הגריק פריק מעביר את החצי, עם אפס ניסיון פוליטי ולא מעט כריזמה הוא יתן בידור טוב ואולי אפילו יכנס לפלייאוף אבל לא ידגדג את הגדולות.

כריס כריסטי – ברוקלין נטס:
מושל ניו ג'רזי, נחשב ליברלי ביחס לבוחרים בפריימריס הרפובליקנים ואף זכה לביקורת חריפה על החיבוק שנתן לאובמה לאחר הטיפול באסון שפקד את מדינתו ממש לפני הבחירות הקודמות. נחשב למועמד חזק מאוד עד ששערוריות שנגעו להתנהלות הממשל שלו מול יריבים פוליטיים בלמו את המומנטום שלו ושמו את עצם המועמדות שלו בסכנה.
במקור מניו ג'רזי, המועמדות שלו נראתה כאחת המבטיחות ביותר אבל לאחר שספגה מכה אחר מכה לפתע על אף הביטחון שהוא משדר כלפי חוץ דומה שאין לו סיכוי של ממש.

טד קרוז – דאלאס מבריקס
סנטור רפובליקני ממדינת טקסס, עם שורשים קובנים וקנדים, אנטי ממסדי לפי הגדרתו שלו, שמוביל את הקו הניצי של הרפובליקנים בקונגרס נגד כל פשרה עם המפלגה הדמוקרטית והנשיא אובמה.
בא מטקסס עם סגנון מוחצן, מתקשה להתרומם במירוץ הנוכחי, ודומה ששעון החול שלו על מנת לייצר התמודדות של ממש הולך ואוזל.

קארלי פיורינה – מיאמי היט:
מנכ"לית HP לשעבר, התמודדה בלא הצלחה לסנאט מטעם מדינת קליפורניה.
לאחר שהצליחה לצלוח את הגמר האיזורי (הפריימריס הרפובליקנים לסנאט) מצאה את עצמה מובסת בגמר (הבחירות הכלליות) ע"י מועמדת מנוסה וחזקה בהרבה (הספרס/ברברה בוקסר) רק כדי לקום ולנסות שוב. כעת הדבר העיקרי שהיא מוכרת זה נחישות לנצח את היריבה המושבעת (קליבלנד של לברון/הילארי) אבל דומה שאין לה סיכוי של ממש להגיע לשם.

ג'ון קאסיק – אינדיאנה פייסרס:
מושל מדינת אוהיו, נכנס מאוחר למירוץ אבל תופס תאוצה מסויימת באחרונה, השיג למפלגה ניצחון גדול במדינה המתנדנדת הקריטית ביותר מה שנותן לו קרדיט.
פתיחה רעה גרמה לתחושה שהצלחות העבר לא יבואו לידי ביטוי במירץ הנוכחי, אבל שיפור מסויים ביכולת נותן אופטימיות להמשך. מייצג נאמן של המידווסט – האיזור הקריטי ביותר בבחירות בארה"ב שכולל את אינדיאנה, אוהיו, וויסקונסין, אילנוי, אינדיאנה, איוואה, קנזאס, מישיגן, מיניסוטה, מיזורי, נברסקה והדקוטות, כמעט כולן מדינות מתנדנדות.
כמו המידווסט כולו הם אולי נחשבים מיושנים, לא אופנתיים, לא מלהיבים, אבל פעמים רבות דווקא הם עושים את העבודה.

סקוט ווקר – שיקאגו בולס:
מושל מדינת וויסקונסין שהוביל בהצלחה מאבק נגד העבודה המאורגנת שהעלה אותו לזירה הארצית, נחשב למתמודד רציני שפונה לממסד הרפובליקני בתקווה לזכות בתמיכה של רפובליקנים קלאסיים שמחפשים מועמד שמרן, אך לא קיצוני מדי, שמשדר רצינות וממלכתיות, ג'ב בוש בלי המשקל העודף של השם בוש ועם מעט יותר מוניטין שמרני.
עוד נציגות של המידווסט, בשנים האחרונות כל רשימת מועמדות כוללת אותם אבל איכשהו אף פעם לא כפייבוריטית הברורה, תמיד הייתה שם קבוצה אחרת מבריקה יותר, מוכשרת יותר, אבל אל תתפלאו אם בסופו של יום תמצאו אותם שם מתמודדים על האליפות/הנשיאות.

