הדור שהחזיק את הליגה בין ג'ורדן ללברון

kg
במהלך סוף השבוע נודע שקווין גרנאט יפרוש מכדורסל, למרות הערכות קודמות שקשרו אותו עם עונה נוספת במדי קבוצת נעוריו מיניסוטה טימברוולבס.

קווין גארנט הגיע לליגה ב-1995, קובי בריאנט הגיע ב-1996 וטים דנקאן התחיל את קריירת ה-NBA שלו בשנת 1997.

בסוף עונת 1997-1998 פרש מייקל ג'ורדן מכדורסל, בפעם השנייה.

ההיסטוריה של ה-NBA היא שרשרת, שיירה של קרונות אחרי מיקאן היה ראסל והמאבק שלו בצ'מברלין, אחרי מג'יק ובירד הגיע ג'ורדן. כולם חפפו אחד לשני והחליפו אחד את השני ודאגו שבליגה תמיד יהיו סיפורים גדולים, שחקנים להזדהות אותם ולשנוא אותם, תלוי באיזה צד של המתרס אתה.

ואחרי פרישתו של ג'ורדן היה חשש אמיתי מי יירש אותו, לא מבחינת איכות הכדורסל, אלא מבחינת איכות הסיפור, מבחינת עוצמת האישיות, ואכן 5 שנים יעברו עד שלברון ג'יימס יגיע לליגה ו-10 עד שיהפוך להיות ל-MVP של הליגה והשחקן הדומיננטי ביותר שבה.

יש שיטענו שקובי בריאנט הוא האישיות הגדולה שעומדת כחוליה בשרשרת בין ג'ורדן ללברון אבל אני לא חושב ככה, אני חושב שבתקופה שאחרי ג'ורדן, שהייתה תקופה לא פשוטה לליגה במגוון דרכים, לא היה שחקן אחד שהחזיק את הליגה היו אלה קבוצה של סופרסטארים, שכל אחד בדרכו סיפק לליגה סיפורים ורגעים בלתי נשכחים ששמרו על מעמדה.

קובי והמירוץ שלו אחרי 6 האליפויות של ג'ורדן ומקומו בהיסטוריה, על בעיות האגו והנקודות הבעיתיות באישיותו וברקורד שלו, שיתוף הפעולה וההיפרדות משאק, ויחסי הבן-אב עם פיל ג'קסון.

טימי דנקאן, הביג פונדמנטאל, השקט שלו, העיקביות הדאבל דאבל שהיה בטוח כמו זריחת השמש מעל לאדמותיה הבלתי נגמרות של מדינת טקסס.

וקווין גרנאט, המקצוען המושלם, שהרים כל חדר הלבשה שאליו נכנס, השנים במיניסוטה שבה כולם רצו שיצליח, ובסופן ההליכה לבוסטן והחזרת האליפות לסלטיקס.

אפשר להוסיף על השלישיה הזאת שחקנים נוספים כמו אלן אייברסון ושאק שכבר פרשו, דירק נוביצקי ווינס קרטר שעדיין לא ואחרים אבל השלושה האלה שפרשו השנה היו עמוד השדרה שהחזיק את הליגה בשנים הלא פשוטות שאחרי ג'ורדן, כל אחד מהם עם מורשת מיוחדת משלו, היה עוד חוליה בליגת הכדורסל הטובה בעולם.

לקראת מרתון ברלין
הניצחון על האל

40 Comments

סמובר 24 בספטמבר 2016

טים דאנקן מחייך? סחתיין על התמונה

ד"ר רזי הופמן 24 בספטמבר 2016

אכן לא ייאמן.
כנראה שפעם הוא היה קצת פחות פולני:)

איציק 24 בספטמבר 2016

פולנייה…

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

טוב

austaldo 24 בספטמבר 2016

לא שלישייה אלא רביעייה – אלן אייברסון לגמרי שייך לחבורה הזו. דווקא בגלל הסיפור שלו ובגלל שהוא האנדרדוג האולטימטיבי של התקופה

דן דן 24 בספטמבר 2016

חמישייה, נוביצקי שם באותו גובה כמו כולם: האירופי הטוב ביותר, MVP, שיאי נקודות, וכמובן אליפות עם הסגל הכי חלש מאז אולג׳ואן ב 95׳

austaldo 24 בספטמבר 2016

צודק. גם נוביצקי שם.

