השחקן כסחורה – סיפורו של לוק רידנאוור

2013_2014_Luke_Ridnour_1680x1050

לוק רידנאוור הוא פוינט גארד בן 34 שנבחר בדראפט ע"י הסיאטל סופרסוניקס (עליהם השלום) בדראפט של 2003. במשך 10 שנים הוא עשה קריירת NBA נאה עבור גארד לא גבוה ולא אתלטי במיוחד, כשקלע כמעט בכל עונה במספרים דו ספרתיים. בשנתיים האחרונות חלה ירידה משמעותית בכושרו, הוא הרבה להפצע, שיחק מעט ותרם עוד פחות.

עד כאן סיפורו של לוק רידנאוור לא שונה בהרבה מסיפורם של שחקני משנה רבים בליגה, אבל אז הגיע הקיץ שלפני עונת 2015/2016.

ב-24 ביוני 2015 התעורר רידנאוור בבוקר, וקיבל את ההודעה שהוא נשלח לממפיס גריזליס בתמורה לזכויות הדראפט של יאניס טימה. בבוקר למחרת הוא כבר היה בשארלוט בטרייד ששלח את מאט בארנס לממפיס, והפעם רידנאוור אפילו לא הספיק ללכת לישון לפני שנשלח לאוקלהומה יחד עם בחירת סיבוב שני בתמורה לג'רמי לאמב. הוא שרד באוקלהומה 4 ימים שלמים לפני שנשלח על ידה לטורונטו עבור זכויות דראפט.

למי שסופר בבית זאת הייתה הקבוצה החמישית של רידנאוור בשישה ימים, והוא שוחרר ממנה ב-9 ביולי. מיותר לציין שרידנאוור לא טרח לחפש בתים, ולבדוק ביה"ס עבור הילדים באוקלהומה, שארלוט, טורונטו או ממפיס, הוא ידע שהסיכוי שישחק במי מהן הוא קלוש.

אז מה קרה פה בעצם?

חוקי תקרת השכר של הליגה מחייבים את הקבוצות לקחת בחשבון את כלל השכר שהן משלמות בבואן לבצע טרייד. לכן אם קבוצה מסויימת רוצה להיפטר מחוזה של שחקן עם שכר גבוה על מנת לפנות מקום לשחקנים טובים יותר באופן מיידי או בעתיד, היא יכולה להעביר אותו לקבוצה אחרת אך ורק אם לקבוצה השניה יש דיי מקום בתקרת השכר.

כאן נכנס המאפיין החשוב בחוזה של לוק ריידנאוור לעניינינו – החוזה שלו אינו מובטח. כך קבוצה שתחזיק בו יכולה לשחרר אותו ולהיפטר מהמקום שלו תחת תקרת השכר מה שהפך אותו לקלף נוח מאוד ואטרקטיבי מאוד לטריידים. נניח ששארלוט רוצה להיפטר מהחוזה של מאט בארנס, וממפיס רוצה לקלוט אותו. ממפיס לא יכולה לעשות זאת מאחר והיא נמצאת קרוב מדי לתקרת השכר, אבל יש לה את לוק ריידנאוור. היא יכולה לשלוח את ריידנאוור לשארלוט בתמורה לבארנס, ולשארלוט זה לא מפריע כי היא יכולה לשחרר אותו.

הסוכן של ריידנאוור סיכם את הדברים בצורה הטובה ביותר: "הם לא סוחרים בך, הם סוחרים בחוזה שלך".

המשפט הזה והמקרה הזה מאירים באור בעייתי מאוד את האופן שבו שוק העברות עובד בספורט המקצועני. השחקנים הפכו להיות למעשה סחורה בידיהם של מאמנים, מנהלים וסוכנים כאשר להלכה או למעשה אין להם שליטה על המקום שבו יחיו, יגדלו את ילדיהם, יבנו את ביתם אפילו בחודש הבא שלא נדבר על השנים הבאות. אין להם שום ביטחון תעסוקתי.

הנושא הזה נמצא כיום במרכז השיח של הספורט העולמי, וגם נמצא בדיון משפטי שעשוי לשנות את פני הכדורגל האירופאי כבר בתקופה הקרובה.

אבל לפני שחוזרים לדבר גבוהה גבוהה על הכסף הגדול, ההשפעות על הכדורגל, מי ירוויח ומי יפסיד, מי יתנגד ומי יתמוך, כדאי לזכור את לוק ריידנאוור, הפנים העצובות של שוק השחקנים בספורט המקצועני.

יומן הכאב של הג'איינטס (והמטס) (8) - אין הגנה
Keep the line moving

75 Comments

רועי 2 בנובמבר 2015

איך זה קשור לכדורגל האירופאי ?

דור בלוך 2 בנובמבר 2015

גם בכדורגל האירופאי יש תופעה של שחקנים כסחורות, אומנם בצורה אחרת, ומאז חוק בוסמן גם במידה פחותה, אבל עדיין, והנושא נמצא בדיוק עכשיו בדיון משפטי שיכול לשנות את כל האופן שבו שוק העברות בכדורגל מתנהל.

רועי 2 בנובמבר 2015

אוקיי, בכדורגל זה נראה לי הרבה פחות חמור.

