הניצחון המושלם

אני לא זוכר מתי לאחרונה סבלתי ככה במשך 90 דקות. סבלתי בלחץ של באזל עד הגול, סבלתי בגול של באזל, […]

אני לא זוכר מתי לאחרונה סבלתי ככה במשך 90 דקות.
סבלתי בלחץ של באזל עד הגול, סבלתי בגול של באזל, סבלתי כשמכבי חזרה למשחק והתחילה ללחוץ, נהנתי כשזהבי הבקיע, ואז מייד סבלתי שוב כשהסתכלתי על השעון והבנתי כמה זמן עוד נשאר. סבלתי במחצית שנראה שנמשכה כנצח, ובתוספת הזמן שהרגיש שנמשכה אף יותר, כשדור מיכה החמיץ את החצי מצב שהיה לו לעשות 1-2 (אם כי חשבתי ש 1-1 היא תוצאה טובה יותר כדי לעלות בסופו של דבר), וכמעט חטפתי התקף לב כשחואן פאבלו יצא מחוץ לרחבה עם הרגל וכמעט הפסיד את המשחק.

ובסופו של דבר זה היה הניצחון המושלם והנה עשר סיבות למה ממש לא לפי סדר מסוים:

יריבה עדיפה:
לא נראה לי שאני מגלה למישהו את אמריקה כשאני אומר שבאזל קבוצה טובה ממכבי. היא לא רק קבוצה עם יותר מסורת, יותר ניסיון במעמדים, יותר כסף וממדינת כדורגל וליגת כדורגל עדיפות. לא רק שיש לה בבירור את השחקנים היותר טובים גם לאחר הפציעות (שהיו משמעותיות אין ספק), היא גם שיחקה טוב יותר ממכבי בשני המשחקים.
העובדה שמכבי תל אביב מצאה דרך, למרות כל הקשיים האובייקטיביים והסובייקטיביים נותנת לניצחון אפקט של "בלתי יאומן" שמוסיף אלפי מונים להנאה ממנו.

ריבוי הישראלים:
תקראו לי פאשיסט אבל ריבוי הישראלים משמח אותי, אל תבינו אותי לא נכון, תנו לי גביע אירופה עם טייריס רייס וסופו על פני מה זה יול"ב קאפ עם שפר וגרין ואני לוקח בכל יום בשבוע, אבל אני בכל זאת מזדהה יותר ונהנה יותר כאשר צברים נמצאים הם אלו שמובילים את הקבוצה אל הניצחון, וזאת מבלי לזלזל בחלק של מיטרו ונוסא (ועם לזלזל בחלק של חואן פאבלו).
לריבוי הישראלים יש גם בונוס – הוכחה שעם מערכת נכונה, תכנון נכון והתנהלות מקצועית אפשר להתגבר על תחלואי המנטליות של הכדורגלן הישראלי ולהצליח בבמה הגדולה מכולם.

הדרך הקשה:
הפסד למלטזים בחוץ וניצחון ממש לא קל, הפסד לפלזן בבית וניצחון בשיניים, חילוץ 2-2 בדקה ה-93 כשמכבי כבר בזבזה זמן בשוויץ, וחזרה מפיגור גם בבית. אין קשה מזה, אין מתוק מזה. שום דבר לא הלך קל בדרך הזאת של מכבי תל אביב אל ההעפלה לליגת האלופות, וזה נפלא.

הספקנים:
אין אין אין כמו להגיד אמרתי לכם. מדהים שאחרי 3 שנים הספקנים עדיין מוצאים את העוז להגיד שמכבי תל אביב נבנית לא נכון, שהיא לא שאפתנית מספיק, שג'ורדי לא מספיק כך וכך ומיץ' אשם בזה ובזה.
תשתחוו.

הדרך הנכונה:
תדברו על הכסף של מיץ' עד שתיהיו כחולים, אבל מכבי תל אביב היא קבוצה שנבנתה בדרך הנכונה. היא קבוצה שמשמרת את הבסיס שלה לאורך זמן, שמתנהלת בצורה מקצוענית, שנותנת מקום ובמה לשחקני בית שמייצרים זהות שהיא מגנה עליה. רק תשמעו את הראיונות עם ג'ורדי והבעלים על הדברים שמכווינים אותם בקבלת ההחלטות, ותראו מה זה ניהול ספורט נכון.
כשהדרך הנכונה מנצחת זה לא רק מספק ונותן תחושה של סדר בעולם, זה גם יכול בתקווה ללמד את הכדורגל הישראלי, ואני אעז לומר גם אלמנטים אחרים בארץ, שכשעובדים נכון יש לזה תוצאות.