ראנד פול – פיניקס סאנס:
המועמד הליברטן, המכהן כסנאטור מטעם מדינת קנטאקי השמרנית. מתמודד לנשיאות באג'נדה שפונה נכון להיום לקרן זווית, אפילו של המפלגה הרפובליקנית, בוודאי של החברה האמריקאית. בעוד דיעותיו הליברטניות הדוגלות במינימום מעורבות ממשלתית בחברה ובכלכלה זוכות להד במפלגה, העובדה שהוא דוגל במיעוט מעורבות אמריקאית בעולם, מסבכת אותו עם הגורמים הניציים במפלגה הרפובליקנית והתנגדותו בעבר לסיוע חוץ לישראל מסבכת אותו עם הלובי היהודי.
אנחנו הולכים כאן על פיניקס של נאש, עם סגנון משחק/פוליטיקה שונה מכל היתר שנראה מלהיב, אבל האפקטיביות שלו מוטלת בספק, מצליח לפרקים בצד אחד של המגרש (כלכלה/התקפה) אבל סובל לעיתים מחולשה בקצה השני (ביטחון/הגנה). גרסאות ישנות של הסגנון כשלו בצורה מרהיבה (רון פול, אביו של המועמד/ הניקס הווריורס והסלטיקס שניסו לשחק ראן אנד גאן בעבר), אבל יתכן ולגירסה הנוכחית יש פוטנציאל רב יותר.

ריק פרי – ניו יורק ניקס:
מושל מדינת טקסס לשעבר, התמודד בבחירות הקודמות לנשיאות שהסתיימו במבוכה גדולה לאחר רצף פליטות פה שהיו חריגות אפילו בנוף הרפובליקני וחיסלו את המועמדות שלו, מנסה כעת שוב.
לאחר הניסיון הקודם אף אחד לא לוקח אותם ברצינות, ולמרות זאת יוצאים לדרך שוב, צפויים לשמור על מעמדם כהפוגה הקומית/טראגית של המירוץ.

מארקו רוביו – סן אנטוניו ספרס
סנאטור ממדינת פלורידה, על אף גילו הצעיר נחשב מזה זמן רב לכוכב בשמי המפלגה רפובליקנית, מוצאו הקובני-אמריקאי הופך אותו למועמד שעשוי לסייע למפלגה בקרב הקהל הלאטיני שהולך והופך לקריטי עבור המפלגה.
עם ניחוח לאטיני (ג'ינובילי חוזר לעונה נוספת, הידד!), כריזמה בלתי ניתנת להכחשה ורצף של הצלחות אי אפשר אף פעם לזלזל במועמדות הזאת, זכה לחיזוק משמעותי ובלתי צפוי בקיץ שעשוי לעצב את המירוץ שלו לטוב או לרע (אולדרידג'/חיזוק היחסים עם קובה שהעלו את הנושא הקובני למרכז סדר היום הציבורי).

דונלד טראמפ – לוס אנג'לס קליפרס
איש העסקים וכוכב הריאליטי שהפך לפוליטיקאי לרגע ב-2012 כששקל ספק ברצינות ספק כתרגיל קידום מכירות כניסה למירוץ הרפובליקני נראה הפעם רציני הרבה יותר, ואף מוביל בכל הסקרים בפער ניכר בשלב זה של המירוץ.
Welcome to Hollywood! ההשוואה הייתה רלבנטית יותר בימי דונלד סטרלינג אבל בניגוד לטראמפ הוא כבר הלך צעד רחוק מדי עם ההתבטאויות שלו ונבעט החוצה, או אולי רף הפוליטיקלי קורקט ב-NBA גבוה יותר מבבחירות לנשיאות? בכל מקרה מדובר בקרקס שתמיד אינו צפוי (סאגת דיאנדרה ג'ורדן והאימוג'ים מישהו?) תמיד מעניין, ואף אחד לא יתפלא אם זה יגמר בריצה עד הסוף או בהתרסקות מפוארת.