יניר 2 בנובמבר 2015

בטחון תעסוקתי לא רלוונטי לספורטאי מקצועני שהקריירה שלו נגמרת בגיל 35. עד אז הוא עלול לעבור מקבוצה לקבוצה ואחרי כן הוא ממילא מתחיל בקריירה חדשה.
גם למאמנים שלכאורה הקריירה שלהם יכולה להתמשך עד גיל הפנסיה, המושג בטחון תעסוקתי לא רלוונטי. ההשוואה לעובד עם קביעות במקום עבודה מסודר פשוט לא נכונה.
גם לזמרים, שחקני קולנוע או ציירים אין בטחון תעסוקתי.
מי שבחר במקצוע הנפלא הזה שבו התחביב שלך והמקצוע שלך הם אותו דבר , צריך לקחת את זה בחשבון.
אגב, בארה"ב גם אם אתה עובד אינטל או מוטורולה אפשר לבוא אליך ולהגיד לך שבעוד שבועיים אתה עובר לעבוד במדינה אחרת. לא רוצה- בוא ונפרד כידידים

דור בלוך 2 בנובמבר 2015

אבל פה אין לך אפילו את האפשרות להגיד בוא וניפרד כידידים… אתה פשוט סחורה, תחשוב על זה.

יניר 2 בנובמבר 2015

כל עוד אתה תחת חוזה- נכון , אתה יכול לחוש כסחורה. עצם זה שמשלמים עבורך כסף כשחקן כדורגל שעובר מקבוצה לקבוצה גם נותן לך תחושה של סחורה. ובכל זאת – זה תשלום קטן שכל ספורטאי מקצועני לוקח בחשבון בתמורה לעסוק בתחביבו ולקבל הרבה כסף. אגב, לpי ויקיפדיה -גובה החוזה השנתי של רידנאוור הוא 2.75 מיליון דולר לשנה. I rest my case

ישי 2 בנובמבר 2015

הוא יכול לומר. הוא רק לא יוכל להמשיך לשחק בליגה.

גיל 2 בנובמבר 2015

אני חושב שהמקרה שלו קיצוני אבל מה שאולי מתעלמים ממנו זה גם ההיבט האנושי. שחקן שעובר למקום חדש בלי שתהיה לו שום בחירה זה לא דבר פשוט ולא חשוב כמה הוא מרוויח ועוזרים לו. כמו שכתבת, למצוא בתי ספר חדשים, להתרגל לבית חדש וכו' זה לא קל ואנחנו כצופים מזלזלים בזה לפעמים ודורשים משחקנים ביצועים גם כשלוקח זמן להתרגל למקום.

-גיסנו- 2 בנובמבר 2015

מבט מעניין.
תהיה – באירופה שחקן יכול לסרב לעבור לקבוצה מסויימת, לא לחתום אצלה על חוזה ואז להתמודד עם השלכות מקצועיות אפשריות בקבוצתו הנוכחית. בארה"ב, לפחות בנ.ב.א, למיטב ידיעתי זה לא קיים. מה ההבדלים המבניים בחוזים ותנאי ההעסקה שמאפשרים דבר כזה? שניתן לסחור כך בחוזה של השחקן שנשאר באותו תוקף ואותם תנאים לא משנה באיזה עיר ומדינה הוא ממומש?

איציק 2 בנובמבר 2015

תחשוב גם על זה שיתכן ששחקן יושב על חוזה של 12 מיליון דולר במינסוטה וחי חיים טובים ומאושרים ופתאום זורקים אותו ל-LA או NY. הכל הרבה יותר יקר, הדירה, בית הספר, חוגים. במקרים כאלו חייבים להעלות לו את השכר כדי שיוכל לשמור על רמת חיים סבירה כמו שהורגל אליה.

-גיסנו- 2 בנובמבר 2015

מה שאתה אומר נכון בהחלט אבל לא בהכרח עונה לשאלה שלי. כי עוד לפני בחינה נקודתית של "מנין באת ולאן אתה הולך", באירופה אי אפשר פשוט להודיע לשחקן "מחר אתה עובר לקבוצה X" ללא שיסכם את תנאיו בקבוצה החדשה וייתן את הסכמתו. בארה"ב זה כן קורה.

איציק 2 בנובמבר 2015

היתי ציני. אני לא חושב שאפילו עם שכר מינימום יש להם בעיה לעבור למקום כלשהו ולחוש ירידה באיכות חיים. אי-נוכות פסיכולוגית כן, ירידה באיכות חיים חומרית, בטח שלא.
לגבי המעבר מהיום למחר, אני חושב שכל מי שנכנס לעסק מוכן לכך מראש ותלוי תרבות. בתרבות האמריקאית זה מושרש והם מתייחסים לזה כחלק אינטגראלי של הביזנס. באירופה זה מאד לא מקובל ולכן קשה להניח שיקרה. אני חושב שזה גם תלוי כמה כח יש לך. אם אתה לברון, אף אחד לא יעז לעשות עליו טרייד ללא רצונו (ומי בכלל ירצה להחליף אותו חוץ ממני, וגם זה אולי), ואת כספי יחליפו ללא בעיות. כך גם באירופה, אף אחד לא ישלח את רונאלדו או מסי למקום שהם לא רוצים אבל את חמד כנראה שיהיה קל יותר, גם אם יותר מסובך מאשר בארה"ב.

no propaganda 2 בנובמבר 2015

זה שלא ישלחו את לברון, לא אומר שהם לא יכולים, זה פשוט לא משתלם. למיטב זכרוני לקובי יש או היה חוזה שבו יש לו זכות וטו על טריידים אבל זה מאוד נדיר.

איציק 2 בנובמבר 2015

נדמה לי שאת כרמלו רצו לשלוח בכמה הזדמנויות אבל הוא לא היה מוכן ללכת לכל מקום כי אם רק ל-NY, ולכן לא בוצעו טריידים. שחקנים בכירים יכולים להתנגד לטרייד וגם להצליח. קבוצה יודעת שאם כוכב לא ירצה לשחק אצלה אחרי הטרייד זו פגיעה חמורה בקבוצה ולכן טכנית זה אפשרי אך מעשית לא.