ק. 25 בספטמבר 2016

דאנקן היחידי שאפשר לשים שם לפני שאק

רועי ויינברג 24 בספטמבר 2016

אחלה טור. בכל הגמרים מ-1999 עד 2010 היה רק אחד שלא כלל אף אחד משלושתם (2006). 11 אליפויות, 10 מתוכן ב-1999 עד 2010.

יוסי מהאבטיחים 24 בספטמבר 2016

אחלה.
רק כמה מהם תרם KG? אליפות וגמר? לוויד יש יותר, לנוביצקי אותו דבר.
עם כל הכבוד וההערכה ל KD, אייברסון ודומיהם, הם לא במדרגה של שאקיל קובי וטימי.

ד"ר רזי הופמן 24 בספטמבר 2016

KG החזיק את מינסוטה על הגב וגרם לכל שחקו לשחק קצת יותר טוב. בגלל זה הוא אחד מ ה3 ולא אייברסון הגדול שהיה יותר אינדיוידואל ולא זכה באליפות אחת.

תומרג 25 בספטמבר 2016

החזיק את מינסוטה על הגב אבל לא לקח אותה לשום מקום
(אגב, לפחות בתחילת הדרך, קני אנדרסון נחשב שחקן משמעותי כמעט כמו גארנט)

אודי 24 בספטמבר 2016

גארנט היה פחות טוב מדאנקן (גם הם מאוד לא אהבו אחד את השני) וקובי, אבל הוא שחקן שמאוד השפיע. הוא פתח את הגל החדש והאחרון של שחקני prep-to-pro, החוזה שלו עם מינסוטה היה בין הסיבות העיקריות לשביתה ב-1999, והמעבר שלו לבוסטון (לא בהכרח משהו שהוא השפיע עליו באופן ישיר) התחיל את הטרנד של Big Three ו-Super teams

יוסי מהאבטיחים 24 בספטמבר 2016

מאלון ופייטון חברו לשאקובי.
בארקלי חבר לדרקסלר והאקים.
רודמן הצטרף לבולס.
מוזס לדוקטור.
תעצור אותי כשבא לך.

ד"ר רזי הופמן 24 בספטמבר 2016

הביג טיקט יכול היה לסיים עם 3 טבעות אם….
אבל עם האם הזה לא הולכים למכולת.
ברגע שהשלשות הפסיקו להיכנס היה ברור שהוא בירידה והנשק הכי טוב של בוסטון, פתיחת הצבע, אבד.
למזלו של דוק איינג סידר את הביג 3 אחרת לא היתה לו עד היום אליפות אחת.
שנה לפני כן, שנת הטנקינג, שנאתי את ריברס כי בוסטון שיחקה כל כך לא בוסטון. היה שם חוסר רצון אמיתי לנצח למי שזוכר. שמח שהוא לא בבוסטון יותר כמו ששמח שפפ לא בבאיירן.

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

אני לא אובייקטיבי לגבי גארנט.
חשבתי קצת יותר סובייקטיבי ובאמת שאק נמצא הרבה לפניו בשלישייה הזו עם טימי וקובי

Harry hole 24 בספטמבר 2016

בהחלט מסכים שמג'ורדן ועד לברון היתה שרשרת כוכבים ולא מגה כוכב שסחבו את הליגה, לעיתים בהצלחה ולעיתים בפחות הצלחה, אבל בעמוד השדרה היו רק שניים: קובי ושאק. דאנקן עם סגנון המשחק היעיל להפליא והמנהיגות השקטה היה אסון שיווקי על ומחוץ למגרש. גארנט הוא עוד כוכב מצוין בשרשרת כוכבים שבמקרה פורש יחד עם קובי ודאנקן.