שני סימני שאלה
הניצחון המושלם

תגובות

  • יוסי מהאבטיחים

    יופי של הקבלות, דור.
    הייתי מקביל את כולם לקבוצות מהמזרח, יען כי בסוף כל אחד מהליצנים האלו נלחם על הזכות להתרסק מול הדמוקרטים מהמערב.

  • רועי ויינברג

    תענוג לקרוא, אני מסכים איתך בהכל (גם בזה שלמיאמי אין סיכוי של ממש לעבור את לברון לצערי) חוץ מזה שלדעתי הילארי היא יותר ספרס מרוביו מבחינת הבחירות הכלליות-שקטה, מערבית, לא עושה הרבה רעש אבל תנצח את כולן.

  • שי אבן צור

    את הילארי הייתי מקביל לקליבלנד שהיא הטים טו ביט השנה

  • wazza

    אני מציע לכם להתעדכן קצת בקורות הילארי קלינטון בתקופה האחרונה לפני שאתם ממליכים אותה

    • צור שפי

      צודק wazza. למרות שהדעות שלי ממקמות אותי הרבה יותר קרוב לדמוקרטים נראה שיש לא מעט שלדים בארון של הגברת שרק מחכים לצאת החוצה. אגב, לדעתי אחת התופעות המגונות ביותר בפוליטיקה האמריקאית היא ההכשר שנתן בית המשפט העליון לתרומות בלי הגבלה. זה הפך את כל העסק למשחק לעשירים בלבד.

    • גיל

      הילארי תנצח את הבחירות הדמוקרטיות. מה יהיה בהתמודדות הכללית תלוי במידה רבה במתמודד מולה. נראה לי שרק רוביו יכול להוות עליה איום רציני. היא כרגע סובלת מתסמונת המועמד הוודאי שמזמין תגובת נגד כי פשוט אין הרבה מה לומר נגד הבחירות המשעממות של הדמוקרטים. זה מסביר את הירידה המסוימת בסקרים אבל הדמגורפיה והכסף הגדול עומדים לצידה.

      • wazza

        לאור כל מה שמתגלה עליה אתה חושב שהיא תוכל להתמודד בכלל?

        • גיל

          אין שום דבר חדש כמעט במה שמתגלה עליה. רוב הדברים ישנים ורובם גם לא נכונים. זה ניסיון של הרפובליקנים לשקר בלי סוף עד שמשהו ידבק אליה, זו טקטיקה ידועה שלהם.

  • עידו

    טראמפ-סטרלינג 2016?

  • גיל

    הבחירות בארה"ב הן הבחירות הכי בזבזניות ומעצבנות שיש בעולם. שנה וחצי של קמפיינים זה דבר אבסורדי.

    אגב, לדעתי טראמפ נמצא בעיצומו של הניסוי החברתי הגדול ביותר בעולם. הוא בודק כמה שטויות ודברים שערורייתים ניתן לומר לפני שיפנו לו את הגב.

    • אייל

      כמו שאומרת כותרת אחד המאמרים שנייט סילבר פירסם לאחרונה באתר שלו, Donald Trump Is The World’s Greatest Troll ...

  • אייל

    אגב, באתר fivethirtyeight נייט סילבר וכמה כותבים אחרים טוענים בינתיים באופן עקבי שהסיכויים של טראמפ לזכות במירוץ הרפובליקני נמוכים ביותר. אחת הסיבות העיקריות היא שלפי מה שנראה בינתיים הממסד המפלגתי מאוד לא מעוניין בו כמועמד – גם בגלל שיש ספק רב לגבי האלקטביליות שלו בבחירות הכלליות וגם בגלל שהוא נתפש כ-loose cannon מוחלט שאי אפשר לסמוך עליו מנקודת הראות של המפלגה. ובשיטת בחירת מועמדים כל כך ארוכה ומסועפת כמו בארה"ב, אם ממסד המפלגה ממש עוין כלפי מועמד מסוים יש בלי סוף אפשרויות לשים לו בדרך מקלות בגלגלים (דוגמה טובה היא מה שעשו לגינגריץ' ב-2012 בעקבות ההצלחות המוקדמות שלו).