גילעד 3 בנובמבר 2015

עד כמה שאני זוכר, המקרה של מלו לא היה טרייד וטו אלא העובדה שהחוזה שלו נגמר בסוף העונה ולכן הייתה פה הסכמה בקריצה שכרמלו יחתום מחדש רק בניקס וזה קצת פגע המנוף שהיה לדנבר.
למרות שדנבר עדיין ניצחה

no propaganda 2 בנובמבר 2015

למיטב ידיעתי, החושה של השחקנים הוא מול הליגה ולא מול הקבוצה. כלומר כל עוד השחקן משחק בליגה אין הפרת חוזה.
באירופה החוזה הוא מול הקבוצה ולכן אי אפשר להעביר שחקן סתם ככה לקבוצה אחרת.

עופר 4 בנובמבר 2015

בNBA המצב הוא תוצאה של הסכמות בין ארגון השחקנים לבין הבעלים (בחתימה על הCBA). זה טרייד אוף – מצד אחד החוזים מובטחים, אי אפשר לחתוך אותך ואם חתמת על 50 מליון ל3 שנים אתה תקבל אותם בכל מקרה, גם אם תפצע, גם אם תהיה ממש גרוע, גם אם תעבור קבוצה וכו'. באירופה בד"כ יחתכו אותך בשלב מסויים.
מצד שני בגלל שהחוזים מובטחים אין לך שליטה על איפה אתה משחק אחרי החתימה.

אוריה 2 בנובמבר 2015

לא כ"כ מסכים.
החוזה נחתם בין השחקן והקבוצה המקורית שלו כאשר לשני הצדדים יש זכויות וחובות שונות.
הקבוצה תשלם לשחקן את מלוא חוזהו המובטח, גם אם הוא יפצע לשנה, יאבד רגל, יקלע באחוזים נוראיים ועוד ועוד (לא סתם נולד המונח "עונת חוזה" שגורם לשחקנים להעלות רמה ע"מ לקבל חוזה טוב יותר בעונה שלאחריה).
השחקן מצידו יודע שהחוזה שלו ניתן להעברה בכל רגע נתון.
שורה תחתונה את הסכומים שהובטחו לשחקן הוא יקבל, אם החוזה שלא הוא לא מובטח, זה לרעתו אך יתכן גם לטובתו, אם יתן עונה מפלצתית יוכל לשדרג את חוזה בהתאם (לא נכנס כרגע לאופציות שחקן/ קבוצה וכדו').
בקיצור, לא פנים עצובות. "סתם" קיום חוזה ככתבו וכלשונו.
בביצה שלנו- מכבי משלמת עדיין לחואן פבלו כי יש להם חוזה חתום, לעומת זאת שביתה איטלקית של שחקן כמו רייכרט או מנגד, תופעת המנודים שלא מקבלים שכר בחיפה/הפועל זה מסוכן. תזכור את אביחי ידין, וויאם עמשא, ואלרועי כהן. זה יותר חשוב…

דור בלוך 2 בנובמבר 2015

אחד מפסקי הדין המאלפים בהיסטריה, הוא פסק דין של בית משפט בקנזס (נדמה לי) שפסל חוק שאסר על עבודת ילדים בטיעון של חופש העיסוק… של הילדים.

יש סיבה שיש חוקי עבודה ושהם קוגנטיים (לא ניתן להסכים בשונה אליהם), הסיבה היא שיש פערי כוחות מובנים בין מעסיקים למועסקים, שגורמים למירוץ לתחתית של המועסקים.

בעוד יחסי הכוחות האלה אינם נכונים לגבי לברון ג'יימס, הם בוודאי נכונים לגבי לוק ריידנאור ועמרי כספי.

אוריה 2 בנובמבר 2015

גם בזה אני לא מסכים.
עומרי כספי יכל להשתכר סכומים גבוהים בהרבה ממה שהוא מרוויח בנ.ב.א אם היה הולך למקום אחר שחפץ בשירותיו (מכבי, קבוצות רוסיות/טורקיות וכדו'). יש לו חלום לשחק בנ.ב.א וזו זכותו, וכל הכבוד לו על זה. מכאן ועד טענה על מסחור בחוזים יש מרחק רב בעיני.
קשה לי לומר שבספורט מקצועני למעסיק יש כח מובנה יותר מלעובד.
כמה שחקנים אתה מכיר באירופה או בארץ שישבו ביציע עונה שלמה ולא קיבלו משכורת כי התחשק להם לעזוב?
עכשיו תחשוב על כמה משכורות מופרכות משלמים כל שנה בארץ ובחו"ל על שחקנים שלא שווים את הכסף אבל יש חוזה ולכן חייבים לעמוד בו.
ג'רמי פארגו חתך חוזה מול מכבי, נקנס בסכום נמוך (לזכרוני $250,000) והלך לחוזה גבוה בהרבה בנ.ב.א
כנ"ל סיפור יוגב אוחיון וקאזן, נראה לי שבסוף שולם שם סכום נמוך.
ואגב, גם בנ.ב.א הרבה קבוצות שילמו השנה פרמיה גבוהה יחסית לשחקנים שלא שווים את הכסף, רק בגלל שבעונה הבאה צפוייה קפיצה משמעותית בתקרת השכר והם רצו לקבע את הסכומים בתקרה הנמוכה.
כך שבעיני מדובר על שוק משוכלל, שבטח אין צורך להתערב בו, עם נטיה לטובת השחקנים ולא לטובת בעלי הקבוצות.

