צדק: ג'ורדן – לברון ,פדרר – נדאל

פדרר הוא הצדק, ועליו לנצח את לברון

אני חושב הרבה על השאלה למה אני כל כך שונא את לברון ולמה כל כך כאב לי הנצחון שלו על סן אנטוניו עם אותה שלשה של ריי אלן.

כבר הגעתי מזמן למסקנה שהסיבה היא שהוא היחיד בסביבה שיכול ליצר דיון בשאלת הגדול בכל הזמנים מול ג'ורדן, דיון שאני חרד ממנו, אבל למה בעצם אני חרד ממנו?

ואז קראתי את התור של אלון עידן על המפגש הקרב של פדרר ונדאל, וזה היכה בי – ג'ורדן בכדורסל, פדרר בטניס, מסי בכדורגל, עלי באגרוף, משחקים את המשחק כאילו הוא הומצא עבורם. הסיבה שהמשחק שלהם כל כך יפה בעיני הוא שהם משחקים אותו בטבעיות, כאילו אחד הם, הם לא כופים את עצמם על המשחק אלא הם חלק אינטגרלי ממנו, כמו בקטע במטריקס שבו ניו מפסיק לפעול במטריקס ומתחיל לעצב אותו, להפוך לחלק ממנו.

ובתחושה המאוד סובייקטיבית שלי, הנצחון של היופי הזה הוא הצדק, הוא שיווי המשקל, הוא ההרמוניה, וכל דבר אחד הוא לא צודק, לכן כל כך כאב הנצחון של לברון שהביא לו אליפות שנייה עם מיאמי, לכן גם לאוהד ספורט שלא צופה במשחקי טניס באופן קבוע כמוני, מתגנבת התרגשות מהולה בחרדה לקראת גמר אוסטרליה הפתוחה מחר, והעובדה שהכסף החכם הוא על נדאל במשחק הזה רק מעצימה את ההתרגשות והחרדה.

מי יתן והפעם הזאת הצדק ינצח.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

141 תגובות ל “צדק: ג'ורדן – לברון ,פדרר – נדאל”

  1. מתן גילור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 10:31)

    תודה דור.
    אני כופר בהשוואה הזו.
    *לדעתי*, מהבחינה הזו פדרר הוא ייחודי. יש מהנים לצפייה יותר מג'ורדן או מסי או עלי. זה לא שהם לא מהנים לצפייה – הם מאד מהנים לצפייה, אבל יש מהנים מהם. אסטטיים מהם. מבלי להיכנס לאיכות הביצוע.
    פדרר ייחודי בזה שהוא גם הגדול ביותר, גם הטוב ביותר (נעזוב את הוויכוח לגבי פיק קריירה, לכל הפחות בהקשר של להיות בטופ של הטופ לאורך זמן ובאופן עקבי) וגם המהנה ביותר לצפייה. [אני גם חושב שהוא המרגש מכולם, אבל זה דיון אחר ועוד יותר סובייקטיבי.]

    להגיב
    • אסף (פורסם: 28-1-2017 בשעה 10:59)

      מסכים.
      ויותר מזה: אסתטיקה, בניגוד לניצחונות, היא תקופתית. אם ג׳ורדן היה משחק היום, אני לא חושב שהוא היה נחשב אסתטי במיוחד. המשחק שלו שהיה מבוסס על ג׳אמפרים מחצי מרחק – כמעט מילים מגונות ב nba של היום. ההטבעות מרשימות גם היום, אבל אף אחד לא חושב להגדיר את וינס קרטר, לדוגמה, כהתגלמות היופי בכדורסל.

      להגיב
      • Ollie Williams (פורסם: 28-1-2017 בשעה 11:21)

        לא חושב שזה נכון לומר דבר כזה על אסתטיקה של סגנון פר תקופה, ולהשתמש בזה כמדד השוואתי.
        אם ג'ורדן, בכשרון ומוסר העבודה שלו, היה גדל בימינו – היית מקבל כנראה עדיין את השחקן אולי הגדול בהסטוריה אבל בסגנון שונה לגמרי. ועל סמך ההתאמות שג'ורדן עשה לסגנון שלו בשלהי הקריירה – כשהאתלטיות לבדה עבר לא הספיקה – זה נראה לי ניחוש לא מופרך בכלל.

        להגיב
        • עופר (פורסם: 4-2-2017 בשעה 08:03)

          איך זריקות מחצי מרחק קשורות לאסתטיקה? זה שמשהו נחשב לא יעיל לא הופך אותו לפחות יפה.

          להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 11:20)

      מתן, לגבי מסי מסכים (רק מהזכרון קרויף מהנה ממנו). אני לא ראיתי מישהו מהנה לצייפה מג'ורדן (היו מטבעים וקלעים גדולים ממנו, כמכלול) או מתאגרפי משקל כבד מעלי.(עלי לא בטוח היה הטוב ביותר).

      להגיב
      • אריק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 11:50)

        איפה דייגו ואיפה מסי?

        להגיב
        • אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:34)

          מסי כרגע מתכונן למשחק חוץ מחר בצהריים ודייגו לך תדע

          להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:46)

        אסתטיקה זה עניין של טעם. אני חושב שהיה מהנה יותר לצפות בלארי או במג'יק. גם נאש או ג'ייסון ווליאמס זו שירה בתנועה.

        להגיב
        • MOBY (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:57)

          גם הקרש סל של דאנקן היא פואטיקה.