יריב 24 בספטמבר 2016

שום חפיפה בין מיקאן לראסל, אפילו לא ממש גב לגב. מיקאן פרש ב54. היה לו נסיון לחזור מפרישה בעונת 55-56 שלא עלה יפה והוא פרש סופית בעונה זו. ראסל הגיע לליגה בעונת 56-57. למעשה, הקבלה ממש נוחה בין זה למצב של המעבר מתקופת ג'ורדן לתקופת לברון (אם כי ללברון לקח הרבה יותר זמן להפוך לדומיננטי מאשר לראסל, בין השאר כי הגיע בגיל צעיר יותר).

דור בלוך 24 בספטמבר 2016

צודק כמובן תודה על התיקון

יהושע 24 בספטמבר 2016

אויש נו באמת. לא בכיוון אפילו

שחקן ברמה של גייסון קיד וסטיב נאש ולא יותר

דור בלוך 24 בספטמבר 2016

אני לא מסכים, אני חושב שגארנט מזכיר אותם ברמת הדומיננטיות וההשפעה שלו על הקבוצות בהן הוא שיחק.

בלעדיו מיניסוטה היא, ובכן, מיניסוטה בלעדיו, ובוסטון כמובן לא הייתה זוכה בכלום

יוסי מהאבטיחים 25 בספטמבר 2016

אתה יכול להגיד בדיוק אותו דבר על ריי אלן.
רק שלאלן יש עוד טבעת.
אגב, לי לא נראה שיש ספק מי היה ראשון בין שווים בטריו של בוסטון. זה לא אף אחד משני אלו.

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

חבל רק שפול לא חוזר לסיים קריירה בבוסון.
אני חושב שאיינג פשוט לא רוצה. חבל, אני יודע שאוהדים רבים רוצים מאד שיחזור הביתה ויסייע מהספסל ובחדר ההלבשה.

רטקסס 24 בספטמבר 2016

שאקיל הוא המעבר, לא?
הגיע לשיא *בדיוק* בשנים שלא ג'ורדן ולא לברון היו בליגה (99-2003), וכמובן משך גם יכולת טובה עוד 5 6 שנים אחרי כן

Oded 25 בספטמבר 2016

בדיוק מה שאני חשבתי

שי 25 בספטמבר 2016

אין קפיצה בין מייקל ללברון. קובי מעביר את הלפיד. תשנאו אותו או תאהבו אותו… דאנקן שחקן ענק, אולי אפילו הגדול בתפקידו אבל אף פעם לא היה לו את המשהו מעבר לכדורסל שמויא אותך מהשורה.

shohat 25 בספטמבר 2016

אחלה פוסט. כאשר "מסכמים את הדור" קובי, שאקיל ודנקן הם טופ 10-15 אול טיים. גארנט perennial allstar שלא עלה את המדרגה הנוספת.
הוא מייצג אב טיפוס חדש של סבן פוטר אתלטי וורסטילי, שגם מוביל כדור, קולע מבחוץ, מנהל משחק. בכך היתה לו תרומה משמעותית לשינוי תפיסת המשחק והדרישות משחקנים גבוהים.

יואב דובינסקי 25 בספטמבר 2016

גם אני לא שם גארנט באותה רשימה עם קובי ודאנקן.

Yavor 25 בספטמבר 2016

ובצדק לטעמי

א.ב 25 בספטמבר 2016

לגמרי מסכים, KG ברמה של קובי ודאנקן, אבל שאק נמצא מעליהם…

יוסי מהאבטיחים 25 בספטמבר 2016

דאנקן הוא arguably מספר 4 הטוב בהסטוריה.
קובי לבטח בין שלושת מספרי 2 הגדולים.
שניהם מתדפקים על דלתות העשיריה הראשונה של כל הזמנים.