לירן 2 בנובמבר 2015

כספי לא יכל להרוויח בשום מקום סכומים יותר גבוהים ממה שהוא מרוויח. טענה מאוד מוזרה טענת פה.

איציק 2 בנובמבר 2015

יחסיי הכוחות לא נכונים לא לגבי לברון ולא לגבי כספי (אולי במקום לא נכונים עדיף לכתוב מאד מוטים). בשני המקרים הם מאד מוטים, בראשון לטובת לברון ובשני לטובת הקבוצות. החזק שולט ויכול להטות את יחסי הכוחות לטובתו.

ניר 2 בנובמבר 2015

המקרה ברור ואתה יודע מה, אני מאמין שלוק רידנאוור באמת מתוסכל מהמצב, אבל לקחת דוגמא מהשפיץ של הפרמידה (וכל דוגמא שתיקח מהנ.ב.א זה השפיץ, בטח לגבי שחקן שעשה מעל 10 עונות בליגה והוא עשיר כקורח) הוא בעייתי ונשמע כמו אוי אוי אוי, הרי אני מניח שלרידנאוור אין בעיות משכנתא ואם הוא צריך למצוא סידור לחודש,חודשיים או שנה לשאר המשפחה הוא ימצא סידור נוח.

אולי העניין נכון לרמות הנמוכות יותר שבו השחקנים באמת חיים מהיד לפה, אבל ברמות הנמוכות יותר אני לא בטוח שזה עובד באותה שיטה.

Amir A 2 בנובמבר 2015

עד היום לוק רידנאוור עשה בקריירה $45,269,478. כשהצטרפתי לחברה הנוכחית אחד המנהלים הבכירים כאן אמר לי לזכור ש"הם משלמים לך כדי להיות מתוסכל". אני חושב שברמת ההכנסה שלו לוק יכול לעמוד בקצת תיסכול…

איציק 2 בנובמבר 2015

דווקא אנשים עם המשכורות הגבוהות הם הרבה יותר רגישים והרבה יותר קשה להם להתגבר על תיסכולים. במקרה שלהם זה הרסני.

יהודה 3 בנובמבר 2015

בוודאי! אנשים עשירים הם רגישים יותר ולכן החברה צריכה להזהר מאוד מלגרום להם תסכולים.
לעומת זאת איש-המכבסה-על-חוזה-זמני של סיאטל סופרסוניק שהועסק בין 12.1.06 ל 17.3.06 עד שפוטר (שוב) בתהליך שגרתי של התייעלות מחלקת התחזוקה של המועדון או משהו בדומה, הוא מן הסתם אדם מחוספס והוא יכול לשאת את התסכול מהחיים, מחוסר התקווה, משכונת המגורים האלימה, …., הוא עני והוא התאמן על זה כל החיים.

איציק 3 בנובמבר 2015

אתה חסר ציניות כלל וכלל, אהבתי את תגובתך… תנשום עמוק.

יהודה 3 בנובמבר 2015

(;
באתי להוסיף על דבריך ולא חלילה לגרוע.

גיל 2 בנובמבר 2015

המקרה שלו באמת לא נראה לי נורא. זה לא שהוא כל יום נסע למקום אחר. הוא היה צריך לחכות עד שהעיסקאות יגמרו ואז לנסוע לאן שצריך.

אלעד 2 בנובמבר 2015

זה מעציב כשמסתכלים על ההיבט האנושי.
הרי רוב השחקנים בליגה הם לוק רידנאוור כאלה – שחקן שביום אחד ללא הודעה מוקדמת מוצא עצמו ב"פרישה". הוא לא קובע את התנאים שלו, כמו למשל נאש או קובי. הוא פשוט נשלח הביתה וזהו, נגמרה הקריירה. אין אימון להגיע אליו ומשחקים לפקוד. נגמר

Amir A 2 בנובמבר 2015

כשאתה בוחר קריירה, אתה לא טורח לבדוק קודם כל מה המשמעות שלה? הרי לא תלך ללמוד רפואה ואחר כך תתפלא על שעות ההתמחות הארוכות, לא תלך ללמוד עבודה סוציאלית ואחר כך תתפלא על המשכורת הנמוכה ולא תלך לשחק ב-NBA ואחר כך תתפלא שמעבירים אותך כמו סחורה. הכל ידוע מראש.

אלעד 2 בנובמבר 2015

אני די בטוח שזה עדיין לא פשוט. וגם 50 מיליון דולר בחשבון הבנק לא מקלים על ההרגשה.

Ljos 2 בנובמבר 2015

יש הבדל אחד חשוב בין קריירה בספורט לבין כל קריירה אחרת – הגיל. אם בכל קריירה אחרת יש זמן לבחור בה בגיל 18, 20, 30 (אלן ריקמן נטש קריירה מבטיחה בהיי טק בגיל 30, והעביר 10 שנים בשיעורי משחק והשגת אוכל חינם, עד שבסוף הציעו לו לשחק את האנס גרובר במת לחיות). בספורט בגיל 18 אתה כבר אמור להתחיל קריירה או להיות בש

Ljos 2 בנובמבר 2015

*או להיות בשיאה. הספורטאי ״בוחר״ בקריירה בגיל פחות רציונלי, ודברים לא תמיד הכי גלויים.