          להגיב
        • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:58)

          לדעתי זה לא היה יותר יפה כי אם יפה בצורה שונה אך באותה מידה. וכן, כל מי שהזכרת זה לעניני טעם.

          להגיב
        • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:18)

          גם בפיט מארביץ מהנה מאוד לצפות (ואפילו בקארי שבטח יותר פרודוקטיבי מג'ייסון ויליאמס). הג'אמפים של בירד ומג'יק האלילים מכוערים להפליא (לא ממש ג'אמפים למען האמת). השואו טיים של הלייקרס אולי הייתה הקבוצה הכי כייפיתלצפייה (ואני בכלל בעד הצווארון הכחול אז), אבל ג'ורדן הוא השלמות, מכל הבחינות.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:28)

            מג'יק אכן לא היה ג'אמפ. משהו מכוער בסט שוט ממקום לא מוגדר. לעומתו, לבירד היה ג'אמפ פארק סלאנס. זה שהג'אמפ שלו היה נמוך זה סיפור אחר לגמרי, אבל הוא היה נמוך גם בלי הכדור.

            להגיב
          • יואב (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:12)

            מסכים עם גיא. מייקל זאת השלמות והשחקן המהנה ביותר לצפייה.
            כך גם פדרר בטניס.

            להגיב
          • מתן גילור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:40)

            כל אחד ומה שעושה לו את זה. אחד אוהב ג'אמפ שוט ואחר אוהב מסירת עין עקומה, מהחצי, עם היד החלשה, בין 3 שחקני הגנה, להלייופ.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:41)

              אי אפשר לאהוב גם וגם (וגם וגם וגם….)?

            • יואב (פורסם: 28-1-2017 בשעה 17:01)

              הוא היה מרהיב לצפיה גם כשהוא רק כדרר.
              ממש לא רק ג'אמפ שוט.
              ובטח הפייד וואי המרהיב שראיתי(:

            • Matipool (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:37)

              אני לגמרי עם גיא ויואב . ג׳ורדן היה החבילה השלמה ,המושלמת והמרהיבה מכולם .

            • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 00:01)

              שלח לסרינה נעליים (מס.23) אחרי הזכייה היום.

  2. אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 10:33)

    הטורים של עידן על פדרר (ובכלל) הם מצויינים..
    כמה שאני מבין את העניין ורוצה ש"הצדק" ינצח יש גם הרבה
    יופי בעבודה הקשה שמשקיע מישהו כמו נדאל (כמו שעידן כותב)
    ובטח בניצחון של האנדרדוג (לכאורה) על השלמות.
    העניין שלדעתי מייחד את פדרר וגורדן (וגם אוסאליבן) שהם סוג
    של המציאו את הספורט שלהם מחדש ולא רק ברמה הספורטיבית
    גרידא. חשיפה מיסחור ובניית מיתולוגיה שבתורה הביאה ליצירת
    נדאל לאברון ושות.
    18

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:18)

      כנראה שפספסת את סטיבן הנדרי כשעוד היה בן 16, 17, 18, משהו כזה. הוא לא נולד עם המקל ביד, הוא היה המקל. אסאליבן להנדרי זה כמו נולה לפדרר.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:23)

        צודק. פחות מכיר..אבל זה היה רפרנס לטור של עידן.
        ועדיין אוסאליבן הוא היחיד שאצפה בו גם בלי להיות שיכור
        באחת בלילה..

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:25)

          אז אולי גם תצרף את הרפסרנס (או הלינק) לטור זה…

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:29)

            http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen/.premium-1.3442451
            מקווה שיעבוד בלי הרשמה. הסמולנים האלה קשים

            להגיב
            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:36)

              תודה, ניתן לקרוא לפחות חלק. טוב, השמאלנים תמיד היו סחתני כספים, סחטנים רגשיים ועוד. לכן אנחנו בימין המסוקס :-)

            • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:39)

              מעשנים סיגרים שותים שמפניה לובשים יוניקולו וקונים תכשיטים..ממש סטיבן סיגל

            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:39)

              ועדיין צ'ק נוריס מהיר יותר…

            • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:41)

              בפורום?

            • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:15)

              בעיניי, אוסליבן מהנה יותר לצפייה מהנדרי.

            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:29)

              אתה חייב לפקוח עיניים ;)

        • ניינר / ווריור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:29)

          ראיתי את הנדרי בשיאו. שחקן מושלם אבל אוסליבן הרבה יותר מרגש ומלהיב

          להגיב
          • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:30)

            יש בזה משהו, אבל עדיין, השלמות וקלות של הנדרי היתה מהפנטת.

            להגיב
            • אריק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:36)

              הוא. היה מדהים.
              ועדיין גם כאן הסיפור של רוני והחולשות נהדרים.

            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:40)

              אין לי מילה רעה על רוני, אכן שחקן מרגש וקצת שרוט.

  3. אריק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 11:45)

    על זה נאמר: ואמוס ראפא!
    האמת שאת שניהם אני אוהב. מאוד.
    אבל גישה כמו זאת של הכותב, ויש המון שמשמיעים אותה מעבירה אותי כבר שנים, לצד של הספרדי החבוט והשרוט.
    לא שכחתם להאשים בסטרואידים?
    מאותה סיבה רציתי שלברון השחור הרע, מהשכונה שהקרמרים כל כך שונאים ייתן בראש לנסיך, מר קלין, סטף קארי.
    מה שנתפס בחברת הצריכה והמותגים, רובוטים משעממים שהפכנו להיות, כחולשה, כיעור, עקום זה הרבה פעמים יותר מעניין מהשלמות, מלהגיד את כל הדברים הנכונים ולהראות כמו אל יווני.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:20)

      בשביל זה יש לך את המירי רגבים והאורן חזנים. הם ממש לא אומרים את הדברים הנכונים ולא נראים כמו אלים יונים.