היריבה המושבעת:
מכבי תל אביב תגריל ברבע גמר גביע הטוטו את באזל זה הרי ברור, וגם בשלב הבתים של ליגת האלופות תהיה מבוכה גדולה כשהכדור מהדרג השלישי באחד הבתים יהיה ריק. רק אוהדי מכבי יבינו שזה הפתק של באזל והוא מיועד לבית של מכבי תל אביב.
בקיצור, אחרי שהפסדנו להם שוב ושוב איזה כיף זה להיות בצד המנצח. דרבי בקטן, גירסת אירופה, וזה שהם גם דואגים שכל פעם יהיה שם איזה מצרי עם התבטאויות שנויות במחלוקת לא מזיק.

הארכת העונה:
יש שני סוגי נצחונות שאהובים עליי במיוחד – הראשון שמבטיח תואר כי זה מאפשר לך זכויות התרברבות (איזה תרגום נורא, סליחה) למשך כל הקיץ, והשני ניצחון שמבטיח עליית שלב כי זה נותן לי עוד זמן להתעניין, להיות מתוח, להינות מהקבוצה שלי. במקרה הזה לא יכול להיות ניצחון גדול יותר מהקטגוריה השניה, הניצחון הזה (למרות שגם הפסד היה מוביל לליגה האירופאית) מאריך את ההנאה שלי ממכבי תל אביב במפעל היוקרתי מכולם בעוד כמה חודשים, מה יכול להיות יותר טוב מזה?

הדרמה:
השניות האחרונות היו אומנם סבל, אבל כשמחברים את הגול של זהבי בדקה ה-96 מול באזל, המהפך מול הצ'כים והמלטזים, וכל התפתחות המשחק אתמול כשאתה רק מתפלל שהשופט ישרוק כבר לסיום והכדור מטייל ברחבה, מתקבלת דרמה שתוצאתה היא תחושת אופוריה שקשה להתחרות בה כששריקת הסיום סוף סוף מגיעה.

הכוכב האולטימטיבי:
איזה כיף שהוא אצלינו וכמה גדול הוא. כשהניצחון שמגיע הוא עוד אישור, כאילו צריך אחד כזה, לגדולתו של הכוכב האולטימטיבי זה עוד בונוס קטן לניצחון גדול.

קבוצת גורל:
דיברתי על זה עם חברים לפני המשחק, שאני לא יודע אם זה יבוא לידי ביטוי בליגת האלופות או בליגה האירופית, אבל אופפת את מכבי תל אביב כדורגל השנה אותה תחושה שאפפה את מכבי תל אביב בכדורסל בשנה של נס ז'לגריס ובזכייה לפני שנתיים – תחושה שלא משנה מה יקרה בסופו של דבר היא תמצא את הדרך לנצח, הכוכבים יסתדרו בשבילה כך שסביב הניצחון הזה הייתה גם תחושה קוסמית.

תחושה של קבוצת גורל.

הסופרבול הרפובליקני
על טראמפ והספורט הישראלי

תגובות

  • תני

    אמא שלי שאלה אותי היום איך היה במשחק ?
    עניתי לה שסבלתי והיא התעצבנה עלי ושאלה למה אני לא יכול לענות אף פעם ברצינות.
    אני שולח לה את הטור שלך :-)

  • אריק

    דקה 96. וצ'כים, כמובן.

    • דור בלוך

      תוקן, תודה.

  • wazza

    דור, התחלת לכתוב בהארץ?

    • דור בלוך

      אני כותב בהארץ מדי פעם, אבל דור שאתה מתייחס אליו הוא דור בלך, איש יקר, טעות נפוצה.

      • שגיא

        שיט כבר חשבתי שהתחילו לאזן שם קצת בין האדומים לצהובים.

  • שלומי

    נפלא. קצר ומדויק.

  • שי

    פאשיסט של כדורגל ישראלי שכמוך.
    מה עם המרוץ לאליפות, איך אתה מעריך את הסיכויים עכשיו? ההיסטוריה והעומס הרי נגדכם.

    • עופר כהן

      מכבי זכתה באליפות בזמן שהיא הייתה בליגה אירופית, הדשא אותו דשא, 90 דקות זה 90 דקות. אז היא מסוגלת.