KG הוא סטאר חביב, אבל לא בליגה הזו.

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

חייב להסכים אתך.
דנקן אכן ה 4 הטוב בהסטוריה!
קובי שני לייק באמדת הגארד.
KG לצערי לא שם. כנראה בגלל ששיחק במינסוטה ולא באחת הקונטיינדריות בשיאו. תארו לעצמכם שהיה מגיע ללייקרס אחרי עזיבת שאקיל….

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

שני למייק בעמדת הגארד

אביאל 25 בספטמבר 2016

אני לא יודע איך אפשר לטעון, הן על פי הסטטיסטקות, על פי הקהל ובעיקר על פי הדרך בה התמקדה התקשורת ונתנה תשומת לב (כמעט היסטורית) את זה שבראיינט לא היה החוליה המקשרת בין ג׳ורדן ללברון.

אמרו את זה גדולי הפרשנים האמריקאיים וגדולים השחקנים, אבל פה בדה באזר יש הרבה אנשים שטוענים שקובי בראיינט הוא מחוץ ל20 הגדולים בהיסטוריה, מעניין לבדוק למה.

יוסי מהאבטיחים 25 בספטמבר 2016

בעיקר כי 5 השנים שאחרי ג'ורדן היו שייכות אבסולוטית לשאקיל.

אביאל 25 בספטמבר 2016

יוסי – שנתיים שלוש וכמו שבראיינט לא היה לוקח את הטבעות בלי שאקיל, שאקיל לא היה לוקח בלי בראיינט ומה אחרי זה ? מי היה הכוכב הנוצץ של הליגה ? כולל בעונות הראשונות של לברון ? ללא ספק שזה היה בראיינט.

יוסי מהאבטיחים 25 בספטמבר 2016

טריפיט של הלייקרס ועוד הפסד בגמר זה כבר 4 שנים של דומיננטיות.
גיב אור טייק שנה לפני או שנה אחרי, וזה כבר לפחות 5.

מה היה קורה אחד בלי השני זה סתם ויכוח אקדמאי. אפשר להגיד את זה גם על מייקל וסקוטי, מג'יק וקארים, מאנו וטוני עבור טימי ועוד.
העובדה היא ששאקיל בשיאו דרס את הליגה, היה mvp של כל האליפויות, והיה הביג דוג.
מסכים שחמש השנים שאחר כך שייכות לקובי, אבל זה בטח לא כמו שהצגת את זה כאן ( הסטטיסטקות, על פי הקהל ובעיקר על פי הדרך בה התמקדה התקשורת ).

מתן גילור 25 בספטמבר 2016

נתחיל מזה שאני כן חושב שקובי טופ 20 ואפילו טופ 10 (שם אותו 10 אחרי מאבק קשה עם הד"ר וחאכים).
לגבי ההתמקדות והתקשרות יש לו קייס. מבחינה סטטיסטית הוא לא שם. הוא נחות משאק ודאנקן בצורה משמעותית. שלא לדבר עם ג'ורדן ולברון, אותם, מבחינה סטטיסטית, הוא כלל לא מדגדג.

ד"ר רזי הופמן 25 בספטמבר 2016

יותר קל לשים אותו בחמישיה השניה כי הראשונה תפוסה ע"י מייק.

Ljos 25 בספטמבר 2016

זה נראה כמו משהו מאוד אישי. עבורי, היה היה מייקל, האחד והיחיד. לאחריו היה סטיב נאש, שאין כמותו. בזמן שבין הפעם האחרונה שהקנדי היה רלוונטי ועד לשנתיים האחרונות היה חור עצום, שרק סטף קרי, האיש והאגדה, הצליח למלא. השאר היו ברקע, עזרו למלא את הזמן וניפחו את הליגה.

Comments closed