גיל 2 בנובמבר 2015

זה לא ממש נכון. רוב שחקני הנבא שאיבדו סיכוי לשחק בליגה יכולים לשחק באירופה או בסין. אני מניח שזה לא בא בהפתעה לאף אחד אבל עדיין זה כמובן לא קל. לא במקרה הרבה מאוד שחקני עבר פושטים את הרגל. אין להם את הכלים בגיל מבוגר להתמודד עם העולם האמיתי.

Lord Anthony 2 בנובמבר 2015

זה הצד השני של ביטחון תעסוקתי.
מצד אחד אי אפשר לפטר אותו, מצד שני אפשר להעביר אותו לכל מחלקה אחרת באירגון.

דה לה פניה 2 בנובמבר 2015

היית הכי מדויק בתגובה. למעשה, כפי שגם המקרה מדגים, הוא עובד של "הליגה", על פי החוקים הנוגעים לחוזים, ולכן ההעברה מקבוצה לקבוצה לא מטפלת את הזכויות החוזיות שלו, אלא מקיימת אותם. הוא מוגן חוזית וישולם לו שכרו, כפי שנדרש בחוזה.

Ljos 2 בנובמבר 2015

עד כמה שהבנתי את העניין, החוזה הלא מבוטח אומר שאם חותכים אותו, הוא לא מקבל משכורת. כלומר, פיטורים בלי הפיצויים.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 2 בנובמבר 2015

אז הוא גם לא חייב ללכת לשום מקום. יש שני צדדים למטבע.

יובל 3 בנובמבר 2015

לא בדיוק פיטורים בלי פיצויים, כי הוא לא שכיר, אז זה לא ממש פיטורים. הוא פרילאנסר.

דה לה פניה 2 בנובמבר 2015

*מבטלת

אלעד 2 בנובמבר 2015

בשנות ה-90 היה שחקן שמאוד אהבתי בשם כריס גטלינג, שמצא עצמו מחליף קבוצות כמו גרביים. באחת העונות, דווקא בעונה שבה נבחר לאול-סטאר, הוא היה חלק מטרייד ששלח את כל החמישייה הכושלת של דאלאס תמורת החמישייה הכושלת של הנטס.
איפשהו באחד המעברים האלה, בין הקבוצה ה-8 ל-9 או ה-9 ל-10 הוא הודיע שנשבר לו. הוא פשוט סירב לעבור. לא זוכר איך נגמרה הסאגה.

ירון 2 בנובמבר 2015

לא הבנתי משהו. למה הקבוצה המקורית שלו במקום לשלוח אותו בטרייד לקבוצה שלא מעוניינת בו פשוט משחררת אותו בעצמה ומפנה מקום בתקרת השכר שלה?

ניר 2 בנובמבר 2015

כי אז הם צריכים לשלם את כל החוזה שלו, אם הוא עובר בטרייד אז הם גם משתחררים מהחוזה וגם מעבירים את חובת התשלום לקבוצה החדשה.

בלייק 2 בנובמבר 2015

העובדה שאפשר לשחרר אותו בלי לשלם את החוזה הופכת אותו לקלף מיקוח אטרקטיבי במו״מ לטרייד. אם ישחררו אותו בלי טרייד יפנו מקום במסגרת השכר, מה שיכול לעזור לפתות שחקנים חופשיים (או עם אופציות שחרור), אבל לא שחקנים תחת חוזה.

יוני (המקורי, מפעם) 2 בנובמבר 2015

בעיניי הסיטואציה הזו ממש סבירה רק כי הוא עושה המון כסף. אפשר גם לדבר על בעיות הגב של סנטרים אחרי גיל 50. האנשים האלה חיים את החלום לא רק כלכלית.

אם כבר ניצול זה מה שהולך בקולג'.

אלון 2 בנובמבר 2015

ההסכמים בנבא נחתמים בין בעלי הקבוצות וארגון השחקנים. כלומר השחקנים הסכימו לתנאים האלה בתמורה לשאר התנאים שהם מקבלים.
הלוואי שהסכמים כאלה היו גם במקום עבודה שלי.

ניר 2 בנובמבר 2015

אני ממש מתקשה להבין פה את המגיבים. אם לסכם במשפט את מה שהם אומרים, אז מה, הוא מרוויח מלא כסף.

גם לאנשים שמרוויחים מלא כסף יש רגשות, ואפשר להיות אמפתיים גם אליהם.

Amir A 2 בנובמבר 2015

אפשר להיות אמפתיים, בהחלט. אבל לא צריך להציג את זה כאילו הליגה והקבוצות אלו מפלצות שטורפות את השחקנים האומללים מבלי שאלו ראו את זה מגיע. מי היה השחקן שהתלונן שהליגה והקבוצות מתייחסות אל השחקנים כמו עבדים?

יוסי מהאבטיחים 2 בנובמבר 2015

קצת מרגיז לקרוא תגובות שמכשירות יחס שכזה רק כי שחקנים "עושים הרבה כסף" או "חיים את החלום".
החבר'ה האלה מקבלים הרבה כסף, בניגוד אלינו, משלל סיבות ששמות אותם במקום לא קל בחיים, בניגוד אלינו.

זה בכלל לא משנה אם ימצאו דיור נוח או ישמרו על רמת חיים של 6 או 10 מליון. הם עדיין צריכים להסביר לילדים למה הם צריכים להיפרד מחברים כל שנה, למה לאשה לעולם לא תהיה קריירה, למה קשה להחזיק ברכוש קבוע כשהיום אתה במינסוטה הקפואה ומחר במיאמי.

וזה נכון מאד שהם יהיו מסודרים בגיל 40, אבל גם יהיו בלי סחוס בברך ובריב מתמשך עם הילדה כי היא בכלל לא זוכרת אותך (ישנת שליש מהשנה מחוץ לבית) ופיספסת כל טקס חשוב בחיים שלה בגלל העבודה.