      • שי

        אני אחדד קצת, כתבתי עומס והתכוונתי ללחץ והתרגשות. צ'מפיונס ייקח הרבה יותר ריכוז מהשחקנים מעצם גודל המעמד.

  • שגיא

    טור מעולה ! מזדדהה לחלוטין.

    • מאיר (חדש בשכונה)

      13 אלף שהיו שם היו מזדהים, לו היו קוראים

  • רפאל

    יותר מהכל המשחקים הדרמטיים האלו מזכירים לנו כמה חסרים רגעים גדולים של הכרעה ישירה בכדורגל.
    בליגה אתה מרגיש שכל הזמן מורחים אותך עם אינספור ספינים והמצאות שלא קשורות בכלל לקבוצות המשחקות על המגרש, אלא לניקוד בטבלה ובסוף אחרי כל הסרטים שמכניסים אותך אליהם, המשחק הקובע הוא בכלל נגד מכבי פ"ת/בני יהודה שכבר סיימו את תפקידם בערך לפני עשרים וחמש שנה.

    עד שיש לך התמודדות ישירה בליגה ( שהיא לא רק המדד החשוב ביותר, אלא היחיד למעשה להצלחה- השאר הן בונוסים מקריים לא קשורים בשביל לתת את האשליה שיש עוד קבוצות ומגוון כאשר בעצם ממש אין ), זה תמיד מגיע עם דף חשבון ארוך של מה עשית עד עכשיו ומה אתה צפוי לעשות במשחקים הבאים.
    כמעט אף פעם אין לך הרגשה שאתה תלוי בעצמך ( אם אינך בראש הטבלה באותו רגע ) ושהמשחקים מול אותה יריבה גדולה הם אלו שיכריעו.
    זה כל הזמן התחשבנות על נקודות שאבדו מול רעננה, עכו ואשדוד.
    הלחץ שנוצר בעקבות כך הוא מאוד לא בריא, אבל שוב... מפרנס בכבוד אנשים לא מכובדים במיוחד ( בלי לציין שמות ולא התכוונתי מכאן כמובן ).

    העניין הוא שהם יכולים להמשיך לבלבל את המח גם עם פורמט תחרותי ומעניין יותר.
    רק שאז הדיבורים יהיו תוספת לספורט ולא הדבר היחיד.

    בתכל'ס, המושג ליגה פתוחה שאנו רגילים להשתמש בו תלוי בהכרח בקצב והצפי של המקום הראשון.
    אם ב"ש משחקת באיזור ה 60 אחוזי הצלחה ומכבי ת"א נניח 75 אחוז... עם הזמן הפער לא רק מתייצב אלא גדל כמובן וכל אחד שיש לו קצת ניסיון יודע שמעשית, איך לך הרבה מה לעשות חוץ מלעשות 'פולסא דנורא' או לקוות שוועדת המשמעת תתחשבן עם כמה אוהדים אלימים של אותה קבוצה שאינך מצליח להדביק לאורך זמן.

    בפורמט שחשבתי עליו, בהנחה שהמוליכה עם 80 אחוזי הצלחה ( 48 נקודות מתוך 60 ) קבוצה עם 30 אחוזי הצלחה אחרי 20 מחזורים יותר רלוונטית להתחרות על האליפות ועדיין תלויה בעצמה מאשר קבוצה עם 65 אחוזים.
    זה הכל עניין של שינוי גישה שיאפשר לקבוצות להתחרות על משהו ולעבוד קשה יותר עם אינטנסיביות בריאה ולא לחץ ציני ומזיק.
    וזה מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד קל לעשות זאת.

  • ניב

    נפלא ומדויק.

  • מאנו

    דור, סלח לי, אבל אוסף של קלישאות. לדעתי לפחות.

  • יובל

    אם כל הכוכבים מסתדרים השנה זה אומר שכבר כדאי להזמין כרטיסים לסן סירו במאי ושוב חוגגים במילאנו? :P

  • בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים

    הסבל במשחק הזה הזכיר לי את הסבל במשחק ההוא נגד אוסטרליה בחוץ ב 89.

  • אזי

    בדקה ה80, כנראה שחלקים גדולים מהקהל הבין שזהו, זה שלנו, כי השירה בכל האצטדיון התגברה.
    אוי כמה שרציתי לשיר איתם.
    לא הצלחתי.
    עמדתי שם, לא מצליח להוציא קול מהגרון, יד אחת על החזה מחזיקה שהלב לא ידפוק את דרכו החוצה, לפעמים היד השניה דוחפת את הצעיף לתוך הפה.. נורא רציתי לשיר עם כולם. לא הייתי מסוגל.