      להגיב
    • יהודה ב''ד (פורסם: 28-1-2017 בשעה 18:45)

      אני אתך בעניין.
      ספורט במיטבו זה לא רק אסתטיקה זה גם מאמץ, כח רצון, חוסן מנטלי. וכאן המקבילה לנדאל יכולה להיות זטופק – לגמרי לא אסתטי אבל בעיניי הגדול מכולם למרחקים ארוכים.

      להגיב
    • אביאל (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:41)

      למרות שאני מעדיף את פדרר עדיין אמן, במיוחד לגבי קארי ולברון, מזכיר לי את בניית התדמית של מסי מול רונאלדו, הכל שקר אחד גדול.

      להגיב
  4. היסטוריה לעניים (פורסם: 28-1-2017 בשעה 11:47)

    אני רק רוצה שנדאל ינצח. מרוצה מזה שאין לי שום פילוסופיה שמשלימה את הרצון הזה.

    להגיב
  5. יוסי מהאבטיחים (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:22)

    ג'ורדן לא כפה את עצמו על המשחק?
    Really?

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:26)

      ממש לא, הוא לא כפה, השתלט עליו וזה משהו אחר לחלוטין. הוא עשו בו כבתוך שלו כמעט בכל רגע שרצה בזה.

      להגיב
      • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:21)

        מה ההבדל בין כפה והשתלט?
        כשאתה לא סובל מישהו תגיד שהוא כפה את עצמו. כשאתה בעדו, הוא השתלט.
        בפועל, שניהם עשו בדיוק אותו דבר.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:07)

          ממש לא, אחד שכפה זה שהוא עושה דברים בכח, גם עם לא עובד. השטלת זה לקח על עצמו דברים וניצח. ג'ורדן היה מנצח.

          להגיב
          • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:51)

            אז כשג'ורדן תפר שישים ומשהו נקודות על הסלטיקס והפסיד, הוא השתלט או כפה?

            להגיב
            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:06)

              מדובר במספרים גדולים ולא משחקים ספציפיים. שנינו הבנו את הפרנציפ, אתה מנסה עכשיו להתפטל. אד הורטון היה כופה את עצמו, ועדיין מכבי היתה מנצחת לפעמים.

  6. איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:24)

    מסכים בהרבה לגבי פדרר וג'ורדן; ממש לא מסכים לגבי מסי; מישהו שמרביץ לאחרים לא יכול להראות יפה, לכן עלי מחוץ למשוואה אצלי. ואחרי כל זאת, אחרי הגמר הגריאטרי המופתי של מחר, סביר להניח שנדל יוסיף עוד גביע אחד לאוסף. כמובן שכמעט ואין ראוי מנדל להשיג עוד גראנד אחד. חבל שהיחיד שראוי ממנו יפסיד לו מחר.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:27)

      מה זה הצמחונות הזאת? עלי גם קיבל מכות..אלו חוקי
      הזאנר ובתוכם הוא היה הכי יפה

      להגיב
      • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:33)

        אני לא מתחבר לענפים האלו ודי לא מוכן לקרוא להם ספורט (משהו פרטי שלי ולא כפיה על אחרים). מבחינתי ספורט זה משהו שבו אמורים לנצח אחד את השני בלי מטרה לפצוע אותו (פוטבול לכן הוא גבולי, ובכדורגל יש רייכרטים אבל לרוב לפצוע זו לא המטרה). באיגרוף המטרה היא לדפוק את הראש של האחר ולהיסתכן שידפקו לך. תודה, לא מתלהב, דאנק בפרצוף נראה לי הרבה יותר אסטטי.

        להגיב
        • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:34)

          ישך פטור ממני

          להגיב
        • צביקה (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:35)

          אני לא מאמין שאני כותב זאת, אבל אני מסכים איתך.

          להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:38)

      אתה יודע שג'ורדן נתן אגרוף לפרצוף של סטיב קר, נכון?

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:40)

        (-:

        להגיב
      • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:42)

        זה לא היה בעינייני ספורט אלה עסק משפחתי. אתה מערבב ביזנס ומשפחה, לא טוב.
        חוץ מזה, האגרוף לא היה המטרה אלה אמצעי, וכנראה היה אפשר להסתדר בלי. באיגרוף אם תתנגד לתת אגרוף נראה לי תהייה לך בעיה בזירה.

        להגיב
  7. MOBY (פורסם: 28-1-2017 בשעה 12:56)

    בווו….
    רפא זה שחקן מוגבל שמיקסם את הלחימה והמאבק על כל כדור. להשוות אותו למפלצת הכדורסל שיש לה הכל לברון זה לחטוא לאמת.
    כשנצייר את שחקן הכדורסל המושלם גופנית נקבל את לברון (המנטליות כבר דיון אחר לגמרי).
    רפא מבחינתי הוא הרודמן של הטניס, ווינר שיעשה הכל לנצח אפילו יתלכלך ואף אחד לא רוצה לשחק מולו. הדייגו של הכדורגל הביג בן של הפוטבול. צווארון כחול.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:01)

      דיגו מרדונה זה ממש הצורון הכחול שלא היתה לא חבילה שלמה, רק כח רצון. יפה.