השכר שלהם גבוה מסיבות טובות מאד, וכל מי שרוצה להתחלף איתם כי הם "עשו מהתחביב מקצוע" לא מבין לעומק את ההקרבה שלהם, פיזית ונפשית.
האמת, גם הם מבינים רק בדיעבד…

איציק 2 בנובמבר 2015

לא מסכים לחלוטין. הם באים למערכת עם יתרונות ועם חסרונות וכל זה היה ידוע מראש!!! הם הסכימו לכך ואלו לא תנאי עבדות. הכסף לא פותר הכל אבל מסדר המון דברים וכן בשביל שכר כזה אפשר להתגמש בדברים אחרים. לא רבים מצליחים למצוא פרנסה כל-כך טובה דווקא במה שהם הכי אוהבים לעשות. זו לא סיבה לשים להם מקלות בגלגלים, אך זה לא מקל גדול כמו שאתה מספר (מספר המשחקים והצפיפות שלהם זה מקל גדול בהרבה). הסיפור עם הילדה והאירועים והאישה בלי קרירה לא מחזיקים מים. האישה ידעה את כל זה ולרוב גם לא רצתה קריירה (ואם רצתה, ויתרה במודע) כי אם להיות עם בעלה בקרירה שלו. כשהוא ואישתו החליטו לעשות ילדים הם גם ידעו את האילוצים. המון שחקנים נדים בכול רחבי אירופה, סין ודרום אמריקה ומחליפים קבוצה כל שנה מכל מיני סיבות (לא כי שוכרים בהם או בחוזה שלהם), אז מה? זה המקצוע שלו.
אני לא חושב שזה נח, אני לא חושב שהמצב תמיד נעים, ואולי יש מקום לשינוי בתנאים, אך חשוב להבין שכל זה היה ידוע מראש וזה לא כל-כך נורא, יש דברים הרבה יותר גרועים מלהיות שחקן כדורסל ב-NBA.

יוסי מהאבטיחים 2 בנובמבר 2015

אף אחד לא אומר שזה לא היה ידוע. זה בכלל לא משנה. יש עיוות וצריך לתקן אותו. וזה שהם מרוויחים הרבה לא אומר שהעיוות צריך להימשך

איציק 2 בנובמבר 2015

יש עיוות, הוא לא כל כך גדול. רצוי לתקן אך הוא לא דרמטי כמו שתארת. יש עיוותים הרבה יותר חמורים וציינתי למשל 82 משחקים בחודשים ספורים. רצוי לטפל בהם תחילה.

לוק 2 בנובמבר 2015

אני לא מאמין שיש כאל אנשים שחושבים שיש צורך לרחם על החיים הקשים של שחקני נבא…
מעבר לכך שהבן אדם עושה סכומים אדירים בשביל הדבר שהוא הכי אוהב לעשות אתם שוכחים שאף אחד מהם לא חייב לעשות קריירה של עשר עונות. אם "הסבל" שכרוך בלשחק בנבא כזה נורא אז שחקן כזה יכול לפרוש אחרי 5 שנים עם כמה מיליונים טובים (ועם פנסיה!) ולחיות באיזה עיר שהוא רוצה ולהשתתף בכל האירועים של הילדים שלו… מעשית כל שחקן שיכול רוצה להישאר כמה שיותר עונות (למעט לארי סנדרס אבל זה סיפור אחר), הפיצוי והסיפוק מהעבודה שלהם שווה את החסרונות…

יוסי מהאבטיחים 2 בנובמבר 2015

חשבת על זה שמצב כזה מתאפשר דווקא בגלל שהם עושים את מה שהם אוהבים?
ואיך זה בכלל קשור לכמה הם מרוויחים? לא צריך להתאפשר מצב בו מישהו מעביר אותך 5000 ק"מ רק כי בא לו בלי שיש לך סיי.
לא חושב שרידנאוור מרוויח יותר מהשוער של ריאל שהטיל וטו על מעבר ליונייטד. גם שם התרעמת על החוצפה של השוער הזה שמרוויח מליונים רק כדי לאפשר לפרז לסחור בו כמו תרנגולת?

אלון 2 בנובמבר 2015

לא יודע, אני נוטה לא לרחם עליהם. הם תחת חוזה מול ה-NBA אם העבודה וסגנון החיים לא מתאים להם. הם יכולים לעבור לקבוצת D leauge שם יהיה להם יותר כוח, או לעבור לשחק באירופה ששם אי אפשר להכריח אותך לעבור קבוצה.

השחקנים שמשחקים ב-NBA מקבלים חוזה מוגן (שלא ממש קיים בתעשיות אחרות) ההכנסה שלהם מובטחת גם במקרה של פציעה או סתם תקריות אקדחים בחדר ההלבשה. זה דבר שלא קיים בשום תעשיה אחרת.
אז לכן, יש להם יתרונות וחסרונות ואני חושב שאין פה בעיה אמיתית בשיטה הזו של ה-NBA.
אם יש, אז השחקנים מאוגדים באיגוד שחקנים מאוד חזק שיכול לפעול לשנות את זה.

ניר 2 בנובמבר 2015

זאת באמת נקודה שלא התייחסו אליה פה כמעט, הרי יש איגוד שחקנים שמדי כמה שנים יושב מול הבעלים ומול הליגה והם מגיעים להסכמים ולעיתים בשל חוסר הסכמות אפילו השביתו חלק מעונות מסויימות.