    בדקה ה89 שלחתי את היד לכיס עם הטלפון
    ב 90:00 הפעלתי את הטיימר
    ב90:30 השופט הרביעי הניף את השלט עם המספר 3
    בשתים וחצי הדקות שנותרו היו לפחות שתי התקפות שוויצריות שהייתי משוכנע שהן גול

    ב 93:00 לא שמעתי שריקה.
    ראיתי שחקנים נופלים על הדשא
    חלקים רצים בכיוונים שלא קשורים למהלך המשחק
    לקח לי כמה שניות

    יייייייייייייישששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • בלייק

      במחצית חשבתי על עניין הקהל. אחרי הגול היו 10 דקות של שקט, הלם. יעקובי ושגיא כהן ״נזפו״ בקהל. בדיוק כשמכבי צריכה אותו הוא בהלם.יש קהלים ששרים בלי קשר למה שהולך על הדשא, וזה יפה. ואני מול הטלויזיה מתקשה לגמגם, איך הצופים במגרש מסוגלים לשיר??
      לאט לאט מכבי יצאה מההלם והקהל יצא מההלם, שתי דקות אחר כך הכל התפרץ, על הדשא וביציעים. זה היה מדהים להרגיש איך הקהל חי את המשחק כמו השחקנים. קלישאה או לא קלישאה, אתמול הבנתי את המשמעות של השחקן ה- 12, אבל באמת ולא כדברי חנופה לפני או אחרי משחקים, או במובן של אקסטרה שמוסיף ליכולת של הקבוצה, שזאת כנראה המשמעות המקורית של הביטוי. פשוט 13,000 איש (ומי יודע כמה עוד בבתים) שחיים את המשחק כמו השחקנים.

      • אזי

        הגרעיון הקשה בשער 11 מעודד כל המשחק
        שאר הקהל תלוי במומנטום על המגרש בדיוק כמו השחקנים.

        אני לא מסוגל לעודד כשאני במתח. לא מסוגל.

      • מאנו

        הביטוי "השחקן ה-12" לקוח מהבארה בראבה (יענו אולטראס) המרכזית של בוקה ג'וניורס, שנקראים "לה דוסה" - ה-12.

        • בלייק

          תודה, לא ידעתי.
          התכוונתי למשמעות הביטוי השחקן ה- 12 (או השחקן השישי בכדורסל) כשאומרים אותו בארץ, במובן של חיזוק הקבוצה, כאילו בעזרת הקהל יש לקבוצה אחת עדיפות של אקסטרה שחקן על השניה.

          • מאנו3

            כמובן, זהו ההגיון מאחורי השם.
            בכלל, מכבי ת"א השאילה המון מבוקה, כולל מספר גדול של שירים. גם ניתן לראות ביציעים הרבה אוהדים עם חולצות של בוקה.

  • ערן (המקורי)

    מעולה, דור. צירוף נסיבות ייחודי שהפך את כל זה להרבה יותר מתוק.
    הזכיר לי את האליפות בבאר שבע (הנגיחה של ברומר) וגם של קלינגר כמאמן: כוססים ציפורניים עד הרגע האחרון.
    המשחק הראשון של הבן שלי בבלומפילד (כשהיה בן 5) היה פתיחת הליגה לפני חמש שנים, יצחקי כיכב נגד חיפה עד עד שקרע רצועה והפסדנו.
    ב- 3 השנים האחרונות קיבל יותר נחת ממה שאני קיבלתי ארבעים שנה (עד ימי ג'ורדי).
    אתמול היה השיא. לבן שלי, ולי.

  • יוני

    בלתי ייאמן ולא בלתי יאומן.

    טור מעולה. אכן היה סבל רב

  • בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים

    אני קורא שלחשוד בתקיפת אוהד באזל יש עונש הרחקה מהמגרשים והמשטרה תבקש להחמיר את תנאי הרחקתו.

    ההרחקה על תקיפה לא אמורה להיות ישיבה בכלא?

  • אביב

    קצת חבל לי שבטור שהצלחתי להזדהות כל כך החלטת לרשום משפט כל כך כפוי טובה על חואן פאבלו. עם טעות אחת בלבד מול באזל (לבן חיים יש 2) שגם אותה הוא תיקן ועם הצלות רבות לאורך המוקדמות יש לו קרדיט אדיר לדעתי.