      להגיב
    • אמיתי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:14)

      לקרוא לנאדל מוגבל זה לעשות לו עוול ענק. המציא את הטופספין וחבטות העברה הטובות
      אי פעם..

      להגיב
  8. ניינר / ווריור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:02)

    עם כל הכבוד ללברון אתה יכול להיות רגוע. הוא אפילו לא ידגדג את ג'ורדן בסוף הקריירה שלו. היחיד שמתקרב לשם זה איזה בחור מניו אינגלנד אם ינצח איזה משחק ביום ראשון הבא

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:23)

      בריידי לא יהיה ג'ורדן גם אם יזכה בעוד שלושה סופרבולים. אם כולם אומרים כנראה עבר את מונטנה למרות שקשה להשלים עם זה, אבל לשחקן הגדול ביותר שלבש קסדה ושיחק על דשא קוראים ג'רי רייס.

      להגיב
      • ניינר / ווריור (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:28)

        לא מסכים איתךבכלל אבל בוא נדבר אחר הסופרבול הקרוב.

        להגיב
      • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:32)

        הספורטאי הכי גדול אי פעם שחבש קסדה קוראים אירטון סנה.

        להגיב
        • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:48)

          אני דווקא בעד הד"ר, לכן כתבתי על דשא (גם לגרצקי יש מילה)

          להגיב
          • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:52)

            אין לי מושג איזה ד"ר חבש קסדה, אבל גרצקי בהחלט כן.
            אכן כתבת גם שיחק וגם דשה, אני קצת הכללתי לחבש כסדה באופן כללי בספורט כלשהו.

            להגיב
            • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:54)

              ד"ר שקשוקה. סתם, ולנטינו רוסי.

            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:56)

              הוא משקל קל. מה שנקרא שובב.
              כבר חששתי שראית את הד"ר האמיתי מטביע עם קסדה על ראשו.

            • גיא זהר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:29)

              את דוק ריברס? אין מצב, הברכיים שלו גמורות. והקטע הכי גדול שהסל הכי מדהים של ד"ר ג'יי לא היה הטבעה בכלל

            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:33)

              ממש לא, ויש כמה גדולים וטובים שמעידים שניסו באימון עם כסאות לשחזר את הסל ולא הצליחו. אחד מהם שסיפר זאת עד היום מכר הכי הרבי נעלי נייק עם המותג של שמו.

      • פרקש (פורסם: 29-1-2017 בשעה 02:12)

        לומר שרסיבר הוא השחקן הכי טוב שלבש קסדה זה אבסורד

        להגיב
    • עמי ג (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:31)

      הבחור מניו אינגלנד לא יפסיק לשחק גם אם ינצח במשחק הבא שלו. בגיל 39 הוא פחות או יותר בשיאו.
      הוא באמת מגדיר את המקצוע שלו מחדש.
      מבחינתי הוא כבר היום גדול מג'ורדן.
      אני מודה – די נמאס לי מהערצת גו'רדן העיוורת הזו.
      אעשה זאת בשיטת "המקטינים את פדרר": גו'רדן לקח את 6 הטבעות שלו בתקופת ביניים – אחרי בירד ומג'יק ולפני שאקיל, קובי, לברון ופופוביץ-דאנקן. הוא קצת נהנה מכך שלא היה אף כוכב על אחר בתקופת השיא שלו. אלו שנחשבו אז לכוכבים – מילר, יואינג, סטוקטון-מלון, בארקלי, אייזיה תומאס – לא באמת היו בליגה שלו. לא היתה אף קבוצה חזקה באמת שנתנה פייט לשיקאגו. יוטה היתה הכי קרובה אבל היו לה מעט מדי כלים. יוסטון שלקחה אליפויות בשנות הפרישה הראשונה שלו לא היתה קונטנדרית של ממש לפני זה או אחרי זה.

      להגיב
    • ניר לוי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:23)

      היחידה שמתקרבת אליו ניצחה את אחותה לפני כמה שעות.
      ותכל'ס- לא בטוח שהיא לא עברה אותו כבר. אפילו הוא לא שלט בענף שלו בכזאת צורה לאורך כל כך הרבה זמן

      להגיב
  9. אלכס דוקורסקי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:47)

    חושב שהאהדה שלי לפדרר החלה בשנת 2005 (מוזר שארבעת המייג'ורס שלו עד אז עברו מתחת לרדאר שלי, שבהחלט לא היה משוכלל במיוחד, כנראה). המשחק המכונן מבחינתי היה חצי הגמר שלו באותה השנה מול מראט סאפין, כשהפסיד 3:2 לאחרון, שהמשיך לזכיה בטורניר. פדרר נאבק שם על כל כדור, ואם אינני טועה הציל כמה נקודות משחק, לפני שנכנע, בסופו של דבר. בהמשכה של אותה השנה הוא הפסיד עוד 3 פעמים בלבד. צפיתי בשניים מתוך שלושת המשחקים האלה – חצי הגמר ברולאן גארוס מול נדאל הבלתי עביר על חימר וגמר טורניר סוף השנה בשנגחאי, בו הפסיד 3:2 לדויד נלבנדיאן (באותן שנים שיחקו את גמר אותו הטורניר ב"טוב מחמש"). במשחק האחרון, פדרר הוביל כבר בשתי מערכות, כשפציעה בקרסול, יחד עם התעלות של נלבנדיאן (שחקן מוכשר ביותר), הביאה לשוויון במערכות. הארגנטיני עלה כבר ל-5:1 במערכה החמישית (נדמה לי שכך היה, כי עברו מאז כמה שנים), אך פדרר כפה בסופו של דבר שובר שוויון, בו נלבנדיאן ניצח.