אז סביר שהנושא עלה וזה הפתרון המוסכם שהגיעו אליו, או שלשחקנים המצב הזה לא נורא כל כך או שהיו להם דברים יותר חשובים ועל זה הם החליטו לוותר.

ואתם יודעים מה, גם אם הנושא כן חשוב ונציגי איגוד השחקנים ויתרו על זה כי הם העדיפו לדאוג לשחקנים העשירים (מה שלא נראה לי) אז השחקנים יכולים לבוא בטענות לעצמם לפני הכל.

בכל מקרה לא נראה לי שה- NBA הוא דוגמה טובה להצפת הנושא.

איציק 2 בנובמבר 2015

רק אומר כך., יש פה תגובת של ניר אלון… זה עושה לי תחושה לא נוחה ;)

ניר 2 בנובמבר 2015

זה אלון ניר (:

בכל מקרה נראה לי שדווקא אלון + ניר לא בדיוק מייצגים את העמדה של ניר אלון.

עופר 4 בנובמבר 2015

איגוד השחקנים דואג באופן מודע לרוב השחקנים ולא לשחקנים הכי עשירים. כלומר הוא דואג לשחקנים הפחות עשירים (אי אפשר לקרוא לאף אחד מהם עני). וכן, אני מסכים שלאיגוד השחקנים יש הרבה מאוד כח והוא יכול להתנגד לזה אבל אין לו אינטרס כי זה טרייד אוף בין חוזה מובטח לבין העברות בטרייד.

ניר אחר 3 בנובמבר 2015

אני לא מבין מאיפה מגיעה התפישה שהם עושים את הדבר שהם הכי אוהבים בעולם. לחלק נכבד מהם זה ממש לא מה שהם הכי אוהבים או רוצים לעשות, רובם הגיעו מרקע עני כשהבחירה שלהם נעה בין להיות סוחר סמים לבין להיות כדורסלן, ועל רקע נתוני הגובה, ברור שהם העדיפו את האופציה השנייה.

זה לא שכולם באו ממעמד ביניים שאיפשר להם להחליט להיות רואה חשבון או כדורסלן.

איציק 3 בנובמבר 2015

לא יודע אם לצחוק או לבכות מהתגובה. הם שנאו לשחק כדורסל, סבלו מכל רגע אך הסכימו לקבל על עצמם עול זה כדי לא להתדרדר לסמים.

Ljos 3 בנובמבר 2015

דברים כאלה בהחלט קורים. בעיתון הופיעה בשבוע שעבר כתבה על מישהי שהתאבדה אחרי שהפסידה בתחרות ישבנים בברזיל, כי לדעתה זו הייתה הדרך היחידה שלה לצאת מהשכונה וממעגל העוני. אומרים שיאו מינג שנא כדורסל (וייתכן שהיה אומר משהו בעצמו אם היו נותנים לו לדבר). אנדרה אגסי פתח את הביוגרפיה שלו בהצהרה שהוא שונא טניס. איזה שחקן קריקט אנגלי שאני לא מכיר (ויק מרקס) אמר שהוא רוצה שלפעמים ירד גשם והוא לא ייצטרך לשחק ולאכזב. מכיר את זה כשאומרים שאסור לשים שיר אהוב בתור שעון מעורר, כי מהר מאוד תשנא את השיר? אז זה בערך מה שקורה. הם משחקים מגיל 6, ב-100% מאמץ (אלא אם כן הם איזה דווייט הווארד כזה), ולא תמיד בשביל עצמם (המשפחה דוחפת, מדינה שלמה דורשת) – "לא מפתיע למה כל כך הרבה ספורטאים שונאים את הספורט שלהם – מפתיע כמה מעט מהם מודים בכך", בארי קוואן, טניסאי.
מצאתי אפילו ספר, "Silence of the Heart: Cricket Suicide", שאומר ששיעור ההתאבדות בקרב שחקני קריקט גבוה מאוד ביחס לממוצע הארצי.

איציק 3 בנובמבר 2015

תשמע, אגסי ומינג יכלו אחרי שנתים במקצוענים לפרוש אם כל-כך שנאו את עבודתם. היה להם מספיק כסף להתחיל חיים חדשים. יש כל-כך הרבה אנשים שסובלים ממקום עבודתם וחיים בזבל אך אין להם שום צ'אנס אמיתי לצאת משם. אם הם נישארו 10-15 שנים בעיסוק מגעיל זה אז כנראה היתרונות האחרים היו כל-כך גדולים שהם קיבלו על עצמם את העול שנשאו על כתיפיהם שנים כו רבות. פשוט לא קונה את הסבל הזה, אחרי שנתים שלוש בטופ של המקצוענים.

Ljos 3 בנובמבר 2015

יאו מינג לא היה יכול לפרוש עם אמא שכזו.
אני לא אומר שהמצב שלהם גרוע יותר משל אדם עני ששונא את העבודה שלו אבל חייב להמשיך. אבל זה קל להגיד – אז שיפרשו. ויעשו מה? הם שנים מתאמנים רק בשביל זה. אתה בן 21, שנה שנייה בליגה והרווחת בינתיים סכום יפה, אבל אתה שונא כל רגע. לאן אפשר לפרוש? כבר 12 שנים זה כל מה שאתה עושה ואפילו בקולג׳ לא נתנו לך ללמוד כי יש משחקים חשובים.

איציק 3 בנובמבר 2015

שכנעתה אותי, ליבי איתם. רץ לבכות.

Ljos 3 בנובמבר 2015

לא צריך לבכות על חלום שנשפך.
לעולם השלישי יש בעיות קשות וצריך לעזור להם, זה לא אומר שהכל מושלם במגדל השן וגם להם יש זכות להתלונן (בטח אם לא נולדו לעולם הזה).