    אינדיקציה אחת ליחס הזה כלפי טראמפ היא שהוא לא קיבל עד עכשיו שום endorsement מבעלי תפקידים כמו חברי קונגרס, סנטורים, או מושלים – והיסטורית ניתן לראות שבשלבים מוקדמים מאוד של המרוץ endorsements כאלה מנבאים הצלחה למועמד הרבה יותר טוב מאשר סקרים. (בצד הדמוקרטי, לעומת זאת, לפי האינדיקטור הזה הילארי קלינטון כבר פחות או יותר נבחרה למועמדת המפלגה – יחסית לשלב הנוכחי של המרוץ יש לה יותר endorsements מכל מועמד אחר בעשורים האחרונים, חוץ מאשר נשיאים מכהנים שרצו לקדנציה שנייה.)

    עוד סיבה להערכות האלה של סילבר ושות' קשורה בדרגה גדולה של התנגדות לטראמפ שיש גם בקרב מצביעי המפלגה, לצד התמיכה בו, כפי שאפשר לראות מתוצאות של סקרים. לצד זה שהוא מקבל הכי הרבה אחוזי תמיכה, יש לו תוצאות גרועות מאוד במה שנקרא favorability ratings – כלומר, הפער בין אלה שבאופן בסיסי אוהדים אותו ואלה שלא. בנתון הזה הוא נמצא באופן עקבי בחצי התחתון של רשימת 17 המועמדים – כלומר, כמות אלה שלא אוהדים אותו קרובה מאוד לאלה שאוהדים אותו. העניין הוא שמתוך אלה שאוהדים אותו יש אחוז גבוה יחסית של תומכים "נלהבים" שהוא הבחירה הראשונה שלהם. (רוביו, למשל, הוא בדיוק מקרה הפוך כרגע – יש לו בסיס אהדה מאוד רחב ומעט מתנגדים, אבל מבין אלה שבאופן בסיסי אוהדים אותו יש יחסית מעט תומכים נלהבים ובשביל הרבה מהם הוא רק בחירה שניה או שלישית.)

    מה שבעייתי כאן מבחינתו של טראמפ הוא שנכון לעכשיו 25-20 אחוזי התמיכה שהוא מקבל מספיקים לו למקום ראשון בסקרים כשיש בסביבה שישה עשר מועמדים אחרים ביניהם מתחלקים שאר הקולות (ושטראמפ מושך תשומת לב תקשורתית גדולה בהרבה מהם). אבל מספר המועמדים הרי יצטמצם באופן דרסטי בשלבים מתקדמים יותר של המרוץ, ואז זו שאלה גדולה מאוד אם טראמפ יוכל להרחיב באופן משמעותי את בסיס התמיכה הנוכחי כדי לייצר קונצנזוס רחב באמת סביב המועמדות שלו.

    • יריב

      הניתוח שלהם מאוד הגיוני, ולכן ההקבלה הטובה ביותר היא דווקא:

      דונאלד טראמפ - הארלם גלובטרוטרס.
      הוא מושך הרבה מאוד קהל ומאוד מעניין להסתכל עליו, אבל בתחרות אמיתית מול כל אחד אחר הוא יפסיד.

    • גיל

      ברור שאין לו שום סיכוי וגם הוא יודע את זה. הדרך היחידה שלו להשפיע על המירוץ תהיה ריצה מבחוץ כמועמד שלישי מה שיתן את הבחירות לדמוקרטים בוודאות.

  • duncan

    המפלגה הרפובליקנית מקצינה? באמת?

  • צרפתי

    שעוני חול אוזלים בחנויות, החול (זמן) אוזל בחלק העליון של השעון...
    חוץ מזה, סקירה מעניינת ותגובות מעשירות למי שלא ממש מכיר את הרפובליקאים.