    דווקא שלושת ההפסדים הללו, בהם הפגין, כאמור, פן מסוים, שמשך פחות תשומת לב (על רקע המשחק הכל כך התקפי והמגוון שלו) והוא חוסר ההתפשרות שלו על כל כדור והחזרה ממצבים שנראים אבודים, יצרו אצלי את האהדה הגדולה אליו (ובהחלט מצטרף לדבריו של מתן – הוא כנראה אחדהספורטאי המרגש ביותר בו צפיתי, שגרמה לי לצפות (או לעקוב באפליקציות התוצאות השונות) בהרבה הנאה (ולעתים בדאגה מרובה) במשחקיו, ואשמח מאוד לניצחון שלו מחר

    להגיב
    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 13:49)

      נלחץ בטעות על שלח, לפני שסיימתי.
      מצטרף לדבריו של מתן. הוא אחד הספורטאים המרגשים ביותר בהם צפיתי ואשמח מאוד לניצחון שלו מחר.
      כמובן שמגיעות הרבה מילים טובות גם לנדאל. אחרי שנים של פציעות טורדניות, שמנעו ממנו להפגין את משחקו הרגיל, הוא חזר לשחק נהדר והצליח לגבור על שחקנים מאוד קשים.

      להגיב
    • אורן השני (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:04)

      אם נלדאנדיאן לא התחיל משחק בפיגור 2-0 משהו לא היה בסדר. מאוד מוזר ומעניין הקטע הזה אצל חלק מהשחקנים

      להגיב
    • אורן השני (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:06)

      נלבנדיאן*

      להגיב
  10. דוני דארקו (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:19)

    מה שבטוח ,יהיה מרגש .גם דאג וטוני יהיו .

    להגיב
  11. shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 17:41)

    לפי הקריטריון המובא בפוסט – שימור מעמד ה-GOAT – אני עדיין עם סמפרס. (מזמן הפסדתי, ועדיין).
    מונטנה עוד נתון לויכוח.

    להגיב
    • אורן השני (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:07)

      סאמפראס ריגש אותי יותר מכל השחקנים מאז

      להגיב
  12. Matipool (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:31)

    לברון לא יכול לעורר שום דיון בנוגע למעמדו מול זה של ג׳ורדן .
    דיון כזה לא יכול להתקיים ואם אתה לא מאמין , תשאל את איציק או את דורפן או כל מי שמעל גיל 35 .

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:33)

      אני לא יודע לאיזה איציק התכונת, אבל אני אחד האיציקים שמעל גיל 35. אין שום בעיה לקיים דיון כזה. פשוט לברון יצא מאד חיוור ממנו.

      להגיב
      • Matipool (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:41)

        ברור שאליך .

        להגיב
  13. אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:40)

    טור נהדר. קטע, תוך כדי קריאה מיד כשקפץ השם 'מסי' צפיתי את התגובות של חלק מהמגיבים. מצחיק שגדולי הדור בתחום (זלאטאן, ונגר, פפ, צ'אבי ועוד רבים וטובים (שלא לדבר על הקהל הרחב)) מעידים פה אחד על גדולתו של מסי אבל כאן לפקפק עד כדי זלזול לפעמים זה הדבר הנכון לעשות. זה רק נראה כמו דעה עצמאית לפעמים

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:42)

      גדולי הדור פשוט לא מכירים את הדורות הקודמים.
      אני לא חושב שיש פה באתר באמת מישהו שחושב שמסי הוא חרה של שחקן (פרט לאחד שלא אדבר בשמו), אבל יש כאן כמוני שלא חושבים שהוא הטוב ביותר או מלהיב, שזה עיניין של טעם אישי.

      להגיב
      • אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:45)

        איך אני אמור להתייחס לתגובה הזאת ברצינות עם משפט פתיחה כזה? (אגב, על אף אחד בד"כ אין קונצנזוס. הנה, גם לא על ג'ורדן כמו שאפשר לראות פה בתגובות. אבל אף אחד גם לא זוכה לאנטגוניזם בתגובות כמו למסי. מותר)

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:49)

          אתה ציינת את גדולי הדור, אבל אם תשאל דורות קודמים כמו פלה, קרויף (אם היה בחיים), מאמנים מתקופות קודמות שעוקבים אחרי הנעשה, אני מניח שכולם היו שמים את מסי בין הגדולים אך לא הגדול מכולם. אלה של דורו אכן יכולים להעיד עליו כגדול בדורו שזה גם כבוד לא קטן. לגבי האסטטיקה, כמו שכתבתי, זה עיניין של טעם. אני אישית לא מתחבר אליו למרות שמאד מעריך אותו.