איציק 3 בנובמבר 2015

הזכות להתלונן זו זכות קדושה ואני מנצל אותה כל יום מספר פעמים. רק הפעם הם לא התלוננו, מר בלוך התלונן בשמם, כלומר מלאכתם נעשתה בידי אחרים.

Ljos 3 בנובמבר 2015

זו הסיבה שאני מחבב אותך. כשאתה צודק, אתה צודק. ועתה, אתה צודק.

אבי 2 בנובמבר 2015

זו התרבות האמריקאית, זו התגלמות הקפיטליזם.

בארצות הברית מקובל מאוד לשנע עובדים, גם לארצות אחרות. לכן רבים גרים בשכירות. הם לא נקשרים למקום ובהתראה קצרה אורזים את כל המשפחה ועוברים לתקופה קצובה למקום אחר וחוזר חלילה.

גם בפוליטיקה זה כך. אם נבחר נשיא רפובליקני במקום דמוקרטי או להיפך, כל עובדי הממשל מוחלפים, וכל אחד עובר עם משפחתו לתחנה אחרת בחייו. פניה של העיר וושינגטון משתנים תוך כמה ימים.

שמעון 2 בנובמבר 2015

וואלה הלוואי אני הייתי סחורה כזאת. הם מרוויחים מיליונים אז הם יעשו מה שיגידו להם. גם אם יגידו להם לקפוץ על רגל אחת הם יקפצו. ממש שוק של עבדים בחייאת, כל אחד פה היה מתחלף להיות הנתח בשר הזה בשביל הסכומים האלו ופחות מזה. אין מה לרחם עליהם, זה הביזנס, הוא עדיין חי ויחיה כמו מלך.

shadow 3 בנובמבר 2015

כולם פה מתעלמים מהעובדה שזו ליגה פרטית שחוקיה קבועים וידועים לכולם.
בתוך הליגה הזו השחקנים הם שותפים מלאים (שלא כמו בליגות/ענפי ספורט אחרים).
יש אירגון שחקנים חזק מאוד שכבר השבית את הליגה לא פעם אחת.
כל התנאים הקיימים נסגרו בהסכמי עבודה שלא נכפו על איש.

מי קבע שיש בעיה אתית/הומאנית/השלם את החסר בלשלוח שחקן לקבוצה אחרת בלי לשאול אותו?

מישהו שאל אותי מה דעתי על בסיס סגור כשהתגייסתי לצבא? או האם בא לי לשרת קרוב או רחוק מהבית?
לצבא בכלל לא היתה לי בחירה חוקית אם להצטרף או לא לליגת האנבייאיי כל שחקן נכנס מרצונו החופשי כשכל החוקים ברורים.

פוסט בכייני משהו ורק בשביל לחדד את האבסורד, זה כמו להתלונן שלוחמי MMA הם מסכנים כי הם צריכים לחטוף מכות בשביל כסף.

אם כבר ספורט הלחימה הוא כבר נושא יותר בעייתי, כי שם מעודדים אנשים להרביץ אחד לשני בשביל כסף והנאה סדיסטית של הקהל.

נחשון שוחט 3 בנובמבר 2015

הפוסט מעלה שאלה מעניינת. מהו היחס בין ספורט מקצועני לבין ההגנה המקובלת על עובדים. בכל זאת ההשוואה איננה ישירה.
באן.בי.אי היו ביום פתיחת העונה (חוזים לא מובטחים) 446 שחקנים.
מצבם של שחקנים כמו רידנאוור ממש מעולה בהשוואה, למשל, לשחקן המדורג 100 בעולם בטניס.
מחוץ למאיה הראשונה, בטניס אתה בעצם "משלם כדי לשחק", כלומר רוב השחקנים נדרשים להוציא יותר משירוויחו, כדי לממש את החלום.
קיים אלמנט כזה אצל כל שחקן הנלחם על מקום ברוסטר באן.בי.איי.
רידנאוור הרוויח לאורך השנים הרבה יותר מהאלוף האולימפי ושיאן העולם בקרב 10, למשל.
לשחק באן.בי.איי פותח עבורו גם אפשרויות השתכרות נוספות, בהווה ובעתיד.
וצריך לזכור גם שאנחנו מרוחקים 40 שנה מתקופה שבה ספורטאים אולימפיים היו נפסלים על כל קבלת טובת הנאה כלכלית.
כך שמהצד הזה, יש כאן מצב שבו גם חלום ההצלחה הוא מעבר לשיקול הכלכלי, וגם סיכויי הזכייה פשוט אדירים. וכנגד זה ניתן לצפות לסיכון, הקרבה ואי-נוחות.

יחד עם זאת, אני מסכים שלא ניתן ללכת לקיצוניות ולהתעלם לגמרי מהשלכות אנושיות. קיימים צרכים אישיים ומשפחתיים מובנים מאליהם. צריך להיות איזשהו איזון. אני מניח שעוסקים בזה, האם אין בחוזים סעיפים כאלה ואחרים של הבטחת זכויות ומשענת ביטחון?

the bird 3 בנובמבר 2015

ממש מסכן רחמנות….
איזה באסה לו
אפשר את זה ביותר אימוג'ים של בכי?

מיקו גוטליב אהלן סבבה 3 בנובמבר 2015

כנראה שאם החוזים היו כאלה שהשחקן יכול לסרב לעבור קבוצה, הם היו נמוכים יותר. לא בטוח שהשחקנים היו חותמים על דבר כזה.

Comments closed