יש אינספור זוויות שבהן אפשר לתקוף את הטרייד שישלח את דמרקוס קאזינס לניו אורלינס.

הטיפשות של סקרמנטו, העתיד של כספי, מגמת התקבצות הכוכבים הנמשכת בליגה וכו' וכו' וכו'.

אבל הזווית המעניינת מכולן בעיני היא הזווית של סגנון המשחק בליגה ולאן הוא הולך.

אחרי שנים שבהן המשחק הלך לכיוון של יותר קליעה מבחוץ, יותר שחקנים שעושים הכל, פחות ביגמנים קלאסיים, סמול בול וכד', מגמה שהגיעה לשיאה עם גולדן סטייט וה-death lineup, דומה שניו אורלינס עשתה מהלך שמרמז שהיא חושבת שאפשר להזיז את השעון אחרונית.

אם מתעלמים מהאפשרות שקאזינס לא יאריך חוזה ושמדובר בסה"כ בתחנת מעבר עבורו, ומהאפשרות שניו אורלינס פשוט הלכה על השחקן הטוב ביותר שהיה פנוי, לפני שהיא מאבדת את דיוויס ואיתו את עתידו של הפרנצ'ייז, הרי שיש כאן אמירה מעניינת מאוד.

האם קבוצה עם שני ענקים כאלה, יכולה לשמור על קבוצות עם ארבעה ואף חמישה קלעים בחמישיה נתונה, ולא פחות מכך האם קבוצות כאלה יכולות להאט את שני הענקים? האם בעצם ניו אורלינס ממשיכה טרנד שכבר החל עם המעבר של אולדרידג' לצד טימי וכעת לצד גאסול בסן אנטוניו, או במילים אחרות האם פופוביץ' שוב ראה את הנולד לפני כולם?

עם האפשרות הסבירה שניו אורלינס תשתפר מספיק כדי לסיים שמינית ולפגוש בסיבוב הראשון את גולדן סטייט, אולי נקבל קרב בין סגנונות מרתק שיוכל לרמז על המגמות אליהן הולכת הליגה – האם הליכה לגדול יכולה להשתלם בעידן שסומן כשיא תהילתה של קשת השלוש?

בכל מקרה הטרייד הזה הוסיף המון עניין לעונה שעד כה הייתה משמימה לחלוטין, ורק על זה צריך לברך עליו.

הורד

צדק: ג'ורדן - לברון ,פדרר - נדאל
קחו רגע