          להגיב
          • אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:53)

            א. אני מניח שונגר ואנשים מסוגו מכירים דורות קודמים
            ב. מן הסתם יש גם עניין של אגו וכבוד ובד"כ מלך לא יכתיר אחר תחתיו
            ג. לגמרי עניין של טעם. (למרות שלי אישית קשה להבין איך אפשר לא להתחבר למשחק שלו. ואני אוהב הרבה סגנונות כדורגל. נהנה מאתלטיקו וספורטינג ליסבון ודורטמונד וצ'לסי וכו'. עדיין, הוא הכי מרגש אותי)

            להגיב
            • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:57)

              לי יש הרגשה שמשחק רובוט ולא משהו אנושי. משהו מדוייק מאד אך לא חינני. כשראיתי את מרדונה, קרויף רומריו, קפצתי מאושר. כשאני רואה את מסי, הלסת שלי נופלת שאפשר לעשות דבר כזה, אך אני לא רואה שום דבר יפה. רומריו היה מבחינתי רמרנט, ואן-גוך, דאלי (סגנונות שונים). מסי כמו מהנדס מעולה, הכל נכון, הכל מדוייק, הכל יעיל, אבל אין יופי. כמו שאמרתי, עניין של טעם.

      • אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:49)

        בסירטון הבא: אנשים שמכירים את הדורות הקודמים פחות מאיציק (אני לא בא להכריח אותך לדעה, אבל קצת ענווה ומחשבה שנייה לפני שלוחצים 'שלח')

        https://www.youtube.com/watch?v=iBwuMjjiD4s

        להגיב
        • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:54)

          ראשית, ניסיתי להיות ענו לפני השלח, אבל קשה לי. שנית, אני מעריך את רוב האנשים שבסרטון, אך מכיר גם את דעתם של פלה ומרדונה והם חושבים אחרת למרות שהם מעריכים אותו מאד. כל אלו שהתראינו שם (פרט לונגר) הם פחות או יותר בני דורו וצעירים אפילו ממני. שוב, מה לעשות, אתה לא חייב להסכים אך לא צריך להעלב.

          להגיב
          • אנדר (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:05)

            חלילה לא נעלב, אחרת אין טעם בהחלפת דעות. האמת חיפשתי סירטון אחר שכניראה הוסר ובו דיברו גם מאמנים ופרשנים רבים מהדור של וגנר ומעלה. ומבין אותך, גם לי קשה להיות עניו. אוף, המיוחדים שאנחנו :)

            (אגב, ההנדסה המושלמת הזאת, היא מה שמעוררת בי כלכך הרבה רגש, פליאה והשתאות. מישהו המשיל זאת פה למטריקס וזו הדוגמה שאני תמיד נותן גם כן)

            להגיב
  14. יואב (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:09)

    ההבדל המרכזי בין ג'ורדן ועלי לפדרר זה כמובן הווינריות.
    העובדה שפדרר לא הפייבוריט המוחלט מחר למרות היכולת הבינונית של רפא בחצי אומרת הכל.
    ולמרות האמור – פדרר בארבע

    להגיב
    • איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:12)

      אני לא חושב שפדרר ינצח (אבל מקווה). מה שכן, מסכים שאם ינצח אז בארבע, כי מערכה חמישית פדרר לא מסוגל לקחת מנדל ולכן צריך לקחת קודם. מצד שני, קשה להאמין שנדל יפסיד 3 מערכות ברצף. לכן, אם ינצח, זה כנראה יהיה ב-4.

      להגיב
  15. אלעד טורונטו (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:36)

    ההשוואה מעולה. לברון ונדאל, הם עילויים פיזיים שלא נראו כמותם. לברון הוא אחת המפלצות מספייס ג'אם ביחס לכל שאר הכדורסלנים בעולם.
    גם נדאל כזה, מדויק כמו לייזר ומגיע לכל כדור.

    היתרון הכדור של ג'ורדן ופדרר הוא טכניקה מדהימה, פחות במבנה הגוף האימתני. אז לברון ונדאל שחקנים טובים יותר מג'ורדן ופדרר, אבל יותר "גדולים"? ממש לא

    להגיב
  16. Shadow (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:35)

    אני ממש לא מאוהדי ג'ורדן וההשוואה הזו ממש לא מזיזה לי, למרות שהיא מיותרת כי הם קודם צריכים להיות באותה רמה. לברון עוד לא הגיע לרמה ולא עושה רושם שיגיע.

    לי דווקא מה שהכי מפריע בלברון זה שהוא דוש. זהו בערך.

    נ.ב

    לגבי ג'ורדן הוא אכן נהנה מהעשור הכי חלש לדעתי שהיה באנביאיי.

    להגיב
    • אורן השני (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:50)

      מצד שני הקבוצה שמסביבו הייתה חלשה יחסית לשושלות אחרות, זה מתאזן עם "חוסר התחרות"

      להגיב
      • Shadow (פורסם: 29-1-2017 בשעה 07:22)

        איך בדיוק חלשה?

        להגיב
    • Harry hole (פורסם: 29-1-2017 בשעה 07:42)

      לדעתי ג'ורדן נהנה מאד משקיעתן של שתי אימפריות מהגדולות שנראו, אם היה נולד עשור קודם לא היה מסיים עם שש אליפויות. ועדיין הוא התגבר כמה קבוצות שגם אם הן לא מהגדולות ביותר הן בטח לא היו חלשות.
      וכמו אורן גם אני חושב שהצוות מסביבו היה די חלש יחסית.

      להגיב
      • Harry hole (פורסם: 29-1-2017 בשעה 07:46)

        מצד שני מי יודע, אולי היה נולד קודם ואז נבחר לשחק בלייקרס או בסלטיקס….