  • זינק

    הדמוקרטיה המפוארת בעולם בתצוגת נפוטיזם מבחילה.
    האח של, הבן של, אשתו של... יש לביבי ולחברה עוד כמה דברים ללמוד.
    במחשבה שנייה גם את זה כבר יש לנו. הידד.

  • Eyal

    לפי דעתי דונאלד טרמפ קשור להילרי קלינטון ואם יש איזשהי דרך שהיא תנצח בה זה בזכותו כי:
    - טראמפ יודע שהוא לא הולך לנצח אבל הוא מחזיק את המפלגה בביצים עם האמירה שהוא מוכן ללכת בתור מועמד עצמאי אם לא יבחר לראשות המפלגה. זאת בעיה קשה מבחינת מהמפלגה כי לטראמפ יש מספיק כסף להריץ את עצמו ולמרות שהוא לא ינצח הוא יוכל לקחת קולות מהמועמד של המפלגה אליו (רפובליקנים יותר אוהבים אותו למרות שהוא קשור בעברו למפלגה הדמוקרטית).
    - להילארי קלינטון יש המון שדים בארון שאף אחד לא באמת טרח להוציא החוצה, שהיא תהיה ראש בראש עם מועמד מסויים כל מה שהמפלגה הרפוליקנית אספה על כל המשפחה (המאוד ציבורית שלה) יצא החוצה ואף אחד לא יודע איך זה יגמר.
    - הילארי קלינטון היא אישה ובלי שום קטע שוביניסטי זה יהיה מאוד מפתיע אם נשיא אחרי נשיא יהיו תקדים לאומה האמריקאית של נשיאה אישה ראשונה ישר אחרי שמונה שנים של הנשיא השחור הראשון (מה גם שהמון אמריקאים לא אוהבים את אובמה וחושבים שהוא היה נשיא מאוד חלש).

    מה שלא יהיה אלה יהיו בחירות מאוד מעניינות

    • גיל

      כל כך הרבה לא אוהבים את אובאמה שהוא נבחר מחדש. להילרי אין שום שלדים בארון. יש לה היסטוריה של פרשיות שדנו בהם לעייפה והרפובליקנים ימחזרו וינסו שמשהו ידבק. כמו שנייט סילבר הראה זה הכל עניין של דמגורפיה. היא חזקה אצל נשים וגם היספנים מעדיפים יותר ויותר את הדמוקרטים ועם כל האמירות ההזויות של הרפובליקנים בנושא יש להם בעייה. אל תשכח גם שבגלל אינסוף העימותים של הרפובליקנים תהיה מספיק תחמושת לדמוקרטים נגד כל מועמד שינצח וגם העובדה שיקח כנראה הרבה זמן עד שיהיה מועמד נגדה נותנת לה מקדמה רצינית בכסף.

      • Eyal

        מסכים איתך שהיא נראת מאוד טוב היום אבל זה מאוד מוקדם וזה שהרפובליקנים מוציאים את כל התחמושת מוקדם זה לא בהכרח דבר רע כי אצל המועמד הרפובליקני הכל יהיה כבר בחוץ, אצלה לעומת זאת דברים עדיין מוסתרים והם יצאו החוצה שהיא תתחיל את המאבק (הראשון שלה) על הנשיאות. הכל כ"כ דינאמי שם שזה משוגע. רק תחשוב שאובמה היה מתמודד היום עם דעאש באויר והתקשורת תפמפם את העובדה שהשם האמצעי שלו הוא חוסיין, זה יכול להרוג מועמד בקלות.

        • גיל

          על אובאמה אמר הרבה דברים בבחירות הראשונות והשניות וזה לא עזר. לא כל דבר עובד ורוב האנשים כבר יודעים לאיזו מפלגה יצביעו בלי קשר למועמד. אני לא חושב שיש איזה משהו מוסתר על הילרי שלא נאמר בעבר ותהיה בטוח שהיא כבר מוכנה עם תשובות להכל (אם כי לא תמיד להגיב להשמצות זו הטקטיקה היעילה כי זה משחק לידיים של היריב).

Comments are closed.