    חואן פאבלו סופג לא מעט ״ביקורת״ לא עניינית מצד אוהדי מכבי ולא בצדק. מאשימים אותו בגולים שלא באשמתו או בהפסדים בלי לבדוק. מציע לך ללכת לבדוק את הטענה הבאה:
    הטעויות של חואן פאבלו לא מזיקות למכבי (תזניח את המשחק מול ביתר בגארבג׳ טיים) כי הוא או יד הגורל (בעיקר הוא) דואגים לתקן אותן.
    קח אתגר ותמצא לי 3 שערים באשמתו לאורך כל העונה שעברה עד הגמר גביע. בהצלחה.
    ומצד שני תוכל למצוא אינספור משחקים שניצלו בזכות הצלות הירואיות שלו.

    בהצלחה.

    ויאללה מכבי!

    • אורי

      הגול הראשון מסכנין, לפני 5 ימים
      שער מביך

      • אביב

        כתבתי לאורך כל העונה שעברה.
        נכון שהגול מול סכנין היה מביך אבל שים את זה ליד ההצלה בפלזן בדקה ה93

    • צהוב בדם

      1. הגול מול הפועל פתח תקווה שהכדור עבר לו דרך הידיים
      2. הגול בסמי עופר(שאני אירחנו) נגד בית״ר

      וזה 2 שאני זוכר בלי מאמץ.
      לא מובן איך הוא השוער שלנו 3 שנים. לא שולט ב 5, עושה טעויות של ילד ומשחק רגל יותר גרוע מאשר לילד בקטסל (כן כן, ילד שמשחק כדורסל).
      והכי גרוע שהוא פשוט משרה חוסר שקט על ההגנה שלו.
      נכון שיש לו הצלות לפעמים, אבל זה העבודה שלו. להציל. כמו שהעבודה של חלוץ זה להבקיע.

      • אביב

        מה שאתה רושם קצת
        מזכיר את הביקורות על איגיאבור.
        עם 1 מסכים לא סתם ביקשתי 3
        עם 2 אתה מחזק את הטענה שלי, לא רואה אותו אשם בגול הזה יותר מהבלם שהיה אמור למנוע את הנגיחה

        משחק הרגל שלו לא נופל מרוב השוערים בארץ וראינו בלייב שגם חביב אוחיון עם שליטתו המדהימה בכדור עושה טעויות עם הרגל.

        כפיות טובה בהתגלמותה

        • צהוב בדם

          יש עוד את הגולים שהוא קיבל בבאר שבע, ועוד המון טעויות שהוא עשה.
          לרוב הכדורי רגל שלו הולכים או ליציע(במקרה הטוב) או לשחקן היריב.

          זה ממש לא כפיות טובה, אלו עובדות.
          הוא בכלל לא יותר טוב מברק לוי, לדעתי אפילו ברק לוי יותר טוב, רק שלברק אני אקבל את הטעויות שלו בהבנה, את של פאבלו לא.

          וגם הביקורות נגד איגבור היו מוצדקות בשעתן, ואני רק מזכיר שאת העבירה במטופשת שהובילה לשער נגד באזל הוא עשה...
          הוא אכן השתפר השנה וכנראה שמשחק בתפקיד שמתאים לו הרבה יותר ממה שפאקו שם אותו, אבל זה לא אומר שהביקורות נגדו שנה שעברה לא היו מוצדקות.

          • גיל שלי

            לא חשבתי שאחרי העונה שעברה נראה עדין אוהדים שטוענים שברק לוי טוב כמו חואן פאבלו, בהחלט הזוי

            • צהוב בדם

              אתה צודק, טעות שלי, ברק לוי הרבה יותר טוב ממנו

            • גיל שלי

              מעניין שלחואן פאבלו אתה זוכר כל טעות, ולברק לוי שהספיק להפסיד הרבה יותר משחקים, אבל בהרבה פחות משחקים שהוא ממש שיחק, אתה לא זוכר כלום. שנה שעברה ראינו שברק לוי לא מתאים, ולכן הוא משחק השנה במכבי נתניה, ולא פותח במכבי תל אביב כמו שתכננו.