        להגיב
    • תומרג (פורסם: 29-1-2017 בשעה 09:04)

      שניים מהדראפטים שנחשבים מהטובים אי פעם הם 84 – הדראפט של ג'ורדן ו 92 של שאקיל. שניהם הביאו לליגה את השחקנים שאותם ניצח ג'ורדן.
      גם לפניו בדראפט היו כמה שחקנים לא מאוד רעים, בשנת 92 נוצרה הדרים טים המקורית, כנראה קבוצת הכדורסל הכי כשרונית אי פעם.
      כשעושים רשימות של הטובים ביותר אי פעם, שמות כמו ברקלי, אולג'וואן, אייזאה תומאס, רובינסון, ווילקינס, יואינג ועוד, לא נפקדים מהן. נגד כולם שיחק ג'ורדן. אחרים (רודמן, פיפן) שיחקו לצידו.

      לקרוא לתקופה הזו חלשה זה אפעס כיפוף של המציאות כדי שתתאים לתיאוריה.

      להגיב
      • Shadow (פורסם: 29-1-2017 בשעה 19:26)

        במקום לכתוב בכלליות אני ממליץ לך פשוט לרשום את רשימת 10 הגדוליםצואלי אפילו 20 הגדולים ותראה שאתה טועה מאוד

        יואינג? ווילקינס? אתה רציני? מה הקשר לדרים טים?

        אם אתה כבר רוצה לעשות השוואה תן השוואה לעשורים אחרים לפני שאתה טוען לכיפוף.

        להגיב
        • תומרג (פורסם: 30-1-2017 בשעה 07:50)

          התכוונתי לעשרת הגדולים בכל תפקיד
          אני לא חושב שבהשוואה בין עשורים (למה עשור אגב?) תקופת ג׳ורדן לא יוצאת רע.

          להגיב
  17. Shadow (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:38)

    לגבי פדרר אגיד זאת כך: הוא הראשון שגרם לי לראות משחקי טניס במלואם.

    להגיב
  18. ילד מזדקן (פורסם: 29-1-2017 בשעה 02:34)

    מצטרף לדיון המרתק מאוחר, כמה שאני אוהב את אלון עידן אני חולק עליו בנקודה הבסיסית, אני אוהב עבודה קשה וזיעה קרה, על פני יופי, לכן יכול להיות מהופנט מפדרר, אבל שמח בכל גמר שנאדל ניצח אותו וכמה שאני אוהב את מסי וברצלונה, עדיין מתגעגע לרונלדיניו ורונאלדו שהכל, לפחות בחלק הנפשי, הלך להם קשה. את מייקל אני מעריץ, אבל גם הוא עבד מאוד קשה להגיע ליופי הזה, להבדיל מלברון אין לו את הנתונים המושלמים

    להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 29-1-2017 בשעה 07:08)

      להחליט על סמך סגנון משחק ששחקן א' עובד יותר קשה משחקן ב' זה משגה.
      לג'ורדן היו ועוד איך נתונים מושלמים. אולי קצת מאחורי לברון (וגם זה לא בטוח – הוא מהיר ממנו, זריז ממנו, מנתר גבוה ממנו, עם כף יד גדולה יותר ואולי גם מוטת ידיים ארוכה יותר), אבל לגמרי בטופ של הטופ מבחינת העליונות הפיזית לתקופה. לא פחות מהעליונות הפיזית של לברון לתקופתו.

      להגיב
  19. Matipool (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:36)

    יש כאן עוד כמה שרואים את המשחק ?

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:38)

      כן, לפדרר היה כח למערכה אחת. בשנייה זה לא נראה טוב, נשבר פעמים :-(

      להגיב
      • דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:46)

        אני אופטימי

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:47)

          כי אתה מאוהדי נדאל? במקרה כזה גם אני היתי אופטימי.

          להגיב
          • דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:50)

            אז אשנה את הניסוח: אני נאיבי

            להגיב
        • אלכס דוקורסקי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:56)

          שומר על אופטימיות גם, אבל מתקשה להסתיר את הלחץ.
          הלוואי שיקח את השלישית.

          להגיב
        • אלכס דוקורסקי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:25)

          רועי, תמשיך (:

          להגיב
    • רועי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:50)

      פדרר נראה פצוע. וזה רק ילך ויחריף ככל שהמשחק יתקדם

      להגיב
      • Matipool (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:13)

        במצב של 4:0 לנדאל במערכה השנייה , הייתי בטוח שזה הולך לניצחון שלו גם בשתי המערכות הבאות .
        איזו חזרה של פדרר למשחק. לי הוא לא נראה פצוע .

        להגיב
        • רועי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:17)

          גם לי כבר לא…המערכה השלישית בינתיים קסומה. שמח שהצלחתי לנחס.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:36)

            לא רואה ועשית לי התקף. מישו מכיר מזבח טוב באזור המרכז?

            להגיב
      • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:37)

        גם לי פדרר נראה פצוע, עוד לא החלטתי היכן, אבל זה הסבר טוב למקרה של הפסד.
        עכשיו הוא בעמדה של 50-50 לנצח. יקח את הרביעית, ניצח, יפסיד אותה, התואר לנדאל.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:21)

          הינה פדרר ירד לטיפול בגיד רפאלוס נדאלוס.

          להגיב
  20. תומר הוותיק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:46)

    מי שנותן הימור, אז שיזדהה בתור מי הוא אוהד, שנידע איזה אנטי ניחוס להפעיל :-)

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:56)

      זה לא רק ניחוס, תיקח את ייחס הניצחונות ביין נדאל לפדרר, תוסיף לזה את החולשה הייחסית במערכה החמישית בקריירה, ותראה שהוא חייב לסגור את המשחק ב-4, כי בחמישית יש יתרון ברור לנדאל.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:00)

        תומר זה אוהד בש ומשתמש במכשפות איציק. צריך הרבה אנטי ניחוסון. פדרר בחמש

        להגיב
      • דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:16)

        לצערי התיאוריה שלך תעמוד למבחן.
        אני רועד מפחד אך אופטימי

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:29)

          זהו, נגמר, מערכה לפרוטוקול של נדאל.

          להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:16)

          סטטיסטיקה היא ואחד שקרנית!!!

          להגיב
          • יותם (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:16)

            ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייששששששששששששששששששששששששששששששש

            להגיב
  21. DS (פורסם: 29-1-2017 בשעה 12:51)

    פתאום נפל לי האסימון, אחרי דברים של מאטס. כל המשחק נמצא בראש של פדרר וגם המומנטום של המשחק נמצא רק אצל פדרר, פעם חיובי ופעם שלילי. נדאל כאילו לא משתתף במשחק (אקטיבית, הכוונה), אלא רק יודע כיצד לנטרל את פדרר ע״י תקיפה של חולשותיו. הוא ללא ספק המחזיר הגדול בדורו. פדרר נלחם בעיקר בעצמו.

    להגיב
    • דניאל (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:10)

      לגמרי. פדרר נלחם בעצמו. הנקודות במשחק הן כמעט או ווינרים של פדרר (או אייסים) או unforced errors של פדרר. נדאל שם כדי להחזיר ולתת לפדרר לקבל החלטות

      להגיב
  22. יותם (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:21)

    הוא נראה מובס :(

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:22)

      מי מהם?

      להגיב
      • יותם (פורסם: 29-1-2017 בשעה 13:28)

        פדרר

        להגיב
  23. דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:00)

    וואו.
    זה לא משחק לחולי לב.
    אבא שלי, בן 85, לא מסוגל לראות את המשחק בגלל הלחץ.
    אני שורד – ומאמין.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:07)

      ובנתיים שרה פדרר קמה, מחאה כפים וכמעט חייכה.
      מצד שני, פדרר לא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות במשחקון השמיני ועדיין עם סיכוי לזכות בו.

      להגיב
      • דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:20)

        ישש!
        תודה רבה חברים, נהניתי לא לראות את המשחק לבד, שבוע מצוין!

        להגיב
  24. היסטוריה לעניים (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:21)

    שוב לפנתיאון. רציתי נדאל אבל לא מוצא עצמי עצוב יתר על המידה.

    להגיב
  25. אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:27)

    איזה כייפ. 18

    להגיב
  26. אלכס דוקורסקי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:31)

    וואו, אין מילים…

    להגיב
  27. דורפן (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:49)

    ההקבלה בין היריבויות לא נכונה (ולו בגלל שלברון לא שיחק מעולם נגד ג׳ורדן).

    הויכוח פדרר -נדאל הוא בין השחקן המעוטר ביותר ובין מי שגם רואים בטניס שלו כהכי יפה (שזה הרוב לצורך העניין) מול שחקן שבברור היה החזק ביותר במפגשי ראש בראש בין גדולי הדור. גם אחרי הפסדו היום. קשה לא להפסיד לרוג׳ר פדרר עשר שנים.

    בהקבלה לפדרר-נדאל ג׳ורדן הוא פדרר וגם נדאל.

    להגיב
    • עמי ג (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:59)

      נדאל הפסיד כמובן כמה פעמים לפדרר ב-10 שנים האחרונות, אבל לא בגמר גראנד סלאם.

      להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 15:35)

      לדעתי לברון במכוון נמנע מלהיפגש עם ג'ורדן על אותו מגרש. ידע שזה חסר כל סיכוי.

      להגיב
    • דיזידין (פורסם: 29-1-2017 בשעה 15:38)

      אחזור 90 שנה אחורה:
      אולי הקבלה קצת יותר נכונה היא ג'ק דמפסי מול ג'ין טאני

      להגיב
  28. טל טלילו (פורסם: 29-1-2017 בשעה 21:32)

    יש ויכוח רב שנים האם יש יפה אובייקטיבי, האם יש טוב אובייקטיבי וכו..הויכוח נחמד ברמה התיאורטית, עד שאתה רואה ציור של ואן גוך, שומע את five years של דיויד בואי ורואה את מייקל ג'ורדן משחק כדורסל.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 21:46)

      ואז אתה מבין שהוא לגמרי סוביקטיבי אם העזת להכניס את דויד בואי ביחד אם ואן-גוך ומיקל ג'ורדן, כי בישבילי זה לזהם את ההיכל ובשבילך זה הארתו באור יקרות.

      להגיב
      • matipool (פורסם: 30-1-2017 בשעה 18:43)

        איציק – תשמע את five years . אני בטוח שתשנה את דעתך .

        להגיב
        • איציק (פורסם: 30-1-2017 בשעה 18:54)

          אני לא שונא דויד בואי, יש לו דברים טובים והוא אחלה מידי פעם, אבל לשים אותו באותה המדרגה עם שני אלו זה בילתי נסבל.
          אני לא מחזיק אף דיסק שלו אבל כשמשמיעים שומע. אם כבר (ואני יודע שאני הולך להקים עלי רבים) אני מעדיף בגדול חבר שלו, גם כזמר, גם כביצועיסט וגם כמלחין, אחד שעזב אותנו מזמן, ושמו פרדי מרקורי.

          להגיב

מה דעתך?