            • צהוב בדם

              תקרא את התגובה הקודמת שלי במקום להיכנס למגננה.
              כתבתי בפירוש שגם לוי עושה טעויות, רק שאת הטעויות שלו אני מוכן לקבל, הוא שוער צעיר.
              פאבלו פה על תקן שוער זר. שוער זר לא אמור לעשות את הטעויות שהוא עושה. בטח לא בתדירות שהוא עושה אותן.
              כל משחק יש לו לפחות טעות אחת קריטית.
              אז אם 2 השוערים עושים טעויות, אני מעדיף שוער שאומרים שיש לו פוטנציאל לעתיד, ולא תופס מקום של זר (נראה לי שעכשיו זה די קונצנזוס שחייבים מגן שמאלי).

            • גיל שלי

              לא נכנס למגננה, אבל אם אנשים עם מושג בכדורגל כמו פאקו וסוזה החליטו שברק לא מספיק טוב כדי להחליף את חואן פאבלו, אני מעדיף ללכת איתם, מאשר עם אנשים שרואים כדורגל כמוני ביציע. שנה שעברה ברק לוי פישל בענק בהרבה משחקים, כלומר לא טעה, אלא הפסיד לנו את המשחק, חואן פאבלו לעומתו לאחר עונה ראשונה בה הביא לנו נקודות רק מול בית"ר בנתניה, שנה שעברה הביא לנו נקודות רבות במשחקים רבים. השנה חואן פאבלו כבר הוכיח את יכולתו במשחק מול פלזן בצ'כיה שם הביא לנו את העליה בשתי הצלות קשות בדקות האחרונות, וגם נגד באזל בבית, למרות הטעות שלו, הוא לקח את שאר הכדורים הקשים, אנחנו פשוט לא יודעים להעריך נכון את התפקיד של השוער, למשל זה שחואן פאבלו דייק מאוד בכל הבעיטות הארוכות לעבר נוסא וטל בן חיים בבלומפילד נגד באזל.

            • צהוב בדם

              להזכיר לך את המשחק נגד הפועל ר״ג באליפות הראשונה?
              זה משחק שנתן לך אליפות לא פחות מהטיל של לוגאסי(איזה גול!!)

              אתה צודק שנגד באזל הבעיטות שלו הלכו לאנשים הנכונים, אבל כמה פעמים הוא מסר כדור ישיר ליריב?

              כל פעם שמוסרים לו את הכדור אני בפאניקה שהוא לא יאבד אותו.

              קצת ויכוח מיותר לדעתי, די ברור לכולם שמכבי חייבת שוער יותר יציב ממנו. אולי אין בשוק כרגע אבל זה לא אומר שלא חייבים

            • גיל שלי

              נסכים שמדובר בויכוח מיותר, הלוואי וחביב אוחיון באמת יגדל להיות שוער העתיד שלנו

            • גיסנו

              ברק לוי תמיד מראה של השוער הבכיר, כשהיה אניימה הוא היה מדהים ומשחק רגל מעולה. מואן פבלו הוא לקח משחק רגל גרוע וחוסר שקט כללי.

            • צהוב בדם

              יש מצב שג׳ורדי קורא תגובות בדה באזר? :)

  • אודי

    חבר שלי מידי פעם שולח לי את הטורים שלך. אתה תותח והאמירה שלך כל כך צהובה, אני מרגיש כאילו כתבת את הטור הזה מתוך המעיים שלי (במובן הטוב כן).

    מה שכן חסר לי אצלך את החמיצות מתקופת הכבשות שלנו בשנות ה 80. עלה והצלח ומי יתן שנזכה לקרוא השנה טור נסף בסגנון הטור הזה (שנושאו יהיה עוד יותר כיף שניצחנו בסיטואציה עוד יותר קשה) שלך לקראת הגרלת שמינית הגמר

  • נלסון מנסה

    שחקני בית?????

    איזה? אלה שהחזרתם אחרי שנים של גלות? אלה שזרקתם לספסל? אלה שמכרתם ואחרי שנה הייתם מוכנים לשלם פי 5?

    אה הבנתי, אלה שקניתם מהפועל ובית"ר.....

    הרי מכבי זה ישראל וגם להיפך, כל ישראלי בהרכב של מכבי הוא שחקן בית

    * בלי קשר- ההישג של מכבי הוא מדהים בכל קנה מידה - שאפו

  • אריק האחר

    דור
    אמנם באיחור
    טור מעולה הן מקצועי והן רגשי.
    תכתוב בבקשה יותר
    תודה.

Comments are closed.